בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה יח
עוד להגאון הנ"ל אל האשל הגדול כו' מו' ישעיה ברלין נ"י
אחד"ש אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר מה שעלתה במחשבה לפני ועתה באתי בידים שניות בשביל דבר שנתחדש במה שכתבתי שם לחלק בין ראיה להבטה ואת זה חזיתי במדרש במגילת איכה פלוגתא דר' יודן ורבנן דמ"ס ראיה מקרוב והבטה מרחוק ומ"ס להיפוך ורש"י בפ' חקת כ' הא דכתיב וראה והביט היינו דממינו והביט שלא ממינו וראה ומפרשי רש"י לא הראו מוצא דבריו ובאמת הן הן הדברים שנאמרו בירושלמי דר"ה פ"ג ורבנן אמרי נשיכת כלב שאינו מחלחל והביט:
ואמנם בקרבן העדה ראיתי דמפרש גם כן ע"ד מה דפליגי במדרש ותמהני שלא הזכיר פירש"י שוב ראיתי ביפה מראה דמייתי פירש"י ואח"כ כתב ויתכן דקמפלגי מ"ס ראיה מרחוק כו' ולענ"ד דלא פליגי בהא ותרווייהו סבירא להו דהבטה הוי טפי מראיה רק דמ"ס דמינו מגרע ומ"ס דמחמת שהוא מחלחל גרועי וגם מה שכתב דמסתכל היינו טפי מראיה כן כתב המ"א סימן קכ"ח ס"ק ל"ה לענין להסתכל בכהנים. וכ"כ בתלמידי רבינו יונה בברכות הביאו בית יוסף בא"ח סי' ע"ה לענין מגולה טפח באשה דאסור היינו כשמסתכל בה אבל בראיה בעלמא מותר ע"ש:
גם מה שכתב שם שרש"י בפ' התורה חזר בו כן מבואר גם כן מדבריו בריש כריתות במתני' דפירש אזהרת בעל אוב מוהנפש אשר תפנה וכן כתב שם בדף ג' ע"ש. והנה ראיתי בספר יריאים לר"א ממיץ שכתב שהעושה והנשאל שניהם באזהרה דלאו אל תפנו שהם נקראים פונים וזה נראה שיטת החינוך אלא שקשה למה חזר ושנה לאו זה דלא ימצא בך ושואל אוב וידעוני עוד ראיתי דמשמע שם דהנשאל בכרת דבכלל אל תפנה אל האובות הוא ולא נמצא כן בא' מהפוסקים ועוד קשה דלא חשיב ליה בכריתות וליכא למימר דחדא מלתא הוא עם בעל אוב דהא טובא אשכחן שם.
ועתה באתי לעורר עוד במ"ש בספרו אות ל"ד דמלת דתניא שכתב התוספ' צריך תיקון לענ"ד הוא מתוקן היטב כיון שכן איתא במדרש ר' תנחומא ובפסיקתא רבתי וכמו שהזכיר המרדכי בשמם ושם כתב גם כן בלשון שנו חכמים אם כן ודאי שנמצא כן באיזה ברייתא כמו שאר ברייתות בש"ס שלא נזכרו בתוספתות שלנו ובהגהות מיימוני סוף הלכות חנוכה כתב וז"ל בשאלתות דר' אחאי פרש' וישלח נר חנוכה כו' וכן התוספות הביאו לשון הברייתא אהא דפרק כירה כו' תימא מאי שנא מהא דתניא כו' ומה שכתב עוד לתמוה על הר"ן דמנ"ל דילמא הגאונים מיירי בתוך השיעור ולזה כתב דהר"ן דייק מלשונם דמיירי אף לאחר השיעור הנה ה"ה פ"ד דחנוכה כתב בשם הרמב"ן דמשמע ליה אפילו כבה תוך זמנו שלא כהגאונים ועיין בש"ג פרק במה מדליקין (וכן בט"ז סימן תרע"ב כתב על הר"ן דלא סבירא ליה חילוק הב"י בזה) שבאמת תמה על הר"ן וה"ה ודעתו שאינו כן ועיין בהגהות מיימוני אות ד' שכתב כן בשם מהר"מ ומה שכתב שהשים בנר יותר מכשיעור ר"ל וכבר דלק כשיעור וכן כתב המרדכי בשמו ועיין בהגהות מרדכי שיש שם ט"ס וסבירא ליה לאסור לגמרי וכדברי התוספות ודעת ריא"ז הוא דעת אחרת דכל ח' ימי חנוכה אסור ואח"כ שרי אמנם מה שכתב בשם רז"ה צ"ע דבשבולי לקט איתא דרבינו ישעיה חולק לגמרי ומתיר ועיין מה שכתבו האחרונים בזה. ודרך אגב אכתוב מה שתמיה על דברי המגן אברהם שכתב דהוי דשיל"מ שיכול לשהותו לשנה הבאה דומיא דחמץ וקשה חדא דביו"ד משמע שדעת המחבר אינו כן. ועוד קשה דכיון שנתערב בשמן הראוי לאכילה האיך שייך לומר שיש לו מתירין להדליקו לשנה הבאה ואפילו אם מותר תיכף בהדלקה לא מקרי דשיל"מ. ואולי מיירי בנתערב בשמן שאינו ראוי רק להדלקה ועיין ברבינו ירוחם נתיב ט' שכתב וז"ל נר חנוכה שהותיר בה שמן כו' כך פשוט במשנה והביאה בשאלתות דר' אחאי כו' (ומה שכתב כך פשוט במשנה ר"ל כיון שבילמדנו ופסיקתא איתא שנו חכמים היינו לשון משנה וע"ש לעיל מיניה שהביא דברי הרי"ף וכתב ויש מן הגאונים שכתבו דאפילו אחר שיעור זה אסור להשתמש לאורה והיינו לפי מה שהעתיק הוא נר חנוכה שהותיר וכן בשבולי לקט בשם השאלתות (ולא נקט שכבה כמו דאיתא לפנינו) דלשון זה משמע אף לאחר השיעור וכך הלשון בפסיקתא ילמדנו רבינו נר חנוכה שהותיר בה שמן מה לעשות בו שנו רבותינו נר חנוכה שהותיר בה שמן כו' ע"ש: באות ל"ו כתב לפרש דברי התוספות במגילה דף כ"ט מה שכתב פירוש לעשותו עיקר היינו דאם טעה וקרא ד' בר"ח צריך לקרות חמישי בשל חנוכה וז"א דבאמת מבואר מדברי התוספות גופייהו דף כ"ג ד"ה דאין צריך לקרות בשל חנוכה כדאיתא בילמדנו דחנוכה דהלכתא אין משגיחין בחנוכה כל עיקר ועיין מה שכתב אא"ז מהרש"א שלא נמצא כן בילמדנו רק לקמן פרק בני העיר איתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח כל עיקר יש לומר מסתמא נוסחאות שלהם מדויקות יותר בפרט כאשר נראה בתנחומא שלנו חסירים מימרות הרבה וגם יש שם יתיר איזה מאמרים מהשאלתות עכ"פ מבואר דעת התוספות דאין צריך לקרות בשל חנוכה וגם כפי הנראה מה שכתב השבולי לקט בשם רבינו שלמה נראה דהיינו רש"י כמבואר בספרו כמה פעמים ורש"י גם כן כתב לעשות עיקר ועיין בב"י שהזכיר גם כן דברי התוספ' וברוקח איתא דהא דאמרינן אין משגיחין בחנוכה ופורים לקרות כל עיקר כלומר אם לא יקרא כל עיקר אין לחוש ולא ידעתי היכן אמרו כן והוא עצמו מייתי דברי הש"ס אלא ר"ח עיקר וגם פורים לא נזכר כלל ובשבולי לקט איתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח כל עיקר וגם לשון זה אין לו מובן ואם נגיה בר"ח א"ש דסבירא ליה דבר"ח אין משגיחין בחנוכה לקרות בו בר"ח (ומ"ש לתרץ בזה קושית התוס' דלפי הרוקח וש"ל י"ל דאתי לאשמועינן דר"ח עיקר הנה לפי מה שכתב בראב"ן סוף מגילה ובש"ל בשם ר' יהודה הכהן דאתי לאשמועינן מאי דקאמר ור"ח עיקר היינו דמפטירין בר"ח דאל"כ תרתי למה לי לימא אין משגיחין בחנוכה וממילא ידעינן דר"ח עיקר ואמנם יש לומר כיון דבלא"ה הלכתא כרבה אם כן לא הו"ל למימר רק ר"ח עיקר לחוד אמנם יש לומר דתוספות לשיטתייהו דסבירא להו במסכת שבת דמפטירין בשל חנוכה עיין שם): ודרך אגב אכתוב מה שתמהני על הט"ז שם בדין אם טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה כתב שם סימן תרפ"ד ס"ק ד' דהאי גמרא שמביא לענין תפילין ליתא כן בשום דוכתא בתלמוד וכן כתב אח"כ בשם הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל שנתחרט ואמר אני סמכתי עליו וסברתי שהוא בגמרא כו' ותמהני איך יצא זה מפיהם של קדושים הללו לחשוד לגדול ההוא ר"ג בר שלמה שמביא אבודרהם בשמו לכתוב מה שאינו בגמרא בשם הגמרא ונקל עוד זאת בעיניו להזכיר שם אמוראים ולבדות מלבו מאמר אשר לא עלה על לבם והרי אפילו המחליף דברי ר"א בשם ר"י ור"י בשם ר"א עובר בלאו דלא תסיג וכמ"ש בספר חסידים סימן תקפ"ו בשם הספרי ואף דשם איתא מנין למחליף של ר"א כו' לומר על טהור טמא כו' וכן הוא בילקוט משמע דבלא"ה אינו בלאו זה נ"ל שגרס' זו משובשת והנכון כדאיתא בפסיקתא זוטרתי שהמחליף עובר בלא תסיג (ואמנם ראיתי בספר יריאים דלאו דלא תשיג דמייתי שם כגירסת הילקוט) והאומר על הטהור כו' בלא תגזול ונראה שזהו גרסת בעל ספר חסידים ועיין במגן אברהם סוף הל' בה"כ שכתב האומר דבר שלא בשם אומרו עובר בל"ת והראה מקום לפ"ק דנדרים וליתא שם ונ"ל דט"ס וכוונתו לדברי בעל ספר חסידים אך בילקוט משלי בפסוק אל תגזול דל שאינו אומר כו' עובר בלאו ונרשם שם בגליון פ"א דנדרים ואבקשהו ולא נמצא אמנם בתנחומא והובא בילקוט פרשת במדבר בפסק' דאל תכריתו כו' אמר ר' יוחנן כל מי שאין אומר דבר בשם אומרו עליו הכתוב אומר אל תגזול דל כו' ועכ"פ חס ליה לגדול הזה שמביא אבודרהם דליעבוד הכי באמת ששפתיו ברור מללו ונראה בעליל שכוון למאי דאיתא בירושלמי דמעשר שני פ"ה לענין הא דקתני שאין מעכבין את הוידוי כו' כל המצות מעכבות כו' ע"ש שהוא ממש כלשון שהביא אבודרהם והשתא דייק מדקתני מעכבות ר"ל דמעכב הווידוי אלמא דאף בדיעבד לא יצא אם הניח אותם שלא כסדר דאם איתא דבדיעבד יצא אין לו לעכב הוידוי ובמדרש שיר השירים ראיתי על פסוק כפלח הרמון י"ב אלף חלוצי צבא לא הקדים אחד תש"ר לש"י שאלמלא הקדים לא היה יוצא בשלום וכולם לא הקדימו כו' ע"ש: