אור ברסלב

בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה לא

שאלה ל

בפסח נמצא בתבשיל קליפה של שבולת שועל ולא נודע אם הוא קליפה עליונה הנושרים בשעת דישה או הקליפה העבה הנושרת בשעת כתישה מה דינו:

תשובה הנה המג"א סימן תנ"ד כתב שראה מורין בקליפה שקורין שפרייאר שאינו מחמיץ אבל בקליפה העבה לא ולכאורה מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה בפסחים אין שורין מורסן פירש קליפת חטין העבה נראה מזה דסבירא ליה דמחמיץ ועיין בחק יעקב וא"ר ושאר אחרונים ולכאורה משמע מש"ס דשבת דף ע"ו דאינו מחמיץ דפריך התם מהא דה' ריבעים עם סובין ומורסן חייב בחלה ומה קושיא התם אפילו סובין ומורסן לבד חייב כיון דמחמיץ וילפינן לחם ממצה אך י"ל דז"א דאף ע"ג דגם בחלה מחמיץ בעינן מכל מקום לא סגי בהא לחודיה אלא בעינן דלהוי חזי לאכילה דאל"כ לא קרינן ביה מלחם הארץ ולכך פריך דהא סובין ומורסן לא מצטרף להיות אוכל ומשני שכן עני אוכל כו' ושפיר קרינן ביה לחם הארץ כמ"ש רש"י שם ואדרבא מזה מוכח דמחמיץ דאל"כ הא ליכא שיעור ה' רבעים שבאים לידי חימוץ וכן משמע מדאמרינן במסכת חלה ניטל סובן ומורסנן וחזר לתוכן פטורה ומבואר שם בר"ש בשם הירושלמי הטעם משום שאין זה דרך עיסה אבל מ"מ נראה דשפיר הוא בא לידי חימוץ וע"ש ברע"ב ובתוי"ט והרמב"ם בפה"מ כתב לפי שאמר הכתוב עריסותיכם דרך עיסה משמע דמ"מ בא לידי חימוץ. אך אפשר דאין זה ראיה דהא אורז ודאי אינו מחמיץ ואפ"ה קי"ל דאם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ובירושלמי איתא על ההיא דמתניתין דניטל מתוכן כו' דאתי כרשב"ג דאמר לענין אורז לעולם אינו מצטרף עד שיהיה בדגן כשיעור מזה משמע דסבירא ליה דמורסן דינו כמו אורז אלא דכל זמן שלא ניטל מתוכו שפיר מצטרף כיון שעיקרו הוא קמח משא"כ כשניטל ממנו מיהו ר"י שם בירושלמי פליג וסובר דמתניתין ד"ה ולפי שאינו דרך עיסה ומשמע דגם אינהו סוברים דהוי כמו אורז אלא דבאורז גופא לא בעינן רק טעם דגן. אך הירושלמי גבי אורז כתב טעמו משום שהחטים גוררים את האורז שבאים לידי חימוץ ואפשר דגבי מורסן נמי כה"ג הוא שהקמח גורר המורסן ומביאו לידי חימוץ רק כשניטל מתוכו אינו דרך עיסה:

ואמנם מש"ס דפסחים אין שורין מורסן כו' מבואר דמורסן ודאי מחמיץ וכמ"ש הח"י ותמה על המג"א דמספקא ליה ובא"ר כתב דאף על גב דלהרמב"ם וברטנורא קליפה עבה ודאי מחמיץ דהיינו מורסן מכל מקום המגן אברהם מספקא ליה לרש"י דמפרש דסובין היינו קליפה עבה וכתב ראיה דלפירוש הרמב"ם קשה בהא דשבת דהוי זו ואצ"ל זו ואין דרך התנא לשנות כך ע"ש ומצאתי דרש"י בב"ק דף צ"ט המוליך חטים כו' ועשאן סובין או מורסין פירש"י סובין גסין ממורסן ור"ל דלפי זה הוי בדרך לא זו אף זו אך ברשב"ם בב"ב דף צ"ג כתב מורסן היא הקליפה העליונה שמוציאין מחטין הכתושים במכתש סובין כשטוחנין גסין ולא הדק נשאר בנפה והוא סובין (הלשון מגומגם ואפשר צ"ל ולא לתת) והוא להיפך מפירש"י בשבת אלא כפירוש הרמב"ם במשנה דשבת אלא שהרמב"ם שם כתב סובין הקמח הבינוני ומורסן הוא הקליפה העליונה העבה היוצאת בנפה תחלה ולשון זה צריך ביאור ואפשר דר"ל דמכל מקום הקמח הבינוני הוא גס יותר לפי שלא נטחנו החטים היטב משא"כ המורסן שהוא אינו רק קליפת החטה לבד כיון שנטחן הוא יוצא בנפה תחלה ולפי זה תערובתו בעיסה אינו גרוע כל כך סובין וגם לרמב"ם הוי לא זו אף זו דאף המורסן שהוא יוצא בנפה תחלה אינו מצטרף אך אחר עיון ז"א ור' דכשמרקדין הקמח פעם אחת נשאר בנפה המורסן שהוא גס יותר וזה כוונתו במ"ש היוצא בנפה תחל' ואח"כ כשמרקדין בנפה דקה מזו נשא' שם הבינוני ודרך זו ואצ"ל זו קתני וכמ"ש הא"ר וכן משמע שהסובין הם דק וקרובים לקמח יותר מן המורסן מדאיתא במדרש שיר השירים אמר רבי אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה למלך שנטל סאה חטים ונתנה לנחתום אמר ליה הוציא לי כך וכך סולת כך וכך סובין כך וכך מורסן כו' והביאו רש"י בשה"ש שם לשון זה מורה דהסובין קרובים יותר לקמח ודקי' ממורסן ובאמת שכן מבואר במשנה דתרומות דאיתא שם אם מורסן מותר ובסובין מחלק בין חדשים לישנים ע"ש ומזה הקשה בא"ר על רש"י דהא סובין גרע ממורסן לרש"י בלשיטת הרמב"ם החילוק מבואר דמורסן פירושו הקליפה העבה הנושרים על ידי כתישה ומיקרי מורסן אף קודם טחינה וזה אין בו דיבוק מקמח כלל ולכך מותר משא"כ סובין הוא לאחר טחינה מה שנשאר בנפה ואז יש חילוק בין ישנות שנטחן היטב וכן כתב בפירוש להגאון החסיד מהר"א ווילנא אבל לפירש"י קשה ויש בזה אריכות דברים ולדינא נלענ"ד להתיר בזה דאף את"ל ספיקא הוי בכה"ג דאינו רק משהו יש להקל בפשיטות: דברי זעירא מן חברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

תוכן העניינים

בית אפרים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה