בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה עו
שאלה ראובן קנה סחורה משמעון ושוב לא רצה לשלם לו כי אמר שלא היה בדעתו לקנות כלל רק שרצה לתפוס בעד חובו שמגיע לו משמעון ושמעון טוען כי המקח קיים ובענין החוב יקוב הדין את ההר ביניהם מה דינו:
תשובה לכאורה נראה שהדין עם שמעון שאינו יכול לבטל המקח שאע"פ שלדבריו לא היה דעתו לקנות כלל רק לתפוס מ"מ הא קי"ל בההיא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל דדברים שבלב אינם דברים ואע"ג דבאומדנא דמוכח דברים שבלב הוי דברים מ"מ אין כאן אומדנא דמוכח דאף שנאמר שהדברים מוכיחין שרצה לתפוס לחובו מ"מ אין כאן אומדנא שלא נתרצה לקנות הסחורה די"ל דשפיר נתרצה לקנות הסחורה והיה בדעתו לתפוס המעות אך מצאתי בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' פ"ב כתב כעובדא דנ"ד ומשמע שדעתו שם לפסוק דהמכירה בטלה ולא נתן טעם למה לא נימא שהוא דברים שבלב ואפשר דאזיל לשיטתו שם בתשובה סי' נ"ג כתב לענין קידושין לחלק דהא דזבין אדעתא למיסק כו' שפיר הוה דברים שבלב לפי שבעיקר המכירה היה פיו ולבו שוים אלא שבלבו להטיל בדבר תנאי המבטלו עי' שם ולכאורה י"ל דמסתמא היה כוונתו לקנות ולא לעבור איסור דאין אדם משים עצמו רשע:
אך י"ל דלענין דין ממון שפיר מהני טענתו אף במקום שמשים ע"ר ועי' מ"ש בזה בשו"ת ב"ח החדשות בק"א שם ובדברי הח"צ סי' ק"ן וגם נראה דהא דעובר בלאו היינו כשתופס בחזקה מיד חבירו אבל דרך הערמה שרי דאל"כ קשה היכא משכחת דינא דתופס בעל חוב במקום שחב לאחרים ויש סוברים דע"י שליח עדיף ולכאורה היה מקום לומר בזה אין שליח לדבר עבירה ועי' בח"מ סי' ד' לענין עביד דינא לנפשיה שכתב אבל תפיסה בעלמא שהוא תופסו למשכון יכול לעשות בכל ענין והיש"ש שחולק שם ס"ל דיכול לעכב פקדון שתחת ידו עי' שם (ואחר זמן נדפס ספר קצה"ח וכתב שם על פי דברי הריטב"א סי' כ"ח אף בפקדון בעי למעבד השבה מעליא ואין פנאי לעמוד על דבריו ועי' באורים ותומים סי' ע"ב ושוב ראיתי בשו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' ודעתו שהמקח קיים וראייתו מהא דאמרינן בכתובות פקח היה שמכר לו השדה שיוכל למשכנו ועוד הביא ראיה מסימן ע"ד וראייתו יש לדחות במ"ש שם אחר כך וא"ל דהכא ניכר האונס כו' ז"א דהתם נמי מיירי שהיה מבריח מטלטלין כמ"ש רש"י שם והו"ל אגב אונסא גמר ומקני עכ"ל וא"כ י"ל דמוכר שדה נהי דנימא דמוכר מחמת אונס תלוהו וזבין מהני דאגב אונסא גמר ומקני אבל אנסוהו לקנות אינו קנין כמבואר בסי' ר"ה:
ולדינא נראה לפי עניית דעתי דכל שאין גילוי דעת או שמסר מודעא בפני אחרים שאין בדעתו לקנות הו"ל דברים שבלב ואינם דברים והמקח קיים (ומלתא אגב אורחא ראיתי בשו"ת שבות יעקב חלק א' בסוף סי' קי"א הביא ראיה לענין ערב לאשת אביו בכתובתה מב"ב דף קע"ג דקאמר מנין לערב דמשתעבד דכתיב אנכי אערבנו ומאי ראיה נימא דברא לגביה אבוה משעבד נפשיה עי' שם והוא תמוה דהא דאמרינן אבא לגבי בריה משעבד נפשיה היינו כשהוא ערב והוא עושה בזה טובה לבן וא"כ י"ל דבן לגבי אב כאב לגבי בן דמי רק ביהודה שאני שלא היה ערבותו בשביל טובת האב רק שהיה ערב לאביו עבור בנימין שילך עם אחיו ואין הפרש בין ערבות זה לשאר ערבות דעלמא) הנראה לפי עניית דעתי כתבתי דברי זעירא מן חברייא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: