בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה נז
תשובה לכבוד אחי החריף ובקי בחדרי תורה מוהר"ר אליקום געציל נ"י ראיתי דבריך אשר נשאת ונתת באמונה בסוגיא זו דסוטה דף מ"ג שהבאתי בתשובתי והנאני כי המה באורח ומה שהקשית בהא דפריך תלמודא האי הרכבת היתר ה"ד אי לימא ילדה בילדה ליהדר משום ילדה קמיית' וע"ז הקשית דהא לעיל מינה אמרינן ולא חנכו פרט לגזלן ופריך לימא דלא כריה"ג דאמר הירא מעבירות שבידו חוזר ומשני דעביד תשובה ויהיב דמי ופריך א"ה ה"ל לוקח ולהדר ומשני כיון דבגזלה אתי לידי' לא ולפ"ז קשה מאי פריך ליהדר משום ילדה ראשונה וצריך לדחוקי בנוטע לסייג ולקורות דבפשיטות מצי לאוקמי דקמייתא גזילה הוי ויהיב דמי ואפ"ה אינו חוזר עליה משום דבגזלה אתי לידיה רק מחמת ההרכבה שפיר חוזר עליה ויפה הקשית והיא צריכה לפנים וכעת קאמינא במילי אוחרא ומלתא דא מיני אזדא אפס למען חיבתך נתתי לב לעיין בזה והגעתי לישוב הקושיא אפ"י מה שראיתי בדברי הרמב"ם הל' מלכים שכתב הך דינא דגזל אינו חוזר כפשטא דברייתא ולא הביא אוקמתת הש"ס דמוקי לה דאפילו עבד תשובה ויהיב דמי א"ח אך באמת הדבר פשוט דהש"ס דבעי לאוקמי הברייתא אפילו כריה"ג ולדידיה לא משכחת לה כ"א בדיהיב דמי דאל"כ בלא"ה אינו חוזר מחמת עבירות שבידו ומעוטא דלא חנכו ל"ל וע"כ דממעט אפילו בכה"ג משא"כ הרמב"ם שם דפוסק כרבנן ולא איכפת לן בעבירות שבידו מתוקם קרא למעט גזלן סתמא אבל גזל ואח"כ יהיב דמי הוי לוקח והדר וכדעת המקשה ואע"ג דמעיקרא בתורת גזלה היה בתר השתא אזלינן דלקוחה היא בידו וע"כ לא אמרינן הכי אלא לריה"ג דמיעוטא ע"כ ע"ז קאי משא"כ לרבנן והנה מבואר דהא דמהדר הש"ס לאוקמי אף כריה"ג היינו הברייתא אבל מתניתין ודאי דאתיא כרבנן דהא בסיפא דמתני' קתני עלה פלוגתא דריה"ג ואפילו את"ל דרישא דמתני' אתי אפילו לריה"ג מ"מ עכ"פ אפס מקום לומר דאתי כריה"ג ולא כרבנן ולפי זה א"ש הא דפריך הרכבת היתר ה"ד דא"ל בגזל ויהיב דמי ז"א כיון דמתניתין כרבנן ולדידהו לוקח הוי ושפיר הדר עליה ות"ל משום ילדה קמייתא וא"ל דלרבנן מצינן לאוקמי בגזל סתם דלא יהיב דמי דממעיט מולא חנכו שא"ח ז"א דנהי דלרבנן לא איכפת לן בעבירות שבידו מ"מ כיון דלא יהיב דמי א"כ קרקע אינה נגזלת ואכתי ברשותה דנגזל קיימא ולא גרע מכרם של שני שותפין דא"ח ולא מיבעיא אם נימא דאין יאוש לקרקע דא"ש אלא אפילו נימא דמהני יאוש לקרקע כשנשתקעו שם בעליו ועיין בתוספ' דסוכה דף למ"ד גבי אוונכר מ"מ א"א לאוקמי בהכי דכיון דעכ"פ קני לה והיא שלו הו"ל כלוקח דהא בעבירות שבידו לא איכפת לן לרבנן וגם לדידהו אין קפידא בהא דאתי ליה בגזלה אם כן זה שקנה. ביאוש כיהיב דמי דמי ולוקח הוא ואין לומר דאם כן הא דפריך ולוקמא בכרם של שותפין הו"ל לאקשויי ולוקמי בגזלן כיון דלא ידע דר"פ דשותפין א"ח ז"א דגזלן פשיטא ליה דא"ח דלא קרינא ביה כרמו רק בשותפין הוה ס"ד דשפיר קרינן ביה כרמו דמעיקרא אדעתא דהכי נשתתפו לכן פריך ולוקמא כו' ועיין בתשובתי שכתבתי ליישב מ"ט באמת לא אמרינן הכי וגם י"ל דטפי ניחא ליה לאשכוחי בהיתרא דשותפין ולפי מה דמשני בשותפין א"ח כ"ש גזלן וגם שאם היה מקשה מגזלן היה צריך להאריך לרבנן בלא יהיב דמי דוקא ולריה"ג ביהיב דמי הלכך מקשה בפשיטות ולוקמא בשותפין והוא נכון לענ"ד:
אמנם כן יש מקום ליישב מה שהקשיתי בתשובתי דלמה פריך אהרכבת היתר ולא פריך על הרכבת איסור ולפי מ"ש י"ל דאברייתא לא הוי מצי לאקשויי דהוי מצי לשנויי דאתיא אליבא דריה"ג וכמ"ש מהרש"א ז"ל שם שהרכיב אריס דידיה באיסור או בגווני אחרינא שכתבתי שם בתשובה וא"כ י"ל דילדה ראשונה היתה גזולה אצלו דיהיב דמי ולית בה דין שותפין דשפיר קרינן ביה כרמו כיון דכולה דידיה הוא ומ"מ א"ח עליו כיון דמעיקרא בגזלה הוא משא"כ בהרכבת היתר דקאי אמתניתין דאתיא נמי כרבנן ולרבנן לא משכחת לה דאי יהיב דמי לוקח הוי ואי לא יהיב דמי שותפין הוי וכמש"ל אך כי מעיינת בה משכחת דשפיר הקשיתי שנלענ"ד לידון בדבר החדש דהנה בברייתא לא נקט הך דינא דגזלן א"ח רק לענין בנה בית חדש ודריש ליה מולא חנכו ולא נזכר שם דין כרם הגזול רק הרמב"ם כתב דגזל כרם א"ח וע"ש בכ"מ ולח"מ דמשמע ליה להרמב"ם ללמוד כרם מבית דמה"ת לחלק ביניהם אך זה א"ש לרבנן דמיירי בגזלן סתמא אבל לריה"ג חידוש הוא שחידשה תורה דאפילו גזלן דיהיב דמי הואיל ואתי לידיה בגזלה מעיקרא אין לך בו אלא חידושו דבית רבי רחמנא ולא כרם וטעמא רבא איכא לחלק ביניהם דבשלמא בית שזה רוצה לחזור בשביל אותו הבית עצמו דאתי ליה בתורת גזלה בזה מיעט הכתוב דא"ח משא"כ בכרם ודאי אי לא יהיב דמי שפיר יש ללמוד כרם מבית שאעפ"י שהכרם הולך וגדל ובכל יום מתחדש שריגים וענבים הרי כולם גזל הם כדקי"ל שהנגזל טורף הקרקע עם הפירות וה"ה בהל' גזלה כתב שמקרא מלא הוא השב לה את כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ עד עתה משא"כ בעבד תשובה ויהיב דמי הרי כל מה שגדל משעה ההוא הוא שלו ואף לריה"ג חוזר על נטיעה זו אי יהיב דמי דמה שמתחדש מעתה לא אתי לידיה בגזלה וכיון דלא אשכחן דמיעטי' קרא בכה"ג רק היכא שהחזרה הוא על דבר שבא לידו בגזלה ואין לו בו חידוש בהיתר כגון בית י"ל דכה"ג לא אימעוט כלל והוא נכון מאד ולפי"ז שפיר הקשיתי דהו"מ למפרך גם על הברייתא דמיירי בהרכבת איסור דא"ל דאתי כריה"ג וביהיב דמי ז"א דבכרם כה"ג אף לריה"ג חוזר וא"כ קשה ת"ל משום ילדה ראשונה (וגם בלא"ה י"ל דלא מסתבר לאוקמי כריה"ג דוקא ולא כרבנן דהא חזינין דמהדר הש"ס לאוקמי ככ"ע אפילו כריה"ג ומכ"ש שאין להעמיד כריה"ג ולא כרבנן ויש לדחות קצת די"ל דהוה דחיק ומוקי נפשיה כריה"ג וכדחזינין דרנב"י ו"י מוקי למתניתין כמ"ד דמתיר ירק באילן או כראב"י אך אפילו היה מקום לומר כן לא מתרצא מה שהקשיתי בתשובה שם דלמה נטר עד דמייתי ברייתא ומחלק בין הרכבת היתר דאמתניתין גופא הו"ל לאקשויי האי מרכיב דחוזר ה"ד ומתני' א"א לאוקמי כריה"ג ולא כרבנן כמש"ל) ומכ"ש דלפום הך סברא לא קשיא מה שהקשיתי אהא דפריך הרכבת היתר ה"ד דאפילו תימא דגם רבנן מודו דאפילו יהיב דמי א"ח מ"מ לא מצינן לאוקמי בגזלן דבכרם כה"ג י"ל דחוזר לכ"ע וכמ"ש:
והנה בתשובתי כתבתי כמה דרכים ליישב הא דלא פריך גם על הרכבת איסור וראיתי שכתבת לתרץ קושיא זו לפי מה דאמרינן בבכורות דאילן חרוב אינו טוען פירות עד שבעים שנים משעת נטיעתו וכן אמרינן בתענית בההוא גברא דאשכחי' חוני המעגל דקא שתיל וא"ל דקא שתיל בשביל בריה א"כ מסתבר דאין לו לחזור עליה ואם הרכיב בו ממין אילן אחר ענף שעושה פירות אם חוזר עליה הרי הוא חוזר על הרכבת איסור משא"כ בהרכבת היתר לא משכחת לה ע"כ דבריך ובאמת שז"א דלפי דבריך גם בהרכבת היתר נמי משכחת לה שהרכיב בו מאילן חרוב שכבר מלאו ימים והיא עושה פירות או קרוב לזמן ההוא שיעשה פירות וא"כ אף שעיקר אילן החרוב נטעו מחרוב מכל מקום מין במינו הוא והו"ל הרכבת היתר ועוד מי הגיד לך שהרכבה מועלת בחרוב טרם שהוא מגיע לזמן גידול הפירות שאם לעצמו אינו מוציא לאחרים לא כ"ש שלא יוסיף תת כחו לגדל מה שהרכיבו בו וע"כ דמהרכבת אילן סרק ילפת לה שיש בו כח לגדל הרכבת אילן שהעושה פירות א"כ חרוב זה למה הלא בפשיטות יש לומר בהרכבת אילן סרק אלא דלא מוקמינן בהכי דהרכבת איסור הוא וכמ"ש בתשובתי והבאתי שם דברי הרמב"ן בלקוטיו שכ"כ על פלוגתא דר"י ור"ל ע"ש אך אי הוה מצינן לאוקמי בחרוב אף בהרכבת היתר הוה משכחת לה שפיר אך באמת נראה דגם בחרוב ושאר אילנות הטוענים לזמן רב כגון מוכססין בנות שוח שטוענת לשבע שנים כדאיתא בבכורות ועיין בר"ש פ"א דדמאי מכל מקום נראה שאחר ג' שנים יצא מידי ערלה ופירות טעינה ראשונה מותרים מיד דכשעברו ג' שנים משעת נטיעה שוב יצא מכלל שם נטיעה לשם אילן רק קודם ג' שנים קרוי נטיעה כמבואר פ"ק דר"ה וכשעברו ג' שנים הועילו לו להתיר הפגין והשרף דקטפו זהו פריו עתה ועיין פרק קמא דנדה ושאר דברים דחשיב במתניתין דערלה שערלה נוהגת בהם ואף עפ"י שעדיין לא גמר פריו וכן לענין חזרה מעורכי המלחמה לאו באכילת פירות תליא מלתא אלא כל שהוא קרוי נטיעה הוא חוזר עליה אף על פי שלא יעשה פירות עד זמן רב דסתמא קתני מתני' ה' אילני מאכל ולא מיעט אלא אילן סרק לגמרי שאינו עתיד לעשות פירות כלל כנלענ"ד:
ואשא עיני וארא בירושלמי דסוטה פריך אמתני' במה אנן קיימין אם בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הם ואם בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק מין במינו נוטע כבתחלה הם אלא כן אנן קיימין כשהרכיב תאנה שחורה ע"ג לבנה עכ"ל ובקרבן העדה פירש ע"ג סרק מין במינו היינו דהו"ל כמין במינו ומותר והוא תמוה מאד דהא אילן מאכל ע"ג סרק אסור ופירות עבירה הם כמבואר בירושלמי דכלאים ובת"כ הביאו הרמב"ן (ומ"ש בנוסחא שלפניו בירושלמי דערלה אף עפ"י שישראל רשאי לעשות כן כתב דמשובשת היא ועיקר כנוסחא אע"פ שאין ישראל כו' וכן הוא בנוסחא שלנו וכ"כ הרא"ש וכל הפוסקים ובפני משה ראיתי שהרגיש בזה וכתב לפרש דאילן סרק היינו ילדה שאינה עושה פירות עדיין כו' ורוצה להעמיס בירושלמי קושיית הש"ס וגם בתירוץ הירושלמי ע"ש ובמראה הפנים מ"ש בשם הרמב"ם והוא תמוה מאד מלבד שהוא דחוק ואתי מרחוק ואיני רוצה להאריך בסתירת הדברים ואורו עיני לפרש לשון הירושלמי כדת ומתחלה אבאר דבירושלמי פ"א דערלה פליגי ר"י ור"ל בהרכיב אילן מאכל ע"ג סרק דמונין משעת נטיעה סבירא ליה לר"ל דוקא בדברים שהם באים במחשבה כגון חרובי צלמונה אבל בערבה שהוא אילן סרק גמור לא דהו"ל כנוטע בארץ ומונין לאילן מאכל שהרכיב משעת הרכבה ור"י ס"ל אפילו בערבה וכבר הבאתי בתשובתי שהרמב"ן ז"ל בלקוטיו כתב לתרוצי אליבא דר"ל הא דלא מוקמינן בסוטה בהרכיב באילן סרק גמור משום דהרכבת איסור הוא וכתב דע"כ גם לר"י צ"ל כן דאל"כ שפיר הוה מצי לאוקמי בכה"ג דהא על אילן סרק א"ח וע"כ משום דהרכבת איסור הוא ואמנם יש מקום לומר דודאי לר"י צריך לומר כן אבל לר"ל אין אנו צריכן לזה דר"ל דמחשב הרכבה זו כתחלת נטיעה בארץ אף אם נאמר דאף על הרכבת איסור חוזר מכל מקום א"א לאוקמי בהכי דהרכבת באילן סרק פשיטא דחוזר שאין עליו שם מרכיב כלל אלא שם נוטע ממש ומתני' דקתני מרכיב דחוזר ע"כ דבאילן מאכל אתי לאשמעינן דשם הרכבה עליו ולכך לא מוקי בכה"ג ואפשר דהרמב"ן סבירא ליה כיון דרנב"י מוקי לה במרכיב אילן בירק אע"ג דבזה ודאי דמונה משעת הרכבה והו"ל ג"כ כנוטע בארץ וא"כ ה"ה באילן סרק ויש לדחות דשמא רנב"י כר"י ס"ל דמרכיב בערבה נמי מיקרי הרכבה ולא נטיעה וא"כ ה"ה בירק משא"כ לר"ל נראה דס"ל דכה"ג לא מיקרי הרכבה כלל אלא כנוטע בארץ וא"כ א"צ לטעמא דהרכבת איסור אליבא דר"ל דבלא"ה לא מצי לאוקמי בהרכבה בסרק וכמש"ל ואף את"ל דש"ס דידן לא ס"ל הכי מכל מקום הירושלמי שפיר מצי סבר כמ"ש דכה"ג לא מיקרי הרכבה והנה בירושלמי דכלאים אמרינן תני מנין שאין מרכיבין עץ סרק ע"ג עץ מאכל ולא עץ מאכל ע"ג עץ מאכל מין בשא"מ ת"ל את חקותי תשמורו חוקים שחקקתי בעולמי כו' מעתה אסור להרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה א"ר אבין לא מכלאי בגדים אתה למד מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין זה ממין זה וזה ממין זה אף כלאים שאסרתי לך בב"מ כו' עכ"ל ויש לי ללמוד מזה שאף שאסור להרכיב אילן סרק באילן מאכל היינו שהאילן הוא ממין אחר אבל אם הוא ממין זה כמו שנמצאו כמה מיני אילנות שהם מאותו המין אלא שאין עושין פירות שפיר מותר להרכיב דלא דמי לכלאי בגדים שהם שני מינין לגמרי משא"כ בזה שהם מין אחד אלא שזה אינו מגדל פרי וכן מבואר להדיא בפסחים דף נ"ו מרכיבין דקלים כל היום מנחי כופרא דוכרא לנוקבתא ופירש"י ענף רד של דקל זכר ומרכיבו בסדק של דקל נקבה מפני שדקל נקבה אינה עושה פירות והזכרים עושים פירות ועיין בתוס' דמנחות דף ע"א ד"ה מרכיבין מ"ש בזה ומה שהקשו על רש"י שם צ"ע דהמעיין בלשון רש"י בפסחים דף נ"ג לק"מ וע"ש מ"ש בשם הערוך והר"ע מברטנורה כתב כפירש"י ועיין בתי"ט שם וקצרתי הא למדנו שכל שהאילנות גופייהו מין אחד הם אעפ"י שזה עושה פירות וזה אינו עושה פירות מותר ומ"ש בירושלמי מנין כו' מין בשא"מ קאי גם ארישא אעץ סרק במאכל דוקא מין בשא"מ אבל סרק במאכל מין במינו שרי:
ואחרי הודיע כל זאת דברי הירושלמי דמתחלה קאמר באילן מאכל במאכל מין בשא"מ דאז שפיר קרוי הרכבה כיון דאילני מאכל הם קשה הא פירות עבירה הם וממילא נמי דא"א לומר באילן מאכל בסרק שא"מ דג"כ פירות עבירה הם אך שעדיין יש פתחון פה לומר דמיירי באילן מאכל שהוא מין במינו שהאילן סרק הוא ג"כ מאותו המין אלא שאינו עושה פירות וכגון דקל נקבה וכיוצא דהשתא לאו פירות עבירה הם ע"ז הקשה כנוטע בתחלה הוא (בנוסחא שלנו כתוב נוטע כבתחלה ואף לשון זה יוכל להתפרש כמ"ש) ר"ל דאין ע"ז שם הרכבה דאיצטריך מתני' לאשמעינן אחד הנוטע ואחד המרכיב דהרכבה כזו בכלל נטיעה בתחלה הוא שהרי זה כנוטע בארץ והיינו אליבא דר"ל (ור"י בלא"ה פתר לה כראב"י ע"ש) ולא מסתבר ליה דר"ח יפלוג בהא אדר"ל ומשני דמיירי שהרכיב תאנא שחורה ע"ג לבנה דשפיר הו"ל הרכבה והוא הרכבת היתר כיון דשניהם מין אחד הם ומכל מקום לא בטלה אף ע"ג דירושלמי גופיא סבירא ליה בערלה ילדה שסבכה בזקנה בטלה מכל מקום בזה כיון שעכ"פ הם חלוקים בענינם שזו שחורה וזו לבנה אינם בטלות זה בזה והפירוש הזה לענ"ד ברור ונכון כפתור ופרח בס"ד ואפריון נמטי לך שעל ידך נתעוררתי בזה וזכיתי לעמוד על המכוון בירושלמי וטובה טיפה א' של אמת וקלורין לעינים מכל קילורין חריפין שבעולם וממוצא הדברים אתה למד דהירושלמי סובר דאפילו אם הפרי עצמו הוא מין אחד אלא שחלוק במראית הפרי וכיוצא לא אמרינן בזה דין ילדה שסבכה בזקנה בטלה שהרי חזותו מוכיח עליו ומכ"ש באינו מינו ממש וזה מבואר מתחלת דברי הירושלמי דלא דחי הך דמאכל במאכל במין בשא"מ אלא משום דפירות עבירה הם והו"ל לדחויי מטעם ביטול (וטפי הו"ל לאקשויי במאכל בסרק בשא"מ פירות עבירה הם דהא ר"ח דמוקי ברייתא מחמת פירות עבירה ע"כ בהכי מיירי) אלא ודאי דס"ל דכל שאינם מין אחד לגמרי לא שייך ביטול וש"ס דידן נראה דסבירא ליה דגם בשחורה בלבנה כיון דמין אחד שייך ביטול ולכך לא מצי לשנויי בכה"ג אבל באם הם שני מינים לגמרי נראה דלא פליג הש"ס דידן על הירושלמי דבכה"ג לא שייך ביטול והיינו דלא פריך הרכבת איסור ה"ד משום דמשכחת לה שפיר בשני מינים דליכא ביטול והיינו כמ"ש בתשובתי ודברי הירושלמי מסייעין ליה דאפילו בשחורה ולבנה סבירא ליה דלא הוי ביטול ומ"ש שם לתרץ אליבא דמהר"מ אלשיך דלא פריך אהרכבת איסור משום דמצי לאשכוחי באילן סרק מיפריך מדברי הירושלמי אלו דסבירא ליה דכה"ג לא מיקרי הרכבה אלא בנוטע בתחלה אך בפשיטות י"ל דבהרכבת איסור הוה פשיטא ליה לאוקומי באילן בירק אך בהיתר לא הוה ניחא ליה לאוקמי כמאן דמתיר כיון דחכמים אוסרים וקי"ל כוותייהו ולפי מש"ל דמהך דמוקי באילן בירק מוכח דס"ל דאף כה"ג לא מיקרי נוטע בתחלה ודלא כהירושלמי ממילא שוב י"ל כמ"ש דבהרכבת איסור הו"מ לאוקמי בסרק וקצרתי:
והנה במ"ש על דברי מהרש"א דאליבא דריה"ג מיירי שהאריס הרכיב דאכתי קשה הא מקיים כלאים העירותי מזה בתשובה וגם בטורי אבן כתב מזה ולהך סברא קשה גם לרבנן דריה"ג דבפשיטא דא"ח שהרי לא יתקיים בידו ודוחק לומר דזהו דאשמעינן קרא למעוטי דא"ח ומהאי טעמא ואמנם באמת לריה"ג יש לומר דשפיר כתב מהרש"א שהאריס הוא כבר החזיק לצאת למלחמה וקמ"ל דא"ח אף ע"ג דביני ביני יתקיימו הכלאים דכיון דדינא הוא דא"ח אין ע"ז שם מקיים כלאים כלל וגם איכא דס"ל דמקיים אינו אסור רק בכלאי הכרם אבל בהרכבת האילן מותר לקיים עיין בריטב"א פ"ק דקידושין ומהרא"ש אין נראה כן ובברכי יוסף האריך בזה ואין פנאי לעמוד על הדברים וע"ש דמסיק דאסור מדרבנן:
ומה שכתבתי דאיכא לאוקמי בילדה פחותה מטפח דאסורה כל שנותיו מדרבנן וא"ח עליו רק על ההרכבה דהא מתניתין לאו מקרא נקט לה הנה גוף הדין צ"ע אם א"ח בכה"ג שאין איסור רק מפני מראית העין וגם י"ל דבכה"ג כל שהרכיבה והוגבהה על ידי ההרכבה שוב החזרה על עיקר הנטיעה ולאו מדין מרכיב צריכין למיתי עלה ובאמת ודאי דמצינן לאשכוחי כמה גווני כיון שהיתה הילדה ראשונה אסורה בהנאה מחמת ע"ז או כלאים וההרכבה מותרת משום זה וזה גורם וכר"י דקי"ל כוותיה ומכ"ש לשיטת רש"י דילדה שסיבכה מטעם זוז"ג הוא וכיון דהכא פריך מילדה שסיבכה אלמא דמקשה למ"ד זוז"ג מותר וא"כ שוב משכחת לה כדכתיבנא ויש ליישב זה: דברי אחיך הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד