בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה עז
שאלה מכבוד גיסי החכם השלם מופלג בתורה וביראה המנוח מוהר"ר יאקיל זללה"ה:
בכתובות דף ק"ט ע"ב ההוא דאמר דקלא לברתיה כו' היינו מתניתין פי' רש"י דאזלא גבי כל חד וחד ומצי מדחי' ליה כרבנן ותיבת כרבנן הוא תמוה דהא הכא הוי בארבעה דאתו מכח חד דאמר רבא דאפילו אדמון מודה:
תשובה אמת שלכאורה הוא תמוה וכמדומה שזה כביר גם כן נשאלתי על לשון רש"י בזה ועיינתי באלפסי ובדברי המפורשים שם וליתא שם תיבת כרבנן. אך אחר העיון נלענ"ד ליישב הגירסא שלפנינו דרש"י קשיא ליה הא דקאמר היינו מתני' ובאמת אין זו דומה למשנתינו דהא בזו אף אדמון מודה לכן הוכרח רש"י לפרש דהך מילתא נמי תליא בפלוגתא דאדמון ורבנן וא"ש על פי מה דאמרי' ביבמות דף ל"ז ע"ב ספק ובני יבם שבאו לחלוק בניכסי יבם לבתר דפליג יבם בניכסי מיתנא בני יבם אמרי אייתי ראיה ושקיל ואמר להו ספק מה נפשייכו אי אחיכון אנא כו' ר"א אמר קם דינא ר' ירמיה אמר הדר דינא לימא בפלוגתא דאדמון ורבנן קמיפלגי כו' אמר לך ר"א אנא דאמרי אפילו כאדמון ע"כ ל"ק אדמון התם אלא משום דא"ל ממ"נ דרכי גבך הוא אבל הכא מי איכא למימר הכי ור"י אמר לך ע"כ ל"ק רבנן התם אלא משום דא"ל אי שתקית כו' ופי' רש"י בהא דר"א דאדמון לא קאמר אלא התם דידע ה קתבע מיניה אבל הכא לא ידע מה תבע מיניה אי פלגי בניכסי מיתני אי פלגא בנכסי יבם ומכח שני הטענות בא עליהם בכל אחת אומרים לו הבא ראיה עי' שם:
ועיין באשר"י שרבינו אלפסי כתב דהלכתא כר"א דקים ליה כרבנן והרמב"ן מפרש דבריו דנקטינן כס"ד דש"ס ולא סמכינן אדחויה דדחי דאתי כתרווייהו ולפ"ז פלוגתייהו דרבנן ואדמון היינו בהך גוונא דלא ידע מה תבע מיניה דלאדמון אף בכה"ג נמי אמרינן ממ"נ (וכדי לבאר יותר נלענ"ד דודאי לכאורה קשה דהא שפיר קאמר ר"י דלרבנן לא קאמרי רק משום אי שתקית כדמפרש רבא וצ"ל דס"ל לר"א דמשום זה אין מקום לזכותו לגמרי כאלו ביד הארבעה דהא ס"ס השתא מיהא בידיה היא והרי ע"כ א' מהם לא מכר רק מה שיש לו בו רק כיון דעכ"פ אין יכול לבא עליו מכח אחד שהוא טענת ברי רק מכח ארבעה ועל כל חד הוי מצי מדחי ליה ממילא דדמי להאי דס' ויבם דכיון דאתי מכח ממ"נ אין עליו שם טענת ברי כלל ולפי"ז י"ל דודאי גם אדמון לא פליג דמצי למימר אי שתקית אלא דאדמון סבר כיון דעכ"פ מצי למיתי עליו מכח ממ"נ תו לא מצי מדחי ליה אף שבא עליו מכח שני טענות):
ולפי"ז בההיא דדקלא לברת' אע"ג דפלגי לנכסי מ"מ ודאי שיש ת"י כ"א הדקל או חלק שלקח מנכסי אביו תמורת הדקל שלקח אחיו ולפי"ז פשיטא דלא שייך דחי' לאדמון דהא שפיר מצי למיתי על כל חד מתורת ממ"נ ולכך קאמר רב יוסף היינו מתני' משום דלרבנן אף היכא שבא עליו בתורת ממ"נ מצי מדחי לה וע"ז קאמר אביי דלא דמי דהתם כל חד מצי מדחי לי' ר"ל שאם היה מחזיר השטרות היה בידם לדחותו לגמרי של מזרח אומר לו בצפון הלכך אף דהשתא אתי עלה בתורת ממ"נ לאו טענת בריא הוא ומצי מדחי ליה כההיא דספק ובני יבם משא"כ הכא דקלא גבייהו הוא שהרי כל הנכסים היו יחד כו' כמ"ש רש"י שם ומעולם לא היה שעת הכושר לפטור נכסים אלו מחיובם וכיון שכן לא נסתלק מעל הנכסים וצריכין לתת כולם יחד דקל אחד מקודם שחלוקתן אינו מועיל לסלק חיוב הדקל וזה ברור לענ"ד דברי גיסו הצעיר:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד