אור ברסלב

בית אפרים חושן משפט· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה ב

שאלה א

שאלה עדים שהעידו והוזמו שלא בפניהם אם הם כשרים אח"כ לעדות אחרת או לא:

תשובה דבר זה מתורת רבינו הריב"ש למדנו שכתב בתשובה סי' רס"ו שכ' דהא דאמרינן אין מזימין את העדים אלא בפניהם זהו לחייבם בגוף או בממון מועשיתם לו כאשר זמם וטעמא משום דכתיב והועד כו' דמה"ט נמי אמרינן אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אבל לבטל עדותן לא דכיון שהמזימים מעידים בגופם של מוזמים עמנו הייתם והתורה האמינתם הרי הוא כאילו פסלם בגזלנות או בשאר פסול הגוף שיכולים לפסלם ולבטל עדותן כמ"ש הרמב"ן ז"ל בהא דעדים החתומים על השטר ומתו כו' ומשמע דכשהם חיים דומי' דמתו דהיינו שלא בפניהם מצי למפסלינהו לבטל עדותן ולא אמרינן תרי ותרי נינהו כו' וה"נ אע"פ שהוזם שלא בפניו ואינו הזמה לענוש אותו מכאשר זמם מ"מ עדותן בטלה כיון שהעידו בגופן ע"ש והביאו הב"י בח"מ סי' ל"ח והש"ך כ' שאין דברי הריב"ש לדינ' ואפי' לדברי הריב"ש אין יכולים לפסלו רק לעדות שאין זה רק חוב להם ולא לשבוע' וגם בשו"ת מהר"ל וב"ח ומהר"ם אלשקר כתבו שדעת הפוסקים דלא כהריב"ש ובשו"ת נ"ב חלק אה"ע האריך בזה והביא ראיות דלא כהריב"ש ואיידי דחביבין לי שמעתתיה דהגאון ז"ל ראיתי לישא וליתן בדבריו ז"ל:

והנה הגאון ז"ל הביא ראיה מסנהדרין דף ח' ע"ב ד"ה והביא האב כו' קודם גמר דין דהשתא ליכא מיתה בזוממין ע"ש ואם איתא להא דהריב"ש לא הוצרכו לדחוק בזה דאיירי קודם גמר דין דאפי' אחר ג"ד יכול להיות שהזימום שלא בפניהם דהם מוזמים ודאי לדעת הריב"ש וחיוב מיתה ליכא כיון דהוה שלא בפניהם אלא ודאי דלא כהריב"ש והזמה שלא בפניהם דהכחשה הוי היינו בב' כתות עדים המכחישים זא"ז ובהכחש' יכול לבא לידי נפשות כמ"ש ר"ת אח"כ בדבור ההוא כו' עכ"ל הנ"ב ז"ל ולכאורה ראיה גדולה הוא דעכ"פ ה"ל להתו' לינקט בדבריהם גם הזמה שלא בפניהם:

ונלענ"ד ליישב דברי הריב"ש ז"ל ומתחלה אבאר מה שצריך להבין במ"ש התוס' דבהזמה קודם ג"ד ליכא נפשות דלמה לא ניחוש ללעז שיבאו עדים אחרים ומה בין זה להכחשה ומה שחלקו התוס' דבהזמה סהדי שקרי נינהו עדיין יש פ"פ לומר דדוקא בהוזמו אחר ג"ד כיון שכך גזרה חכמת התורה שכל שהם מזימים העדים האחרונים נאמנים א"כ יש לנו לומר שעדות הראשונים שקר משא"כ בהוזמו קודם ג"ד כיון דאמרינן בב"ק אליבא דרבא גופא עד זומם חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וא"כ אין לך בו אלא חידושו דוק' לאחר ג"ד אבל קודם ג"ד אית לן למימר מאי חזית כו' ולהכחשה דמי וא"כ כי היכא דבהכחשה חוששין לומר שמא יבאו עדים אחרים כמו כן י"ל בהזמה קודם ג"ד ג"כ וא"כ איך אמרינן תבעו ממון דהיינו הזימום קודם ג"ד בשלשה ותבעו נפשות היינו בהכחשו בך"ג דמה בין זה לזה ובתרווייהו איכא למיחש שיבא לידי נפשות (ואע"פ שהרמב"ם פ"כ מהל' עדות כ' או שהוזמו שניהם קודם ג"ד כו' אין נענשין אע"פ שהוזמו ונפסלו לכל עדות שבתורה כמבואר סי' רס"ו ע"ש מ"מ י"ל דזה באמת לדידן דקי"ל כאביי דס"ל למפרע הוא נפסל ולדידיה אפשר דס"ל דלא הוי חידוש ע"ש בתו' משא"כ הכא דאזיל אליבא דרבא דאיהו תרגמה שהביא האב עדים והזימום קשה):

ולכן נראה לפענ"ד דלכאורה קשה למ"ש ר"ת דמיירי בהוכחשו עידי הבעל וכתב הר"ן בחידושיו דמיירי ששני העדים היו מכחישים זה את זה בחקירות דאל"כ אלא שהוכחשו מפי אחרים אין הבעל צריך ליתן ק' סלע אף לר"ת שיכול לומר עדים שלי אמיתיים הם ע"ש ולפ"ז קשה למה הצריכו רבנן ך"ג משום שחוששין ללעז שיבאו עדים אחרים ע"ש בתוס' באוקימתא דעולא ולכאורה מה בכך שהרי לקמן דף ל"א אמרינן לא נחלקו ב"ש וב"ה בב' כתות עדים א' אומרת מנה וכת אחת אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת א' אומר מנה וא' אומר מאתים שב"ש אומרים נחלקה עדותן כו' והקשו התוס' דהא כיון דב"ש ס"ל בכת א' נחלקה עדותן א"כ אף בב' כתות ה"ל כנמצא כ"א קא"פ ותירצו כיון שאין הפסול ידוע לא אמרינן הכי ועוד י"ל דאתיא כמ"ד תתקיים העדות בשאר ועוד י"ל דדוקא בהעידו תכ"ד כו' ע"ש. ולפי"ז קשה בסוגיא דהכא דמאי ניחוש שיבאו עדים אחרים ומה בכך כיון שאלו הכחישו זא"ז שוב ה"ל כנמצא קא"פ ותירוצי התוס' לא שייך כאן שמה שתירצו לחלק בין העידו תכ"ד ז"א דהסוגי' לא ס"ל הכי שהרי בחד אוקימתא מוקי לה בנמצא א' קא"פ ולכך ס"ל לר"מ בג' וקשה דאכתי ניחוש ללעז שיבאו אחרים שלא יהיה פסול ביניהם וה"ל להתוס' להקשות כן אהך אוקימתא כמו שהקשו על אוקימתא דאיתכחוש בבדיקות אלא ע"כ דעל אוקימתא דנמצא קא"פ לא קשי' להו דנהי שיבאו עדי' אחרי' אח"כ כולם יפסלו מחמת הפסול הנמצא בראשונים וא"כ ה"נ דכוותי' (וכ"כ התו' לקמן וגם במכות דאף לאחר כ"ד עדותן בטלה וגם בב"ב דף י"א השמיטו תירוץ זה לחלק בין תכ"ד ע"ש ובתשובה הארכתי לענין דינא) וגם התירוץ הב' דס"ל כמ"ד תתקיים בשאר לא שייך כ"א בד"מ משא"כ כאן דאמרינן שמא יבואו ויהי' ד"נ והא ליתא דבד"נ נמצא קא"פ בטל לכ"ע וגם תירוץ הא' לא שייך כאן דהתם שפיר אין הפסול ידוע כיון ששנים מעידין כך ושנים מעידים כך ולא נתברר הפסול משא"כ כאן שא' אומר כך וא' אומר כך ואנן חיישינן שיבאו אחרים ויעידו כדברי האחד א"כ יתברר שהשני שהעיד להיפוך הוא שקרן ופסול וא"כ יהיה הפסול ידוע ויתבטל כל העדות וא"כ מה חשש לעז שייך כאן וצ"ל עפ"י מה שקשה לכאורה על התו' שהקשו בב' כתות עדים המכחישין ה"ל נמצא קא"פ שהרי באמת בעינן שזה פסול יצטרף עם הכשרים בראיית המעשה וכאן הרי אנו אומרים דכת אחת משקרים וא"כ אפשר שאף בשעת מעשה ל' הי' שם ומעולם לא נצטרפו בראי' ומכ"ש שיש להקשות כן לפי מה שכ' הרמב"ם והתוס' דאם הוזם א' מן הכת כל העדות בטל וקשה למה כיון שהוזמו א"כ לא היה בשעת מעשה כלל והנ' בסי' נ"ח כתב הטעם דכיון שהם אומרים עכ"פ ראינו המעשה אלא שהוזמו חשוב כהיו שם בשעת ראיה כיון שעכ"פ לפי דבריהם היו שם ע"ש ובתשובה תמהתי על הב"ח בזה דאטו מפיהם אנו חיים וכתבתי ליישב כ"ז באופן נאות ונכון מאוד ואין כאן מקומו):

והשתא א"ש דדוקא בהוכחשו או הוזמו מפי עדים האומרים עמנו הייתם או הבע"ד הי' עמנו שפיר אמרינן כיון שלפי דברי המוכחשים הי' שם חשיב כהי' שם בשעת ראי' ולפיכך שפיר הקשו בב' כתי עדים המכחישים דה"ל נמצא קרוב או פסול כיון שעל שעה אחת מעידין ולפי דבריהם היו שם משא"כ כאן שפיר י"ל לרבנן דחיישינן ללעז שיבאו אחרי' וא"ל דהא הוי כנמצא קא"פ ז"א כיון דמיירי שהוכחשו בחקירות דאיזה יום או שעה דהיינו שזה אומר מעשה כי הוה ביום ב' וזה אומר ביום ג' וכה"ג א"כ אם יבאו עדים ויעידו כדברי הא' שפיר קטלינן לה וכיון שזה הפסול אומר על יום אחר א"כ אף לפי דבריו לא הי' שם ולא נתבטל העדות כלל אך כ"ז בהכחשה דחקירות משא"כ בהוכחשו בבדיקות דהיינו שזה אומר כליו שחורי' כו' שפיר קאמ' הש"ס דר"מ ס"ל כבן זכאי דהכחשה דבדיקות הוה הכחשה הלכך סגי בג' ואין לחוש ללעז שיבואו אחרי' דאף אם יבאו לא מהני כיון דלדידי' בבדיקות הוה הכחשה גמורה ולפיכך נחלקה העדות אף הבאים אחריהם יפסלו דה"ל נמצא קא"פ דהא כאן אין הכחשה ביניהם בזמן כדאמרינן דאתכחש בבדיקות ולא אתכחש בחקירות ופירש"י שכוונו באיזה יום ואיזה שעה (ומדוקדק הלשון דקאמר ולא אתכחש בחקירות ולכאורה היא שפת יתר ולפי מ"ש דבא לאוריי כיון שכוונו על שעה חדא אין לחוש אף לסהדי אחריני ולפי שיטת ר"ת מדוקדק יותר משום דעד הך אוקימתא מיירי הסוגיא שהכחישו אז בחקירות כמ"ש הר"ן ולכך קאמר השתא ולא אתכחש בחקירות וק"ל) רק שזה אומר כליו שחורי' כו' ועכ"פ לפי דבריו הי' שם בשעת מעשה ונפסל כל העדות וכמ"ש בשם הב"ח וזה נכון מאוד כפתור ופרח (ועיין בחלק אה"ע סימן נ"ד כתבתי מזה אך לפ' שיש שם חסרון ודילוג הנחתי כאן הדברים ככתבם):

ואחרי הודיע אותך את כל זאת ממילא דלק"מ מה שהקשיתי מה חילוק יש בין הכחשה להזמה קודם ג"ד ולפי החילוק נכון ומבואר דבשלמא בהכחשה דהיינו הכחשה דחקירות שפיר חוששין שיבואו עדי' אחרי' ויבוא לידי ד"נ על ידם שלא יהי' נפסל מחמת עדות המוכחש כיון שלא נצטרף בראי' אף לפי דבריו שהרי הוא מעיד על יום אחר משא"כ בהוזמו קודם ג"ד דאפי' תימא שיבואו עדי' אחרי' מ"מ אין בכך כלום כיון שעכ"פ יש כאן חשש עדי' פסולי' שהרי הוזמו מפי שני עדים ואעפ"י שהי' קודם ג"ד ותרי ותרי נינהו מ"מ נפסלו מספק דשמא סהדי שקרי נינהו ולא היו שם כלל כמו שאומרים המזימין וא"כ אף הבאים אחריהם פסולים כיון דלפי דברי הפסולין היו עמהם וכמ"ש הב"ח לענין אם הוזם א' מהכת כל העדות בטל וה"נ כיון שהוזמו שנים מהכת מתבטל כל העדות ואעפ"י שהוזמו קודם ג"ד עדות פסולה הוא מספק ומתבטל הכל (ואעפ"י שמדברי התוס' ד"ה מש"ר וד"ה והביא מבואר החילוק דבהזמה טפי י"ל דשקרי נינהו אף שהוא קודם ג"ד מ"מ החילוק שכתבתי הוא נכון בעצמו) ואעפ"י שבזה אין הפסול ידוע מ"מ שפיר י"ל כן לפי תירוץ הב' שהבאתי לעיל שכ' בדף ל"א דאתי כמ"ד תתקיים בשאר וזה דוקא בד"מ:

ולפי מ"ש י"ל לפי מ"ש באו"ת סימן ל"ח דאף לפי דעת הריב"ש דהזמה שלא בפניהם מבטל העדות דוקא לענין העדות שיעידו הם בעצמם אבל אין לחשוב שאר עדות הכשרי' כנמצא אחד קא"פ ע"ש ולפי"ז א"ש דלא מצי לאוקמי בכה"ג דהריב"ש דס"ל דהזמה שלא בפניהם מבטל עדות האחרים היינו לדידן דקי"ל למפרע נפסל משא"כ הכא דקיימינן אליבא דרבא דס"ל דחידוש הוא ומאי חזית דסמכת אהני כו' א"כ בהזמה שלא בפניהם דלא חדית לן רחמנא אינו רק בהכחשה ובשלמא בהזמה קודם ג"ד אע"ג דאיכא למימר מאי חזית כו' כמש"ל מ"מ אין חשש שיבואו אחרי' דאפי' יבואו אחרי' הוה כנמצא קא"פ דהא עכ"פ פסולים מספק כמו בהכחשה משא"כ בהזמה שלא בפניהם שפיר חיישינן לרבא שיבואו אחרים ואפ"ה לא יהי' פסולים כמ"ש האו"ת אך קשה כיון דהריב"ש מדמה הזמה שלא בפניהם כהזמה קודם ג"ד ע"ש א"כ כמו בקודם ג"ד אמרינן דכיון דעכ' הוה כהכחשה והם פסולים מספק א"כ יש כאן ספק קא"פ ה"נ אית לן למימר בהזמה שלא בפניהם דעכ"פ פסולין מספק:

ולכן נראה דלכאורה בלא"ה קשה דמי הכריחו לאוקמי הך דתבעו ממון בהזמה נימא דמיירי בהכחשה שבאו עידי האב והכחישום ואין חשש שיבואו אחרים דגם האחרים יהיו מוכחשים מפי אלו לפי מה שכ' מהרש"א ומהר"מ שיף בפירוש התוס' גבי דאתכחיש בבדיקות דמשכחת לה שלא יהיו מוכחשים מ"מ נימא דהכא לא מיירי בהך גוונא שכ' מהרש"א וממילא דאין לחוש לעדי' אחרים אף בהכחשה וצ"ל כתירוץ הר"ן דכה"ג שהעדי' לא הכחישו זא"ז רק שעידי האב הכחישום הכחשה גמורה אף ר"ת יודה דלא מחייב מאה סלע דמצי למימר עדי' שלי אמתיים ע"ש (וזה שלא כדברי התוס' שלפנינו דאף בהכחשה גמורה מחייב מאה סלע) וא"כ לפי מ"ש דלרבא דס"ל חידוש הוא דמאי חזית דסמכת כו' גם הזמה קודם ג"ד למה יתחייב מאה סלע דהא מצי האב למימר האמת עם עדים שהבאתי אף שהוזמו מאי חזית דסמכת כו' כיון שהי' קודם ג"ד וצ"ל דבשלמא בהכחשה שפיר קאמר הר"ן כיון שכבר נגמר הדין עפ"י עידי הבעל אלא שאח"כ באו אלו והכחישום מ"מ מצי הבעל למימר כיון שעפ"י עדים שלי הוברר הדבר שזינתה אעפ"י שהכחישום סומך אני על עדי' שלי משא"כ בהזמה קודם ג"ד לא מצי למימר האמת כעדי' שלי כיון שעדיין לא הוברר שיש ממש בעדותן שהרי עדיין לא נגמר הדין על פיהם וכן נראה מדברי התוס' דמכות דף ה' ד"ה וכן לענין קנס דכל שלא נגמר הדין אינו ברור כ"כ שתתקיים ואכתי גברא לאו בר חיובא ע"ש (ועדיין צ"ע דדוקא בהכחישום עידי האב קודם ג"ד) ולפי"ז אין קושיא דנוקמא בהזמה שלא בפניהם ז"א דכיון שעכ"פ נברר הדין עפ"י עידי הבעל והזמה שלא בפניהם אינה רק כהכחשה לרבא דס"ל מאי חזית כו' א"כ א"צ הבעל ליתן מאה סלע כיון שנפסק הדין עפ"י עדי הבעל מצי למימר עדי' שלי אמתיים כיון שהוברר הדבר שיש ממש בעדותן ולכך מוקי לה בהזמה קודם ג"ד (ואמנם מהתוס' מבואר דס"ל החילוק בין הכחשה להזמה דבהזמה ודאי שקרי נינהו והיינו כמ"ש הרמב"ן והריב"ש דהזמה שלא בפניהם והזמה קודם ג"ד מבטל עדות הראשונים אלא שאין נענשי' ולפי"ז לכאורה שפיר מדייק בנ"ב מהתו' דנקטו דוקא הזמה דקודם ג"ד אך לקמן אבאר שגם לפי טעמא דהתוס' א"ש:

ומלתא אגב אורחי' ראיתי להעתיק מ"ש בחידושי לסוגיא זו בישוב קושית אא"ז מהרש"א דלמה לי' לאוקמא תבעו נפשות בהוכחשו דשפיר מצי לאוקמא בהזמה ואחר גמר דין דאיכא עידי לעז שיצטרכו להוסיף עד ך"ג להרוג העדים ונלענ"ד ליישב והוא עפ"י מה שיש לדקדק בלשון רש"י שכ' עידי האב נהרגין ומשלמין לבעל ק' סלע שרצו להפסידו וק' למה נקט ק' סלע דוקא דהא רצו להפסידו ג"כ שיתחייב ליתן כתובה דמינה מיירי לענין עידי הבעל כמ"ש רש"י שם אך י"ל דלכאורה הא דאמרינן גבי עידי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון היינו הכתובה מיירי אע"ג דהבעל טוען פ"פ מצאתי מ"מ לא מהימן להפסידה מחמת חזקה אין אדם טורח כמ"ש התוס' דבאשת ישראל דאיכא ס"ס ומותרת לו לא שייך הך חזקה והלכך שפיר הפסד הכתובה בא ע"י עדים אלא שא"צ העדי' לשלם דקלב"ם ולפי"ז י"ל דהיכא שהביא הבעל עדי' שזינתה ואח"כ הוזמו מ"מ אין הבעל צריך ליתן הכתובה דאע"ג דהעדים הוזמו מ"מ כיון שהוא הביא עדי' לאוסרה על עצמו אמרינן דמסתמא קושטא קאמר שפ"פ מצא ואין לנו לחשדו שמשקר במזיד ומהדר בתר סהדי שיקרי דהא חזקה אין אדם טורח ואע"ג דהשתא שבאו עדים והזימום באמת היא מותרת לו מ"מ איהו אייתי סהדי למיסרי' עלי' אית לן למימר דקושטא קאמר דפ"פ מצא והנך סהדי שיקרי לא באו מחמת גרמא דידי' כ"א מעצמם משנאת האשה או הבעל ולאוסרה עליו באו והוא לא ידע והלכך לענין כתובה דאיכא למימר הם אמרו כו' יש לפטרו מחמת חזקה דאין אדם טורח והלכך הוצרך רש"י לפרש דמיירי לענין ק' סלע אך קשה דהא רש"י גופא בהא דמוקי ובאו עידי האב והזימום כ' דאפי' להפסיד כתובה לא מהימן דאיגלאי מלתא דשקורי משקר ואסהדי שקרי קא מהדר כו' וצ"ל דהתם קאי לחכמי' דפליגי על ר"מ דהיינו ר' יהודה ור"י ס"ל בכתובות דאינו חייב עד שישכור עדי' וכיון שהאב בא להוציא ק' סלע ע"כ הוא מברר שהבעל שכר העדים ופשיטא דלא מהימן כלל והיינו דאסהדי שקרי קא מהדר משא"כ בהא דרב יוסף י"ל דלא ס"ל כרבי יהודה ולכך פירש"י לענין מאה סלע. ואמנם י"ל דא"ש אף לר"י שהרי התוס' הקשו דלמה נהרגין דלימרי דלחייב הבעל באין והנה המהר"מ שיף תירץ דאם איתא הי' להם להכחישו דאף בהכחשה חייב ק' סלע לשיטת התוס' והנה לפי שיטת הר"ן דבכה"ג אין חייב ק' סלע א"א לומר כן וגם דאכתי הוה קשה דלימרי דלחייב הבעל כתובה באנו ודוחק לומר דלא אתי כר' יהודה וא"כ אף השתא אין לה כתובה דחזקה דאין אדם טורח במקומה עומדת אף לאחר הזמה וכמש"ל ולכן נראה לפענ"ד דשפיר אתי דרב יוסף אף כר"י דהנה לכאורה קשה לפי מאי דקי"ל הנוטל שכר להעיד עדותו פסול א"כ אם האב בא לקחת ק' סלע צריך לברר שעדי' אילו באו בשכרם ומה יתן ומה יוסיף אח"כ הזמת עדי' אלו כיון שכבר נפסל ולא שייך בהו דין הזמה כדאיתא בב"ק בסוגיא דמיפך והזמה וצ"ל דמתחלה היו אלו עדי הזמה ואח"כ מברר האב שהבעל שכר עדיו ולפי"ז ק' דלמה משלמין ממון ק' סלע וכתובה הרי הם יכולים לומר מי הוה ידעינן דאתי עדי' שהבעל שכר עדיו כסבורי' היינו שלא יהיו עדי' כאלה לבעל וא"כ אין כאן הפסד ממון דהא ליכא ק' סלע וגם מכתובה יהי' פטור מחזקה דאין אדם טורח כו' כיון שאכתי לא הוה עדים שהבעל שכר עדיו כנ"ל וצ"ל שהן הן עדיו גם ע"ז שהבעל שכר עדי' וא"כ באו להפסיד ממון ולפי"ז מתורץ קושית התוס' שהקשו דלימרו לחייבו ממון באנו י"ל דז"א דאם לא באו רק לחייבו ממון א"כ למה תפסו השקר באופן זה לומר מתחלה עמנו הייתם ואח"כ שקר שראו שהבעל שכר העדי' הו"ל לתפוס השקר להיפך ולהעיד מתחלה לפסול העדים בטענת שקיבלו שכר ואח"כ להזימם או שלא להזימם כלל ואפ"ה יתחייב הבעל מאה סלע דלא גרע מהכחשת עדיו אלא ע"כ שבאו להרוג ולהפסיד ממון ולכך הוצרכו להעיד כסדר הזה דוקא ולפי"ז מיושב קושית מהרש"א דהול"ל הך דבמקום נפשות בך"ג בהזמה לאחר ג"ד דאיכא חשש לעז שיצטרכו להוסיף עד ך"ג להרוג העדי' ולפי מ"ש י"ל דלא מצי לאוקמא בהכי משום דאכתי תיקשי כיון שלע"ע האב אינו תובע אלא ממון ק' סלע א"כ שפיר הו"ל לדון בג' וא"ל דאתי לידי נפשות שיצטרך ך"ג להרוג המוזמין ז"א דאם יוציא האב ק' סלע לפני ג' אילו א"כ ע"כ יצטרך האב לברר בפניהם שהבעל שכר העדי' וא"כ לעולם לא אתי לידי נפשות דאף שיחזרו ויעידו הזמה זו לפני ך"ג אין להם משפט מות כיון דכבר נפסלו בלא"ה לפני ג' מפני שנטלו שכר תו לא קטלינן להו אם הוזמו ולכך הוצרך לאוקמי בהכחשה וחיישינן שיבואו עדי' אחרי' כדברי הבעל ואיכא נפשות להרוג האשה ואין להקשות דלפי"ז למה הוצרכו התו' לומר דמיירי תבעו ממון בהזימום קודם ג"ד דהא בהזימום אחר ג"ד נמי א"ש דליכא למיתי לידי נפשות כמש"ל שהרי יצטרך לברר ששכר העדים וכבר נפסלו י"ל דס"ל להתוס' דאדרבה מהאי טעמא גופא יש לנו להושיב ב"ד של ך"ג תיכף כיון שאם יקובל העדות לפני ג' שוב לא אפשר להרוג העדים ומצוה לקיים ובערת כו' ובכה"ג אף ר"מ דס"ל דאין חוששין ללעז מודה דבעי ך"ג דאין זה ענין לחשש לעז כלל:

ועפ"י מ"ש יש ליישב מ"ש בספר כתובה להגאון אבד"ק פפד"מ בשם בנו חד"ז הגאון מוהר"ר צבי הירש נ"י דבאוקימתא דרב אשי דהתרו למלקות קשה דהו"ל עדות שא"א י"ל דהא העדים אין לוקין כיון שמשלמין ממון מה שרצו להפסיד הכתובה לאשה ונלענ"ד לתרץ עפ"י מ"ש דלכך פירש"י עידי האב נהרגין ומשלמין ממון דהיינו ק' סלע ולא פי' שמשלמין מה שרצו להפסיד לבעל שיצטרך ליתן כתובה וכתבתי דאף שהזימו עידי האב מ"מ פטור הבעל מכתובה דאעפ"י שעדיו הוזמו מ"מ כל כמה שלא נתברר ששכר עדי' לא איתרע חזקה דידי' שאין אדם טורח כו' והנה המשנה למלך הביא דברי הריטב"א דס"ל דאף בעדות ממון אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה והקשה מזוממי עבד ע"ש ובמקום אחר כתבת, שיש תמו' ממתני' דמעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן לה כתובה כו' ועיין באו"ת שהקשה מכל עידי שובר ועידי פטור ע"ש ומוכח דבממון לא שייך כאשר עשה והטעם כתבו התוס' דף מ"ח משום דאפשר בחזרה לא מיקרי כאשר עשה ולפי"ז אתי שפיר דאתרו למלקות ולא ס"ל עדות שא"א י"ל משום דשפיר לוקין העדי' ואין משלמין ממון משום דהו"ל כאשר עשה וא"ל דבממון מתחייב אף אם כבר נעשה המעשה ז"א דטעמא מאי משום דאפשר בחזרה דהיינו אם יוזמו באמת יחזיר הממון לבעליו וכאן באמת אינו כן דאף אם יוזמו לא יצטרך לשלם הכתובה דכיון שהביא עדים שזינתה תחתיו א"כ קושטא קאמר דפ"פ מצא ואיכא חזקה דאין אדם טורח כו' והוא כאשר עשה וליתא בחזרה אך קשה לפי מ"ש התוס' דרב אשי לית לי' חזקה דאין אדם טורח כו' א"כ שפיר מתחייבין עידי הבעל לשלם הכתובה ופטורין ממלקות וא"כ למה תלקה היא הא ה"ל עדות שא"א י"ל ונלענ"ד משום דהא דעדים מחויבין לשלם הכתובה היינו טובת הנאה בלבד והתוס' בב"ק הקשו היאך אמרינן אומדי' כו' הא שום אדם לא ירצה לקנות דלמא מחלה ע"ש מה שתירצו ועכ"פ נקטינן מהא דכשיש לומר ששום אדם לא ירצה לקנות אין העדי' צריכים לשלם דמצי אמרי מה אפסדינך ולפי"ז כיון דבאמת השתא אזלי כולי סוגיא למימרא דכ"ע חוששין ללעז והיינו כיון דהבעל טוען פ"פ אנו חוששין שמא יתברר ע"י עדי' שזינתה א"כ לק"מ דאף אם הוזמו א"צ לשלם הכתובה דמצי אמרי מה אפסדינך דכיון שהבעל טוען פ"פ אף דנימא דהבעל גופי' לא מהימן בטענת פ"פ כיון דרב אשי לית לי' חזקה דאין אדם טורח כו' מ"מ שום אדם לא ירצה לקנות דהא הלוקח יחוש לעצמו שמא יבואו עדי' שזינתה דהא אנן השתא ס"ל דחוששין ללעז א"כ פשיטא שהלוקח יחוש שלא ישדי זוזי בכדי וכיון ששום אדם לא ירצה לקנות א"צ לשלם ושפיר לוקין:

ועפי"ז יש לתרץ קושית התוס' דלמה קאמר אביי חוששין ללעז דהא הו"מ למימר איפכא דכ"ע אין חוששין ללעז ולפי מ"ש י"ל דכבר כתבתי שהתוס' הקשו דהא העדו' אין צריכי' התראה א"כ עידי האב יכולי' לומר לחייב הבעל ממון באנו וכתבתי שמהר"מ שיף תירץ דא"כ ה"ל להכחישן ואני כתבתי באופן אחר אך דאכתי קשה לימרו לחייב הבעל ממון באנו שיצטרכו לשלם לאשה הכתובה שרצו להפסידה וא"ל דהא עידי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון ז"א דהא לפי טענתם של עידי האב לא באו לחייב לעידי הבעל מיתה כלל רק ממון לבד והיו סבורי' שלא יתחייבו עידי הבעל מיתה רק ממון לחוד וא"כ כיון שעידי הבעל יכולים להתנצל כן שוב הו"ל עדות שא"א י"ל וצ"ל כמ"ש דכיון שהבעל טוען פ"פ מצאתי אין העדי' צריכי' לשלם הכתובה כלל דלא הפסידוהו ולא מידי דשום אדם לא ירצה לקנות שהלוקח יחוש ללעז שיתברר הזנות ע"י עדי' ולכך עידי האב נהרגין ואין יכולים לומר לחייב עידי הבעל לשלם הכתובה באנו משום דדינא הוא שא"צ לשלם הכתובה כלל ושפיר הו"ל עדות שאתה י"ל ולפי"ז א"ש דהוצרך אביי למימר דכ"ע חוששין ללעז הלכך שפיר מיקטלי' לרבנן בהתראה סתם ולר"מ לא מיקטלי' משא"כ אם הוה אמר דכ"ע אין חוששין אף לרבנן לא מיקטלי' דהו"ל עדות שא"א י"ל שהרי עידי האב יהיו יכולין לומר לחייב עידי הבעל ממון באנו שהרי יצטרכו לשלם הכתובה שהיתה יכולה למכור בטובת הנאה כיון דנימא דאין חוששין ללעז דסברא הוא שלא יבואו עדי' כלל שפיר תמצא מי שיקנה אותה בטובת הנאה:

ודאתאן עלה מה שהביא הנ"ב ראי' מהתוס' שלא כ' דמיירי בהזמה שלא בפניהם ולפי מ"ש התוס' טעמא דהזמה קודם ג"ד משום דסהדי שקרי נינהו וה"ה שלא בפניהם נלענ"ד דאף לפום הך טעמא שפיר נקטו התו' קודם ג"ד דבשלמא קודם ג"ד אם הוזמו נתבטל העדות עי"ז וא"כ לעולם לא יבא לידי הזמה גמורה כ כיון שהוזמו קודם ג"ד תו לא משכחת מיתה בזוממין כלל משא"כ בהוזמו שלא בפניהם אכתי איכא נפשות שהרי אם קבלו עדות שלא בפניו חוזרי' ומגידים בפניו כדאית' בש"ע סי' ך"ח וא"כ יצטרכו להוסיף עד ך"ג ואיכא לעז כמ"ש מהרש"א בהזימו לאחר ג"ד לפני ג' דאע"ג דהשתא ליכא מיתה כיון שאין כאן רק ג' מ"מ כיון שיצטרכו להוסיף עד ך"ג איכא לעז ע"ש (אך באמת יש חולקין וס"ל דאין חוזרי' ומגידים בפניו וכבר הארכתי בזה בק"א לשו"ת ב"ח החדשות ע"ש) ומתוך מ"ש יש ליישב גם ראיית הנ"ב מדברי התוס' דף ט' ע"ש וקצרתי ועיין בספרי בית אפרים על טרפו' בקונטרס התשובות סי' ל"ד ששם הארכתי בדברי הריב"ש ובררתי הדברי' כשמלה שגם הריב"ש לא קאמר לפסול העדי' לעד לעולם בשביל הזמה שלא בפניה' רק לענין ביטול אותה העדות שהוזמו עליו וגם הבאתי שם דברי האו"ת וע"ש שהמה דברים ברורים ואחרי שכבר באו בדפוס לא שניתי אותם פה דברי זעירא מן חברייא:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד הלכות הלואה וטוען ונטען

תוכן העניינים

בית אפרים חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה