אור ברסלב

בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה סד

שאלה סג

נשאלתי מאחי החריף ובקי מוהר"ר געציל נ"י. לבאר לשון התוספות במגילה דף ז' ד"ה נאמרה לקרות שלכאורה דבריהם תמוהים מאד וראיתי דברי אחי נ"י. וגם בקצת מפורשים דרכים שונים בישוב דבריהם ולא שוה לי. והנלפע"ד בזה מתחלה אבאר מה שצ"ע לכאורה בהא דאמרינן ביומא למ"ד לא ניתן לכתוב מא"ל ולכך הוצרך לדחות' הך דרשא אליביה לגמרי ולאוקמיה כרב בר יפת והא בפשיטות הוי מצי לתרוצי דנהי דלא ניתן לכתוב מכל מקום ניתן לקרות ולכך חשיב ליה סוף כל הנסים דנס דחנוכה לא ניתן לקרות ואפשר לומר דמשום דניתן לקרות לחוד לא אריא דחנוכה נמי הא קבעום בהלל והודאה והלל עדיף כדמשמע לקמן דף י"ד דפריך א"ה הלל נמי נימא לפי שאין אומרים שירה כו' והוא דוחק ויותר נראה דבאמת מה דניתן לקרות הוא משום פרסומי ניסא והרי גבי חנוכה נמי קבעו לו חכמים מצוה לפרסום הנס ע"י הדלקת נרות. ועדיין יש לדקדק דנהי דגבי חנוכה נמי איכא קביעות מצוה לפרסומי ניסא מכל מקום אינו רק מדרבנן לבד משא"כ במגילה שניתנה לקרות עפ"י רוח הקודש. אך באמת ז"א דהא דאמרינן לאמרה לקרות אין ר"ל שעפ"י רוח הקודש נצטוינו לקרות שהרי שמואל לא קאמר רק דברוה"ק נאמרו דברי המגילה הזאת. אבל מכל מקום הצווי לקרות אותה ודאי שאין זה רק מדברי סופרים וככל שאר מצות דרבנן. ועדיין צ"ע דאפשר כיון דברוה"ק נאמרה וכתיב בה והימים נזכרים ונעשים והך זכירה קריאה היא כדאמרינן לקמן דף י"ח ואע"ג דאמרינן נמי התם דאתיא זכירה זכירה מכל מקום הך מ"ד ע"כ דסבירא ליה לא ניתן לכתוב לית ליה הך ג"ש אבל מכל מקום בקריאה כ"ע מודו דברוח הקודש נאמר לקרות לפרסם הנס וא"כ הא לא דמי לנר חנוכה שאינו רק מדרבנן לבד וצ"ל דודאי אין לחלק בזה דהא כל מילי דרבנן אסמכוהו אלאו דלא תסור וכדאמרינן במסכת שבת גבי חנוכה גופא דמברכין וצונו היכן צונו דכתיב לא תסור וכל תקנת חז"ל עפ"י רוה"ק שהופיע בבית מדרשם ובהכי א"ש מ"ש התו' דאי כתיבה מדרבנן קרוי כתיב' חנוכה נמי ניתנה לכתוב במגילת תענית ולכאורה תימא דמה ענין זה לזה דמגילה צריך לקרותה מתוך הכתב ואם קראה בע"פ לא יצא משא"כ חנוכה ולפי מ"ש א"ש דהש"ס ע"כ אינו חושב מעלה לנס דאסתר בשביל קריאת המגילה דבחנוכה נמי הא איכא הדלקת נ"ח רק העיקר משום דניתן לכתוב זכרון בספר לדורות וחנוכה נמי ניתנה לזכרון בספר מגילת תענית. אך לפי זה יש לדקדק על דברי התוספות שכתבו לכך נראה לפרש דלא ניתנה לכתוב ברוה"ק אבל מדרבנן ניתנה לכתוב ולקרות ולפום מאי דכתיבנא אין לחלק בין רוה"ק למדרבנן כלל דרבנן נמי עפ"י רוה"ק תקנו וצ"ל דודאי לענין גוף המצוה אין לחלק בזה דהא לכ"ע קריאת המגילה אינה אלא מד"ס וכדאמרינן לקמן דף י"ט ועליהם ככל הדברים כו' מלמד שהראהו הקב"ה למשה כו' ומה שהסופרים עתידין לחדש ומה ניהו מקרא מגילה וכן לקמן דף י"ד מ"ח נביאים כו' לא הותירו חוץ ממקרא מגילה מאי דרש כו' אלמא דאין ד"ת אלא דרשא לבד (וע"ש ברש"י מ"ש וא"ת נ"ח כבר פסקו הנביאים כו' ר"ל דאע"ג דאינהו נביאים מ"מ לא הותירו בימיהם על מ"ש בתורה כ"א מקרא מגילה) רק לענין גזירה שגזרו חכמים שהספרים מטמאים את הידים בזה יש חילוק שחכמים לא גזרו רק על הספרים הנכתבים ע"פ רוה"ק שנאמרו בנבואה אבל מה שנכתב עפ"י צווי חכמים כגון מגלת תענית או המשנה אחר שהתירו לכותבה דלא עדיף מקהלת או שיר השירים למ"ד דאינו מטמא משום דס"ל דלאו ברוה"ק נאמר. אך אכתי קשה דאם הכתיבה אינה רק מדרבנן ואינו בכלל ספר המטמא את הידים א"כ אכתי תיקשי למה קראה בע"פ לא יצא דהא ילפינן זכירה זכירה מה להלן בספר אף כאן בספר והרי הך כתיבת המגלה כיון דלא נכתב ברוה"ק לאו ספר הוא והו"ל כקורא בע"פ וצ"ל דודאי אף ע"ג דלאו ספר מיקרי לענין טומאת ידים כיון דלא ניתן לכתוב ברוה"ק אינו בכלל כתובים מ"מ כיון שכתיבת המגילה הוא מדרבנן עכ"פ שפיר מחשב כתיבה לענין זה דזכרון בספר קרינן ביה ולכן אם קראה ע"פ לא יצא. אך לפי זה קשה בההיא דיומא דקאמר ניתן לכתוב קאמרי' וקשה מה בין זה לכתיבה דמגלת תענית דאי משום שזה ניתן לכתוב ברוה"ק וזה לא נכתוב ברוה"ק אין בזה מעלה יתירה ומה שניתן לכתוב מדרבנן רק לענין טומאת ידים אבל לענין מלתא דלזכרון קאתי גם כתיבה דמדרבנן מחשב ספר זכרון דמה"ט אמרינן דלשמואל קראה בע"פ לא יצא דבעינן זכרון בספר אלמא דהך דנכתב מדרבנן קרוי ספר וגם א"ל שיש מעלה יתירה במגלת אסתר ממגלת תענית דאילו מגלת אסתר קראה בע"פ לא יצא משא"כ במגלת תענית ז"א דאין זה מצד מעלת הכתוב בספר רק מצד שלא תיקן חכמים קריאה בחנוכה ותיקנו לזכרון הדלקת נרות אבל אי הוו מתקנו רבנן קריאה בחנוכה הרי מגלת תענית כמו מגלת אסתר וכיון שמצד הספר אין מעלה יתירה ממגילת תענית דאע"ג דזה ניתן לכתוב ברוה"ק וזה מדרבנן מ"מ סוף סוף גם זה זכרון ספר הוא כמו מגלת אסתר למ"ד לא ניתן לכתוב רק מדרבנן והעיקר מה שאנו דורשין מגלת אסתר נחשב סוף כל הנסים הוא מחמת שנתחייבנו לכותבו בספר זכרון לדורות ומה לי שנתחייבנו ברוה"ק ומצד הקריאה לא שייך מעלה כמש"ל דהתקינו כנגדו הדלקת נר חנוכה ואם היו מתקנים קריאה היה מועיל להם ספר מגילת תענית לקרות בו דבשלמא אם נאמר דמה שאמר שמואל לא ניתן לכתוב פליגא אמתני' דקורא בע"פ לא יצא א"כ י"ל דלא מיקרי ספר כ"א מה שניתן לכתוב ברוה"ק משא"כ דבר הניתן לכתוב מדרבנן אינו חשיב כתיבא ולא מקרי ספר כלל וא"כ שפיר קאמר ניתן לכתוב קאמרינן דהיינו המגילה שהיא כתובה ברוה"ק משא"כ מגלת תענית שהוא מדרבנן בעלמא אינו קרוי ספר כלל ולאו שמיה כתיבה משא"כ השתא דאליבא דשמואל ע"כ מוכח דגם מה שניתן לכתוב מדרבנן קרוי ספר וכתיבה דידיה כתיבה היא א"כ מגלת תענית נמי וצ"ל דודאי גם מה שניתן לכתוב מדרבנן שפיר קרוי כתיבה ובכלל ספר הוא מיהו דווקא במאי דתקון כעין דאורייתא לכותבה כדין ס"ת ולתופרה בגידין ושרטוט ושארי דברים ולכן שפיר חשבינן ליה ספר זכרון אע"פ שהוא מדרבנן בלבד אליבא דמ"ד לא ניתן לכתוב והקורא בע"פ לא יצא משא"כ מגלת תענית דלא קפדי רבנן אכתיבה דידה להיות כעין ס"ת לא חשיבא כלל כתיבה ושפיר קאמר הש"ס ניתן לכתוב קאמרינן דהיינו מלתא דחשיב כתיבה משא"כ מגלת תענית דלא מחשב כתיבה דידה כלל והא לא קפדי רבנן אכתיבה דידה לעשותו בשרטוט ושאר דברים כאמתה של תורה:

הנה הרחבנו הביאור בזה והמשך דברי התוספות כך הם דעל מה שתרצו דשמואל לא פליג אמתני' דקראה בע"פ לא יצא משום דניתנה לכתוב מדרבנן ולפי זה צ"ל דכתיבה מדרבנן נמי חשיב כתיבא וזכרון בספר קרינן ביה וע"ז הקשו מש"ס דיומא דפריך והאיכא חנוכה כו' וא"ל דהא דניתן לכתוב מדרבנן קרוי כתיבה ר"ל דמשם מוכח הכי שא"ל כמ"ש אליבא דשמואל דאף דרבנן חשיב כתיבה דא"כ הדרא קושיא לדוכתיה כו' וכוונתם כאילו כתבו וא"כ א"ל דהא כו' ובהכי א"ש מה שיש לדקדק בדברי התוספות שהעתיקו דברי הש"ס ולא ביחנו דבריהם לפרש ענין קושיתם כדרכם תמיד לפרש ולא לסתום אף הקושיא פשוטה ומכ"ש בזה שאין הקושיא פשוטה כ"כ והו"ל לפרושי דהך לישנא דלא ניתן לכתוב משמע דאף מדרבנן לא ניתן לכתוב א"ו דאהא לא קשיא להו דדוקא אדשמואל קשיא להו דלא מסתבר דפליג בדינא אסתם משנה ורב ור"י אע"ג דאמרינן דסבר כר"י מ"מ לא מסתבר שיפלוג לדינא אבל הך מ"ד אפשר דתנא הוא ופליג וס"ל כר"י ולא מצריך כתיבה אפילו מדרבנן ולדידיה קשיא ליה להש"ס הך דרשא דעל אילת השחר במאי מוקי לה ועיקר קושיתם הוא אמאי דקאמר דלמ"ד ניתן לכתוב ניחא ולכן תיכף אחר שהביאו דברי הש"ס סיימו קושייתם דמוכח מזה דא"ל דמדרבנן קרוי כתיבה דא"כ הדרא ק"ל ומה שהוצרכו להביא דברי הש"ס דפריך הניחא כו' והו"ל לאקשויי בפשיטות אהא דקאמר ניתן לכתוב קאמרינן אפשר לומר דאי משום הא לא איריא די"ל דמאן דדריש התם הכי לא ס"ל הא דשמואל דמדרבנן קרוי כתיבה נמי אבל כיון דהש"ס קאמר הניחא למ"ת ניתן לכתוב והו"ל לאקשויי דלשמואל אף להך מ"ד לא ניחא אלא משמע דלהך מ"ד א"ש אליבא דכ"ע וא"כ מוכח. דלכ"ע לא אמרינן דניתן ליכתוב מדרבנן יהא קרוי כתיבה ולפום מאי דכתיבנא לעיל יש לומר דאהא דמשני ניתן לכתוב קאמרינן לא הוי מצי לאקשויי דאפשר לומר דאף ע"ג דחנוכה נמי ניתן לכתוב במגלת תענית אינו רק מדרבנן מה שאין כן מגילה שניתן לכתוב ברוה"ק אבל מדמקשה הש"ס אמ"ד לא ניתן לכתוב ולא משני דמ"מ ניתן לקרות עפ"י רוה"ק משא"כ חנוכה אע"פ שקבעו זכר לנס בהדלקת נרות אינו רק דרבנן אע"כ דא"א לפלוגי בהכי כיון דמ"מ עבדינן זכר לנס זה וא"כ ה"ה לענין הכתיבה אם איתא שצריך כתיבה מדרבנן וחשיב כתיבה דהוי ספר זכרון א"כ אין לחלק בין נכתב ע"פ רוה"ק או עפ"י חכמים:

ומ"ש אא"ז מהרש"א דלפי"ז איכא דעת שלישית דס"ל לא ניתן לכתוב אף מדרבנן אין זה קושיא כלל לענ"ד דודאי כן הוא לפי דברי התוס' דהכא וס"ל דהכא שפיר יש לפרש מה דקאמר אבל לא נאמרה ליכתב היינו שלא נאמרה ברה"ק ליכתוב ומ"מ שפיר בעי כתיבה מדרבנן משא"כ התם דקאמר לא ניתן לכתוב ולשון זה מורה דליתיה בכתיבה כלל וכדאיתא בגיטין דף ס' האי אפטרתא אסור למיקרי ביה בשבת מ"ט משום דלא ניתן לכתוב כו' ע"ש ונראה דהך מ"ד ס"ל דקרא הלא כתבתי לך שלשים בדבר ששלשתן אי אתה רשאי לרבען וכמ"ש רש"י וקרא דוכתוב זאת מוקי כר"י וא"כ אף רבנן נמי לא מצי מתקני כתיבת המגילה וגם הוא בכלל דברים שבע"פ א"א רשאי לאומרו בכתב משא"כ בדשמואל דנקט הש"ס במילתא לא נאמרה ליכתוב מסתבר להו להתוס' דלא פליג מתניתין ורב ור"י אלא ס"ל דשפיר צריך כתיבה מדרבנן ואע"ג דדריש מקרא דכתוב זאת כר"י מ"מ קרא דשלשים אינו בא להורות איסור שא"א רשאי לרבען ולא בא רק לומר כי שלשה פעמים חובה ורביעית רשות ותקנוהו חכמים וקבעוהו חובה מדרבנן ואין בזה משום דברים שבע"פ א"א רשאי לאומרם בכתב כיון דהטילו חכמים חובה לקרותה מתוך הכתב מהני הכתיבה למהוי דברים שבכתב כמו דמהני בכתיבה על ידי רוח הקודש:

ובזה יש להסביר יותר דברי התוס' מ"ש וא"ל דמה שניתן לכתוב מדרבנן קרוי חובה ועיין בחידושי הרשב"א שכתב וז"ל הקשו בתוס' דבפ' אמר להם הממונה כו' דאלמא לר"י לא ניתנה לכתוב כלל וגם כן לשמואל ואיכא למידק דהא שמואל גופיה הוא דקאמר בקורא בין הכתובים כו' והם תרצו דמודה שמואל דצריכה כתיבה מדרבנן וההיא דיומא לא ניתנה לכתוב וניתנה לכתוב מדאורייתא קאמר ועוד היא צריכה לפנים עכ"ל הנה תי' התוס' שהביא הרשב"א הם דברי התוס' ישינים במס' יומא ע"ש והרשב"א כתב שהוא צריכה לפנים והיינו מטעם שכתבתי דלשון לא ניתן ליכתוב משמע אפילו מדרבנן וזה באמת דעת התוס' הכא במגילה וס"ל דההוא ודאי פליגי אמתני' דקראה בע"פ אלא דקשיא להו אמאי דקאמר התם דלמ"ד ניתן לכתוב דהא לשמואל דס"ל דרבנן נמי מחשב כתיבה תיקשי נמי אליביה דמ"ד ניתן לכתוב וכמש"ל: ומ"ש אא"ז מהרש"א וכן הקשו כמה מפורשים דאמאי לא מקשו מדשמואל גופא וכתבו הרבה ישובים ע"ז ופשיטות דברי התוס' לא משמע כן והרשב"א באמת כתב בשם התוס' דקשיא להו מדשמואל ולפי דברי התוס' שלפנינו נלענ"ד דס"ל דמדשמואל ליכא קושיא כולי האי די"ל דאליבא דתנא דמתניתין קאמר וליה לא ס"ל אלא כר"י וכדאשכחן בדוכתי טובא וסמך עצמו אמה שאמר דאינה מטמאה את הידים דנשמע מינה דלא ניתנה לכתוב אבל מרב ור"י דודאי אליבא דנפשייהו קאמרי וע"כ ס"ל דניתנה לכתוב ולא מסתבר דפליג שמואל עליה לפסוק כמ"ד לא ניתן לכתוב כלל:

ומ"ש אחי החריף מוהר"ר געציל נ"י לפרש קושית הש"ס והאיכא חנוכה דלאו דוקא קאמר אלא ה"ה שאר נסים שנעשו לישראל אין נלענ"ד דלפ"ז היה לו להש"ס למפרך והאיכא נסים הכתובים במגילת תענית אלא נראה דנקט חנוכה משום דגם המקשן ידע לפרושי מאי דקאמר שהוא סוף כל הנסים היינו נסים שעשו חכמים זכר להם וכעין פסח שיש זכר ליציאת מצרים וסוכות זכר לענני כבוד ולכן פריך והא איכא חנוכה שעשו חכמים זכר לנס זה משא"כ שאר נסים שנעשו ומ"ש אחי נ"י וכי יאמר דוד שלא יעשה הקב"ה עוד נסים כהנה כו' לדבריו תיקשי גם למאן דקאמר ניתן לכתוב קאמרינן דמנא ידע שלא יעשה הקב"ה עוד נסים כאלה שיתקנו חכמי דור או ע"פ רוה"ק שיהא ניתן לכתוב שהרי בש"ס אמרינן שהותירו הנביאים מקרא מגילה מאי דרוש השתא מעבדות לחירות אמרינן שירה כו' וא"כ דלמא יתרחיש לנו עוד נסים כאלה אע"כ שצפה דוד ברוה"ק שנס זה של אסתר הוא סוף הנסים שניתן לכתוב ולפי דעת המקשן י"ל שצפה ברוה"ק שלא יהא עוד נסים שיעשו להם זכר וע"ז פריך והא איכא חנוכה וממילא נדחה מ"ש דלמה הוצרכו למצוא מקרא בתורה ה"ל למילף ממה שרמז דוד ומשה לשחר דמזה אין ראיה לכתיבה רק י"ל שנמשל לפי שנעשה זכר לנס שניתן לקרות וגם י"ל שהיו סבורים שלא יצטרכו עוד לנס לפי שהיו קרובים למלאות לבבל שבעים שנה ויהיו נגאלין לגמרי רק עכשיו אנו דורשין ומפרשים הכתובים מעין המאורע' וקצת צ"ע מה דמשמע מדברי רש"י דף ז' ד"ה הוא דאמר כר"י דחיוב קריאת המגילה הוא ברוה"ק ובדף יו"ד קאמר הש"ס מאי דרוש כו' משמע שמדרש זה דרשו הנביאים מעצמם ולא נצטוו עליה ברוה"ק ואפשר שהם דרשו מעצמם והסכים רוה"ק על ידם וכן אמרינן בסוף מס' מכות שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם ואלו הם מקרא מגילה כו' ע"ש כ"ז כתבתי בחפזי וצריך עיון במפורשים: דברי הק' אפרים.

תוכן העניינים

בית אפרים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה