אור ברסלב

בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה לב

שאלה לא

שאלה אם יש היתר לאפות מצות ביום א' אחר השבת ולפי המבואר בש"ע סימן תנ"ה צריך לשאוב מים בה"ש של יום ה' אור לי"ג ואם שכח ולא הביא אז אם יוכל לשאוב בע"ש סמוך לבה"ש או שמא כיון שאפשר לו לדחות האפיה על יום אחר שעדיין יש שהות לאפות קודם פסח אין לו לשאוב בע"ש ונשאלתי לחוות דעי בזה:

תשובה הנה לכאורה היה מקום להסתפק בזה לפי מה דמשמע מלשון המג"א סי' תנ"ה שכתב וז"ל ונ"ל דאם שכח לשאוב בליל ה' ישאוב בע"ש מבע"י ערס"י זה או יצוה לעכו"ם לשאוב בה"ש או יקח מים השאובין בביתו אע"פ שלא נשאבו לשם מצוה כיון דא"א בע"א עכ"ל משמע מפשיטות דבריו דדוקא בכה"ג דהתם שצריך לאפות מצת מצות בליל פסח שחל באחד בשבת שא"א לדחות על יום אחר אז שרינן ליה בחד מהני תקנתא משא"כ בסתם מצות שאופה קודם פסח לצורך הפסח כל שאפשר לאפות אח"כ כלכתחלה דמי ולא שרינן ליה בהני תקנתא. אך דברי הרמ"א גופייהו שכתב בחל פסח באחד בשבת יש לשאוב אור לי"ג צ"ע שהוציא כן מהמרדכי סוף פ"ק דפסחים שכתב שבפסח באחד בשבת יש לשאוב אור לי"ג שמא יקדים קודם הערב שמש או יאחר ויחלל שבת והעתיק זה רמ"א בהג"ה וזה צ"ע דהמרדכי לטעמיה דס"ל דיש לשאוב בה"ש כמבואר מדבריו סוף פ"ב ע"ש בשם בה"ג ולכן יש לדקדק שלא לשאוב בע"ש שאע"פ שאם היה אפשר לצמצם בה"ש אין בכך כלום דהא לכל היותר אין בשאיבה זו כי אם שבות בעלמא ולא גזרו עליו בה"ש מ"מ יש לחוש שמא יתאחר עד תחילת הלילה ויחלל שבת וכל זה לפי מה דמשמע בדבריו שהמצוה לשאוב בה"ש ממש משא"כ לדידן שכתב הרמ"א בריש סימן תנ"ה לשאוב סמוך לבה"ש ופירושו מעט קודם בה"ש לפי משום דא"א לכוין על בה"ש ממש וכיון שכל שאיבה אפילו בחול כן הוא ששואב מעט קודם בה"ש ולא חיישינן ליה שיקדים יותר לשאוב קודם הערב שמש גם בע"ש למה ניחוש לה הכי וא"ל דכיון שהוא צריך לאחר עד קודם בה"ש חיישינן שיאחר יותר עד הלילה ז"א דדוקא בבה"ש ממש שייך למיחש הכי כיון שהוא זמן קצר המבדיל בין יום ובין הלילה ובשהות מה יוכל לבא לידי חילול משא"כ אם הזמן הוא קודם בה"ש נראה שאין לחוש לזה שיבא לידי חילול כדקי"ל בכמה דברים שמותר לעשותו סמוך לחשיכה ולא חיישינן דלמא אתי למפשע ולעשות אחר חשיכה אלא ודאי בין יממא ולילה לא טעי אינשי וגם על המרדכי גופיה צ"ע דחושש שמא יאחר דא"כ גם בחול ניחוש נמי להא שמא יאחר לתחלת הלילה והרי דעת הרא"מ דאין לשאוב אחר בה"ש ולדעת הב"י אליבא דהרא"מ אותן מים אין להם תקנה וע"כ לומר דודאי מדקדקין בדבר שלא לשאוב אחר בה"ש שלא תהיה השאיבה בתחלת הלילה ואם כן פשיטא שאין לחוש לחילול שבת ג"כ ודוחק לומר דאע"ג דהשאיבה תהיה בה"ש מ"מ הרי צריך להוליך לביתו וחיישינן שיהיה שהות עד אחר כניסת שבת דמה"ת לחוש בזה שהרי אין בהולכה שום איסור ואע"ג דלפי מ"ש הרוקח הטעם דנראה כממלא לגינתו וחורבתו אם כן אפשר לומר שגם ההולכה לביתו אסור מטעם זה וכן נמי לפי הטעם משום הכנה משבת ליו"ט אף בהולכה הוא מכין מ"מ צ"ע דבור בחצירו מאי איכא למימר דהא א"צ שהות כלל לטלטל מן החצר לבית וגם אפשר שהוא מניחו בחצר שם וכיון שהשאיבה קודם בה"ש למאי ניחוש לה ועוד דאם כן בכל דבר שהוא משום שבות דלא גזרו עליו בה"ש ואך להרמב"ם לא גזרו במקום מצוה או צ"ג למה לא ניחוש שמא יאחר ויעבור על השבות בכניסת השבת ודוחק לומר דהכא שאני כיון שאין לו להקדים ועיקר זמנו הוא בה"ש וכיון דאחורי יומא טפי עדיף ליה חיישינן שיאחר עוד ויחלל שבת אבל גם ז"א כיון דלענין המים גופיה צריך ליזהר שלא תכנס הלילה ויפסלו המים וכיון שהוא עסוק בהכשר המים ודאי זריז הוא וזהיר במלאכתו לגמור קודם הלילה וא"ל דבכל גווני חיישינן לאיחור ואם יארע שיאחר באמת יפסלו המים משא"כ בחילול שבת דליתא בחזרה ז"א דגם אם יפסלו המים ליתא בחזרה דהא הוא צריך להם במצ"ש לאפות מצות מצוה וא"א לו בע"א וא"כ ל"ל טעמא דחילול שבת דאף בחול נימא שיקדים שאיבת המים לילה א' עכ"פ דשמא יאחר הזמן עד כניסת הלילה ויפסלו ויהיה אפשר לו ליקח עדיין בלילה שאחריה אלא ודאי דז"א דל"ח לזה כלל דודאי מזהיר זהיר ביה וא"כ פשיטא שאין חשש לענין שבת גם כן ועל כיוצא בזה אמרו הוא עצמו מחזיר עליו לשרפו כו' ואם נאמר שדעת המרדכי בזה כשיטת רש"י דלא קפדינן לענין המים על תחלת הלילה דוקא אלא כשהם י"ב שעות בתלוש סגי ומכל מקום אין לשאוב קודם הערב שמש ואם כן כיון דאין קפידא לאחר מצד המים חיישינן שלא ידקדק בדבר וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ויאחר עד הלילה ויחלל שבת דאם כן פשיטא דקשה על רמ"א שהביא דין זה דהא משמע מדעתו שאפילו בדיעבד יש לחוש לדעת הרא"מ וכמ"ש המג"א בשם הד"מ אם כן אין ראיה מהמרדכי דחושש לשמא יאחר דהא לדידן דקי"ל דיש קפידא לענין המים שלא יאחר אין לחוש לחילול שבת כלל:

וכדי ליישב זה צ"ל דהנה הרוקח כתב דאין לשאוב בשבת דנראה כממלא לגינתו ולחורבתו והחק יעקב כתב דצ"ל דמיירי בשבת עצמו דבה"ש הא הוי שבות ולא גזרו בה"ש אך יש חשש איסור משום שמכין משבת ליו"ט כמ"ש המג"א ונראה דבהכנה כה"ג דהוא בידים איכא איסור דאורייתא וכדמוכח בפסחים דף מ"ז דקאמר התם מוקצה דאורייתא מדכתיב והכינו ואזהרתיה מהכא לא תעשה כל מלאכה ואף דקי"ל מוקצה דרבנן מכל מקום הכנה דאורייתא כמבואר בפוסקים ולפ"ז בה"ש הוי ספיקא דאורייתא דשמא כבר נכנס שבת ואם כן מכין משבת ליו"ט ויש בזה משום חילול שבת והשתא א"ש דודאי לענין שאיבת המים א"צ בה"ש דוקא אלא אפילו קודם לו רק שיהיה אחר הערב שמש וכמ"ש במרדכי וז"ל ועוד כתבו קדמונינו נהגו לשואבן אחר שקיעת החמה וכן מלשון בה"ג ביני שמשי וכוכבי ולפ"ז נמי שפיר דמי לשאוב אחר הערב שמש מיד ונמצא הזמן הוא מעת שקיעת החמה עד צ"ה ונראה דשפיר דמי לשאוב מתחילת השקיעה דאז כבר מתחיל החום להתקרר כיון שהיום פנה לערוב וזהו שכתב רמ"א דיכול לשאוב סמוך לבה"ש וכ"כ בד"מ וז"ל וכן המנהג לדקדק לשואבן בה"ש או סמוך לו ממש מטעם דלא ניתנה תורה למלאכי השרת דיכולין לכוין בה"ש ממש כו' ע"ש ואם כן ע"כ דמן הדין שרי קודם בה"ש דאל"כ ל"ש להתיר משום לא ניתנה כו' אך אע"ג דשרי קודם לו מ"מ יש לסמכו לבה"ש כל מה שאפשר כדי שיהיה החמה שוקע ביותר וסוף שקיעת החמה הוא התחלת בה"ש ולפ"ז שפיר כתב המרדכי דבע"ש אין לשאוב דאם ירצה שלא יכשל באיסור הכנה ויקדים עצמו יש לחוש שיקדים קודם הערב שמש ואם ירצה לאחר ולסמכו לבה"ש קרוב שימשוך גם בזמן בה"ש שאז עדיין שעת היתר על השאיבה ואע"ג דבה"ש ממש יש בו איסור שבת מ"מ לענין השאיבה אין לחוש בזה ומותר לשאוב עד צ"ה ממש ומ"מ יש בזה חילול שבת כיון שאינו משום שבות רק משום הכנה שאסור מדאורייתא יש איסור בזה אף בה"ש מן הדין ושפיר כתב רמ"א דין זה בש"ע להלכה משום דבזה אף סמוך לבה"ש אסור ולא דמי להאי דב"ה מתירין עם השמש דהתם פירושו עד תחילת השקיעה ובזה ל"ח שיכשל ויעשה כן בה"ש אף במקום דאיכא מלאכה גמורה משום שעדיין הוא קודם התחלת השקיעה ובין יממא ללילה לא טעו אינשי משא"כ כאן שירצה לשאוב סמוך לסוף זמן השקיעה שקרוב מאוד לזמן בה"ש שפיר חיישינן כיון דלענין הכשר המים לא איכפת ליה מה שהוא בה"ש חיישינן דלמא אתי לאימשוכי בזמן בה"ש ואסור משום הכנה:

ולפ"ז נראה לפי מה שמבואר בריש ביצה דטעמא דביצה שנולדה ביו"ט אחר השבת דאסורה משום הכנה וכתבו רש"י ותוס' שם דמ"מ באחד בשבת דחול שריא משום דסעודת חול לא חשיבא ולא שייכא בהדה הכנה ור"ל דבשלמא סעודת שבת דבעי הזמנה בפה דכתיב והכינו כו' ולכן אם עושה הכנה זו ביו"ט או בשבת הוי כעושה מלאכה ואזהרתיה מל"ת מלאכה כמבואר בפסחים משא"כ סעודת חול שא"צ הכנה כלל ולא איכפת לן בהכנתה ממילא אף אם הוא מכין אותה לאו כלום עביד ואפילו בשבת ויום טוב מותר להכין אותה לסעודה זו דחול והא דאסרינן לאפות מיו"ט לחול היינו משום דאפיה גופא מלאכה הוא ולא שריא רק לצורך אוכל נפש דיו"ט משא"כ במידי דמצד עצמו לאו מלאכה הוא רק משום הכנה היינו דווקא משבת ליו"ט אבל משבת לחול לא שייך איסור הכנה כלל רק היכא דטרח ועביד בידים איכא איסורא דרבנן משום טרחא בשבת או ביו"ט שלא לצורך היום ואם כן פשיטא דבה"ש לא גזרו עליו. ולפ"ז המרדכי ורמ"א ומג"א שפיר כתבו דלכתחלה לא ישאוב בע"ש משום דהתם קאי שיו"ט חל באחד בשבת וצריך לאפות במ"ש מצות של מצוה בזה יש איסור שאיבה בע"ש בה"ש משום חשש הכנה משבת ליו"ט שהוא מדאורייתא וממילא דאף סמוך לו אסור שמא ימשך לבה"ש משא"כ בנ"ד שיום אחד הוא חול ושאיבת מים ששואב בע"ש להכין לעשות בה עובדא בחול בזה ל"ש איסור הכנה וליכא רק איסור דרבנן בעלמא אפילו ביום השבת גופיה משום טרחא שלא לצורך ואם כן לא גזרו עליו בה"ש ואפילו בבה"ש גופא שרי ואפילו להרמב"ם דס"ל דשבות בה"ש אינו מותר אלא לצורך מצוה או שהוא טרוד ונחפז עליה כמבואר סימן רס"א ושמ"ג וכאן אין צורך מצוה כ"כ דהא אפשר ליה למעבד ביום אחר מ"מ היינו דוקא בה"ש גופא משא"כ אם באמת מכוון מלאכתו קודם בה"ש אך דאנן ניקום ונגזר אטו בה"ש פשיטא דגזירה לגזירה כי האי לא גזרינן ועוד נלענ"ד דגם בזה מיקרי קצת צורך מצוה דעל הרוב אותם האופים ביום א' כוונתם בזה לש"ש כי אז השולחן ריקם ונקי מחמץ שדרך להגעיל אותו קודם כניסת השבת אחר הרחיצה והגרירה היטב וכן שאר כלי העריכה וגם העוזרים אשר בשעת עריכה שעל הרוב ידיהם חמין מרוב עבודה שמתמידים בה כל ימי השבוע וביום השבת ינוחו וישקטו ויתקררו ידיהם ויחליפו כח לעשות ביום א' ביתרון הכשר וכיון שיש בדבר משום זהירות מצוה אין לגזור ע"ז אף בה"ש ממש ואפילו לכתחלה שפיר דמי למעבד הכי אם ידע בנפשו כי יום א' אחר השבת הוא שעת הכושר יותר וכל שהוא מכשירי מצוה אפשר לעשותו בע"ש בה"ש ומכ"ש קודם בה"ש רק סמוך לו שאין כאן חשש כלל ואפשר דהכי עדיף טפי שהרי בתשובת הרשב"א כתב השואל להסתפק בזה אם יוכל לשאוב קודם שיעמוד איזה ימים והביאו הב"י ואף דפשיט ליה הרשב"א דשפיר דמי ופסק כן בש"ע מ"מ נראה דלכתחלה אין לעשות כן כל שאפשר בענין אחר לשאוב סמוך לבה"ש שקודם יום שאופה בו ואין לחוש לטרחא בשבת בה"ש לצורך חול וכדכתיבנא. וגדולה מזו משמע מדעת הב"י דאף משבת ליו"ט אין חשש בשאיבה זו שכתב אעובדא דמרדכי שאירע ע"פ בע"ש ונפלה התקופה כו' וז"ל ואכתי קשה שאע"פ שלא היתה נופלת התקופה בליל ה' שלפניו האיך היה מותר לשאוב בשבת לצורך יו"ט וא"ת דשאיבה כיון דלא הוי טרח כולי האי שרי אם כן כי נפלה תקופה בליל ה' שלפניו מאי הוי היה להם לשאוב בע"ש בה"ש כו' ע"ש ומשמע קצת שנוטה לסברא זו דשאיבה כיון דלא הוי טרח כולי האי שרי אך המג"א נקט בזה סברת הב"י בראשונה דאסור משום הכנה ומפרש בזה דברי המרדכי וסיים ע"ז ב"י ובאמת דברי הב"י בקושיא זו על המרדכי תמוה היא וכבר עמד בזה הב"ח והט"ז ופר"ח ופירשו כל אחד בדברים שונים והנה על פירוש הב"ח כבר תמהו שאר אחרונים וגם מה דמפרש הט"ז שהתקופה נפלה בשבת ושאבו בשעת התקופה הוא גם כן תמוה דלפ"ז יותר ה"ל לב"י להקשות דה"ל להמתין עד אחר עבור שעת התקופה וישאבו אז דבזה אין חשש מהתקופה כיון שהמים היו במחובר בשעת התקופה גם מ"ש הט"ז דהב"י מקשה דלמה עברו על סכנת התקופה דהוי ליה לשאוב בע"ש מבע"י או בע"ש בין השמשות קודם התקופה גם זה תמוה דמה שמירה יש בזה מהתקופה כיון שהמים היו בתלוש בעת התקופה ואם נפשך לומר דהב"י בקושייתו סבר דאין חשש במים שהיו בתלוש בשעת התקופה רק דוקא בשואב בשעת התקופה ממש אם כן למה כתב לבסוף שהב"י לא בא רק לתרץ קושיא האחרונה בלבד דהא גם קושיא הראשונה מתרצי בהכי דלכך לא שאבו בע"ש בה"ש שבזה עדיין אין תיקון לתקופה ואם כוונת הט"ז דאכתי קשה למה שאבו בשבת דיש לחוש לאיסור שבת היה להם לשאוב בה"ש דקיל טפי משבת גופיה קושיא זו ה"ל לב"י למנקט בדרך קצרה דלמא שבקי בה"ש ושאבו בשבת ממש ובשעת התקופה דהא ודאי דבה"ש הוי עדיף טפי דאכתי לא עייל שבת וגם לא הגיע עת התקופה ועוד כמה דברים שצריך להולמן לפי פי' הט"ז ובפר"ח פי' שהב"י מפרש שהתקופה נפלה בליל שבת והם לשו במים ששאבו בליל פסח ומ"ש המרדכי ולא חשו היינו שלא חששו לדין אין לשין אלא במים שלנו כו' וזה תמוה לענ"ד וגם ברוקח מבואר להיפך ואף שי"ל שהב"י לא ראה דברי הרוקח דזה אין נלענ"ד:

ואמנם האמת הברור בזה בכוונת הב"י הוא כאשר אבאר דהנה מבואר למעיין בב"י שהוא סובר דאין סכנת התקופה על המים הנמצאים בתלוש בעת התקופה רק על אותן ששואבים אותם בשעת התקופה וגם ע"ז הקשה דהא מ"מ אין לשון בעת ההיא כו' ולבסוף מסיק ואפשר דס"ל דכל מים שהיה בתלוש בשעת התקופה כל ששותה או לש בהם ואוכל אפילו אחר כמה ימים הם מזיקים כו' אבל מעיקרא לא אסיק אדעתיה הא מלתא והוה ס"ל דדוקא על שעת שאיבה יש מקום קפידא וכן נראה מדברי הט"ז והנה באלי' רבה הביא דברי הגמי"י שכתב וז"ל מעשה שאירע פסח באחד בשבת ונפלה התקופה בליל ו' שלפניו ואעפ"כ לא חשו ולשו במים שנשאבו בליל ה' ושום א' לא אפה אלא לצורך יום א' דאין יו"ט מכין לחבירו אבל טעו קצת בני אדם שאפו ביום ו' משום דחביבה מצוה בשעתה עכ"ל וכתב האלי' רבה על זה הבאתי מעשה זה להראות התמיה גדולה על הב"י ועל האחרונים כו' ולענ"ד אין כאן תמוה על הב"י רק שהנוסחא שלפנינו בב"י צ"ל כאשר הוא במרדכי ונפלה התקופה בליל ה' שלפננו והיינו ליל ו' וכן הוא דעת הט"ז בזה אך מה דאיתא ולשו במים השואבים בלילה זה גם כן ט"ס וצ"ל במים השואבים בליל ה' וכאשר הוא בהגמי"י וזה מבואר שהרי הב"י כתב על דברי המרדכי וכ"כ בהגמי"י פ"ה הרי שהב"י ראה דברי הגמי"י בזה והיו לאחדים בידו עם דברי המרדכי (ובהגמ"י שלפנינו לא מצאתי מזה ומסתמא כן הוא בדפוסים הישנים) ולפ"ז שפיר מתפרשין דברי דהנה לפי הס"ד דהב"י שאין קפידא כ"א על השאיבה בשעת תקופה מתפרש מ"ש המרדכי ואעפ"כ לא חשו כו' ר"ל דאע"ג שלא היו יכולין לשאוב המים בליל ו' מחמת התקופה שנפלה בתחלת הלילה מ"מ לא הקדימו האפיה על ע"ש כמו שעשו קצת אנשים אלא משום חבוב מצוה בשעתה אפו במ"ש וכדי להנצל מן התקופה לשו במים שנשאבו בליל ה' ואע"ג שאין זה כדינו ממש להקדים השאיבה ב' ימים קודם הלישה וכאשר באמת נסתפק השואל בתשובת הרשב"א מ"מ לא חשו לזה ואפו בשעתו רק שנשאבו בליל ה' שהקדימו השאיבה עד ליל ה' וע"ז כתב רבינו יהודה החסיד דאין להקפיד כו' ור"ל דר"י החסיד פליג על הנך שהקפידו בדבר התקופה והקדימו השאיבה לליל ה' דאין צורך בדבר דשומר מצוה כו' ואם כן יותר טוב לשאוב בליל וא"ו שלא להקדים השאיבה כ"כ. ובזה נבוא לביאור דברי הב"י דמתחלה כתב שפשוט שזהו לדברי האומרים שלשין ואפין בליל פסח עצמו דאלו לדברי האומרים שלשין ואופין מע"פ ל"ש הא ר"ל דאיכא מאן דסבירא ליה בסימן תנ"ה דאין קפידה לאפות בליל פסח דוקא אם כן היה להם לאפות בע"פ ואז יצאו ידי שניהם וכמו שבאמת עשו קצת אנשים שהביא בהגמי"י אלא ע"כ שיש בזה חבוב מצוה ומחמת זה דחינן התקופה משום שומר מצוה כו' או מקדימין השאיבה ולא קפדינן אקדימה ועל זה הקשה דאכתי ה"ל לשאוב בע"ש מבע"י דבזה גם כן היו נשמרים מהתקופה ולא היו צריכין להקדים השאיבה מן הלישה כ"כ וע"ז תירץ דשמא סובר כמ"ד דשאיבה מבע"י לא מקרי מים שלנו וע"ז חזר והקשה כיון דבאמת במים אלו לא היה חשש מחמת התקופה שהרי לשו במים שנשאבו בליל ה' שלא בשעת התקופה וא"כ עיקר הרבות' שהקדימו השאיבה שני ימים ללישה ולזה לא היה צ"ל וגם נפלה התקופה בלילה שלפניו דאף אם לא היה נפילת התקופה אז ע"כ היה צריכים לשאוב בליל ה' שהרי א"א לשאוב בשבת לצורך י"ט וכן קשה אמ"ש ר"י החסיד דאין להקפיד משום שומר מצוה כו' דמה בכך שאין קפידא מחמת התקופה מכל מקום יש קפידא מחמת שבת (ומכל מקום לא נקט הב"י קושייתו אמלת' דר"י החסיד די"ל דמ"ש ר"י החסיד דאין להקפיד כו' לאו אההו' עובדא כתב כן ולאו בשבת קאי כ"א בחול קאי היכא שנפלה התקופה לעת צאת השואבת ולכך נקט הקושי' דלמה נקט בעובדא זו נפילת התקופה כלל שהרי בלא התקופה היו צריכים לעשות כן משום שבת) וא"ת דשאיבה דלא הוי טרחא כולי האי שרי א"כ אף שנפלה התקופה בלילה מכל מקום הא התקופה נפלה בלילה והיינו עכ"פ בתחלת הלילה והיו יכולים לשמור מהתקופה על ידי שישאבו בה"ש כדרך ששואבין בחול וע"כ לומר שנמנעים מלשאוב בע"ש בה"ש משום שמא יאחר ויבא לידי חילול שבת אם כן לא הוצרך לכתוב ששאבו ביום ה' משום נפילת התקופה בליל שבת דבלא"ה היו מוכרחים ללוש במים שנשאבו ביום ה' כיון שלא היה אפשר לשאוב אור לי"ד מחמת כניסת שבת ואח"כ הקשה דמה איכפת לן בשאיבה כיון שהלישה אחר התקופה ולכן כתב לתרץ הכל בחדא מחתא דסבירא ליה דכל מים שהם בתלוש בשעת התקופה הם מזיקים וממילא מתפרש מה דקאמר ולא חשו היינו שלא חשו מחמת נפילת התקופה ור"י החסיד הסכים עמהם משום שומר מצוה כו' וממילא מתרצין הני קושייתא ומה שלשו במים שנשאבו ביום ה' היינו באמת מחמת שבת וכמ"ש המרדכי סוף פ"ק וכאשר פירשו האחרונים דברי המרדכי ודברי הב"י ברורים ונכונים בס"ד: דברי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה