אור ברסלב

בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה יב

שאלה יא

שלום וברכה. שמורה וערוכה. לאשר לו ככה. ה"ה כבוד אהו' מחו' מוהר"ר ישראל זלמן נ"י:

הגיעני מ"ש שנית בענין הקדושין (עיין בחלק אה"ע סימן) ולאפס הפנאי לא עיינתי כעת רק במה שחזרת ושנית בענין הקושיא שהבאת בשם הגאון החסיד מוהר"ר שקי ז"ל בהא דקדושין דאמרינן הן הן שלוחיו הן הן עדיו דלשיטת הרמב"ם אם הכחשה בצירוף הזמה לאו כלום הוא א"כ ה"ל עדות שאאי"ל ותיקשי למ"ד דבממון בעינן ג"כ עדות שאאי"ל והארכת:

והנה כבר כתבתי לך בקצרה ורמזתי לך ג"כ קושיית הגאון מוהר"ר חיים יונה ז"ל בהא דפלוני רבעני וע"ש באו"ת בסופו שכ' לתרץ הקושיא ממיפך והזמה דדוקא היכא שהכחשה ללא צורך שאלו אומרים פלוני הרג ואלו מזימים והוסיפו לומר שפלוני חי ומה צורך לזה ודאי הם מכוונים גם להכחשה ומי יאמר הזמה עיקר דלמא הכחשה עיקר כו' והנה מקרוב זכינו שיצא לאור ספר הבהיר היא ספר המקנה על קידושין ממחותני הגאון החסיד נ"י האב"ד דק"ק פפ"ד (ומידו הקדושה שלח לי הספר למנה) וכתב בסוגיא דהן הן שלוחיו קושיא זו משמיה דנפשיה וסיים בה ויותר נראה בדעת הרמב"ם דדוקא כשאומרים עמנו הייתם וגם ההורג כיון שלא היו צריכים לומר וגם ההורג אלא דכוונתם להעיד שגוף המעשה שקר בזה בטלה הזמה אבל אם כוונתם רק להזימם אע"ג דממילא מתכחש לא בטלה ההזמה ובהא מתרצא נמי הא דמקשה העולם מריש סנהדרין דף ח' מפלוני רבעני לאונסי דקשה ג"כ כנ"ל וצ"ע עכ"ל והנה דבריו מטין למ"ש האו"ת אך הסברא צ"ע וביותר שא"א להעמיד כן בלשון הרמב"ם שם פרק י"ח מהלכות עדות שכתב וז"ל הזמה בעדות עצמם ואינם יודעים אם נהיה הדבר או לא נהיה וכן בסוף דבריו כתב הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של העדות כלל אם אמת היה או שקר כו' ומשמעות לשונו דכל שעכ"פ מתוך העדות מתברר ההכחשה של העדות עצמה שהוא שקר לא הוה הזמה ואין חילוק בין אם אומרים בפירוש או מכללא שמעינן והנלענ"ד בדעת הרמב"ם דלכאורה לרבא דאמר פ"ד ואמרי' שרבע אחר אע"פ שהוא אומר שרבעו וא"כ עכ"פ אומר שקר ועכ"פ לומר דאף שאומר שקר לא בטלה העדות שאין העדות תלוי בכך דלא איכפת לן מי שרבע יהיה מי שיהיה וכמ"ש בזה בתשובה (עיין באה"ע סימן י"ד) באורך דכל שאינו מתברר שאמר שקר בענין שגוף העדות תלוי בזה לא מפסל והרי זה כמי שנתפס בשקר שאמר לפני ב"ד באיזה ענין אחר שאינו שייך לגופה של עדות דלא מפסל בהכי. ולפי"ז לכאורה גם כשנתברר שע"ז שמעידין שנהרג שהיה במקום אחר באותו יום נימא ג"כ הכי דמה בכך שמשקרים בזה שאומרים שפלוני נהרג באותו יום הלא אין זה עיקר העדות רק שזה הרג נפש מישראל ומה איכפת לן אם הרג איש זה או איש אחר וברמב"ם מבואר דגם בכה"ג שמעידים שהנהרג היה עמם בטל העדות וצ"ל דודאי קפדינן אם משקר בענין ההרוג שזה גופה של עדות מיקרי שהחיוב שמחייבין את זה ע"פ עדים אלו הוא מחמת שזה עשה מעשה בגופו של זה והרגו ומעשה החיוב הוא מחמת שנהרג האיש הזה והוא הרוצח וכיון שההרוג הוא הסיבה של החיוב גם הוא בכלל העדות ואם שיקר בזה בטלה העדות משא"כ בנרבע אין החיוב מחמת שחילל את הנרבע ברביעתו רק מצד שהוא רבע איש אחד יהיה מי שיהיה ואף דלגבי הריגה כן הוא דלא איכפת לן אם הרג את זה או את זה מ"מ בזה עיקר החיוב הוא לפי שנטל נפשו של זה והוי שפיר גופה של עדות וכן במלוה ולוה פשיטא שהעדות תלוי בהם משא"כ בנרבע ולפי"ז לא קשה מידי קושית הגאון הנ"ל דע"כ לא קאמר הרמב"ם אלא בהכחשה דהרוג או מלוה כיון שהשגיחו ג"כ על גופה של עדות להכחישו בטלה הזמה משא"כ אם היה החיוב מחמת שרבע אף שהמזימין אומרים שהנרבע היה ג"כ עמהם מ"מ אין זה רק כאומרים שזה משקר בטלין שאינו גופה של עדות בצרוף הזמה דלא בטלה דין הזמה והרוג שאני דמוכחש בגופה של עדות וכמ"ש:

והדברים ברורים ולענ"ד מקום הניחו לי להתגדר בו ודעת לנבון נקל ליישב גם שאר הקושיות בזה ובחידושינו כתבנו ליישב הקושיא דהן הן שלוחין דיש לחלק דדוקא היכא שע"י הכחשה נפטר משא"כ בזה דתרי ותרי נינהו ה"ל כאינו יודע אם פרעתיך וכמ"ש באו"ת סימן ע"ה אלא שכתבתי לדחות דבזה אף ע"י הכחשה חייב דמיגו לא מהני להו כיון דהוא במקום עדים שאומרים שיודעים שלא פרע כו' דברי זעירא מן חברייא:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד הלכות טוען ונטען והלכות ערב

תוכן העניינים

בית אפרים חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה