בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה כט
שאלה ראובן ושמעון נשתתפו במו"מ לווארשי ודרך הסוחרים שאין מוליכין מטבע שפודי' שם דהיינו מעות פרייסיש לביתם רק מחליפין שם על אדומים או על באנקי ודרכם לתת כסף הפדיום מה שיעלה ראשון ליד החלפן וכשהם צריכים לבאנקי לוקחין ממנו כפי השער שבשוק וראובן היה צריך למעות לצורך עצמו ולקח באנקי מהחלפן כפי השער במעמד חבירו ובצווויו ליתן לו אך התנה שכיצטרך הוא יקח ג"כ ואח"כ לא לקח כלל עד הגיע תור נסיעתה ואז כבר עלה השער ממעות פרייסין נגד באנקי ובעת שקיבל ראובן לא נשאר אצל החלפן מ"פ בעין כ"א מעט מזעיר ועתה נתעצמו לדון כי שמעון טוען מה שהותירו מעות פרייסין בעליית השער הותירו לו וראובן טוען שהותירו לאמצע והאריכו בטענותיהם וקצת מהם מבואר מתוך התשובה ונשאלתי לחוות דעי בזה:
תשובה מתחלה נדון בשנים שהטילו לכיס אחד מנה ואחד מאתים בכה"ג ואח"כ נתקע עצמינו לדבר הלכה בנ"ד הנה בשנים שהטילו לכיס אחד מנה ואחד מאתים וכשבאים לידי חלוקה עלה המטבע או ירד הלכה רווחת בישראל שכ"א מה שהניח הוא נוטל וכן מעשים בכל יום ואין פוצה פה ומצפצף ואין משגיחין בעליית המטבע וירידתה כלל ונראה דטעמא דמלתא לפי שהסך מאה זוז שהניח זה יותר הוי כהלוה לתוך השותפות ודין המלוה לגבות מטבע שהלוהו אם לא נשתנה למטבע אחרת כמבואר בדברי הפוסקים עיין ביו"ד סי' קס"ב ובסמ"ע ס"ס ע"ד ובשו"ת מהרי"ט ח"א סי' יו"ד:
אלא שצ"ע מלשון הרמב"ם והש"ע סי' קע"ו דמחלק בין נשא ונתנו במעות או לא וקשה דבכה"ג שפחתו או הותירו מחמת המטבע אפי' בנשאו ונתנו נמי דלא עדיף מהלואה והו"ל למימר סתמא אם פחתו או הותירו מחמת המטבע לבד חולקין לפי המעות וגם על דברי הטור בשם הרמ"ה צ"ע דיהיב טעמא הואיל והני זוזי אחרינא נינהו ורווחא ופחתא דידהו מכח שותפות קאתי דזה אינו מובן דמה בכך דהני זוזי אחרינא נינהו דהא מ"מ צריך לסלק למי שנתן היתרון כפי המטבע שהטיל לכיס וכאלו לוו מאחרים ולמה יגרע כח השיתוף שהלוה לשותפות מאם לוה מאחר וע"ש בסמ"ע נתן טעם בלא נשאו ונתנו משום שאף אם היה נשאר המטבע בביתו היה מגיע לו הריוח או ההפסד והוא מדברי הרמ"ה שבטור ולכאורה בלא"ה למה לא יסלק לו במטבע שנתן כמלוה דעלמא שאינו מתחייב בעולה ויורד:
אך בלא"ה קשה לפי המבואר שם דבשור אם טבחוהו מתחלק לפי המעות וה"ה פירש העומדים ליחלק וע"ש דאף בלחרישה וטבחוהו כן כמ"ש בסמ"ע וכן הוא ברי"ף ועיין בב"י וא"כ מה בכך שנשאו ונתנו והגיע לידם מטבע ופיחת או הותיר מחמת עליית וירידת מטבע הרי טרם שעלה המטבע או ירד הי' עומד ליחלק וכשור וטבחוהו דמי דכיון שעומד ליחלק חולקין לפי המעות אף דאייקר או זל ומכ"ש מעות דזווי כמאן דפליגי דמי וגם אחרי שירד או עלה יש להם לחלוק לפי המעות כמקדם:
אלא שבאמת מ"ש הסמ"ע דהרמב"ם פליג על הרא"ש בפירוש העומדים ליחלק לענ"ד צ"ע דמריש דברי הרמב"ם שכתב שהטילו ונתעסקו בממון משמע דבכל עסק מיירי וכ"כ הר"ן בשיטת הרמב"ם ע"ש וכך מבואר לענ"ד בפי' המשנה להרמב"ם להדיא וגם דברי הרא"ש בזה מוקשים עיין בדרישה בביאור דבריו ובאמת מה שנראה מדבריהם בשיטת הרי"ף לדידי חזי לי שדברי הרי"ף מתפרשים באופן אחר ממה שפירשו בו הם ז"ל אחר שנדקדק בלשונו מ"ש לחלוק באבריו לכאורה הוא שפת יתר. גם מ"ש הואיל ואלו טבחוהו וחלקו באבריו דהא כיון שטבחוהו עומד ליחלק מה לי חלקו או לא:
ולכן נלענ"ד דעיקר ענין עומד לטביחה היינו שלא ע"מ למכרו בשותפות להרויח רק לחלק באיבריו וכ"א יקח חלק לביתו לעשות בו בפני עצמו כרצונו וזה ביטול השותפות לגמרי ורבה ס"ל דמחשבה לטביחה לחלק באבריו ושלא להמציא להם שכר כשהם אחוזים זה בזה בשותפות מוציא מידי מחשבה ראשונה ורואין אותו כאילו כבר חלקו והלכך אפילו מכרוהו חי חולקין לפי המעות דאז שהיה בדעתם שלא למכרו בשותפות כ"א לחלקו לאברים פשיטא שכ"א היה נוטל בו לפי מעותיו ולכן גם עתה שאירע להם שמכרו חד חולקים ע"ד זה ור"ה אמר כיון דמתחלה קנו לחרישה והיינו להשתכר בשותפות ודינא היא שיהיה לאמצע לא איכפת לן במחשבה שחשבו לטביחה כיון שלא נתקיימה מחשבתם ולא חלקו עדיין השותפות קיימת והיינו ע"ד שקנו בראשונה למוכרו יחד והשכר לאמצע. ומצאתי כדברי בש"ג בשם ריא"ז עי' שם (ושם יש ט"ס מן אבל אם שמו כו' עד לפי מעותיו כמבואר למעיין):
שוב ראיתי בפ"י שכ' כעין מ"ש אך מ"ש בשיטת הרי"ף לחרישה או לטביחה שלא ע"ד מו"מ למכור כו' ז"א דלחרישה הוה כמו"מ להשתכר ואין להאריך כי הדברים ברורים כמ"ש והאיר ה' את עיני ומצאתי בשו"ת מנחם עזרי' סי' קכ"ח העתקה ותשובת הרי"ף מלשון ערבי ללה"ק ביאור הלכה זו באורך והרי"ף בהלכות שם רמז לתשובה זו וכן בספר תמים דעים להראב"ד העתיק ג"כ תשובה זו מלשון ערבי קצת בסיגנון אחר והמכוון אחד ושם מצאתי ת"ל כדברי. ושמחתי שדרכתי בעזרת הש"י בדרך אמת ולולי יראת האריכות הייתי מעתיק הדברים כי הם עריבים לאוזן שומעת ועי' בב"י שמסתפק בפי' הרי"ף וכתב שמדברי הרמב"ם והר"ן מבואר דה"ה לטביחה ועי' בלח"מ דמדייק לשון הרי"ף וכתב שגם דברי תלמידו רבינו הרמב"ם יוכיחו כו' והנך רואה בתשובת הרי"ף הנ"ל מבואר דוקא שור לחרישה לפי שלקחוהו תחלה להשתכר בו והשכר לאמצע מדלא התנו בדבור בעלמא שיהיה לטביחה לא נתבטל השותפות שהסכימו בראשונה:
ומעתה דברי הרמב"ם מבוארים דאם נשתתפו סתם אף סחורה שאפשר ליחלק השכר לאמצע ואח"כ כתב אפי' לטביחה ר"ל ע"ד ליחלק באיבריו דאז אם היו שוחטים ומחלקים אותו שלא ע"ד להשתכר ודאי שהיה כ"א נוטל כפי חלקו במעות שנתן מ"מ עכשיו שמכרוהו חי מעסק שמכרוהו בשותפות מתחיל תורת שותפות עליו שיהיה השכר לאמצע וס"ל לפרש כפירוש קמא דהרא"ש דה"ה לטביחה:
אך מדברי הריא"ז מבואר דדוקא עומד לחרישה דמעיקרא ע"ד שיהיה השכר לאמצע נחתי לה ובאמת שמדברי הרי"ף בתשובה מבואר להדיא כדברי הריא"ז ולולי דמסתפינא הוה אמינא שט"ס נפל בדברי הרמב"ם וצ"ל אפילו לקח שור לחרישה ונמלכו עליו לטביחה כו' כדי להסכים דבריו לדברי רבו הרי"ף ז"ל וגם המעיין בתשובת הרי"ף יראה שדברי הרמב"ם הם אמורים ע"ד לשון הרי"ף ז"ל וגם שאין דרך הרמב"ם להניח דבר המפורש דהיינו שור לטביחה ומיקל מה שהוא מסברא או איזה הוכחה דהיינו לטביחה ועכ"פ ה"ל למינקט לחרישה ולמימר ואפילו לטביחה ולבי אומר לי שהוא חסרון מבפנים משגגת המעתיק או טעות הדפוס ולפי מ"ש מבואר דבטבחוהו על מנת למכור הבשר בשותפות להשתכר וכן פירות העומדים ליחלק גם הרי"ף והרמב"ם מודו דהשכר לאמצע והטעם כמ"ש הרא"ש ומבואר בתשובת הרי"ף שם דה"ל לאתנויי ולא נקט מכרוהו חי לאפוקי טבחוהו לחלק באבריו שלא להשתכר ולפי שאין מצוי שישחטו וימכרו בשותפות להשכר כ"א באבריו לכך נקט מכרוהו חי ואפשר שהלבוש מפרש כמ"ש ולכך כתב הטעם מדלא אתני ונסתלק מעליו השגת הסמ"ע עי' שם:
ולפי"ז א"ש מה שהקשית על הרמב"ם דהא אף בנשאו ונתנו במטבע הוי כעומד לחלק ולפמ"ש לק"מ דגם בעומד לחלק הדין לאמצע כל דמעיקרא נחתי אדעתא למכור בשותפות להשתכר אך על המחבר דס"ל בב"י בעומד ליחלק חולקים לפי מעות אליבא דהרי"ף והרמב"ם אף דנחתי ע"ד להשתכר צ"ע:
אמנם גם על הרי"ף והרמב"ם אכתי תיקשי כמו שהקשיתי לעיל דנהי דס"ל בעומד לחלק הדין לאמצע מ"מ אם השכר והפחת בשינוי המטבע שקיבל ובעד הסחורה מ"ט נימא דהוא לאמצע שהרי צריך לסלק לזה הסך שהניח יותר באותו מטבע שהניח כדין הלואה ולא שייך בזה מדלא התנו שיהיה לפי המעות דדוקא אם הותיר או פיחת במנין מגוף הקרן שייך למימר הכי אבל לא בגוף המעות שנתן זה יותר מזה דהך מטבע שקיל והרי אם היה חולקין בגוף הסחורה שקנו או שור שטבחוהו וחלקו באבריו אם היה מחלקין בשוה ביניהם הי' מחויב זה ליתן לחבירו נו"ן זוז באותה מטבע שנתן בשעה שנשתתפו ולא איכפת לן בעולה ויורד כלל וא"כ אף שמכרו הסחורה בשותפות בעד מעות צריך לסלק לזה מקופת השותפות סך מאה זוז באותה מטבע שהניח וגם כפי הטעם שכתבו דאם לא נשאו נתנו אמרינן דהוא לפי המעות לפי שאף אם היה נשאר ביד כ"א הי' מגיע לו זה הריוח או ההפסד גם בנשאו ונתנו שייך לומר כן כיון שמכרו הסחורה וקיבלו המעות והיו עומדים לחלק ביניהם לפי ערך זוזי כמאן דפליגי דמי ואף אם הי' לוקח כל אחד המעות לביתו היה מגיע לו זה הריוח או ההפסד ובלשון הרי"ף בתשובה שהעתיק בתה"ד והסמ"ע ז"ל אין הכרע לפרש דיש חילוק בין נשאו ונתנו אלא עיקר החילוק אם הפחת והשכר הוא בסכום הקרן ובמנינם ובין אם גוף הקרן קיים ונולד בו תוספות וחסרון מצד שינוי המטבע ולא מחמת השותפות והסחורה דאז נוטל לפי מעותיו עי' שם וכן יש לפרש בלשון הרמב"ם בפירוש המשנה אבל מדברי הרמב"ם בחבורו מבואר להדיא דדוקא אם אותן המעות עצמם שהניחו קיימים ולא נשאו ונתנו בהם כלל וכך הם דברי הרמ"ה שהביא הטור ובאמת מ"ש הרמ"ה דהני זוזי אחריני נינהו ורווחא ופחתא דידהו מחמת שותפים קאתי צ"ע דכיון שאחר שהגיע המעות לידם ממכירת הסחורה הוא דזל מאי גרמא דשותפות יש כאן וכמ"ש שהרי עומדים ליחלק וכמאן דפליגי דמי ומאי איכפת לן דהוי זוזי אחריני וגם דהא מ"מ צריך לסלק הסך שהניח יותר באותה מטבע שבידם בין אי אייקר או זל דכהלואה דמי וכמ"ש וממילא דהחשבון לפי המעות וצ"ל בדעת הרמ"ה דשותפות לא דמי להלואה דבהלואה מעיקרא אדעתא דהכי נחית דלפרע לי' הך מטבע דיהיב שהרי אין לו עמו חלק במשאו ומתנו כלל אבל בשנותן מעות בתורת שותפות על דעת לקנות עבורם פירות וסחורה זה מקבל אותם לשותפות כפי שיווי המטבע בעת ההיא נגד הפירות והסחורה שהם קונים עבורם ויוקרא וזולת דידהו כמו השכר והפחת בסחורה ולכך הוא לאמצע ודוקא אם לא קנו עדיין פירות כלל שעד המעות שהניחו דאז אין לדון אותם עדיין כפי שיווי הפירות משא"כ בזה:
ומ"מ עדיין צ"ע מ"ש דרווחא ופחתה דידהו מחמת שותפות קאתי ולכן נלענ"ד דמ"ש הרמ"ה וזבנינהו בזוזי חדתי והוזל כו' אין הכוונה לומר שאחר המכירה הוזל דבזה לא גרם השותפות ולא מידי רק ר"ל דבההיא שעתא דזבנינהו לפירות כבר הוזל המטבע. עד"מ שלקחו בשותפות בעד השלשה מאות זוז פירות ושוב הוזלו הזוזים ואף עפ"כ כשמכרו הפירות לא לקחו בעדם רק כפי הסך שנתנו בזה ההפסד הוא בשוה לפי שהפסד זה הוא מחמת פירות של שותפות שהוזלו שאל"כ היה להם ליקח בעד הפירות יותר לפי ערך שהוזלה המטבע וע"כ דהפירות הוזלו ממה שהיו נמצא שהפסד זה הוא מחמת השותפות וכן להיפך אי אייקר טבעא ואפ"ה מכרו הפירות כפי הסך שנתנו בעדם אף על פי שהריוח הוא במטבע ששוה עכשיו יותר מ"מ העיקר מה שהרויחו הוא מחמת שעלה שער הפירות דאל"כ לא היו לוקחין עתה בעד הפירות כסף ההוא במטבע ההוא ושפיר כתב דפחתא ורווחא מחמת שותפא קאתי ולפי"ז י"ל דגם הרמב"ם דנקט לא נשאו ונתנו לאפוקי אם הוקר ואם הוזל קודם שמכרו הפירות דאז הדברים מוכיחין דרווחא ופחתא מחמת שותפות הוא אבל אם הוזל אחר שהגיע דמי המכירה לידם מזה לא מיירי וכאילו לא נשאו ונתנו דמי דמה לי אותן המעות עצמן או שנחלפו במעות אחרים כיון שלא עלה בהם פחת או ריוח קודם המכירה זוזי כזוזי ניהו אך בלשון הרמ"ה דחוק מ"ש דהני זוזי אחריני נינהו ויש ליישב ולקצר אני צריך:
סוף דבר הכל נשמע בשנים שהטילו לכיס ונשאו ונתנו והוזלה המטבע אחר שמכרו הסחורה אין הכרע כ"כ מדברי הרמב"ם והרמ"ה לומר דבכה"ג חולקין לאמצע ודעת רש"י והתוס' והריטב"א מבואר דחולקין לפי המעות (ומה שיש לדקדק לדעת רש"י ותוס' דמשמע מדבריהם דדוקא על הריוח מועט אין מקפידין יש לי ליישב על נכון ולא רציתי להאריך פה) וכן מבואר מדברי הש"ג בשם ריא"ז דאף אם הוזל או הוקר המטבע אחר שנשאו ונתנו ג"כ השכר לפי המעות. ומצאתי בשו"ת מהרש"ך ח"ב סי' פ"ז בשותפות שהניחו א' שלשים אלפים לב"נ וא' עשרים אלף כו' תשובה יראה דבאנו למחלוקת רש"י והרמ"ה כו' אמנם ראוי לדון בזה ע"פ הנהוג אתנו בענין החובות כי כן השותפות האלה כ"א מהם לגבי חבירו כבע"ח כו' עי' שם ועי' שם עוד שכתב דמלשון הטור שכתב אחר סיום דברי הרמ"ה ואם התנו הכל לפי התנאי יראה מדבריו דאפילו להפסד דשייך ביוקרא וזולא לענין המעות וכ"כ בשו"ת מהר"ם גלאנטי סי' צ' ועי' שם שכתב שראובן לא יתן חלק העודף כ"א כל גרוש לערך ששמו אותם בשותפות שהם מאה ועשר שכך כוונו באותה שעה שכל הריוח אחר שיטלו כ"א מהם מה ששם בשותפות כ"כ לבנים ששוים בסך כך גרוש ואח"כ יחלקו הריוח והו"ל ככתוב בפירוש בשטר כך גרוש כו' ומסברא מוכח זה הגע עצמך שאותם המעות היו מונחים בארגז כו' כך עתה שנשאו ונתנו כו' עי' שם ועי' בכנה"ג סי' ע"ד שרמז בקצרה לדברי הרש"ך ומהר"ם גלאנטי ונפלאתי על מהר"ם גלאנטי שלא הביא דברי הרמ"ה שבטור (וצ"ל דטעמא דידיה דאזלינן בתר הגרוש אע"ג ששותפותם היה לערך הלבני' משום שלעולם חשבון הלבני' אינם עיקר רק חשבון הגרוש כי כן דרך הסוחרים וכן צ"ל בתוס' בבא מציעא ריש פרק הזהב ד"ה נ"מ למשא ומתן שכתבו שאם קנה חפץ בכ"ד איסורין כו' עי' שם וטעמא משום דעיקר דמטבע הוא הדינר וכשאמר ך"ד איסרין הכוונה הוא שיתן לו דינר שחשבונו ך"ד איסרין כמנהג התגרים ועי' שם) ועי' שם בדברי מהר"ם גלאנטי דמ"ש הרמב"ם דאם התנו הולכין אחר התנאי היינו אפילו השכר והפחת במטבע וכ"כ בתשו' הרש"ך דהטור שכתב אחר סיום דברי הרמ"ה ואם התנו הכל לפי התנאי יראה מדבריו דאפילו להפסד דשייך ביוקרא וזולא לענין המעות עי' שם ולפי"ז בנ"ד אם א' הטיל מנה וא' מאתים וכתוב בשטר שכ"א יטול תחלה מה שהניח ואח"כ יחלוקו ביניהם דלא איכפת לן בעליית וירידת מטבע הוא אלא כ"א מה שהניח הוא נוטל כיון שכך התנו ביניהם:
וכל זה לרווחא דמילתא בררנו הדין באם עלה או ירד אותה המטבע שעליה סובב הולך קוטב השותפות אבל אם המטבע שהניחו אין בה שינוי ואין דנין על זה כלל רק המטבע שלקחו בעד סחורה של שותפות היא שעלתה או ירדה פשיטא דלכ"ע אף בלא תנאי אין עליה וירידה מעלה ומוריד כלל דפשיטא דכשהם רוצים לחלק צריכים לשום המטבע שפדו בעד הסחורה ולעשות מהם דמים כמטבע שהניחו וכ"א נוטל בראש הקרן שהניח כי המטבע שפדו במדינה האחרת הו"ל כסחורה או פרי לגבי טבעא דידהו וה"ל כהחליפו סחורתם בסחורה אחרת שהם מחוייבים למכור אותה סחורה לעשות דמים ויטול בהם כ"א כפי המטבע והשאר יחלוקו ודבר זה א"צ לפנים:
ואחר הודיע כל זאת נבוא לבאר דינא דנ"ד שכ"א הטיל לכיס מאתים ואח"כ חזר ולקח א' מהם לצורך עצמו בהסכמת חבירו מה דינו:
והלום ראיתי כי כבוד שארי בד"ז הרב הגאון המפורסם מוהר"ר העשיל נ"י האב"ד דק"ק טארנעגראד כתב שקצת דיינים רוצים לומר דהוי כחלקו השותפות דמה לי חלקו כולו או מקצתן והרב הנ"ל דחה הדברים והרחיב הדבור בזה בדברים נכונים וברורים וגם אנא לא חילוק ידענא ולא בילוק ידענא רק דבר ברור בעיני דאף שבתחלת השותפות נשתתפו כ"א בסך שוה מ"מ אחרי שלקח זה בחזרה מקצת הסך רק שהתנה חבירו שיקח לכשיצטרך הא קמן דלא קפיד שיהיה של חבירו בתוך השותפות כפי הסך שלו דמה לו שיקח חבירו לצורך עצמו או שיהיה ביני וביני המעות בטלות אצל החלפן ומההיא שעתא ה"ל כאילו נתן זה מנה וזה מאתים והתנה שאם יצטרך יקח הוא מנה ואף שבתחלת השותפות נתנו בשוה מ"מ הרי הרשה לחבירו שיטול מקצת הסך שלו בחזרה ומ"מ לא נתבטל תנאי הראשון שיהיה השכר לאמצע ולא גרע מאם בתחלת השותפות הניח זה מנה וזה מאתים ולא היה שם תנאי כלל אפ"ה אמרינן דהוה לאמצע אף שקנו דבר העומד ליחלק וכמש"ל באורך ומכ"ש בזה שלקח בחזרה מנה ושמעון ראה ונתפייס אדרבה ביחן דבריו שהוא מרוצה בזה ששלו יהיה מוטל בקופת השותפות עד השעה שיצטרך דפשיטא דהרויח ודאי לאמצע ומכ"ש בזה שמבואר בכתב שביניהם שיהיה הכל לאמצע אם היה זה רוצה עכשיו בענין אחר היה לו לפרש ולהתנות וגם כי לאו בדידיה תליא מלתא דאם היה מתנה כך קרוב לודאי שלא היה חבירו מתרצה בכך ולא היה לוקח המעות כלל או היה לוקח החצי וחבירו יטול כנגדו רק כיון שנתרצה לו חבירו מחמת שהיה המעות בטלות לקחם וזה נהנה וזה לא חסר הוא דלעת צרכו יקח גם הוא וכמו שהתנה בהדיא ולפי זה הדבר פשוט דכשבאים לחלוק נוטל כ"א במטבע שנשתתפו תחלה זה מנה וזה מאתים ואין כאן מקום לפקפק שיעשה עמו חשבון נגד הסך מעות פרייסין שלקח דזה לא לוה מקופת השותפות לא מעות פרייסין ולא באנקי רק שלו הוא עומד ונוטל מתוך השותפות ומעיקרא לא נשתתפו במטבע פרייסין רק במטבע באנקע ובאנקע יהיב באנקע שקיל בחזרה וה"ז כנפרע מתוך השתפות ואף שחבירו ג"כ היה ראוי ליטול אין בכך כלום לפי שכ"א יש לו להתפרע מקופת השותפות מה שהטילו לתוכו ואם האחד קדם את חבירו וגבה מחציתו וחבירו עדיין לא נטל מה בכך כ"א גובה מטבע שהניח לפי שעתו וכאלו הטילו מתחלתו זה מנה וזה מאתים והגע עצמך אם היה עולה השער מבאנקי נגד מ"פ והיה שמעון רוצה באנקי דוקא כפי סך הבאנקי שקיבל ראובן ודאי שאין ראובן יכול לעכב על ידו אף שקבלת ראובן היה בעת שהיה בזול נגד מ"פ דמ"מ כ"א באנקי יהבי ובאנקי שקלי וגם עתה כדבר הזה כן הוא ששמעון יתפרע מקופת השותפות ג"כ סך באנקי כפי הסך שקיבל ראובן. ועוד נראה דאפילו אי יהיבנא להו להדיינים שזה נטל חלקו בתורת חלוקה וחלק חבירו כצבור ומונח דמי מ"מ הדבר ברור שלא על דעת שישאר לחלקו מונח בשותפות מעות פרייסין יתננו חלקו שהרי אין דרכם לחלק ביניהם במעות פרייסין ובודאי שהיה דעתם שישאר לחלקו ג"כ באנקי בערך הנ"ל כיון שגם זה לא קיבל מהשותפות רק באנקי אצל החלפן ומה לי שקיבל מהחלפן עם העודף הנהוג או שפדו באנקי בעד הסחורה וקיבל מזה הבאנקי שיש לנו לחשוב שגם השני יש לו באנקי בשותפות כסך ההוא ואף שהדבר פשוט מכל מקום אמרתי לבאר קצת להוציא מלב המהנדזין בדבר. הנה דבר ברור הוא בשותפות בסחורה והחליפו על סחורה אחרת ואחד מן השותפים רוצה לקבל חלקו בסחורה ההוא חבירו מעכב עליו שלא לחלוק קודם כלות זמן שותפות שביניהם שמה לי סחורה ראשונה מה לי תמורתה שע"ד כן נשתתפו תחלה שימכרו הסחורה על מעות בעין כמבואר בסימן קע"ו סעיף י"ב ובסמ"ע שם שכתב וז"ל ומ"ש ברישא לילך למדינה לסחורה ר"ל לסחור וליתן שם במעותיו וירוויח שם ויחזור ויביא מעותיו המזומנים ע"ש ופשוט שאין חילוק בין נותן לחבירו על שותפות או בנשתתפו יחד דכיון שאינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן פשיטא שאין יכולין לכוף זא"ז לחלוק בסחורה שהחליפו דמה לי הוא מה לי תמורתה ומצי למימר מזלא דבי תרי עדיף ע"ש בסמ"ע ס"ק מ"ה ופשיטא שאין לדמות זה לשטרות שדעת הרא"ש שחולקין בשומא דשטרות שאני שא"א שיעלו בריווח יותר ואין נושאין ונותנין בהם וגם הרא"ש כלל צ"ח יהיב בה טעמא וכתב וז"ל וכן בשט"ח נמי כי ראו חכמים כי טוב לתקן חלוקה בכל דבר שותפות כו' משום דקדרה דבי שותפא כו' וכ"ש בשט"ח של עכו"ם שצריך טורח גדול והשתדלות רב והשותפים יסמוך כ"א על חבירו ויתקלקלו כו' ע"ש וא"כ כאן לא שייך האי טעמא וכל שלא הגיע הזמן של חלוקה הם כופין זא"ז לישא וליתן כמו בסחורה הראשונה ומכ"ש לדעת הרמב"ם דאין חולקין בשטרות ומזה נלמד בגוונא דנ"ד אם מכרו הסחורה וקיבלו תמורתה מעות פרייסין והאחד אומר שרוצה לחלוק במעות אלו כיון שאין מזדמן שיחליפו עתה והשני אינו רוצה נראה דשפיר מעכב עליו עד שיזדמן להם שיחליפו אותם על באנקי שהוא המטבע שנתנו דהא לאו אדעתא לחלק במ"פ נשתתפו כיון שדרך הסוחרים שלא להוליך מעות זה לביתם עד שמחליפין אותם על אדומים או על באנקי שנושאים ונותנים במדינתם לא במטבע מ"פ ומבואר בסי' ר"ג דכל שאין יוצאין בהוצאה להדיא ואין נושאין ונותנים בהם נקראים מטלטלין ופירא לגבי טבעא וכהחליפו על סחורה אחרת דמי שאין יכול לחלוק עד שתמכר על מזומנים וה"ה הכא אם לא נזדמן להם להחליף אין חולקין במעות אלו כמות שהם עד שיחליפו אותם ויגיעו לידם זוזי כהני זוזי דיהבי אזביני ולפי זה פשוט בנ"ד כשקיבל ראובן באנקי אצל החלפן לשלוח לביתו גם חבירו יש לו כנגדו בקופות השותפות באנקי כסך הזה דודאי זה שלקח באנקי אצל החלפן לאו אדעתיה שיטול חבירו כנגדו מ"פ כפי הסך שחשב החלפין עבור הבאנקי שקיבל שהרי אין משאם ומתנם וסוף חשבון שהם עושים ביניהם בשעת חלוקה כ"א על באנקי ואף אם היה חבירו רוצה שיהיה חלוקה ביניהם במעות זה היה זה יכול לעכב על ידו ולומר אינו רוצה לעשות החלוקה כ"א על באנקי ומכ"ש בזה שקיבל הבאנקי מהחלפון במעמד חבירו ובציוויו כל הבאנקי לפי חשבון הפריצענט אשר היה בעת ההוא ואם היה רוצה שישאר לו כנגדו בשותפות במ"פ כל כי הא הוה ליה לאתנוי כיון שדרך המו"מ וחשבון שביניהם מתחלה ועד סוף הוא על באנקי ואם היה מתנה אפשר שחבירו לא היה מתרצה בכך שיהא נשאר חוב על השותפות על מעות פרייסין ועכ"פ מדלא התנה אומדנא דמוכח שנתרצה שיהיה לו חוב בשותפות כסך שקיבל חבירו בבאנקי ופשיטא שאין לו להפרע מן השותפות רק באנקי:
וראיתי להרב מהרמ"ה נ"י שכתב דזה ששלח מעות לביתו הוי כלוה מתוך השותפות דהא היה מדעת שניהם כו' ולענ"ד נראה דודאי אם היה הענין שדרכם לעשות איזה מסחר בדמי הפדיון של הסחורה ולא היה לוקח בידיעת חבירו רק לפי שעה ודעתם שיוחזר המעות לקופת השותפות להסתחר בהם פשיטא דהוי כהלואה מקופת השותפות ומ"מ הדבר פשוט כיון שגם החליפין ממעות פרייסין על באנקי היה במעמד חבירו ובידיעתו א"צ להחזיר לקופת השותפין רק באנקי דמה לי שלוה מאחר או מתוך השותפות שהוא משלם המטבע שלוה ומעולם לא נשתעבד על מ"פ כלל:
וגם כי יפה כתב שארי הרב הנ"ל דאם יקח השני יותר יש כאן איסור רבית אך כפי הענין דנ"ד שמבואר מתוך לשון השאלה שאין השותפות חל רק עד שמכרו הסחורה ומוליכו המעות לביתם וזה קץ ותכלית המו"מ שלהם וא"כ כשלוקח זה מהסך שבקופת השותפות לוקח לחלוטין שלא ע"מ להחזיר אין כאן דין לוה דהא ליתא בחזרה ושלו הוא עומד ונוטל וכיון שחבירו נתרצה בזה ולא ייחד לעצמו מעות כנגד זה בקופת השותפות ממ"פ הרי נתרצה וגילה דעתו דלא קפיד שיהיה שלו מרובה על של חבירו עד שיגיע השעה שיצטרך ליטול כנגדו ודיינינן ליה מההיא שעתא כאילו הם מטילים עכשיו לכיס זה מנה וזה מאתים דאף בסתמא דינא הוא שיטול כ"א כפי המטבע שלו והשכר לאמצע ומכ"ש בזה דכיון דלא התנה מחדש ודאי אתנאי קמא סמכו שיהיה לאמצע וכמו שביארתי לעיל:
ומ"ש שארי הרב הגאון האבד"ק הנ"ל שדיין אחד הביא ממ"ש בעטרת צבי בשם תשובת פ"מ ודחה דבריו דהתם מיירי שלא מדעת חבירו דברי הרב ברורים וא"צ לפנים ומבלעדי זאת נראה ברור דהתם מיירי שזה שלקח קצת מהקרן היה בענין שהיה צורך לשותפות במעות אלו להסתחר בהם ולא היה לו רשות ליטול לעצמו שאפילו ריוח אין לו ליטול כדאמרינן רווחא לקרנא משתעבד ומכ"ש מהקרן לפיכך דן את הדין דחולקין לפי מעות דאומדן דעת הוא שלא נשתתפו שיהיה השכר לאמצע כ"א על קו השוה אבל בגוונא דנ"ד שאין דרכם להסתחר במעות הפדיון רק הם צבורים ומונחים אצל החלפון ואינם מעלים שכר וריוח לשותפות כלל פשיטא דבשביל שלקח המעות הבטלות לא הפסיד הריוח שעולה מסחורות השותפות חלק כחלק ומכ"ש בזה שלקח מדעת חבירו ומרצונו ולפי דברי הדין אם היה ריוח בגוף הסחורה שנמכרה אחר שקיבל זה מעות לחלקו יותר מבראשונה כגון שעתה עלה שער הסחורה חולקין הריוח לפי המעות שהיה להם בעת ההוא בשותפות וע"פ דברי הפ"מ הנ"ל וזה לא יעלה על לב לעולם וברור לענ"ד אפילו אם לקח שלא מדעת חבירו ממעות הבטלות העומדים ליחלק לא נגרע מערכו והוא דבר ההוה ורגיל בין השותפים דלא קפדי אהדדי ואין מכלים דבר ומעשים בכל יום שלפעמים לוקח שותף אחד מעות לצורכו ואחר זמן חוזר השני ולוקח ומעולם לא נשמע שידונו ביניהם לזכות לזה חלק מהריוח שעלה בינתים ומכ"ש בזה דאם איתא שהיה בדעת שמעון שראובן יהיה נגרע מחלקו עבור זה הו"ל לאתנויי וכבר כתבתי דאף הרי"ף והרמב"ם מודים אף בסחורה העומדת ליחלק דאף בסתמא הוי לאמצע וז"ל הרי"ף בתשו' הנ"ל דכיון שגמרו השותפות ביניהם ולא התנה אחד מהם על חבירו שיהיה לו איזה יתרון הדין נותן שיהיה הריווח וההפסד לאמצע שאם הי' כוונת א' מהם שיהיה לו יתרון על חבירו בשום דבר הי' מתנה ע"ז ולא היה אפשר לו להתרשל בזה ומאחר שלא התנו ונשתתפו סתם נראה שכוונתם לחלוק בשוה אע"פ שיש לאחד קרן יותר על חבירו כו' ע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד דאמרי' הו"ל לאתנויי וגם שאף אם הי' מתנה כן לא היה ראובן מתרצה בכך ועוד דהא קמן שהתנה עמו שאם יצטרך הוא למעות יטול גם הוא הרי שלא היה בדעתם לשנות דבר מתנאי השותפות ולפי שהדברים פשוטים לענ"ד קצרתי ומובטחני אם הדיין הוא דיין אמת ותלמודי לא יהוה בוש מלחזור בו ולומר דברים שאמרתי טעות הם בידי:
ומ"ש הרב נ"י עוד בשם דיין אחד שכתב ששמעון קנה במעמד שלשתן כבר דחה הרב נ"י דבריו בדברים של טעם ואני לא ראיתי לישא וליתן בזה כיון דבאמת לא היה בעת ההוא מעות ביד החלפן רק מעט ואם הדיין הלז גוזר על מיעוטו ומקפיד עליו גם זה אינו חוצץ חציצה דאורייתא דהא כבר ביררתי דודאי לא נשתעבד זה שיקח חבירו נגדו מ"פ שביד החלפן שהרי זה קיבל באנקי וגם כל חשבונם העיקרי על באנקי וא"כ הציווי לחלפן הוא על באנקי והרי לא היה להם בידו באנקי כלל ואם נאמר דנעשה כאומר שהמעט שביד החלפן יוחלף ג"כ תיכף על באנקי ויוזכה בו השני א"כ עכ"פ זה אין לו ליקח רק באנקי כשער שהי' אז ומה שיש מותר שייך לחלפן ובטעות נתן להם יותר כפי השער שעלה אח"כ האם יאמר כדבר הזה שאין לו שחר דדרך הוא שאין החלוף נעשה מיד רק בהגיע תור קבלת המעות אצלו חושב החילוף בשער שהוא אז בין עלה ובין ירד ועד ההיא שעתא הוא כפקדון גביה בחזקת שניהם וכשרוצה זה ליטול הוא נותן לו ע"פ מה שהרשה לו חבירו ושליחותיה קעביד אבל מ"מ עד ההיא שעתא שנותן לו הוא בחזקת שניהם ובאחריותם ואין כאן דין חלוקה ומע"ש כלל כיון שלא יחדו בפירוש שמ"פ הנשאר ביד החלפן הוא לשמעון לבד ואין לו עסק בו מעתה וטענת ראובן אמיתית דמעיקר' לאו אדעתיה דחלוקה נחתי דפשיטא שאם הוזל המטבע שביד החלפן או נפסל או שנעשה החלפן בורח וכיוצא דודאי לא היה שמעון מקבל ההפסד על עצמו לבד כדרך כל השותפות שאף שאחד לוקח סך מה קודם מ"מ כל הנשאר הוא בחזקת שניהם ובאחריותם לכל דבר כל שלא חלק לעצמו והניח חלק חבירו בב"ד וזה מבואר בכמה תשובות לא רציתי להאריך וגם דכך הוא שראובן נושא ונותן במעות הנשאר בחזקת שותפות כבראשונה אף בלא ידיעת חבירו ואם פיחת או הותיר לאמצע ועכ"פ הדבר ברור בין שיהיה לוה מקופת השותפות או שלוקח לחלוטין שלא ע"מ להחזיר מ"מ כ"א נוטל בשעת חלוקת השאר הקרן במטבע שהניח כפי הסך שנשאר לו בשותפות והשאר חולקים בשוה ומכ"ש אם עליית השער ממטבע מ"פ היה קודם שמכרו הסחורה הנשארת די"ל שאין כאן ריווח מחמת המטבע דמה שעלתה המטבע ירדה הסחורה ולולי זאת היו לוקחים יותר בעד הסחורה וכמו שפרשתי לעיל דברי הרמ"ה שבטור מ"ש דהאי רווחא ופחתא מחמת שותפות קאתי אך באמת אפילו מכרו כל הסחורה בעד מ"פ בעת שהי' השער כמקדם ואח"כ עלה מ"פ מ"מ אין שמעון נפרע מן השותפות כ"א בבאנקי כמו שלקח ראובן ואין מחשבין על מ"פ כלל:
בהא סליקנא ובהא נחתינא שיפה דן ויפה הורה הרב הגאון האבד"ק הנ"ל וטענת שמעון מידי מששא אית בי' אפי' שמע מעוף הפורח אין בו לא טעם ולא ריח. כמוץ אשר תדפנו רוח מובטחני כי כנגדו החלוק עליו לבב עקש יסיר בשמאל. וימין דוחה. כמדת כל שרוח חכמים נוחה ואל האמת ישא פנים וישבית מדני'. אז יחזיק במעוז שלשה עמודי עולם דין אמת שלום ושלום על דייני ישראל:
דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד הלכות מקח וממכר