אור ברסלב

בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה סב

שאלה סא

אל כבוד מחותני ידידי הרב הגאון כו' מוהר"ר אריה יהודא ליב תאומים נ"י אשר הוא כעת הגאב"ד דפ"ק בראד:

ראיתי דבריו הנעימים וקראתי לשבת עונג והנה מה שהקשה על הט"ז סימן תרפ"א דהא מהתה"ד נראה דאפוקי יומא עדיף טפי לענ"ד נראה דא"ש דברי הט"ז ומתחלה אבאר בדברי תה"ד סי' סמ"ך שכתב שסופרין קודם הבדלה כדי לאחורי אפוקי יומא ומה"ט סופרים אחר הקידוש כדי להקדים עיולי יומא כדאיתא בפרק ע"פ אפוקי יומא מאחרינן עיולי יומא מקדמינן כו' ולענ"ד הדברים צ"ע שהרי שם בע"פ דף ק"ה אמרינן איתביה כבוד יום כו' ואם איתא לשבקיה עד למחר ולעביד ביה תרתי א"ל חביבה מצוה בשעתה ומי אמרינן חביבה מצוה בשעתא והא תניא הנכנס לביתו במוצאי שבת כו' ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתא א"ל אנא לא חכימא אנא כו' שאני לן בין עיולי יומא כו' ופירש"י והרשב"ם לא חכימא אנא דלא אמינא להא מדעתאי דחביבה מצוה בשעתה כו' מבואר מזה דגם למאי דקאמר משום עיולי יומא מקדמינן היינו משום דחביבה מצוה בשעתא וכן מבואר להדיא ברשב"ם שם ד"ה עיולי יומא מחבבין ליה ועבדינן קידוש מאורתא כי היכא דלינקטי' עילוון הייא דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין למצות עכ"ל ולפ"ז קשה מאי ראיה מייתי התה"ד מהא דיש לספור אחר קידוש כדי להקדים עיולי יומא שהרי אין טעם בהקדמת עיולי יומא כ"א משום חביבה מצוה בשעתה וזה א"ש לענין הא דקשיא ליה לישבקיה עד למחר כו' דעכ"פ עתה אין שם מצוה לפנינו רק זו בלבד יש לו לחבבה ולהיות מן הזריזים מקדימין למצוה משא"כ לענין ספירה וקידוש כיון דהשתא חל עליו מצות ספירה ג"כ מניין לנו שיש לחבב זו ולהיות זריז להקדים לה ולהניח האחרת ואימא איפכא שיש לחבב מצות ספירת העומר ולהיות זריז להקדימה והרי איכא למ"ד דספירה דאורייתא ואף למ"ד דרבנן מ"מ קידוש י"ט נמי דרבנן הוא ואיזה שירצה יקדים וא"ל דכיון דיו"ט קדים דהא מבעוד יום הוא קדוש דתוספות יו"ט דאורייתא או דרבנן וכיון שכבר חלה עליו קדוש היום וספירת העומר אינה אלא בכניסת הלילה ממש יש להקדים הקידוש ז"א כדאמרינן בזבחים דף צ"א דאע"ג דזמן מוספין אתו ברישא כיון דמטי זמן תפילת המנחה כמאן דשחיטי תרווייהו דמי וה"נ מאי חזית דמחבבת להאי דקידוש ואיידי דחביבה אקדמה ברישא אימא אית ליה לחבובי מצות ספירה דאתא עונתה האידנא ולאקדומי לה ברישא:

ולכן נלענ"ד דודאי מעלת עיולי יומא אין לה מקום להקדימה למצוה אחרת כלל מטעם חבוב המצוה רק דעכ"פ חזינן דהש"ס מחלק בין עיולי יומא לאפוקי דבעיולי יש לחבב למנקטיה עלן הייא א"כ ממילא שיש להקדימה למצות ספירה וכדאמרינן בזבחים שם כל המקודש מחבירו קודם את חבירו ואיבעיא לן התם תדיר ומקודש איזה מהם קודם כו' ת"ש ד"א ברכת היין תדירה כו' אף ע"ג דברכת היום קדישא. ומשני אטו שבת לברכת היום מהני לברכת היין לא מהני ור"ל שהרי גם ברכת היין קדושת יום השבת גרמה לו שיבא וזה א"ש לענין ברכת היין משא"כ לענין ספירה פשיטא דיו"ט לברכת היום אהני לספירה לא אהני וכיון דקידוש דיו"ט וספירה תרווייהו שווין בענין תדיר פשיטא שיש לנו לילך אחר הכלל כל המקודש מחבירו כו' ויש להקדים הקידוש וזהו עיקר מעלת עיולי יומא לגבי מצוה אחרת משום דברכת היום קדישא ולפי"ז א"ש מ"ש בתה"ד אח"כ וא"ל דאדרבא יש להקדים הקידוש של יו"ט ולכך יספרו אח"כ דרשב"ם פירש דלכך קי"ל כרבא דיקנה"ז דאי מבדיל ברישא מחזי עליה קדושת שבת כמשא אלמא זהו עיקר הטעם ולא מטעם הקדמת הקידוש ולכך לענין ספירה נמי אזלינן בתר האי טעמא עכ"ל:

ולכאורה צ"ע דמה"ת יש לנו לומר בזה להקדים הקידוש משום עיולי יומא כיון דיו"ט שחל במ"ש הוא ואכתי קדושת שבת מיתלי תלי וקאי עד דאתי קדושת יו"ט אז מקבל עליו קדושת יו"ט ומפקיע ממנו קדושת שבת ע"י ההבדלה וא"כ איך שייך לומר בזה מעלת עיולי יומא כלל וכבר הרגיש גם מכ"ת בסברא זו וגם צ"ע הא דמוכיח מהרשב"ם דיהיב טעמא משום שיש לאחר ההבדלה ולא יהיב טעמא משום הקדמת הקידוש והיא גופא קשיא דמנ"ל להרשב"א למנקט טעמא משום אפוקי יומא דלמא באמת הטעם משום עיולי יומא הוא כיון דבש"ס מדמינן להו ואמרינן עיולי יומא כל כמה דמקדמינן כו' אחורי יומא מאחרינן ליה כו' אלא נראה ברור דהרשב"ם סבירא ליה דודאי אין בזה כדי ליתן טעם משום עיולי יומא דדוקא התם דמיירי בקידוש היום דכל שבתות דעלמא שפיר אמרינן שיש להקדים עיולי יומא משא"כ בזה שהוא יו"ט אחר השבת דאמרינן התם דאיכא מ"ד הבדלה קודם שבתחלה מלוין המלך ואח"כ יוצאין לקראת האפרכס ואם כן פשיטא שאין טעם דעיולי יומא טעם טעמא כלל דמה חשיבות יש לצאת לקראת האפרכס עד שהמלך במסבו ומכ"ש שזה סיבה שנצטרך ללות המלך ועוד דכבר כתבתי דאין לעיולי יומא מעלה רק משום חבוב מצוה וכיון דאיכא נמי מצות הבדלה שהגיע זמנה ליכא למימר האי טעמא כלל. וא"ש הא דכתב הרשב"ם אהא דאמר רב יקנה"ז סבירא ליה קדושת היום עדיפא מהבדלה א"נ דכי מבדיל ברישא מחזי דהוי קדושת היום עליה כמשאוי כו' ולכאורה מ"ש דקדושת היום עדיף מהבדלה צ"ע דאם כוונתו משום דקדושת היום עיולי יומא הוא דא"כ לא הו"ל למנקט בהאי לישנא אלא הו"ל למימר דסבירא ליה דעיולי יומא מקדמינן א"נ אפוקי יומא מאחרינן אלא נראה דאין כוונתו כלל משום עיולי דל"ש בהא כלל וכמ"ש רק כוונתו משום דקדושת היום שהוא מקודש מהבדלה עדיף טפי ואח"כ כתב די"ל הטעם משום אפוקי יומא ולכן אח"כ בד"ה והלכתא יקנה"ז כתב הטעם משום דאי מבדיל ברישא דמחזי כמשוי משום דמסתבר ליה האי טעמא טפי מטעמא קמא והוא טעם פשוט יותר וא"כ שפיר מדייק התה"ד מהרשב"ם דשביק טעמא קמא משום הקדמת הקידוש שהוא קדוש יותר ונקט טעמא משום שיש לאחר הבדלה מכלל שזה טעם פשוט יותר וא"כ לגבי ספירה טפי יש להקדימה על אפוקי יומא ולספור קודם ממה שיש להקפיד להקדים קדושת הקידוש זה הנלענ"ד בכוונת התה"ד:

ואמנם לכאורה מ"ש דל"ש בהא עיולי יומא היכא שיש לפניו עוד מצוה אחרת רק היכא דקדושה טפי ולפי זה קשה הא דאמרינן בברכות בפרק א"ד דברכת היום עדיפא דפריך מהבדלה שאם אין לו אלא כוס אחד כו' ומשני קסברי ב"ש עיולי יומא מקדמינן כו' ולפי מ"ש קשה דהא הכא יש לפנינו שני מצות ברכת היין וברכת היום ומאי חזית דמחבבת לברכת היום אימא יחבב לברכת היין וכמש"ל לענין ספירה וא"ל דר"ל משום קדושה ז"א דהא מבואר בזבחים דף צ"א דגבי ברכת היין וברכת היום ל"ש זה משום דאטו שבת לברכת היום אהני לברכת היין לא אהני ואע"ג דשם אמרינן הכי לב"ה מכל מקום הא מצינו דלא פליגי בהאי סברא כלל:

אך באמת ז"א דע"כ לא אמינא דל"ש טעמא דעיולי יומא לגבי הקדמה למצוה אחרת אלא דוקא לגבי ספירה שהיא חובה המוטלת על האדם והוא ענין בפ"ע שאינו מחובר לקידוש היום כלל משא"כ ברכת היין שמצד עצמו אינו חובה כלל עד שנאמר אימא לחבב לברכת היין ולהקדימו שהרי אין זו חובה המוטלת על האדם לשתות יין ולברך ופשיטא דחביב טפי להקדים מצוה אחרת כגון עיולי יומא רק בזה שהקידוש על היין הוא חובה והוא גורם ליין שיבא ויקדש עליו אם כן פשיטא שכשבא לחבב מצות שבת בקידוש יש לו להקדים ברכת היום לברכת היין דאתי מחמתיה וזה מבואר בדברי ב"ש מפני שהיום גרם ליין שיבא כו' ושפיר קאמר הש"ס הך סברא דעיולי יומא דהוה כאילו אין שם מצוה אחרת כלל רק מצוה זו של קידוש היום אלא שהיה לנו להניח מצוה זו ולברך מתחלה על היין בשביל שהוא תדיר כדס"ל לב"ה ובהא סבירא ליה לב"ש דליתא אלא דלא משגיחין בתדיר וברכת היום שהוא עיולי יומא עדיף טפי מברכת התדיר דברכת היום מטעם חביבה מצוה בשעתא אתינן עלה ועדיף מתדיר וב"ה ס"ל דאף בכה"ג שהוא עיולי יומא ואיכא למימר חביבה מצוה בשעתא מכל מקום כיון דברכת היין תדירה היא קודמת:

ולפי"ז נראה דע"כ לא קאמר התה"ד דמוכח מהרשב"ם דטפי יש להקפיד על אפוקי יומא ממאי דקפדינן על הקדמת הקידוש אלא התם דל"ש סברא דעיולי יומא מטעם חביבה מצוה בשעתא וכמש"ל רק מטעם דקדוש טפי ובהא שפיר מסתבר ליה דאחורי אפוקי יומא עדיף טפי שיש בה סרך ביזוי מצוה משום דמחזי שבת כמשאוי משא"כ היכא דיש מעלת עיולא יומא מטעם חביבה מצוה בשעתה דג"כ איכא הך סברא גופא כיון שכבר הגיע זמנה והוא מניח מלעשותו ומתרשל בה הוי כעין בזוי מצוה ומחזי עליה קבלת שבת כמשוי פשיטא דבני ביקתא חדא נינהו ולב"ש דס"ל דתדיר אינו דוחה עיולי יומא ה"ה דאינו דוחה אפוקי יומא ולב"ה דסבירא ליה דמעלת תדיר דוחה מעלת עיולי יומא ומאחר אותה עד שגומר התדיר א"כ ה"ה דמעלת התדיר דוחה סברת אפוקי יומא דתרווייהו סברא חדא היא דלא להוי מתחזי עליה כמשוי ואדרבא כ"ש היא דבכמה דברים הוי טפי איסור שבת בעיולי יומא מבאפוקי יומא ר"ל כגון לענין תוספת שבת עיין סימן רס"א וסימן רצ"ג ועכ"פ כי היכי דדחינן מעלת עיולי יומא בשביל התדיר כן יש לדחות מעלת אפוקי יומא בשביל תדיר וכדמשמע בש"ס דקאמר עיולי יומא מקדימין כו' אפוקי יומא מאחרין כו' נראה ששקולים הם וכמות זה כן זה שניהם נדחים מפני מעלת תדיר כנלענ"ד. נכון בכוונת הט"ז בזה:

ולפי מ"ש הדבר נכון גם טעמא דהרשב"ם דפירש מתחלה שני טעמים דקידוש קודם להבדלה משום דקידוש עדיף א"נ משום דאי מבדיל מחזי כמשוי ושוב אח"כ נקט רק טעמא בתרא לחוד ולפי מ"ש א"ש דלפום סברת המקשה דמקשה מהא דהנכנס לביתו במ"ש כו' מניחו לאחר המזון ולא סבירא ליה סברת אפוקי יומא מאחרינן ליה א"כ ליכא למימר בטעמא דרב משום אפוקי יומא ולדידיה י"ל טעמא קמא משום קידוש עדיף מהבדלה משא"כ במלתי' דש"ס דמסיק יקנה"ז פירשב"ם לפום קושטא דמלתא דמסיק הש"ס דאפוקי יומא מאחרינן ליה מש"ה מקדשין ברישא דההיא טעמא רויחא טפי מטעם קדימת הקידוש להבדלה:

אמנם מ"ש הט"ז דמעלת עיולי יומא הוא בכלל מעלה שכבר נכנס היום כו' ולענ"ד צ"ע דאין זה ענין לזה ובזבחים אמרינן דכל דמטי זימניה השתא כמאן דשחיטי תרוויהו דמי ולא איכפת לן במה שזה נכנס ראשון וא"כ ע"כ הך סברא דשכבר נכנס היום כו' לב"ש איתמר ולא קי"ל כוותייהו וא"כ כיון דאמרינן התם וכן מורין בבי מדרשא כוותיה שאני עיולא יומא כו' ע"כ דעיולא יומ' מלתא אחריתי הוא וקי"ל כוותיה ולא מטעמא דכבר נכנס כו':

איברא שי"ל דודאי גם ב"ה מודו דכיון שנכנס תחלה עדיף רק דס"ל דהכא נמי איכא תרתי דהיינו מעלת תדיר דוחה למעלת דכבר נכנס והא דאמרינן התם דכמאן דשחיטי תרווייהו דמי היינו היכא דחד תדיר דלא תימא דהוי כשחטיה לאינו תדיר ברישא קמ"ל כיון שהגיע זמן התדיר הוא קודם ולא הוי כאילו כבר נעשה מעשה בחבירו קודם לו כיון דקודם שהתפלל כבר הגיע זמן המנחה משא"כ אם אין כאן תדיר ודאי דהוי מעלה מה שזה נכנס קודם וכבר חלה עליו חיוב קבלת שבת ויש לו לחבבו ולהקדימו דאל"כ מיחזי כאילו הוי עליו כמשאוי ואינו חפץ בקדושתו וזהו ענין מעלת עיולי יומא דמקדימין ליה ומחבבין ליה כנלענ"ד וכן מבואר בפירש"י בזבחים דהש"ס רוצה להוכיח מהא דברכת היין תדירה כו' אע"ג שאינה תדירה קדים ובא שכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ואהא משני כיון דאתיין תרווייהו כו' ומ"מ כל שאינו תדי' ודאי מעלת שכבר נכנס מעלה הוא:

ומה שהקשה מכ"ת על מהראנ"ח שכ' בסימן ע"ט דמילה שלא בזמנה ופדיון הבן היה אפשר דהפדיון קודם שהוא עיקר זמנו ודמי למ"ש הטור סימן רפ"ו גבי תפלת המנחה ותפלת המוספין וע"ז הקשה מכ"ת דאכתי הא מילה הוא תדיר לגבי פדיון מנ"ל להחשיבו מעלת עיקר זמנה נגד זה ומייתי ע"ז מהש"ס דזבחים דקאמר מילה תדיר לגבי פסח ונפלאתי דלא מבעיא להך תירוצא דקאמר שהיא תדירה במצות והיינו משום שנכרתו עליה י"ג בריתות א"כ אין זה מעלת תדיר דעלמא רק מעלה אחרת והוא ענין הקדושה שיש במילה שע"ז נכרת הברית וזה באמת דעת מהראנ"ח שם מה"ט להקדים המילה כמ"ש שם משום דהמילה היא אות הכנסה בדת כו' ואלמלא קבלת הברית וההכנסה בברית אברהם אבינו אין חיוב למצות פדיון כלל עכ"ל אמנם אף לפי האיבעיא אימא דמילה לגבי פסח כי תדיר דמיא ולפום הך תירוצא גם מה שמצוי הרבה בכלל תדיר הוא וקודם לחבירו מכל מקום הדבר פשוט שלא נאמרו הדברים אלא לענין מילה בזמנה משא"כ שלא בזמנה לא שכיח כלל ואדרבא אפשר דפדיון הבן מקרי מצוי לגבי מילה שלא בזמנה וראיתי שמכ"ת הרגיש בזה וכתב שזה דוחק דשם מילה תדיר הוא כמו דחשיב זמן תדיר לגבי סוכה הואיל ושם שהחיינו הוא תדיר בשנה יותר מסוכה ע"ז נפלאתי כי לא מן השם היא זה אלא הטעם כמ"ש רש"י שם שזמן הוא תדיר בכל הרגלים וכיון דברכת הזמן הוא באה בשביל רגל ג"כ שהוא תדיר הוא קודם ובכל כי האי לא אזלינן בתר שמא אלא בתר טעמא כיון דטעם הקדימה של מילה הוא בשביל שהוא מצוי וכיון דמילה שלא בזמנה דחשיב ליה מהראנ"ח לתשלומין ומדמי לה למנחה ומוספין או לאם לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים א"כ מצוי מצות תשלומין זה לגבי מצות פדיון הבן ועכ"פ שקולים הם:

וזה נלענ"ד סברת הלבוש שהביא הט"ז בסימן ק"ח שכתב דמעלת חובת שעתיה על תפלת תשלומין הוא משום שהוא תדיר כו' ולכאורה ז"א דהא גם תפלת המנחה תדירה הוא אלא ע"כ דז"א דמה בכך דתפלת המנחה מצד עצמה היא תדירה מכל מקום בזה שאינה באה כ"א לתשלומין לבד אין זה בכלל מצוי ותדיר כלל ולכך חובת שעתיה קודם והט"ז השיג על זה דא"כ בדיעבד יצא אלא ע"כ דחובת שעתיה מעלתיה יותר ממעלת תדיר ועוד נראה דאפילו תימא דגם מילה שלא בזמנה הוא תדיר לגבי מצות פדיון הבן כמו מצות זמן לגבי ברכת סוכה מכל מקום הא התם גופיה קי"ל כר"י דאמר חובת היום עדיף ומקדימינן סוכה לזמן אע"ג דזמן הוא תדיר ומינה דכל שהוא חובת שעתיה עכשיו הוא קודם לחבירו אף ע"ג שחבירו הוא תדיר וכן דעת הט"ז בסי' ק"ח דמעלת חובת שעתיה עדיפא ממעלת תדיר ע"ש ומ"ש הט"ז מהא דחביבה מצוה בשעתה דקידושין צ"ע דטפי הו"ל לאתויי מהא דפסחים דהך דקידושין אינו ענין לזה כלל ע"ש:

ומ"ש הדרת מכ"ת בישוב דברי מהראנ"ח דמוכח מהטור שהוסיף טעם זה דמנחה עיקר זמנה דאפילו בדיעבד לא יצא משא"כ משום תדיר יצא בדיעבד ונדחק ליישב הא דבש"ס לא נקט רק טעמא דתדיר משום דהברייתא אליבא דרבנן וזמן מוסף כל היום משא"כ לדידן דקי"ל כר"י דאמר דנקרא פושע והיינו משום דחושש לדר"י וא"כ אחר ז' הוא רק תשלומין לבד ויש להקדים חובת שעתיה ברישא ואם לאו לא יצא עכ"ד בקצרה ונפלאתי מאד דמה יענה מכ"ת בש"ס דזבחים דף י"ב דקאמר ומי איכא מידי דאי שחיט מצפרא אמרת זימניה הוא וכי מטו בין הערבים אמרת יאוחר דבר אין דהאמר ר"י הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין עכ"ל ואם איתא דהתם מטעם עיקר זמנה הוא אליבא דר"י א"כ מאי ראיה מייתי מדר"י דהתם המוספין אינם עיקר זמנם מה שאין כן בפסח אע"ג דאי שחיט ליה מצפרא כשר מכל מקום השתא נמי עיקר זמנה הוא ולמה יודחה בשביל התמיד ואפילו תימא דהתם לא מיירו מדר"י רק לענין דעכ"פ לפעמים כשמשהין דבר עד שהגיע זמן מצוה אחרת מקדימין השניה וה"נ כיון שהשהו הפסח עד עתה אמרינן יאוחר דבר אף על פי שלא שוו בטעמא מ"מ א"א לומר כן בזבחים דף צ"א דמיבעיא ליה תדיר ומקודש איזה מהם קודם כו' וקאמר ת"ש דאמר ר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין ולדברי מכ"ת התם אליבא דר"י קיימינן ולדידי' הטעם משום דמנחה חובת שעתיה ומוספין אינם רק תשלומין ומאי ראיה מייתי מיניה למעלת תדיר בעלמא לגבי מקודש שג"כ זמנו עכשיו וגם יקשה יותר במאי דקאמר התם בתר הכי תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט לשאינו תדיר כו' ת"ש דאמר ר"י הלכה מתפלל אדם מנחה ואח"כ של מוספין ופרש"י דזמן מוספין אתו ברישא ולדברי מכ"ת אדרבא היא הנותנת משום דמוסף אתי ברישא וכבר עבר זמנה ואינה באה עתה רק לתשלומין בלבד הלכך צריך להקדים של מנחה אע"כ דאין למנחה שום מעלה יותר ממוספין רק מעלת תדיר בלבד כמו בעלמא:

וכדי ליישב זה לדעת הרא"ש והטור שהוסיפו מדעתם טעם שמנחה עיקר זמנה דלפי"ז לא מייתי מידי מהא דמתפלל מנחה תחלה צ"ל דהש"ס מדייק מדקאמר ר"י סתם הלכה מתפלל מנחה משמע דבכל גווני מיירי שהגיע זמן מנחה דהיינו שלא עברו ז' שעות אלא עדיין הוא בשש ומחצה דליכא טעמא דמנחה עדיף שהיא עיקר זמנה ואין כאן רק טעם תדיר בלבד ולפ"ז לא הוה מכ"ת צריך לדחוק בברייתא דקאמרי רבנן טעמא דתדיר שהרי הברייתא ע"כ בכה"ג איירי שהרי איירי בה ר"י ופליג על רבנן ואמר של מוסף קודם כו' והיינו שעדיין לא עבר זמן מוסף לדידיה כמבואר שם בדף כ"ז דקאמר אא"ב עד ועד בכלל היינו דמשכחת שני תפלות בהדדי כו' ובכה"ג פשיטא שהוצרכו רבנן ליתן טעם לדבריהם משום תדיר שהרי גם מוסף עדיין עיקר זמנה הוא עתה לכ"ע רק דמנחה שהוא תדיר קודם:

אלא דלפי"ז יפלא יותר בלשון הרא"ש שכתב וי"מ דההיא דהיו לפניו שני תפלות מתפלל של מנחה תחלה כו' מפני שהיא תדירה וגם עיקר זמנה (ובלשון הטור איתא וגם עתה עיקר זמנה) כו' ומלשון זה מבואר דבא ליתן טעם על הברייתא והברייתא ע"כ בחצי שבע מיירי וזה הוכחת הרא"ש מש"ס דידן דבמנחה גדולה איירי ע"ש ובדברי תר"י על הרי"ף וא"כ האיך כתב הטעם הקדמת המנחה משום דעיקר זמנה שהרי בחצי שבע לא שייך זה ופשיטא שאין מקום לדחוק דהרא"ש ר"ל שהטעם משום תדיר וגם לפעמים היכא שעברו ז' שעות יש עוד טעם משום דעיקר זמנה שאין הלשון סובל כלל לפרש כן ומכ"ש לפי מ"ש מכ"ת בדעת הרא"ש איכא נ"מ לדינא דבתוך שבע דליכא טעמא דעיקר זמנה יצא בדיעבד משא"כ אחר ז' דלא ה"ל לסתום כולי האי ולמנקט מלתיה אברייתא דודאי בחצי ז' מיירי ומכ"ש שיש לתמוה יותר בלשון הטור סימן רפ"ו דשם מבואר להדיא דקאי על חצי שבע ואיך כתב ע"ז טעמא לפי שמנחה עתה עיקר זמנה וגם שאיך יחדש הרא"ש מדעתו טעם חדש שלא הוזכרו חכמים ומי סני ליה בטעמא דתדיר לחוד ומ"ש מכ"ת שבא להוסיף דמטעם זה אף בדיעבד לא יצא דמוסף אינו רק תשלומין לענ"ד ז"א כמ"ש לקמן:

ואשר אני אחזה בביאור דברי הרא"ש בזה ומתחלה אבאר מה שנלענ"ד בשיטת הרא"ש וטור בא"ח סימן רל"ג דסבירא ליה דזמן מנחה לכתחלה הוא מז' שעות ומחצה ולמעלה ודלא כהרמב"ם שסובר שעיקר זמן מנחה הוא מט' שעות ומחצה וזמן מנחה גדולה היינו לומר שאם התפלל מנחה משהגיע אותה שעה יצא ונראה דהרא"ש והטור ילפי לה מההיא דאמרינן מתפלל מנחה ואח"כ מוסף מפני שתדיר קודם והתם בזמן מנחה גדולה מיירי כמ"ש הרא"ש ואם איתא דעיקר זמנה של מנחה בט' שעות ומחצה הוא פשיטא שאין טעם דתדיר קודם מועיל להקדים להתפלל תפלת המנחה בשעה שאינו עיקר זמנה אלא ע"כ דעיקר זמן מנחה הוא זמן מנחה גדולה זמנה נמשך עד ט' שעות ומחצה ומשם ואילך עד הערב זמן מנחה קטנה והלכך כיון שתחלת זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה לכך שפיר דוחה לתפלת מוסף מטעם דתדיר ואין לו לאחר המנחה עד אחר המוסף דתדיר קודם וזה מבואר בדברי הרא"ש דמתחלה מייתי דברי הירושלמי וכתב ע"ז משמע שכך אמר להם דבשעת מנחה קטנה שהיא עיקר זמן המנחה אזי יש להקדים אבל מנחה גדולה דשבע שעות אין לחוש והיינו לפי שאין עיקר זמנה אז רק כשיגיע ט' שעות ומחצה ולא מהני לזה טעם תדיר קודם דהא אפילו אין תפלת מוסף לפניו כלל מכל מקום יש לו לאחר עד זמן מנחה קטנה וע"ז כתב הרא"ש דגמרא דידן לא סבר הכי דאפילו בשעה ז' פסקינן כרבנן שצריך להקדים תפלת המנחה (ר"ל דמוכח דאמנחה גדולה קאי דפליגי ביה רבנן ור"י דמשכחת שני תפלות בהדדי וכמ"ש תר"י) וא"כ ע"כ מוכח דמנחה גדולה הוא זמן מנחה לכתחלה ודחי למוסף ודלא כהירושלמי דעושה עיקר לזמן מנחה קטנה דוקא דז"א וע"ז כתב וי"מ דהא דקאמר כו' ר"ל דודאי בזמן מנחה גדולה מיירי דהיינו בחצי שבע אלא דמ"מ אין לו להקדים מנחה אלא כשצריך להתפלל שניהם כו' שהיא תדירה וגם עיקר זמנה ואין ר"ל כמ"ש מהראנ"ח שבא ליתן טעם על קדימת מנחה למוסף דהא בחצי ז' מיירי שגם מוסף עתה עיקר זמנה ואדרבא הוי מסתבר להקדים המוסף שלא יהיה פושע עליו ועוד דלא הו"ל למנקט בהאי לישנא אלא הו"ל למימר ועוד לפי שעתה עיקר זמנה שהוא לשון ברור יותר ומהראנ"ח העתיק בלשון הטור מלת ועוד ובאמת ליתא כן בטור רק כך הוא בטור וגם עתה עיקר זמנה ובא ליתן טעם דלמה לא ימתין על מנחה קטנה לזה אמר וגם עתה עיקר זמנה ולא בזמן מנחה קטנה שאחריה דוקא הלכך אין לו לדחותה על זמן מנחה קטנה כיון שצריך לה ועיקר זמנה עתה כמו תפלת המוסף הלכך יש להקדימה מטעם דתדיר משא"כ אם אינו צריך להתפלל עתה יש לו רשות לאחר תפלת המנחה עד סמוך לדמדומי חמה כמו בעלמא שאף עפ"י שזמן המנחה לכתחלה הוא מנחה גדולה מכל מקום יכול הוא לאחר עד זמן מנחה קטנה ולפי"ז לא חידש הרא"ש בזה טעם כלל רק דבריו סובבים כלפי מ"ש בשיטת הירושלמי דמנחה קטנה הוא עיקר זמן המנחה ע"ז כתב אח"כ לשיטת תלמודא דידן דבמנחה גדולה מיירי ואפ"ה לא דחינן לה לזמן מנחה קטנה לפי שעיקר זמנה עתה וכיון שצריך לה עכשיו הרי שניהם חובה עליו להתפלל עתה ומקדמינין למנחה שהיא תדירה משא"כ אם היה עיקר זמן המנחה במנחה קטנה כשיטת הירושלמי והרמב"ם אף עפ"י שהוא צריך לה כגון שרוצה לילך לסעודה ורוצה להתפלל מנחה עתה שיוצא בדיעבד מכל מקום כיון שעיקר זמן תפלת המנחה אינה עכשיו אלא אח"כ אלא שהוא צריך לה להתפלל עכשיו לצאת י"ח בדיעבד מ"מ עכ"פ אין להקדים אותה לתפלת המוסף שעיקר זמנה הוא עכשיו ומזה יש ראיה לסברת מהראנ"ח דכל שהוא עיקר זמנה עדיף מסברת תדיר אך באמת אין הנדון דומה דהתם במילה שלא בזמנה משמיני ואילך כל שעתא חיובא רמי עליה וכמ"ש התוספות בקידושין דף מ"א לענין מ"ע שהזמן גרמא ע"ש משא"כ גבי מנחה גדולה אי נימא דעיקר זמנה הוא מנחה קטנה א"כ בשעת זמן המנחה גדולה אכתי לא מטא שעת חיובא כלל וכיון שזו לא הוטלה עליו חובה רק שהוא רוצה בכך ותפלת המוספין עליו חובה וגם אם יאחרנה יהיה נקרא פושע לכן יש להקדים המוסף לפי"ז ולכך הוצרך הרא"ש לומר דאין עיקר הזמן במנחה קטנה כלל ועוד דמ"מ מאן לימא דאי הוה זמן מנחה קטנה עיקר צריך להקדים המוסף למנחה גדולה הצריכה לו ודוחה מעלת תדיר דדלמא שוין הם במעלה ואיזה שירצה יקדים ולכך הוצרך הרא"ש לומר שעתה עיקר זמנה ועוד דמלשון מהראנ"ח שכתב ופירשו קצת מן המפורשים טעמא משום דמנחה תדיר ומוסף אינו תדיר ועוד שהמנחה הוא עיקר זמנה וכן בשכח ולא התפלל מלשון זה נראה שמהראנ"ח נופרש שמ"ש הרא"ש וטור וגם עיקר זמנה הוא טעם לקדימה דמנחה לגבי מוסף ולענ"ד ז"א כמ"ש ומ"ש בפירוש דברי הרא"ש הוא נכון ואמיתי בלי גמגום וספק כלל בס"ד

וכן מבואר לענ"ד למעיין בתשובת הרא"ש כלל ד' סימן ט' שכתב ותפלת המנחה מכי ינטו צללי ערב דהיינו מו' שעות ומחצה כו' ועוד ראיה מהא דאמרינן מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף ואף ע"ג ששניהם חובה עליו צריך להקדים תפלת המנחה כיון שהגיע זמנה ולדברי מהראנ"ח צ"ל דראייתו מן חצי שבע דאל"כ מה ראיה מייתי למי שרוצה להתפלל שני פעמים מנחה א' חובה וא' נדבה שצריך להקדים החובה דלמא שאני התם שהמוסף הוא תשלומין לבד וכבר עבר זמנו משא"כ בזה שהוא מתנדב בזמן שעדיין זמן התפלה ההיא אפשר דעדיף טפי אך לפי מ"ש א"ש בפשיטות ובלא"ה תמהני על מהראנ"ח שכתב ראיה מהך דמוסף וכן משכח ולא התפלל מנחה כו' משום דההיא דחובה הוי עיקר זמנו ונראה מדבריו דבחדא מחתא מחתינהו דגם של מוסף אחר ז' תשלומין נינהו ובאמת ז"א דהא קי"ל במוסף שעבר זמנו אין לו תשלומין כל עיקר כמ"ש רשב"ם והביאו דבריו כל הפוסקים והדבר ברור דמה שמתפלל אחר ז' כשלא התפלל קודם לאו מדין תשלומין הוא אלא דין תפלה בזמנו יש לו כיון דקי"ל דזמנה כל היום ואף עפ"י שהוא נקרא פושע על שאיחר כ"כ מכל מקום אין זה ענין למי שלא התפלל מנחה שכבר עבר זמן תפלת המנחה לגמרי ודמי למאי דאמרינן בריש ברכות עד חצות כדי להרחיק האדם מן העבירה סייג עשו לדבריהם כדי שלא יהיה בא מן השדה בערב כו' וכל העובר על ד"ח חייב מיתה משום דאיכא אונס שינה ע"ש ומכל מקום פשיטא כיון דמן התורה זמנה כל הלילה הקורא אחר חצות אינו מדין תשלומין אלא קריאה בזמנה היא אלא שחייב לפי שעבר על ד"ח וכן מבואר מלשון הרמב"ם והטור סימן רפ"ו דלכתחלה אין לו לאחר ובדיעבד יצא ודין תפלה בזמנו יש לו וגם מה דמדמי מילה שלא בזמנה להא דמתפלל חובת שעתיה ואח"כ התשלומין נלענ"ד דלא דמי כ"כ דמילה שלא בזמנה מעולם לא עבר זמנה שנאמר שזה שהוא בא למול עתה בתשלומין איתיה אלא מההיא שעתא ואילך חיובא רמיא עליה ואקרקפתא דגברא מנח לעשות המצוה ולא יגרע חובת המצוה בשביל שאיחרה כלל רק שנגרעת מערכה לענין דחיית שבת ויו"ט הואיל ונדחית תדחה עוד אבל מכל מקום אין זו ענין לתפלה שעבר זמנה ונתנו לו חכמים זמן תשלומין דבכה"ג חובת שעתיה קדים ועכ"פ מה דנקט תרווייהו בחדא מחתא ז"א דבתפלת מוסף אם הקדים יצא משא"כ בהא דחובת שעתיה וצ"ל דלא מייתי רק למימרא דעכ"פ עיקר זמנו מעלה הוא להקדים לכתחלה עכ"פ אך מ"ש מכ"ת דאף בדיעבד לא יצא כיון דנקרא פושע הו"ל תשלומין וכל שהקדים התשלומין לחובה לא יצא וצריך להתפלל שני' זה תימא דפשיטא דא"א לעשות כן דזה הוי דלא כמר ודלא כמר דלרבנן כבר יצא בתפלת מוסף שהתפלל כבר כיון שזמנה כל היום ואין כאן רק משום תדיר ואליבא דרבנן אם חוזר ומתפלל הוא כמי שמקריב שני מוספים שהוא עובר משום בל תוסיף כמ"ש הרא"ש בברכות דף כ"א גבי הא דהיה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל כו' ע"ש וגם בתורת נדבה א"א לו להתפלל דאין תפלת מוספין באה נדבה ע"ש ולר' יהודה מה בצע שיתפלל עוד הפעם מוסף שעבר זמנו ותשלומין לא מהני במוסף כלל ופשיטא דמאי דקאמר ר' יוחנן שנקרא פושע אין זה דעת שלישית המכרעת בין חכמים לר' יהודה ודעתיה דנפשיה קאמר וכמ"ש לקמן ואפי' אם נאמר כמ"ש מכ"ת בטעמו דר"י דמשום דחושש לדר' יהודה לכך קרי ליה פושע מ"מ מה מקום לתפלה זו שיתפלל שני' דלרבנן א"צ ולר"י אין מועיל ודבר ברור הוא שאם הקדים יצא בדיעבד כמ"ש הרשב"א:

ובאמת נפלאתי על מ"ש מכ"ת בפשיטות דאליבא דרבנן זמנה כל היום ור"י לאו אליבא דרבנן קאמר שנקרא פושע אלא משום שחושש לדר"י ולענ"ד ז"א כמבואר להדיא בדברי רש"י דף ך"ח מתפלל מנחה כו' כדי שלא יקרא פושע גם עליה וכן מורים דברי הרמב"ם שכתב אף עפ"י שפשע יצא י"ח מפני שזמנה כל היום והיינו דאף לרבנן שזמנה כל היום מכל מקום יש לו להקדים עצמו להתפלל קודם שבע ועיין בכ"מ שם וכן מבואר בפירוש המשנה להרמב"ם דל"ג פלוגתת ר"י במתניתין וכתב ומה שכתב כל היום ואין זמנה אלא עד סוף שבע ואם התפלל אחר כך יצא כמו שכתבתי כל היום אבל נקרא פושע עכ"ל ותמיהני על מה שכתב מכ"ת בשם הרמב"ם להיפך שלענ"ד אין לשונו מורה כן וכן מבואר בפ"י שם דאליבא דרבנן קאמר רבי יוחנן דנקרא פושע ואין להאריך:

ומלתא אגב אורחא ראיתי לבאר לשון רש"י שכתב מתפלל מנחה מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחלת זמנה שלא יקרא פושע גם עליה עכ"ל והדברים צ"ע שהרי טעמייהו דרבנן מבואר להדיא משום דסבירא ליה דתדיר קודם גם מ"ש רש"י אח"כ ד"ה ואח"כ מוספין הואיל ואיחרה זמנה אינו עובר דהא אמור רבנן ושל מוספין כל היום ולשון זה צריך ביאור וראיתי ברש"ל שהגיה הואיל ואיחרה וזמנה אינה עובר כו' ועדיין צ"ע דמה טעם הוא זה הואיל ואיחרה ואם נאמר דכוונת רש"י לומר דלאפוקי מלתה שעתה עיקר זמנה וכדעת מהראנ"ח בהרא"ש א"כ יש כאן שלשה טעמים ולא שייך לאפושי בטעמים כולי האי ולא סגי ליה בטעמא דתנא דברייתא משום תדיר קודם ועוד דעוד בחצי שבע מיירי דל"ש האי טעמא וכדכתיבנא אך לענ"ד ט"ס ברש"י וצ"ל הואיל ואם איחרה זמנה אינו עובר כו' וכן הוא הגרסא במרדכי ע"ש אך מ"ש בד"ה מתפלל מנחה כו' צ"ע כמ"ש והנלענ"ד ליישב ויתיישב ג"כ מ"ש רש"י שלא יקרא פושע גם עליה דמאי לשון גם דנקט דמשמע שאם היה מתפלל מוסף תחלה אעפ"כ פושע הוא וחוששין שיפשע בתפלת המנחה ג"כ דז"א שאם היינו פוסקים לו הדין שיתפלל מוסף תחלה לא היה נקרא פושע על מוסף כלל שהרי בחצי שבע מיירי ועדיין לא עבר כל זמנו ודוחק לומר דרש"י ס"ל דאף קודם שבע נקרא פושע שאיחר כ"כ דהוא מלתא בלא טעמא ולכן נלענ"ד דכבר כתבתי מחלוקת הפוסקים אם מנחה גדולה היא עיקר זמן מנחה או מנחה קטנה והסוברים דעיקר זמן מנחה גדולה סבירא ליה דאי ס"ד מנחה קטנה עיקר פשיטא שאין מועיל טעמא דתדיר להקדים מנחה גדולה למוסף דעיקר חובת התפלה בזמן מנחה קטנה היא ולכך סבירא ליה דעיקר זמן מנחה גדולה ומכל מקום דוקא כשצריך להתפלל עכשיו אבל אם א"צ להתפלל מנחה עכשיו מוסף קודם ולפי"ז נלענ"ד דאם הגיע זמן מנחה ולא היה צריך להתפלל מוסף עכשיו דדינא שמתפלל מוסף תחלה דמכל מקום פושע מיקרי כיון ששהה עד זמן מנחה שהוא חצי שבע ואף עפ"י שעדיין לא עבר כל זמן תפלת המוסף מכל מקום היה לו ליזהר שמא יזדמן לו איזה עסק שיצטרך להתפלל מנחה עתה ואז דינא הוא דמנחה קודמת ויותר מן המועד שבע שעות שהוא גבול שנקרא פושע אם המתין ואיחר כ"כ הלכך אף אם לא שהה עד כלות הז' רק עד חצי שבע שהוא זמן מנחה ג"כ נקרא פושע ששהיה זו אסורה ג"כ דשמא יצטרך להתפלל מנחה תחלה ויעבור על זמן הקבוע למוסף לכתחלה ולפי"ז א"ש דברי רש"י דרש"י לא ניחא ליה לאוקמי דמיירי בצריך להתפלל מנחה עתה וקשיא ליה דלמה יקדים מנחה בשביל טעמא דתדיר כיון שאין רצונו להתפלל עתה כלל תפלת המנחה וכמ"ש התוספות והרא"ש והר"י ושאר פוסקים סברא זו ולמה יגרע זה שיש עליו חוב תפלת המוספין מאינש דעלמא שרשות בידו להמתין בתפלת המנחה עד מנחה קטנה ולזה כתב רש"י מתפלל של מנחה מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחלת זמנה שלא יקרא פושע גם עליה ואין כוונת רש"י ליתן טעם לקדימת מנחה למוסף דבאמת אין בזה בנותן טעם דמאי חזית דחיישת לפשיעה דמנחה ניחוש לפשיעה דמוסף דלמא כשיתרשל עוד יעבור היום ולא יתפלל ומוסף גרע שאין לו תשלומין אלא ודאי שטעם קדימת מוסף למנחה הוא כמו ששנו חכמים תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם רק שבא ליתן טעם דמה בכך שתדיר הוא מכל מקום למה פסקינן ליה להאי שיתפלל מנחה עכשיו והרי בשאר ימות השנה אין חוששין לזה ומאחר' כשירצה עד זמן מנחה קטנה ואם כן גם עתה יאחר עד זמן ההוא ואין בכך כלום לזה כתב רש"י הטעם שמצווין לו להקדים בתחלת זמנה אף עפ"י שיש שהות הרבה עדיין מכל מקום כיון דהאי גברא ע"כ פושע הוא על תפלת מוסף כיון ששהה עד שעת המנחה וכמש"ל ולמיחש מיבעיא פן יפשע גבר גם על תפלת המנחה הלכך מצרכינן ליה להתפלל מנחה תיכף בתחלת זמנו ואין מורין לו שימתין עד זמן מנחה קטנה ועצלנותו גרמה לזה שחוששין דאי מורינן ליה שיתפלל מנחה אח"כ יפשע בה כאשר פשע בתפלת המוסף כנלענ"ד:

ובפשיטות י"ל דרש"י ס"ל דכל שהגיע זמן מנחה ועדיין לא התפלל מוסף פושע הוא על תפלת מוסף מפני שאיחרה כ"כ וקשיא ליה דהא עדיין יש שהות ביום הרבה לתפלת המנחה ומי שרוצה מתפלל בלא"ה מנחה קטנה ולמה יגרע זה שמורין לו להתפלל תיכף מנחה ואח"כ מוסף ואע"ג דלא הוה שעה עוברת לרבנן מ"מ יוכל להיות שיהיה נעשה עי"ז פושע גמור במוסף שיצטרך להתפלל אחר ז' לזה אמר דחוששין לו כיון שנעשה פושע על המוסף יפשע גם על המנחה ולכך צריך להתפלל בתחלת זמנה והרי זה בא ליתן טעם על שמצריכין אותו להתפלל תיכף בתחלת הזמן טפי מבמנחה דעלמא אבל לא בא ליתן טעם על קדימת המנחה למוסף דבזה עיקר הטעם משום תדיר קודם כמבואר בברייתא כנלענ"ד ברור בפירוש דברי רש"י ז"ל. וראיתי בפ"י שהקשה דל"ל לר"י למימר הלכה מתפלל של מנחה כו' דהו"ל למימר הלכה כרבנן דשל מוספין כל היום וממילא ידעינן דמנחה קודמת ולפי מ"ש י"ל דסד"א כיון דאמר ר"י דנקרא פושע א"כ יש להקדים של מוסף דג"כ שעה עוברת מיקרי שלא יהיה נעשה פושע עליה שיצטרך להתפלל אחר ז' קמ"ל הלכה מתפלל מנחה תחלה כו':

ועוד י"ל דסד"א כיון דזמן מוסף קדים ברישא הו"ל כקדים ושחיט לאינו תדיר ברישא וכדקאמר בזבחים קמ"ל דאף בכה"ג תדיר קודם או כדמשני התם כיון דמטא זמן מנחה כמאן דשחיטי תרווייהו דמי וכן נראה מדברי בה"ג שכתב דברי ר"י וכתב עלה מ"ט דכיון דמטא כו' משמע דר"י אתי לאשמועינן הא מלתא ולאפס הפנאי קצרתי: דברי מחותנו הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

ואחר כתבי זמן רב בא לידי ספר צל"ח על ברכות וראיתי שכתב ג"כ ליישב הא דלא קאמר הלכה כרבנן משום דסד"א דנקרא פושע (וגם בפ"י גופיה כתב מזה ע"ש) אך מ"ש בצל"ח שם לפרש דברי רש"י דאף ע"ג דהוה שעה עוברת שעי"ז יהיה פושע על מוסף ע"ז כתב רש"י דא"כ יהיה פושע על מנחה שיהיה סמוך לערב ולייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה ולענ"ד לשון רש"י לא משמע כן וכמ"ש וגם הלום ראיתי בצל"ח לתמוה על המג"א ס"ס רפ"ו שכתב דסמוך לערב מוסף קודם דמנחה מהני תשלומין שזה תמוה מהירושלמי שהביא הרא"ש דבאין שהות ודאי מנחה קודם וביש שהות פליגי ע"ש וכן יש לתמוה על הגאון בעל שאגת אריה בתשובה שמסתפק בזה ופשיט לה מדאמר ר"י הלכה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף הך ואח"כ מוסף למה לי אלא לאשמעינן דדוקא באיכא שהות וכתב דהכי מסתבר ותימה עליו מהירושלמי שהביאו הרא"ש במקומו:

אך לענ"ד נראה ליישב לפי מה שמבואר בש"ס ופוסקים דדווקא בטעה או נאנס מתפלל ערבית שתים אבל בביטל במזיד אין מועיל לו תשלומין וא"כ א"ש דהמג"א מיירי בנאנס עד סמוך ללילה דליכא שהות להתפלל שתיהם דאז המנחה יש לו תשלומין משא"כ המוסף אבל הירושלמי מיירי בביטל במזיד דגם מנחה אין לה תשלומין ולכך מנחה קודמת ועיין בשאגת אריה סימן מ"ש בהא דאמר ריב"ל כל המתפלל אחר ז' שעות לר"י עליו הכתוב אומר נוגי כו' ומדבריו מבואר דדוקא אליבא דר"י הוא וכן נראה מהפ"י אך לענ"ד מדהביאו דברי ריב"ל בה"ג והרי"ף והרא"ש משמע דלרבנן איתמר ומדבריהם הגרסא אחר שבע שעות לר"י ור"ל דאף דרבנן פליגי עליה דר"י מ"מ אסרי לאחר התפלה עד שבע שעות שעבר זמן תפלה לר"י וכן נמצא בש"ס כמה פעמים מזה ועיין במע"מ מזה וראיתי בשו"ת יד אליהו סי' מ"א שכתב ראיה דזמנו קבוע לא מהני דאל"כ למה אמר דמתפלל מנחה תחלה משום תדיר דת"ל דמנחה זמנו קבוע ומוספין נדחה זמנו כו' ובאמת ז"א כמ"ש דהתם בחצי שבע מיירי וגם מוסף אין זמנו קבוע עתה אלא שהוא עוברת שאם יקדים המנחה אפשר שלא יהיה שהות עוד להתפלל וקצרתי:

תוכן העניינים

בית אפרים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה