בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות
שאלה יז
תשובה להגאון מוהר"ר ישעיה ברלין הנ"ל
פתח דבריו יאיר מלתא אגב אורחא קמ"ל בשיחת חולין של ת"ח הצריכה לימוד בההוא דבנן של קדושים דהוי בה מר דברי התוס' בשבת ודע"ז אהדדי חזינא ליה להמג"א סי' ש"ז ס"ק כ"ג שעמד גם כן בזה וסיים דבראיה בעלמא שרי והנה הך מצוה דאל תפנו כו' ודאי לא קאי אראי' לחוד כמבואר ברמב"ם פ"ב מהל' עכו"ם וכ"כ בספר המצות ל"ת יו"ד וכן בספר החינוך ודרך אגב ראיתי בספר המצות שם דגרס בסוף פרק ק' דעירובין אלא מעתה אל תפנו אל האלילים ה"נ דלא לקי וארווח לי דקשאי ואתאי שני טובא למאי דגרס שם אל תפנו אל האובות דהא באמת לא לקי משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד (ובאמת לפמ"ש רש"י בסנהדרין דף כ"ה והנשאל בהך אזהרה היינו אזהרה דאל תפנו א"ש אבל התוס' הקשו עליו ואא"ז מהרש"א כ' שרש"י בעצמו חזר בו וכן מבואר מדבריו בפירוש התורה וכן מבואר בדברי רש"י בריש כריתות במשנה שם ובדף ג' ע"ב ד"ה אוב וידעוני) ונראה דלכך הכריע הרמב"ם לגרוס דפריך מאל תפנו אל האלילים דאזיל לשיטתו פ"ו מהל' עכו"ם והוא מת"כ כמ"ש הכ"מ שם והתיו"ט שפשפש ולא מצא ותמהני שכן הוא להדי' בסדר קדושים פרשת' יו"ד ר"פ יו"ד ע"ש והביאו הרמב"ם במצות ל"ת ט' ובספר החינוך ובמ"ע ע"ש אבל התו' שמבואר מדבריהם בסנהדרין ובעירובין דגרסי אל האובות והיא אזהרה לבעל אוב גופיה א"כ איך קאמר אלא מעתה ובספר החינוך מצוה רנ"ה ארכבי' אתרי רכשי שכתב שלא לעשות מעשה אוב ולא יפנה אחריו כלומר שלא נשאל בו ובמצוה רנ"ו הביא לשון הת"כ שהוא אזהרה לעושה וכן במצוה תקי"ג כ' אזהרה לנשאל מלא ימצא כו' ע"ש שלא כ' אם לא כיון מעשה גם צ"ע לפי שיטתו בכמה מקומות שכל מעשה שאפשר שתהיה מבלי מעשה מקרי לאו שאין בו מעשה. והנה יש לומר דאף בנן של קדושים לא הקפיד אראיה בעלמא כדאיתא בירושלמי פרק כל הצלמים הלכה י"א מהו מיעבר קדם אדורי צלמא א"ל נחום איש קודש קדשים עבר כו' ונראה דמה דקאמר לא מסתכל היינו בעיון הלב לחשוב מחשבת מה כמ"ש הרמב"ם והחינוך אההיא דר"י אל תפנו לראותם היינו להתבונן בהם ולשון הסתכלות היינו בעיון קצת ובירושלמי פרק כל הצלמים דנקט שלא הביט בצורת מטבע נ"ל דהבטה נמי הוי טפי מראי' וכעין זה כ' התוספות ריש ב"מ אהא דקאמר בראי' בעלמא לא קני והא דאמרינן בהבית והעלי' הבטה בהפקר קני היינו שעשה מעשה כל דהו אלמא דהבטה הוי טפי מראיה (ועיין בקונטרס שכתבתי שנית להגאון הנ"ל שהבאתי דברי רש"י גבי והביט אל נחש הנחושת וחי יע"ש) ועיין במג"א סימן רכ"ה בענין אסור להסתכל בפני רשע דמחלק בין ראי' להסתכל וכן בכמה דוכתי:
ומ"ש לדקדק במלת בנן של קדושים שהוא לשון רבים וגרס בנו כמ"ש ברש"י דמ"ק צ"ע דמלת בנו אין נופל אלשון קדושים ואי הוי אמר בנו של קדוש הוי א"ש וכמו שמצינו ר"א בנו של ר"י הגלילי וכדומה וטפי נ"ל למימר בן של קדושים ומכ"ש לפמ"ש המפורשים דפירושא דמילתא היא כמו בן דעת או בן תורה ודקאמר קדושים היינו שכולל מקדושים הרבה כמו אלקים קדושים אם כן בנו של קדושים אין הלשון מכווין אם לא שנאמר דאאביו ואמו קאי. ומ"ש להגיה ר"מ בר' סימאי ודאי נכון וזה לי שנים רבות כמעט שעברתי מסכת נדרים דף פ"א עמדתי משתומם במ"ש רש"י שם על ווירדומוס בר' יוסי היינו ר"מ בר' יוסי דמתקרי בנן של קדושים ורציתי ליתן תבלין לפי פשטא דמלתא דקדושים קאי אאבותיו מסתבר קצת לגרוס ר"מ בר"י לפי מה דאיתא בשבת שלא נסתכלתי במילתי ואע"ג דאמרינן שם דמשום זה אין לקרותו רבינו הקדוש מכל מקום שייך לקרות לבנו בנן של קדושים וגם בירושלמי דגיטין פרק התקבל קאמר רבו כדבעי מקשה כו' שכשם שבין קדשי קדשים לחולי חולין כן בין דורינו לדורו של ר' יוסי ואע"ג דה' בני' היה לו לר' יוסי כדאיתא בשבת שם ולא מצינו שיקרא לא' מבניו כן י"ל שזה היה אוחז בזה במדת אביו ולפיכך קרי ליה הכי ואם כן דברי רש"י הללו דנדרים סיוע לגרסא דמ"ק ועתה מצאתי בסדר הדורות שעמד בזה וכן הוא באמת בירושלמי בדוכתי טובא בר' סימאי וכך הוא גרסת הערוך גם כן ונ"ל עוד הכרח לגרסא זו דהך מלתא דאיתא בפסחים דקאמר ר"י בפרק ע"פ בנן של קדושים אומר אחת איתא נמי בירושלמי פרק אין עומדין בשם ר' נחום בר' סימאי
ומ"ש מר להוכיח שאין הגרסא ר' יוחנן כדאיתא בהגהות מיימוני דאל"כ למה לא אמר כר"כ דצריך להחליף אני תמה לפמ"ש רש"י בפירושו למדרש וכן שאר מפורשים דלר"כ צריך להחליף כל הבגדים ולר"י די לו אם יערב בגד אחד של שבת והיינו דבעטיפה של שבת לחוד סגי (ודעת כתבי' שהביא המגן אברהם סי' רס"ב הוא כרב כהנא) וכהך דדף ל"ב רב ינאי מתעטף וקאי. וראיתי במדרש הגהות כ"י מכתיבת ידו של רבינו בעל הב"ח שפירש הא דאמרינן צריך לערב היינו שתהא עטיפה כמנהג אנשי ערב כאותה שאמרו ערביות יוצאות רעולות ודבר חידוש הוא ועיין ברוקח סימן מ"ז שכתב וז"ל ובב"ר ברכן בעטיפה אין לו להתעטף מחליף אין לו משלשל וזה מורה קצת כמ"ש:
ומ"ש לתרץ דברי רבינו יונה עדיין צ"ע דמנ"ל לאוקמי מילתא דדינו לבוקר משפט אתחלת דין ואי משום דכתיב לבוקר הא איצטריך לכדדריש בסנהדרין דף ז' (דהא ליכא למימר בקר ממש דהא כל היום כשר) ואדרבא מדקאמר אם ברור לך הדבר כבוקר אמרוהו משמע דבג"ד מיירי ובאמת נ"ל דלכך סבירא ליה להש"ס דקה"ח דמי לתחלת דין דאי לג"ד למאי איתקש למשפט כלל וראיתי בספרו דמר סי' נ"ב שכ' אהא דהוקש עבור שנה לקה"ח (וכ"כ בקרבן העדה בסדר אמור) דהיכא אשכחן הכי ולענ"ד דלשיטת הרמב"ם וכן כתב בס' החינוך דעבור וקדוש חד מצוה הוא מקרא דהחודש הזה לכם כמבואר בחשבו חשבונות של מצוה עשה קנ"ג אם כן אין לך היקש גדול מזה ואמנם אפילו לשיטת הרמב"ן נראה שהוקשו בקרא דוהיו לאותות ולמועדים וע"ש בשורש א' מה שכתב להמליץ בעד בה"ג בענין חישוב תקופות ולולי דמסתפינא הוי אמינא למדרש טעמא דקרא לפי מאי דאיתא בירושלמי פרק הנודר מן המבושל ובפ"ק דסנהדרין ר' הושעי' כד הוי מקבל סהדי בעין טב אמר לון הוי יודעין כמה עדות מוצא מפיכן כמה שכר בתים יוצא מפיכם כו' ואם כן אפשר דמה"ט הוי כמשפט דתחלת דין שהוא ביום וכדאיתא ביבמות דף ק"ד מר סבר חליצה כתחלת דין וכו' וקי"ל הכי ופרש"י וחליצה דין היא שגובה כתובתה (ובב"י באה"ע סי' קס"ט כ' זה בשם הנימוקי יוסף ותימה דשביק רש"י ונקט הנ"י) ולפ"ז א"ש דמה"ט גופיה עיבור שנה ביום דוקא. אולם יש לדקדק דבירושלמי שם מסיים א"ר אבינא אין כך אפילו ד"נ כו' ולפ"ז נימא דלמשפט דד"נ דמי ולכאורה נראה כן לפמ"ש התוס' בסוטה דף י"ז ע"ב ד"ה מה משפט כו' דהא דיליף מעפ"י התורה כו' ועפ"י המשפט היינו משפט דד"נ כיון דגבי זקן ממרא כתי' דמשתעי בד"נ ואם כן הוא הדין הכ' הך דמשפט לאלקי יעקב בד"נ משתעי כדאיתא בר"ה וא"ל דבאמת למשפט דד"נ דמי ובהכי א"ש נמי להפוסקים דסבירא ליה בד"מ בדיעבד דינו דין אבל ז"א כמבואר בר"ה דקאמר מידי דהוי אד"מ כו' ואימא ה"נ אמר קרא כי חוק כו' אלמא דלמכפט דד"נ מדמי לה ומצאתי בפני יהושיע בר"ה שכתב דבאמת למ"ד דעדות החדש פסול בקרובי' באמת מצנן למימר דלד"נ מקשינן ליה יעו"ש וצ"ע:
ובמכילתא הביאה הרמב"ם במנין המצות איתא מנין שאין מעברין ואין מקדשין החודש אלא ביום ת"ל מימים ימימה ובת"כ אמור פרשת' ט' משנה ד' איתא שם עברוה בלילה כו' ת"ל אתם אתם כו' ובקרבן אהרן כתב דאדיעבד קאי ואהא קאי ת"ל אתם כו' ובפרק י' קאמר למעלה הוא מדבר בעיבור שנה וכאן מדבר בקה"ח כו' ואפ"ה אמרינן שם פ"ט ויו"ד ובר"ה דף כ"ה ג' פעמים אתם לרבות אפילו שוגגין מזידין (בת"כ גרס אנוסין) מוטעין וכן קאמר לענין הך דעברוהו בלילה אלמא כל חד יליף מחבריה וכן קאמר התם ובר"ה דף כ' יכול כשם שמעברין השנה לצורך כו' וכן במכילתא פרשת בא למדין כמה ענינים זה מזה על ידי בנין אב דעבור וקדוש שוין ואין להאריך ועיין ביש"ש יבמות שדחה ראיות הרמב"ן מקה"ח דקה"ח אפילו בדיעבד לא משום דכתיב חק וחוקה מעכב. ולכאורה הכי נמי כתיב לחוקת משפט והארכתי בחידושי ושם הבאתי הך דמנחות דף י"ט חוקה ותורה מעכבין ולאפס הפנאי לא יכולתי להעתיק:
ומ"ש מר שכמו שהקשיתי על רבינו יונה כמו כן קשה על הרשב"ם בב"ב דף קי"ד הנה אמת דגם על הרשב"ם קשיא ובקולמוס נשתייר ומ"ש בהך דתוס' נדה דף י"ב שפתים יושק משיב דברי נכוחים (והיה אפשר לומר שדף ק' הכתוב בתוס' אינו ט"ס וכיוונו למסכ' עירובין דף ק' דאיתא שם הכופה לדבר מצוה כו' שנאמר גם בלא דעת נפש לא טוב ומשם נלמד גם לישינה דבלא דעת הוא אמנם פשוט שיש למעיין לחלק דהתם בכפי' בע"כ שאני ומחוורת' כמ"ש מר שהוא נלמד ממס' כלה) ותנוח דעתו שהניח דעתי ומ"ש בערוך ערך ערס שמחתי שכוונתי לדעת הגדול ות"ל לכולי מלתא הוינא בר מזלי' בחידושי להל' ברכות ואני הוספתי על השמועה וישבתי קצת לרש"י הא דקרי לערסן סמידא עפ"י הירושלמי דסוטה פ"ק סוף הל' א' דקאמר תמן אמר ר' יונה חלקה לשנים כו' טסני לארבעה ר' יוסי בר בון בעי מכן והילך קמחים הם אין צריך לבור הסולת מתוכן ואם כן יש לומר דשפיר קרי רב יוסף לערסן סמידא דכיון דמתביר ה' ה' שוב שפיר מצינן לקרותו סמידא גם תמהני על הגאון בעל קרבן העדה פרק הנודר מן המבושל כ' לפרש זריד מין עשב כמו חבילי זרדין וכן כתב בשם הערוך ותמהני שראה כן בערך זרד ולא ראה אח"כ בערך זריד דמפרש דהיינו דמתברי ד' ד'. וגם איך אפשר לפרש דמעשה קדרה הוא ומברך עליו במ"מ כיון דמין עשב הוא ומ"ש הערוך בערך זרד היינו ההוא דיומא דכל הנשים זרד זרדו ורבתה חבילות קמחות ועלה לגג והיינו לפי האיכא דאמרי דבש"ז קאמר וכמו כן כ' רש"י שם דלפ"ז זרד היינו חבילי זרדין אבל אינו ענין לכאן כלל. עוד זאת אדרוש מ"ש בהקדמת ספרו כו' (עיין לעיל בתשובה):
ומ"ש מר בשאלתות סי' קי"ד ת"ש דבעי' מיני' מרב כו' שולחן ואוכל כו' לא נרשם מקומו וכתב ומצאתי בה"ג כו' וברור שהשאלתות ובה"ג כיוונו לש"ס דב"ק דף קי"ג דאיתא שם לענין גזל והוא הדין לרבית ומה דמסיים ומה שכתב ממעות הוא מדברי הגאון דאסברי' הכי ועיין בי"ד סי' קס"א בש"ך בשם פרישה וביש"ש הגוזל סי' ב':
באות פ' תמה מר הא לבתר זמן איסורא לא מצי מבטל ובאמת לכאורה אפשר לומר דמיירי כגון שיש לו עיסה מגולגלת כו' כדמוקי ברייתא בדף ז' והא דלא פריך ממתני' משום דהוי מצי למידחי דמיירי בזה"ז דליכא פסח כתירוץ ב' דהגאון אמנם יש לומר דדווקא התם משני הכי דמסייע ליה לישנא דברייתא דקתני היה יושב בבהמ"ד כדקאמר דיקא נמי כו' אך י"ל דבלא"ה קשה דנוקמא כר"י הגלילי דסבירא ליה מותר בהנאה וצריך לומר משום דלריה"ג אף בשבת ויו"ט יכול להאכילו לכלבים או לנכרים וכן מצאתי שכ' בספר צל"ח ולפ"ז במתני' דהכא לא שייך זה אמנם לפמ"ש בצל"ח שם דלריה"ג לא מהני ביטול בלב כיון דלא שייך ב' דברים כו' יעו"ש צ"ע כעת לקצר אני צריך:
באות ק"ה כ' מר וא"כ פליאה מה שסיים גאון בנתינת טעם כו' הגם דשפיר מהפך בזכותי' דגאון אבל האמת יורה דרכו דהנהו בעלי הדפוס מדלגי דלוגי והנוסחא הנכונה כמ"ש הראב"ד בס' בעלי הנפש שער החפיפה בשמו וע"ש הכל עד ולא עיילי בה מייא וכן מבואר בתשב"ץ ח"א סי' ק"ח ומה שכתב דהרא"ש לשיטתו דמפרש בפסחים דלא כרש"י לענ"ד דהרא"ש מפרש דברי רש"י כן דאכולה מלתא דרבא קאי וכן מבואר בתשב"ץ ח"ב סי' פ"ז ולדברי מר דרש"י מחלק בין חמין לחמי חמה לכך נקט חמין דוקא אם כן מתיר אף במים גרופין ומנ"ל לחלק ודברי הרא"ש שכתב אלמא מדמי חמי חמה לחמין נ"ל לפרש דלאו מדין חמין יליף דבאמת שפיר יש לומר כמו שכתב מר דק דיוקו מדנקט ולא בחמי חמה ולא נקט אפילו בחמי חמה משמע שאין זה ק"ו כל כך רק דמי לחמין (ודחיקא ליה למימר דנקט לא זו אף זו) ואמנם לענין נדה נקט ואפילו דמכל מקום לענין להקל שפיר הוי רבותא ומה שהפליא בסתירת המעתיקים באמת הוא תימה וגם רבינו ירוחם נמשך אחר הרא"ש והמרדכי בשבועות ואחר הסמ"ג ומה דמסיים ולדינא אם עברה כו' וה"נ אם חפפה במים שלא לנו כו' לא הבנתי הכוונה לפום ריהטא:
באות ק"ט ופריך רב אחאי כו' וע"כ לא מצאתי בא' מהמפורשים כו' ותמהני שהרמב"ם בפירוש המשנה פ"א דערלה מ"ב עמד בזה ומייתי דברי הת"כ דדריש ונטעתם פרט לעולה מאליה ומחלק בין נטיעה ברה"י לעולה מאלי' בר"ה ועיין בירושלמי הביאה הר"ש גפן שעלתה במקום חורשין:
באות ק"י ומאן דלא קאים כו' עכ"פ חידוש לדינא היוצא מפי גאון כו' לענ"ד למד הגאון לומר כן מן הירושלמי דבכורים פ"ג דקאמר ר"ח מחי מאן דלא קאים מקמי' אמר מי בעית מבטלה דאורייתא וזה לי ימים שהקשה לי אחי החריף מהו' געציל נ"י על מה שכתב התשב"ץ בח"א סי' קמ"ז דמייתי השאלתות דמאן דלא קאים קמי' כו' ומסיים ומה לי קימה והידור וזו תורה והקשה דלא דמי כלל דקימה והידור מ"ע בתורה היא ומכין עד שתצא נפשיה משא"כ בגדול משל אחיו אף בכ"ג לא חשבוהו למ"ע ומכ"ש באדם חשוב שאינו רק אסמכתא ודמיון וזו ודאי אינו תורה עכ"ל אחי והדין עמו בזה ודרך אגב תמה אקרא על הפנים מאירות ח"א סי' ע"ש ובמח"ת לא השגיח בכ"מ פ"ג מהל' ת"ת והוא ראיית התשב"ץ שלא היה אז בדפוס:
טרם אכלה לדבר אשאלה ממנו מענה לשון מר באות י"א לא ידעתי האיך אמרו חכמים כך באמת אמרו הרשב"א בתה"א ובחידושיו בחולין פרק כ"ה וכן כתב הר"ן שם וז"ל כדאמרינן בעלמא בהמה שקרבה ע"ג מזבח פסקה זוהמתה וכעת אינו עולה על זכרוני היכן אמרו כן ומההוא דשבת דף ק"ח לכשיבא אליהו ויאמר אי פסקה זוהמא מיני' אין ענין לכאן דהתם בזוהמא דעבוד מיירי כמ"ש הרמב"ם פ"א דהל' תפילין וכן מוכח דהא כותבין על עור חיה ועוף טהורין אע"פ שאין קריבין ובדג מבעי' ליה אלא ודאי לענין עבוד מיירי ובודאי שמצאו מאמר זה באגדות חז"ל ובכדי לידע טעמו ונימוקו אני צריך למקומן מדעתי והבנתי דרכם ולא אדע מקומם: