בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה נה
והנה הנחת' דברי הגאון ז"ל כמות שהם להניח מקום למעיינים להתגדר לסלסל ולפלפל בהם ימצאו נופש הואיל והוחזק מעין פתוח (ממקור האמת המה יאיצון ירוצון ישאבון בששון ממעיני יהושע מעון הזב נהרי נחלי דבש וחלב ויין הרקח ישמע חכם ויוסיף לקח אפס ראיתי להעתיק פה ענין קצר שכתבתי בכללי חזקה שלי וז"ל כבר כתבנו למעלה (עיין בחבורי בית אפרים על טריפת בקונטרס כללי חזקה שלי) לשיטת התוס' והמפורשים דהך משארסתני נאנסתי מיירי בענין שיכול להיות שנאנסה ברשות הבעל דביש שהות אדרבה אמרינן כאן נמצא ברשות הבעל וא"כ באומר פ"פ מצאתי אין כאן ספק אין תחתיו די"ל כאן נמצא כו' וכ"כ מחו' הגאון החסיד ז"ל בספר כתובה בריש כתובות ובסוגי' דפ"פ ע"ש שהאריך:
ובזה ה' אפשר ליישב מ"ש התוס' בגיטין דף י"ז דלא מוקמינן בחזקת א"א דהרי גרושה לפנינו והקשה הפ"י דהא חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא ולפמ"ש י"ל כיון דהשתא גרושה וקנתה רשות לעצמה אין מחזיקין הזנות מרשות לרשות אבל לענ"ד יש לדון ולומר דהא דאין מחזיקין מרשות לרשות לא נאמר אלא בכגון הך דמומין שהיא טוענת ברשות הבעל היה ונסתפחה שדה הבעל דהיינו לומר שמזלו גרם שנפלו בה מומין או במשארסתני נאנסתי נמי אמרינן ונסתפחה שדהו לפי שהאשה היא קנינו של האיש ולכן אין מחזיקין מרשות לרשות ואם נולדו ברשות האב כיון דע"כ היא ברשות האב גם לאחר אירוסין לכמה דברים כמ"ש הרא"ש וכ"כ הרמב"ן והרשב"א הביאם בש"מ לכן כיון דע"כ רשות האב איתרע חיישינן שאיתרע לגמרי והי' קודם אירוסין ואין לנו לתלות ברשות הבעל דהא לא חזינן דרשות הבעל אתרע כלל ואין לנו לתלות במזלו כלל וכן במשארסתני נאנסתי כיון דנאמין אותה אנוסה הוי והקלקול שבא ע"י יש לתלותו במזל מי שנמצא הקלקול ברשותו וכן בההיא דטבח יש לתלות במזל הטבח ואמרינן דשמא ברשותו ומזלו נטרפה שדחקה המחט ועברה וכ"ז לענין זנות דאונס אבל זנות דרצון אינו תלוי במזל כ"א בבחירת האדם אין בו חילוק רשויות כלל ועי' בתוספות ריש כתובות בד"ה מצא אמרה לי' נסתפחה שדהו וז"ל ואינו יכול לטעון דאדרבא מזלא גרם דכיון דלא מפקדא אפ"ו כו' ועוד דהאשה שדה של הבעל ואין הבעל שדה שלה ובש"מ שם בשם הרא"ש מבואר יותר שכתב הא דתלוי במזלי' משום דלא מפקדא כו' מיהו קשה מהא דהיה בה מומין כו' ונסתפחה שדהו משמע הא אם מזלה גרם אבדה כתובתה ואמאי תלוי במזליה יותר מבמזלה והתם לא שייך לשנויי טעמא דפ"ו דאפשר לישאנה עם המומין ועוד תימא באיש שנולדו בו מומין נמי נימא נסתפחה כו' י"ל משום דהאשה קנין כספו של האיש כמו עבדו שורו וחמורו דתלוי במזלו עכ"ל:
ולפי"ז מה שלמדו הפוסקים לומר כאן נמצא כאן היה לענין איסור וכמ"ש המ"א סי' תס"ז בשם תשובות הרשב"א צ"ע דהתם לאו במזלא תליא מלתא ועי' שם בב"מ במ"ש הא דמיבעיא ליה בחלתה לענין מזונות אע"ג דלענין משארסתני פשוט במתניתין דאמרינן נסתפחה התם היינו טעמא משום דאונס לא שכיח הלכך ודאי מזלו גרם אבל חלתה דשכיח לא שייך לתלות במזלו כו' עכ"ל ונראה דלדוגמא בעלמא נקטו הפוסקים ועיקר טעמייהו דאין להחזיק איסור ממקום למקום כדאיתא ריש נדה ומדמו לה להא דאין מחזיקין מרשות לרשות לפי שיש לתלות במזל הרשות והתם נמי יש לתלות שמקום זה גרם ואין להחזיק ממנו למקום אחר (אך בלא"ה צ"ע דמשמע בכתובות שם בתוספות שדעתם לפסוק כרב אשי דלית ליה כאן נמצא כאן היה וכן דעת הרבה מהראשונים עי' שם בש"מ ועי' ברשב"א יבמות בסוגיא דתרי יצחק) ולפמ"ש יש ליישב מה שהקשו התוספות מהמחליף פרה בחמור וילדה כו' דנימא שנולד הספק בחזקת בעל החמור ולפי מ"ש נראה דלא שייך זה אלא בדבר הנולד עתה והוא סיבה מחודשת ולא היה עלול מתחלה לזה כגון מיתת החמור ומומין וטבח דבזה איכא למימר דהרשות גורם דבמזלא תליא מלתא אבל בפרה מעוברת דלהכי קיימא לילד כשיגיע עת ללדת אין זה תלוי ברשות ומזל הגורם רק הוא ככל ספק דעלמא התלוי בזמן ובאמת שהתוספות כתבו וצריך לחלק בין היכא שנולד הספק לטיבותא בין לגריעותא ונראה בכוונתם דבדבר שהוא לגריעותא תולין במזל שנסתפחה שדהו אבל לטיבותא לא אך זה צ"ע דכשם שי"ל שמזל של זה גרם שנסתפחה שדהו כמו כן י"ל שמזל של זה גרם לטובתו ודוחק להעמיס בדבריהם כמ"ש שלפי"ז לא מטעם טיבותא וגריעותא אתינן עלה אלא דכל דבר שהוא מעותד לבא בודאי אין לתלותו ברשות ועי' בשיטה מקובצת מה שפירש בזה ובשם הריב"ש בתשובה סי' שע"ג כתב דדוקא הכא שאנו מוחזקים בקנין של זה ואתה בא לבטל הקנין כו' משא"כ בזה שאין הקנין מתבטל כו' עי' ולענ"ד צ"ע דהתם נמי בשעת הקנין היינו מוחזקין שפרה זו שהיא מעוברת הוא קונה ואתה בא לבטל הקנין לומר שכבר ילדה יש לנו לומר כיון שנולד הספק ברשותו של בעל החמור השתא הוא דילדה ואדרבה מסייע ליה חזקת מעוברת כמ"ש התוספות בבבא מציעא דף ו' לענין חזקת מרא קמא עי' שם. ונראה שזה כוונת הסמ"ע בסי' ק"ד והט"ז שם השיג עליו וכתב דאשתמיטתי' דברי התוספות בפרק המדיר ולענ"ד י"ל גם כי הסמ"ע לא נעלם ממנו דברי התוספות בזה ופירש דבריהם כהריב"ש ואפ"ה שפיר קשיא ליה דהא הפרה בשעת קנין היתה בחזקת מעוברת וע"ז כתב שלא נתברר בשעת הקנין שהעובר בכלל שיכול להיות שלא תלד כו' עיין שם והוא ברור:
שוב נדפס ספר שב שמעתתא שחיבר בעל קצה"ח וראיתי שכתב ראיה להריב"ש סי' שע"ג בפי' התוס' בהמדיר לחלק בין נולד הספק לטיבותא ממ"ש התוס' בחולין דף נ"א לחלק בין ההיא דנדה שני נשים שלבשו חלוק כו' ובאמת התוס' בחולין כוונתם לענין אחר וכמ"ש המרדכי בכתובות דדוקא להוציא אמרינן ברשותו נולד המום או נטרפה דאין זה להוציא רק לקיים המקח אבל לחייב השני מחמת זה לא ולפי"ז נראה דלענין איסור אין מקום להך סברא דכאן נמצאו להתיר שלא נחזיק מרשות לרשות דזה לא נאמר רק כיון שהחזקנו בקיום המקח אין לנו לבטלו מחמת הריעותא הנמצא ברשות האחר ועי' בש"מ בפרק המדיר בשם הרשב"א. גם הלום ראיתי במקו"ח הלכות פסח סי' תס"ז מ"ש בפי' התוספות דהמדיר מ"ש דדוקא גבי חמור ומום וטבח אזלינן בתר שעת מציאתן משום דבהני שייך מזל גורם עי' שם וז"א דלפירוש הריב"א שמואל לאו משום כאן נמצא אתי עלה ואדרבה ס"ל להתוספות דללישנא קמא לא אתי כרבא דלא איתרע רשות בעל החמור כ"א רשות בעל הפרה רק טעמא דשמואל משום שעת מציאתן ולענ"ד מ"ש דוקא בכל הני אתי לאפוקי הך דהמחליף פרה וילדה שהביאו שם קודם ותירצו דבמסקנא לא קיימי הכי ופריך למסקנא והריב"א רוצה ליישב דקושיית הש"ס בב"מ הוא אף למאי דס"ד השתא דסברא דשעת מציעא לא שייך כ"א בהני דהכא שהוא דבר שאירע כך שמת או נפל מום ואמרינן שהוא כשעת מציאה אבל דבר שדרכו להיות זמן מוגבל כך וישתנה אח"כ לא שייך שעת מציאה ועי' בתשובות רבינו אביגדור כהן שהביא במרדכי לענין מעיל' לפי שהשער דרכו להשתנות לא אזלינן בתר השתא ועי' בתשובה חלק אה"ע סי' מ"ש בזה: