בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה ג
לכבוד אהו' חתני ידידי ה"ה הרבני המופלג החריף ושנון האברך מוהרר חיים נחמן נ"י:
אחד"ש כו' צופה הייתי במה שכתבת להשיב על הגאון בעל משנה למלך ז"ל פי"ח מהלכות גזילה ואבידה שכ' דכמו אם מסר השטר מתחלה ע"ד אמנה אין השיעבוד חל במסירת השטר עד שילוה כמו כן לאביי דס"ל עבחז"ל נמי אם מתחלה נכתב ונחת' ע"ד אמנ' אין השיעבוד חל משע' חתימ' דלא עדיף ממסיר' וע"ז כתבת שאין הנדון דומה דכיון שהזכי' מטעם חתימת העדים ע"כ דמתלי תלי וקאי עד שיבא לידו וא"כ אה"נ דמתלי תלי עד שילוה לו וכשילוה לו הוא זוכה למפרע ולפ"ז כתבת דבס"ד דלא בעינן מטא לידו א"כ הזכיר בשעת חתימה ואם הוא לשם אמנה לא שייך זה והמסירה אינו מעלה ומוריד עכ"ד. והנה ראיתי דבריך טובים ונכוחים ואוסיף ביאור שלא יהא פ"פ לפקפק ולומר דגם גבי מסר השטר מתחלה ע"ד אמנה נמי נימא הכי דאם לוה אח"כ אז זוכה למפרע ע"י מסירת השטר וגם במ"ש דבס"ד אי החתימה לשם אמנה אינה כלום ולכאורה הי' מקום לפקפק ולומר דאטו הורע כחו של המלוה למאי דס"ד דלא בעינן מטא לידו מלמסקנא אדרבא למאי דס"ד יפה כחו של המלוה שהעדי' בחותמם זכו לו מיד ואף דאם נכתב לשם אמנה ליכא זכי' מיד מ"מ עכ"פ לכשילוה זכה למפרע ולמה יגרע ממה דקי"ל אליבא דמסקנא:
ואמנם אני אפרש דבריך באר היטב שאין מקום לפקפק כלל בזה דהנה רב אסי מוקי לה בשטרי הקנאה ולא ס"ל לומר דכי מטא לידי' אמרינן למפרע עבחז"ל ולדידי' י"ל דאין סבר' כלל שיהא זוכה למפרע כל שאין אנו יכולין לומר שזכה מיד אף למפרע לא זכה והלכך במסר השטר ע"ד שיזכה תיכף בשיעבוד הנכסי' שפיר זכה אף לרב אסי משא"כ במסר ע"ד אמנה לכשיצטרך ילוה א"כ אין מקום שיזכה מיד לא אמרינן כשילוה אח"כ זכה למפרע דלרב אסי אין סברא כלל שיזכה המלוה בשיעבוד למפרע ולא זכה בשיעבוד אלא כשילוה וא"כ ה"ל מוקדם ולכך הוצרך רש"י לפרש דמיירי שכ' לו לכשילוה יהיו הנכסים משועבדים מעכשיו משא"כ לאביי דס"ל דאף שאי אפשר לומר שזכו לו העדים בחותמם מיד עד שיבוא לידו מ"מ מכי מטא לידו זכה למפרע א"כ גם לענין הלוואה י"ל דאף שנכתב ע"ד שילוה לכשיצטרך מ"מ כשילוה זכה למפרע והלא טוב אמנה לאביי אם באמת לוה אח"כ כמו אם נכתב מתחלה ע"ד שילוה מיד ולכך הקשה רש"י דמוקדמין היכא משכחת לה משא"כ בס"ד שהי' סבור לומר דלאביי לא בעינן מטא לידיה וזכה מיד א"כ י"ל דגם לאביי אין סבר' כלל לומר שיחול השיעבוד למפרע כמו לרב אסי רק דאביי ס"ל דעבחז"ל מעכשיו וזה דוקא אם הוא בתורת אמנה ואין חיוב השיעבוד רק לכשילוה א"כ י"ל דאין סברא כלל לזכות למפרע משעת חתימה דלזכות למפרע לאו מלתא הוא כלל בין לרב אסי ובין לאביי וא"כ ניחא ההוא דמוקדמין פסולים אף לאביי היכא שנכתב ע"ד אמנה ויפה תרצת דברי רש"י בזה דנטר להקשות מוקדמין היכי משכח' לה עד לבתר דמשני דמטא לידי' בעינן והדברים נכונים חכם בני ישמח לבי גם אני:
ואיברא כדי להצדיק הצדיק דמעיקרא הגאון בעל מ"ל ז"ל דלא תקשה עליו מ"ש מטא לידיה דאמרינן דזכה למפרע משעת חתימה ומ"ש הלווא' דלא אמרינן כשלוה דזכה למפרע נראה דהנה צריך לבאר כוונת המ"ל מ"ש דלאביי ל"א עבחז"ל כל שלא לוה מיד ולכאורה ז"א דהא להדיא משני אביי הכי אהא דפריך ניחוש שמא לא לוה עד תשרי ועלה משני עבחז"ל אלמא דאף כשלא לוה מיד נמי אמרינן הכי. אמנם הדברים פשוטי' בכוונתו דדווק' היכא שכ' ללות בניסן והיינו שמתחלה עכ"פ ע"ד כן חתמו העדים שילוה מיד אז אע"פ שאח"כ נמשך הענין ולא לוה עד תשרי לית לן בה ואמרינן עבחז"ל והיינו דאמרינן ה"מ היכא דמטו לידי' כו' ר"ל דכשלווה לבסוף ומסר לו השטר זכה למפרע משעת חתימה והיינו דוקא כשנכתב מתחלה ע"ד שילוה ושימסור לו השטר מיד דהלוואה ומסירת השטר חד ענינא הוא דכל שלוה לו הוא מוסר השטר לידו וכמבואר במ"ל שם אח"כ ע"ש משא"כ אם מעיקרא חתמו העדים אדעתא דאמנה דהיינו שלא ילוה וימסור השטר מיד אלא לכשיצטרך אין אומרין עבחז"ל ושפיר יליף המ"ל זה ממסירת השטר אליבא דרב אסי דכמו במסר השטר לידו כיון שלא מסרו ע"ד שילוה מיד אלא לכשיצטרך לא זכה מעתה כמו כן לאביי וא"ל דלאביי דמי הא דמתנה לכשילוה להא דבעינן מטא לידי' ז"א דלענין מטא לידי' הדין גופי' כן לאביי דהא דאמרינן עבחז"ל הכוונה דווקא אם מצוה לחתום ע"ד שילוה מיד וימסור מיד דממילא כל שלוה מוסר השטר בהא אמרינן דאף דאיתרמי שנמשך ולא לוה עד תשרי ולא מסר לו השטר עד אותו הזמן שלוה לית לן בה כיון דמעיקר' אדעתא דהכי חתמו זכו לו למפרע משעת חתימה משא"כ אם מעיקרא חתמו אדעתא שלא ילוה וימסור מיד אלא לכשיצטרך א"כ אין בדעת העדים לזכות לו עדיין כלל שהרי אין ידוע שיצטרך ללות ולמסור השטר והלכך אף שלוה ומסר אח"כ אין העדים זוכין למפרע כיון דלא הי' מקום לזכות לו בשעת חתימה כלל שהרי היה ידוע שלא ילוה וימסור מיד:
ומעתה אין מקום להקשות על המ"ל דמ"ש לענין מטא לידיה דאמרינן דזכה למפרע ומ"ש לענין נכתב ע"ד אמנה ולפמ"ש אין חילוק ביניהם כלל דתרוייהו חד ענינא הוא דבעינן שיהא נכתב מתחלה ע"ד כן שילוה וימסור מיד ואז זכה למפרע משא"כ אם מתחלה נכתב שלא ע"ד כן ואין הכרח לפי סברת אביי היפוך המ"ל רק דהראי' ממסירת השטר לשם אמנה אליבא דרב אסי שפיר איכא לדחויי דשמא לרב אסי שאני דלא ס"ל כלל דשייך זכי' למפרע משא"כ לאביי אין חילוק ואפשר דזוכה למפרע אף בנכתב ע"ד אמנה וכדכתיבנא ואמנם לקמן אי"ה אכתוב מילתא בטעמא ויתכנו הדברים שכ' המ"ל ז"ל אף לאביי:
והנה לכאורה יש להקשות לפי דעת המ"ל דבאם כתב ע"ד אמנה אין עבחז"ל אף לאביי א"כ מאי פריך על אביי ממתני' דמצא גיטי נשים כו' וממתני' דמצא שט"ח דדילמא שאני התם דכיון דנפל איתרע וחיישינן שמא מתחלה נכתב ע"ד ללוות כשיצטרך ובכה"ג לא אמרינן עבחז"ל אך י"ל דאם שמתחלה נכתב השטר ע"ד אמנה ולא אמרינן גביה עבחז"ל א"כ הי' אסור לעדי' למסור שטר כזה ללוה בלא מלוה עמו ואביי הא ס"ל דדלמא איקרי וכתב לא אמרינן:
אמנם לכאורה יש סתירה לדברי המ"ל מדברי התוס' בכתובות דף י"ט ד"ה אעולה לא חתמו והא דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו היינו למסרו ללוה ולא למלוה עכ"ל והנה ודאי שאין קושית התו' אליבא דר"א דמוקי בשטרי הקנאה דאליבי' אין זה ענין לשטר אמנה כיון שמשעבד נפשי' אף אם לא ילוה ואף להמפרשים שטרי הקנאה שטר שיש בו קנין ג"כ אין מקום לקושי' זו לפי מה שכתבתי במקום אחר ואין מקום להאריך פה וע"כ דקושייתם אליבא דאביי ואהא מחלקי בין אם כותבין ע"ד למסור ללוה או למלוה ולפ"ז ממ"נ אין מקום לדין המ"ל דאם כותב השטר ע"ד אמנה למוסרו ללוה בהא הא אביי קאמר עבחז"ל וכדמשמע מדברי התוס' דכל שכותבין למסור ללוה אף שלא נכתב ע"ד למסור מיד שפיר דמי ואי בכותבין ע"ד למסור למלוה א"כ מאי איריא דפסולין משום מוקדם תיפוק לי' שהרי העדי' חתמו אעולה:
ואמנם נראה בטעמא דמלתא דאמרינן עבחז"ל היכי שכתבו ע"ד למסור ללוה שילוה כשיצטרך הוא עפמ"ש בחידושי להרי"ף והר"ן בכתובות אהא דאמרינן לעולם דקאמרי עדי' כו' הלכך כל שמפרש לוה לכשילוה כו' והעתיקו הרמ"א סי' ל"ט והש"ך השיג עליו דמרש"י לא מוכח רק היכא דכבר מסר השטר משא"כ כשלא מסר דלא קיי"ל כאביי:
ולענ"ד אין קושי' על הר"ן כיון דבשטרי אקנייתא דהיינו אם משעבד עצמו אף אם לא ילוה כותבין מיד והיינו משום דאין לחוש שמא לא ילוה כיון דשעבד נפשי' אף אם לא ילוה וא"כ כיון דהר"ן בירר לפנינו דלשמא לא ילוה כלל אין לנו לחוש בשום אופן וע"כ לא ימסור לו השטר אא"כ ילוה וכשילוה השיעבוד מתחיל מעכשיו אין מקום כלל לחלק בין הך דהכא ובין שטרי אקנייתא. ומה שהקשה הש"ך דלא מסתבר דמעכשיו יהא עדיף ממסר מעות בפנינו דש"ד כו' נלפע"ד שנידון זה דומה להא דאית' בח"מ סי' ס"א סעיף ז' שהוא טורף מזמן כתיבת השטר שמאז הי' להם ללקוחות למנוע ליקח ע"ש וה"נ דכוותי' כיון שהעדים יודעים ששעבד עצמו מעכשיו אם לא ילוה אע"פ שאין יודעין אם מסר לו מיד היה להם ללקוחות למנוע מליקח שהרי אם ילוה יתחיל השיעבוד מעכשיו אבל אם לא שעבד נכסיו מעכשיו כשילוה אע"פ שגם בזה היה להם לחוש שמא ימסור לו מיד וא"כ היה מותר לכתוב ללוה לבד ואע"פ שלא ילוה עד תשרי מ"מ יטרוף כדין ז"א דאע"פ שהלקוחות לא טוב עשו שלא חשו לכך מ"מ אם באמת לא לוה אלא לאחר זמן ואז מתחיל השעבוד וא"כ טורף שלא כדין משא"כ אם באמת שעבד מעכשיו ודוק עכ"ל בחידושי הרי"ף והר"ן שלי:
ומעתה כל זה אמור אליבא דרב אסי משא"כ לאביי דס"ל דע"ח מפקי לקלא וא"כ מצד הקול הי' להם ללקוחות למנוע מליקח דשמא ימסור הלוה השטר ומצד אמתת השעבוד ס"ל לאביי דכל שמוסר לו זכה למפרע בשעבוד וא"כ הוה כאלו כותב לכשילוה ישתעבד מעכשיו דמשתעבד אף לרב אסי ולאביי בסתמ' כן הוא ומשתעבד למפרע משעת חתימה ולפ"ז אף שכותבין השטר למסור ללוה שילוה בו כשיצטרך ללות מ"מ העדי' מפקי לקלא מיד שקראוהו ושמא תיכף שיקח השטר מידם ימסרנו למלוה וילוה המעות וא"כ היה להם ללקוחות למנוע מליקח וגם השעבוד הוא מתחיל מיד דכשלוה ומוסר השטר הוא זוכה למפרע כמש"ל דמסירת השטר וההלואה חד ענינא הוא וכן מבואר ממ"ש התוס' בד"ה ולא לוה עד תשרי ועתה רוצה ללות אחר הנפילה ואפ"ה פריך הש"ס לאביי ממתני' דמצא שט"ח כו' והיינו דכשילוה בו עתה אית לן למימר עבחז"ל למפרע ולפ"ז אין מקום לחלק כמש"ל הואיל והעדים יודעין שחתימתן הוא אינו ללוה עכשיו רק כשיצטרך דז"א דלענין עיקר השעבוד אין הדבר תלוי בעדים כלל רק אנו אומרים שבדעת הלוה להשתעבד מעכשיו לכשילוה ומה שתלוי בעדים היינו דאינהו מפקי לקלא ובזה שפיר מפקי לקלא וזה היפך דברי הב"ח דס"ל דלא אמרינן עבחז"ל אלא כשהוא אומר שיתנו למלוה או שיהא ת"י העדים אבל כשאומר שימסרנו לידו לא ולפמ"ש אדרבא באומר שימסרנו לידו טפי הסברא נותנת שישתעבד מיד שכשמוסרין ללוה מוציאין הקול שהרי י"ל שימסרנו למלוה משא"כ אם מצוה שיהא ת"י העדים אפשר דלא איכפת להעדי' להוציא קול תיכף עד שעה שיצא מידם דכל זמן שהוא בידם ידוע להם שעדיין לא נגמר ההלואה ולא נשתעבד (ודוקא היכי שאמר להעדים שיעמוד בידם בשביל המלוה ס"ל לפוסקי' דזכה מיד כמ"ש בסמ"ע):
ולפי"ז יש מקום ג"כ ליישב הא דמוקדמין פסולים היינו בהך גוונא שאמר לעדים כתבו וחתמו ויהא בידכם עד שאצטרך ללות בו א"כ לא מפקי לקלא משעת חתימה עד שיבא הלוה ויקח השט"ח מידם ואם נשתהה איזה זמן ה"ל מוקדם ופסול ודוק' היכא שהעדי' חותמין ע"ד שיזכה בו המלוה מיד אמרינן עבחז"ל:
ואמנם לכאורה ז"א דאם נימא דכ"ז שהוא בידם לא מפקי לקלא א"כ למה אמר אביי עבחז"ל דלמה באמת יזכה משעת חתימ' ויוציאו קול שזה לוה מזה ודי להם שיוציאו הקול אחרי הלקח מאתם השט"ח ליד הלוה שאם יש להם להוציא קול שמא ימסרנו הלוה מיד אבל כשהוא בידם מה צורך להשמיע קול ברמה שפלוני שעבד נכסיו כיון שעדיין לא נגמר הענין אע"כ דאביי ס"ל דכך הוא המדה דלעולם העדי' מוציאין הקול מיד שחותמין אלא דאמיתות השעבוד לא נגמר עד דמטא לידי' ואז זכה למפרע וא"כ אף שאמר כתבו וחתמו ויהיה בידכם ג"כ הם מוציאין קול תיכף משעת חתימה אך כ"ז במסקנא דבעינן מטא לידי' דווקא וא"כ ע"כ שגמר השעבוד אינו אלא אח"כ ואפ"ה אמרינן שמוציאין קול משעת חתימה משא"כ בס"ד דלא בעינן מטא לידי' וא"כ פירושו דעבחז"ל היינו שמיד בשעת החתימה נגמר כל השעבוד וא"צ לשום דבר ומיד מוציאין קול לפ"ז י"ל דכל שלא חתמו אדעתא שיזכה מיד רק שאמר חתמו ויהא בידכם עד שאצטרך ללות מה"ת נאמר שיוציאו הקול מיד טרם יכירו וידעו שלוה וא"כ אין הקול יוצא עד אותו הזמן וה"ל מוקדם ולפ"ז א"ש דברי רש"י דנטר להקשות הך קושיא דמוקדמין פסולין היכא משכחת לה עד דמשני דבעינן מטא לידי' וא"כ מוכח שלעולם דרך העדי' להוציא קול משעת חתימה אף בזמן שהשטר בידם ולא גמר השעבוד משא"כ בס"ד מצינן למימר דכל שלא גמר השיעבוד בשעת חתימה אין מוציאין קול מההוא שעת' ודווקא במצוה לחתום סתם שהענין נגמר בחתימה זו דהא לא בעינן מטא לידיה וא"כ לא קשה מוקדם היכי משכחת לה דהא שפיר משכחת כשלא נגמר בשעת מעשה ואמר לעדים חתמו ויהא בידכם עד שאצטרך ללות ולא יהא עד ממהר להשמיע במרום קולו משעת החתימה וה"ל מוקדם:
הנה הארכתי קצת בזה להשתעשע עמך ואולם כהנה רבות עמדי בסוגיא זו כו' ועתה קח נא את ברכתי כו' כנפשך ונפש חותנך מעתיר עבורך זעירא מן חברייא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד