אור ברסלב

בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה כו

שאלה כה

שאלה עיירות שיש בהם דרכים המפולשים שעוברים תוך העיר והוא דרך המלך ורוחב י"ו אמה אם יש היתר לטלטל בעיירות אילו בשבת ע"י תיקון צה"פ קנה מכאן כמנהג כל שאר עיירות במקום שהפרצה רחבה או כיון שדרך המלך עובר שם והוא רחב י"ו אמה ר"ה גמור הוא ואין מועיל צה"פ וצריך דלתות נעולות בלילה או עכ"פ ראיות לנעול וכיון שבדרך המלך א"א לעשות כן שהרי יום ולילה לא ישבותו כל עוברי דרך אם כן אין לעיירות אלו תקנה לטלטל בשבת כלל ונשאלתי לחוות דע' בזה:

תשובה הנה בנדון הלז יש בזה שני אופנים האחד אם דרך עובר באמצע העיר ממש כזה

והשני אם הדרך המפולש הוא מפסיק בסוף הרחוב היינו בין שלשה מחיצות הבתים המקיפות הרחוב ובין המחיצה הרביעית כזה ומתחלה אבאר באופן הא' כשדרך המלך עובר באמצע העיר ותחלת דינו בזה על דבר תורה אם דינו כרה"י או כרה"ר מה"ת ונראה דהך מלתא תליא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן גבי פסי ביראות בעירובין דף כ"ב ר' יהודה אומר אם היה דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכ"א אין צריך והנה הרי"ף והרא"ש הביאו מתני' כצורתה משמע דסבירא ליה דכחכמים קי"ל כמו בכל דוכתא דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים ואע"ג דאמרינן כל מקום ששנה ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו הא איתמר עלה בעירובין אמרתי לך ולא במחיצות ע"ש בדף פ"א ובדף צ"ה ואין נראה לומר שהרי"ף קיצר בזה כמו שקיצר בשאר דיני פסי ביראות כיון דלא נ"מ רק לעולי רגלים דליתי' בזה"ז ז"א שהרי הרי"ף שם אההיא מתני' הביא מה דאיתמר עלה הלכה כר"י בן בבא ואמר רב יוסף לא הותרו פסי ביראות וצריכא כו' ושקלא וטריא דאתמר על פלוגתא דר"י ורבנן השמיט לגמרי והו"ל לאשמעינן עלה הא דאמר בש"ס דר' יוחנן כאן ולא סבירא ליה דאמר ר"י ירושלים כו' וגם כי בזה נ"מ טובא ואיכא למשמע מינה הלכתא רבתי לשבתא אי אתו רבים ומבטלי מחיצתא ודוחק לומר שסמך על מ"ש בפ"ק דר"ה גופא לא מערבא אלא בדלתות כו' דאמר רבב"ח אמר ר"י ירושלים כו' דמוכח מינה דס"ל להלכה דרבים מבטלי מחיצתא דבאמת ז"א דאין משם ראיה כמ"ש לקמן ועוד דלפי"ז לא היה להם להשמיט בעי' דבעי רחבא מרבא תל המתלקט כו' דאף בכה"ג אתו רבים ומבטלי מחיצתא לר"י ואף דהתם לענין חיוב משום רה"ר מיירי מכל מקום הא נ"מ טובא לענין אם יועיל בו צוה"פ לתקנו ולרבנן אם התל הזה בכניסת המבוי אותו המבוי אין צריך לחי או קורה וזה מבואר מדאמרינן בשבת דף ק' אמר ר"י אמר רב תל המתלקט כו' וזרק ונח על גביו חייב תנ"ה מבוי ששוה לתוכו ונעשה מדרון כו' ע"ש ופסקה הרמב"ם וטור וש"ע סי' שס"ג ע"ש וצ"ל דהתם מיירי דלא בקעי רבים דאי בקעי רבים אם כן למאי דפשיט רבא לרחבה דלר"י אתו רבים ומבטלי מחיצתא דינו כר"ה אבל אליבא דרבנן שפיר אמרינן דאפילו בקעי רבים דינו של התל כרשות היחיד ועולה במקום לחי למבוי. וראיתי במג"א ססי' שס"ג שכתב ולפי מה שכתב סעיף כ"ט בשם התוספות צריך לומר דמיירי דלא בקעי בו רבים דאל"כ אתו רבים ומבטל מחיצתא כיון שאינה עשויה בידי אדם ואפשר דלא מיקרי רבים פחות מס' רבוא וכ"מ דעת הפוסקים שסתמו בזה עכ"ל והנה מ"ש דלא מיקרי רבים כו' צ"ע דהא הרמב"ם כתב ג"כ הך דינא ואיהו ס"ל דא"צ ס' רבוא וגם הש"ע כתב ב' דעות בזה וראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל עמד בזה ולקמן אבאר בזה אך בלא"ה אין תירוצו מספיק דהא להדיא אמרינן דבעי רחבא מרבא תל המתלקט כו' ורבים בוקעין בו כו' ואם נימא דבעי ס' רבוא אם כן הא דקאמר התם ורבים בוקעין בו ומספקא ליה אי חייב משום ר"ה מיירי בכה"ג שס' רבוא בוקעין בו אלמא דאיכא תל המתלקט כה"ג והו"ל לפלוגי בהכי ודוחק לומר דכיון דעכ"פ בעי ס' רבוא ולא שכיח כלל לכך סתמו דבריהם אף דודאי איכא כה"ג כדמוכח בההיא דבעי רחבא. אך לענ"ד בלא"ה לק"מ שהרי התוספות שם שכתבו לתרץ אליבא דרבנן דמחיצה שאינה בידי אדם ל"ש מחיצה מבואר דס"ל דהא דקאמר התם מעלות ומורדת כו' דבח"ל חייבין והיינו אליבא דר"י הא לרבנן פטור היינו במעלות ומורדת העשוין על ידי אדם וכה"ג הוי ההיא דשבילי בית גלגול וכן הא דתל המתלקט מיירי בכה"ג שנעשה התל על ידי אדם ולכך קאמר התם אליבא דרבנן לא תיבעי לך השתא היכא דניחא תשמישתי' כו' אף על גב דלרבנן נמי דוקא בנעשה בידי אדם האי תל נמי נעשה בידי אדם רק דאליבא דר"י קמבעיא ליה דס"ל אפילו נעשה בידי אדם מבטלי רבים ומש"ה כתבו התוספות שם דלא שמיע ליה הא דר"י דאמר מעלות ומורדת כו' ובח"ל חייבין והיינו אליבא דר"י ולפי"ז גם מ"ש בש"ע דין מדרון ותל בסתם דמשמע אף דבקעי ביה רבים משום דבנעשה בידי אדם איירי דלא שכיח שיהיה במבוי תל המתנשא מימות עולם רק לפעמים עושין כן במתכוין ולכך לא חילקו בזה בין בקעי ביה רבים או לא כיון דקי"ל כרבנן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ומכל מקום דוקא מתלקט מתוך ארבע אבל מתוך ה' כיון דניחא תשמישתיה טובא בדריסת רבים הוא בטל לגבי ר"ה ואין כאן מחיצות כלל מעיקרא וכמ"ש רש"י שם ואף על גב דבדף ט"ו אמרינן ת"ש שבת בתל או בנקע כו' תל ונקע מאי איכא למימר ופרש"י תל ונקע מימות עולם הם התם לא מיירי בישוב כ"א במי שהחזיק בדרך ושבת בתל ונקע אשר בישימון דרך וסתמא שהוא מימות עולם משא"כ בתל ומדרון שבמבוי סתמא שהוא בידי אדם וכן ההיא דבעי רחב' בכה"ג מיירי שנעשה בידי אדם ולכך קאמר דלרבנן לא תבעי לך כו' שוב ראיתי שד"ז הגאון בספר תורת חיים הקשה על התוספות שכתבו דרבנן מודו במחיצה שאינה עשויה בידי אדם מכל מקום מהא דקאמר תל המתלקט והביא הא דתל ונקע כו' וכתב דנהי דיש לדחוק בעי' דהכא בתל העשוי' בידי אדם מכל מקום קשיא משבילי בית גלגול כו' דמעלה גבוה וזקופה היא ואינה עשוי' בידי אדם כו' ע"ש ולענ"ד יש לומר כמ"ש וגם בשבילי בית גלגול אין הכרח שקרקע עולם הוא כך ושמא גם הם נתקנו בידי אדם וצ"ע ועיין בכנסת יחזקאל שהקשה גם כן על התוספות ומפרש כוונת התוספות דתרתי בעינן שיהיה יותר מבית סאתים שלא הוקף וגם נעשה בי"ש בזה אמרינן דרבים מבטלי ולקמן אכתוב בזה. שוב ראיתי בדברי אא"ז מהרש"א דף ט"ו ד"ה תל ונקע מבואר מדבריו דגם תל ונקע ראויה להעשות בידי אדם כמ"ש התוספות שם אלא שטורח גדול הוא לעשות תל ונקע בבית סאתים לכך לא בעי לאוקמי שעשאן כו' ואם כן פשוט דהך בעיא מצי איירי בתל שבידי אדם כיון דלאו בבית סאתים איירי אך לענ"ד בכוונת התוספות כמ"ש דודאי תל ונקע שבדרך סתמא לא נעשו בידי אדם ומימות עולם הם כמ"ש רש"י רק דמכל מקום ראוי' לעשות בידי אדם ולכך לא תיקשי מדאמרינן בסוכה דף כ"ד אליבא דר"מ מחיצה שאינה עשויה בידי אדם ל"ש מחיצה דהתם לענין בע"ח מיירי וקצת צ"ע דבלא"ה מי מכריחינו לומר דברייתא כר"מ אתי דלמא להך אוקימתא שם דר"מ סבר אינה מחיצה באמת הברייתא דלא כר"מ וע"ש בסוכה דף כ"ה בנקע פירש"י גומא מששת ימי בראשית ובתל לא כ"כ:

וחזרנו למ"ש כי ממה שלא הזכיר הרי"ף והרא"ש מבעיא דרחבא ופשיטותי' מידי מוכח דלא קי"ל כר"י דהך בעי' קאי אליבי' דאל"כ פשיטא דנ"מ טובא לדינ' אם התל בכניסת המבוי ובקעי בו רבים (ואמנם הרי"ף והרא"ש השמיטו בשבת פ' הזורק הך דינא דאתמר התם בתל ומדרון ובאמת שצ"ע למה השמיטו הרמב"ם ושאר פוסקים כ"כ להלכה) ועיין בהרי"ף והרא"ש פ"ק דשבת שכתב שם כל דיני ר"ה לענין בין העמודים והכריע בפלוגתא דר"י ור' יוחנן דהלכה כר' יוחנן וגם דיני חורי רה"י ואסקופ' ולא היה להם להשמיט בעי' דרחבא אי לאו משום דס"ל להלכה כרבנן ואף על גב דהרי"ף והרא"ש פ"ק כתבו דר"ה בעי דלתות דקאמר ר"י ירושלים כו' ובש"ס אמרינן דר"י דאמר ירושלים כו' לא ס"ל כרבנן אלא כר"י נלענ"ד דאין מזה ראיה דס"ל דלא כרבנן דהא בש"ס מחלק אליבא דרבנן בין היכא דאיכא שם ד' מחיצות בהא ס"ל לרבנן דלא מבטלי ובין היכא דליכא שם ד' מחיצות דאז מודו רבנן דרבי' מבטלי ולא מהני לחי וקורה אפילו תימא שהוא משום מחיצה וה"ה צוה"פ ובעי דלתות דוקא כדאיתא בדף ז' וזהו שכתבו הרי"ף והרא"ש דר"ה גופא דהיינו דליכא שם ד' מחיצות לא מערבא כ"א בדלתות משא"כ היכא שיש שם ד' מחיצות אין שם ר"ה עליו ושפיר מערבא בלחי או קורה או צוה"פ ביתר מעשר והא דמייתי מדברי ר"י דאמר ירושלים כו' אע"ג דר"י אליבא דר' יהודה הוא כבר כתבו התוספות בדף ו' ד"ה והאמר רבה כו' וא"ת היכא פריך מר"י דאמר אליביה דר' יהודה כו' וי"ל דפריך דכי היכא דלר"י בשם ד' מחיצות דלא חשיבו ליה מצריך נעילה ה"נ ב' מחיצות דלא חשיבי לרבנן יהיה צריך נעילה וכן משמע בפ"ב כו' ע"ש וכמו שפירשו התוספות דברי הש"ס דמייתי מדר"י לענין ב' מחיצות לרבנן שיהיה צריך נעילה כך מתפרשין דברי הרי"ף והרא"ש דמיירי בר"ה גופיה היינו שאין שם רק ב' מחיצות ורחב י"ו ובזה כיון שיש לו דין ר"ה צריך דלתות נעולות אבל בגוף הפלוגתא דלר' יהודה שם ד' מחיצות לא חשיבי ורבים מבטלי ולרבנן חשיבא ולא מבטלי בהא שפיר קי"ל כרבנן ולכך סתם הרי"ף והרא"ש ולא פירשו לומר דהלכה כר"י בהא ולפי מ"ש לקמן גרסת הרמב"ם בש"ס כאן וס"ל כו' בלא"ה א"ש דאף לרבי יוחנן קי"ל כרבנן בהא דשם ד' מחיצות וכן נלע"ד ראיה דהא למה דפשיט רבא לרחבא אליבא דר"י בתל וכיוצא בו כל שהרבים בוקעין הוי ר"ה אף דלא ניחא תשמישתי' ואם כן הנך מתנייתא דפ"ו דטהרות חצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' ומבואות המפולשין אתי כרבנן ודוקא ההיא דשבילי בית גלגל מתוקמא אף כר"י כדמשני התם יהושע אוהב ישראל היה כו' וכמבואר בתוס' ד"ה יהושע ע"ש ואם כן הא קי"ל הלכה כסתם משנה וסתם משניות דטהרות כרבנן ואף דהוי מחלוקת בעירובין מכל מקום מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ואף על גב דבב"ק דף ק"ב אמרינן דבתרי מסכתות אין סדר למשנה ולא אמרינן בהא הלכה כסתם מכל מקום הכא איכא תרי סתמא וגם גוף הפלוגתא שנה רבי בלשון חכמים עיין בב"ק דף ק' ד"ה כסתם יחידאה ובשבת דף פ"א ד"ה והאמר ר"י דר"י אית ליה דאפילו בתרי מסכתות הלכה כסתם ולפי"ז לכאורה קשיא דר"י אדר' יוחנן דהכא קאמר ירושלים כו' ואם כן אין הלכה כרבנן ור' יוחנן הוא דאמר הלכה כסתם משנה ואפילו בתרי מסכתי הלכה כסתם ולכאורה אפשר לומר כדאמרינן בחולין דף מ"ג דאמוראי נינהו ואליבא דר"י ולפי"ז פשיטא דאנן לדידן דתפסינן עיקר כמ"ד אליבא דר"י הלכה כסתם משנה ממילא דאדחייא לה הא דאמר ירושלים כו' לענין שם ד' מחיצות מהלכה ואין למדין משם רק לענין זה דר"ה בעי נעילה היכא דליכא שם ד' מחיצות. אבל עדיין צ"ע לפי מה דאיתא בחולין שם דרבה בב"ח אמר בשם ר"י הלכה כסתם משנה ואיהו גופיה הוא דאמר משמיה דר"י הך מלתא דירושלים כו' אם כן קשי' רבה בב"ח אהדדי ולכאורה אפשר לומר דרבה בב"ח לא ס"ל כדפשיט רבא לרחבא דלר"י חייבין גבי תל משום ר"ה אף דלא ניחא תשמישתי' אלא ס"ל דר"י דוקא גבי פסין דניחא תשמישתי' אמר הכי ואם כן שפיר אתיין הנך מתניתין דטהרות כר"י וס"ל דהלכתא כוותי' אלא שז"א שהרי התוספות ד"ה תל המתלקט כתבו לא הוה שמיע ליה הא דאמר ר"י מעלות ומורדות שבא"י אבל בח"ל חייבין הרי מבואר דר' יוחנן גופיה ס"ל אליבא דר"י דאפילו לא ניחא תשמישתי' הוה רה"ר ואפשר לומר לפום מה דאיתא שם אמר ר' יצחק בר' יוסף א"י אין חייבין עליה משום ר"ה יתיב ר"ד וקאמר להא שמעתא א"ל אביי כו' דלמא מעלות ומורדות קאמרת א"ל קרקפתא כו' איתמר נמי כי אתי רבין כו' אם כן נראה דהך מימרא דר"י דמעלות ומורדות כו' אליבא דר' יצחק בר' יוסף איתמר ור"י בר' יוסף איהו דאמר אליביה דר' יוחנן דלא אמרינן הלכה כסתם משנה כמבואר בחולין דף מ"ג ולדידי' שפיר יש לומר אליבא דר' יהודה דאף דלא ניחא תשמישתי' הוי רה"ר ומתניתין דטהרות כרבנן ואפ"ה שפיר סבר ר' יוחנן דהלכה כר"י ולכך קאמר ירושלים כו' משא"כ רבה בב"ח דאיהו גופי' ס"ל הלכה כסתם משנה ע"כ דלא ס"ל הך מימרא דאמר ר"י מעלות ומורדות כו' ולא ס"ל כדפשיט רבא לרחב' אלא ס"ל דאף לר"י מפלגינן בין ניחא תשמישתי' או לא ואתיין סתם מתניתין דטהרות כר"י וכיון דמפשיטות דברי הש"ס משמע דנקטינן הך מימרא דר"י דאמר מעלות ומורדות כו' וכדפשיט רבא לרחבא דר"י לא מפליג בין ניחא תשמישתי' או לא ואם כן ע"כ דמתניתין דטהרות אתי' כרבנן ואם כן אף לרבה בב"ח אמר ר"י גופיה יש לפסוק כן דאיהו ס"ל דאף בתרי מסכתא יש לפסוק כסתם אלא דאיהו ס"ל לפלוגי בדר"י בין ניח' תשמישתי' ואם כן אין כאן סתם דלא כר"י ואנן לא קי"ל כוותיה בהא אלא כאינך אמוראי אליבא דר' יוחנן וכדפשיט רבא לרחבא וממילא הוה סתמא כרבנן והלכתא כוותייהו וכן משמע מדברי הש"ס בשבת דף ו' דתני בברייתא זו הוא רה"ר ואמרינן עלה למעוטא אידך דר"י דתנן ר"י אומר אם היה דרך הרבים כו' ואף דמחלוקת במתני' וסתם בברייתא אין הלכה כסתם מכל מקום מדברי הש"ס שם משמע דהא ברייתא הלכתא פסיקתא היא ושקיל וטרי בה טובא לאסוקי ברייתא כהלכתא וכן מבואר מדברי התוספות ישינים שם שכתבו ולא בעי למימר דזו היא רה"י גמורה למעוטי דרבנן דאם היה רה"ר כו' ועוד ניחא ליה לאוקמי טפי כרבנן עכ"ל משמע להדיא דכרבנן קי"ל:

ועוד נראה ראיה ברורה מהא דאמרינן בעירובין דף ח' אמר ר"י בר אבא אמר רב מבוי שנפרץ במילואו לחצר כו' הא נמי תנינא חצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' אי מהתם ה"א ה"מ לזרוק אבל לטלטל אימא לא קמ"ל מבואר מזה דהך מתני' דחצר שהרבים נכנסין כו' הלכתא היא וקי"ל כוותה והך מתני' ע"כ רבנן היא לפי מה דפשיט רבא לרחבא דלר"י אף דלא ניחא תשמישתי' מבטלי רבים ומוקי להך מתניתין כרבנן (ומה שנרשם בצידו תוספתא פרק ו' דטהרות הוא ט"ס כי הוא משנה ערוכה שם סוף הפרק) ואם כן מבואר דהלכתא כוותייהו וכן מבואר להדיא בדברי הרי"ף אמר רב כו' חצר מותרת ואף על גב דבקעי ביה רבים כדתנן חצר שרבים נכנסין בזו כו' וכ"כ הרא"ש אלא שהוסיף בדברי הרי"ף ובלבד שלא תהא הפרצה יותר מעשר וכ"כ רש"י והיינו משום דפרצת החצר שיעורו בעשר וכל שנפרץ יותר מעשר אינו כפתח אלא רואין אותו כפרוץ במלואו אבל אם עשה לה צוה"פ אפילו ביותר מעשר מהני כדאי' בדף ט"ו נפרצה ביותר מעשר היו שם קנים הדוקרנים כו' אפילו ביותר מעשר מותר ואף לרב דס"ל צריך למעט מודה הוא דהתם אין צריך כמ"ש התוספות דף וא"ו ד"ה רב ודף כ"ב ד"ה והאמרינן ע"ש והא דאמרינן התם דלרבה דוקא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה אסור היינו המבוי אבל החצר מותר בכל גווני אפילו לרבה וכמבואר מדברי רש"י וכמ"ש מהרש"ל שם באורך (וכן מבואר מחידושי הריטב"א דעיקר הדיוק דרב מיירי זה שלא כנ"ז דאל"כ אף בעירבו אסור משום פרצה ע"ש ונראה מדבריו שהיה לפניו נוסחא אחרת בדברי רש"י ע"ש אך מצאתי תנא דמסייע לדברי אא"ז מהרש"א בש"ג בשם ריא"ז שכתב אם היה פרצת רה"ר מכוונת כנגד פרצת המבוי הרי פרצת רה"ר אוסרת המבוי והחצר) ודברי אא"ז מהרש"א שם בפירוש דברי רש"י תמוהין לענ"ד ואף שדברי רש"י צריכין ביאור במ"ש ומלתי' דרב למשתרי חצר מינה משתמע (ויש נוסחאות שכתב בהו מינה מסתמא וליתא לענ"ד אלא צריך לומר מינה משתמע) ואפילו זה כנגד זה וכ"ש זה שלא כנ"ז כו' דהא אמרינן אי מהתם ה"א ה"מ זה שלא כנ"ז וכמו שהקשה מהרש"א נלענ"ד כוונת רש"י דודאי קושטא דמלתא הוא דהך מתני' מיירי אפילו זה כנגד זה וכדמוכח מהא דמותיב רחבא לרבא מהך מתני' דחצר שהרבים נכנסין כו' ולא שני ליה דהתם מיירי זה שלא כנגד זה אלא ע"כ דמסתמא מיירי אף זה כנ"ז אלא שאפשר לומר דהא דפשיטא ליה לרבא ורחבא דמיירי. אף בזה כנ"ז היינו ממלתי' דרב דקאמר חצר מותרת ואשמעינן דמתני' אף בזכ"ז מותר אך לרבה דמלתי' דרב בזה שלא כנ"ז מיירי אם כן לא שמענו ממלתי' דרב היתר דזה כנ"ז ועל כן הא דפשיטא לן דמתני' מתרת אף זה כנ"ז היינו מגופא דמתניתין דמסתמא מיירי אף שהוא זה כנגד זה וממילא דכ"ש זה שלא כנגד זה וא"ש דברי רש"י מ"ש ומלתיה דרב למשתרי' חצר מינה משתמע ואפילו זה כנגד זה ורצה לומר דאליבא דרבה צ"ל דסתמא דמתניתין אף בזה כנ"ז הוא כדמשמע בדוכתא אחריני דחצר מותר אף בזה כנ"ז וא"כ כ"ש זה שלא כנ"ז ולא אשמעינן רב במלתי' מידי לענין חצר (ולפי"ז אפשר לקיים שני הנוסחאות יחד וכצ"ל מינה משתמע מסתמא אפילו זה כנ"ז כו' וכן משמע מלשון רש"ל שכתב גם מפירש"י כו' משתמע מן הסתם אפילו זה כנ"ז וכוונת רש"ל בזה ג"כ כמו שכתבתי דודאי פשטא דמתני' אף בזה כנ"ז אלא דלתרץ דלא תיקשי על רב מאי קמ"ל תנינ' חצר שהרבים כו' אנו צריכין למשכוני נפשיה אדרב ולמימ' דאשמעי' דלא נטעי לפרש מתניתין זה שלא כנ"ז אבל לרבה ע"כ רב מיירי שלא כנ"ז וא"כ אף אם נוקי מתני' בשלא כנ"ז לא מתרצא מלתיה דרב שוב לית לן לאפוקי מתניתין מפשטיה דמשתמע מסתמא אף זכ"ז כך הוא כוונת רש"י לפמ"ש רש"ל אלא שאני הוספתי דע"כ מוכח מהך דרחבא ורבא דמתניתין מיירי אף זה כנ"ז ואליבא דרבה ע"כ דסתמא דמתניתין בכה"ג מיירי ומכ"ש לפי מה דמשמע מהריטב"א דגרס בעי רחבא מרבה וכן נראה עיקר א"כ אליבא דרבה גופיה מוכח דסתמא דמתני' מתפרשא אף כנ"ז) ויש לי לפרש עוד בענין אחר וקצרתי:

וממ"ש מבואר דהך מתניתין דחצר שהרבים נכנסין לה הלכתא היא ופסקוה הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים וממילא דהלכת' כרבנן דרבים לא מבטלי מחיצתא ואין לחלק דהתם בפרצה בעשר משא"כ כשהוא רחב י"ו אמה ובקעי רבים שפיר מבטלי אף לרבנן ז"א דהא מהך מתני' מפשיט רבה לרחבא אאיבעי' דתל המתלקט דמיירי שבוקעין בו רבים ברוחב י"ו אמה דהא מבעי' ליה אם חייב עליה משום רה"ר וכן מבואר בריטב"א שם דאיבעיא דתל שבוקעין בו ס' רבוא ברוח' י"ו אמה אלא ע"כ דלענין בקיעת רבים אין לחלק בכך דאם נימא דרבים מבטלי ברוחב י"ו אמה ואף בפחות מזה נמי מבטלין המחיצות ואין הפרש בין י"ו או פחות רק לענין שאם אין רחב י"ו אף שאין מחיצות אין לו דין רה"ר וכן מוכח מהא דפריך אההי' דגבי פסין אמרינן אליבא דרבנן דלא מבטלי מהא דאמר ר"י ירושלים כו' אף על גב דפסין אינו רק י"ג אמה ושליש וכ"כ הריטב"א שם (ובדברי התוספות בזה אבאר לקמן אי"ה) ובכמה דוכתי דלענין בקיעת רבים אין חילוק בין י"ו אמה או פחות ועוד נראה דודאי הך מתני' דחצר שהרבים נכנסין כו' סתמא מתניא ומיירי אף שנפרץ ביותר ויש בפרצה י"ו אמה ואף על גב דפירצה אוסרת בחצר ביותר מעשר מכל מקום שפיר הוי רה"י לשבת לזרוק אבל לא לטלטל והא דקרי ליה רה"י לפי שאינה רה"ר וכמו דמשני עולא בשבת דף ו' אהא דתני התם הבקע' בימות החמה רה"י לשבת ואף על גב דרב אשי לא ניחא ליה בהכי דרה"י קתני מכל מקום גם לרב אשי אסור לטלטל אלא שהזורק לתוכה חייב וה"ה לענין חצר שנפרצה יותר מעשר דהא לא גרע מפסי ביראות דלרבנן הזורק לתוכם חייב כדאמר ר"א הזורק לבין פסי ביראות חייב ועיין בריטב"א עירובין דף ט"ז שכתב לענין שבת פרצה יותר מעשר או פרוץ מרובה אוסר כל המבוי וכל החצר מפני שמוציאו מרה"י ועושה אותו כרמלית עכ"ל נראה דכרמלית לאו דוקא דכרמלית הזורק לתוכו פטור וחצר שנפרצה ביותר מעשר אפילו משני רוחות אסור בטלטול ומכל מקום הזורק לתוכו חייב דמכל מקום לא נפיק מכלל רה"י לענין זה והלכך כיון דמיירי בכל גווני שפיר מדייק מינה רחבא להך דתל המתלקט דאף שרוחב י"ו אין חייב משום רה"ר והא דאמרינן דאי מההיא ה"א ה"מ לזרוק קמ"ל רב אפילו לטלטל היינו בגוונא דמיירי רב שאין הפרצה יותר מעשר ואפ"ה הוה ס"ד דמתני' דקאמר רה"י לשבת רק לענין לזרוק קאמר ולטלטל אפילו אינה רק כעשר אסור וקמ"ל רב דאפילו בטלטול חצר מותרת והיינו כשאינה רק כעשר ובהכי א"ש לענ"ד מה שהקשה הריטב"א בדף כ"ב דמה מותיב רחבא מהא דחצר שהרבים כו' נימא לעולם רבנן וקמ"ל דהוי רה"י אפילו לטלטל ותירץ דהא לא משמע לן ממתני' תדע דבפ"ק אמרינן אי מתני' ה"א ה"מ לזרוק כו' ואי מוקמינן לה הכי אם כן תיקשי מאי קמ"ל רב ואף שתירוצו אמת דמלשון רה"י לשבת לא מוכח היתר טלטול כמש"ל מש"ס דשבת במתני' דבקעה בימות החמה מ"מ לפי מ"ש בלא"ה לק"מ דכיון דמתני' משמע ליה דאף ברחב י"ו מיירי א"כ ע"כ הא דקאמר רה"י לשבת אינו לענין היתר טלטול כלל הרי ביררנו שיטת הרי"ף והרא"ש לפסוק כרבנן ואף שהרמב"ן במלחמות לא כ"כ בשיטת הרי"ף יבואר אי"ה לקמן:

ועתה נבא לשיטת הרמב"ם הנה הרמב"ם בפי' המשנה כתב בפירוש שאין הלכה כר"י וכ"כ הר"ע מברטנורא וכן בחבור הרמב"ם פי"ז מהלכות שבת הלכה ל"ג כתב הזורק מר"ה לבין הפסים חייב הואיל ויש בכל זויות וזויות מחיצה גמורה שיש בה גובה יו"ד ויותר מד' כו' ואפילו היו רבים בוקעין ועוברין בין הפסים לא בטלו המחיצות והרי הן כחצירות שהרבים בוקעין בהם והזורק לתוכם חייב ומותר להשקות הבהמה ביניהם כו' עכ"ל מבואר שפסק כחכמים וכר"א דס"ל הכי וביאר הטעם משום שיש כאן שם ד' מחיצות וכמ"ש בש"ס וה"ה שם כתב דבש"ס אמרו דר"י ס"ל דבעי דלתות נעולות בלילה אבל ר"א ס"ל כחכמים ופוסק רבינו כמותו וכ"כ בהגמי"י שם שהרמב"ם פוסק כחכמים ולא כר"י וכן איתא בפ"ק דשב' למעוטי דר"י ע"ש עכ"ל ומדלא הביאו ה"ה והגמי"י שום חולק בזה נראה שגם דעתם כן וכן מבואר להדיא בדברי ה"ה שם הלכה יו"ד שכתב הרמב"ם שני כותלים בר"ה והעם עוברים ביניהם כו' וא"צ לנעול הדלתות בלילה וכתב ה"ה וסובר רבינו דלא בעינן ננעלות בלילה שכחן של מחיצות יפה דרבים לא מבטלי ליה וכדעת מי שאומר כן בפרק עושין פסין כו' ודברי רבינו עיקר לפסוק דלא כר"י מכח ההיא דעושין פסין וכ"כ הכ"מ שם בשם הרשב"א בתשובה שהרמב"ם סובר שלא העמידו ברייתא במבואות מפולשין לר"ה אלא משום הא דר"י כו' ואיהו ז"ל סבר שאין הלכה כר"י אלא כר"א תלמידו והלכך אפילו לר"ה מערבין ופסק נמי כחנניא דבעי דלת מכאן אלא שאני תמה האיך הצריך דלתות כו' ואולי מ"ש בשני כותלים בר"ה והעם עוברים ביניהם היינו מבואות המפולשין לר"ה וכן נראה ממ"ש בפ"א מעירובין כו' עכ"ל ודברי הרשב"א בתשובה הוא בתשובה חלק ג' סימן רס"ט ושם כתב וז"ל ואיהו ז"ל סבר דאין הלכה כר"י אלא כר"א תלמידו ואף על גב דר"א תלמיד אצל ר"י כיון דקאי כרבנן דר"י כוותיה סבירא לן והלכך אפילו לר"ה מערבין כו' ע"ש (ובכ"מ השמיט זה) עכ"ל ובאמת שהריטב"א כתב מטעם זה לפסוק כר"י דר"א תלמידו הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב והרשב"א מיישב זה משום דר"א קאי כרבנן וכבר כתבתי לעיל כמה ראיות לפסוק כר"א דקאי כרבנן וסתם משניות דטהרות כוותייהו אזלא וגם יש לומר כיון דר"א לא היה תלמיד מובהק רק תלמיד חבר של ר"י כדאיתא בירושלמי פ"א דסנהדרין שפיר מצינן למפסק כוותיה וגם כי בכללי הש"ס איתא דוקא כשנחלק בפניו ועיין בשו"ת חוות יאיר סימן צ"ד וגם לפי מ"ש לעיל יש לומר דאמוראי נינהו אליבא דר"י ואין להאריך בזה:

אך מ"ש הרשב"א לפרש דברי הרמב"ם דעל מבואות מפולשין קאמר וראייתו מפ"א דעירובין דגם הרמב"ם סובר דצריך נעולות בלילה כר"י זה תימא לענ"ד שהרי הרמב"ם פסק להדיא כר"א לענין פסי ביראות וכמש"ל ובש"ס משמע דהא בהא תליא וה"ה פ"א דעירובין כתב שלא דקדק הרמב"ם בדבר לפי שאינו מקומו וכתב ננעלות בלילה אף על גב דסגי בראויות לנעול ע"ש ועוד אני תמה על הרשב"א איך רוצה להעמיס בדברי הרמב"ם דמיירי לענין מבואות המפולשות שהרי הרמב"ם מסיים בה אבל צוה"פ או לחי וקורה אינם מועילין בהכשר רה"ר ונראה בעליל שדברים אלו העתיק הרמב"ם מלשון חכמים שאמרו לר"י אין מערבין ר"ה בכך דמיירי ברה"ר גמור וגם כי הרמב"ם כתב להדיא בהל' א' מבוי שיש לה שני כתלים והעם נכנסין ברוח זו ויוצאין בשכנגדה הוא הנקרא מפולש ובהל' ג' כתב האיך מתירין מבוי מפולש עושה לו צוה"פ מכאן ולחי וקורה מכאן מבואר להדיא דפסק כאוקימת' דש"ס שהפלוגתא במבואות המפולשין ופסק כת"ק דבצוה"פ סגי והיינו כשאין רחב ט"ז אמה בין הכתלי' שעכ"פ בין הכתלים אין לו דין ר"ה ובהלכ' יו"ד שכתב שני כתלים בר"ה והעם עוברים ביניהם מיירי שרוחב ט"ז אמה בין הכתלים ולכך בעי דלתות וכן מבואר מדברי ה"ה אך מ"ש ה"ה בטעמא דלא בעי דלתות נעולות משום דרבים לא מבטלי מחיצת' וכר"א צ"ע דהא בש"ס מפלגינן לרבנן בין היכא דאיכא שם ד' מחיצות דאז לא מבטלי משא"כ היכא דליכא רק שני מחיצות וכן מבואר בדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל דדייק טעמא דפסין הואיל ויש בכל זויות מחיצה גמורה כו' ולפי זה כאן שאין שם רק שני כותלים שפיר אמרינן דמבטלי ולכך אין צורת הפתח ולחי וקורה מועיל בר"ה ומאי עדיפות' דדלתות שאין נעולות מצוה"פ דאמרינן דרבים מבטלי ובשלמ' כשהם נעולות בלילה אז שפיר אמרינן כמ"ש הרשב"א כיון שאינו מסור לרבים בכל עת וחוסמת היא את העוברים בלילה אין זה רה"ר והביאו ה"ה שם משא"כ בראויות לנעול ולא ננעלו ואם נפשך לומר דכיון שראויות לינעל וראוים לחסום את העוברים גם כן לא מיקרי מסור לרבים אם כן אין זה ענין לההיא דפליגי ר"י ורבנן גבי פסין ואיכא למימר דגם אם נפסוק כרבנן דב' מחיצות לאו דאוריית' וכר"י דאתו רבים ומבטלי מכל מקום בזה לא מבטלי כיון דאיכא דלתות ראויות לנעול ואפשר לומר דודאי צוה"פ ולחי וקורה אין מועיל כיון דליכא רק ב' מחיצות משא"כ אי איכא דלתות ראויות לינעל יש כאן שם ד' מחיצות כיון שנעשו כאן מחיצות לכל צד ואף שאין נעולות ממש כשם ד' מחיצות הוא ובכה"ג אליבא דר"א דס"ל כרבנן לא אתו רבים ומבטלי ולכך שפיר מדמי לה ה"ה לפלוגתא דר"א ור"י בעושין פסין כך נלענ"ד לפי דברי ה"ה. אך לענ"ד מסתבר טפי בשיטת הרמב"ם כמ"ש דכיון דראויות לינעל אין זה רשות המסור לרבים בכל שעה ויליף לה ממבוי מפולש אליבא דחנניא דס"ל שדינו כר"ה ואפ"ה ס"ל לשמואל ור"נ שא"צ ננעלות וכן בההיא דאבולי נהרדעי משמע שהיה ר"ה גמור וכמ"ש ה"ה ובהא מיהא פליגי אדר"י דמצריך נעולים ממש ומעשה רב דר"נ פסק הכי גבי אבולי נהרדעא ואף שי"ל דר"נ סבר שיהיה נעולות ממש מכל מקום כיון דהש"ס דחיק לומר לא ראויות לינעל משמע דהכי הלכתא ואיך שיהיה בדברי הרמב"ם היכ' דליכא רק ב' מחיצות מכל מקום בשם ד' מחיצות מבואר דס"ל דלא אתו רבים ומבטלי וגם פסק להך מתניתין דחצר שרבים נכנסין כו' ואפילו זה כנ"ז ופרצה יותר מעשר הוי רה"י לשבת וכמש"ל לשון הרמב"ם גבי פסין שכתב והרי הם כחצירות שהרבים בוקעין בהם וכ"כ שם בהל' מבוי נפרץ המבוי במלואו ונפרץ החצר כנגדו לר"ה החצר מותרת שהחצר שרבים בוקעין ונכנסין בזו ויוצאין בזו הרי היא רה"י גמורה עכ"ל וכאן נקט רה"י גמורה דמיירי בפרצה בעשר דחצר מותרת אף לטלטל ולעיל גבי פסין מיירי אף ביותר מעשר שהרי פסין הם י"ג אמה ושליש ומדמי לה לחצירות ולכך כתב שם סתם שנעשה כל מה שביניהם רה"י דמיירי שם לענין דהוי רה"י לזרוק אבל לא לטלטל רק להשקות בהמה אם היא באר שהקילו חכמים ובאמת צ"ע מה שכתב גבי פסין והרי הם כחצירות כו' ולכאורה תלי תני' כו' דהא בש"ס אמרינן דלרבנן דהקילו בפסין כ"ש חצירות דלא ניח' תשמישתי' כ"כ ואפשר שכך כוונתו דהפסין הם רשות היחיד אף על גב דניחא תשמישתיה והרי הם כחצירות דלא ניחא תשמישתיה דלא קפדינן בין ניחא תשמישתיה או לא ויותר נראה שכוונתו דוודאי לאו כל חצירות לא ניחא תשמישתי' דאיכא דלית ליה גידודי והוא מעבר רחב והש"ס דקאמר אי לימא רבנן פשיטא מה התם דניחא תשמישתי' כו' ר"ל דעכ"פ לית ליה למנקט חצר דאי מוקמית ליה בלא ניחא תשמישתי' כ"ש היא וצריך לומר דר"י היא ומיירי בלא ניחא תשמישתי' ולמאי דמשני לעולם רבנן היא ור"ה לטומאה איצטריך לי' אתיא מלתא דחצר כפשטי' אף במקום דניחא תשמישתי' הוי רה"י לשבת ולכך כתב הרמב"ם והרי הם כחצירות כו' דלמסקנ' מלתא דחצר מתוקמא בכל גווני אף דלית ליה גידודי והוא מעבר רחב דניחא תשמישתיה אפ"ה הוי רה"י:

ומצאתי בספר מעשה רוקח שחיבר חכם ספרדי על הרמב"ם ובראש הספר שם חדושים מכת"י גאונים קדמונים כתוב שם העתיק מלשון תה"א להרשב"א (והוא תה"א שחיבר על ספר עבודת הקודש שהוא הקצר ממנו וז"ל וכ"פ הרב ר' משה ז"ל כחנני כו' עוד יש לדקדק בדבריו שהוא פסק כר' יוחנן במחיצות דבקועות רבים כר"ה ואין מדינה נעשית רה"י אא"כ יש לה דלתות וננעלות בלילה וכמ"ש בפ"א מהל' עירובין ובהל' שבת כתב דאין בקיעת הרבים מבטלת שכך כ' הזורק לבין הפסין כו' וזה תימא שזה כר"א דאמר כאן הודיעך וס"ל והרי הרב ז"ל מזכה שטר' לבי תרי לר"י דירושלים ולר"א דהזורק לבין הפסין ואולי הרב ז"ל סבר דר"י ור"א תרווייהו בחדא שיטת' קיימו ותרווייהו כאן הודיעך וס"ל גם קצת ספרים מצאתי כתוב בהם גרסא זו כאן הודיעך ולא ס"ל והאר"י ירושלים כו' אלא כאן הודיעך וס"ל וא"א להלום גרסא זו עכ"ל והנה מה שהקשה דברי הרמב"ם אהדדי מהך דפ"א דעירובין יפה הקשה דאפילו תימא כמ"ש ה"ה דלאו דוקא נעולות אלא ראויות לינעול מכל מקום שם א"א לתרץ כמש"ל דלכך בעינן דלתות ראויות לנעול שיהא שם ד' מחיצות דדוקא התם בפי"ז דשבת דמיירי בשני כותלים לבד אפשר לומר כן משא"כ בפ"א דעירובין שכתב וכן הדין במדינה שהוא מוקפות חומה גבוה יו"ד טפחים שיש לה דלתות וננעלות בלילה רה"י הוא לשון זה משמע אף בגוונא שהיא מוקפת חומה מכל צד אלא שבאמצע יש פילוש מכוון משער לשער בעי דלתות עכ"פ ואליבא דר"א פשיטא דא"צ דהא עכ"פ יש כאן שם ד' מחיצות ועדיף טפי שיש גם כן ב' מחיצות מעליית' ובדוחק יש לפרש כיון דלפעמים משכחת שבתוך היקף החומה הבתים בנוים וממלאים כל האורך ממזרח למערב באופן דלא מינכרי מחיצות צפון ודרום והפילוש שבאמצע הוא העובר בין שני כותלין לבד ואין כאן שם ד' מחיצות כיון שמחיצות צפון ודרום אין נכרין כלל ולכך נקט שיש לה דלתות דבכה"ג בכל גוונא הוה רה"י וצ"ע ומ"ש הרשב"א ואולי הרב סבר כו' אינו מובן שאיך יסבור כן נגד ש"ס ערוך דר"י אמר כאן הודיעך ולא ס"ל ואפשר כוונתו ע"פ מ"ש אחר כך מה שמצא בקצת ספרים הגרסא בהיפך אלא שכתב שא"א להלום גרסא זו וליישב גרסא זו היה נלענ"ד דבאמת דעת רבינו אפרים הביאו בעל המאור דר"ה לא מערבא אפילו בדלתות נעולות ולדבריו צריך לומר דלא ס"ל סברת הרשב"א כיון שנעול בלילה וחוסמת העוברים אינו מסור לרבים אלא ס"ל דמכל מקום בשעה שהוא פתוח ורבים בוקעין שם הרי הוא רה"ר דרבים מבטלי מחיצתא אך לרבנן דס"ל בשם ד' מחיצות לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצת' אם כן כשיש שם דלתות נעולות בלילה שם מחיצה עליהם ואיכא דס"ל דאף אם אין ננעלות ממש אלא ראויות לינעול הוי שם מחיצה עליהם ואפשר דר"י דקאמר אלמלא דלתותי' נעולות לא בעי נעולות ממש אלא דבירושלים הכי הוה שהיה נעולות ממש ומכל מקום בראוי לנעול נמי סגי שיהא שם מחיצה עליהם והשתא א"ש דלעיל דף כ' אמרינן אמר ר"א הזורק לבין הפסין כו' אי מהתם ה"א כאן ולא ס"ל קמ"ל כו' והנה הריטב"א ורש"ל פירשו שם לפי הגרסא שלפנינו כאן למסקנא דר"י ע"כ כאן ולא ס"ל הוא ולכך הוה ס"ד דגם ר"א כאן ולא ס"ל הוא והוא דחוק ופשטא דמלתא משמע דהש"ס משמע ליה הך לישנא דכאן הודיעך דלא ס"ל הכי מדקאמר כאן הודיעך אבל לא ס"ל הכי אלא שאינו דיוק כ"כ ולפעמים יש כאן וס"ל ולפי הגרסא שהביא הרשב"א הך דדף כ' והך דדף כ"ב אחד הם דס"ד דנהי דלר"א ע"כ כאן וס"ל קאמר מכל מקום לר"י כאן ולא ס"ל הוא וכפשטא דלישנא דכאן הודיעך ולזה קאמר והאמר ר"י ירושלים כו' אלמא דאף שאין נעולות רק בלילה או ראויות לנעול אין חייבים משום ר"ה אף ביום שהוא פתוח ובקעי ביה רבים וע"כ דס"ל כרבנן דבשם ד' מחיצות לא מבטלי רבים והכא כיון דאיכא דלתות נעולות בלילה שם ד' מחיצות הוא ומשני אלא כאן וס"ל נמצא דלהך מסקנא ר"י ור"א תרווייהו חד שיטה נינהו וכאן וס"ל הוא ובשיטת רבינו אפרים דס"ל דר"ה לא מערבא אף בדלתות אפשר לומר דס"ל נמי הך גרסא ואף על פי כן פוסק כר"י כיון דרחבא ורבא דבתראי נינהו שקלו וטרו טובא אליבא דר"י ש"מ דהלכתא היא ולפי מ"ש אליבא דר"י לא מהני דלתות נעולות בלילה דמכל מקום ביום שהם פתוחין אתו רבים ומבטלי ואין כן דעת הפוסקים ולפי גרסא זו דעת הרמב"ם נכונה לפסוק כר"א ומכל מקום בשני כותלין בעי דלתות כר"י אלא דס"ל דהוי שם ד' מחיצות אף בראויות לנעול ואפשר דגם במלתיה דר"י מפרש דננעלת לאו דוקא וכל שראויות לנעול הוי כאלו ננעלים כדאמרינן בעלמא כל הראוי לבילה כו' וכדפסיק ר"נ אלא דבירושלים הכי הוה שהיו ננעלות ממש ומכל מקום לדינא לא קפדינן בהכי וכמו שמפרש ה"ה לישנא דהרמב"ם פ"א דעירובין דנעולות בלילה לאו דוקא הוא כמו כן יש לפרש במלתיה דר"י וכן נלענ"ד דעת רש"י בעירובין דף ו' ע"ב ד"ה חייבין עליהם כו' אלמא נעילת דלתות בעינן בכל לילה והכא קתני עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן לב"ה והתוספות שם כתבו פ"ה דפריך אמאי דשרינן לחי וקורה מצד א' ומדמצריך נעילת דלת אין נראה לו שיהא מקשה שאיכא לאוקמי נמי בננעלת וא"ת כיון שיש לו ב' מחיצות ושלישית בננעלת כו' ונראה מהתוספות דאף דבתחלת לשון רש"י משמע דדייק מדבעינן דלתות נעולות מכל מקום מסוף לשונו משמע דעיקר הקושיא היא לאו מחמת דבעי נעילה רק משום דסגי ליה בלחי וקורה ואפשר שהיה לפניהם גרסא אחרת ברש"י ואמנם כן יש לומר דטעמיה שאין נראה לו להקשות מנעילת דלת לאו כמ"ש התוספות דאיכא לאוקמי בננעלת דבזה יש לומר דהוי ג' מחיצות כקושיית התוספות רק טעמא משום דאין הכרח לומר שצריך נעילות דוקא אלא כל דאיכא דלתות ראויות לנעול סגי בהכי ונעולות בלילה עם ראויות לנעול חד מלתא הוא שאם אין מועיל מה שראויות לנעול גם נעילת לילה אין מועיל כיון שפתוח ביום רבים בוקעין ובירושלים באמת היה ננעלת בלילה ולכך נקט ר"י הכי והש"ס דמספקא ליה צריך לנעול היינו אם בשעת טלטול צריך שיהיה נעול כדי שיהיה ג' מחיצות וכדאמר לב"ש כשהוא יוצא ונכנס נועל ופשיט ליה דא"צ וצ"ע לענ"ד על מ"ש התוספות שם ד"ה ולר"י נראה דפריך משום דמשמע ליה דב"ה לא בעי נעילה וכן אמר בסמוך דבברייתא לא מפרש בדברי ב"ה כמו בדברי ב"ש ולכאורה אין זה ראיה דאף על גב דלא מפרשינן נעילה בדברי ב"ה כמו בדברי ב"ש היינו לענין שיהא צריך לנעול בכניסה ויציאה אפילו ביום אבל מכל מקום עכ"פ בעינן שתהיה ננעלת בלילה למען ידעו כי אינו מסור לרבים כל שעה ואין קו' מנעילה אליבא דב"ה עליה דר"י אפי' תימא דלר"י נעילה ממש בעינן ומכ"ש אם נימא דגם ר"י נעולות לאו דוקא קאמר ועכ"פ בשיטת הרמב"ם יש לומר כן וא"ש בזה דלא פליג הרמב"ם על הרי"ף רביה דהרי"ף כתב והוא דננעלות בלילה דאמר ר"י כו' ולפי מ"ש הך דננעלות בלילה חד מלתא הוא עם ראויות לנעול דכיון שראויות לנעול הרי אין מסור לרבים לעבור שם כל שעה דשמא ינעלו אותם ולפי דאורחא דמלתא דכל שהם ראויות לינעול נועלין אותם בלילה נקט הכי ומצאתי בראב"ן ס"ס שמ"ט שכ' וז"ל ועוד שיש להם שערים לעיירות וראוים לנעול דלת בלילה וכיון דראוין לנעול הרי הם כנעולים ואין חייבין עליהם משום ר"ה כדאמרינן ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה כו' ומהני לה נעילת שער דלא הוי רה"ר עכ"ל מבואר כמ"ש דהך ננעלות דאמר ר"י לאו דוקא נעול בעינן אלא ראויות לינעול ומצאתי בס' אבן העוזר בעירובין דף ז' ודף כ"ב שכתב גם כן הך סברא דכתיבנא דכל שיש דלתות ראויות לנעול הוי כשם ד' מחיצות עיין שם שכן כתב לתרץ דברי רש"י ושיטת הרמב"ם בזה ונהניתי:

ומ"ש הרשב"א בתשובה שהביא הכ"מ מהא דאמר רב יוסף משמיה דר"י אמר שמואל מחלוקת בסרטיא מכאן כו' וכתב שזה נראה לי ראיה גמורה היינו לפי מה שרצה לפרש שיטת הרמב"ם דאליבא דר"א דקאי כרבנן המחלוקת בר"ה גמורה אבל כבר כתבתי שבאמת אין זה דעת הרמב"ם דאפילו לרבנן היכא דליכא שם ד' מחיצות לא מערבא כ"א בדלתות והא דפריך מדר"י דאמר ירושלים כו' היינו כמ"ש התוספות דמדר"י אליבא דר"י נשמע לרבנן או כמש"ל דגם בירושלים אין שם ד' מחיצות כ"א על ידי הדלתות נעשה שם ד' מחיצות ור"י נמי אתי כרבנן וכפי הגרסא שהביא בתה"א:

ואחרי שביררנו גם שיטת הרמב"ם נבא לבאר שיטת התו' הנה בשיטת התוספות נלענ"ד גם כן דס"ל לפסק הלכה כרבנן דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא כמבואר בדברי התו' ישינים בשבת דף ו' שהבאתי לעיל שכתבו דניחא ליה לאוקמי ברייתא טפי כרבנן וכן מבואר ממ"ש התוספות בעירובין ד"ה והאמר רבה כו' וא"ת והיכי פריך מר' יוחנן דהוי אליבא דר"י ופליגא עליה רבנן ויש לומר דפריך כי היכא דלר"י בשם ד' מחיצות דלא חשיבא ליה צריך נעילה ה"נ ב' מחיצות דלא חשיבי לרבנן צריך נעילה כו' ע"ש מבואר דס"ל דלהלכה קי"ל כרבנן דאל"כ מעיקרא לק"מ דשמא פריך ליה מדר' יוחנן אף על גב דס"ל כר"י כיון דהלכתא כוותיה ולא מסתבר ליה דת"ק וחנני' תרווייהו דלא כהלכתא דאל"כ מאי פריך מהא דשני בתים בשני צידי רה"ר ומאי קושי' דלמא ברייתא אתי' כר"י וע"כ דלא מסתבר ליה לאוקמי ת"ק וחנניא דלא כהלכתא ודוחק לומר דדוק' כיחידאה דלא כהלכתא לא מסתבר ליה לאוקמי אבל כרבנן שפיר מצי אתי אף דלא קי"ל כוותייהו דאכתי קשה מנ"ל להתו' להקשות דלמא המקשן לא מסתבר ליה לאוקמי ברייתא זו דלא כהלכתא אלא ודאי שדעת התוספות דאף על גב דר' יוחנן אתי כר"י מכל מקום אנן כרבנן קי"ל ולא מסתבר להו לומר דעיקר שקלא וטריא דש"ס אליבא דר' יוחנן דס"ל הלכתא כר"י כדאמרינן כאן ולא ס"ל משום דכיון דרב יהודה משני לה במבואות המפולשין וכן רב יוסף אמר ר"י אמר רב מחלוקת בסרטיא מכאן כו' וכולהו אמוראי שם בהכי אזלי משמע מזה דכולהו לא מצי מוקמי ברייתא בר"ה גמורה וכרבנן דלא מסתבר דכולהו כר"י ס"ל ולא כרבנן ולכך הוכרחו התוספות לומר דהכי פריך דמדר"י נשמע לרבנן אמנם בעל המאור פ' עושין פסין כ' וכל לחומרא חיישינן לדר"י דקאי ר' יוחנן בשיטתי' והא דמייתי ראיה מדברי ר"י לפרש דברי חכמים בפ"ק ה"ק מדר"י נשמע לרבנן כו' מבואר דאף דס"ל לפסוק כר"י דר' יוחנן ס"ל כוותי' מכל מקום אכתי קשיא ליה דמאי מקשה בפ"ק מדר"י דשמא תנא דבריית' קאי כחכמים ולכך הוצרך לשנויי דמכל מקום מדר"י נשמע לרבנן אבל בדברי התוספות אין נלענ"ד לפרש כן אלא משמע מדבריהם דכיון דרבנן פליגי הלכתא כוותייהו וכן נלענ"ד מדברי התוספות שם ד"ה חייבין עליה שהקשו כיון דר"י אליבא דר"י ור"י אית ליה ב' מחיצות דאורייתא ותירצו דמיירי במפולש מכל צד ע"ש ואם כן כיון דלא קי"ל כר"י בשני מחיצות ממילא דלית הלכתא כר"י גם בהא דהא מדברי התוספות משמע דהא בהא תליה דר' יוחנן דסבר כר"י גם בב' מחיצות כוותיה ס"ל ואף שדברי התוספות בזה צ"ע כמ"ש אא"ז מהרש"א דמה"ת לא נאמר דר"י ס"ל בהא כר"י ובהא כרבנן ומה שתירץ דממ"נ הוי חולין בעזרה הוא תמוה מאד דכיון דלאו הא בהא תליא מה חולין בעזרה יש כאן וכ"כ הרמב"ן במלחמות והריטב"א לתרץ קושי' התוספות וכ"כ ד"ז בת"ח מכל מקום עכ"פ שיטת התוספות דמלתי' דר"י כחד תנא הוא וכן מבואר מדברי בעהמ"א ואם כן ממ"נ אם נימא דגם בהא קי"ל כר"י אם כן פשיט' דלא הוי רה"ר היכא דאיכא ב' מחיצות שלימות אם לא שפרוץ במלואו לכל צד ואם לא קי"ל כר"י אם כן סגי בשם ד' מחיצות ודברי בעהמ"א שכתב דר' יוחנן כר"י דמבטלי מחיצתה וב' מחיצות דאוריית' וכל לחומרא חיישינן לדר"י משום דקאי ר"י בשיטתי' כו' זה צ"ע דאם יש לנו לפסוק כר' יוחנן אף על פי שפוסק כר"י לגבי חכמים אם כן גם לענין ב' מחיצות יש לנו לפסוק כוותי' ומדבריו משמע שסובר דודאי ר"י בכולי מלתא סבר כר"י אלא דאנן לית לן למנקט כוותי' רק בהא דס"ל לר' יוחנן כוותיה לחומרא דהיינו לענין דמבטל מחיצת' ולא במאי דקאי כוותיה לקולה דהיינו לענין ב' מחיצות וכ"כ בפ' כל גנות בפלוגתא דר"י ורבנן דכרבנן נקטינן לחומרא ע"ש ומכל מקום מפולש גם כדבריו מבואר דלית לן למנקט חומרא דתרווייהו חומרא דר"י דרבים מבטלי וחומר' דרבנן דב' מחיצות לאו דאורייתא רק היכא שהוא לכל צד דליכא אף חדא מחיצה דלא בקעי רבים ובהכי מוקי ההיא דירושלים כו' וההיא דחצר שנפרצה ורבים נכנסין כו' דאז חיישינן לחומרא דר"י דאף דאיכא שם ד' מחיצות מבטלי רבים אבל היכא דאיכ' ב' מחיצות מעלייתא וגם שם ד' מחיצות אין כאן בית מיחוש לחוש לחומרת שניהן אע"ג דהנך תרי חומרי לאו הא בהא תליא ובאמת בעירובין דף ו' מסקינן דכי לא סתרי אהדדי שפיר עבדינן כתרי חומרא ודוחק לומר דהתוס' קשי' להו דלפי מה דס"ד התם גם במבוי עקום דרמו עליה חומרא דרב ושמואל נמי הוי סתרי אהדדי כיון דהך מבוי בין למר שרי וכמו שכתבו התוס' שם ואהא קשיא להו דתיקשי אדר' יהודה דאמר ירושלים כו' דהיאך רמי עלה חומרא דר"י ורבנן דמשמע דהתוס' קשיא להו למסקנא דמסיק דר"י כר' יהודה ואם כן הך מסקנא באמת אתי' כמסקנא דרב שיזבי דהיכי דלא סתרן עבדינן כתרי חומרא וגם כי מדברי בעהמ"א נראה דגם לדינא כן הוא דלא חיישינן לחומרא רק לדר"י והיינו כשמפולש לכל צד אבל לא למנקט תרי חומרי ואפשר לומר בשיטת התוס' ובעהמ"א דודאי לא מסתבר לומר דבסברא בעלמא פליגי מר מסתבר ליה שם ד' מחיצות חשיבי טפי דלא מבטלי ליה רבים וב' מחיצות לא חשיבי כלל ולמר הוה איפכא אלא כיון דמחיצות הל"מ וכדאמרינן כי אתאי הלכתא לגוד ולבוד כו' וכל דיני מחיצות בכללן ולאו דוקא לר"מ איתמר דגם לר"י כן הוא אלא דלר"י צריך הל"מ לשיעור מחיצה יו"ד גם כן אבל ודאי שכל דיני מחיצות הל"מ הם וכ"ע סבירא ליה שכך נאמרה הלכה דרבים לא מבטלי מחיצתה וסבירא ליה לרבנן דזה קאי אשם ד' מחיצות אבל ב' מחיצות לאו דאוריית' כלל ור"י סבר דב' מחיצות דאורייתא ומסתבר טפי לאוקמי הל"מ דרבים לא מבטלי אהא דאיכא ב' מחיצות מעלייתא מלאוקמי אשם ד' מחיצות דליכא ב' מעלייתא. ולפי זה נכון דברי התוס' ובעהמ"א דאם נימא דר"י כר' יהודה דסבירא ליה בשם ד' מחיצות דמבטלי אם כן ע"כ לומר דהל"מ דרבים לא מבטלי מחיצתא היינו בב' מחיצות דאורייתא וכמו דסבירא ליה לר"י ואם ננקוט דרבים מבטלי וב' מחיצות לאו דאורייתא הוי סתרי אהדדי ובכה"ג לא נקטינן תרי חומרי כדאיתא בעירובין ובחולין דף מ"ג גבי תורבץ הוושט ועיין מג"א סי' תצ"ג והוא נכון לענ"ד:

והנה מדברי המגן אברהם סימן שס"ג ס"ק למ"ד שכתב וז"ל וצ"ע דכתבו התוספות דף כ"ב ותימא דא"י תעשה רה"י כו' ע"ש מבואר דסבירא ליה דקי"ל כרבנן דאל"כ אף בלא דברי התוס' צריך לומר דמיירי במקום שאין ספינות עוברים דהא לר"י אף במחיצה עשויה בידי אדם אתו רבים ומבטלי וכן מבואר מדברי המגן אברהם שם ס"ק מ' שכתב ולפי מה שכתב סעיף כ"ט בשם התוס' צריך לומר דלא בקעי בו רבים כו' ולדברי ר"י ע"כ בל"ז צריך לומר דמיירי שלא בקעי בו רבים או דמיירי בעשוי' בידי אדם כמש"ל וכן מבואר בשו"ת ח"צ סי' ל"ז וז"ל ואיך שיהיה הדבר פשוט דבמחיצה העשויה בידי שמים אתו רבים ומבטלי המחיצה אבל העשוי' בידי אדם לא אתו רבים ומבטלי המחיצה וע"ש לעיל מינה שכתב וז"ל צא ולמד מירושלים עיר הקודש וארץ ישראל בכללה דאמרינן דמקיף סולמא דצור כו' תיעשה רשות היחיד וכ"ת הכי נמי הא אמרינן ירושלים אלמלא כו' וראיה זו צ"ע דהא להדיא אמרינן דהך אליבא דר"י איתמר אבל אליבא דרבנן באמת ירושלים היא רה"י אף בלא דלתות מצד מחיצות שלה ואפשר דגם כל א"י באמת לרבנן הוי רה"י משום דמקיף כו' וכמו דס"ד בש"ס לומר כן אליבא דר' יוחנן וכתבו התוס' דמדר"י דאמר ירושלים כו' אין קושיא דהתם לר"י והכא קאמר לרבנן אך בעיקר הדבר קושטא קאמר שהתוס' שם לא משמע להו דא"י תיעשה רה"י וגם דקשיא כל העולם נמי וע"כ לומר דמחיצה בי"ש רבים מבטלו לה ומלתא אגב אורחא ראיתי שם בשו"ת ח"צ שהקשה על התוס' שהקשו מבבל ולא הקשו מכל העולם ולענ"ד דודאי התוס' כוונתם בזה לקושי' הש"ס בבל נמי כו' וחסר בתו' תיבת וכו' וקיצרו בדבר וכמו דנקטי בבל דמקיף לה דגלת ובש"ס אמרינן דמקיף לה פרת כו' רק דנקטי קו' הש"ס בקצרה כיון שהקושי' מבוארת על אתר וראיתי בירושלמי פ' כיצד משתתפין ר"ל אמר אין רה"ר בעוה"ז אלא לעתיד לבא שנאמר כל גיא ינשא כו' ועיין לקמן מה שאכתוב בזה. אך מ"ש התוס' ולר"י דאמר קרפף כו' צ"ע למאי מייתי לה שהרי ממקומו הוא מוכרע דהא הש"ס קאמר משום דמקיף לה כו' וא"כ הראיה מקרפף הוא אך למותר וראיתי לאא"ז מהרש"א שכתב על דברי התוס' שר"ל לפי שיטתו של ר"י כו' לאפוקי מדר"ה בר חיננא דסבר התם לא שמי' מחיצה ולא הוה א"י רה"י בהנהו דסולמא דצור כו' כיון דלא הוקף לדירה עכ"ל וצ"ע דהא גם ר"ה בר חיננא דפריך התם מברייתא היינו דשם איתא דלא הוה רה"י רק כרמלית אבל מ"מ גם הוא מודה דמיקרי מחיצה לענין דלא הוה רה"ר ועיקר קושי' התוס' הוא דאם כן לא משכחת רה"ר כלל וזה א"א וכמו שכתב גם כן הריטב"א עיין שם וא"ל דאע"ג דר"ה בר חיננא סבירא ליה דהוה כרמלית היינו משום דלא בקעי רבים אבל אי בקעי רבים שפיר הוה רה"ר גם אנו נאמר אליבא דר"י אע"ג דמחיצה שלא הוקפו לדירה מהני לעשות רה"י היינו אי לא בקעי רבים אבל אי בקעי רבים אף רבנן מודו דבטלו מחיצה אלו שלא הוקפו לדירה וכעין שכתבו בתירוצם לחלק בין מחיצה הנעשית בידי אדם דאם נעשית בי"ש גם רבנן מודו דרבים מבטלי וע"כ לומר דמסתבר להם להתוס' דכל שהם חשובים מחיצות אף שלא הוקפו לדירה אליבא דרבנן דרבים לא מבטלי אין חילוק בין הוקפו לדירה או לא (ובאמת שזה צ"ע לענ"ד דכיון דלענין מחיצה בי"ש ניחא להו לחלק אליבא דרבנן בין בקעי רבים או לא אע"ג דקי"ל מחיצה העשויה מאליה שמה מחיצה כמבואר שם דף ט"ו גבי תל ונקע אם כן גם לענין מחיצות שלא הוקפו לדירה ביותר מב' סאתים יש לחלק בכך) אם כן גם לר"ה בר חיננא נמי מה"ת לומר שהמחיצות בטלו רק שאין דינם לדידיה רק ככרמלית ולא מהני למשוי רה"י ואפשר דסבירא ליה דלר"ה בר חיננא כיון שהוא יותר מבית סאתים בטלו מחיצות לגמרי רק דממילא הוי כרמלית כיון שהוא בתוך הים שהוא כרמלית וצ"ע ולענ"ד כוונת התוספ' דלולי הך דר"י דאמר קרפף כו' באמת כך היינו מפרשים קו' אביי דקאמר אי לימא משום דמקיף סולמא כו' א"כ ע"כ דסבירא ליה דאין שיעור להקף מחיצות ואף אם הוא טובא נפיק מכלל רה"ר אם כן בבל נמי כו' אלא ע"כ דכל שהוקף יותר מבית סאתים בטלו המחיצות והוי רה"ר וכן משמע מהריטב"א שם שכתב ולהכי פרכינן כיון דאמרת אפילו המחיצות מרוחקות כל כך יש לו דין רה"י א"כ אין ר"ה בעולם וזה א"א כו' ור"ל דאביי אתי להוכיח דיש שיעור לריחוק המחיצות ולכך הביאו התוס' מדר"י דאמר קרפף דבאמת לדינא כן הוא דאפי' לאלף כורין הוה רה"י דמה שיעור יהי' וא"כ תיקשי לרבנן דבטל ליה ר"ה מא"י ובבל וכל העולם נמי ולכן כתבו לחלק בין מחיצה שאינה עשוי' בידי אדם ואמנם הריטב"א שם כתב וז"ל וק"ל מ"מ עד אימתי יהיו מרוחקין שיהיו חשובין מחיצות לשוי' רה"י דהא אמרינן קרפף כו' אומר רבינו הגדול ז"ל דהיינו כל שרואה עצמו תוך המחיצות כו' ע"ש ולפי"ז אין הכרח לתירוץ התוס' אליבא דרבנן לחלק בין מחיצה שאינה בידי אדם מודו רבנן דרבים מבטלי דשפיר י"ל דאין חילוק בזה כלל אלא דלמסקנא דר"י מעלות ומורדות קאמר לא מחשב סולמא דצור וכיוצא מחיצות כלל כיון שאין רואה עצמו תוך המחיצות ולפי זה בעיר גדולה מאד שימה חומתה או שהים רחוק מהעיר ומקיף אותה אין לסמוך כי המים להם חומה כיון שאין רואה עצמו תוך המחיצות והיכא שהמחיצות שאין עשויה בידי אדם סמוכין לעיר אעפ"י דבקעי רבים והיא אינה עשויה בידי אדם מכל מקום לא מבטלי מחיצתא להריטב"א בשם הרמב"ן והמגן אברהם ובתשובת האחרונים תופסין בפשיטות כדברי התוס' ולפי שאינו מענינינו ראיתי לקצר:

ועכ"פ מבואר מדברי הח"צ שתופס בפשיטות דהלכה כרבנן במחיצות שבידי אדם לא אתו רבים ומבטלי וכן מבואר בדבריו שם סי' ה' שכתב וז"ל ומ"ש להכריע מכח התוס' דעושין פסין אינו ענין לכאן דודאי היכי דשכיחי רבים מבטלי מחיצה שאינה עשויה בידי אדם כו' וכן גידוד שעושין סביב לעיר ודאי וברור דמחיצה גמורה היא ואין כח ביד רבים לבטלה וכן בשו"ת כנסת יחזקאל מבואר דסובר הלכתא כרבנן וכן נראה שם גם דעת הגאון מהר"ש אאילון האבדק"ק אמשטרדם וע"ש בדף ט' ע"ב שכתב להדיא דכולה סוגיא דרחבא אליבא דר"י אמנם לרבנן כל הארצות שוין דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא אף דניחא תשמישתיה והלכה כרבנן ע"ש וכ"כ בשו"ת מים רבים סי' ל"ד ד"ה ואשא עיני אל ההרים כו' אבל אנן קי"ל כרבנן דר"י כו' וכן כתבו שם בסי' ל"ה שלשה רבני אמשטרדם וז"ל ואיכא למידק אמאי האריך תלמודא ושקיל וטרי אליבא דר"י מאחר דלית הלכתא כוותיה אם לא שנא' שבא לגלויא כשם שאליבא דר"י כו' כך אם המצא תמצא מחיצות גרועות דמודו רבנן לר"י וע"ש מה שהשיב המחבר בסי' ל"ז בד"ה והשתא דאתינן להכי כו' (וצ"ע שלא הזכירו מדברי התוס' בעירובין דף וא"ו שכתבו גם כן הך מלתא דהא דפריך מר' יוחנן דאמר כר"י משום דמדר"י נשמע לרבנן והרבה יש לפלפל בדברי התשוב' הנ"ל וקצרתי) וכן מבואר בספר תוספת שבת סי' שס"ג ומבואר מדבריו דכרבנן קי"ל בהא ע"ש:

כלל העולה ממה שכתבנו הוא שמסוגיית הש"ס דשבת דף וא"ו דקאמר זו היא רה"י גמורה ושם דף ק' לענין תל המתלקט ומש"ס דעירובין דף ח' בענין מבוי שנפרץ ונפרצה חצר כנגדו כו' ומסוגיית הש"ס דף כ"ב דסתמי דמשניות טהרות מתניא אליבא דרבנן למאי דפשיט רבא לרחבא מבואר שיש לפסוק הלכה כרבנן דהיכא דאיכא שם ד' מחיצות לא אתו רבים ומבטלי וכן נראה מהרי"ף והרא"ש שפסקו בפשיטות בהך דמבוי שנפרץ כו' דחצר מותרת וכבר כתבתי דהיינו אפילו זה כנגד זה כמו שכתב רש"ל ות"ח בדברי רש"י וכן מבואר מהריטב"א וכן פסקו שם להדיא הטור וש"ע סי' שס"ה דאפילו נפרץ מבוי כנגדו כו' וכן הביאו הרי"ף והרא"ש בפשיטות הך דחצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' וכן מבואר להדיא דעת הרמב"ם בפה"מ ובחבורו דהלכה כרבנן וה"ה כתב שמטעם זה סובר דלא בעי נעולות דלתות בר"ה דהיינו בשני כותלי' וכן עיקר וכן נראה דעת הגמי"י וכן פסק הר"ע מברטנורה וכן נראה דעת השאלתות ובה"ג שהביאו בסתם הברייתא דד' רשויות לשבת כו' הרי זה ר"ה גמור ואעפ"י שקיצרו בפלפול הש"ס מכל מקום כיון דבש"ס אמרינן דהך אתי למעוטי דר"י אם היה דרך הרבים כו' משמע שתופסין להלכה בזה כחכמים דאל"כ לא הו"ל למנקט בפשיטות לישנא דברייתא וכן הוא דעת התוס' וראיתי בהגהת אשר"י דעירובין שכתב וז"ל כל היכא דאיכא שתי מחיצות מעלייתא אפי' רחב י"ו אמה ובקעי ס' רבוא לא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא וכן בשם ד' מחיצות כמו פסי ביראות א"ז והרמ"ק עד כאן לשונו והוא תמוה דמזכי שטרי לבי תרי דלרבנן לא מהני ב' מחיצות מעלייתא ולרבי יהודה לא מהני שם ד' מחיצות והא"ז פסק כקולי דתרווייהו ואפשר לומר דסבירא ליה כמו שכתב התוס' ד"ה קשיא דר"י אדר"י כו' א"נ אפילו קסבר ג' מחיצות דאורייתא לא אתו רבים ומבטלי מחיצה שלישית כיון דאיכא ב' מחיצות שלימות ע"ש וא"כ יש לומר דאפילו רבנן מודו בהא והא דאמרו ליה אין מערבין ר"ה בכך היינו משום דלחי וקורה לא חשיבי מחיצה כמ"ש התוס' בשבת דף ו' ובעירובין דף ו' ואף למ"ד דסבירא ליה לחי וקורה משום מחיצה לא פליג אדרבנן בהא וכמ"ש התוס' בעירובין דף י"ג דאף רבנן לא קאמרי אלא משום דליכא רק שני מחיצות ור"ל דכי איכא שלשה מחיצות חשבינן ללחי וקורה גם כן למחיצה מדרבנן משא"כ היכא דליכא רק שתי מחיצות סבירא להו לרבנן דלא חזו לאצטרופי להיות עליהם שם מחיצה כלל ואם כן י"ל דדוקא בלחי וקורה אמרינן הכי אבל צוה"פ שפיר מהני דצוה"פ דין מחיצה עליו לכ"ע ולא אתו רבים ומבטלי כיון דעכ"פ איכא ב' מחיצות מעלייתא וזה כוונת הגאון שכתב בשתי מחיצות מעלייתא אפילו רחב כו' לא אתו רבים ומבטלו היינו אם נתקן בצה"פ ולכאורה נראה שדבריו הם דברי התוספות ד"ה והא ר"י כו' ואם תאמר שאני ירושלים דהוה רחבה י"ו אמה כו' ויש לומר הואיל והיו לירושלים צוה"פ דחשיב כמחיצה כו' לא היה לרבים דבקעי לבטל המחיצה כו' ועל זה אמרינן כאן ולא סבירא ליה מכלל דלרבנן אף בכה"ג צה"פ מועיל דלא אתי רבים ומבטלי:

איברא שיש לדחות ולומר דהתוס' שם קיימו לענין ירושלים דיש שם ד' מחיצות כדמייתי מהא דר"י דלא סבירא ליה כרבנן בשם ד' מחיצות וכיון דלרבנן שם ד' מחיצות חשיבי דלא מבטלי רבים היכא שאין רחב י"ו אמה עכ"פ כדסבירא ליה גבי פסין בזה יש לנו לומר דאף ברחב י"ו אמה כיון דאיכא צוה"פ מהני כמו בפסין שאין רחב י"ו אמה וליכא צוה"פ משא"כ בב' מחיצות דלא חשיבי לרבנן בעי דלתות נעולות כמו שכתבו התוס' בדף ו' דמדר"י נשמע לרבנן ולקמן אבאר עוד בדברי התוס' בזה אך הג"א בשם הא"ז דסבירא ליה דאף בב' מחיצות ורחב י"ו אמה מהני צה"פ הא ודאי אינו רק לר"י אבל לרבנן א"א לומר כן כדאמרי' בדף ו' וכ"ת בכך הוא דלא מערבא כו' והיינו מדר"י נשמע לרבנן כמ"ש התוס' ובעהמ"א והכי מוכח מדמתרצינן רבנן אדרבנן התם ליכא שם ד' מחיצות כו' ואם איתא ל"ל לפלוגי בהכי דהא אפילו תימא דשם ד' מחיצות ושתי מחיצות חדא מלתא הוא אף לרבנן ולא אתו רבים ומבטלי מכל מקום היינו דוקא היכא דאיכא צוה"פ שהוא כמחיצה לא מבטלי ליה אבל לחי וקורה דלגבי ב' מחיצות לא חזו לאצטרופי למהוי מחיצה בהא סבירא ליה לרבנן דאין מערבין:

וראיתי להריטב"א שהקשה כן בשם התוס' דדלמא בכך לא מערבא דלחי וקורה אין עושין מחיצה ואפילו למ"ד משום מחיצה היינו מחיצה דרבנן לדופן רביעית וכתב ויש לומר דאנן אליבא דר"י שקלינן וטרינן ולדידי' אפילו בדלתות לא מערבא אא"כ ננעלת כדאיתא בפ"ק עכ"ל ולפ"ז גם דברי הג"א א"ש דלדידן. דקי"ל דלא כר"י אלא כר"א מוקמינן פלוגתא דת"ק וחנניא בר"ה גמורה וכמו שכתב הרשב"א לשיטת הרמב"ם וסבירא ליה הלכה כת"ק דסגי בצוה"פ וכמו שפסקו שם הרי"ף ושאר פוסקים אלא שעדיין צ"ע דנהי דבהכי מתיישבה שפיר ההוא דפ"ק אליבא דהג"א מכל מקום מה דפריך הכא רבנן אדרבנן לא מתישבא דשמא טעמא משום דלחי וקורה ל"ח מחיצה ומה שכתב הריטב"א דאליבא דר"י שקלינן וטרינן מה ראיה מדר"י דסבירא ליה כרבי יהודה לרבנן דלר"י שם ד' מחיצות לא חשיבי ובעי דלתות נעולות ולרבנן שם ד' מחיצות חשיבי כמו ב' מחיצות מעלייתא לר"י ובתרווייהו סבירא ליה דלא מבטלי אלא משום דלחי וקורה ל"ח מחיצה וא"ל דמדר"י נשמע לרבנן כמו שכתבו התוס' בפ"ק דזה א"ש כשנתפוס חילוק הש"ס דלרבנן שם שתי מחיצות ל"ח אבל אנן השתא קיימינן דפלוגתא דלעיל בר"ה גמורה ואף שתי מחיצות שפיר חשיבי ומהני להו צוה"פ ואם כן מי הזקיקו לתרצן לחלק בין שם ארבע מחיצות ודוחק להעמיס בלשון הש"ס דה"ק התם ליכא שם ד' מחיצות מהאי טעמא גופא דלחי וקורה ל"ח מחיצה שאם היה שם מחיצה עליהם לא הוו אתו רבים ומבטלי ליה דה"ל כשם ד' מחיצות דלישנא משמע דדוקא כעין פסין מקרי שם ד"מ וכמו שכתב רש"י שיש שתי אמות היכר היקף כו' וכן כתב הריטב"א וז"ל אבל הכא במבוי דר"י אין בו שם ד"מ אפילו למ"ד לחי או קורה משום מחיצה לא חשיבי מחיצות חשיבות לענין זה ואפילו בצה"פ נמי לא חשיב מחיצות כעין פסי ביראות שיש שם שני אמות עומדים עד כאן לשונו ואפשר לומר דהש"ס לא בעי לשנויי הכי כיון דאפילו אם נפרש ההיא דפ"ק בר"ה גמורה סבירא ליה לחנניא אליבא דב"ה דדלת מיהא בעינן ושמואל פסק כוותיה ולדידיה ע"כ הא דאמרי רבנן אין מערבין ר"ה בכך לאו דוקא אלא אפילו בצוה"פ לא מערבא ובעי דלת דוקא דלא ניחא ליה לאפוקי רבנן לבר מהלכתא אליבא דשמואל דפסק כחנניא ואם כן מוכח מדרבנן דאפילו צה"פ דודאי חשיב מחיצה בכל דוכתא אתו רבים ומבטלי ליה והיינו דקשיא ליה רבנן אדרבנן ולדידיה צריך לחלק בין שם ד' מחיצות וכיון דסוגיין אליבא דשמואל ואליבא דרב דפסק כת"ק דבצוה"פ סגי מצינן למימר באמת דלרבנן דוקא בלחי וקורה לא מערבא הא בצה"פ מערבא ואף בב' מחיצות ואע"ג דב' מחיצות לאו דאורייתא מכל מקום עם הצוה"פ הוי שלשה מחיצות ולא מבטלי ליה לרבנן ומכ"ש לפי מה שכתבו התוס' דאיכא למימר דאף לר"י אפשר דסבירא ליה דב' מחיצות לאו דאורייתא מכל מקום מהני ב' מחיצות מעלייתא דלא אתו רבים ומבטלי וכ"ש לרבנן דמקילו מדר"י בשם ד"מ דמקילי נמי בב' מחיצות מעלייתא דמהני ביה צוה"פ דהוי כמחיצה ולא מבטלי ליה:

ואיך שיהיה על כל פנים מבואר מדברי הג"א בשם הא"ז ומהרמ"ק דשם ד' מחיצות לחודייהו מהני ומבואר מדבריו דאף ברחב ט"ז אמה ובוקעין ס' רבוא דהא כתב וכן בשם ד"מ ואף על גב שכתב כמו פסי ביראות פשיטא דלא אתי למימר כשאין רחב ט"ז אמה כמו פסי ביראות דאם כן הו"ל לפרושי וכן מוכח בש"ס דאין לחלק בכך ועל כל פנים היכא דאיכא צורת הפתח וכמש"ל מדברי התוספות ומכ"ש היכא דאיכא תרווייהו ב' מחיצות מעלייתא ושם ד"מ גם כן דפשיטא דמהני והיינו ההיא דחצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' שהביאו כל הפוסקים ולדברי התוס' ובעהמ"א מיירי אף שהפרצה בחצר מארבע רוחות אלא שי"ל שהם כתבו כן למאי דבעי לאוקמי כר"י ואתי לאשמעינן דאף לר"י הוה רה"י לשבת והיינו משום דלא ניחא תשמישתיה ואע"ג דר"י סבירא ליה דב' מחיצות דאורייתא מה שאין כן למאי דמוקמינן כרבנן ור"ה לטומאה איצטרך ליה שפיר אתיא כפשטא שאין הפרצה רק בשתי רוחות ורבים בוקעין מצד זה לצד זה אך לרבנן בלאו הכי אין קפידא בפרצה מד' רוחות דהא מכל מקום הוה שם ד"מ כמו פסין וכבר כתבתי שבדברי הטור והשלחן ערוך מבואר דאפילו הפרצה שבחצר זה כנגד זה מותר עיין שם סימן שס"ה וכן כתב בשבולי הלקט סימן כ"ד בסופו וז"ל וחצר שהרבים נכנסין לה ויוצאין לה בזו רשות היחיד לשבת ומותר לטלטל בתוכה והבית יוסף רסי' שס"ו הביאו והב"ח תמה עליו שתלמוד ערוך הוא בעירובין דף ח' אהא דאמר רב מבוי שנפרץ במלואו כו' הא נמי תנינא חצר שרבים נכנסין כ' אי מהתם ה"א ה"מ לזרוק אבל לטלטל אימא לא קמשמע לן ודין זה כבר כתבו הטור בסי' הקודם מבוי שנפרץ כו' ע"ש ואפשר שהבית יוסף סבירא ליה דבש"ס התם לענין פרצה שבחצר מיירי ואם כן מיירי בפרצה שאינה יותר מעשר כמו שכתב הרא"ש וטור שם והיה אפשר לומר דוקא בכה"ג אף על גב דבקעי רבים לא איכפת לן כיון שאינה רחבה מעשר אבל כל שרחבה מעשר לא ואף על פי שהוא מתוקנת בצוה"פ מכל מקום כיון שרחבה ט"ז אתו רבים ומבטלי ולכך מייתי דברי השבולי לקט דלא מיירי בענין פרצה רק נקט סתם כלשון המשנה ומיירי אף על פי שרחבה ט"ז ואף על גב דפרצה בחצר יותר מעשר אוסרים והוה כרמלית מכל מקום הכא לא מיירי בפרצה והיא מתוקנת בצוה"פ ומותר לטלטל בכולה ולא אמרינן דרבים מבטלי אף ברחב ט"ז וכמ"ש התוספות בהא דפריך מירושלים אהא דפסין אף על גב דהוה ט"ז כיון דעשה צוה"פ לא מבטלי לה רבים הכלל העולה כי דעת כל הפוסקים לפסוק כרבנן בשם ד' מחיצות דרבים לא מבטלי ומכ"ש היכא דאיכא נמי ב' מחיצות מעלייתא וכבר כתבתי דאף על גב דבעהמ"א כתב דלחומרא חיישינן לדר' יהודה מכל מקום היכא דאיכא שתי מחיצות מודה שאין להחמיר כלל:

איברא שהרמב"ן במלחמות דעתו דר' יהודה סבר כר"י דרבים מבטלי ובב' מחיצות סבר כרבנן דלאו דאורייתא הלכך אמר ר' יהודה ירושלים כו' לפי שרבים מבטלים אותן המחיצות שהשערים מכוונים ורבים עוברים בהם כדסבירא ליה לר' יהודה ואשתיירו שתי מחיצות דהוי רשות הרבים לרבנן כו' וזה דעת רבינו הגדול ז"ל שכתבו בהלכות עד כאן לשונו ומשמע נמי שכן דעתו לפסוק כר"י ולפי זה אפילו היכא דאיכא תרווייהו שם ד"מ ב"מ מעלייתא נמי לא מערבא אלא בדלתות כירושלים וכן מבואר דעת הריטב"א ומה שכתב הריטב"א משום דר"א תלמיד של ר"י ואין הלכה כתלמיד במקום הרב כבר כתבתי לעיל שאין זה מוכרח דר"א תלמיד חבר הוי ומה שכתב עוד שהיא הנותנת דהלכה כר"י דשקלא וטריא דעירובין דף ו' אליבא דר' יהודה הוא ומימרא דר"י דאוקמא בבקעה מכאן כו' ובאמת שגם זה אין ראיה כמו שכתב בשיטת הרמב"ם דהתם דמיירי בשלשה מחיצות לחוד שפיר פרכינן מדר' יוחנן דאף דקאי כר"י מכל מקום מדר"י נשמע לרבנן בשתי מחיצות וכמו שכתב התוספות שם וגם מה שכתב הרמב"ן כן בדעת הרי"ף צריך עיון שהרי הרי"ף גבי מבוי שנפרץ כתב להלכה ההיא דחצר שהרבים כו' וכבר הארכתי לעיל דהך אליבא דרבנן איתמר כפשטותא דרבה לרחבא ואמנם מלשון הרמב"ן במלחמות שם נראה קצת שהיה גרסתו חצר שהרבים נכנסין כו' ר"ה לשבת ששם לעיל מיניה כתב אליבא דר"י שמה כנגד העומד אין נעשה ר"ה לעולם שהרי שתי מחיצות גמורים הם כו' והא דתניא בחצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאין בזו רשות הרבים לשבת או שהיא סוברת שלשה מחיצות דאורייתא או שבוקעין בה שתי וערב והיא פתוחה לרשות הרבים גמורה מכאן ומכאן ופרוץ מרובה על העומד שהרי על כרחך אנו צריכין לראות בה שתי מחיצות זו שכנגד זו כו' עיין שם וקשה בעיני לומר שנוסחא אחרת נזדמנה לו שכן הנוסחא בכל המשניות שלנו בטהרות וכל המשניות בפ"ו דטהרות הם שנויות ע"ד זה רשות היחיד לשבת כו' וכן מבואר להדיא מהסוגיא דף ח' ודף כ"ב שהבאתי לעיל והוא נוסחת הרי"ף והרא"ש ורש"י והרמב"ם וכל הפוסקים ומה שכתב בעל המאור וחצר שרבים נכנסין כו' אם בוקעין בה שתי וערב לא הוי רשות היחיד לטלטולי בה כו' כוונתו מבוארת דלמאי דפשיט רבא מתני' דקתני רשות היחיד לשבת רבנן היא ולר"י לא הוי רשות היחיד אם בוקעין בה שתי וערב כו' ואפשר לדחוקי דגם מה שכתב הרמב"ן והא דתניא כו' לישנא קצרה נקט ור"ל דהא דלסוגיות הש"ס הוי בהך דחצר שהרבים כו' רשות הרבים לשבת אליבא דר"י היינו שסובר שלשה מחיצות דאורייתא (ולישנא דאו שהיא סוברת כו' דמשמע דאברייתא קאי הוא דחוק ושבקי' דדחיק ומוקי נפשיה) ואף על גב דבאמת רבי יהודה סובר שתי מחיצות דאורייתא כדאמרינן דף י"ב מכל מקום אינו מוכרח כל כך וכמו שכתב התוספות דף כ"ב שהבאתי לעיל ומכ"ש אם נגרוס בעי מיניה רחבא מרבה כו' ורבה קאמר לקמן דף צ"ה לא תימא טעמא דרבי יהודה משום דסבר שתי מחיצות דאורייתא כו' ואם כן לדידיה מוכח דטעמא משום דבלא ניחא תשמישתיה מודה רבי יהודה ואף על גב דאביי שם אותיב לרבה מהא דאמר רבי יהודה יתר על כן כו' והודה לו רבה ואמר מההיא אין כו' מכל מקום שפיר אקשי ליה רחבא לפום מה דס"ד מעיקרא דרבי יהודה לית ליה שתי מחיצות דאורייתא וגם דההוא דיתר על כך ברייתא היא ושייך לומר מההיא אין כו' מה שאין כן הך דחצר כו' דמתני' היא אם נימא דמוכח מהכא דרבי יהודה סבירא ליה שתי מחיצות דאורייתא אם כן בכדי אמר רבה התם לא תימא טעמא דרבי יהודה כו' דסוף סוף מוכרח לומר כן דהא מתניתין אמרה כן ומה לי הך מתני' או הך ולפיכך שפיר מקשה ליה רחבה לשיטת רבה דאין שום הכרח ממתני שיסבור רבה ב' מחיצות דאורייתא אם כן מוכרח דרבי יהודה מודה בלא ניחא תשמישתי' ועיין בר"ש דטהרות שהקשה גם כן קושית התוספות דנימא דאתי כרבי יהודה וטעמא משום דשתי מחיצות דאורייתא ואסיק בקושיא ונראה דלא ניחא ליה במה שכתבו התוספות דמוכיח דמיירי בפרוץ מארבע רוחות דאל"כ פשיטא כו' ולענ"ד יש לומר כמו שכתב דמקשה לרבה לשיטתו דס"ד דרבי יהודה סבירא ליה דשתי מחיצות לאו דאורייתא ולזה כיון הרמב"ן כנלענ"ד בישוב דברי הרמב"ן ומכל מקום מה שהחליט הרמב"ן כן בדעת הרי"ף צריך עיון כמו שכתב דהא הרי"ף מייתי בפשיטות הא דחצר שהרבים נכנסין כו' ואם נפשך לומר דסבירא ליה כמו שכתב אא"ז מהרש"א בפירוש דברי רש"י דאליבא דרבה במבוי שנפרץ כו' גם החצר אסור אם נפרץ זה כנגד זה ואם כן מתניתין נמי בזה שלא כנגד זה וכמש"ל שכן כתב גם כן הש"ג בשם ריא"ז אבל זה אינו דבאמת צריך להבין בהא דקאמר אי מתניתין ה"א זה שלא כנגד זה כו' דהא באמת הך מלתא אי רבים מבטלי או לא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא לרבנן אף זה כנ"ז שרי אף בפסין דניחא תשמישתי' וכ"ש חצר וכדאמר דף כ"ב וצ"ל דה"ק דה"א דאתי כרבי יהודה ואם כן לא שרי אלא זה שלא כנ"ז דוקא וקמ"ל רב דאפילו זה כנ"ז משום דבאמת הלכתא כרבנן ועלה פריך ולרבה דאמר כו' אם כן גם רב לא מיירי אלא זה שלא כנגד זה ואם כן לא מוכח מדרב דהלכתא כרבנן טפי ממתניתין ומשני אי מההיא ה"א ה"מ לזרוק כו' כך נראה לפרש לכאורה אך לפי זה קשה בהא דמקשה רחבא לרבה מהך מתני' דחצר לימא ליה דמתני' זה שלא כנגד זה מיירי ושפיר אתי כרבי יהודה ולכאורה אפשר ולומר כמו שכתבו התוספות בטעמא דלא מוקי משום שתי מחיצות דאורייתא דאם כן פשיטא ה"נ מה"ט לא מוקי בזה שלא כנגד זה משום דאם כן פשיטא והא דאמרינן מהו דתימא מתני' שלא כנגד זה ולא קשיא לן פשיטא משום דההיא כמסקנא דהתם דדחי רבה לעולם רבנן ור"ה לטומאה איצטרך ליה ואם כן אין קושיא פשיטא ואף על גב דאי מוקמינן זה שלא כנגד זה לא מצינן לאוקמי כרבנן דלרבנן אף בזה כנגד זה שרי כמו בפסין מכל מקום שפיר הוה מוקמינן כרבי יהודה וכמו שכתב אא"ז מהרש"א דהו"מ לאוקמי כרבי יהודה ומשום ב"מ דאורייתא ואי קשיא פשיטא ר"ה לטומאה איצטריך ליה אלא דניחא ליה לאוקמי כרבנן ע"ש ואם כן שפיר קאמר מהו דתימא כו' דמצינו לאוקמי כר"י ודוקא זה שלא כנגד זה ור"ה לטומאה איצטריך ליה ולכך קמ"ל רב דאף זה כנגד זה שרי אך דאכתי קשה דהאיך קאמר מ"ד מתני' שלא כנגד זה ולפי זה ע"כ לומר דאתי כר"י ור"ה לטומאה איצטריך ליה מהיכי תיתי נטעה בכך לפרש מתניתין כר"י ולא כרבנן דהא כרבנן אתי' בפשיטות אפילו זה כנגד זה רק דקשיא פשיטא וכיון דגם אי מוקמת כרבי יהודה ושלא כנגד זה ע"כ צריך לבא להך תירוצא דר"ה לטומאה איצטריך ליה טפי מסתבר לאוקמי כרבנן וכמו שכתב מהרש"א אהא דלא מוקי משום שתי מחיצות דאורייתא ור"ה לטומאה איצטריך ליה וא"ל דס"ד לאוקמי כרבי יהודה משום דחזינן דר' יוחנן סבירא ליה כוותיה להלכה דלפי זה למאי דקאמר ולרבה דאמר זה כנגד זה אסור כו' הוי באמת כר"י ואם כן הדק"ל על רבה דהו"ל לאוקמי הטעם ב"מ דאורייתא או זה שלא כנ"ז ואתי כרבי יהודה ור"ה לטומאה איצטריך ליה ומה שכתב מהרש"א דניחא ליה כרבנן הא רבה לשיטתיה דאמר זה כנגד זה אסור ע"כ כרבי יהודה סבירא ליה וגם קשה דהו"ל להזכיר בזה פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ולמימר אי היתר חצר פלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא במכילתין ולמה הלך והביא מתני' דטהרות ולכן נלענ"ד בפירושא דשמעתא דרב דאמר חצר מותרת ודאי דמותרת לטלטל קאמר רק דהמקשה היה סובר דגם מתניתין דחצר דקאמר רה"י לשבת היינו לכל מילי אף לטלטול (ולכך לא מייתי מפסי ביראות דאף לרבנן יש לומר דוקא התם משום עולי רגלים התירו) ואהא משני ליה דה"א דוקא זה שלא כנ"ז מותר בטלטול אבל זה כנגד זה אסור והיינו אף דקי"ל כרבנן דלא מבטלי רבים מכל מקום מדרבנן אפשר דאסור משום שנראה מפולש קמ"ל ואהא פריך מדרבה דאמר זה כנגד זה אסור ואם כן גם מדרב לא שמעינן מידי לענין זה כנגד זה ואי מתני' מתפרשת זה שלא כנגד זה וזה כנגד זה אסור משום שנראה מפולש גם מלתיה דרב יש לפרש כן ואהא משני מהו דתימא ה"מ לזרוק נעשה רה"י לשבת אבל לטלטל לא ואף זה שלא כנ"ז אסור מדרבנן דרבנן מבטלי לענין טלטול אף שלא כנ"ז קמ"ל להתיר טלטול בזה שלא כנ"ז כך נראה לפי שיטת הש"ג בשם ריא"ז דזה כנ"ז גם החצר אסור ולפי דרכינו למדנו שמה שאנו מחלקין לענין טלטול בין כנ"ז או שלא כנ"ז אינו רק מדרבנן אבל מדאוריי' היינו לזרוק אין חילוק בין זה כנ"ז או לא ולפי מאי דקאמר דמתני' דרה"י לשבת היינו לזרוק ליכא לאפלוגי בין כנ"ז או לא ושפיר אתי' מתני' כרבנן דמדאורייתא עכ"פ לא מבטלי רבים וא"כ א"א לומר דהרי"ף דמייתי לה היינו לענין זה שלא כנ"ז דהא מתני' לאו בהכי מיירי וכבר כתבתי לעיל בשם הריטב"א שהקשה דלוקמי כר"י וקמ"ל דאפי' לטלטול ותי' דזה לא מוכח ממתני' ע"ש וגם ק' שהרי הרי"ף השמיט כל הני חילוקים דב"ז כנ"ז או לא ולא הבי' הך דרב' ור"י כלל ע"ש ובבעהמ"א וא"כ א"א שסמך על החילוק בין זה כנ"ז או לא כיון שלא הזכיר חילוק זה כלל וגם מדנקט טעמא דה"ל כמבוי מפולש לר"ה משמע דמיירי בזה כנ"ז ואף על פי שעירבו אסור מטעם מפולש וכבר כתבתי שבטור וש"ע כתב בפירוש להתיר אף זה כנ"ז וכ"כ הרשב"א בעבודת הקודש בית ראשון שער ב' וז"ל ואף על פי שפרצת המבוי ופרצת החצר שבצד רה"ר מכוונים זה כנ"ז ואפילו רבים בוקעין בחצר ונכנסין לה בזו ויוצאין בזו אף על פי כן החצר כרה"י ומותר לטלטל בכולה עכ"ל וכ"כ שם בשער א' בחצר פרוצה מב' רוחותיו לרה"ר אפילו זו כנ"ז כו' ואביא דבריו לקמן:

אמנם יש לומר בשיטת הרי"ף אליבא דהרמב"ן דס"ל כמש"ל דגם ר"י דירושלים כו' אית ליה כסתם מתני' דטהרות חצר כו' אלא דפליג ארבה דס"ל שאין לחלק לר"י בין ניח' תשמישתי' ור"י ס"ל דשפיר מחלקינן בהכי ואם כן שפיר כתב הרי"ף הך דחצר דהתם טעמא משום לא ניחא תשמישתיה אך לענ"ד מבואר למעיין דלאו מה"ט אתינן עלה וכמש"ל דגם גבי חצר איכא לפעמים ניחא תשמישתיה דליכא גידודי ובכל גווני שרינן וגם א"ל דהתם בפרצה שאין בה יותר מעשר מיירי כבר כתבתי לעיל דאף על גב דהפוסקים כתבו כן היינו משום דמיירי לענין היתר טלטול וכל שחצר פרוצה יותר מעשר אסורה בטילטול ככרמלית מכל מקום פשיטא לענין דהוי רה"י לא מפלגינן בין יותר מעשר או לא וכן אם היה שם צה"פ אפי' ביותר מעשר מותר בטלטול וזה מוכרח דהא רחבא מקשה מהא על רבה ולא שני ליה דהתם מיירי שאין רוחב הפרצה י"ו אלא ודאי דהתם לענין דלהוי רה"י דאורייתא אין חילוק בין פרצה עשר או יותר או כשיש צה"פ הוי רה"י לטילטול גם כן וגם כבר כתבתי דלענין דנימא אתו רבים ומבטלי אין חילוק בין הרוחב אם הוא י"ו או לא כמ"ש הריטב"א בהא דפריך אמתני' דפסין מדר"י דאמר ירושלים וכן בהא דפריך רבנן אדרבנן ע"ש:

והנה התוספות בדף כ"ב ד"ה והאמר ר' יוחנן הקשו גם כן קו' זו וא"ת שאני ירושלים דהוי רחב ט"ז אמה ופסין ליכא אלא י"ג אמה ושליש וכתבו די"ל הואיל והיה לירושלים צה"פ דחשיב כמחיצה לא היה לרבים דבקעי לבטל המחיצה כו' וכבר כתבתי לעיל בזה ואא"ז מהרש"א שם הקשה דלפ"ז מאי מקשה דרבנן אדרבנן דאימ' הך דב' בתים ברחב ט"ז ופסין ליכא ט"ז וזה לא מתרץ בתירוצם עכ"ל וראיתי במפורשים לתרץ קושי' מהרש"א ע"פ מ"ש התוספות בסוף דבריהם ולפי פירוש אחר כו' אלמא דהתוספות בקושייתם קיימו לפי פי' הראשון שפירשו לעיל דף ו' ושם פירשו דלמסקנ' הך דיתר על כן אמר ר"י כו' נמי איירי בר"ה שאינו רחב ט"ז ואם כן פריך שפיר דרבנן אדרבנן אליבא דמסקנ' דהתם דהך דיתר על כן מיירי במבוי המפולש ואין רוחב ט"ז אמ' ולענ"ד אין זה מעלה ארוכה דלפום הך תירוצ' מפרשינן בהך דיתר על כן הא בדלתות מערבא כמ"ש התוס' וזה אליבא דחנניה ואליבא דת"ק אמרינן אבל בצה"פ מערבא כמ"ש הריטב"א שם ואם כן פשיטא דל"ק רבנן אדרבנן דאף על גב דרבנן ס"ל דרבים לא מבטלי מכל מקום הרי בכל מבואות המפולשין לר"ה צריך צה"פ דוקא עכ"פ אליבא דת"ק ואם כן בודאי טעמא דפסי ביראות דמשום עולי רגלים הקילו ואם כן מה קשיא ליה דרבנן אדרבנן ואף על גב דהתוספות כתבו שם דה"מ לשנויי דרבנן לא פליגי אלא מדרבנן כו' היינו אם נימא דמיירי ברחב י"ו שהוא ר"ה גמור ובזה שפיר הוה ס"ד דמקשה דרבנן ס"ל דלא מערבא כלל כיון שהוא ר"ה אתו רבים ומבטלי וכדאמרינן בדף ו' מדר"י דאמר ירושלים כו' וע"ז שפיר כתבו דהו"מ לשנויי שהוא דרבנן רק דבעי לתרוצי אפילו למאי דס"ד דמקש' וכבר הבאתי בשם הריטב"א שכתב בשם התוספות לתרץ דהכא אליבא דר"י שקלינן וטרינן כו' משא"כ אם נימא דעיקר קושי' המקשה הכא לפי מסקנ' דלעיל דף ו' ומפרש דמיירי במבואות המפולשין שאין רחב ט"ז ולפום הך מסקנא בכל מבואות מפולשין צריך צה"פ לת"ק או דלת לחנני' וא"כ מאי קשי' ליה טפי מהך דיתר על כן דהא גם ההוא במבוי המפולש מיירי ומתפרשא לת"ק הא בצה"פ מערבא ואם כן אדרבא מוכח דרבים לא מבטלי ומה שאין לחי וקורה מועיל בשני בתים בצידי ר"ה הוא מדרבנן כמו כל מבואות המפולשין לר"ה ועל כרחך לומר דהך מקשה נמי אזיל בשיטת המקשה דלעיל דף ו' דס"ל דהך דיתר על כן היינו ברוחב ט"ז והיה סובר דרבנן ס"ל דאין מערבין כלל ואף מדאורייתא ושפיר קשיא ליה למהרש"א למה שהתוספות מחלקין בין רחב ט"ז לפחות לענין בקעי רבים רק דס"ל דצה"פ מועיל אם כן יש לומר בלחי וקורה אין מועיל ברוחב ט"ז וצה"פ באמת מועיל והכל בדאורייתא:

תוכן העניינים

בית אפרים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה