אור ברסלב

בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה יז

שאלה טז

שלום לכבוד אהובי בן אחי חביבי כ"ש מוהר"ר אפרי' זלמן נ"י:

הגיעני דבריך בדבר השאלה קהל א' לוו מעות וחתמו כולם על השטר. ועתה בא הבע"ח ותובע לאיש א' שכבר עקר דירתו משם אלא שהוא מהחתומין והמעות הנ"ל לקחו כדי ליתן להשר שאנס אותם והמלוה יודע היה מזה מה דינו אם יכול לתבוע כולו מאיש הלזה:

תשובה נלענ"ד פשוט לא מיבעיא אם מבואר בשטר רמ"ג ורמ"ג כנהוג כעת לכתוב בשטרות דיכול לתבוע הכל אמנם אם לא נכתב רמ"ג אפ"ה כל שלא נכתב אצל חתימתן עבור הקהל כנהוג בכל מקום שהראשים לוים לצורך הקהל כותבין אצל חתימתן שהוא לצורך עבור הקהל ואם בזה השטר לא נכתב עבור הקהל אזי יש להחתומין דין שנים שלוו שהם ערבים אבל לא קבלנין כמבואר בש"ע סי' ע"ז ואבאר עוד בסמוך ואינו יכול לדחותו רק ליתר החתומין אבל לא לכל בני העיר משום שמעשים בכל יום שהקהל צריכים למעות ואין מוצאים מי שילוה להם באופן שיהי' שעבודו על קופת הקהל כי מעולם קשה להשתלם מקופת הקהל בכ"מ לכך צריכים ראשי הקהל או שאר יחידים בטוחים להמלוה סתם ממרנים בחתימתם בכדי שיוכל לתבוע מעותיו מהחתומים לבד וזה מעשים בכל יום:

אמנם אם מבואר אצל החתימה עבור הקהל היה מקום לדון ולחלק שהרי הקהל הם רק כשלוחי בני העיר וכמבואר במקומות הרבה ועיין בי"ד סי' קס"ט סעיף י"ז בהג"ה ובגוף תשובת הרשב"א שהובא בב"י שם ובח"מ בב"י שם סי' קכ"ח וזה ברור בכל מקום שהקהל הם כאפוטרופסי היתומים ואף שהט"ז שם ס"ק כ"ב כתב וז"ל ועוד נראה דעכו"ם שמלוה יודע שההלואה הוא לצורך הקהל והבטחתו על כל הקהל באם לא יהיה לו מאלו לשלם הרי משמע דאף ע"פ כן עיקר החוב הוא על החתומים ז"א דהתם מיירי שחתמו סתם ועוד דמיירי בנכרי והרשב"א כתב בתשובה דבדיניהם אין לתבוע כלל רק להחתומין וע"ז כתב הט"ז דהבטחתו גם כן על כל הקהל אבל בודאי דנכרי דוקא עיקר הבטחתו על החתומים דלא גרע אצלו מערב דנכרי בתר ערבא אזיל ואף דאסור להיות ערב כמבואר ר"ס קע"ו מ"מ אינו אלא דרבנן כמבואר שם בהג"ה ואף הט"ז מודה שהלוה משלם בעצמו ולכך מותר לצורך מצוה כגון קהל אבל אם המלוה ישראל נראה ברור דכל שמבואר אצל החתימה עבור הקהל אינו יכול לתבוע הגע עצמך אם אפוטרופוס לוה לצורך יתומים או שליח לצורך משלח ומבואר בשטר שביד המלוה שאינו לוה לצורך עצמו רק לצורך יתומים או משלח פשיטא שאינו יכול לגבות מנכסי לוה האפטרופוס ומזה הטעם בעצמו המנהג שכותב אצל החתימה עבור הקהל. אבל ברור דאף אם נכתב עבור הקהל מ"מ אם עדיין דר שם והוא מפורעי המס אכתי לא גרע משנים שלוו לצורך שותפות שגם הוא היה שותף בהלואה עכ"פ ואף שאינו יכול לתבוע ממנו כל החוב תחלה שאינו קבלן ואף דמבואר בטור ח"מ סי' קכ"ח ובהג"ה שם בסוף הסימן בשם הרא"ש דאחד שתפס לאחד מהקהל בשביל חוב תפיסתו תפיס' בעד כל החוב ע"ש דמס שאני הא בהלואה אינו יכול לתפוס אחד בעד חבירו:

אמנם אכתי נ"מ דבשלמא אם החוב הוא רק על החתומין שייך לומר דהם אלמים אבל אם החוב על כל בני הקהלה קשה לומר ח"ו על עדה קדושה שכולם אלמים ובדין אם המלוה אלם עיין סי' קכ"ט סעיף יו"ד ובסמ"ע וש"ך שם וכל זה דוקא אם עדיין דר שם ומפורעי המס אבל אם אינו דר שם ואינו מפורעי המס עתה ולפרעון חובות לפי מנהג א"כ אינו יכול לתובעו כלל אם מבואר עבור הקהל כי אין דינו כשותף כלל שהרי מבואר בסי' קס"ג דלענין פרעון חוב הולכין אחר שעת הגביה או הערכה לשיטת הט"ז וא"כ כיון שהוא אינו מפורעי המס עכשיו א"כ לא משתעבד כלל כי לא נשתעבד להמלוה תחלה רק אותו שיהיה מפורעי המס בשעת גביה כללא דמלתא לדעתי הקצרה אם לא נכתב רמ"ג ואצל החתימה ב' עבור הקהל והוא עכשיו ת אי דין שם ואינו חייב מדינא לפרוע מס ופרעון חוב כפי המנהג אזי אין עליו תביעה מזה השטר:

ואשר כתבת בענין שטר בעיסקא אם המקבל יכול לחזור יש חילוקים בדבר באם שהעיסקא הוא בדרך זה שהזמ"פ הוא לשנה והרווחים כתוב בו בדרך משל ג"ג לשבוע או כך וכך לרבע שנה או לחודש אזי יוכל לחזור בו אף בתוך שנה או חודש אבל אם כתוב בו דרך כלל עשרים למאה לשנה אינו יכול לחזור בו אא"כ יתן הרווחים או ישבע שלא הרוויח עשרים למאה לפי היתר אחד בנחלת שבעה שתחלה יעמוד באחריות המלוה עד שיעלה כ"כ רווחים וכל הרווחים יהיה למלוה ואחר כך יהיה באחריות הלוה וכל הריווח ללוה א"כ יוכל להשביע שמא הרויח ואין כאן שבות יעקב ח"ב:

ובענין נר הנופל על פאפורקי ונכבה אני מורה בדבר להקל ולהחמיר כי אם נפל ראש הפתילה שכבר נשרף ונעשה אפר אינו אוסר אבל מה שלא נעשה אפר עדיין ודאי דאוסר ואם שהה על הכלי בכדי שהיד סולדת בו בכלי הוי כנבלע ע"י האור ובעי ליבון ואם לא נשתהה עכ"פ בעי הגעלה או גרידה והכא לא שייך זה והטעם דבעי הגעלה או גרידה משום שהדבר ידוע שהפתילה שבראש הנר הוא מלחלוחית חלב וכאשר תכבנה בידים תמצא באצבעותיך שמנים מחלב ולכן כיון שנפל בעוד שהנר דולק אף שנכבה תיכף עכ"פ כיון שנגע הפתילה בכלי והפתילה היתה רותחת מחמת האור ולא גרע מנר טרוזיול. ועיין בתה"ד:

ובענין החלה שנפלה לתבשיל מקצתה חוץ לרוטב וסילקו אותה מיד הנה בלא"ה אני מורה בה תמיד להקל כדעת הט"ז ס"ס שכ"ג דבאיסור דרבנן כזה פשיטא ששומעין להקל כיון שאין לו עיקר. ולרווחא דמלתא אני מצוה לשאול עליו ע"ש. ואמנם מה שרמזת הפלוגתא שבין רש"י ור"י בטיפת חלב אבאר לך דעתי אף לדעת המחמירין וס"ל דבעינן ס' והנה לכאורה לשיטת רש"י ולשיטת ר"י לדעת הט"ז גם הכא בעינן ס' נגד כולו:

אבל האמת דאינו ענין כלל לכאן דהתם הטיפה מתפשטת בכל החתיכה מטעם לח או מטעם שהוא שמן עיין בש"ך ס"ק אבל הכא הוא כחוש גמור כמבואר בחמץ ואינו מתפשט הטעם חוץ לכדי נטילה וגם לדעת רש"י לשיטת הש"ך לא דמי דהתם הוא איסור בלוע ואינו יוצא מחתיכה לחתיכה ובענין זה יש להאריך בלא"ה להבין שיטת רש"י וכבר הקשה הרא"ה על הרשב"א והרשב"א בת"ה אחר שהרבה להשיב על הרא"ה לא השיב על עיקר הקושיא ואין פנאי להאריך בזה אבל הכא הוי איסור מגופו וכל דאיסורו מגופו וחם בחם בלא רוטב וכחוש לגמרי נכנס כדי נטילה ואין לחלק בין שני חתיכות לחתיכה אחת. עיין בט"ז ס"ס ובאו"ח סימן תס"א במצה כפולה ודוק. ולפ"ז צריך בכאן ס' נגד מה שבתוך הרוטב ונגד כדי נטילה למעלה ממנו ועיין בש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז במ"ש בשם הב"ח דכדי נטילה בעינן הכוונה לשיטת ר"י אם החתיכה שתחתיה מקצתה חוץ לרוטב ואם היה כדי נטילה חוץ לרוטב נאסרה ובאמת אם אינו כדי נטילה צריך ס' נגד כדי נטילה שלמעלה לשיטת הב"ח דמיקרי איסור מגופו ודו"ק היות כמדומה שבכרתי נתקשה בזה וזה ברור כוונת הש"ך נידון הקדירה לדידי' שריא כדכתיבנא על הגעלה ג"פ ולדעת מחמירין יש להחמיר אבל התבשיל שרי אף אם לא היה ס' כיון שהיא ספיקא דרבנן אי מפעפע או לא דברי דודך הק' אלכסנדר סענדיר מרגליות מבראד חונה פ"ק זבאריז ואגפיה:

הלכות גביית חוב תשובת

תוכן העניינים

בית אפרים חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה