בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה כז
שלום וברכה וחיים מן השמים. לאשר ברוחו פי שנים. כבוד ידיד נפשי הרב הגדול החריף ובקי בחדרי תורה. משיב מלחמה שערה. כש"ת מוה' יעקב נ"י:
ראיתי קונטרס אשר בא בארוכה וחדאי נפשאי בפלפולו יישר חילו ועם כי ידי רפות ותשושות אמריו הנעימים תמכו ידי להשיבו דבר עם לבבי ואבא קצת על סדר קונטריסו. א' מ"ש לפקפק על מ"ש לתת תבלין לפסק הרמב"ם שפסק כר"א לגבי דר"י וכתבתי דר"א תלמיד חבר היה ואפשר למיפסק כוותיה ועל זה האריך לדחות ובסוף כתב ונפלאתי מאד אשר כת' כ"ת לדחות פסק ברור משום דר"א תלמיד חבר היה לר"י ומה בכך כו' ועל זה אני תמה כי לא מלבי הוצאתי פסק זה רק הוא פסק הרמב"ם וה"ה והגמי"י כתבו טעמו שפוס' כר"א והבאתי גם דברי הרשב"א שכתב הטעם משום דר"א קאי כרבנן ואני הוספתי על השמועה וכתבתי שיש לומר כיון דר"א לא הוה תלמיד מובהק רק תלמיד חבר מצינן למיפסק כוותיה ור"ל דאפילו תימא דאף בכה"ג שהרב פוסק כיחיד ותלמיד כרבי' אין הלכה כתלמיד במקום הרב מכל מקום בזה שאינו תלמיד מובהק רק תלמיד חבר שפיר מצינן למיפסק כוותיה. ואהו' עד שהוא תמה מכמה מקומות שאין הלכה כתלמיד במקום הרב אף בתלמיד חבר כגון ר"כ ור"א יתמה דמ"מ מנ"ל להרמב"ם להכריע בפלוגתא זו לקולא אף אם לא היה תלמיד רק חבר לבד. אך פשוט דממקומו הוא מוכרע דר"י אליבא דיחידאה אמר למלתי' ור"א קם ליה בשיטתיה דרבים ולא בחזקת היד דחיתי פסק זה רק הוא דחוי מעיקרא כמ"ש הרשב"א שכ"כ בפשיטות ואני הוספתי להטעים הדברים דגם סתם משניות דטהרות כוותייהו דרבנן וגם דר"א תלמיד חבר ובמקום שאין הדברים מטין לפסוק כתלמיד מה"ת לפסוק כוותיה במקום הרב כיון שעכ"פ הוא גדול ממנו וממקום שהביא כ"ת יבא וישפוט דאף על גב שפסקו בחדא כר' יהודה לגבי ר"א לענין מכאן ועד עשרה ימים משום דר"י רבי' דר"א באידך פוסקים כר"א גבי דר"י משום דסתמא דש"ס פריך אליבי' ומכ"ש בהא דהדרינן כללא דיחיד ורבים וגם הלכה כסתם משנה דטהרות ועכ"פ מה שהביא כ"ת דכללא הוא דהלכה כר"י לגבי ר"א היא אך למותר שהרי עיניו הרואות שהבאתי תשובות ח"י סימן צ"ד ושם מבואר כן בשם ס' הכריתות והז"ע וע"ש שהביא מדברי הרמב"ם ה"ל עבודת יוה"כ דפסק כר"א לגבי דר"י וכ' משום דבת"כ סתם כוותי' דר"א ואם כן כ"ש הכא דקאי כרבנן וסתם משנה ועיין בלח"מ שכתב משום דבירושלמי אר"י טעמא שלא יטעה בהזאות ואין זה מספיק דאש"ס דידן יש לסמוך טפי ואפשר לומר לפמ"ש התוספות ביומא דף ד' ד"ה ת"כ דכיון דאשכחן ר"א דאמר בסמוך ויקרא אל משה כו' מסתמא משמיה דר"י רבי' אמרה ואף על גב דלא אמרה משמיה דר"י אשכחן ביבמות דף צ"ג כו' עד אף ר"א תלמידך יושב ודורש כו' וכ"כ הריטב"א בחידושיו למכות דף ה' שמעת מילין דבר נפחא כו' ומיהו ר"א דלא אדכר לר"י כו' אולי שלא חשש שהכל יודעין שדבריו דברי ר"י רבו כו' ע"ש ואם כן כיון דאשכחן בירושלמי דר"י ה"ט שלא יטעה אית לן למימר דר"א נמי מתור' ר"י רביה אמרה אלא דאמורא אחרינא אמר משמיה דר"י בגוונא אחרינא ולכן שפיר סמך הרמב"ם שם על הירושלמי אבל היכא שהש"ס מסדר פלוגתות ר"י ור"א ולא מצינו בירושלמי שהיא מימרא דר"י ודאי דיש לפסוק כר"י לגביה דר"א דרביה הוי ואף שהוא לו תלמיד חבר מכל מקום עכ"פ היה גדול ממנו וכמ"ש הרא"ש פרק עשרה יוחסין דהלכה כרב אסי לגבי דשמואל שהיה גדול ממנו דשמואל לא עייל קמיה דר"א ולא מחמת זקנה כו' ואע"פ ששמואל לא היה תלמידו של ר"א ומכ"ש ר"א לגבי דר' יהודה. ומכל מקום בנ"ד דמילתא דר' יהודה היא מימרא באנפי נפשיה ומילתא דר"א הוא מימרא באנפי נפשיה מצינו למימר דר"א נמי משמיה דר' יהודה רביה אמרה כמו שכתבו התוספות דיומא והריטב"א דסתם מימרת ר"א משמיה דר"י הוא ומסייע ליה הא דס"ל לר"י בעלמא הלכה כסתם משנה ופליג עליה דרבה בב"ח אמר ר"י ירושלים כו'. או סבירא ליה דאליבא דר"י אמרה וליה לא ס"ל אלא כרבנן וכסתם משנה ויש לפסוק כר"א שהיה גדול מרבה בב"ח כדמשמע ביומא דף ט' גבי ר"ל הוי סחי בירדנא כו' אמר ר"פ שדי גברא בינייהו כו' או רבה בב"ח ור"א ופירש"י שר"א היה הרוחץ ורבה בב"ח פשט לו היד (וקצת צ"ע לענ"ד דא"כ איך קאמר אלהא סנינא לכל ופירש"י לכל בני בבל דהא רבב"ח משמע שתחלתו מא"י ובא לבבל דאע"פ שהתוספות בסנהדרין דף ד' גבי דאמר ר"ח לסבי בן אחי יורד לבבל כתב דל"ג רבה בב"ח מכל מקום בפסחים משמע פרק מקום שנהגו רבה בב"ח כי אתא לבבל אכל דאייתרא מבואר שמבני א"י היה ובא לבבל ודעתו לחזור וכן מוכח שם בדף י"ג גבי עולא רכיב חמריה כו' ובדוכתי טובי ואדרבה ר"א היה מבבל וסליק לא"י כמבואר בסוף המדיר ובסוף כתובות וכמה דוכתי ובירושלמי דר"י. קרי ליה הדין בבלאה אך מכל מקום הדין עם רש"י בזה דר"א היה גדול מרבה בב"ח כדמשמע ביומא דף ע"ח אמר רבה בב"ח שאלו את ר"א ופירש"י ר' אלעזר גרסינן שהוא ר"א בן פדת וכן בגיטין דף ה' רבה בב"ח אייתי גיטא כו' אתי לקמיה דר"א כו' וכן בפרק הספינה כי אתאי לקמיה דר"א אמר לי עתידין ישראל כו') ועיין בירושלמי יבמות פרק כיצד אתפלגין ר"י ור"א כו' דבכל אתר ר"א סמך לר' חייא רבה דתני ר"ח אומר כו' ובירושלמי איכא טובא דר"א אמר בשם ר' הושעיא רביה דר' יהודה ובפרק החולץ אמר ר"א בשם ר' הושעיא הלכה כר"י אמר ר' יוחנן זימנין סגיאין יתבית קומי ר"ה ולא שמעית מיניה הדא מלתא א"ל ולית בר נש אמר מלה ולית חברין שמיע ליה ובכתובות פרק הכותב וכן בקידושין פ"ק אמר התם א"ל תרי כל קבל ארבעה כו' א"ל תרי כל קבל תרי אינון ר' אליעזר תלמידיה דר"ח רבה ר' יוחנן תלמידיה דר' ינאי עכ"ל:
ואמנם מילתא דפשיטא ליה לכ"ת דאף בתלמיד חבר איתמר הך כללא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב. נראה דבמחלוקת הוא שנויה כמבואר באשר"י קידושין דף ט' בשטר אירוסין שלא מדעתה דר"י ט"ע ובה"ג פסקו כרבינא לגבי דרב אשי אע"ג דרבינא תלמיד חבר דרב אשי כמבואר בעירובין ור"י רגיל לפסוק כרב אשי לגבי רבינא מטעמא דרב אשי גדול ממנו ע"ש והוא מדברי הסמ"ג דף קכ"ז ע"ב בענין שטרי פסיקתא ע"ש וראיתי בשו"ת חו"י שכתב ונ"ל קצת טעם למאן דפוסק כרבינא כי אוירא דא"י אהני ליה קצת עיין מנחות דף מ"ב ור"ל דשם איתא דרב אשי אמר לרב סמא לא תתקף לך דחד מינייהו עדיף כתרי מינן ופירש"י דרבינא בא מא"י ולפי זה היה מקום לומר גם כאן דר"א בא מבבל וסליק להתם ואמרינן בכתובות דחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו ולפי מה שכתב החו"י צ"ל דהך טעמא מכריע לפסוק כוותיה נגד רב אשי ואם כן על כל פנים יש לומר דאין הכרח שלא לפסוק כוותיה במקום הרב אם בא מבבל לארץ ישראל ונתחכם ביותר וכן כתב בכללי הש"ס שבסוף ברכות וז"ל וכתב הגאון אם התלמיד האריך ימיו אחר רבו ונתגדל בחכמה למה לא יהיה הלכה כמותו ע"ש ור"א נתחכם ביותר כדמשמע בפרק הערל דאמר ר"י לר"ל ראית לבן פדת יושב ודורש כמשה מפי הגבורה כו' א"ל היכא א"ל בת"כ כו' ע"ש ובירושלמי דסנהדרין סוף פרק ז"ב ר' לוי ה"ל חד דין כו' ע"ש דבחיי ר"י הי' ר"א יושב ודן את הדין ובריש יומא קרי ליה מרא דארעא דישראל ונראה דזה היה אחר פטירת ר"י חלקו לו שם זה אע"ג דעובדא דסחי בירדנא הי' בחיי ר"י נקט הש"ס ע"ש שיקרא אח"כ והא דבנדה אמרינן מ"ט קרי ליה מרא דא"י דההוא איתתא דאייתי דמא כו' ופירש"י בקי במראות דמים מכל חכמי א"י נראה דודאי לאו משום זה לבד חלקו לו שם זה דא"כ מאי קאמר ביומא השתא ר"א מרא דא"י לא משתעי ר"ל כו' ומאי קושיא דאטו משום שהיה בקי במראות מכריע חכמי ישראל שמא בענינים אחרים רבה בב"ח גדול ממנו לכן מביא בפ"ב דגיטין דאמר עולא לר' יהודא לא תצטער דהא ר"א מרא דא"י קרי קמי' וחתים ופי' רש"י בקי מכל חביריו אלמא דלאו משום האי מילתא דמראות חלקו לו כבוד להיקרא בשם מרא דא"י אלא בקי מכל חביריו בכל ענינים והא דקאמר בנדה ואמאי קרו כו' נראה משום דהתם אמר עולא ומה ר"א מרא דא"י כי מיקלע לאתרא דר"י לא חזא דמי כו' קשיא ליה מה שכתב דנקט ליה עולא הכא בהאי שמא ולמד ממנו ק"ו לענין ראיית דם באתרא דר"י וע"ז קאמר משום דההוא איתתא כו' (וטפי הוה ניחא אי הוי גרסינן ואמאי קרי ליה כו' ואעולא קאי דקרי ליה הכי אך לשון רש"י בגיטין שכתב דבמס' נדה מפרש אמאי קרי מרא דא"י צ"ע לפ"ז וצ"ל דרש"י סבירא ליה דמחמת ההוא עובדא החלו לקרותו בשם זה אבל ודאי שהיה בקי בכל ענינים טפי מחביריו) ועכ"פ אחר שלמד אצל ר"י נתחכם ביותר עד דקרי ליה מרא דא"י וכן משמע בנדה דע"ש סופו קאמר שהרי אמר כי מיקלע לאתרא דר"י כו' והיינו פומבדיתא והרי ידוע שר' בתר דסליק לא"י שוב לא חזר לבבל וכדשמע בהפועלים דר"ז יתיב בתעניתא דלא נשכב ר"א בשניה ונפלו עליה מילי דצבעא וע"כ הא דכי מיקלע לאתרא דר"י בעודו בבבל היה וקאמר אע"פ שהיה מרא דא"י בראיית דמים גם כן דהא האי איתתא כו' (ועיין בסה"ת הל' א"י שכתב שבסדר התנאים יש שר' יוחנן חי יותר משלש מאות שנה וחשיב התם שהיה חי גם אחר רב אשי וצ"ע דבפ' הפועלים משמע שנפטר סמוך לפטירת ר"ל ובר"ה דף כ' שלח ליה ר"י נשיאה לר' אמי הוו יודעין שכל ימיו של ר' יוחנן היה מלמדנו כו' ואין כאן מקומו:
והנה הר"ן כתב רפ"ק דסוכה מסורת מפי הגאונים ז"ל דהא דאין הלכה כתלמוד במקום הרב ה"מ כשנחלק עליו בחייו דכיון שלא קיבל רבו דבריו נדחו דבריו אבל כשנחלק עמו לאחר מיתה לא אדרבא קי"ל הלכה כבתראי ואף שכתבו דווקא מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי מכל מקום גם בדורות שלפניהם עכ"פ אין הכרח לכלול אין הלכה כתלמיד במקום הרב בכה"ג שלא נחלק בפניו שהרי אין הוכחה מדלא קיבל הרב את דבריו וא"כ היכא דמסייע ליה מתניתין וכה"ג שפיר מצינן למפסק כוותיה ומכ"ש בתלמיד חבר וכמו שכתבתי וכן כתב הנ"י ר"פ כיצד הרגל שהרא"ה כתב בשם רבותיו ז"ל דכשהתלמיד מאריך ימים אחרי רבו וחולק עליו הלכתא כמותו וע"ז אמרו דהלכה כבתראי ובש"ג שם כתב שע"פ כלל זה יש לסלק כמה קושיות שהקשה הרא"ש על הרי"ף בב"מ וכן הריטב"א בסוכה כ' כלשון הר"ן ז"ל ע"ש ועיין בס' יבין שמועה למהר"ש אלגזי ז"ל דלאו דוקא בחייו אלא כשנחלק עמו פנים בפנים וידע הרב בדברי התלמיד ולא קיבל דבריו דזיל בתר טעמא כו' ע"ש ועיין במעדני מלך פ"ב דנדה גבי פלוגתא דרבי ור"ח לענין בדקה בעד כו' ופסק הרא"ש כר"ח וכתב טעמא מע"מ משום דר"ח בזקנותו תלמיד חבר דרבי הוי כמו שכתבו התוס' שם ועיין ברש"י פ' הדר שכתב תלמיד חבר חכם כמותו אלא שלמד ממנו דבר א' או יותר ובשו"ת הריב"ש ובשו"ת מהרי"ק הוכיחו דאף אם לא הגיע להיות חכם כמותו הוי תלמיד חבר (וע"ש במהרי"ק שהביא מהסמ"ג בהא דרבינא ורב אשי וכ' דאפשר דר"י ט"ע לא פליג אלא משום דסבירא ליה דרבינא בתראה טפי מר"א כמו שכתב בהדיא ולא סבירא ליה לפלוגי משום סוף הוראה כו' ע"ש ולא נמצא כן בדברי ר"י ט"ע טעמא משום דרבינא בתראה הוא רק סתם כתבו בשמו שהלכה כרבינא אך במרדכי פרק הנושא כתב ויש תוספות דמספקא להו משום דרבינא בתרא הוא עד כאן לשונו וקצת צ"ע לפי פי' ה"ג שכתב רש"י במו"ק בהא דאמר רב אשי לבר קיפוק כו' בנוסחות הע"י וברש"י ליתא) נראה שרבינא נח נפשיה קמיה דר"א אך מהא דב"ב דף קנ"ז אמר רבינא במהדורא קמא אמר לן רב אשי כו' נראה שחי אחר רב אשי וכן כתב רב שרירא שר"א נפטר תשל"ח לשטרות ורבינא דסוף הוראה תת"א ואם תרצה לקיים כפירוש ב' דרש"י צ"ל דעל רבינא שהיה בימי רבא כמ"ש התוס' בחולין קאי שהוא נפטר קודם כמבואר ג"כ בדברי רב שרירא וקצרתי:
והנה מה שכתב כ"ת דאמרינן בש"ס ה"ד תלמיד חבר כר"כ כו' טעות נזדקר בקולמסו דלאו אתלמיד חבר איתמר רק אהא דרב ותלמידו מונין להם שנים כמבואר בסנהדרין רק האמת שהיו תלמידי חברים כמ"ש רש"י בשבת דף קמ"ו משום כבוד רבותינו ר"כ ור"א ע"ש ומההיא דסנהדרין משמע איפכא כיון דמונין להם שנים אלמא שדעתם מכרעת ולא מסתבר לומר דדווקא כשהשוה לדעת רבו או כשיש אחר ששוה לרבו דמסייע בהדי' דמה"ת לחלק כיון דלסברי' לא צריכי אם כן למה לא יוכל לחלוק על רבו במילתא דתליא בסברא. ומה שכתב דאין הלכה כמותם כ"א מטעם דשתיק רב ושתיקה כהודאה אין הכרע כלל דהתם לא החליטו דעתם לומר שהסברא להיפך רק דרך שאלה ואי הוי מהדר להו דודאי דינא הכי הוו מקבלי מיניה וגם בהך פלוגתא דנ"ד דר"א ור"י כה"ג הוא דודאי ר"י דפוסק כר"י שהוא יחידאה משום דמסתבר ליה טעמי' דר"י ושפיר מצי לפלוגי עליה אי מסתבר ליה טעמייהו דרבנן וגם מה שכתב כ"ת דאף דר"כ ור"א שניהם נגד רב לא פסקינן כוותייהו בספר יבין שמועה הוכיח מדברי המרדכי פרק המפקיד בשם ראבי"ה גבי פלוגתא דרבה ואביי ורבא דאי הוו תרי הוה הלכתא כוותייהו:
אך מדברי הרשב"א בתשובה סימן תס"ד גבי עיסה שנילושה בביצים מבואר דאף בב' תלמידים אין הלכה כנגד הרב ומה שכתב כ"ת דאם הלכה כר"י לגבי ר"ל שהיה גדול מר"א כ"ש מר"א לא רציתי להאריך הרבה פעמים מצינו שלא למדו ק"ו בענין פסקי הלכות ועיין בשו"ת חו"י ובשו"ת מהרי"ק וגם שאע"פ שמתחלה היה ר"ל גדול מר"א כמו שכתב מההוא דילמא מכל מקום אח"כ אפשר שנתחכם יותר וכמו שכתבו התוס' בנדה גבי בזקנותו של ר"ח ור"א האריך ימים הרבה אחר ר"י כמש"ל דר"ז יתיב בתעניתא דלא נשכב ר"א בשניה ומסתמא נתקבלה תפלתו ור"ז גם כן האריך ימים כדאיתא במגילה והיה בימי אמוראים אחרונים אך בלא"ה האריך כ"ת ללא צורך דודאי דינא הכי דבדאורייתא יש לילך אחר הגדול אפילו אם לא היה רבו כלל כדאיתא בע"ז וביו"ד סימן רמ"ב בהגהת או"ה ומכ"ש בתלמיד חבר אם לא הגיע לחכמת רבו דאיכא תרתי אך היכא דיש סיוע לפסוק כוותיה אף שכנגדו החלוק עליו הוא גדול ממנו שפיר מצינן למפסק כוותיה וגם בכלל אין הלכה כתלמיד במקום הרב כן הוא ומכ"ש בתלמיד חבר וכמבואר בגיטין דף ס"ד לענין פלוגתא דשליש שהרי"ף והרמב"ם וכמה פוסקים פסקו כר"ת אף על גב דתלמודיה דר"ה הוי משום דהש"ס פריך אליבא דר"ח ואף שכתב בשם הרמב"ן שהנוסחא הראשונה של הרי"ף דהלכה כר"ה וסבירא ליה להרשב"א והרא"ש להחמיר והיינו משום שלא נתגלה להם טעמו של הרי"ף כדפריך רבינו אפרים עליה דהרי"ף דמסוגיות הש"ס אין ראיה ולענ"ד ודאי עיקר כנוסחא שלפנינו שכן כתב הרי"ף בתשובה שזכינו לאורו שכתב להדיא דהלכה בהא כר"ח והביא ה"ה תשובה זו ונראה כיון דר"ח לאו תלמיד גמור הוא אלא תלמיד חבר כמו שכתבו התוס' בפרק הדר ובסיוע כל דהו מצינן למיפסק כוותיה משא"כ אי איכא סיוע מה"ת לפסוק כוותיה אפילו אם היו שוין ומכ"ש בתלמיד כנגד הרב אף אנו נאמר בנ"ד דר"א תלמיד חבר דר"י כיון דמסייע ליה כללא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכללא דהלכה כסתם משנה מסתבר ליה להרמב"ם לפסוק כוותיה דר"א נגד ר"י ומכ"ש די"ל אמוראי נינהו אליבא דר"י וכמ"ש שם ומכ"ש דא"ש לפי מה שכתבתי לעיל מדברי התוס' דיומא דף ד' דאף דר"א אומר סתמא אית לן למימר שהוא מתורת ר"י רבו וכדאיתא ביבמות וכן מבואר לענ"ד בש"ס דתענית דף ד' ע"ב אמר ר' אסי אמר ר"י א"ל ר' זירא לר' אסי ומי אמר ר"י הכי והתנן כו' ואמר ר"א הלכה כר"ג א"ל גברא אגברא קרמית כו' ולכאורה הוא תמוה על ר"ז מה עלה על דעתו בזה וכי חדת הוא ליה שר"א יהיה חלוק על ר"י ויותר תמוה לישנא דר"ז דפריך ומי אמר ר"י הכי ומייתי מדר"א שזה מורה דממימרא דר"א מוכח דר"י לא אמר הכי אלא הוא הדבר אשר דברתי דמימרא דר"א בסתמא נמי על הרוב הוא מתורת ר"י וכההיא דיבמות ולכן שפיר הקשה ר"ז ממימרא דר"א מוכח דר' יהודה לא אמר הכי ועל ידי זה משני ליה גברא אגברא קרמית דמה שאני אומר משום ר' יהודה כן הוא ור"א טעמיה דנפשיה קאמר ומהך לישנא דגברא אגברא קרמית משמע שאין דברי ר"א דחויין במקום ר' יהודה וכנראה גם כן ממה שכתב במהרי"ל כשהי' אומר דין משם רבו מהר"ש מווינא והקשו לו שהטור אינו כותב כן היה משיב גברא אגברא קרמית ע"ש. ומצאתי בחידושי הריטב"א למסכת תענית שכתב שם יש נוסחאות דגרסי רב חסדא ונוסחא דהרי"ף דגרס ר"א דייקא טפי דהא בש"ס פרכינן מדר"י ואי ר"א הוא מאי קושיא ואע"ג דמשני גברא אגברא כו' מכל מקום היכא ס"ד למירמינהו אבל לגרסא ר"א א"ש דתלמידיה של ר"י והיינו סבורים דהא דר"א מדרביה היא ופרקינן גברא אגברא כלומר ר"א לחוד ור"י לחוד כלומר ר"א דנפשיה הוא ולא שמיע ליה מרבי' ודכוותי' בב"ק בפ' שור שנגח כדכתיבנא התם עד כאן לשונו. ולפי מה שכתבתי נתיישב היטב הא דאמרינן בעירובין כאן וסבירא ליה והאמר רבה בב"ח אמר ר"י וכו' ומשני כאן ולא סבירא ליה והא דר"א כאן וסבירא ליה הוא וכדפריך לעיל גבי הא דאמר ר"א הזורק לבין פסי ביראות הא אמר ר"א חדא זימנא כו' אי מהתם ה"א כאן ולא סבירא ליה קמ"ל כאן וסבירא ליה ולימא הא ולא ליבעי הך חדא מכלל חברתה איתמר ופי' הריטב"א דאיהו הזורק לפסי ביראות קאמר ואידך דלקמן אמרוה התלמידים באוקימתא דמתני' מכללא דמימרא דהכא עד כאן לשונו ומכל מקום הדבר תמוה דקאמר ר"י ור"א דאמרי תרווייהו כאן הודיעך כו' וכללו התלמידים מימרא דר"א לדר"י והם גופים מחולקים דר"י כאן ולא סבירא ליה ודר"א כאן וסבירא ליה ולא מצינו כה"ג בכולי תלמודא ומכ"ש לפי המבואר דר"א גופי' לא אמר כלל הך מימרא דכאן הודיעך רק התלמידים בכדי שיהא שגור בפיהם מימרא דר"א בדרך קצרה כללוהו עם מימרא דר"י ואיך עשו כזאת דהא איכא למיטעי מהא לפרושי דר"א כדר"י וכמו שכתב שם בש"ס דסד"א כאן ולא סבירא ופי' הריטב"א שם משום דהך דר"י כאן ולא סבירא ליה הוא ואם כן איך כללו אותם יחד ולפי מה שכתבתי א"ש דודאי ר"א לאו לפלוגי אדר"י רביה קאתי אלא שדברי ר"א הם אמורים מתורת ר"י רבו דר"א גופיה סבירא ליה דר"י כאן וס"ל קאמר ולא סבירא ליה מימרא דרבה בב"ח משמיה דר' יהודה וכדאמרינן בעלמא אמוראי נינהו ואליבא דר"י וה"נ דכוותיה אך הש"ס פריך כיון שהתלמידים קבעו מימרא זו דר' יהודה אמר כאן הודיעך כו' ודאי קושטא הכי הוא וכמו שכתב לקמן מדברי הריטב"א בשם הרי"ף פרק ע"פ ואם כן איך אמר רבה בב"ח משמו דאמר ר' יהודה ירושלים כו' ועל זה קאמר דכאן ולא סבירא ליה קאמר אבל ר"א גופי' ודאי דסבר דכאן וסבירא ליה קאמר ולכך קאמר הך דינא דהזורק פסי ביראות כו' לפרושי מלתי' דר' יהודה רבו דכאן וסבירא ליה קאמר ודלא כמו שמפרש רבה בב"ח איהו לא שמיע ליה כלומר לא סבירא ליה הך דרבה בב"ח כלל וכבר כתבתי דמוכח דר"א היה גדול מרבה בב"ח וזה סיוע גדולה לפסק הרמב"ם שפסק כר"א בהא דהזורק כו' אף על גב דלרבה בב"ח בשם ר"י אין לפסוק כן:
ואמנם בהך מלתא דרבה בב"ח גופיה שבתשובתי טרחתי ליישב שלא יסתור רבה בב"ח דברי עצמו בחולין שאמר בשם ר' יהודה הלכה כסתם משנה וכתבתי דאפשר דרבה בב"ח לא סבירא ליה כדפשיט רבה לרחבא עתה ראיתי כי אחים טרחתי כי הנוסחא שלפנינו בחולין דף מ"ג אמר רבה בב"ח אמר רבי יהודה הלכה כסתם היא משובשת וצריך למחוק אמר רבה בב"ח רק והאמר ר' יהודה שבש"ס הובא הך מימרא יותר מעשרים פעמים ולא אחד בהם שיהא המימרא רבה בב"ח ואדרבא להדיא אמרינן בגיטין דף פ"א אמר רבה בב"ח אמר ר' יהודה מחלוקת בשראוה שנבעלה כו' ומי אמר ר' יהודה הכי והאמר ר' יהודה הלכה כסתם משנה כו' אמוראי נינהו ואליבא דר' יהודה הרי מבואר דרבה בב"ח אינו סובר הך מימרא דהלכה כסתם משנה כלל וכן מוכח לענ"ד מש"ס דיבמות דף ט"ז ע"ב דקאמר וכי תימא זאת ולא סבירא ליה והאמר ר' יהודה הלכה כסתם משנה ומשני אמוראי נינהו ואליבא דר' יהודה מתרמוד מ"ט לא פליגי בה ר' יהודה וסביא כו' פליגי בה רב יוסף ורבנן תרווייהו משמיה דרבה בב"ח חד אמר תריסר אלפי גברי כו' כו' וע"ש בתוספות ד"ה אמוראי נינהו ובד"ה קסבר דהך מ"ד על כרחך לא סבירא ליה מימרא דר' יהודה הלכה כסתם משנה ואם כן דבר ברור הוא דרבה בב"ח הוא מהנך אמוראי דסבירא ליה דר"י לא אמר הלכה כסתם משנה רק היכא דבעי למפסק הכי אמר הכי בהדיא כמו שכתב רש"י שם וא"כ רבה בב"ח לשיטתן שפיר אמר הך דירושלים כו' משמיה דר"י אף על גב דסתם משנה דלא כר' יהודה ר"י לא סבירא ליה הכי מה שאין כן אנן לדידן קי"ל כמ"ד אליבא דר' יהודה הלכה כסתם משנה וכמ"ש התוספות ביבמות שם ד"ה קסבר ולמדו כן ממה דפריך הש"ס בפשיטות מהך מימרא וכן דעת כל הראשונים אם כן פשיטא דלא שבקינן רבנן וסת"מ ולפסוק כר"י. אך צ"ע לענ"ד בשבת דף קי"ב דאמר עולא ואי תימא רבה בב"ח אמר ר' יהודה כמחלוקת כו' ופריך והאמר ר' יהודה הלכה כסתם משנה אמר ר' יהודה בר יוסף תהא משנתינו בסנדל כו' שלא לשבור דבריו של ר"י ומאי פריך אדרבה בב"ח וגם דמאי צריך ר"י בר יוסף לשנויי דהא תרווייהו לית להו כללא דהלכה כסתם משנה ואפשר דאהך לישנא דעולא אמרה קשי' ליה ור"י בר יוסף אליבא דעולא משני הכי דאפשר דעולא הוא מהנך דסבירא ליה הך מימרא אליבא דר' יהודה וצריך עיון ועיין במשנה למלך הל' כלים מה שכתב על דברי הרמב"ם שם. ובביצה דף ל"ז דאמר רבה בב"ח אמר ר"י הלכה כר"ד ופריך והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ולאו אוקימנא כאן ברועה אחד כו' ולכאורה מאי קושיא אדרבה בב"ח דאיהו לא סבירא ליה דאמר ר' יהודה הלכה כסתם משנה כלל ואפשר לומר דאיפכא קשיא ליה אמ"ד הלכה כסתם משנה איך יתרץ הך דר"י שאמר רבה בב"ח משמו דאמר הלכה כר"ד ואף שיכול לתרץ דהך מ"ד לא סבירא ליה מלתא דרבה בב"ח בשם ר"י מכל מקום אין דרכו של הש"ס לתרץ כן כ"א היכא דליכא לשנויא בענין אחר וכמו שכתב רש"י בחולין וכן בכמה דוכתי משנינן ר"י סתמא אחרינא אשכח ולא משני אמוראי נינהו כו'. וראיתי בס' דברי אמת קונטרס שלישי הביא הך דגיטין דרבה בב"ח לית ליה הך כללא וכתב דבהכי א"ש קושיית הרשב"א בשבת דף ק"ו דלמה הוצרך רבה בב"ח למפסק כריב"ק הלא הלכה כסתם משנה וכן הקשו התוספות בשבת דף ל"ט והרשב"א שם אהא דאמר רבה בב"ח הלכה כר"י דהא ר"י אית ליה הלכה כסתם משנה ולפי מה שכתבתי לק"מ דרבה בב"ח לית ליה האי כללא ע"ש בהא דשבת דף ל"ט אין תירוץ זה מספיק וכמש"ל מש"ס דביצה דגם אמימרא דרבה בב"ח אמר ר' יהודה פריך הכי מטעמא דכתיבנא אך מתירוץ התוס' והרשב"א שם משמע דאף לרבה בב"ח איתא להאי דהלכה כסתם משנה וזה צריך עיון ועיין שם בדברי אמת דמייתי גם כן דברי הש"ס דחולין ונראה מדבריו שלא היה בגירסא שלפנינו אמר רבה בב"ח כלל ומצאתי בספר ברכי יוסף חלק א"ח סימן ש"ז שכתב שם על ספר דברי אמת בזה ובק"א שם הרגיש בזה שט"ס בנוסחא שלפנינו בחולין שוב ראיתי בש"ס הנדפס עם הגהות מוה' ישעיה ז"ל בחולין שם הניח זה בצ"ע מה דאיתא אמר רבה בב"ח דהא בגיטין דף פ"א אמרינן איפכא ובאמת שאין כאן צ"ע רק טעות דמוכח כיון דלא אישתמיט להזכיר בשום מקום במימרא זו רבה בב"ח כלל וקצרתי:
ועתה אבא למ"ש מכ"ת דבעיא דרחבא מרבה בתל וכל השקלא וטריא אליביה דר' יהודה דאליבא דרבנן אין נ"מ דאף בניחא תשמישתיה לא מבטלי מחיצתא אם כוונתו דמוכח דרבה ורחבא סברי הכי אין זה הכרח כלל וטובא אשכחן דמפרשי טעמייהו דתנאי אף על גב דלא סבירא להו כוותייהו ואדרבא נראה דלכך קבעי רב אשי להך שקלא וטריא בש"ס דמינה נשמע דהנך סתמא דטהרות אתיין דלא כר"י אלא כרבנן ובוודאי דהלכתא כוותייהו כיון דבכל דוכתא הלכה כסתם משנה ומסתייעא מזה מלתא דר"א ואי לאו הך שקלא וטריא דרחבא ורבא הוה אמרינן דאף ר"י מודה היכא דלא ניחא תשמישתי' ואם כן הלכתא כר' יהודה דסתמא כוותיה דטפי הוה מסתבר לאוקמי כר"י מלאוקמי כרבנן שצריך לשנויא דחיקא רה"ר לטומאה איצטריך ליה ולכך הביא בעל הש"ס הפלפול הזה דמינייהו תסתיים דסתמא כרבנן דלר"י אף בלא ניחה תשמישתיה מבטלי מחיצתא ואדרבא אם באנו ללמוד מסתמא דש"ס דקבע למלתיה למשקל ומטרי אליבא דחד ש"מ דהלכתא כוותיה יש לנו ללמוד ממה דקבע בש"ס מלתא דר"א לסתם מימרא בפ"ע ושקיל וטרי ביה טובא ומסיק דאשמעינן דבקעי רבים ופריך והאמר ר"א חדא זימנא כו' עד מכלל חברתה אתמר ואם הלכה פסוקה כר"י כל הפלפול הזה שלא לצורך וגם למה כללו התלמידים מימרא דר"א בהך דכאן הודיעך מאחר שאין זה הלכה כלל ומזה נראה דהלכה כר"א בהא דש"ס קבע ליה בסתמא מה שאין כן הך שמעתא דדף כ"ב דקאי להדיא אפלוגתא דר"י ורבנן ושפיר שקיל וטרי אליבא דר"י אף אי לית הלכתא כוותיה כדרך הש"ס בכל מקום וא"ל דמדקאמר אליבא דרבנן ל"ת לך כי תבעי לך אליבא דר"י משמע דסבירא ליה הלכתא כר"י וכה"ג כתבו התוס' בשבת דף קי"ג ע"ב ד"ה כי תבעי לך לרבנן דמשמע לך דהלכתא כרבנן כו' (ועיין שם מה שכתבו התוס' דביבמות ר"ח בר אשי אמר שמואל סבירא ליה כר"א צריך עיון דודאי בלא"ה לא קי"ל כוותיה דהא לא קי"ל כר"א דלא בעי חתיכה א' משני חתיכות. וללישנא קמא פשיטא דאין ראיה דלא קאמר רק דאין סיוע ממתניתין עיין שם ויש ליישב) נלענ"ד דהתם סתם גמרא קאמר לה שפיר משמע דהלכתא הכי מה שאין כן בהא דבעל האיבעי' שמא דמרי' עליה שפיר דרכם למבעי אליבא דחד תנא אף אי לית הלכתא כוותיה ועיין בשבועות דף כ"א איבעיא להו ר"ע בכל התורה כר"ש כו' ועיין בנדה דף מ"ב דקאמר אליבא דרבנן לא קמיבעיא לי כי מיבעיא לי אליבא דר"ש כו' וגם בסתם גמרא איכא טובא ע"ש דף נ"ט ע"ב דקאמר איבעיא להו איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ וכן בעי שם תרי בעיא אליבא דר"ש אע"ג דלית הלכתא כוותייהו (ועיין בשו"ת הר"ן סי' נ"ד ובש"ך סימן קצ"ג דכל דנ"מ גם אליבא דאידך שפיר שקיל וטרי אליבא דהאי שאין הלכה כמותו) ואם באנו לכתוב אין אנו מספיקים ולא מפסיקים. ושוב עיינתי בשו"ת חוות יאיר ומצאתי שכתב שם בסוף דף צ"ב וז"ל והרי גדולה מזו יש תילי תילין אבעיות שהם אליבא דמ"ד דלא קי"ל כוותיה כהא דעירובין דף צ' כו' ע"ש דחשיב טובא איבעי' כה"ג ואפשר שדעת התוספות בשבת הוא ע"ד שו"ת הרא"ש כלל פ"ד שהאמוראים מפרשים טעם התנאים אעפ"י שאין הלכה לידע טעמי משנה אבל אינם חלוקים בדברי מי שאין הלכה כמותו ע"ש ולפי"ז בהא דשבת דקאמר עלה א"ד לחרש יהיב ליה כו' א"ד לקטן יהיב ליה ודאי משמע דהלכתא כרבנן מה שאין כן היכא דלא תני עלה פלוגתא ובאמת מצינו גם כן טובא פלוגתא דאמוראי ושקלא וטריא אף אליבא דתנאי דלא קי"ל כוותיה עיין במנחות דף כ"ב פלוגתא דרב חסדא ור"ח לענין נבילה בטלה בשחוטה אליבא דר' יהודה דאמר מין במינו לא בטל ושקיל וטרי התם טובא ע"ש וכאלה רבים ואת"ל דנ"מ גם לרבנן וכמו שכתב במקום אחר גם בזה איכא נ"מ אליבא דרבנן וכמו שכתבתי בתשובתי בשם שו"ת מים רבים שכ"כ וקצרתי:
ומ"ש כ"ת דאף דהנך סתמי דטהרות כרבנן אטו האמוראים אינם פוסקים הלכה דלא כסתם משנה וכיחיד נגד רבים ז"א דהיינו אם פוסק בפירוש כן הלכה כיחיד אבל אם לא אמרו כן בפירוש רק מכלל דבריהם נשמע הדבר ידוע שכמה פעמים אמרינן דאליבי' דהאי תנא אמר ולא סבירא ליה ועיין בב"מ דף צ' ע"ב גבי חסמה בקול פליג ר"ל אר"י ואמר סתם פטור ומבואר בתוס' שם דאליבא דמ"ד לאו שיש בו מעשה אין לוקין קאמר אבל איהו סבר כר"י דלוקין ע"ש והא דאמרינן בשבת דף קי"ב מדקא מתרץ ר' יוחנן אליבא דר"י ש"מ כר' יהודה סבירא ליה א"ש דהתם חזינן דרבנן ור"י לענין טומאה פליגי ור"י בא לחדש וכן לחליצה לתרץ דברי ר"י שלא יסתרו דבריו משנה דחלצה בשל שמאל כו' אלמא דכוותיה סבירא ליה וע"ש דאמרינן עלה ומי אמר ר' יהודה הכי והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן סנדל כו' אמר ר' יצחק בר יוסף תהא משנתינו בסנדל שיש לו ד' כו' שלא לשבור דבריו של ר' יוחנן נראה בעליל דאף בכה"ג דמתרץ מילתיה דר"י אפ"ה היינו שוברים דבריו מחמת הסת"מ וע"ש שהרמב"ם פסק שם דלא כר"י מחמת הסתם משנה ועיין במשנה למלך שם והילך לשון הריטב"א בחידושי תענית דף ט' הגיע י"ז מרחשון כו' וכל דוכתא דאיכא כה"ג דרך הגאונים ז"ל לסמוך על לשון הש"ס כמו שכתב הרי"ף פרק ע"פ גבי זמן הבדלה ואם כן סמכינן הכא אלישנא דגמרא דפסק משמיה דר"ח הלכה כר"י בזו וליתא לסתם מתניתין אבל הרי"ף הביא משנתינו כפשטא כו' וקשיא עלי' דמרן ז"ל מה דכתב בהלכ' פסחים כו' ושמא דעת הרי"ף דאף על גב דבעלמא תפסינן לישנא דש"ס ושבקינן לישנא דאמוראי ואע"ג דהוי לישנא בתרא הכא נקטינן לענין הפסקה כלישנא דאמימר משום דלא נסתור כלל שבידינו מדר' יוחנן שהלכה כסתם משנה כו' ע"ש. ומה שכתב כ"ת דההיא דשבילי בית גלגול לכאורה הוי סתמא דאתי כר"י ליתא וכמו שכתבו התוספות שם דהא דאיצטריך לשנויי יהושע אוהב ישראל כו' היינו לתרוצי הא דאמרי דבי ר' ינאי כל שאין העבד כו' והיינו כדי לתרוצי דמתני' אתיא ככ"ע ע"ש ומכ"ש לפי מה שכתב הריטב"א דהא דפריך ליה הכא עדיף טפי וקושטא דמלתא הוא ולעיל דלא הוי ליה תירוצא אחרינא שני ליה ר"ה לטומאה איצטריך ליה ע"ש ואם כן פשיטא שלא בא לומר שהסתמות סותרות רק בא לומר דהך כר' יהודה נמי מצי אתיא. ולולי דברי התוספות והריטב"א הייתי אומר דלכך לא משני כאן רשות הרבים לטומאה איצטריכא ליה שלענ"ד ה"פ דמאי דקאמר רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה ה"ק שאעפ"י שהוא רשות היחיד לשבת מכל מקום לטומאה רשות הרבים הוא ועיקר מילתיה משום טומאה מתני' (ובעירובין דף ח' ודף כ"ב איתא גבי חצר שהרבים כו' רשות הרבים לטומאה ורשות היחיד לשבת ולכך נרשם בצידו מתוספתא וליתא דמתניתין היא סוף פ"ו דטהרות ושם איתא רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה אך אפילו להך נוחתא מפרשינן שפיר שהוא רשות הרבים לטומאה אע"פ שרשות היחיד הוא לשבת) ושבת נקט לצורך רבותא דטומאה אבל בהך דשבילי בית גלגול א"א לפרש כן שהרי מסיים שם אמר ר"א לא הוזכרו שבילי בית גלגול אלא שהם רשות היחיד לכך ולכך ואם כן תיקשי שבת למה הוזכרה בבית המדרש לענין שבילי ב"ג כיון דאפילו אי ניחא תשמישתיה הוי רשות היחיד ולא היה להם להזכיר רק טומאה לחוד ומזה מוכיח דגם שבת איצטריכא ליה ואליבא דר' יהודה אך אף אם נאמר דהך דשבילי ב"ג סתמא הוי וכר"י ומכל מקום עיקר כהנך סתמא דאתיין כרבנן דהא הך דשבילי ב"ג הוא שנויה בטהרות שם קודם מתניתין דמבואות ומתני' דחצר שהרבים כו' ואם כן סתמא בתרא עיקר ועיין בתוספות חולין דף מ"ג ובשבועות דף ג' ובתוס' שם ד"ה והדר סבר ר"י וגם בלא"ה אמרינן בסנהדרין דף ל"ד ובנדה אהא דפריך לר"י מאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמא ומשני סתמא דרבים עדיף:
ומ"ש כ"ת על מה שכתבתי דרבה בב"ח דאמר משום ר"י ירושלים כו' ע"כ לא סבירא ליה כדפשיט רבה וסבירא ליה דמודה ר"י בלא ניחא תשמישתיה דאם כן מצינו מחלוקת מפורשת בזה לתלמידי ר"י ולמה לא הביאו רחבא ורבה דבריהם והך מימרא דרבה בב"ח מפורסמת הוא בש"ס ודוחק לומר שלא שמעוה כו' לא ידענא מאי קאמר דהא הנך מימרא דמעלות ומורדות ודאי לא שמיע להו כמו שכתבו התוספות וקצת צריך עיון על התוספות לפי מה שכתבו לעיל דמאי דקאמר קרקפנא חזינא כו' היינו רבה ואפשר דלבתר הכי שמיע ליה ואי משום דלא מייתי מדרבה בב"ח שסותר לכלל דהלכה כסתם משנה פשיטא דלק"מ דרבה באמת לא סבירא ליה וסבירא ליה דהלכה כסתם משנה דאתיא כרבנן וכמו שהוכחתי מהא דמבוי שנפרץ כו' ומכ"ש לפי מה שכתב לעיל דבאמת רבה בב"ח לא סבירא ליה כסת"מ אם כן פשיטא דליכא לאוכחי מיניה כלל ומה שכתב כללא דמלתא אין לסתור דברים מפורשים לאמוראים והלכות ברורות מפני קושיות ודקדוקים כאלה כו' אומר אני שהוא פטפוטי דברים בעלמא דמה דברים מפורשים לאמוראים מצא בזה דאי משום הנך מימרא דמעלות ומורדות אין זה רק דברים סתומים והתוס' כתבו ודווקא בא"י כו' אבל בח"ל חייב ואליבא דר"י כו' ולא כתבו וסבירא ליה כר"י רק ר"ל דהנך אמוראי נקטו מלתייהו אליבא דכ"ע דבא"י מעלות ומורדות פטורין אף לר"י וכדאמרינן לקמן יהושע אוהב ישראל הי' מה שאין כן בח"ל תליא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י חייב ולרבנן פטור ולא עלה על דעתם כלל להכריע בזה בין פלוגתא דר"י ורבנן ואם איתא שבאו להכריע בזה כר"י איפכא הו"ל למימר דמעלות ומורדות שבח"ל חייבין והיינו כר' יהודה והוה דייקינן מינה דבא"י פטורין משום דבלא ניחא תשמישתיה מסרה ליחיד אלא ודאי כמו שכתב דנקטו מלתיהו לאשמועינן דבא"י כ"ע מודו ובח"ל באמת היינו פלוגתייהו ובהכי א"ש דלא תיקשי עלייהו מהך דהלכה כסתם משנה ואף על גב דעל ר"י בר יוסף לא קשיא כמו שכתבתי בתשובתי דאיהו לא סבירא ליה הך דהלכה כסתם משנה וגם רבין יש לומר דלא סבירא ליה כמו שכתב בספר דברי אמת מסוגיא דתמורה גבי שאובה שהמשיכוה ע"ש מכל מקום על ר' אבהו תיקשי דהא ביבמות דף מ"ב סבירא ליה לר' אבוהו בהדיא דהלכה כסתם ולפי מה שכתב א"ש דאפילו תימא דר' אבהו אמר להך מימרא אינו סותר לסתם משנה כלל והלכות ברורות יש לפנינו הך מימרא דר"א שקבעה רב אשי בש"ס למימרא בפ"ע בלי מחלוקת ושקיל וטרי בה טובא והתלמידים כללוה במימרא דר' יהודה דכאן הודיעך והלכה ברורה מהך דמבוי שנפרץ כו' והלכה דיחיד ורבים הלכה כרבים והלכה כסתם משנה שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים תפסו כלל זה לעיקר גדול בכל מקום ואין במה לתלות לפסוק כרב יהודא בהא רק מחמת מימרא דרבה בב"ח אמר ר"י ירושלים כו' ואפס מקום שיסבור ר"י כן רק שנאמר כמו שכתב דרבה בב"ח לא סבירא ליה הך דהלכה כסתם משנה או שיסבור דמודה ר"י בלא ניחא תשמישתיה ואתיין הנך סתמא אפילו כר"י והנה אם נאמר דמודה ר"י בלא ניחא תשמישתי' אליבא דרבה בב"ח א"כ פשיטא שאין לנו לתפוס כן דהא רבה פשיט לרחבא דאפילו עולים לו בחבל ושקיל וטרי טובא וקבעה רב אשי בסתם וגם הנך אמוראי דמימרא דמעלות ומורדות כולהו סבירא להו דבח"ל חייבין לר"י אף על גב דלא ניחא תשמישתיה ואין מקום לנטות כ"א בשנאמר דרבה בב"ח לית ליה הך דהלכה כסתם משנה ואם כן לדידן דסבירא לן הלכה כסתם משנה תבנא לדיינא לפסוק כסתם משניות דטהרות דאתיין כרבנן:
ואני תמה על הרמב"ן והריטב"א שדעתם לפסוק להלכה כהך מימרא דר"י ירושלים כו' ומן יהיב לן מעפרייהו. ומלינין עיינין שהרי הסוגיא מפורשת שזה נגד סת"מ ואיך אפשר שר"י תופס כן להלכה והרי הרמב"ן גופי' במלחמות פרק אילו עוברין כתב על דברי הרז"ה שם דפוסק כר"ש דסתם משנה כוותיה דלא כרבנן ודלא כר"י והרמב"ן כתב דתימא הא לא חש לקמחיה דאי מתני' סתמא היא היכא סבר ר"י כרבנן והאמר ר"י הלכה כסתם משנה כו' כ"ש דאנן מדר"י הוא דנפקא לן הלכה כסתם משנה וה"ל למרמי דר"י אדר"י אבל כוף אזניך לשמוע דהא סתמא לאו דסמכא הוא משום דסתם ואח"כ מחלוקת הוא כו' ע"ש באורך וכך הם דברי הר"ן שם בע"א קצת וכיוצא בזה כתב במלחמות פ"ב דמגילה ע"ש (והר"ן שם כתב על דבריו דמה שכתב דלא אפשר דסבירא ליה כרשב"ג כיון דסבירא ליה הלכה כסתם משנה אינו מוכרח כו' ועוד דהא ר"י זימנין פסיק דלא כסתם משנה וכדאמרינן בכמה דוכתי אמוראי נינהו ואליבא דר"י עכ"ל והך לישנא זימנין פסיק כו' צ"ע וגם דהתם מימרא דר' אבהו ור"א סבירא ליה הלכה כסתם משנה כמבואר ביבמות ע"ש) וכן כתב הרמב"ן בכמה דוכתא הרי שלא זז מכלל זה זיז כל שהוא אפילו ביחיד במקום רבים אם לא במקום שי"ל דהך סתמא לאו דסמכא הוא וגם הריטב"א הובא בשיטה מקובצת לב"מ דף נו"ן כתב אהא דאמר רבא הלכתא שתות קנה ומחזיר אונאה יש מקשים כיון דאוקי רבא סתם מתני' כר"י היאך פסק הלכה כר"ט כו' וזו אינה קושיא שאין למדים מן הכללות והרבה פעמים פוסקים האמוראים הלכה כיחיד וכן פוסקים לפעמים הלכה דלא כסתם משנה חוץ מר"י שהוא סובר דלעולם הלכה כסתם משנה עד כאן לשונו. והריטב"א בחידושי גיטין דף פ"א בההוא דאמר רבה בב"ח אמר ר"י מחלוקת בשראוה שנבעלה כו' אבל הרי"ף פסק כסתם משנה כו' דסמך אאידך אמורא שאמר משמיה דר"י הלכה כסתם משנה דבכל דוכתא מקשינן הכי להדיא ולא מתרצינן אמוראי נינהו אלא אגב הדחק היכא דלא משכח תירוצא למלתא אלא בהכי עד כאן לשונו. ואם כן איך כתבו לסמוך בזה על מימרא דרבה בב"ח אמר ר"י לפסוק הלכה כר' יהודה כיון שהם עצמם החליטו דר"י סבר הלכה כסתם משנה ואין מוציא מן הכלל אלא היכא דאשכח סתמא אחרינא ואיכא לאלומי האי סתמא טפי או אם היה גורס במימרא דמסיים שהם דברי היחיד וכמו שכתב רש"י בשבת דף קמ"ז גבי ההוא חכינאי מתני לה וכן כתבו התוס' בחולין דף ע"ז גבי אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה שאין לפרש דמוקי כיחידאה דהא סבירא ליה הלכה כסתם משנה אף דאתי כיחיד ע"ש וכן כתבו בכמה דוכתי ולפי מה שכתב מהך דרבה בב"ח אין סתירה כלל דאיהו לא סבירא ליה הך דהלכה כסתם משנה ואיכא למימר דרבה בב"ח שמע הך מימרא מר"י בתחלה דאכתי לא הוה מסתבר ליה הך דהלכה כסתם משנה וכמו דחזינן דסבירא ליה לרבה בב"ח ור"י בר יוסף ועוד אמוראי אליבא דר"י ושוב חזר בו ולמד ולימד דהלכה כסתם משנה וממילא דחזר בו גם כן מהך מימרא דירושלים כו' דאתיא כר' יהודה ולא כסתם משנה וכה"ג אשכחן ביבמות דף ס"ד דאמר רבא עלי' דר"י בר יוסף יצחק סומקא לאו בר סמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה ופירשו רב יצחק אינו מצוי לפניו ופעמים ששמע דבר מר"י ולמחר חוזר בו ר' יהודה והוא אינו יודע עד כאן לשונו ואם כן יש לומר דהנך מימרא דשמעינן מנייהו דאתיא כר' יהודה היה קודם חזרה שהיה סבור שאין הלכה כסתם משנה ושוב חזר בו ר' יהודה ואמר הלכה כסתם משנה והיינו מימרא דר"א שהוא מתורתו של ר' יהודה מכל מקום פריך ממימרא דר' יהודה דכאן הודיעך על רבה בב"ח דהך מימרא היה שגור בפי התלמידים וקבעוה בש"ס בסתם ואם כן היה לו לרבה בב"ח לחזור בו ממה ששמע מר' יהודה הך דירושלים כו' וע"ז משני דלרבה בב"ח מתפרש כאן ולא סבירא ליה אבל אנן לדידן דקי"ל כמ"ד אליבא דר' יהודה הלכה כסתם משנה אתי' כפשטא דכאן וסבירא ליה הוא וכמו שאמר ר' אליעזר וגם בפשיטות יש לומר דלמ"ד הלכה כסתם משנה הך מימרא דרבה בב"ח אליבא דר' יהודה אתמר וליה לא סבירא ליה ורבה בב"ח דגמיר לה בסתם לטעמיה דל"ל הלכה כסתם משנה סוף דבר הכל נשמע שדברי הרמב"ן והריטב"א הם צריך עיון גדול והדבר ברור לענ"ד שהרי"ף שהביא מימרא דר' יהודה אינו רק ללמוד מזה דהיכי דשם רשות הרבים עליה לא מערבא כי אם בדלתות נעולות אבל לא נחית לברורי מהו ר"ה וסמך לו על מה שכתב בפ"ק דשבת דסרטיא ופלטיא ומבואות המפולשין זהו רשות הרבים גמורה ובעירובין מייתי הך מתניתין דאם הי' דרך הרבים מפסקתן פלוגתא דר' יהודה ורבנן ומן הסתם אין לזוז ממה דקי"ל בכל דוכתא יחיד ורבים הלכה כרבים וכן משמע מלשון הרי"ף שכתב וה"מ מבואות המפולשין לרשות הרבים הוא דסגי להו בצוה"פ כו' אבל ברשות הרבים גופא לא מערבא אלא בדלתות כו' דאמר רבה בב"ח כו' דאלמא כל שאינן ננעלים בלילה חייבין עליו משום ר"ה ור"ל דמבואות המפולשין שאין הרבים עצמם עוברים בתוך המבוי מצד זה לצד זה סגי בצוה"פ מה שאין כן אם הרבים עצמם עוברים שמה בענין שהוא רשות הרבים גמורה בעי דלתות כדאמר רבה בב"ח ירושלים כו' אלמא כל שאינם ננעלים כו' ר"ל שאינו לומד משם רק לומר דרשות הרבים שאין לה דלתות נעולות חייבין עליה אבל מכל מקום אינו בא ללמוד משם דאף שיש שם ד' מחיצות כירושלים חייבין עליה דזה לא מיקרי רשות הרבים לדידן כלל דכיון שיש שם ד' מחיצות ה"ל כרשות היחיד ואינו בטל על ידי בקיעת הרבים כלל רק שאנו למדים מדברי רבה בב"ח אלו לענין מה דמיקרי רשות הרבים לדידן לא מהני צוה"פ ובעי דלתות ולכן מייתי מיד בתר הכי הך דמבוי שנפרץ כו' דחצר מותרת אע"ג דבקעי בה רבים דתניא חצר כו' שהוא כדברי חכמים דבשם ד"מ לא אתו רבים ומבטלי הדברים ברורים לענ"ד ועתה ירא איש נבון וחכם כמוהו כי מי שקרא שם קושיות ודקדוקים הם הלכות גדולות וקבועות בלי פיקפוק ועל דא סמך רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל:
ועתה אבא למ"ש כ"ת דהא ודאי אף בשם ד' מחיצות כל שיש לו פרצות רחבות י"ו אמה הוי רשות הרבים גמורה אף לרבנן דפסי ביראות היינו בעשר או בי"ג אמה ושליש אבל בי"ו פשיטא דהוי ר"ה גמורה דאל"כ אין פרצה אוסרת לרבנן זה תימא וירושלים תוכיח לאחר שנפרצו בה פרצות הוי רשות הרבים גמורה אף לרבנן כדמוכח בפרק המוציא תפילין כו' וזה דבר פשוט אין צריך לפנים כו' עכ"ד ולולי כי מוחזקני במכ"ת דדייק וגמיר שמעתא הייתי אומר כמו שכתב בסוף ספר נה"כ בשם תשו' ב"י שכתב לחכם אחד שדומה למי שאחר שלמד כל מסכת עירובין כו' ונפלאתי איך טחן הדברים שהוציא מפיו וכתב שאין צריך לפנים ולדבריו כל מה שנתחבטו בזה ללמוד מדברי רבה בב"ח שאמר ירושלים כו' היא כר"י ולא כרבנן ליתא דגם רבנן מודו בהא שאם אינן נעולים הוא ר"ה כיון שהשערים רחבים י"ו אמה אין מועיל שם ד"מ ומה לי לאחר שנפרצו או קודם שנפרצו ואין שם דלתות נעולות וכבר הקשו כן התוס' דמאי מייתי מירושלים שהיו רחב י"ו לפסין ותירצו די"ל הואיל והי' לירושלים צוה"פ דחשיב כמחיצה לא היה לרבים דבקעי לבטל המחיצה ועיין בתשובתי בארוכה בדברי התוספות בזה ועיין בריטב"א שכתב להדיא דאי איכא שם ד"מ אף ברחב י"ו נמי שכתב ואיכא למידק ר"י דאמר ירושלים כמאן אי לרבנן הא איכא שם ד"מ דעדיפי מפסי ביראות כי בודאי היה בכל פתח מכאן ומכאן עומד מרובה כו' וכן מבואר מהך דתל המתלקט ובדברי הריטב"א שם והכל צפוי בתשובתי באורך. ומה שכתב ירושלים תוכיח לאחר שנפרצו בם פרצות דהוי ר"ה גמורה אף לרבנן כו' ולדבריו ה"ל למרמי ירושלים אהדדי דהא קודם שנפרצו ואין דלתות נעולות והשערים מפולשין ורחבים ט"ז אמה דסבירא ליה לרבנן דלא הוה רשות הרבים ולפי מה שכתבו התוס' הא דלר"י הוי רשות הרבים אף על גב דלדידיה שתי מחיצות דאורייתא מכל מקום הוי רה"ר לעומד באמצע הפילוש שהיו פתחים מפולשין לכל הצדדים ומבואר בש"ס דלרבנן לא קיימא הך דר"י ולא בעי דלתות משום דאיכא שם ד' מחיצות ואם כן מה שנה קודם שנפרצו מלאחר שנפרצו דהוה רשות הרבים כיון דעדיין יש שם ד' מחיצות ואף שהיה פרצות י"ו אמות ומפולשין קודם שנפרצו נמי היה במקום פתחים ט"ז אמה ואי הוו מודו רבנן דבקיע' ט"ז אמה מבטל מחיצות כה"ג גם קודם שנפרצו היה בטל ואף לפי מה שכתבו התוס' דכיון דאיכא צוה"פ כו' הרי בקל היה להם לתקן צוה"פ למקום הפרצות שלא יתבטלו המחיצות ויהיה רשות היחיד וגם נלענ"ד שדברי התוס' בזה אינם אמורים שיהיה כן לדינא אליבא דרבנן שבמקום רוחב ט"ז יצטרך צוה"פ דז"א דאם נאמר שברוחב י"ו בטל שם ד"מ וה"ל ר"ה ממילא שאין צוה"פ מועיל לרשות הרבים רק כוונתם ליישב מה שהקשו דמאי מייתי מירושלים שהיה רחב י"ו לפסין שאינם רק י"ג וע"ז באו לתרץ דהש"ס סובר דאם איתא דלענין בקיעת רבים יש לחלק בין י"ג לי"ו דבי"ג לא מבטלי אם כן גם בט"ז ואיכא צוה"פ יש לומר דלא מבטלי דכמו ברחב י"ג ובקעי רבים אמרינן פתחא הוא ה"נ בט"ז נימא פתחא הוא כיון דיש כאן צוה"פ וע"כ לומר דלכך ירושלים חשיב רשות הרבים משום דבקיעת רבים מבטל מתורת פתח ומשוי ליה כפרוץ במלואו אם כן גם בפסין שדרך הרבים מפסקתו לא יועילו כח המחיצות שלא יצטרך לסלקה לצדדים ומשני כאן ולא סבירא ליה דאיהו דאמר כר' יהודה וממילא דלרבנן דסבירא ליה דרבים לא מבטלי מחמת כחו של מחיצות אתו עלה ולא משום דאמרינן פתחא הוא ממילא דאין לחלק דאף בי"ו ואין שם צוה"פ כיון דאיכא שם ד"מ ואין בקיעת הרבים מבטלתן הרי הוא רשות היחיד מן התורה ולולי דברי התוס' הייתי אומר ליישב בפשיטות ויתיישב גם כן מה שהוצרך הש"ס להקדים הך דר' יהודה ור' אליעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעך ומקשי עלה מהך דירושלים ובפשיטות ה"ל למימר אמתניתין והאמר רבה בב"ח כו' לימא דכר"י אמרה לשמעתיה וכדרך הש"ס בדוכתי טובא ודוחק לומר דניחא ליה לאקשויי דר' יהודה אדר' יהודה ולפי מה שכתבתי יש לומר דהא לא קשיא ליה דמצינן למימר דר' יהודה דאמר נמי כרבנן וירושלים שאני שהיה רחב ט"ז וכל שיש כאן ט"ז ליכא למימר דפתחא הוא אף שיש שם צוה"פ כיון דבקעי רבים ברוחב ט"ז שהוא שיעור ר"ה מה שאין כן ברוחב י"ג אף על גב דאיכא בקיעת רבים אמרינן פתחא הוא לענין פסי ביראות אליבא דר' יהודה שם מה שאין כן השתא דקאמר כאן הודיעך כחן של מחיצות משמע דהא דלא איכפת לן בבקיעת רבים גבי פסים אינו משום דחשבינן לפתח אלא דאפילו חשבת ליה פרצה אין כח בקיעת רבים מועיל לבטל מחיצות העומדות וכיון דמחמת כחן של מחיצות אתינן עלה שוב אין לחלק בין י"ג לט"ז וכמו שכתבו התוספות והריטב"א בדף ו' ע"ש ויש להעמיס גם בכוונת התוספות כמו שכתבתי ומתיישב קושית מהרש"א וקצרתי:
ועכ"פ מבואר נגלה מדברי הש"ס והתוספות ובעל המאור והרמב"ן והריטב"א דלרבנן הך דירושלים אף בלא דלתות נעולות אין חייבים אף על גב שהוא רחב ט"ז ולמה יגרע אחר שנפרצו בה פרצות אך הדבר ברור דפרצות אלו אם היה באמצע החומה אף אם היה לארבע רוחות ומפולשים ורחבן י"ו אין בכך כלום לרבנן כיון דאכתי איכא שם ד"מ אך פרוצי ירושלים היה בקרנות ואם נפרץ בכותל מזרחית סמוך לקרן דרומי ונבדל שם בקרן דרומי ובכותל צפוני סמוך לקרן מערבי או איפכא ומכ"ש כשנפרצו כל הקרנות שבטל ממנה שם ד"מ ואין מועיל שום תיקון של צוה"פ כלל וראיתי בס' יד דוד בעירובין דף ק"א הביא בשם ס' זרע אמת שכתב טעמא דנייד רבא מאוקימתא דר' פפא דמוקי כאן קודם שנפרצו כו' משום דסברא כיון דיש שם ד' מחיצות לא אתו רבים ומבטלו ואפילו לאחר שנפרצו בה פרצות נמי לא הוי רשות הרבים כמו פסי ביראות ואפילו פרוץ מרובה על העומד והאריך להשיג על המשנה למלך פ"ג מהל' ביאת מקדש דנקט בפשיטות דלאחר שנפרצה ירושלים הוי רשות הרבים דרבא לא סבירא ליה הכי ועיין מה שכתב עליו בספר הנ"ל. ולענ"ד בלא"ה זה אינו והדין עם המ"ל בזה וכתירוץ ר"פ אנו צריכים לומר בכמה מקומות וכמו שכתבו התוספות בכמה דוכתי והיינו כמ"ש שהיה שם פרצות המבטלות שם ד"מ וכמו שכתבו ונעשית ר"ה ור"ה לא מערבה על ידי צוה"פ ואע"ג דצוה"פ בכל מקום כמחיצה הוא מכל מקום מחיצות הם הל"מ והכי גמירי לה דלבטולי רשות הרבים לעשותו רשות היחיד לא מהני על ידי צוה"פ רק בעינן על כל פנים שם ד' מחיצות ובהכי א"ש מה שכתבו התוס' ריש פרק א"ד דהך דשכח ולא הביא סכין היינו לאחר שנפרצו בה פרצות ולכאור' קשה איך אכלו פסחיהם בלילה והתוס' בב"מ דף נ"ג הרגישו בזה וכתבו דנפל מיעוט מחיצות אף על גב שאסור לטלטל בשבת מכל מקום מיקרי מחיצה לענין אכילת מעשר וקדשים קלים כו' והך מלתא טעמא בעי דהא פשיטא דבעי מחיצה לאכילת קדשים וכיון דלא חשיבא מחיצה לענין טלטול שבת לא יועיל גם כן לענין אכילת קדשים וראיתי בתוך שו"ת כ"ת שהביא דברי תוס' אלו וכתב גם כן שצריך עיון למה יגרע מחיצות קדשים. אך לפי מה שכתבתי א"ש דודאי לא הניחו הפרצות כמות שהם רק עשו להם צורת הפתח דאף לרב דיותר מי' ימעט מודה דמן התורה מהני אפילו טובא כמ"ש התוספות בדף ו' ובדף כ"ג ואם כן הרי יש כאן מחיצות לענין כל מילי רק דלענין שבת גמר דכל שהרבים בוקעין וה"ל הוא גופא ר"ה לא מהני ליה צוה"פ רק דלתות נעולות ולכן שפיר היה אסור בשבת בטלטול ועיין מ"ש אא"ז מהרש"א בפסחים שם דהא דמשמע להו להתוס' דהשאלה היה משום טלטול בשבת ולא משום טלטול בכרמלית ומשום דקא פריך התם והא קא מחמר ומחמר אין איסור בכרמלית. ולפ"ז היה נלענ'"ד דא"ש בפשיטות מה דקשי' להו להתוס' בב"מ דכיון שנפרצו פרצות עד שאסור לטלטל איך אכלו פסחיהם בלילה דלכאורה לק"מ דהא קי"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ואוכלים קדשים קלים אף על פי שאין חומה והך דאמר בב"מ דנפיל מחיצות אתי כמ"ד לא קדשה לע"ל וכמו שכתב בספר התרומה הל' א"י ועיין ברמב"ם סוף פ"ו מהלכת בית הבחירה ובדברי הראב"ד והכסף משנה שם (ומה שכתב במשנה למלך ליישב ברמז לא הבנתי ואפשר שרצה לומר דאף על פי שאין צריך מחיצות לאכילה מכל מקום לענין זה הועילו המחיצות שלקטוהו שאם יצא והחזירו אינה מוחזר שיוכשר לאכלו בלא מחיצות וצ"ע) וצ"ל דהתם לא ניחא להו לומר כן כי היכא דלא תיקשי על מ"ד דלא קידשה לע"ל מהך עובדא דהילל אך לפי דברי מהרש"א ז"ל דאהך מ"ד לא קשיא דאיהו סבירא ליה לפרש שמחמת איסור טלטול בכרמלית שאלוהו ומיירי קודם שנפרצו פרצות ובאמת לא תקשי והלא מחמר משום דמחמר בכרמלית הוא וליכא איסורא רק לטלטל בידים שאלוהו מה שאין כן למ"ד קדשה לע"ל משמע ליה להמקשן דבסתמא איירי לאחר שנפרצו בה ולהכי קשיא ליה והלא מחמר ולא ניחא ליה לשנויי דמיירי קודם שנפרצו וליכא רק כרמלית כיון שאין הכרח לזה מחמת אכילת קדשים אם כן יש לומר דמסתמא עדיין לא גדרו הפרצות בזמן ההוא (ועיין בס' יד דוד שכ' דתחלת נשיאות הילל בתחלת מלכות הורדוס והורדס באמצע מלכותו גדר פרצות ירושלים ע"ש בעירובין דף ק"א וע"ש בס' הנ"ל בפסחים מה שכתב על מהרש"א שהראה מקום דמחמר בכרמלית ליכא מפרק המוציא תפילין ולא נמצא שם וגם הביא דברי המג"א סימן ש"ה עיין שם ועיין במג"א סימן רמ"ו לענין מחמר בחצר שהביא דברי הרשב"א והר"ן בפ"ק דע"א ולדעת הרשב"א אפילו בחצר יש איסור מחמר ואם כן כ"ש בכרמלית) ומצאתי בש"מ לב"מ בשם תוספות שאנ"ץ דנפול מחיצות וא"ת והא אמרינן בשבועות קדושה ראשונה כו' ויש לומר דהכא כמ"ד לא קדשה ואף על גב דכל זמן שבית המקדש קיים מסתבר שכל הקדושות קיימות אפילו למ"ד לא קדשה לע"ל כמו למ"ד קדשה אחר חורבן יש לפרש דנפול מחיצות שחרב הבית אלא אההיא דחלק קשה דמוקי לה גבי מה שכתב של עה"נ כו' והשתא לפי"ז פשיטא שאין מקום לדברי התוספות בב"מ שהקשו אהא דפסחים שאכלו פסחיהם לאחר שנפרצה דכיון שבית המקדש היה קיים לכ"ע הקדושה קיימת אף דנפל המחיצה וצ"ל דהתם לא סבירא ליה הכי ואין כאן מקומו:
ומ"ש כ"ת דודאי פרצה ט"ז אמה פוסלת לרבנן אף בשם ד' מחיצות דאל"כ אין פרצה פוסלת כלל לרבנן וזה מן התימה כו' ולא יכולתי להבין דברי מעכ"ת שכתב דביש לו שם ד' מחיצות אין שם ר"ה עליו כו' ולעולם וכי לרבנן אין שיעור לדבר לפרצה ולא יהיה ר"ה וזה מבואר ההיפוך כמש"ל דירושלים תוכיח כו' ובזה סובב הולך בכמה דפין ויודע אני שכ"ת יש לו לב מבין אך לבי' כשמעתיא דמשכא ליה טובא שאילולי זאת אף אם היה נדמה לו כהררי עוז היה מפעפען בשכלו הזך ומכ"ש בדבר זה שאין כאן מעלות ומורדות כלל ולא שבילי בית גלגול רק שביל ישר ועיניו הרואות מה דאמרינן בעירובין דף כ' בההיא דר"א דאמר הזורק לבין פסי ביראות כו' לא צריכא דעבד כעין פסי ביראות בר"ה וזרק לתוכה חייב הא נמי פשיטא אי לאו דבעלמא מחיצה היא גבי בור היכא משתרי ליה כו' ופרש"י חייב חטאת דרה"י מעלייתא היא כו' ע"ש הרי מבואר דלאו לענין פסין לביראות הקילו בזה רק מדין תורה בכל מקום מחשב רה"י כה"ג אף על גב דרחמנא אגמרי' למשה לא תפרוץ רובה כתבו התוס' ר"פ עושין פסין והא דאמר לעיל רחמנא אגמריה כו' היינו היכא דליכא שם ד"מ כי הכא הואיל ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשוב פתח עכ"ל והריטב"א שם כתב וז"ל ויש מי שתירץ בזה דמדאורייתא אפילו פרוץ מרובה כשר כיון שיש במקום אחד שיעור רוחב מחיצה ומ"ש הכי אגמריה כו' רצה לומר שעתידין חכמים לתקן כו' והנכון כשיטת התוספות כי מחיצות הל"מ ואין כולם שוות כו' ה"נ כך הוא דין של תורה דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כעין פסי ביראות שפס אחד חשובה מחיצה גמורה ולא תפסל בשום פרצה בעולם ובאו חכמים ואסרו בו שלא לטלטל אלא לצורך עולי רגלים או לדבר מצוה כדלקמן עכ"ל. וכן בריטב"א שם דף ט"ו ע"ב בסוגיא דפרוץ כעומד כתב שהקשו בתוספות דמשמע דפרוץ מרובה כפרוץ דמי ד"ת ואלו לקמן אמר הזורק לפסי ביראות חייב כו' והתם אין צורת הפתח כו' ותירצו דכיון שהעמיד אותן פסין רחבות לב' פאות ואמה לכאן ואמה לכאן חשוב כמחיצות גמורות מן התורה כענין שאתה אומר כו' ואלו הכא מיירי בדבר העשוי פרצות כי העומד אינו חשוב מחיצה בפני עצמו והוא צריך לצירוף הפרוץ הלכך התם בפסי ביראות הא איכא שם ד"מ מן התורה כי אותן דיומדין חשיבין מחיצה ד"ת דהכי גמירי לה עכ"ל וכ"כ עוד שם כמה פעמים הא קמן שבלי ספק כל שיש כאן שם ד' מחיצות הוי רה"י גמור מן התורה אליבא דכ"ע אפילו לר"י אלא דר"י סבירא ליה דאף דגמירי דהוי רה"י היינו כשאין רבים שם ורבנן סבירא להו דבקיעת רבים לא מבטלי מחיצתא ואם כן פשיטא דאין לחלק בין אם הפרצה יו"ד או ט"ז ויותר דס"ס מחיצות במקומם עומדים ולענין בקיעת הרבים אין לנו לחלק אם בוקעין ביו"ד או י"ג או ט"ז וכמו שכתב הריטב"א להדי' בדף ו' וז"ל ויש לומר דאנן סבירא לן כיון דטעמא משום דאתו רבים ומבטלי מחיצות אין לחלק בין י"ו אמה או פחות מכיון דבקעי רבים כו' וכן מבואר ממ"ש בדף כ"ג ושמעינן מהכא דכל שהדרך סלולה ועשויה לכך אין הפרש בין רחב ט"ז או פחות דהא פרכינן מירושלים שהיא רחב ט"ז ותשמיש הרבים גדול לפסי ביראות שאינם רחבים אלא י"ג אמה ושליש לכל היותר אלמא כי הדדי נינהו עכ"ל ומבואר דמאן דסבירא ליה דדרך סלולה מבטל אף בפחות מבטל ומאן דס"ל כרבנן דלא מבטל אף אם הוא כירושלים אינו מבטל וכ"כ שם אח"כ ול"ל דשאני הכא שהוא רחב ט"ז דהא פרישנא שאינו מעלה ולא מוריד כו' וכ"כ אחר כך ואיכא למידק מ"מ ר"י דאמר כמאן כו' אי לרבנן האיכא שם ד"מ דעדיפי מפסי ביראות כי אין ספק שבאותן רוחות שהיו פתחי ירושלים היה בכל פתח מכאן ומכאן עומד מרובה על הפרוץ (ונראה שר"ל קודם שנפרץ בה פרצות דבהכי איירי רבה בב"ח כמבואר בדף ק"א דאילו לאחר שנפרצו פרצות אמרינן דהוי רה"ר והיינו משום שבטל שם ד"מ ממנה על ידי הפרצות שבקרנות שנתחלקו המחיצות וכ"א עומדת לעצמה וכי גמירי דומיא דפסי ביראות שהפסין עומדים בפאות ורחבות אמה לכאן כו' וכמש"ל) וכ"כ להדיא גבי הא דבעי רחבא תל המתלקט כו' פירוש והוא רוחב ט"ז אמה כו' אבל בתל זה כיון שהוא גבוה יו"ד חשוב מחיצה ומיהו הרבים בוקעין בו מכל רוח ורוח כעין פסי ביראות כו' ואפילו במעלות בית חורין כו' אבל למעלה רחב ט"ז אמה כו' עכ"ל מבואר לכל מעיין דלרבנן בשם ד"מ לא אתו רבים ומבטלי אף שרחב ט"ז אמה וכן מבואר במ"ש דלמא מעלים ומורדים פירוש שבא"י אף על פי שהם רחבים ט"ז אמה ובקעו בהם רבים כו' וההיא אליבא דר"י אתמר ולא לרבנן דלרבנן אפילו שבח"ל אינם רה"ר וכמ"ש התוספות וכ"כ הריטב"א אבעיא דרחבא תפשוט ליה מדר"י כו' אלמא דלרבנן לא איכפת לן ברחב ט"ז וכל שיש שם ד' מחיצות לא אתו רבים ומבטלי וכן מבואר מדבריו בדף נ"ט בסוגיא דעיר של רבים דהך דשבילי בית גלגול ברחב ט"ז אמה הוא ואפ"ה אמרינן דלרבנן אפילו ניחא תשמישתיה הוי רה"י והדברים ברורים כשמש דלרבנן בשם ד"מ אין חילוק בין רחב ט"ז או פחות ואפילו לר"י בשתי מחיצות למ"ש התוספות בחד תירוצא אפילו במפולש ברוח' ט"ז הוא כן וכן הוא דעת רש"י וכ"כ הריטב"א בדף וא"ו בריש דבריו דהשתא לא סבירא ליה ק"ו דרב אחי שלא התיר ר"י אלא בט"ז אמה ושליש אלא שאח"כ כתב דא"א לומר כן לר"י דא"כ אין לך מבוי מפולש בעולם שלא יהא רה"י מן התורה כו' לכך פירש ר"י ז"ל דלא איירי ברוחב ט"ז וע"ש בדף י"ג גבי הא דאמר ר' יהודה מבוי שהכשירו בלחי כו' ואמנם אף להך תירוצא שהביא הריטב"א בשם ר"י צ"ע שאין חילוק בין י"ג לט"ז כמבואר שם וכ"כ התוספות להדיא בדף וא"ו ובדף סמ"ך ואמנם בלקוטי הרמב"ן בעירובין דף נ"ט כתב וז"ל ומיהו לר"י דסבר שתי מחיצות דאורייתא אין לך ר"ה בתוך העיר ואפילו רחב כמה אלא סרטיא ומדבר וכיוצא בהם שאין להם מחיצה כלל ואף על פי שא"א שלא יהיו הרים ובקעות סביב להם כל שאין המחיצה נראית לעומדין באמצע ואין ניכרת להם ואם תשאל דרך ט"ז אמה לר"י היכא משכחת לה איתא בבקעה שדרך ט"ז כבושה שם ובקעה מצד אחד לדרך או מב' צדדין כו' וי"א ר"ה בתוך העיר כגון דאתי רבים ומבטלי מחיצתא שבוקעין בהם שתי וערב דמבטלי להו כדאמרינן לענין פסי ביראות ואיכא דמקשו אשמעתיה דהא פחות מט"ז נמי קרינן ליה ר"ה בגמרא דתניא יתר על כן אמר ר"י כו' ופירש"י ז"ל שלא התיר אלא בט"ז כו' וכ"ת דהתם לאו ר"ה גמורה אלא כרמלית והא דקרי ליה ר"ה לפי שהדרך מפולש אם כן איך פליגי רבנן ואמרי אין מערבין כו' וכ"ת בצורת הפתח מערבא הא לא מצית אמרת דבפ"ק פריך וכ"ת בכך הוא דלא מערבא כו' אלמא בר"ה גמורה מיירי וכן בשמעתא דלחי משום מחיצה מוכח דבר"ה גמורה מיירו ר"י ורבנן ויש לומר דודאי למאי דסבר ר' אחי מעיקרא קמיה דרב אשי למימר דלא התיר ר"י אלא ברוחב י"ג אמה כו' הלכך לרב אשי דהוא מסקנא מתיר ר"י אפילו בט"ז אמה ויותר ולרבנן ר"ה גמורה הוי כו' עכ"ל והעתקתי קצת הלשון לפי שאין הספר מצוי וזה מקרוב שזיכני השם יתברך שבא לידי. הרי מבואר שהוא תופס עיקר דלר"י שתי מחיצות דאורייתא אין ר"ה בתוך העיר אף שיש רוחב ט"ז וכ"כ שם אחר כך וא"ת לר"י כיון דב' מחיצות דאורייתא ולא משכחת ר"ה בתוך העיר לעולם ומש"ה נמי אמר בברייתא הכא כיצד מערבין עושה לחי כו' כדפרישית אם כן של רבים אמאי בעי שיור כו' ע"ש ואם כן פשיטא דלא עדיפי במחיצות לר"י משם ד"מ לרבנן וכן מבואר דהא אמאי דרמי דר"י אדר"י ודרבנן אדרבנן מהא דמי שיש לו שני בתים כו' ושנינן דרבנן אדרבנן לא קשיא התם ליכא שם ד' מחיצות אלמא דאם היה שם ד' מחיצות הוי שרי לרבנן אף בכה"ג דמיירי התם שהיא ר"ה גמורה רחב ט"ז ובוקעין בו דמבטלי שתי מחיצות לרבנן אבל לא ד' מחיצות דלא מבטלי כלל ומעתה מה שמכ"ת רוצה לתפוס דלרבנן בשם ד"מ היינו כשאין פרוץ בעשר דוקא אין תפיסתו מועלת ומוציאין מידו דלא מבעיא לשיטת רש"י והרמב"ן דלר"י נמי מהני ב"מ אפילו בר"ה גמורה אם כן פשיטא דכן הוא לרבנן בשם ד' מחיצות אלא אפילו לפי מה שכתבו התוספות והריטב"א בשם ר"י מבואר נגלה דהיינו לר"י דווקא בב' מחיצות אמרינן דלא מהני כשר"ה גמור עובר בתוכו אבל בשם ד"מ דרה"י גמורה הוא מה"ת אליבא דכ"ע ואף ר"י מודה בהו כדמוכח מפסי ביראות אלא דלר"י אתו רבים ומבטלי ואז אפילו בפחות מט"ז מבטלי ולרבנן דסבירא ליה דלא מבטלי גם כן אין לחלק בין י"ג לט"ז דכיון ששם מחיצות עליהם אינם בטלים מחמת שום פרצה בעולם ועדיפי שם ד"מ לרבנן מב' מחיצות לר"י דב"מ לר"י מועיל בהם ביטול על ידי בקיעת רבים שיהיה רה"ר גמורה וכן בשם ד"מ כגון פסי ביראות בטל על ידי בקיעת רבים הלכך כשאין רה"ר גמורה בעצמה רק שמפולש לר"ה שר"ה עוברים לפניהם ס"ל דמערבא על ידי לחי מכאן כו' אם אינו רוחב ט"ז רק י"ג וברוחב ט"ז לא מהני מדרבנן דמדאורייתא אין לחלק בין רוחב י"ג לרוחב ט"ז כמו שכתב התוספות והריטב"א להדיא ולרבנן ב"מ לא מהני לערב על ידי לחי וקורה כלל ושם ד' מחיצות דחשיבו כמחיצות גמורות מדאורייתא אפילו פרוץ מאוד ואפילו הוא רוחב ט"ז שרי מדאורייתא כמו שמצינו גבי פסין רק מדרבנן פליגי ר"מ ור"י דלר"י הקילו ע"ד י"ג ושליש ולר"מ עד יו"ד וכן מבואר בדף יו"ד דקאמר ר"י אומר אין צריך למעט ועד כמה סבר רב אחי למימר עד י"ג ושליש ק"ו מפסי ביראות שהתרתה פרוץ מרובה לא התרתה יותר מי"ג כו' ופשיט' דלאו מדאורייתא קאמר דאי מדאורייתא הוא ע"כ דהלכתא גמירי לה הכי ואין דנין ק"ו מהלכה אלא ודאי דהתם מדאורייתא מחיצות גמורות הם ולענין פרוץ מרובה גבי פסין אוקמוה אדאורייתא ואפ"ה לענין יותר מי"ג לא אוקמוה אדאורייתא והחמירו אפילו בפסין ומזה בעי למילף ק"ו להחמיר מדרבנן גם במבוי וכן מבואר ג"כ ממה דדחי התם היא הנותנת פסי ביראות שהתרתה פרוץ כו' אי נמי לאידך גיסא פסי ביראות דאקילת בהו חד קולא כו' ופירש"י כיון שהקלת פרוץ מרובה הקלת נמי שיחשב כפתח עד י"ג אמה ע"ש ומבואר דלענין קולא דרבנן ממה שהחמירו במקום אחר קאמר וכן מבואר בדף ה' ע"ב בתוספות ד"ה האומר כו' התם משום עולי רגלים הקילו יותר מפני דוחקן כו' ואם כן פשיטא דגם הא דאמר מעיקרא היא הנותנת פס ביראות שהתרת פרוץ מרובה לא התרת יותר מי"ג אמה כו' דלענין קולא דלרבנן ואין מקום כלל למה שראיתי בדברי מכ"ת שאחר שראה דברי הריטב"א והתוספות בריש עושין פסין כתב דלענין פרוץ מרובה גמירי לה ולענין רוחב הפרצה יותר מעשר או מי"ג דאורייתא אף בשם ד"מ והוא דבר בטל וכבר הבאתי דברי הריטב"א שכתב דמחיצות הל"מ וכל שיש אמה בזויות לכל צד חשובה מחיצה גמורה ולא תפסול בשום פרצה בעולם. ומ"ש כ"ת מדבעי הש"ס דף י"א דקאמר מה ליותר מעשר שכן לא התרת בו אצל פסי ביראות לר"מ כו' הדברים פשוטים דמדרבנן קאמר שלענין פרוץ מרובה הקילו ולענין יותר מעשר העמידו דבריהם וכן מבואר בדברי רש"י שם שכתב מה ליותר מעשר כו' שכן חמור איסורו שלא הותר בשום מקום בשבת ואפילו בפסי ביראות לר"מ כו' ואי מדאורייתא מאי ואפילו דקאמר דפשיטא דמאי אולמא דפסי ביראות משאר מחיצות לענין דאורייתא אך מדרבנן א"ש וקצרתי:
ומ"ש כ"ת שרש"י בדף כ"ב כתב חצר שהרבים נכנסין דרך פתחים או פרצות של עשר דבר פשוט הוא שרש"י כ"כ לפי מה שאמרו לעיל דף מ' אי מהתם ה"א ה"מ לזרוק ופירש"י כלומר דמדאורייתא רה"י הוא והזורק מר"ה לתוכו חייב אבל לטלטל אימא לא קמ"ל ומשמע מזה דמתניתין מתפרשא לענין לטלטל ולכך נקט בעשר ולומר דהוי רה"י גמורה מדאורייתא לזרוק ואף שרוחב הפתחים או הפרצה טובא ומדרבנן לטלטל באם אינה רק כעשר וזה מבואר דהא לא בעי לאוקמי כרבנן ואם איתא כרבנן נמי הוי מצי אתיא ובפרצה יותר מעשר דמכל מקום הוי רה"י משום דלא ניחא תשמישתיה ודוחק לומר דמכל מקום תפשוט מינה דלא ניחא תשמישתיה מלתא הוא לרבנן וה"ה לר"י אלא ודאי כמו שכתב דהתם אפילו הרבים יוצאים ונכנסים דרך פרצות של ט"ז או פתחים דומיא דתל המתלקט כמבואר מפשיטת הסוגיא ונפלאתי מה שעלה על דעתו דרש"י נקט פרצות בעשר לומר דביותר מעשר לא הוי רה"י לשבת לענין לזרוק דפשיטא דז"א דהא בעי למפשט דאתי כר"י ולר"י שיעור פרצה י"ג ושליש ואם כן מה דפשיט דלא ניחא תשמישתיה הוי רה"י ז"א וגם לר"י קשיא מאי אריא ניחא תשמישתיה כו' כיון דאין כאן פרצה הפוסלים המחיצות אלא ודאי העיקר כמ"ש וכבר כתבתי שמדברי הרמב"ן בלקוטים מבואר דאפילו לר"מ דסבירא ליה מחיצות דאורייתא מועילין המחיצות אף שיש בקיעת רבים ברוחב ט"ז וכן מבואר להדיא מדבריו במלחמות ושם ביאר דה"נ לרבנן בשם ד"מ מהני אף ברוחב ט"ז ולכן למד מדברי ר' יוחנן דאמר ירושלים כו' דאתיא כר"י דאלו לרבנן לא איכפת לן ברוחב ט"ז ובקיעת רבים כלל ובהא דב"מ ס"ל לר"י כרבנן דלאו דאורייתא ולכן קאמר שחייבים משום ר"ה דרבים מבטלי המחיצות שהפתחים בהם כו' ע"ש שאין להסתפק בדבריו דלרבנן בשם ד' מחיצות אין שום פרצה פוסלת מדאורייתא. ובמה שכתבתי ליישב דברי הרי"ף והרא"ש שהביאו דר"י דאמר ירושלים הוא ללמוד לדידן אליבא דרבנן וכמו שכתבו התוספות בדברי הש"ס ועל זה כתב מכ"ת שבש"ס גם כן הוא דחוק ומכ"ש שאין לפרש כן בדברי הפוסקים כו' והנה כבר כתבתי לעיל בזה ע"ש שהם דברים ברורים וכדי להפיס דעתו אבאר יותר דודאי הא דפשיטא לן מימרא דירושלים כו' דל"מ שם ד"מ דלכאורה מנ"ל דשמא לא היה שם שם ד' מחיצות שלא היו הכותלים מחוברים על ידי אמה עומד בסוף כל מחיצה ומכל מקום כיון דלא בקעו רבים התם והדלתות במקום הרחב ט"ז נעולות אין כאן ר"ה הא אי לא היה שם דלתות שפיר היה רה"ר כיון שאין שם ד"מ דומיא דפסי ביראות אך מדחזינן דפריך כאן וסבירא ליה מדאמר ר"י ירושלים ומשני כאן ולא סבירא ליה ומדדחיק לשנויי הכי אלמא דקים להו דרבה בב"ח מיירי קודם שנפרץ בה שום פרצה והיתה שלימה מכל צד ויש כאן שם ד' מחיצות על כל פנים (ולשון הריטב"א שהבאתי לעיל שהיה בפתחי ירושלים מכאן ומכאן עומד מרובה כו' רצה לומר דגם בזויותיה היה עומד דאל"כ אין כאן צירוף מחיצות) וכה"ג כתבו התוספות דירושלים היה מפולש מכל צד כו' והיינו דהכי קים להו ולכן דייק מהך דירושלים שהיה שם ד"מ דסבירא ליה לר"י כר"י אבל אי לא הוה קים להו דירושלים יש שם ד"מ אין לנו לדייק כלל מזה אי שם ד' מחיצות רה"י הוי או רה"ר ואין לנו לדייק ממימרא זו רק דמה ששם ר"ה עליו לא משתרי כ"א בדלתות ולכן בדף וא"ו דקעסיק לענין שריות' דר"ה אם מלחי וקורה או דלתות ולא נחית לדקדק כלל מהו ר"ה ולענין שריותא של ר"ה שפיר מייתי מהך מימרא דירושלים כו' ללמוד משם דר"ה לא מערבא כ"א בדלתות ואף שזה נאמר אליבא דר"י מכל מקום ס"ס נקטינן מינה שריותא דר"ה בין למר ובין למר ומכ"ש לפי מה שכתב דמהך מימרא עצמה אין הכרע כלל דיש לומר דמיירי באין שם שם ד"מ רק מחמת דקים להו דהוי בירושלים שם ד"מ כדחזינן דש"ס פריך מינה ומשני כאן ולא סבירא ליה ובהך סוגיא דדף שפיר מייתי מינה בסתם ועל דרך זה הביאה הרי"ף גם כן לדייק ממנה לענין שריותא דרשות הרבים כדמסיים בה אלמא כו' דמינה מיירי התם ומכל מקום אין לדקדק כלל מזה מה נקרא ר"ה דלאו להכי מייתי לה וגם דמהא גופא אין לדייק כלל וכמ"ש ולענ"ד טובא איכא כה"ג דמייתי ראיה ושקיל ליה לדינא דמתבעי ליה ובפרט אם אין הכרע מחמת המימרא גופא שהוא דלא כהלכתא ועיקר הדין מהו רה"ר הא תנא ליה בדוכתיה ריש מסכת שבת ולענין בקיעת רבים הא אייתי מתניתין דפליגי ר"י ורבנן בדרך הרבים מפסקתן בסתם ולא אייתי מאי דאיתמר עלה כאן ולא סבירא ליה ופשיטא שאין לדחוק ולומר שסמך אמ"ש לעיל מימרא דר"י ירושלים כו' שמזה יהיה לנו הכרע דרבים מבטלי מחיצתא דהלכה כר"י דמה זו סמיכה כיון דלאו להכי מייתי ליה התם וגם לא מכרעא כדכתיבנא ואדרבא איפכא מסתברא דמייתי מלתי' דר"י ללמוד ממנו לדין תיקון ר"ה גמורה דבעי דלתות ולא חש למטעי למילף מיניה בקיעת רבים כיון דהדר מייתי מתניתין דפלוגתא דר"י ורבנן בסתם וגם דהא אייתי עלה הא דרב ומתניתין דחצר שהרבים נכנסים כו' ומה שהאריך כ"ת לפרש דמיירי בחצר של יחיד ושוב האריך ליישב הא דלא משני הש"ס הכי ולא רציתי להאריך כי לפי דעתי מכ"ת ידע בנפשי' שאינם עיקר ולא הכניס אותם לקיום ובאמת תמהני אחרי שכ"ת לא הורצה לו לפרש דברי הרי"ף בהא דמייתי דר"י דאמר ירושלים כו' לפי שאין דרך הפוסקים לסתום ואיך הלך בדרך למרחוק לפרש הא דמייתי הרי"ף וכל הפוסקים מתניתין דחצר. ואין בהם מגיד זאת דמיירי בחצר של יחיד:
והנה במה דכתיבנא שאף על פי שלא נמצא בה"ג דרה"ר הוא שעוברים בו ס"ר מכל מקום ודאי שכן הוא והבאתי סמך לזה מדברי בה"ג שלפנינו והרבה להשיב על זה הנה כל מעיין יראה שלא עשיתי מזה הוכחה רק להסמיך דברי התוספות שכ"כ בשם בה"ג ובודאי שהיה כתוב כן לפניהם וחסר בדברי בה"ג שלפנינו וכל מן דין סמוכין לנא עשוים באמת וישר וכעת שבא לידי לקוטי הרמב"ן ז"ל מצאתי שכתב על דברי רש"י בעירובין דף נ"ט עיר של יחיד פירש"י כו' וזה הענין בכמה מקומות פירש אותה שאין רה"ר גמורה אלא בעיר שיש בה ס"ר ולא ידענו מנין לו לרש"י כן שלא הוזכר בתלמוד בשום מקום אבל בהלכות גדולות נמצא כן והרי הדבר תלוי באילנות גדולות ומכל מקום אנו תמהים א"כ בתחלת מסכת שבת כו' וסוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד רה"ר י"ו אמה כו' ומיהו לר"י דסבר ב' מחיצות דאורייתא אין לך רה"ר בתוך העיר ואפילו רחב כמה אלא סרטיא ומדבר וכיוצא שאין להם מחיצה כלל ואף על פי שא"א שלא יהיו הרים ובקעות סביב להם כל שאין המחיצה נראית לעומדים באמצע ואין ניכרת להם א"נ שאין המחיצה מעכבת וממעטת על הרבים כלום אין בה תורת מחיצה וה"נ משמע גבי סולמא דצור ואוקינוס ואם תשאל דרך י"ו היכא משכחת לר"י איתא בבקעה כו' והאריך בזה ומסקנתו דלר"י אפילו רחב יותר מי"ו מהני ב' מחיצות דהא דקאמר י"ו אמה היינו למאי דסבר רב אחי מעיקרא כו' (עיין בחידושי הריטב"א כ"כ בקצרה) וע"ש שכתב הא דבעי שיור אף על גב דאפילו בשל רבים אין רה"ר דאורייתא דלר"י לא משכחת רה"ר דאורייתא בתוך העיר לעולם אפ"ה כיון שדרכים שבה רחבים י"ו כו' חוששין שמא תשתכח מהם תורת רה"ר כו' ע"ש וקשה עלי להעתיק כל דבריו ושמחתי שאני רואה שהרמב"ן כותב כן בשם בה"ג שידוע שהספר בה"ג שביד הרמב"ן בודאי היה בחזקת בדוק ואין לתלות שט"ס בהתוספות בשם בה"ג אחרי שמבואר כן בהרמב"ן וכתב שהדבר תלוי באילנות גדולות וגם לפי המבואר שדעתו לר"י אין רה"ר בב' מחיצות אפילו רחב כמה ופשיטא שכן הוא לרבנן בשם ד' מחיצות אלא דלר"י לא משכחת ר"ה בתוך העיר כלל כששני המחיצות הם משני הצדדים רק שמפולש מצד זה לצד זה ולרבנן שפיר משכחת כשאין שם רק מחיצה מזרח ומערב או צפון ודרום אבל שם ד' מחיצות ודאי לא גרע מב' מחיצות לר"י וכל ששם ד' מחיצות נראין להעומדים בתוך המחיצה פשיטא דמהני לרבנן ולא מבטלי להו רבים כלל וגם במה שהאריך שם בענין עיר של רבים נלענ"ד דבמדינתינו אין עיר שיהיה לה דין רה"ר גמור מדאורייתא כלל ולפי שסיום דברי הרמב"ן שם בענין זה הוא חסר שם א"א ללמוד ממנו כל הצורך וגם במה שהאריך עוד כ"ת בענין זה לא מצינא לסגויי בהדיא להשיב על כל פרט כי ידי רפות. וכ"ת האריך מגילות עפות אף כי לכבודו נאמרה לקרות אבל לא נאמרה לכתוב על כל ראש תורי ונקודות הכסף אפס למעשי ידיו אכסוף ושמתי פני לעיין בשרשי דבריו ולפי דעתי ימצא בהם תשובה מספקת. דברי המתעלס באהבתו ועל דודיו נפשי מתרפקת וכמוני היום גבר אין איל ירוץ כמו איל יערה כדו אל השוקת נפשו אוותה לרוות צמאין המתאווים לשאוב מבארה בנפש שוקקת הם מגישים אליה והיא מצקת. ועל פיהם יגיח מי השילוח הואיל והוחזק מעין פתוח מריח מים יפריח ואשר בקרבו יעלה ממעלה טפחיים כאשר ירד הגשם מן השמים דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: