בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה נד
בעזה"י בדין ספיקא דדינא לברר דין ברי ושמא העתיק משו"ת כת"י הגאון מו' יושע ז"ל בעהמ"ח מג"ש ושו"ת פ"י:
גרסינן בכתובות פ"ק ואיתא ב"ק פרק בתרא וב"מ פרק השואל מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע ר"ה ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ר"נ ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה והקשו בתוס' דרב יהודה אדר"י דאמר בפרק הפרה משמיה דשמואל דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המע"ה והעלו דהכא הברי טוב והשמא גרוע דה"ל לידע משא"כ גבי מזיק דהברי גרוע דהוא טוען ברי לפי שיודע שהמזיק לא היה שם והשמא טוב דלא הו"ל למידע וחזרו והקשו דגם משארסתני נאנסתי הוי הברי גרוע והשמא טוב ולמאי דס"ד בעי למימר דרב יהודה הוא וא"כ קשה דשמואל אדשמואל ותירצו דהו מצי למימר ולטעמך:
ותימא גדולה דהא לפי המסקנא נמי דמסיק דר"ל כשמוחל לא אתא שפיר דהא מסיק דע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאמרינן מיגו או אוקמא אחזקה וא"כ התם בפרק הפרה נמי איכא לאוקמא הפרה אחזקה שהיתה מעוברת ואח"כ משנגחה ילדה וכן פי' רשב"ם ז"ל בהדיא ריש פרק המוכר פירות דף צ"ג ד"ה אין אומרים וכן כתבו התוספות פרק השואל דף ק' ד"ה הא מני וכן פרק הפרה דף מ"ו ד"ה מידע:
ואין לדחוק ולומר דתרי שנוים אלו שייכים כאחד ובעינן תרתי מיגו וחזקה והתם חזקה איכא מיגו ליכא דמיירי דאיכא עדים דנגחה ודאי ולא יודעים אם משנגחה כו' או עד שלא נגחה הפילה כו' דהא ליתא דהא לקמן גבי היא אומרת בתולה נשאתני כו' דליכא מגו כ"א חזקה ואפ"ה אמרינן לימא תנן סתמא דלא כר"ג דהמקשן ס"ד דהתם כי ברי ושמא דמי כדאיתא התם רפ"ב ומאי קושיא נהי דכברי ושמא דמי מ"מ אתיא מתניתין כר"ג דע"כ לא אמר ר"ג דמהימנא אלא היכא דאיכא תרתי משא"כ הכא דליכא אלא חדא ודוחק לומר דהמקשה דס"ל דהחזקה לחודא סגי ולא בעי מיגו כדפירש התוס' ז"ל דהך שנוי' דמגו לא אתיא אלא לר"י אבל לר"נ ס"ל כר"א דגבי מוכת עץ איכא מיגו דזה דוחק אלא כדאמר הכא בהדיא וכדקאמר התם בהך שמעתתא בקושית שמקשה אח"כ הניחא לר"א אלא לר"י כו' ועוד כיון דר"י ס"ל דחזקה לחודיה סגי מנ"ל לתלמוד להרבות מחלוקת דלר"נ לא מהני כיון דר"נ הוא בר זוגיה דר"י ולא גילה דעתו דפליג על ר"י בהא דאי משום דס"ל כר"א דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דלית לה כלל כדאיתא לעיל וא"כ לקמן איכא מיגו מ"מ מאן לימא לן דטעמא דוקא משום מיגו וחזקה דלמא משום חזקה לחודיה כדבעינן למימר לקמן גבי ר"ח:
וכן יש להקשות בסוגיא דפרק הפרה למה ליה לתלמודא לאוקמא דזה כלל גדול דשמואל אתיא דלא כר"י ולעשות מחלוקת חנם וק"ו הדברים השתא דר' יוחנן פליג אדרבי יהודה ולא ס"ל דברי עדיף מהני חזקה לחודיה וכ"ש לר' יהודה והו"ל לתלמודא לאוקמא דזה כ"ג מרבה שור נגחן לל"ב דהתם. ואין להקשות ג"כ גבי שנויא דמיגו נמי נימא מנ"ל לתלמודיה דר"נ ס"ל דמיגו סגי כיון דר"י לא ס"ל הכי ז"א דר"י לא אמר דמיגו לא מהני אלא דס"ל אף דליכא מיגו כגון מוכת עץ מהני מטעם חזקה ואין ה"נ אי הוי מיגו דאפשר דגם לר"י מהני לחודיה ועי' מ"ש לקמן:
וכ"ת דס"ל לתלמודא דע"כ ר"נ תרתי בעי דאל"כ לא אתיא כשמואל דפרק הפרה דבעי תרתי וקשה הלכתא אהלכתא דהלכה כשמואל דהפרה דאדרבה נראה דהלכתא כר"י נגד ר"א תלמידו דלא בעי מיגו כ"א חזקה דנהי דאין הלכה כר"י בהא דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאה בעולה יש לה כתובה מנה כיון דאמוראי טובא פליגו עליה ומ"מ בהא דליכא מיגו הלכתא כוותיה דהא בהא לא תליא ונ"מ גבי מוכת עץ אם קדש ובעל לאלתר דליכא למימר מוכת עץ אני תחתיך אפ"ה מהימנא דבהא הלכתא כוותיה נגד ר"א תלמידו וא"כ אם שמואל תרתי בעי קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל כר"י נגד שמואל אלא ודאי דגם שמואל לא בעי תרתי:
וגם ר"א לא אמר דטעמיה משום מיגו דנהי דאיכא מיגו מ"מ מאן לימא לן דטעמיה משום מיגו דלמא משום חזקה לחודיה ואפי' היכא דליכא מיגו כנ"ל דר"א לא הזכיר בדבריו כלום דמיירי דוקא היכא דאיכא מיגו. ואפילו אם נאמר דבלא הלכתא אהלכתא ניחא ליה לאוקמא לר"נ כשמואל דרביה הוא מ"מ כבר כתבתי דגם אתלמודא דפרק הפרה קשה מאד מאי דוחק לעשות מחלוקת בין שמואל לר"י חנם ומוטב הו"ל לאוקמי כל"ב. וגם רבינו הגדול רב אלפס ז"ל לא הביא כלל הך שנוי' דמגו כ"' שנויא דחזקה וי"ל דפסק כר"י דלא בעי מיגו כ"א חזקה ואין זה ראיה דלאו חדא טעמא נינהו דהא לא הביא כ"א חזקה לחודיה:
ובאמת יש לדקדק דגבי מוכת, מאי חזקה איכא דמאי דכתב הר"ן ז"ל דחזקה דאין בנות ישראל מזנות יש לתמוה דלמא אנוסה הוא דא"ל העמידה בחזקת כשרה לכהונה דגם אם נאנסה כשרה כיון שנאנסה קודם שנתארסה דבהכי איירי כדמוכח בגמרא וא"כ פנויה היא ואין הלכה כר"א דאמר פנוי הבא על פנויה שלא לשם אישות עשאה זונה כדאיתא ביבמות וכשרה הוא דאין לומר דאונס לא שכיח כדכתב הרא"ש ז"ל דגם מוכת עץ לא שכיח כדכתבו הרא"ש והר"ן עצמו ז"ל והיה נראה לומר דלקמן במוכת עץ ליכא חזקה כ"א מיגו ור"י ס"ל אע"ג דליכא מיגו ולא חזקה ס"ל לר"ג דמהימנא מטעם ברי ואין הלכה כר"ג ולא ס"ל כשמואל דהלכה כר"ג ובהא אין הלכה כר"י אע"ג דהלכתא כוותיה נגד שמואל הכא אמוראי אחרינא טובא פליגי עליה ועוד דתלמודא קאמר בהדיא קשיא הלכתא אהלכתא מבואר דהלכתא כשמואל ובהא מיושב נמי דקשה למה השמיט הרי"ף ז"ל שנויא דמיגו דהא ע"כ מיגו מהני אפילו בלא חזקה דהא אפילו ר' יהושיע מודה בפ"ב דמיגו מהני אע"ג דהתם ליכא חזקה דאין לתרץ דשאני התם דהוא מוחזק בשדה כדאיתא בגמרא דא"כ מאי פריך לקמן מכדי האי מיגו והאי מיגו מ"ש כו' ומאי קושיא התם הבעל מוחזק בממון והכא הוא מוחזק בשדה אלא ע"כ ס"ל כיון דאית לה כתובה בתנאי ב"ד הוי היא מוחזקת וגבי דיני מיגו אאריך אם יגזור ה' בחיים א"כ מיגו לחודיה מהני:
אבל לפי דרכינו א"ש דגבי מ"ע ליכא חזקה כ"א מיגו וסמיך רבינו אהא דמ"ע ולכן השמיט דהוא פסק כר"א דאיכא גבי מ"ע מיגו כמבואר בדבריו ואפשר לומר דס"ל דאע"ג דסבר ר' יהושיע דלא אזלינן בתר חזקה דגופה כיון דאיכא מיגו בהדי חזקה הוי חזקת ממון כמאן דליתא והוי היא מוחזקת וא"כ פריך שפיר לר"י ואפ"ה אין ראיה דמיגו לחודיה מהני ואע"ג דבשמעתין בל"ק לא משני כ"א מיגו ולא הזכיר חזקה כ"א בשנוי' בתרא י"ל דהכי פרושא ע"כ לא קאמר ר"ג דמהני חזקה אלא משום מיגו אבל התם א"נ הוי חזקה כיון דליכא מיגו לא מהני א"נ איפכא ע"כ לא קאמר ר"ג דמהני מיגו אלא משום חזקה אבל התם א"נ הוי מיגו כיון דליכא חזקה לא מהני ולפ"ז פליגא אהדדי דללישנא קמא אע"ג דחזקה לא מהני אלא בהדי מיגו מ"מ אפשר דמיגו לחודיה מהני וללישנא בתרא אע"ג דמיגו לחודיה לא מהני חזקה לחודיה אפשר דמהני דאל"כ מאי איכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא וא"כ הרי"ף פסק כלישנא בתרא דחזקה מהני לחודיה מן הראיה שהבאתי לעיל ולא הביא דמהני מיגו דאין כל"ק ל"ב כמנהגו ז"ל לפסוק כל"ב בכל מקום. ואפשר שזהו ג"כ כוונת התוספות שכתבו דהאי שנויא לא אתיא כר"י דיש לתמוה מנא להו דאף דר"י ס"ל לקמן דבלא מיגו מהני מטעם חזקה מ"מ כאן דאיכא מיגו מהני גם בלא חזקה ושני התירוצים אמת אלא ע"כ ס"ל להתוספות ז"ל כמ"ש ובהא יש ליישב ג"כ דברי התוס' שהקשיתי עליהם די"ל דהך שנויא קמא דפרק הפרה ס"ל דחזקה לחודיה לא מהני ס"ל כל"ק דהכא ולקמן כתב דמכח חזקה לחודה הוא מהני הוא כל"ב דהכא וס"ל כשנויא בתרא דפרק הפרה דזהו כלל גדול לאתוי שור נגחן אתי אלא שיש להקשות דא"כ היינו שנויא בתרא דתוס' דכתבו דסוגיא סברה כזה לאתוי שור נגחן כו' ע"ש ואע"ג דאפשר ליישב דלשנויא קמא דהתוס' לא אתי כלישנא בתרא דכחרה אלא ל"ק דהכא וכמ"ש אבל לשנוי' בתרא דתוס' אתיא כולי סוגיא כל"ב דהתם מ"מ זה דוחק גדול דלא משמע מדברי התוס' כלל וא"כ הכא ולקמן דמהני מיגו היינו משום דמוחזק בשדה וזה שכנגדו אין לו חזקה כלל ובכאן אע"פ שהבעל מוחזק בממון מ"מ כיון דיש לה חזקה דגוף המיגו עושה החזקה מעליא ומ"מ קשה מנ"ל לאקשויי דלמא חזקת ממון מסלק חזקת הגוף כיון דלר"י חזקת ממון עדיפא ונשאר מיגו לחודיה ולא מהני דומיא דאמרינן פרק המדיר דף ע"ז חדא במקום תרתי כו' ופירש"י דחזקת הגוף מסלק חזקת הממון לגמרי לר"ג וא"כ לר"י הוי איפכא וק"ל משא"כ לקמן דאיכא מיגו לחזקת הממון:
ואפשר דלכך השמיטה דלא נ"מ בדוכתיה דממ"נ אם הוא מוחזק פשיטא דמהני מיגו אפילו בבריא ובריא ואם להוציא פשיטא דאינו נאמן ואם יש לו שטר ליכא למימר כלל שם ברי ושמא ואפילו בבריא וברי' ובלא מיגו נאמן בעהש"ט ולא נ"מ כ"א גבי כתובה משום דמוחזקת בתנאי ב"ד וגם כתובה בלא מיגו נאמנת מטעם חזקה אבל שנויא דחזקה נ"מ גם במקום אחר היכא דאיכא למימר אוקמא אחזקה נאמן אפילו להוציא:
נחזור לענין ראשון דמ"מ מדברי הרי"ף ז"ל מוכח דחזקה לחודיה מהני דאפילו נעייל פילא בקופא דמחט' לומר דתרווייהו חד טעמא ואין בין הלשונות מידי אלא דל"ק קאמר דאפילו במקום חזקה בעינן מיגו ול"ב קאמר דאפילו במקום מיגו בעינן חזקה מ"מ הרי"ף שלא הביא מיגו כלל משמע דחזקה לחודא מהני מלבד הראיה שהבאתי מפ"ב והתם פ' הפרה הביא ג"כ הל"ק וא"כ ליכא לשנויא לדידיה כמ"ש לדעת התוספות:
ועוד ראיה ברורה דחזקה לחודיה מהני מפרק המדיר דף ע"ה גבי מומין דאוקמיה למתני' כר"ג והתם חזקה איכא מיגו ליכא ואפ"ה מהני לכל הדעות דלר"א דמוקי לה כתנאי סיפא ר"ג ואפילו ברשות האב על הבעל להביא ראיה מטעם חזקה וכן לרבא דאמר הטעם כאן נמצא כו' מ"מ ס"ל מטעם דאוקמיה אחזקה דא"ל מטעם דאיכא תרתי חזקה חזקת הגוף וחזקה אין אדם שותה כו' כדאיתא התם או משום כאן נמצאו ברשות הבעל וכיון שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה וא"ש גבי פרה אף לפי' רב אלפסי ז"ל שפירש לקמן גבי נולד ספק ברשותו דכל היכא דנמצא ברשותו עליו להביא ראיה אפילו להחזיק אבל נמצא בסמטא על המוציא להביא ראיה כדכתבו הפוסקים על פי' ר"א ז"ל עיין ברא"ש ז"ל אבל חזקה י"ל דלא מהני בה וא"כ גבי פרה מעוברת שהוגחה י"ל דמיירי שנגחוה בסימטא דלא אמרינן אוקמא להוציא ואצ"ל דא"ש לפירש"י ז"ל דשם נולד ספק ברשות הבעל הפרה וכמ"ש לקמן אי"ה:
מלבד דז"א דאין ראיה מלקמן דלקמן אם נמצא מת בסימטא דעל בעל הפרה להביא ראיה היינו אפשר מטעם חזקה דאמרינן אוקמא אחזקה והשתא מת אבל אם נמצא מת בבית בעל החמור איתרע החזקה כיון שנמצא כאן לעולם אמרינן אוקמא אחזקה וכן פירש התוספות לקמן ד"ה ותנא תונא אלא אפילו אי יהבינן לכולי מלתא דאין מוכח משם דהטעם מכח חזקה מ"מ כאן מוכח דאין הטעם מכח שנמצא בבית הבעל דוקא הא לאו הכי לא מהני החזקה להוציא דא"כ למה ליה גבי אב כאן נמצאו כו' תיפוק ליה אפילו ליכא למימר כאן נמצאו לא מהני החזקה מידי מכיון דלא היה ספק ברשות הבעל אלא משמע דוקא משום דכאן נמצא ואתרע החזקה וכן פירש"י ז"ל בהדיא וכן הקשו התוספות ד"ה רישא כאן כו' הא לאו הכי מוקמינן אחזקה. והא דבעינן התם תרתי חזקה היינו אם הביא ראיה דהי' בה מומין ועודה בבית אביה משנתארסה ואתרע החזקה מטעם כאן נמצאו כפירש"י ז"ל התם בהדיא אבל אם לא הביא הבעל ראיה כלל לא בעינן תרתי חזקה. ואין להקשות לפ"ז גבי ברשות הבעל ל"ל כאן נמצאו תיפוק ליה מטעם חזקה י"ל דאין כוונתו אלא דלמא נמצא ברשות האב ולא איתרע החזקה אבל אין לומר איפכא דלעולם חזקה לא מהני ולא נקט גבי אב כאן נמצאו כ"א לאפוקי דלא נמצא ברשות הבעל אלא הוי ספק ברשות הבעל דז"א כיון דרבא בעי לאוקמא כר"ג ולתרץ מה דהקשה המקשן דרישא לא מצי אתי כר"ג א"כ ברור מה שתירץ גבי אב כאן נמצאו כו' זהו עיקר התירץ דאתיא הרישא כר"ג דאיתרע החזקה כיון דאר"ג הוי רישא תיובתא לא סיפא וא"כ היה עיקר תירוצו דגם לר"ג לא מהני החזקה ומיגו ומה שבעל מביא ראיה בסיפא היינו מטעם ספק ברשותו היה עיקר חסר דכולי סוגיא דשמעתא לפני זה משמע דלר"ג מהני החזקה כמבואר שם ואיך לא מתרץ רבא דטעמיה דר"ג משום חזקה ומיגו שזהו עיקר הקושיא דמקשן ועוד כיון דהמקשן הקשה דסיפא אתיא כר"ג מטעם חזקה א"כ משמע דרבא השיב ג"כ לפי סברתו ולא נחלק עליו רק השיב דאתרע החזקה ולא דמי לפי' הר"ן ז"ל דפירש דרבא השיב דלא כדעת המקשן לאוקמא מתני' בשמא ושמא דהתם גם המקשן לא הקשה כ"א לפי מה שהיה סבור דגם הכא מיירי בברי ושמא וידע שפיר דר"ג לא איירי בשמא ושמא וא"כ לא היה צריך כ"א סיפא דהכא לא טעמא דר"ג דהתם משא"כ לפי' הנ"ל היה רבא צריך לתרץ תחלה דברי ר"ג כיון דהמקשן לא ידע ומדברי רש"י ותוס' מבואר להדיא דרבא אוקמא בברי ושמא וס"ל דמהני החזקה רק דאיתרע מטעם כאן נמצאו כו' כמ"ש לקמן וגם הר"ן ס"ל דמהני חזקה בברי ושמא ופלפולו של רבא בשמא ושמא אלא ע"כ דכאן נמצאו דגבי בעל לאו דוקא. ותדע דהא גבי בעל מסיים רבא דאיכא חזקה דגוף וחזקה דאין אדם שותה וא"כ אפילו היה בבית אב חייב דראה ונתפייס בהן ולמה לי כאן היו אלא ע"כ צ"ל דלא נקטינן כ"א לאפוקי דלא איתרע כמ"ש או לרבותא דאפילו אי לא הוי חזקה הוי חזקה מטעם ספק ברשותו וק"ל גם אין לומר אדרבא נימא איפכא כיון שנמצא ברשות האב אינו החזקה כדפירש"י ז"ל א"כ גבי פרה לכל הפירושים א"ש דלפירש"י ז"ל שפי' נולד ספק ברשותו דלא תליא מלתא בבית מי רק במי שהוא ברשותו א"כ גבי פרה שהיא ברשות בעל הפרה דהתם ליכא למימר שהפרה ברשות בעל השור דאע"ג דקי"ל כר"י דשבח נבלה פלגי המזיק והניזק מ"מ נ"ל דהנבלה ברשות הניזק דהא איהו מטפל בה ופחת נבלה כולה דידיה ונהי נמי דהוי ברשות שניהם מ"מ כיון שנמצא גם ברשותו איתרע החזקה ולקמן גבי שמא ושמא אכתב עוד אי"ה ועוד בשעת נגיחה היתה עדיין לבעל הפרה והספק נולד בולד מת מתי מת והולד בשעת מיתה היתה א"כ פשיטא דעל בעל הפרה להביא ראיה גם לפירוש רבינו הגדול ז"ל י"ל דאיירי ברשות ובבית בעל הפרה ואיתרע חזקתיה. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה ר"י ז"ל בפרק הפרה דף ד"ה מידע ידעי וקשה דבפרק השואל תנא כו' ואמאי לא אמרינן אוקמיה אחזקה כו' ולפ"ז א"ש דלא קשה משם דכיון שנמצא ברשות השואל איתרע החזקה דכאן נמצא וכאן היה קודם לכן מ"מ לפירוש רבינו הגדול יש לתמוה דהביא סתם גבי פרה אפי' ניזק אומר ברי כו' והו"ל לפרושי דהיינו דוקא ברשות הניזק לפירושו ז"ל וכל הפוסקים סתמו דבריהם משמע דאפילו ברשות הרבים וא"כ נוקמיה אחזקה. ועוד דלאוקמתא דרב אשי פשיטא דלא תליא מלתא ברשות כ"א בחזקה ואפילו נולד ספק ברשותו לא איתרע החזקה ומוציא דמ"ש התוספות ז"ל בשם ר"י ז"ל דגם רב אשי ס"ל הטעם גבי בעל כדשמואל ומשום הכי דחה ז"ל דטעם רב אשי אינו משום ברי עיין ד"ה רישא מנה לאבא כו'. וכן משמע מדברי הרב הגדול ז"ל אין כוונתם דגבי רשות בעל לא מהני חזקה ואינו חייב כ"א משום ספק ברשותו דא"כ ברישא למה לי מנה לאבא בידך דליכא חזקה אפילו איכא חזקה לא מהני כיון דלא נולד ספק ברשות הבעל אלא צ"ל דחזקה לחודיה מהני בלא ספק ברשותו ולכן ברישא הוי מהני חזקה אע"ג דנולד ספק ברשות אב ולכן צריך ליתן טעם דליכא חזקה זכינו לדייק דחזקה לחודיה מהני:
ומ"מ קשה לי על פירש ר"י ז"ל דהא ע"כ לפי זה ספק ברשותו לחוד לא מהני אא"כ איכא חזקה בהדה דאל"כ למה ליה לר"א כלל דסיפא הוי מנה לי בידך פירש והוי חזקה והלא בלא חזקה חייב מטעם ספק ברשותו אלא ע"כ לא מהני ולקמן גבי חמור נמי איכא חזקה דהשתא מת וא"כ ספק ברשותו לרב אשי אין עושה כלום דממ"נ אי איכא חזקה אפילו לא נולד ספק ברשותו כ"א ברשות אחר חייב כמו גבי אב דאמרינן אי הוי חזקה אע"ג דנולד ספק ברשותו מוציא ואי ליכא חזקה לא מהני ספק ברשותו ג"כ כמו גבי בעל וכמ"ש ואצ"ל דאין לומר דאם נולד ברשותו אע"ג דחזקה מסייע ליה דחייב וק"ל דהא גבי אב כיון דאע"ג דנולד ברשות מוציא כ"ש להחזיק גם אין לפרש דבעי ברישא למימר דליכא חזקה דאי הוה חזקה נהי דלהוציא לא מהני כיון דלא נולד הספק ברשות הבעל מ"מ להחזיק דהיינו הקידושין בידו כדאיתא בגמרא הוי מהני כיון דאיכא חזקה ונולד ברשותו מהני דהא בסיפא אע"ג דנולד ברשות הבעל אי לאו חזקה הוי הבעל פטור דלהחזיק לא בעי כלום דמאי דקאמר סיפא מנה לי לאו לחייב הבעל משום הכי דאפילו הוה מנה לאבא היה חייב כיון דספק ברשותו אלא דנקטיה לתרץ קושית אביי דצריך הבעל להביא ראיה עד שלא תתארס אין משנתארסה לא היינו כיון דאית לה חזקה אפי' נולד ס' ברשות אב חייב ורישא מנה לאבא דוקא דאי הוי מנה לי כיון דאיכא חזקה אע"ג דנולד ספק ברשות האב אינו מוציא כיון דאיכא חזקה דחזקה לחוד מהני ופליג אדרבא דאמר דרישא טעמא משום דנולד ברשותו ואע"ג דאיכא חזקה לדבריו דס"ל דחזקת הבת מסייע לאב אתרע החזקה ורב אשי ס"ל דאי הוה חזקה אין ספק ברשותו גרעא כלל אלא ברישא ליכא חזקה אין האב יכול להוציא ואפילו להחזיק הקידושין אינו יכול כיון שס' ברשותו וכן גבי בעל כיון דלית לה חזקה אינו יכול להחזיק כיון שספק ברשותו ובזה מיושב קושית אביי והוא כפתור ופרח ולקמן גבי חמור לשיטת רבינו הגדול ז"ל דס"ל דעל בעל החמור להביא ראיה אע"ג דבעל החמור יש לו חזקה דהשתא מת י"ל דס"ל כפי' ר"ת ד"ה כלה כו' דחזקת החמור לא מהני לגבי דידיה ובהכי א"ש הכל דשמואל אזיל בשיטת רב אשי:
והיה אפשר לפרש כן גם לשיטת התוס' ז"ל דס"ל דעל בעל הפרה להביא ראיה וא"כ קשה ל"ל טעמא משום ספק ברשותו תיפוק ליה דאפי' נולד ברשות בעה"ח מ"מ כיון דאית ליה חזקה לבעל החמור על בעל הפרה להביא ראיה כמו גבי אב דאמרינן דאע"ג דנולד ברשותו אי הוה ליה חזקה אפי' מוציא כ"ש בעל החמור שהחזיק ובמה שכתבנו הוא מיושב דליכא חזקה התם. אלא דהתוס' עצמם כתב ד"ה ותנא תונא דכמו דכלה בבית חמי' אהני חזקה כך גבי חמור ולפי סברא זו מאי ראיה מייתי דכלה בבית חמיה יש לה חזקה וכאן אין כאן חזקה דאי הוי חזקה ל"ל ס' ברשותו ואע"פ דלקמן אכתוב בעז"ה דבשמא ושמא חזקה לחודה לא מהני מ"מ אין ראיה ממתני' דלמא חזקה עם ספק ברשותו מהני וכמ"ש התוס' בהדיא בדבור הנ"ל:
ואין להקשות לשיטת רבינו רב אלפס ז"ל מנ"ל לאתויי ראיה מכלה דלמא טעמא לאו משום ס' ברשותו כ"א מטעם חזקה עם ס' ברשותו י"ל דראיה מכלה בבית אביה ומקידושין דליכא חזקה לבעל ואפ"ה מוציאין מן האב מטעם ס' ברשותו אבל לשיטת התוס' ז"ל דס"ל דראיה מכלה בית חמיה ליכא לפרש דראיה לפי' ר"א כ"א לפירש רבא וכן פירשו התוס' ז"ל בהדיא לרש"י ז"ל וא"כ יש לתמוה איך פירשו דרב אשי ס"ל כשמוחל:
וי"ל לשיטתם דאה"נ דראיה ממתני' לא סלקא אליבא דר"א כ"א אליבא דרבא דלרב אשי הטעם משום חזקה לחודא ולא משום ברשותו דלא תלי הדבר ברשותו כיון דאיכא חזקה רק שהתוספות סוברים דרב אשי לא פליג אשמואל וס"ל כוותיה מסברא אפילו בלא ראיה כיון דהלכה כשמואל ואם לא היה ר"א סובר כמותו קשה הלכתא אהלכתא אלא ודאי סובר כוותיה וה"מ בשמא אבל בברי ושמא כיון דחזקה לברי לא מצרכינן כלל ספק ברשותו וס"ל לר"א דכולה מתני' בברי ושמא דגם האב טוען ברי ואי הו"ל חזקה אפי' נולד ברשותו הוה מוציא אלא דלית ליה חזקה משא"כ היא אית לה החזקה ולקמן גבי בעל החמור אי לאו ספק ברשותו אע"ג דלית ליה חזקה לא מהני אם הי' בעה"ב מוחזק כדפי' התוס' ד"ה ותנא כיון דשמא ושמא הוא ובהכי א"ש הכל:
ואין להקשות א"כ למה פירש"י ז"ל וגם התוס' ז"ל דרבא ס"ל דאפי' בברי ושמא איתרע החזקה אם נולד ברשותו דאל"כ מה הקשו ארבא ממתני' דהנושא את האשה ואוקמוה דלא מצא בתולים ברשות הבעל תיפוק ליה דהתם ברי ושמא כמ"ש הר"ן אלא ע"כ ס"ל דאפי' בברי ושמא אתרע החזקה ונמצא פליג עם רב אשי בזה ומאי דוחקא לאוקמא דלרבא מיירי במתני' בשמא ושמא וא"כ ליכא פלוגתא בינייהו בדינא כ"א באוקימתא והכי הוי עדיף י"ל דס"ל דבשמא ושמא לא מהני חזקת הגוף כלל להוציא ממון מחזקתו אפי' בלא ריעותא ומדברי רבא מוכח דאי לאו כאן נמצאו הוי מהנ' החזקה כמ"ש לעיל ע"כ מיירי רבא בברי ושמא ותדע דאל"כ הדרא קושיא לדוכתה דל"ל גבי חמור ספק ברשותו דנהי דודאי אם נולד הספק ברשות בעל החמור לא הוי מהני החזקה בשמא ושמא כיון דאיתרע אבל מ"מ לא בעינן שיהא ברשות בעל הפרה דאפי' לא הוי בשום רשות מהני החזקה ודוחק לומר דלאו דוקא נולד ברשותו ואין כוונתו אלא לאפוקי ברשות בעל החמור דז"א דהא כלל כייל כל שנולד משמע בכל מקום אפילו היכא דליכא חזקה ושם ודאי בעינן נולד ברשותו אלא ע"כ בשמא ושמא לא מהני חזקה אפי' בלא ריעותא ולקמן בדין שמא ושמא אאריך בזה:
אבל רבינו הגדול כתב דהלכתא כשמואל כיון דאייתי ראיה ממתני' דאל"כ קשה הלכתא אהלכתא עי' שם ע"כ לא ס"ל האי פירושא דהא לר"א ליכא ראיה ממתני' כלל וא"כ מנלן דהלכתא כשמואל ומאי הלכתא אהלכתא קשה כיון דמתניתין איכא לדחוי' אלא ע"כ כדפי' לעיל וא"ל דשמא כל תירוצו של ר"א אינו אלא לרווחא דמלתא רק לתרץ קושית המקשן ואה"נ דברישא מהני ספק ברשות האב ובסיפא רשות הבעל אלא דר"א בא לחדש דאפי' אם לא הי' ספק ברשות א' מהם א"ש רישא וסיפא דרישא ליכא חזקה וסיפא איכא חזקה אבל אם החזקה הוא נגד ספק ברשותו כגון ברישא דאיכא ספק ברשות האב אפי' אם הי' לאב חזקה לא מהני להוציא כיון דאיכא ספק ברשותו רק בלא ספק מהני חזקה ושנוייא דר"א קאי הכל אם לא הי' ספק ברשותו וא"כ גבי פרה כיון דאיכא ספק ברשות בעל הפרה כנ"ל לא מהני החזקה להוציא דז"א דהא מוכח מכח קושית אביי דאפי' אם מביא הבעל ראיה שנולד ברשות האב אפ"ה חייב וע"כ מטעם חזקה דהא ר"א לית ליה תירוצא דרבא מטעם תרתי חזקה כדאיתא בתוס' ד"ה ואמאי ע"ש דאם גם לר"א ס"ל להאי שינויא לא הוי פריך רב אחא בריה דר"א מידי ובלאו הכי דוחק הוא דר"א סבור שינוייא דרבא דמשמע דלשנוייא דר"א לא צריכינן תו לשנוייא דרבא ועוד דזה דוחק דא"כ כל תירוצו של רב אשי הוא שלא לצורך דאין תירוצו מעלה ומוריד דא"א כלל שלא תהי' ברשות א' דאם נמצאו כשהיא אצל האב הרי נולד ברשותו ואם אצל הבעל הוה איפכא א"כ חזקתה אין מועיל כלום דאצל האב אין מועיל חזקה ואצל הבעל א"צ חזקה בשלמא לפי שיטתי נקט מנה לי לתרוצי מאי דמשמע במתניתין דאפי' נולדה ברשות האב חייב כקושית אביי וכמש"ל אבל בהא יהי' הכל שלא לצורך ולאו דוקא וכן נראה בפי' מדברי ר"י ז"ל ד"ה רישא שחזר בו ז"ל מפירושו שפי' דר"א חילק בין שמא ושמא וברי ושמא מטעם דר"א ס"ל כשמואל דאפי' בשמא ושמא מהני מטעם ספק ברשותי' ומאי קושיא נימא דאה"נ דר"א ס"ל אפי' שמא ושמא והאי דנקט ברי ושמא לרווחא דמלתא דאז מוציאה אפי' לא הוי ספק ברשות הבעל משא"כ שמא ושמא לא מהני אם לא משום ספק ברשותו אלא ע"כ ס"ל לתוס' כדכתבנא כיון דא"א למצוא שום ענין שלא יהא ברשותו ליכא למימר הכי ועוד דגם רבא ס"ל הכי היכא דליכא ס"ב מהני כדהוכחתי לעיל מדקאמר רבא רישא כאן נמצאו כו':
ואין להקשות גם לפי שיטתו מנ"ל לר"י ז"ל לחזור בו דשמא נקט ברי ושמא דאז מהני אפי' הוי ספק ברשות אב כמו שכתבתי לפי שיטתי שהרי גם לשיטה ראשונה של ר"י ז"ל הי' ס"ל לר"א דברי עדיף מטעם חזקה עם הברי כמ"ש התוס' ז"ל א"כ מהני אפי' ברשות האב מטעם ברי וחזקה י"ל דלא דמי כיון דר"א לא גילה הטעם כ"א משום ברי ושמא אף דס"ל דחזקה אהני מ"מ משמע דלא פליג ארבא בהא דאמר רבא דספק ברשותו מרע החזקה כמש"ל כיון דר"א לא גילה דלדידי' חזקה עדיפ' מלרבא וגם ר"א ס"ל דספק ברשותו מהני דהא ס"ל כשמואל כמ"ש ר"י ז"ל א"כ אתרע החזקה כשהספק ברשותו ולא נשאר כ"א ברי ושמא ובברי ושמא לחוד לא מהני לכך:
(ע"כ נמצא אצלי מכת"י הגאון ז"ל) דברי הק' יושע: