אור ברסלב

בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה לח

שאלה לז

עכו"ם שגנב חמץ מישראל ובתוך הפסח השליכו לפני ביתו בלילה וצעק פלוני צא וטול את שלך ולא רצה לקחתו לתוך ביתו ולקחו החמץ למבצר ואחר הפסח רוצה ליתן להישראל החמץ מה דינו:

תשובה מתחלה נדון בדין נכרי שגנב או גזל חמץ מישראל ועבר עליו הפסח ולאחר הפסח החזירו לישראל אי שרי או לא ואח"כ נתקע עצמינו בדבר הלכה בנ"ד ולכאורה היה מקום לדין בזה להתיר לפי מה דאמרינן ב"נ נהרג על פמש"פ ולא ניתן להשבון ופירש"י ביבמות דף מ"ז דאינו בחזרה אלא נהרג דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזילה אבל אב"נ אמרינן בסנהדרין אזהרתן כו' וכן כתב רש"י בעירובין דף ס"ב דבנכרי לא כתיב השבון וכן כתב רש"י בסנהדרין דף נ"ז צערא בשעתא אית ליה כו' אבל בכותי דלאו בר השבון הוא שכל דינו למיתה לא נפיק פמש"פ מכלל פרוטה כו' ומדבריו נלמד לנ"ד דבכה"ג החמץ שרי דהא לא ניתן להשבון וברשותיה דעכו"ם קאי כל ימי הפסח והשתא דאהדרי' מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה ושרי:

איברא דרש"י גופיה במסכת ע"א דף ע"ב מפרש הך דלא ניתן ניתן להשבון דוקא בפחות משוה פרוטה דישראל מחיל עליה ולא מחייב נכרי לאהדורה אבל בש"פ מבואר מדבריו דעכו"ם נמי בר השבה הוא וצריכין אנו לתרץ לשון רש"י שלא יהיו דבריו סותרין זא"ז ואפשר לומר עפ"י מה שהקשו התוספות שם בע"א ד"ה ואי אמרת משיכה בנכרי אינו קונה אמאי נהרג פירוש דהא לא קני כל היכא דאיתיה ברשותה דישראל הוא וקשה דהא ישראל נמי לא קני הגזלה להיות שלו ואפ"ה קניה להתחייב באונסין החיוב דשייך ביה וה"נ יש לנו לומר בבן נח שקנאו להתחייב בה מיתה דהיינו החיוב דשייך בה כו' עכ"ל ולענ"ד י"ל דא"ש לפי מה דאמרינן באלו נערות הגונב כיס בשבת כו' דאפקיה להיכא אי דאפקיה לר"ה איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא כו' מבואר שם דגנב וגזלן לא מחייבי באונסין עד שיקנה אותה באחד מדרכי הקניות וכ"כ התוספות בב"ק דף ע"ט והכי קי"ל בש"ע ח"מ סימן ע"ש ולפי"ז אפילו תימא דחיוב מיתה בעכו"ם לחיוב אונסין בישראל מדמינן ליה מכל מקום שפיר קא קשיא ליה אמאי נהרג דדוקא בישראל מהני המשיכה להתחייב באונסין כיון דבמקח כה"ג הוי קנין גמור משא"כ בעכו"ם אם נימא דמשיכה במקח אינו קונה לדידיה הוי כשאר קנינים שאין מועילין בישראל לחייב באונסין וה"ה בעכו"ם לענין חיוב מיתה. אך י"ל דהתוספות הקשו שפיר לפי מה דאמרינן שם בכתובות רב אחא מתני הכי רבינא מתני לעולם דאפקיה לר"ה ובר"ה נמי קנה וכתבו התוספות שם בשם ר"י דמודה דמשיכה בר"ה לא קנה רק דרבינא קאמר דלענין אונסין שפיר קנה אף בר"ה ולפי"ז קשיא להו להתוספות שפיר דהא ישראל נמי קני לאונסין אף בכה"ג במקח לא קנה כגון במשיכה בר"ה אליבא דרבינא וכיון דרבינא הוא דקמותיב לי' לרב אשי מהא דב"נ נהרג שפיר קשה דלמא אף דמשיכה במקח לא קנה מ"מ שפיר קנה לחיוב מיתה וכל זה לשיטת ר"י אבל הריצב"א כתבו התוספות בכתובות דסבר דאף רבינא ס"ל דלענין אונסין נמי דרך קנין בעינן רק דרבינא סבירא ליה דמשיכה קניה בר"ה אף במקח וכ"כ התוספות בב"ק לפי"ז לק"מ קושית התוספות וא"כ י"ל דרש"י אזיל בשיטת הריצב"א:

ועוד נראה לפי מ"ש הרא"ה בכתובות דאע"ג דלא נהירא לחלק בין דין קניה גמורה ובין חיוב אונסין מ"מ כתב דרבינא מודה דמשיכה בר"ה לא קני ולא פליג אלא אהא דסבר דכה"ג שהוא מוציאו מרשות הבעלים לרשות שאינו שלהם בלי דעתם בכה"ג קניה בר"ה עכ"ל ונראה דודאי אי משיכה הוי קנין אלא דמשיכה בר"ה לא מהני שפיר מהני הקנין משא"כ אם נאמר דגוף המשיכה ליתא כלל שוב אף להתחייב באונסין אין מועיל מה שמוציא בלי דעתם כיון דלא חל ע"ז שם קנין כלל והלכך שפיר אי משיכה אינו קונה אמאי נהרג כיון דאף בישראל כה"ג אם לא היינו מחשיבין משיכה לקנין לא היה מתחייב אף באונסין והרי זה כאילו הוא עדיין ברשות הנגזל לגמרי ואם כן אמאי נהרג. והנה התוספות בעירובין הקשו על פירש"י דמפרש לא ניתן להשבון משום דבעכו"ם לא כתיב השבה מש"ס דע"א דע"כ הש"ס מפרש דאיירי בגוזל מישראל דאל"כ מאי קשיא ליה אמאי נהרג דהא בעכו"ם אף בפמש"פ קפיד עליה ואם כן ממונא גזל מיניה ומה בכך דלא קנה ישראל נמי לא קנה ואפ"ה מחייב באונסין וע"כ דבגוזל מישראל איירי דמחיל וגם ממון הכותי לא נתרבה דהא לא קנה (והוא תי' התוספות בע"א) וע"כ דהש"ס דייק דמיירי בגוזל מישראל מדקאמר ולא ניתן להשבון והיינו משום דמחיל אבל בלא"ה שייך השבה אף בעכו"ם. ועוד הארכתי בתשובות שלפני זה: דברי הק' אפרים

תוכן העניינים

בית אפרים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה