אור ברסלב

בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה יח

שאלה יז

רב שלום לכבוד אהו' שארי נ"ד החריף ובקי בחדרי תורה ידיו רב לו בפלפול וסברא כש"ת מוהר"ר מאיר הלוי הורוויץ נ"י אחד"ש זה שבתי בבית ורעיוני נחו מעט. אהבת כלולותיך וילידי שעשועי זכרונך בא לפני. והזכירוני אשר אמרת להשיב את הארי הגאון בעל קצה"ח ז"ל בסימן קט"ז דמייתי מהתוספות ב"ק דף ח' בהא דאמר אביי ראובן שמכר כו'. והקשו לימא שקול ארעא בזוזך ותירצו כשהוזלה ורוצה להוכיח מזה כהטור דבאחריות משלם כפי דמים שנתן בשעת המכר ע"ש וכ"ת קרא ערער ע"ז דמייתי מטריפת נגזל לטריפת בע"ח דבנגזל כ"ע מודו כיון שהוא מקח טעות והוא בטל לגמרי משלם כדמעיקרא. וענית ואמרת שכן מבואר החילוק בנימוקי יוסף בריש פ"ק דב"מ והטבת לראות:

ובאמת שצ"ע על הש"ך וכנה"ג ומ"ל שדברו בזה והביאו דברי ה"ה ולא הזכירו הנ"י וראיתי שדברי הנ"י בזה הועתקו מדברי הר"ן בחידושיו הביאם בש"מ לב"מ שם ע"ש. אך נלענ"ד להליץ בעדו ועדיין יש לו פתחון פה להוציא את דינו מהתוספות שלכאורה צ"ע בהא דקי"ל שגם בטריפת נגזל חוזר הלוקח על הגזלן לטרוף ממנו שבח היתר על היציאה ואפי' שבחא דממילא כגון ארעא ואסקא שרטין ולכאורה כיון שיש כאן ביטול מקח מה זכות יש לו לזה בהא דאסקא ארעא שרטין הרי לא היתה שלו מעולם וזוזי דידיה הלואה נינהו גבי דגזלן וגם השבח שיותר על הוצאה אין לו לגבות כמו העודר בנכסי חבירו וכסבור שלו הם שאין לו אלא שכר מלאכתו בלבד. ולכאורה היה אפשר לומר דאף שנמצאת שאינו שלו מ"מ עביד אינש דזבין ארעא ליומא:

אך מדברי התוס' בב"מ דף י"ד מבואר דלענין אחריות דנגזל לא אמרינן הכי כיון דמקח טעות היא וה"ל כשטר הלואה ולכך אף לשמואל אמרינן ביה אחריות ט"ס ע"ש (וכ"כ המפרשים הביאם בש"מ. אך שם הביא בשם הראב"ד שבאמת סובר דאמרינן עביד אינש כו'):

ובתשובה אחת הארכתי בדברי התוספ' אלו ובדברי הפ"י שם שכתב הטעם לפי שצריך להחזיר הפירות ולכאורה ז"א דהא הוא יחזיר על הגזלן ע"ש בתוספ' דמיירי גם אם כתב לו אחריות על הפירות וכתבתי שי"ל דלשמואל כ"כ דס"ל דלוקח מגזלן ל"ל שבחא וה"ה פירי והקשיתי ע"ז והעליתי שטעם התוס' כיון דמ"מ עיקר חזרתו של זה על הגזלן אינו מצד מכירה דהא המכר לא חל כלל רק מצד קבלת אחריות הוא צריך לשלם לו שבחא ופירי אין זה זבינא ליומא וקצרתי כאן ומכ"ש לדידן דאף בטריפת בע"ח אמרינן אחריות ט"ס אף במכר ולא קי"ל כשמואל דאמר עביד אינש דזבין ארעא אף ליומא וא"כ פשיטא דביטול מקח גמור הוא ומאי אית ליה גביה דהאי בשביל דאסקא ארעא שרטין הא לית ליה גביה אלא זוזי דהלוואה וצ"ל דמ"מ לענין זה שקיבל עליו אחריות שבח תנאי שבממון הוא וקיים שהרי מ"מ קיבל עליו דמי שויא של הקרקע שכותב לו השטר עליו וכיון דהשתא מיהא האי ארעא אסקא שרטין ושויא אלפא זוזי כך הוא צריך לשלם לו ולפי"ז ק' על סברת הר"ן ונ"י שכ' דאם הוזלה מחזיר הדמים שנתן שיש כאן ביטל מקח דא"כ אתה מגרע כחו של מוכר בשני הצדדים שאם הוזלה אתה אומר שהמקח בטל מעיקרא ויחזיר מעותיו ואם הושבחה ונתייקרה אתה אומר שישלם לו כפי שויו של עכשיו זיל בתר איפכא כיון שהלוקח ביקש זאת מידו לכתוב לו אחריות השבח הרי הוא רוצה בקיומו של מקח עד שעת טריפה וסבר וקיבל שכאשר יהיה שיווי דמי הקרקע בעת ההוא כן ינתן לו:

ועוד אני אומר הגע עצמך מי שמכר קרקע לחבירו באלף והוזלו קרקעות ועמדה קרקע כזו על ת"ק רק שקרקע זו אסקא שרטין והיא שוה אלף והלה אומר הנה נתתי אלא כסף ונתחייבת להחזיר לו ועוד מה שנתחייבת לי אחריות השבח ג"כ ת"ק זוז וזה אומר כיון שאתה רוצה באחריות של שבח א"כ אין לך לקבל יותר כ"א שויא של קרקע זו עכשיו והרי אינה שוה עכשיו כ"א אלף אף לבתר דאסקא שרטין והיכא לידייני דייני להאי דינא. והנה אף אם נאמר שמטילין על המוכר חומר שניהם ע"כ לומר דודאי הוא צריך להחזיר לו דמי המקח כיון דאין כאן אפי' זבינא ליומא והוא ביטול מקח גמור שהלוקח לא ידע מאומה ומ"מ תנאה דאתני הלוקח שיתן לו השבח הוא קיים וצ"ע:

ולפי מ"ש יש מקום לומר דכיון שהלוקח רוצה לקיים המקח לזמן א"כ א"צ לשלם לו כ"א כשעת טריפה א"כ י"ל דנהי דהר"ן סובר שאין התנאי רק לטובתו של הלוקח ולא לגריעותא דידי' שיקח כפי שוי' בשעה שהוזלה אלא יכול לומר הרי יש כאן ביטול מקח מעיקרא מ"מ היכא שהחזיק אחר שיצאו העוררין שנראה שהוא רוצה לקיים המקח עד שעת טריפה א"כ גם בלוקח מגזלן דינו כבע"ח ומשלם כשעת הזול ועיין בנ"י ב"ק. ובש"מ שם שמפרש הך דהוחזק בה היינו לאחר שיצאו עסיקין וא"כ אם הדין בבע"ח שטורף כפי שעה שהוזלה ה"נ בלוקח מגזלן לאחר שיצאו עוררין וא"כ שוב יש מקום לראיית בעל קצה"ח ולא קשיא מסברת הנ"י והר"ן דאיהו מיירי היכא דליכא גילוי דעתא כלל שרוצה להחזיקה עד שעת טריפה ואז יש כאן ביטול מקח מיד משא"כ בהחזיק אחר העוררין דגלי דעתיה בקיום המקח עד שעת טריפה ודמי לבע"ח דאינו משלם אלא כשעה שהוזלה ולכן מייתי ראיה מהתוספ' דאע"ג דמיירי בטריפת נגזל מ"מ כיון שהחזיק אחר העוררין הא קמן שרוצה לקיים המקח ואפ"ה משלם כדמעיקרא:

והנה הלצתי בעדו דלא תיקשי עליו מה שהזכרת מדברי הנ"י אבל אכתי לא איפרק מחולשת הדמיון דודאי סברא טובה יש לנו לחלק בין מכר שהיה קיים באמת בין אם המכר באמת אין בו ממש רק שהלוקח היה רוצה בקיומו ומ"מ לענין דינא ראיתי שגם סברת הר"ן ונ"י אינה מוסכמת שהרי בשיטה מקובצת בד"ה הכיר בה שאינו שלו כתב בשם הריטב"א נוטל מעות שנתן בלבד ואף ע"פ שהוזלה או הוקרה דהא כמאן דליכא זבינא כלל דמיא וכדאמרינן בסמוך שלא נתן אלא לשם פקדון בלבד משא"כ בנמצאת שדה שאינו שלו או שטרפה בע"ח שיש לו ליטול בדמים שהיתה שוה בשעת שיצאה מת"י עכ"ל ועיין בשו"ת הרשב"א סימן אלף קנ"ה ותן לחכם כו' דברי שארך:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה