אור ברסלב

בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה סג

שאלה סב

שאלה בהיותי מעיין בהל' חנוכה ראיתי מה שהשיג הט"ז סי' תרע"ג סק"ט על התה"ד שכתב להסתפק במדליק נר חנוכה בע"ש וכבה מבע"י אם זקוק לה לחזור ולהדליק או לא ומתחלה כתב די"ל זקוק לה כיון דעיקר מצותה בלילה ושוב כתב להוכיח מדמברכינן להדליק ש"מ דכיון דלא אפשר הוי זמנה אז לחשוב הכשר מצוה והביא ראיה משמני' פסולים דשרי אליבא דרב וקשה ניחוש דלמא כבתה בע"ש אחר קבלת שבת דא"א להדליק ואעפ"כ יהיה עדיין מבע"י בתוספות שבת או בה"ש כו' ע"ש והט"ז השיג עליו והאריך וכתב לחלק דדוקא אחר קבלת שבת כיון דא"א הוי כזמן הדלקה ממש אבל מבע"י קודם ק"ש כיון דאפשר להדליק אז ודאי זקוק לה ע"ש ומשמע מהט"ז דלדבריו נתיישבה ראיות התה"ד ואנכי לא ידעתי דלהט"ז הוכחת תה"ד במקומו עומד ולא ע"ד שכתב התה"ד לפי דרכו רק עפ"י הדרך שכתב הט"ז לומר דקודם ק"ש זקוק לה א"כ איך מתיר בשמנים פסולים נהי דליכא למיחש שמא כבתה אחר ק"ש דהוה כזמנה דאמרינן אין זקוק לה מ"מ אכתי ניחוש לה דלמא כבתה מבע"י קודם ק"ש ופשע ולא מדליק לה דהא חזינן בש"ס דאי לאו דאמרינן כבתה אין זקוק לה כ"ע הוו מודו בהא דחיישינן שמא יפשע וא"כ נהי דאמרינן כבתה אין זקוק לה מ"מ לדעת הט"ז בע"ש וכבתה מבע"י זקוק לה למה מתירין בע"ש ניחוש דלמא כבתה מבע"י שמחויב לחזור ולהדליק ויפשע ולא מדליק לה והוא תימא על הט"ז ז"ל ועוד דקשיא ליה בסוגיא בשבת שם דאמרינן דרב סבר כבתה אין זקוק לה ולכך מותר דמנ"ל הא לפי מ"ש הפ"י דר"ה ביש לו שמן אחר מיירי דאל"כ לא שייך חשש שמא תיכבה ופשע ולא מדליק לה ואטו משום הא לא ידליק כלל ואין לנו לדחות הודאי מחמת הספק אלא ע"כ ביש לו שמן אחר מיירי ע"ש. ולפ"ז קשה דהא רב מלתא באנפי נפשיה קאמר וא"כ י"ל דמיירי באין לו שמן אחר ומותר משום דאין לדחות הודאי כו' וא"ל דמסתמא בכל גווני קאמר דמותר אכתי קשה לפי מ"ש הפ"י לתרץ הא דנקט ר"ה סתם ונכלל בו שמן שריפה אע"ג דלא שייך שמא יטה והאי טעמא לא שייך בחול מ"מ אסור מטעם אחר דמיירי בשמן שריפה ביד ישראל שלא ברשות כהן ואסור להנות ממנו רק דנ"ח שרי משום דמצות לאו ליהנות ניתנו וע"ש שכתב בשם הירושלמי דדוקא כשאין לו שמן אחר אמרינן הכי ע"ש ונראה לי שטעמא בזה משום דבשלמא אם אין לו שמן אחר נמצא שאין כאן הנאה אחרת רק מה שמקיים המצוה וקיום המצוה לא חשיב הנאה כמ"ש רש"י בר"ה דהמצות לעול על צואריהם ניתנו משא"כ כשיש לו שמן אחר כיון דאם לא היה לוקח שמן שריפה להדליק בו בע"כ היה צריך ליקח שמן אחר של חולין לצורך הדלקה וזה שפיר חשיב הנאה דקא משתרשי ליה שפורע חובו משמן שריפה והוא נכון לדעתי וא"כ מוכח דרב באין לו שמן אחר מיירי דאל"כ איך קאמר סתם מדליקין ונכלל בו שמן שריפה הא נהי דרב סבר אסור להשתמש לאורו מ"מ אם יש לו שמן אחר אסור מטעם הנאה וכמש"ל אלא ע"כ באין לו שמן אחר וא"כ י"ל כמו דהיתר בשמן שריפה מיירי באין לו אחר כמו כן היתר דשאר שמנים באין לו אחר הוא ולכך מותר שלא לדחות הודאי מפני הספק ולעולם כבתה זקוק לה ונפשי בשאלתי ממורי חותני הגאון המפורסם נ"י יאיר עיני בזה וישיבני מלא דבר. דברי חתנו ותלמידו: הק' יעקב יהושע הלוי איש הורוויץ

תשובה אהובי חתני ידידי הרב כו' ראיתי דבריך והם נכוחים ודברי הט"ז בזה צריכים לפנים ויפה הקשית דהוכחת התה"ד אליבא דט"ז לא זזה ממקומה אלא שאני תמה עליך שהרי קושיא כזו יש להקשות גם על התה"ד גופיה שביאר ראייתו מהא דלא חיישינן שיכבה אחר ק"ש ומוכיח מזה דאף אם כבה קודם ק"ש אין זקוק ומי סני ליה לאוכחי מהא דלא חיישינן דלמא כבתה קודם ק"ש ופשע בה דהיינו הך דינא גופא דמיירי מיניה ונמטי לך אפריון שעוררתני לעיין בזה ונחדשו לי דברים נאותים בעזה"י בישוב דברי התה"ד והט"ז וגם נתיישב לי דברי הרי"ף והרא"ש שדבריהם תמוהים לכאורה שכתבו אהא דאמר רב מדליקין כו' דכיון דמדליקין בהם בחנוכה בשבת מכלל דאי כביה לא מדליק וש"מ דכבתה אין זקוק לה והוא תמוה דהא הך דאין זקוק אין לה הוכחה משבת דוקא רק מחול מוכח ג"כ הכי וא"ל דמחול אין הוכחה דמצינן למימר דרב לא ס"ל חששא דלמא פשע ולא מדליק שכתב רש"י אליבא דר"ה ולעולם כבתה זקוק לה ולכך כתבו ההוכחה משבת דאם איתא דזקוק לה שמא יכבה ותו לא מצי להדליק ז"א דאם אפשר לומר דאף אם זקוק לה מ"מ אין לחוש שמא יפשע א"כ מנ"ל להש"ס לומר טעמא דר"ח משום דס"ל אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה אימא איפכא דסבר זקוק לה ואסור להשתמש לאורה ומ"מ א"ש דבחול שרי דלא חייש שמא יפשע ובשבת אסור דהא בע"כ לא יהיה אפשר להדליק אם תכבה וגם לישנא דהרי"ף והרא"ש שכתבו מכלל דאי כביא לא מדליק לה הך לישנא משמע דבדידיה תליא אבא מלתא אם ירצה להדליקו או לא וז"א דהא בשבת מיירי והכי ה"ל למימר מכלל דמצי להדליק בפתילות ושמנים פסולים אע"ג דאי כביה לא מצי מדליק לה ודבריהם צריכים ישוב וגם יתיישב מתוך הדברים מה שהקשה אא"ז מהרש"א ז"ל על התוס' שכתבו אליבא דרב דמסתמא שום אדם לא יחמיר לאסור להשתמש לאורה ועל זה הקשה דאם כן איך כתבו מתחלה אליבא דר"ה דלכך קאמר בין בשבת בין בחול לאשמעינן דאיכא בשבת עוד טעם שמא יטה משום דמותר להשתמש לאורה ולמה צריך להשמיעני כזאת דממילא הכי הוא דשום אדם לא יחמיר לאסור:

ונראה ליישב הכל ומתחלה אבאר מה שנלענ"ד להצדיק דברי התה"ד דמייתי מן אחר ק"ש לקודם ק"ש והוא אחר שנבין טעם הפלוגתא אי כבתה זקוק לה אם לא. ונראה דבהא פליגי דמ"ד כבתה אין זקוק לה ס"ל שלא הטילו חכמים על האדם רק שיתן בנר שמן כשיעור וידליקנה ועיקר חיובא אקרקפתא דגברא רמי רק להדליק וזהו ענין פרסום הנס במה שמדליק ושוב לא הוטל עליו חובה שיהא דולק והולך משך הזמן השיעור ואף אם כבתה לא איכפת ליה בהכי שכבר יש פרסום הנס במה שהדליק פתילה בנר שיש בו שמן כשיעור הזה ויש בזה זכר למנורה משא"כ למ"ד כבתה זקוק לה לא כלתה המצוה במה שהדליק לבד שבאמת הוטל עליו חובה שיהא הנר דלוק כשיעור הזה ולכן כשכבה עליו חובה לחזור ולהדליקו דהך מ"ד ס"ל דגם משך הזמן הדלקה היא המצוה להיכר ופרסום הנס וכן מבואר בט"ז סי' תרע"ג על מ"ש בש"ע הדלקה עושה מצוה לפיכך כבתה אין זקוק לה ופירש הט"ז דר"ל דמיד שמדליק כבר קיים מצותו ושוב אין זקוק יותר ע"ש ומ"ד זקוק ס"ל דלא קיים מצותו במה שהדליק לבד שהמצוה זמנה נמשך ג"כ כל משך זמן שיעור ההדלקה וכדכתיבנא (ונלענ"ד שפלוגתא זו תלוי בנוסח הברכה דאנן מברכינן להדליק והב"י הביא השיבולי לקט בשם הירושלמי נוסח הברכה על מצות הדלקת נ"ח והב"ח הביאו ובמג"א כתב דהירושלמי מיירי באחר מברך וא"א לומר כן למעיין בירושלמי שם אך נלענ"ד דמאן דמברך להדליק סבר כבתה אין זקוק לה רק דאקרקפתא דגברא מונח חיובא להדליק לבד ותו לא ומאן דסבר על הדלקת נ"ח יש במשמע שהמצוה הוא על דליקת הנרות מצד עצמן והוא כל משך שיעור ההדלקה וא"כ אם כבתה זקוק לה) ולפי"ז דברי התה"ד נכונים דכיון דמברכינן להדליק כו' ע"כ דנקטינן דעיקר חיובא הוא מה שמדליק ותו לא דהא אם כבתה אין זקוק לה וכיון דבע"ש זמן הדלקה הוא מבע"י ומקיים המצוה של להדליק בהדלקה זו ומברך עליו ממילא דתו לא איכפת לן אם כבתה אח"כ דבע"ש הוה זמן ההדלקה מבע"י המצוה בשלימותה כמו בחול בתחלה הלילה וע"ז מייתי שפיר ראיה מדחזינן שמותר להדליק בשמנים פסולים בע"ש ואם איתא דנימא דאע"ג דבעלמא כבתה אין זקוק לה היינו משום שהדליק בתחלת לילה שהוא זמן חובה משא"כ בע"ש ההדלקה מבע"י אינו רק הכשר מצוה על מה שיהיה דולק אח"כ בלילה ולכן אם נכבה מבע"י וסיפק בידו לחזור ולהדליקו לפי שהוא עדיין קודם ק"ש צריך לחזור ולהדליקו ז"א דאם נימא דבמצוה זו תלוי במשך הדלקה לענין מבע"י עכ"פ תמה על עצמך האיך הותר לכתחלה להדליק בשמנים פסולים דשמא יכבה במשך ההדלקה מבע"י ולא יוכל להדליק ולא יקיים המצוה כתיקונה (ובכה"ג שלא יוכל להדליק אסור להדליק בו וא"ל דיהיה מחשב אנוס ז"א דהא יש לו שמן אחר ולמה לא ידליק בזה ועיין בפ"י שכתב ליישב קושית התוס' ע"פ דברי רש"י שכתב דבכה"ג חשוב אנוס ולפי מ"ש התוס' קשיא להו שפיר לפי מ"ש הפ"י גופיה דר"ה ביש לו שמן אחר מיירי וא"כ לא שייך אנוס דאיך יעשה לכתחלה להדליק בזה שקרוב שיכבה ולא יוכל לחזור להדליק וכמבואר מהתוס' דגם בכה"ג שלא יוכל להדליק אח"כ אסור לו להדליק בתחלה ובזה נדחה מ"ש הט"ז דכמו דקי"ל אם הדליק בחול משתשקע החמה אין זקוק לה כיון שדלק קצת בזמן החיוב ה"נ בע"ש אם דלק קצת אחר זמן ק"ש סגי בהכי ואחר ק"ש הוי כמו שבת עצמו:

והמעיין בתה"ד יראה דס"ל דודאי אין לספק דכיון דקי"ל אין זקוק לה כל שהודלקה בהכשר די בכך ושוב אין זקוק לה אלא דמספקא ליה כיון דכתב המרדכי דמצות נ"ח משעת סוף שקיעה דהיינו צאת הכוכבים אבל לא קודם שהוא שרגא בטיהרא וא"כ מה שמדליקין בע"ש מבע"י א"א לומר שבזה נתקיים מצות נ"ח בהדלקה זו שהרי עדיין אינו זמן מוכשר להדלקה שהוא שרגא בטיהרא וע"כ שהדלקה שמבע"י אינה רק הכנה והכשר מצוה שעי"ז יהיה דולק והולך גם אחר צאת הכוכבים ועיקר קיום המצוה הוא במה שהוא דלוק אחר חשיכה א"כ כשנכבה מבע"י לא נתקיים המצוה ואם נאמר כסברא זו א"כ פשיטא דגם באם כבה אחר ק"ש ועדיין הוא יום אין כאן קיום המצוה שהרי עיקר המצוה מתקיימת אחר חשיכה שאור הנר ניכר אלא שאחר ק"ש מה יעשה שהרי א"א לו להדליק משא"כ קודם ק"ש שכבה קודם התחלת קיום המצוה וע"ז כתב מדמברכינן כו' ע"כ משום דא"א בענין אחר חשיב הכשר מצוה וא"כ הדלקה מבע"י של ע"ש זמנה הוא כמו הדלקת חול אחר חשיכה וכיון שיש קיום מצוה בהדלקה זו ממילא דכבתה אין זקוק לה כמו בחול דעיקר קיום המצוה בהדלקה ולא במשך זמן שאחריו וה"נ בע"ש כיון שיש קיום מצוה בהדלקה זו והותחלה המצוה בזמן המוכשר סגי בהכי וע"ז מייתי ראיה מפתילות ושמנים פסולים דלא חיישינן שמא יכבה אחר ק"ש ואין כאן התחלת קיום המצוה כלל וא"ל דמה אית ליה למעבד אנוס הוא ז"א דמה"ט אין לו להדליק לכתחלה בשמנים פסולים אלו כמ"ש התוספות דמחמת דלא מצי מדליק בשבת אין לו להדליק לכתחלה בשמנים אלו וא"ל כמ"ש הט"ז דאחר ק"ש הוה כמו שבת עצמו ז"א דזיל בתר טעמא דטעמא מאי בעינן למימר דכבה מבע"י קודם ק"ש זקוק דהדלקת נר ביום הוה שרגא בטיהרא והמצוה אינה מתקיימת אלא אחר חשיכה מה לי קודם ק"ש או אחר ק"ש סוף סוף אכתי יממא הוא ואין כאן התחלת קיום המצוה אלא שע"כ דגם בע"ש מבע"י כיון שא"א להדליק מחשיכה הוי עיקר זמן ההדלקה מבע"י וסגי בהכי דלא איכפת לן אם כבתה אח"כ ומ"ש הט"ז דאין דנין אפשר משאי אפשר ז"א דלא שייך בזה א"א כיון דמתירין לו להדליק לכתחלה בשמנים פסולים אלו שקרובים לכבות וע"כ דלא קפדינן כלל בזה שיכבה שכבר נתקיימה המצוה בהדלקה אע"פ שהיתה מבע"י:

ובמה דכתיבנא א"ש מה שהקשיתי דל"ל להוכיח מן אחר ק"ש ה"ל להוכיח מן קודם ק"ש דהיינו האי דינא גופיה דמיירי מיניה אך לפי מ"ש א"ש דודאי הא דחיישינן דלמא פשע החשש הוא למ"ד כבתה זקוק לה שהוטלה עליו חובה שיהיה הנרות דולקות במשך הזמן הזה אבל מ"מ אם דלק זמן מה בחיוב וכבתה ולא חזר והדליקה אין זה מבטלה ענין המצוה לגמרי דהא שהוא זקוק לחזור ולהדליקה אינו רק מפרטי המצוה וכמו בדיקת חמץ אם בדק מקצת אע"פ שגם השאר עליו חובה ועבר ולא בדק מ"מ לא בטל המצוה שבדק המקצת ואין ברכתו לבטלה וכן תפילין שמצוה שיהיו מונחין כל היום ואם חלצן חובה עליו לחזור ולהניחם מ"מ אם לא חזר והניחם הברכה חלה על מה שהניח עד עתה וכן ציצית וסוכה וכיוצא בו ולכן חיישינן כיון שכבר עשה קיום המצוה בהדלקה ודלק זמן מה בזמן חיוב אפשר שיתעצל להדליק שוב כשיכבה ולא יגמור המצוה בכל פרטיה כתיקונה ויאמר בלבו יש די במה שקיימתי ממנה אבל אין לחוש שמא יפשע במה שעי"ז יהיה ביטול המצוה לגמרי זה לא חיישינן כמו דלא חשוד לן שלא ידליק כלל וא"כ אין כאן הוכחה משמנים פסולין דניחוש שמא יכבה קודם ק"ש ויפשע מלחזור ולהדליק אלא ע"כ דמתקיים המצוה בהדלקה לבד דזה היה אפשר לדחות דאימא איפכא דאם כבה מבע"י בטלה כל המצוה לגמרי וא"כ אין לחוש שיפשע ולא יחזור להדליק שזהו סיבה לביטול המצוה לגמרי וברכתו לבטלה ולהא לא חיישינן כמו דלא חיישינן שלא ידליק ומכ"ש בזה שכבר הדליק והא קמן שרוצה בקיומה של מצוה זו ומה"ת נימא שיפשע ויבטל המצוה לגמרי לכך כתב התה"ד הוכחתו דאם נימא דבכה"ג זקוק לה דבהדלקה שמבע"י אין כאן התחלת קיום המצוה ניחוש שמא יכבה אחר ק"ש ולא יהיה אפשר לו להדליק שנית ומצותו בטלה לגמרי על כרחו אלא ודאי שבהדלקה שמבע"י מתקיימת המצוה וממילא שדי בהדלקה זו ואין זקוק לה אם כבתה כמו בחול:

ובזה מיושב מה שהקשית לשיטת הט"ז דסובר דצריך לחזור ולהדליק מבע"י דהדרא קשו' לדוכתא משמנים פסולין די"ל כמ"ש דעל קודם ק"ש לא חיישינן שיפשע דאי האי לא מזדקק לה בטלה המצוה לגמרי ולזה לא חיישינן וכמ"ש אמנם נראה דכדברי תה"ד כן הוא אליבא דידן דקי"ל בחול כבתה אין זקוק לה משום דקיום המצוה הוא בהדלקה לחוד משא"כ למ"ד דבחול ג"כ כבתה זקוק לה והיינו לפי שהמצוה על משך הזמן ההדלקה אע"פ שי"ל דאם לא חזר והדליק לא בטלה מצותו למפרע ויש בזה קיום מקצת המצוה במה שדלק מקצת בזמן חיובו וכמ"ש מ"מ היינו דוקא בחול שמה שדלק ממנו היה בזמן המוכשר משא"כ בע"ש כיון שאין נפטר בהדלקה עצמה רק חיוב המצוה על משך הדלקת הנרות וכיון שמשך הדלקת הנרות לא היה כלל בזמן מוכשר שהרי הוא מבע"י ולא נתקיימה המצוה כלל ודוקא למ"ד אין זקוק לה שקיום המצוה הוא בגוף ההדלקה וחובת גברא הוא וא"כ זה שהדליק בע"ש מבע"י יצא ידי חובתו שבע"ש מבע"י הוא והוא זמן מוכשר משא"כ למ"ד זקוק לה שחובה הוא שיהיה לו נרות דולקות בזמן מוכשר וזה אין לו כלל ונ"מ לפי מה שכתבתי בשם הפ"י דאף מ"ד זקוק לה מ"מ אם אין לו שמן אחר מותר דאין לדחות מפני הספק ולכאורה דברי הפ"י בזה אין מוכרחים דהא הא ודאי מה דאמרינן מדליקין ואין מדליקין בברכה קאמרינן כדרך כל נ"ח וא"כ אף כשאין לו שמן אחר אין לו להדליק בברכה כיון דשמנים אילו קרובים לכבות ויהיה ברכתו לבטלה ועובר על לא תשא אך דבאמת ז"א דאף דדינא הוא דכבתה זקוק לה זהו חיוב אחר שהטילו חכמים שיהיה דולק והולך עד שתכלה רגל כו' ואם כבה קודם יחזור וידליק ומ"מ אף אם לא חזר והדליק אע"פ שלא קיים תיקון חכמים בפרטי המצוה מ"מ הברכה שפיר חלה על המקצת שדלק בזמן חיובא אך כל זה בחול משא"כ בשבת דאין כאן אף מקצת זמן חיובא ואם כבתה יש כאן ביטול המצוה לגמרי למ"ד זקוק לה שהמצוה על משך זמן ההדלקה א"כ אף אם אין לו שמן אחר אסור שהרי יש לחוש שמא תכבה מבע"י ובטלה המצוה לגמרי וברכתו לבטלה:

ולפי"ז נתיישבו דברי הרי"ף והרא"ש די"ל דקשיא דמנ"ל למימר טעמיה דרב משום דכבתה אין זקוק לה הא רב ע"כ מיירי באין לו שמן אחר דאל"כ קשה משמן שרפה וא"כ אפ"ת זקוק לה מכל מקום מותר להדליק שלא לדחות הודאי מפני הספק ולכך ס"ל דבאמת מחול אין ראיה מטעמא דכתיבנא רק מדמדליקין בשמנים אלו בשבת ולא חיישינן דלמא כבתה מבע"י ויש כאן ביטול המצוה לגמרי מכלל דאי כביה לא מדליק לה ר"ל אפילו כבתה מבע"י קודם ק"ש והיינו משום דעיקר המצוה בגוף ההדלקה וש"מ כבתה אין זקוק לה ועולים יפה דברי הרי"ף והרא"ש כשיטת תה"ד דאם כבתה אין זקוק לה קיים המצוה בהדלקה ואף בע"ש מבע"י אין זקוק לה וא"ש לישנא דמכלל אי כביה לא מדליק לה דמשמע דאי בעי מדליק משום דמיירי לענין אם כבתה בע"ש מבע"י דזמנין דמצי מדליק כגון קודם ק"ש ואפ"ה א"צ להדליק שנית (ובפשיטות י"ל בפירוש דברי הרי"ף והרא"ש דגם אינהו מודו דמחול יש ראיה ג"כ דאם כבתה אין זקוק לה אך שיש מקום לומר דבשבת אם כבה מבע"י זקוק לה כמו שנסתפק בתה"ד וע"ז כתבו ומדמדליקין נ"ח בשבת מכלל כו' ר"ל כדברי תה"ד דמזה מוכח דאף אם כבה בע"ש מבע"י אין זקוק לה וכיוצא דתה"ד אתי לאשמעינן אך לשונם משמע דאף לענין עיקר הדין דכבתה אין זקוק לה אין להוכיח רק משבת ולא מחול וצ"ל כמ"ש):

ועפ"י מ"ש הגאון לישוב קו' מהרש"א שהקשה דלפי מ"ש התוס' אליבא דרב שום אדם לא יחמיר כו' א"כ איך כתבו אליבא דר"ה דבא להשמיענו עוד טעם בשבת משום דמותר להשתמש כו' (ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א שם לתרץ זה ועפ"י דרכו שם אפשר לומר בפשיטות טפי דהתוס' כתבו כן על רב שהוא רביה דר"ה דאכתי לא שמענו שיסבור אסור להשתמש לאורה וא"כ י"ל ששום אדם לא יחמיר דהסבר' נותנת דמותר משא"כ ר"ה תלמידיה דרב לבתר דשמע דרב סובר אסור להשתמש לאורה אי הוי קאמר סתם דאי היה מקום לטעות שהטעם רק משום זקוק לה ולענין אסור להשתמש ס"ל כרביה רב ולכך קמ"ל דמלבד הטעם דזקוק לה אסור בשבת משום שמותר להשתמש לאורה ודלא כרב) ולפי מ"ש נראה דא"ש דהנה רש"י כתב טעמא כדי שיהיה ניכר שהוא נר של מצוה והרשב"א והר"ן כתבו כיון שהנרות זכר למנורה אסור להשתמש כמו לאור המנורה ולכאורה קשה למה ניידי מטעם רש"י שהוא טעם פשוט ועיין ברז"ה משמע דאף מ"ד מותר צריך נר אחר משום היכר (ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן ל"ט) כדאמר רבא לקמן וצריך נר אחרת ואף דהרשב"א הקשה עליו וגם הר"ן מפרש הך דרבא בענין אחר מכל מקום עכ"פ למ"ד אסור להשתמש הוא טעמא רווחא משום היכר ונראה דא"ש לפי מש"ל דפלוגתת המ"ד אי כבתה זקוק אי לא בהא תליא דלמ"ד אין זקוק לה המצוה בהדלקה לבד ותו לא ולמ"ד זקוק לה המצוה על משך זמן הדלקה ולפי"ז נראה דהך טעמא דכתב רש"י משום דבעי היכר לשם נר מצוה הוא תלוי בפלוגתא הנ"ל דלמ"ד זקוק לה שפיר בעי היכר בשעת הדלקה שמה שדולק הוא לשם מצוה משא"כ למ"ד אין זקוק לה ועיקר פרסום הנס הוא בהדלקה עצמה ומה שדולק והולך אח"כ לא איכפת לן מידי אם ניכר שהוא לשם מצוה או לא ולא עדיף מה שמשתמש לאורה ובטל ההיכר מאם כבתה לגמרי שאין זקוק לה ולפי"ז למאי דקי"ל כרב דכבתה אין זקוק לה ומכל מקום אסור להשתמש לאורה ע"כ דלאו משום היכר מצוה אתינן עלה ולכך כתבו המפורשים טעמא דרב משום זכר למנורה ודלא כרש"י ולפי"ז א"ש קוש' מהרש"א וגם מדוקדק מ"ש התוס' שמסתמא שום אדם לא יחמיר והכי קאמרי התוספות דאי אמר רב מדליקין סתם ה"א דוקא בחול ומשום דכבתה אין זקוק לה וכיון דאמרינן אין זקוק לה ממילא דשום אדם לא יחמיר לאסור להשתמש לאורה דהא לא שייך משום היכר מצוה כיון דעיקר הוא להדליק לבד ובשעת הדלקה א"צ היכר כלל דהא אפילו כבתה שוב אין זקוק לה ולכך צריך רב לאשמעינן דגם בשבת מותר משום דאסור להשתמש לאורה משום זכר למנורה (וגם שיטת רש"י שכתב הטעם משום דבעי היכר לשם נר מצוה יש ליישב קצת דאף ע"ג דאליבא דרב אין זקוק לה מכל מקום אם עכשיו ישתמש לאורה לא יהיה היכר לשם נר מצוה גם בהדלקה עצמה שהרואה שהוא מדליק ומשתמש אח"כ יאמר לצרכו הוא דאדלקה וע"ש לענין נ"ח שהדליקה מבחוץ והניחה מבפנים ומכל מקום אי לאו דאשמעינן רב ה"א דשום אדם לא יחמיר כו' משום דאין זה סברא כ"כ לומר שע"י תשמיש דעכשיו אין היכר בהדלקה עצמה) וכל זה אליבא דרב משא"כ בדר"ה כתבו התוספות שפיר דאשמעינן דמותר להשתמש לאורה דכיון דר"ה סובר כבתה זקוק לה א"כ עיקר פרסום הנס מה שהנרות דולקות והוי סברא פשיטא שצריך שיהיה היכר שהנרות דולקות לשם מצוה וס"ד דאסור להשתמש לאורה וקמ"ל דאפ"ה מותר להשתמש לאורה ונ"מ דאסור בשבת אפילו באין לו שמן אחר כמש"ל והוא כפתור ופרח בעזה"י:

והנה במ"ש לעיל דקשה על תה"ד דלמה לא נקט הוכחתו מן שמא יכבה קודם ק"ש לכאורה י"ל ע"פ מ"ש הפ"י בטעמ' דחשש דלמא פשע דהיינו שיסבור דכבתה אין זקוק לה ובאמת ס"ל לר"ה כבתה זקוק לה ע"ש אך זה שייך היכא שהיה דולק קצת בזמן מוכשר להדלקה שאז יש לו מקום לטעות שיסבור דשוב אין זקוק לה משא"כ אם כבה מבע"י י"ל דאדרבא לא טעי בהכי כלל שיסבור דהדלקה זו עולה לו כיון דאכתי לא מטי זימנא דהדלקה וכיון דאין לו מקום לטעות אין לחוש דלמא פשע ולא מתקן ולכך הוצרך התה"ד להוכיח מדלא חיישינן שמא יכבה אחר ק"ש דתו לא מצי לתקן והט"ז חולק וסובר דאחר ק"ש הוי כאילו דלק מקצת תוך שיעו' הדלקה ואין זקוק לה וקודם ק"ש זקוק לה ואפ"ה לא חיישינן שיכבה קודם ק"ש ופשע ולא מתקן משום דבכה"ג שלא דלק כלל בזמן המוכשר סברא פשוטה היא שצריך לחזור ולהדלי' ואין לחוש שמא יטעה ופשע ולא מתקן וכדכתיבנא להתה"ד ובהכי א"ש מ"ש רש"י דלמא פשע דבפשיטות ה"ל למימר שמא ישכח ע"ש ולפמ"ש י"ל דקשיא ליה לרש"י מ"ט מתיר רב בשבת נהי דס"ל אין זקוק לה ואסור כו' מכל מקום ניחוש שמא כבתה קודם ק"ש דאז זקוק לה לדעת הט"ז וא"ל כמ"ש דכה"ג סברא פשוטה היא דזקוק לה ולא אתי למיטעי וכמ"ש ז"א דכיון דהחשש שמא ישכח אין מקום לחלק בזה כלל אלא ע"כ דאין לחוש כלל שמא ישכח רק שמא יפשע משום דטעי ויסבור דאין זקוק לה ובכה"ג שכבה מבע"י דסברא פשוטה היא ל"ח דטעי ופשע מחמת זה וממילא גם ר"ה דסובר אין מדליקין משום דזקוק לה לאו מחשש שכחה אתי עלה רק מחשש שמא יפשע דלמה נעשה פלוגתא בזה בין רב ושמואל בחנם ועוד דא"כ תיקשי בדרב"ח מנ"ל דטעמא דשבת אסור משום דמותר להשתמש לאורה דלמא כרב סבירא ליה דאסור להשתמש לאורה ומכל מקום ס"ל לאסור בשבת שמא תכבה קודם ק"ש וישכח מלתקן אלא ע"כ דלשכחה ל"ח רק לפשיעה וזה לא שייך קודם ק"ש דסברא פשוטה היא כמ"ש:

אמנם באמת טעמא דהפ"י שכתב דאתי למיטעי ויסבור דאין זקוק לה הוא דחוק וגם לשון אתי למפשע לא משמע הכי. לכך נלענ"ד בכוונת רש"י שהוא ע"ד שאמרו בשבת לענין תפלת ערבית כיון דכולא לילה זמנה היא אתי למפשע וה"נ דכוותא כיון שכבר הדליק בזמנו אלא שכבה יאמר שעדיין יש לו שהות הרבה שהרי להך תירוצא דמשני א"נ לשיעורא זמנה כל הלילה וא"כ חיישינן שיתעצל מלהדליק שנית שיסבור שעדיין יש שהות והיינו דנקט רש"י ופשע ולא מתקן כלישנא דאמרינן התם אתי למפשע ואע"ג דהתם החשש בזה מחמת שהוא עסוק באיזה ענין באכילה וכדומה נראה שהם על סגנון א' דהתם הטעם כיון שהסיר מלבו ענין המצוה בעת שהגיע הזמן א"כ ה"ה כאן כיון שכבר הדליק פעם אחד הסיח מלבו ענין המצוה בזמנו ושוב אעפ' שכבתה לא ישים לב ואתי למפשע ועפ"י נתיישב בפשיטות דברי התה"ד והט"ז דאין הוכחה מן שמא תכבה קודם ק"ש כיון שעכ"פ צריך לאחר ההדלקה עד אחר פלג המנחה סמוך לזמן קבלת שבת ובכה"ג לא אמרינן דלמא אתי למפשע שיתעצל ויאמר עדיין יש שהות כיון שזמנו בהול שא"א לתקן אח"כ בזמן קצר כולי האי לא סמכה דעתיה ויתקן תיכף ולא פשע וכדאמרינן התם מנחה כיון דקביעא ליה זמנא מרתת ולא אתי למפשע אלא שעדיין צ"ע דהא אמרינן וכבתה אין זקוק לה והתניא מצותה משתשקע כו' מאי לאו דאי כביא הדר מדליק לה לא דאי לא אדליק כו' משמע דמ"ד כבתה זקוק לה מפרש הברייתא דאי כביא הדר מדליק לה וכדס"ד דש"ס וא"כ גם בחול מה שהטילו עליו חובה דאם כבתה זקוק לה זימנא קביעא ליה עד שתכלה רגל מן השוק וא"כ אין כאן חשש שמא יפשע דהא דמי למנחה וא"ל דגם הך מ"ד מפרש הברייתא כתירוץ הש"ס דא"נ לשיעורא דא"כ אדקשיא ליה למ"ד אין זקוק גם למ"ד זקוק תיקשי מברייתא זו דלמה חייש שמא יפשע כיון דזימנא קביעא וגם אליבא דתירוצא קמא דאי לא אדליק מדליק עד שתכלה נראה דגם למ"ד כבתה זקוק לה נמי אינו רק עד שתכלה דמשם ואילך אין זמן הדלקה ולפי מה שאכתוב לקמן דבנ"ח שהוא דבר קל חיישינן בזמן קצר דאתי למפשע א"ש.

אך עדיין יש פתחון פה לומר דשפיר יש הוכחה לתה"ד אף מכבתה מבע"י קודם ק"ש דהנה התוספות בסוכה דף ל"ח אהא דאמרינן התם בלולב ביו"ט שני דרבנן א"צ להפסיק כ"א היכא דליכא שהות ביום מהא דאמרינן ערבית כיון דכולא לילה זימנא כו' ותירצו דיש לחלק בין תפלה שצריך שהות זמן מה משא"כ לולב שהוא דבר קל ע"ש ולפי"ז י"ל דגם בהא דאמרינן מנחה זימנא קביעא ליה כו' יש לחלק להיפך דדוקא תפלה שצריכה שהות וזמנו קצר לא אתי למפשע דמרתת פן יעבור הזמן משא"כ בדבר קל לא מרתת כולי האי ויסבור עדיין יש זמן לעשות דבר קל כזה וכיון שזמנו קצר יש לחוש שמא יעבור הזמן ודוקא לולב דכולי יומא זמניה לא חיישינן ובזה א"ש הא דמוקי רב ספרא שם לולב בדליכא שהות ולכאורה בדליכא שהות כלל פשיטא ולא היה צריך התנא להשמיענו דמפסיק שלא יבטל במזיד מצוה דרבנן אך לפי מ"ש א"ש דר"ל דליכא שהות שלא נשאר מן היום רק זמן קצר ולכן צריך להפסיק כיון דלולב דבר קל חיישינן טפי דלמא אתי למפשע כיון שהזמן קצר ולפי"ז גם בהדלקת נ"ח שהוא דבר קל טפי איכא למיחש שמא יעבור הזמן וא"ש מה דכתיבנא לפרש דברי רש"י דשמא יפשע שיעבור הזמן אף דלמ"ד כבתה זקוק לה פירוש הברייתא דכביא הדר מדליק עד שתכלה רגל וא"כ זימנא קביעא ליה משום דבכה"ג שהוא קל גריעותא הוא מה דקביעא ליה זימנא וטפי יש כאן בית מיחוש דלמא פשע שיסמוך מחמת שהוא דבר קל ולא יתקן ובין כך יעבור זמנו כיון שהוא זמן קצר ועפי"ז יש מקום גם כן ליישב דברי הרי"ף והרא"ש שכתבו לדייק הא דכבתה אין זקוק לה ממה דמתיר רב להדליק בשמנים הפסולין בשבת ולא מדייק בפשיטות מחול דא"ל דמצינן לדחויי דלא חייש שמא יפשע דא"כ קשה מנ"ל דר' חסדא סבירא ליה אין זקוק לה דלמא סבירא ליה זקוק לה ואסור להשתמש אלא דלא חייש שמא יפשע וכמש"ל באורך ולפי מ"ש א"ש דבאמת אין ראיית הרי"ף והרא"ש ממה דאין יכול להדליק בשבת דע"ז י"ל דאנוס הוא כמ"ש הפ"י ליישב קושית התוספות ע"ש (ויש ליתן תבלין לדבר זה דבשלמא בחול אי אמרינן דזקוק לה חיישינן דפשע ולא יתקן ואם לא יתקן עובר על דברי חכמים שהטילו עליו חובה שאם תכבה ידליק שנית משא"כ אם תכבה בשבת דפקע מיניה איסור חיובא מחמת איסור שבת וכיון שהוא מנוקה מעון לא חשו מלאסור עליו להדליק בשמנים פסולים דלמא כבתה משום דאי כביא כביא ואין בזה ביטול מצות חכמים דמה שצריך להדליק שנית ואין יכול להדליק אינו מבטל גוף מצות ההדלקה רק שמפרטי המצוה שאם תכבה ידליק שנית וכיון דאנוס הוא מחמת איסור שבת אין כאן ביטול מצוה כלל) רק ראיות הרי"ף הוא מדלא חיישינן שמא תכבה מבע"י קודם ק"ש ואם איתא דכבתה זקוק לה הרי הוא מחויב להדליק שנית וכיון שזמנו קצר א"כ איכא למיחש שמא יפשע ולא מתקן ולכך נקט בלישנא מכלל דאי כביא לא הדר מדליק לה משמע דבר הדלקה הוא אם היה צריך להדליק משום דמיירי בע"ש מבע"י משא"כ מחול אין ראי' דכבתה אין זקוק לה די"ל זקוק לה ואפ"ה מותר להדליק בשמנים פסולים דלא חיישינן דלמא פשע דאפשר דסבר כהך תירוצא דמשני א"נ לשיעורה אבל הדלקה עצמה או אם כבתה שזקוק לה זמנו כל הלילה וכל שזמנו כל הלילה לא חיישינן בדבר קל דפשע כמ"ש התוס' לענין לולב משא"כ בדר"ח שפיר מפרש הש"ס טעמא משום דאין זקוק לה דאז א"ש טפי אף אם נפרש הברייתא כתירוץ קמא דאי לא אדליק מדליק ומכ"ש דאם נאמר זקוק לה שיש לתפוס הברייתא כפשטה לענין דאי כביא מדליק לה עד שתכלה רגל ואם כן שוב יש איסור בחול כיון שהוא דבר קל וזמנו קצר דלמא פשע ולא יתקן משא"כ הרי"ף שרוצה להוכיח כן לדינא דטעמיה דרב משום דאין זקוק. לה בעי לאוכחי משבת דתידוק מינה אף להך פירושתא דברייתא דלשיעורין נאמר דלפום הך פירושא אין הוכחה מחול כלל די"ל דזמנו כל הלילה אך משבת מוכח שפיר כמו שכתבתי ודו"ק:

ובפשיטות י"ל בדברי הרי"ף והרא"ש דודאי גם אינהו מודו דיש ראיה מחול דכבתה אין זקוק לה רק דאינהו מיירי לענין דינא דתה"ד בכבה בע"ש מבע"י אם זקוק לה לזה כתבו ומדמדליקין בהם בשבת מכלל כו' ור"ל הוכחה דתה"ד גופיה אלא שנראה שהם מוכיחי' מאם כבתה בע"ש מבע"י קודם ק"ש כדמשמע לישנא מכלל כו' וכמש"ל וא"כ דינו דתה"ד מבואר בדברי הרי"ף והרא"ש ומחמת הוכחה דידי אלא שהוא מוכיח מכבתה אחר ק"ש ועפ"י מ"ש יש ליישב הא דאמרינן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קיבלה משמיה דר' יוחנן וקיבלה והוא תמוה דלמה משמיה דר' ירמיה לא קיבלה דהא ר' ירמי' מוכח לה מדרב גם מאי קאמר מאי נ"מ הא גמרה כו' הוא תמוה דנ"מ שהיה מקבל הדין דאסור להשתמש לאורה ולפי מ"ש י"ל דבירושלמי דסוכה איתא דרב סבר על מצות הדלקת נ"ח ור"י שם גבי לולב אמר על מצות זקנים ומיבעיא ליה שם בנ"ח ע"ש וא"כ י"ל דאביי לא קיבלה לדר' ירמי' דאמר הכי משמיה דרב דטעמיה משום דכבתה אין זקוק ליה דכיון דרב סבר על מצות הדלקת נ"ח משמע דבהדלקה גופא מצוה ולא שהחובה על האדם המדליק לבד דאל"כ הו"ל למימר להדליק וכמש"ל וא"כ חזר הדין שי"ל דכבתה זקוק לה אבל משמיה דר"י שפיר קיבלה דלדידיה י"ל שהמצוה היא רק חובה על האדם הדולק לבד ותו לא ואז שפיר י"ל דכבתה אין זקוק לה:

והנה בהלכות חנוכה סימן תרע"ב כתבו הט"ז ומג"א בשם רש"ל שלא יאכל ולא ללמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק ולענ"ד צ"ע לפי מש"ל מהך דסוכה דף ל"ח בלולב ביו"ט שני אף ע"ג דמטי זימניה מכל מקום היכא דאיכא שהות אם התחיל אינו פוסק והכי קי"ל בא"ח סימן תרנ"ב ומ"ש המג"א מסימן תל"א לענין בדיקת חמץ צ"ע דהא התם כתב המג"א טעמא דמ"ד צריך להפסיק משום דכ"ז שלא ביטל הוי בדיקת חמץ דאורייתא ובמלתא דאורייתא התחיל באיסור פוסק משא"כ כאן שהוא מלתא דרבנן ומ"ש הב"ח שם לחלק בין לולב לק"ש לפי שהוא תדיר דחה המג"א שם דהא גם לולב אינו תדיר וגם דמאי פריך מלולב אמנחה ואף שלענ"ד לק"מ על הב"ח כמ"ש במקום אחר דהב"ח כתב חילוק זה לענין התחיל בהיתר שאז אין החשש מחמת שהסיח המצוה מלבו רק הטעם שמא ישכח מחמת הטרדא והיכא שהוא תדיר לא חיישינן שישכח משא"כ בש"ס דסוכה דמיירי לענין התחיל באיסור דהטעם הוא משום דהא חזינן שהסיח דעתו מהמצוה שכבר הגיע זמנה ולא ישים לב עליו אין תועלת בזה שהוא תדיר דהא קמן שהסיח דעתו ממנה ופנה אל דברים אחרים אך אף לפי מ"ש עכ"פ חילוק הב"ח אינו רק לענין התחיל בהיתר במידי דאורייתא משא"כ בהתחיל באיסור במידי דרבנן פשיטא שגם הב"ח מודה דאף שאינו תדיר אינו פוסק וטעמא משום דאף אם ישכח לא עבר אדאורייתא וכמו דקי"ל לענין לולב ואם כן למה נימא בנ"ח דאם התחיל פוסק ואף ע"ג דלגבי ערבית אמרינן כיון דכולי לילא זמנה אתי למפשע כבר כתבו התוס' לחלק דלולב שהוא דבר קל לא אתי למפשע וא"כ ה"ה לענין הדלקת נ"ח. ואמנם הרי"ף שם השמיט אוקימתת הש"ס הא דאיכא שהות ומשמע דסבירא ליה אף במלתא דרבנן אם התחיל פוסק והרא"ש שם תמה עליו ובמקום אחר כתבתי ליישב שיטת הרי"ף באורך ואם כן אפשר דמהרש"ל סובר בזה כרי"ף אבל הט"ז והמג"א שהביאוהו בפשיטות צ"ע עליהם כיון דבסימן תרנ"ב סתמו בפשיטות כדעת הש"ע וצע"ג:

ובחידושי כתבתי דבר נחמד בישוב דברי הרי"ף בסוכה דף ל"ח במתניתין מי שבא בדרך ואין עמו לולב שהשמיט שם אוקימתת הש"ס דמוקי ביו"ט שני וליכא שהות והרא"ש תמה עליו ע"ש ונלענ"ד ליישב ומתחלה אמינא לבאר מה שנלענ"ד בישוב קושיית התוספות אהא דאמרינן הא דאורייתא והא דרבנן וכתבו תימא דהא קידוש היום נמי דאורייתא ואפ"ה אמר ר"י בפרק ע"פ דאין מפסיקין כו' ע"ש ולכאורה קשה לפי מ"ש התוס' בשבת דלא מצי לפלוגי בין לולב למנחה דשאני לולב דהתחיל באיסור דמשום דמצפרא זמניה דמשמע ליה דגם במנחה מיירי בהתחיל באיסור כו' ע"ש והנה בפסחים שם לענין קידוש מיירי בהתחיל בהיתר כמ"ש התוספות שם להדיא וא"כ מה קושיא מהא דאין מפסיקין בקידוש דהתחיל בהיתר לכאן דהתחיל באיסור ומצאתי בר"ן שכתב כן כאן ובפ"ק דשבת דהיינו טעמא דר"י דס"ל מקידוש אין מפסיקין משום דהתחיל בהיתר והא דאמר שמואל הלכה פורס מפה ומקדש אע"ג דהתחיל בהיתר משום דקידוש מקמי סעודה ובמקום סעודה אתקון ע"ש והביאו המג"א סימן רע"א ונראה שר"ל דשמואל סבירא ליה דהכא הוי כהתחיל באיסור אעפ"י שהתחיל בעת שלא הגיע זמן קידוש מכל מקום עיקר תקנת הקידוש הוא שיהיה קודם סעודה וא"כ אין לו לאכול סעודה קודם קידוש כלל ולא דמי לק"ש ותפלה דלא תלי מידי בסעודה משא"כ בזה שקידוש וסעודה בהדדי אתו וכיון שכן כל שאוכל סעודה קודם קידוש הו"ל כעושה נגד תקנת חכמים וכהתחיל באיסור דמי אף שעדיין לא הגיע זמן קידוש ולהר"ן פליג שמואל בהא אדר' יוסי דאמר אין מפסיקין דר"י ס"ל דאף בכה"ג מיקרי התחיל בהיתר ושמואל סבירא ליה דהוה כהתחיל באיסור ולפי"ז יש ליישב גם דברי התוספות דהתוספות סבירא להו דלא מסתבר דשמואל יפלוג בהא עם ר"י ובודאי גם ר"י מודה לסברת שמואל בזה וא"ש מ"ש התוספות בפסחים דמיירי בהתחיל בהיתר דהא מיירי שהתחיל מבע"י ומ"ש דבהתחיל באיסור מודה ר"י היינו דכיון שהתחיל בלילה דאיכא תרתי שהגיע זמן קידוש וגם כי קידוש מקמי סעודה אתקין ולכך שפיר מודה ר"י דמפסיק וגם י"ל דכ' כן לפי תירוצא דהכא לפי שיכול לקדש גם ביום והלכך בהתחיל באיסור כיון דקידוש מקמי סעודה אתקין צריך להפסיק הסעודה ואין מועיל שיקדש ביום ומכל מקום קשיא להו בסוכה מהא דקידוש אהך דלולב אע"ג דהכא התחיל באיסור מכל מקום גם בפסחים אעפ"י שהתחיל בהיתר דמי להתחיל באיסור כיון דקידוש מקמי סעודה אתקין וכמו דבאמת ס"ל לשמואל ואפ"ה קאמר ר"י דאין מפסיקין ולא מסתבר להו דר"י יפלוג אדשמואל בהא ויסבור דזהו מיקרי התחיל בהיתר דודאי מסתבר טעמיה דשמואל בהא דלגבי קידוש מיקרי התחלת סעודה התחיל באיסור ואפ"ה ס"ל לר"י דאין מפסיקין ומש"ה קשיא להו מהך דהכא דקאמר בדאורייתא מפסיקין וגם לא מסתבר להו לומר דמתניתין דהכא פליג אר"י וס"ל כשמואל דהלכה כחכמים דפורס מפה ומקדש משום דמסתמא אתיא אף כר"י כיון דריב"ח שם בע"פ פסק כוותיה דר"י ע"ש וכך מבואר הקושיא בר"ן ע"ש ולפי"ז נראה ליישב קו' התוספות הלזו דלפי מ"ש טעמא דס"ל להתוספות דלענין קידוש הו"ל התחיל באיסור אף ע"ג דהתחיל מבע"י היינו משום דקידוש מקמי סעודה אתקין וכמו דס"ל לשמואל מהאי טעמא דפורס מפה אך כ"ז לענין קידוש אבל לענין תפלת ערבית ודאי דשפיר מיקרי התחיל בהיתר וכ"כ הט"ז סימן רע"א ס"ק ז' להדיא וז"ל ופשוט דא"צ להתפלל ערבית אם הוא פורס מפה ומקדש כיון דהתחיל לאכול בהיתר כדין כל תפלת ערבית עכ"ל והיינו מטעם שכתבתי דלענין קידוש קרוי התחיל באיסור ולענין ערבית מיקרי התחיל בהיתר והנה הא דאמר רבא לחלק בין דאורייתא לדרבנן דבדאורייתא מפסיק היינו בהתחיל באיסור וכגון לולב דהכא דמצפרא זמניה הוא אבל בהתחיל בהיתר שפיר י"ל דאף בדאורייתא אינו פוסק וכמ"ש באמת הרמ"א סימן תרנ"ב (והוא מדברי הר"ן ואף ע"ג דהר"ן יליף לה מהא דאמר ר"י גבי קידוש אין מפסיקין אע"ג דהוא דאורייתא והתוספות סבירא להו לתרץ הך קו' בענין אחר מכל מקום נראה דלא פליגי אהך דינא אלא דטעמייהו דהתוספות דלא מצי לתרוצי הכי משום דסבירא להו דקידוש. הוי נמי התחיל באיסור וכמש"ל ובהכי ניחא מ"ש בש"ע סימן תרנ"ב הך דינא דהר"ן בסתם) והנה המג"א סימן רע"א ס"ק א' כתב דאף דקידוש דאורייתא מכל מקום בקידוש שאומר בתפלה סגי דכתיב זכור את יום השבת כו' עיין שם ולפי זה אתי שפיר מה שהקשו התוספות מקידוש אלולב דאמרינן כיון דהוא דאורייתא צריך להפסיק ולפי מ"ש א"ש דאף ע"ג דקידוש מצד עצמו הוא דאורייתא מכל מקום היינו כל שלא התפלל ערבית וכיון דלענין תפלת ערבית הוי התחיל בהיתר ואינו מעותד לשכוח תפלת ערבית וכשיתפלל ערבית שוב אין חיוב הקידוש על היין רק מדרבנן שוב לא איכפת לן מה שהתחיל באיסור דהא בדרבנן אף אם התחיל באיסור אין מפסיקין כמו גבי מנחה וא"ל דאם שכח הקידוש ממילא דהוי תפלת ערבית דאורייתא ולא מהני התחיל בהיתר ז"א דהתחיל בהיתר מהני אף בדאורייתא וכמ"ש לעיל מדברי הש"ע סי' תרנ"ב בשם הר"ן ואף התוספות מודים בזה וכמש"ל ודוק היטב:

ועתה נבא ליישב שיטת הרי"ף שראה מדבריו דאף ביו"ט שני דרבנן ואיכא שהות צריך להפסיק וזה לכאורה נגד תירוץ רב ספרא דמוקי בליכא שהות דאל"כ אינו מפסיק כמו גבי מנחה ולפי מ"ש א"ש דהנה התוספות כתבו אהא דמוקי ביו"ט דרבנן דאכתי הוה מצי לפלוגי כדמפליג בשבת לענין תפלת ערבית כיון דכולי יומא זמניה הוא אתי למפשע ולכאורה צ"ע מה שציינו דבריהם הכא בסיום הסוגיא דהא בריש הסוגיא דמקשה מלולב אמנחה ה"ל למימר דמאי קושיא דלמא שאני לולב. דכולי יומא זמניה גם קשה דלפי"ז ה"ל להקשות אהך דתפלת ערבית מהא דר"י דסבירא ליה גבי קידוש אין מפסיקין אע"ג דכולי לילה זמניה היא. ולכאורה י"ל דע"כ לא אמרינן הך סברא דכיון דכולי לילה זמנה לא מרתת ואתי למפשע אלא לענין תפלת ערבית דרבנן משא"כ במידי דאוריית' אף שיש שהות כל הלילה שפיר מרתת דלא ליגע באיסור דאורייתא ולא אתי למפשע ולפי"ז א"ש דבתחלת הסוגיא דהוה ס"ד לולב דאורייתא לא הוה מצי לפלוגי מטעמא דאתי למפשע משא"כ עתה דמוקי ביו"ט שני דרבנן שפיר כתבו לפלוגי בכה"ג וגם מקידוש לק"מ דשאני קידוש דאורייתא לא חשש ר"י משום דאתי למפשע אך לפי מ"ש לעיל קידוש על היין לאו דאורייתא דעיקר קידוש דאורייתא יוצא בתפלה א"כ הדרא קושיא לדוכתיה למה סבירא ליה לר"י אין מפסיקין ניחוש כיון דכולי לילא זימניה הוא אתי למפשע וצ"ל דהש"ס דשבת דמחלק כה"ג לענין תפלת ערבית ס"ל דמהאי טעמא גופא פליג שמואל ופוסק כחכמים דפורס מפה ומקדש משום דאתי למפשע ור"י באמת לא סבירא ליה הך סברא וא"ש קו' התוס' דמצי הש"ס לפלוגי משום דלולב כל יומא זמניה די"ל דהש"ס שם קאמר הכי למאי דקי"ל בקידוש הלכתא כשמואל משא"כ הש"ס דסוכה דבעי לתרוצי סוגיא גם אליבא דר"י ולדידיה מוכח דלא ס"ל הך חילוקא דהא ס"ל גבי קידוש אין מפסיקין שפיר הוכרח לחלק בין איכא שהות לליכא שהות ולפי"ז א"ש דעת הרי"ף דאנן לדידן דאמרינן בשבת הך סברא לענין תפלת ערבית משום אתי למפשע והיינו לפי מה דקי"ל גבי קידוש כשמואל דפורס מפה אף ע"ג דהוא דרבנן כמש"ל דהא קידוש דאורייתא יוצא בתפלה ואפ"ה חיישינן בקידוש על היין דאתי למפשע כיון דזמנו כל הלילה (וא"ל דהתם טעמא כמ"ש הר"ן דמקמי סעודה אתקין דז"א כמש"ל די"ל דהך טעמא אינו לענין דלהוי כהתחיל באיסור וכיון שכתבנו שאין קידוש זה רק דרבנן אפילו התחיל באיסור א"צ לפסוק ומה"ט באמת ס"ל לר"י דאין מפסיקין ולכן מסתברא דשמואל ס"ל דבקידוש צריך להפסיק משום סברת אתי למפשע וכטעמא דתפלת ערבית היכא שהתחיל באיסור) וא"כ שפיר פסק הרי"ף בלולב דאף בדרבנן ואיכא שהות יפסיק משום דחיישינן דאתי למפשע וכמ"ש התוס' והך סוגיא דסוכה קאי אליבא דר"י דלא ס"ל הך סברא גבי קידוש וס"ל דאין מפסיקין וה"ה לענין לולב ואנן קי"ל כשמואל ודוק היטב:

ומתוך מה שכתבנו יש ליתן פנים מסבירות לאגדה בשבת דף קל"ט אמר ר' שמלאי משום ר"י מגדלאה מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין ר"י ב"ח אמר אף הם לא טעמו טעם יין דכתיב וישתו וישכרו עמו מכלל דעד האידנא לא הוי שכרות ואידך שכרות הוא דלא הוה שתי' מיהא הוי עכ"ל ואא"ז מהרש"א תמה כיון שלא ידעו שהוא יוסף היאך התירו נדרם היום יותר משאר ימים וי"ל מפני אימת מלכות התירו כו' וכ"כ הרי"ף שם שאף ע"פ שלא גזר יוסף לשתות שאמר שימו לחם וישימו לו לבדו כו' ע"ש והוא דחוק לענ"ד וגם יש לדקדק דמשמע שבא להשמיענו שעד האידנא לא הוה שכרות דמה"ת לחשוב כזאת על שבטי ישורון ועוד כמה דקדוקי' ונלענ"ד דרמז גדול יש בזה שהיה מתנהגים ע"פ התורה וכמ"ש במדרש טבוח טבח והכן אין והכן אלא שבת כד"א והיה ביום הששי והכינו כו' הדא אמרה קיים יוסף את השבת עד שלא תנתן ובמדרש תנחומא שם אין והכן אלא מיום לחבירו והלא אין דרך מלכים להכין מיום לחבירו אמר ר"י ע"ש היה כו' והגאון בעל נזר הקודש כתב דאע"ג דכתיב כי אתי יאכלו האנשים בצהרים וא"כ מה ענין הכנת שבת לכאן ופירש ע"ד דאיתא במדרש דדוד היו סועד סעודת מלכים בחצי היום ונמשכה עד הלילה וכן יוסף היה סועד סעודת מלכים ואף שהתחיל ביום נמשך סעודתו עד תוך ליל שבת ואתיא כהא דאמר ר' יוסי בפרק ע"פ חבירים שהיו מסובים וקידש עליהם היום אין מפסיקים ועולה לסעודת שבת ולכן סעודה זו שיהיה נכלל בה סעודת שבת שייך בה הכנה ע"ש שכתב בזה דברים ערבים כדרכו ז"ל. והנה בנזיר אמרינן דשרי ביין קידוש ואבדלתא דגם קידוש על היין דאורייתא ופשיטא שהיו זקוקים לשתות (ואפילו לדעת ר"ת שם י"ל כיון שקיימו אפילו מצות דרבנן כמ"ש חז"ל קיים אברהם אפילו עירובי תבשילין ודאי מעיקרא לא קבלו עלייהו לאסור בזה) וכוס של קידוש צריך רביעית שיש בו משום שכרות כדאיתא בתענית ובכריתות אך כיון דאין קידוש אלא במקום סעודה ויין שלפני המזון אינו משכר כמ"ש הרשב"ם בפרק ע"פ שבין ראשון לשני ישתה וא"כ אע"פ דשתי' הוה שכרות לא הוה וכן בהבדלה י"ל שאכלו מיד סעודת מ"ש. והנה כבר הבאתי לעיל דברי התוספות פרק ע"פ דלר"י דאמר אין מפסיקין ומקדש אחר הסעודה ושוב אינו סועד כלל צ"ל דבהך סעודה דקמי קידוש הוי כקידוש במקום סעודה לדידיה וא"כ מה שאכלו בסעודה עד תוך הלילה ולא הפסיקו שתו אח"כ שתיה בשביל קידוש היום שחובה לשתות רביעית (ויש קצת סמך למ"ש בשם תשובת באר עשק עי"ן במ"ש אא"ז מהרש"א ז"ל אך חלילה להקל וכמ"ש האחרונים ז"ל) וכיון ששתי' זו היה אחר הסעודה ושוב לא אכלו אחר הקידוש שוב יש בה משום שכרות דיין שלאחר המזון משכר וזה שרמזה לנו התורה וישתו וישכרו עמו דהשתא הוי שכרות משא"כ עד האידנא אע"ג דשתיה הוי שהיו צריכים לשתות קידוש שכרות לא הוי כיון שהיה הקידוש קודם סעודה משא"כ עתה שהקידוש היה אחר הסעודה ויצאו בזה ידי קידוש במקום סעודה כמ"ש התוס' אליבא דר"י וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. גם פירשתי בענין זה מ"ש הכתוב ויכינו את המנחה כו' אך לפי שאין עסקינו עתה באגדה קצרתי וכתבתי זה המעט אע"פ שהוא דרך דרוש מאחר שעלה במחשבה לפני בדרך עיוני בענין זה וע"ד שאמרו השכים ונפל פסוק לתוך פיו כו' ולכן לא נמנעתי מלכותבם כאן ולענ"ד הם ישרים ונכונים ערבים לאוזן שומעת:

ועתה אני בא בדבריך שכתבת בטעמא דהירושלמי שהביא הפ"י דדוקא כשאין לו שמן אחר משום דאם יש לו לא שייך מצות לאו להנות ניתנו כיון דמשתרשי ליה והוי כפורע חובו מאה"נ הוא טעם נכון לענ"ד דלא דמי ללולב ושופר ומנעל חליצה דאף אם עושה המצוה בשלו אינו מתקלקל עי"ז אע"ג דשופר י"ל דמתקלקל קצת מתקיעתו כמ"ש המג"א מכל מקום לא מחשיב הנאה כולי האי מה שמרויח שלא היה צריך לתקוע בשלו משא"כ כאן שלולי השמן שריפה היה צריך להדליק בשלו והיה כלה ומבוער לגמרי וא"כ חשיב הנאה גמורה הבאה ע"י שהוא מדליק בשמן שריפה ולכן בעינן דוקא שאין לו שמן אחר ועיין בטורי אבן בר"ה דף כ"ח שמתחלה רצה לומר בשופר ולולב של ע"א אם יש לו אחר לא מחשב הנאה והיה יוצא בו לולי מטעם כתותי מכתת שיעורא ומדמי להא דסוכה דאית ליה הושענא אחריתי ושוב חזר בו ומחלק דשם אין כאן תיקון משא"כ בזה דמכל מקום נהנה מע"ז ובמקום אחר כתבתי בזה:

ועוד נלענ"ד להוסיף בטעם דברי הירושלמי בזה דלכאורה י"ל דאסור אע"ג דמצות לאו להנות ניתנו היינו כשאין שום הנאה אחר רק קיום המצוה משא"כ כשיש הנאה אחרת כגון ישיבת סוכה וכמו נודר הנאה ממעיין וא"כ פשיטא דאף אם אינו משתמש לאורו מ"מ מה שהנר מאיר בבית הוא הנאה כמו נר שבת שהוא חובה או מצוה משום שלום ביתו וכאן מיירי שאין לו נר אחר רק זה אך י"ל כמ"ש התוס' בסוגיא זו גבי מבלאי כהנים כו' דהא דאמרינן אשה בוררת חטים לאור בית השואבה דייק בירושלמי דקול ומראה וריח אין בו משום מעילה אך בתוס' פסחים דף ק"ו קשיא להו עלה מהא דאמר התם מעילה הוא דליכא אבל איסורא איכא אך כאן י"ל כיון שאין זה רק איסורא דרבנן אתי מצוה דחנוכה דרבנן ודחי לאיסורא דרבנן דהנאת שמן שריפה לישראל שלא ברשות כהן ולפי"ז שפיר קאמר הירושלמי דוקא כשאין לו שמן אחר דאז המצוה דרבנן דחי לאיסורא משא"כ כשיש לו שמן אחר נהי דנימא דגם בכה"ג שייך מצות לאו להנות ניתנו כמו בלולב אף שיש לו לולב אחר ושופר אעפ"י שמתקלקל קצת בתקיעתו ומרויח מה שתוקע בזה מ"מ אסור מטעם דהא אית ליה נמי הנאת אורה אע"ג דמראה כה"ג שהוא מדליק בשביל דבר המותר וממילא נהנה אין בו משום מעילה כההיא דבוררת חטים וה"נ דכוותה מ"מ הא איסורא מיהא איכא ולא אתי מצוה ודחי לה כיון שיש לו שמן אחר הרי אפשר לו לקיים שניהם.

ונראה דגם התוספות אזלי בשיטת הירושלמי בהא שמה שהקשו דמנ"ל דלר"ה אסור להשתמש לאורה כו' ולכאורה י"ל לפי מ"ש הפ"י דר"ה שכולל כל השמנים ואף שמן שריפה בכלל היינו טעמא משום דס"ל מותר להשתמש לאורה ויש לחוש שיהנה משמן שריפה וא"כ לק"מ קו' התוספות דהא י"ל דלאו משבת מוכיח הש"ס דמותר רק מדכלל לאיסור שמן שרפה וצ"ל דס"ל כמ"ש הירושלמי דאם יש לו שמן אחר אסור ור"ה ע"כ ביש לו שמן אחר מיירי כמ"ש הפ"י דאל"כ מה בכך דכבתה זקוק לה שאין לדחות הודאי מפני הספק ולכן שפיר הקשו מנ"ל דלר"ה מותר להשתמש ואי קשיא לך שמן שריפה דאסור התם בלא"ה אסור להדליק בו כיון דמיירי ביש לו שמן וע"ז תירצו התוספות דמוכח מדברי ר"ה דאיכא עוד טעמא בשבת כיון דמותר להשתמש שמא יטה (ועיין בלישנא דר"ה שהקדים שבת לחול משום דר"ה אמר אין מדליקין ולפיכך הקדים שבת דאיכא תרי טעמי והוא דרך לא זו אף זו ורב דאמר מדליקין הקדים חול לשבת ג"כ דרך לא זו אף זו לומר דאף בשבת מדליקין) ונ"מ בהך טעמא דמשום טעמא דזקוק לה אין איסור באין לו אחר דעכ"פ יש לתפוס הודאי משא"כ מהך טעמא שמא יטה אסור אפילו באין לו אחר ושפיר כלל שמן שריפה דבשבת איכא תרי טעמא לאיסורא שמא ישתמש ויהנה משמן שריפה וגם מתוך שמצוה לבערו ובחול גם כן אסור מחד טעמא שמא ישתמש לאור שמן שריפה והוא אסור להנות ממנו שלא לשם מצוה ומה"ט חמור טפי משאר שמנים שאסור אפילו בחול אע"ג דבשאר שמנים שרי כשאין לו אחר להדליק בחול שאין להניח הודאי מכל מקום בשמן שרפה איכא איסורא כשישתמש לאורה ויש בזה ליישב בסוגיא דלקמן בענין שמן שרפה וקצרתי ומכל מקום מה שהקשית דאיך מדייק מרב דכבתה אין זקוק לה דהא באין לו שמן אחר מיירי א"ש מדמדליקין בשבת ולא חיישינן דלמא כבתה מבע"י ויש כאן ביטול מצוה אלא ע"כ דאין זקוק לה וכדברי תה"ד וכמש"ל באורך בישוב דברי הרי"ף והרא"ש פקח עיניך ותמצאם ישרים אהובים וברורים ותביט ותציץ ותשתמש לאורם. דברי חותנך הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

הלכות מגילה

תוכן העניינים

בית אפרים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה