אור ברסלב

בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה ד

שאלה ג

בעזה"י אל הרב ה"ה כו' מו' יעקבקא נ"י לנדא בהגאון בעה"מ צלח ונ"ב ז"ל:

אמרותיו הטהורים האירו בעת משלוח מנות. משכתי ידי על רב לענות. כי הייתי כגבר עברו יין. ואבא היום אל העין אשר אמר עם הספר להפליא על הגאון החסיד מהר"א מווילנא ז"ל בא"ח סימן כ"ה שהעלים עין מש"ס דסוכה דף מ"ו דקי"ל כר"י והרחיב הדברים באמרי נועם ראוין למי שאמרם. ואנכי אחזה אשית לבי כי לפי דברי מר בואו ונצווח ונעלם ונעלם שני פעמים שהרי המג"א שם במקומו הביא דברי הש"ס הללו ואיך נאמר דאישתמוטי הוא דקא משתמיט מיניה דהגאון בעידנא דעסיק ביה ועוד דא"כ יפלא על הרמב"ם שפסק כהרי"ף דסגי בברכת להניח על שניהם והוא פוסק בהלכ' ברכות פרק י"א כר"מ וגם על הרי"ף ודעימיה קשה איך לא עמד לנגדם דברי הש"ס דסוכה דפוסק כר"י והרי תפלין ג"כ שני מצות הם כמ"ש הרי"ף גופיה בסוף מסכת ר"ה וכ"כ הרמב"ם בפ' ד' מהל' תפלין תפלה ש"ר אינה מעכבת כו' מפני שהן ב' מצות זו לעצמה וזו לעצמה כו' ואעפ"כ כתב תיכף אח"כ שאם הניח שתיהן מברך ברכה להניח לבד אלא ודאי דבר ברור הוא דר"י לא מיירי אלא בהיה לפניו הרבה מצות שחלוקין זה מזה במטבע הברכה כגון תפילין וציצית ולולב וכמ"ש רש"י שם דס"ל לת"ק דסגי כשכוללם יחד בברכה על המצות ובזה סבירא ליה לר"י דצריך לפרש כ"א בפ"ע אבל אם הם ב' מצות וטכסיס ברכה שלהם הוא אחד כגון תפילין דבין ש"י ובין ש"ר מטבע ברכה שלהם הוא תיבת תפילין מה שהם ב' מצות אינו מחלק ברכתם לשנים וזה מבואר בדברי הרא"ש פרק ע"פ שהמצוה אינה מזקקת ברכה כו' אע"ג דכל חד מצוה באנפי נפשה הוא כיון דליכא היסח הדעת לא בעי לברוכי אכל כסא וכסא כו' וכן תפילין שתי מצות הן ואינו מעכבת זא"ז ומברך ברכה אחת על שתיהן ואפילו מאן דס"ל לברך שתים מ"מ ברכה ראשונה עולה גם לשל ראש דאלו לא היה מניח אלא ש"ר היה מברך שתים עכ"ל ואע"ג דהרי"ף שם בשם רבוותא כתב הואיל וכ"א מצוה בפ"ע מברכינן בפה"ג אכל כסא וכסא כו' ואנן הכי נהגינן כמבואר בסי' תע"ג כבר כתבו שם הרמב"ן והר"ן הטעם דהוי הפסק ומ"ש המג"א שם משום דהוי כ"א מצוה בפ"ע ר"ל כמ"ש המרדכי פ' ע"פ דגבי סדר פסח כיון דכל חד למלתי' אתקין מסיח דעת ממנו עד שיגיע זמנו כו' ולכן כתב שכ"כ היש"ש בחולין והיש"ש שם רמז לדברי המרדכי ע"ש ומבואר היכא דליכא היסח הדעת לא איכפת לן מה שכ"א מצוה בפ"ע כיון שמטבע הברכה אחד הוא בפה"ג ועיין בדברי הגאון ז"ל בסי' תע"ד אבל ההיא דר"י מיירי בשאין ברכותיהן שוות וכמ"ש:

ולכאורה גם בזה צ"ע דהא ביו"ט שחל בשבת סבירא ליה לב"ש דמתפלל שמונה ואנן קי"ל כב"ה דכולל שבת וי"ט בברכה אחת וכן קי"ל בסי' ר"ח אם אכל מיני מזונות ופירות מז' מינין ושתה יין כולל כולם בברכה אחת ועיין בדברי הגאון ז"ל שרמז שם ס"ק מ"א למה שכוללין שבת וי"ט בתפילה ולכאורה קשה דהא קי"ל כר"י דצריך לברך על כל אחד בפ"ע וצריך לחלק דהתם מברך על קדושת שבת ויו"ט שהם עתה עלינו שניהם כאחד שפיר כוללם בברכה אחת וכן בההיא דסי' ר"ח דמיירי לענין ברכה אחרונה שפיר אית ליה כולל אבל לענין ברכת המצות שבא לברך עובר לעשייתן לא מהני מה שכולל בברכה אחת ולכן אם רוצה לאכול כמה מינים שאין ברכותיהם שוות אינו יכול לכלול אותם בברכה אחת וצריך לברך על כ"א בפ"ע כדמשמע בש"ס בצנון וזית. ולכאורה היה אפשר לומר בטעמא דמלתא דאם יכלול ב' או שלשה מינים בברכה אחת א"כ כשיאכל הראשונה הוי הפסק בין הברכה להמין השני שאוכל אחריה וכן אם יברך על ציצית ותפילין יחד. אז לבישת הציצית הוי הפסק בין הברכה לבין הנחת התפילין וכל כיוצא בזה ולפ"ז י"ל דגם לענין התפילין גופייהו הוי הנחת תש"י הפסק בין הברכה לבין הנחת תש"ר כיון דכ"א מצוה בפ"ע ול"ד לאוכל כמה פירות ממין א' כיון דכל הפירות מין א' הוא בפה"ע או פה"א לא הוי הפסק דכל האכילה חדא הוא ודבת מינה לא מחויב בה משא"כ בתפילין שכ"א הוא מצוה בפ"ע שפיר הוי הפסק ובהכי הי' אפשר ליישב ראיית הגאון מתוספתא דמברך להפריש תרומות ומעשרות משום דתרומה ניטלת באומד ובמחשבה ולא הוי הפסק למצות הפרשת מעשר שאחריה:

אבל באמת נראה דז"א שהרי בתוספתא איתא היה מהלך להפריש תרומות ומעשרות כו' והיינו שצריך להפריש כמה מעשרות ואפ"ה כוללם יחד בתיבת ומעשרות וכן מבואר ברמב"ם פ"א מהלכות מעשר דכ' המפריש מעשר ה"ז מברך תחלה כו' וכן מברך על מעשר שני ועל מ"ע ועל מעשר מן המעשר מברך על כל אחד בפ"ע ואם הפריש הכל זא"ז מיד ולא סח ביניהן כוללן בברכה אחד ומברך להפריש תרומות ומעשרות (לענ"ד נראה שט"ס הוא וצ"ל תרומה ומעשרות שהרי שם מיירי שאין מפריש רק תרומת מעשר ולא מיירי שם מהפרשת תרומה גדולה) אלמא דאע"ג דמפריש ממש מכל מקום יכול לכלול בברכה אחת ול"ה ההפרשה הפסק ובכ"מ שם כ' מקום מוצאו מהתוספתא:

ולענ"ד דבריו הם לקוחים מהירושלמי פ' ה' דדמאי דאיתא התם הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כא' נוטל כו' ר"ש בר נחמן בשם ר' יונתן צריך לברך חמשה ברכות תני ר' חייא כוללן בברכה אחת והגאון ז"ל רמז הירושלמי הזה בסוף דבריו (אלא שנרשם בטעות פ"ד) א"כ מוכח דבכל גווני עשיית המצוה לא הוי הפסק וכן מוכח מההיא דע"פ דבשביל שתיית הכוס לא הוי הפסק רק מטעם אגדתא והלילא וממקומו הוא מוכרע דאם נימא דהוי הפסק למה מהני לת"ק כשמברך אקב"ו על המצות וגם ר"י לא פליג אלא משום דסבירא ליה כל דבר תן לו מעין ברכותיו הא משום הפסק לית לן בה ואע"פ שיש לדחות ולומר דלת"ק כל המצות הוי כחדא ולכך כוללן יחד וממילא דלא מפסקי חדא לחברתא ולר"י דסבירא ליה דכל מצוה בעי ברכה באנפי נפשה הוי נמי עשיית המצוה הפסק:

אבל האמת יורה דרכו דעשיית המצוה לא הוי הפסק וכן מבואר בי"ד סי' י"ט דעת ר"ת דשחיטה לא הוי הפסק בין ברכת הכסוי לכסוי שאחריה אע"ג דהטעם משום דאפשר דשחיט בחדא ידא כו' ה"נ אפשר דמנח ש"י בחדא ידא וש"ר בחדא ידא וגם אפשר דהנחת התפילין לא מחשב הפסק כולי האי כמעשה שחיטה ועיין בא"ח הל' ציצית לענין הליכה לבה"כ ובט"ז שם ועיין בדברי אא"ז הגאון בת"ש ס"ק כ"ב דמסיק דמצוה לא הוה הפסק אפילו היכא דמפסיק במצוה דלא שייכא כאן וא"כ מכ"ש כאן דהמצוה שייכא הכא ואף לפי מ"ש בס"ק ב' שיש חילוק בין הפסק בין הברכה לתחלת המעשה ובין הפסק בין שחיטה לשחיטה מכל מקום כאן פשיטא דלא גרע מהפסק בין שחיטה לשחיטה כיון דהברכה קאי נמי על של יד ועוד דדוקא לענין הפסק דשיחה יש לחלק בכך ולא לענין הפסק מעשה מצוה אחרת דיש לומר דבכל גווני לא מיקרי הפסק:

הנה הרחבנו הדיבור קצת לכבודו של הגאון ז"ל אבל קצרו של דבר שצדקו דברי הגאון ז"ל דמייתי מהתוספתא לענין תפילין בברכה דלהניח תפילין כיון שתיבת תפילין הוא כולל שניהם ואע"פ שהוא מניחם זא"ז ומפסיק בהנחת התש"י וגם שכ"א מצוה לעצמה זה על הרא"ש וזה על היד ואין מעכבות זא"ז מ"מ די בברכה א' כמו התם דמפריש מעשר ראשון ומעשר שני ומ"ע בזא"ז וכולל כולם בתיבה ומעשרות (ואין כוונתו להוכיח מדמברך על תרומת מעשר ומעשר בב"א די"ל כיון דפורט בברכה תרומה לעצמה מהני משא"כ לכלול שניהם בתיבת תפילין אין כאן ברכה פרטית לתש"ר כיון די"ל דקאי על ש"י לחוד אך עיקר דיוקו מדמברך על כמה מעשרות בב"א וזה ממש דומיא דתפילין) וזה כוונת הגאון ז"ל במ"ש הרי דיכול לברך ברכה א' לכמה מצות שחלוקים כ"א בפ"ע ולא שם א' להם כו' ובודאי אין ר"ל מצות החלוקים בשמות ממש כגון תפילין וציצית ולולב דהא פשיטא דאין ברכה א' פוטר אותם אלא קאי על גוונא דמיירי מינה דמברך על המעשרות על כולם ברכה אחד אעפ"י שחלוקים בשמות שזה מעשר ראשון וזה מעשר שני וזה מ"ע ואעפ"י שאין שמות הללו מלשון תורה מכל מקום הרי הם קרואים לתומם לפי עניניהם והם חלוקים שאין זה נוהג בשנה שזה נוהג וכמה חלוקים מ"מ כיון שכולם נופלים תחת סוג מעשר כוללם יחד בתיבת ומעשרות ודי בהך פרטא לחוד שפורט שם מעשר וה"נ ששניהם נכללים בשם תפילין שפיר מהני ברכה זו אתרווייהו: ומ"ש מכ"ת בדברי הגאון לפי שעפ"י לשון תורה זה קרוי אות וזה קרוי טוטפת אנא לא חילק ידענא דהעיקר מה שאנו דנין בזה הוא על ענין הברכה והא קמן שחכמים טבעו מטבע שלהם והניחו תיבת תפילין בין בש"י ובין בש"ר ומה מוסיף בברכה שניה על הראשונה הלא בשניהם אין כאן רק תיבת תפילין אך העיקר משום שחלוקים בענינים וגם שזה נקרא לנו בשם תש"י וזה בשם תש"ר ומ"מ לא איכפת לן בהכי דהא ס"ס אינו פורט רק תיבת תפילין וכמו התם דסגי כשפורט שם מעשר וכולל הרבה מעשרות ועיין בתרגום דמתרגם לטוטפות לתפילין ומכ"ת הביא בשם התוס' מנחות בהבנת תיבת תפילין וכדברי התוס' כתב הרא"ש בהלכות תפילין והטור סימן כ"ה וראיתי בפרי מגדים שכתב בשם התשבי שתמה על הערוך שכתב שורשן בשורש תפל ולדידי חזי לי טעמא אחריני אך לא אפצה פה נגד רבותינו:

ולכאורה היה נלענ"ד גדולה מזו דאף במצות שאין ברכותיהן שוות שפיר מהני אם פורט אותם אעפ"י שכוללם בברכה אחת כגון שאמר אקב"ו על מצות ציצית ועל מצות תפילין וע"כ לא פליג ר"י אלא לאפוקי מת"ק דסבירא ליה דסגי כשאומר סתם על המצות בזה פליג וסבירא ליה דפרטא בעינן וקצת נראה כן לישנא יתירה דהרמב"ם פרק י"א מהלכות ברכות שכתב אינו מברך אקב"ו על המצות אלא מברך על כ"א בפ"ע דל"ל כולי האי הול"ל סתם מברך על כ"א בפ"ע אלא נראה דאתי לאשמועינן דדוקא כה"ג שיאמר על המצות סתם לא מהני אבל מ"מ בחד שם ומלכות סגי:

ובהכי א"ש הא דמברך להפריש תרומה ומעשרות משום דכיון שפורט ה"ל כמברך על כ"א בפ"ע רק מעשרות כיון דברכותיהם שוות כוללם יחד וא"ש נמי הך דסי' ר"ח שכולל בברכה אחרונה וקצת נראה כן דזיל בתר טעמא שהרי טעמא דר"י דס"ל דצריך לברך בפ"ע משום דדריש כל יום תן לו מעין ברכותיו ה"נ כל דבר תן לו מעין ברכותיו ופרש"י כל יום של שבת מעין של שבת של חול מעין של חול של יו"ט מעין של יו"ט כו' ולפ"ז דיו לבא מן הדין להיות כנידון שהרי התם גופיה קי"ל דכולל של שבת ויו"ט בברכה אחת רק שפורט של שבת בפ"ע ושל י"ט בפ"ע וא"כ ה"ה בב' מצות שיכול לכוללם יחד רק שיפרוט אותם וכבר כתבתי דאין בזה חשש הפסק אך לא משמע כן מדברי הפוסקים ונראה מדבר הם דכשאין ברכותיהם שוות צריך לחלקם לברך על כ"א בפ"ע בשם ומלכות ולפ"ז צ"ל בהתוספתא דמברך על תרומות ומעשרות היינו משום דתרומות ומעשרות חד מלתא הוא וכמ"ש ג"כ בתוס' וכן צ"ל גבי חלה כמש"ל בשם הירושלמי דמאי דכולל גם חלה בברכה זו משום דחלה גם כן מיקרי תרומה כדכתיב ראשית עריסותיכם תרימו כו':

ואגב אורחא ראיתי שדברי המג"א תמוהים מה דמייתי ראיה שיברך על מצות בפת"ח מהא דאין מברכין על שני מצות כאחד דהא אנן השתא קיימינן שכבר בירך על ש"י בפ"ע להניח רק דעתה כשמברך על ש"ר על מצות שהוא גמר המצוה וקאי נמי של יד כמ"ש הרא"ש מה"ת לא יאמר על מצות בחול"ם כיון דבאמת שני מצות הם ומצוה זו היא גמר מצוה ראשונה והרי גם להרא"ש ברכת להניח קאי אתרווייהו כמבואר בדבריו ומ"מ אין בזה משום מברך על שני מצות כאחד כיון שמברך על ש"ר בפ"ע וה"ה להיפך כשמברך על ש"ר קאי אתרווייהו ומכ"ש לפי מ"ש דהך דר"י ל"ש להך דהכא דכיון שהברכה אחת היא אף שהם שני מצות סגי בהכי ושפיר קאי אתרווייהו ואם נאמר שכוונת המג"א דאם איתא דב' מצות הם היה צריך לפרט על תש"י אקב"ו על תש"י ועל של ראש אקב"ו על תפילין של ראש אלא ע"כ דכחדא חשיבי דז"א דודאי שתי מצות הם כמש"ל מהרי"ף והרמב"ם אלא דמכל מקום אין צריך לפרט כ"כ דר' יהודה לא פליג אלא שיסתום ויאמר על המצות אבל כשפורט המצוה אין צריך לפרט כל הפרטים שיש בה ושפיר מצי קאי גם על אש"י וכמ"ש מההיא דמעשר שבתיבות מעשרות נכלל הכל וכן נראה מדאמר ר"י בברכות דמברך בורא מיני דשאים ואמרינן כל מין תן לו כו' ומ"מ אין צריך לפרק את הדשאים מהו וכן בפרה"ע אם הוא אתרוג אם תפוח וכיוצא אלא סגי בברכות בפה"ע וכן כולם אלא ע"כ דבחד פרטא סגי אף לר"י ובאמת שאין צריך דכיון דטעמא דר"י בסוכה משום תן לו מעין ברכותיו והרי גם בברכות דקאמר ב"מ דשאים נמי מה"ט אתי עלה ולא קי"ל כוותי' וצריך לחלק ביניהם דהתם כיון דמברך בפה"א שפיר ה"ל מעין ברכותיו וסגי בהך פרטא משא"כ היכא שאומר סתם על המצות לא הוי מעין ברכותיו ואף ת"ק דס"ל דעל הירקות אומר בפה"א מודה להך דרשא דמעין ברכותיו ובזה יש ליישב קצת מה דאיתא בסי' רכ"ח שאומר ברוך עושה ים הגדול וכתב הגאון מהר"א ז"ל שם ס"ק ג' וז"ל פסק כר"י משום דאזיל לשיטתו דאמר תן לו מעין ברכותיו ולכאורה הוא תמוה דאדרבה לפ"ז לא ה"ל למפסק כר"י בהא דהא לא קי"ל כר"י במה שפסק לברך בורא מיני דשאים וע"ש בטור וב"י בשם תשו' הרא"ש ולפי מש"ל י"ל דאע"ג דלא קי"ל בהא כר"י לענין ירקות משום דסבירא לן דפה"א נמי הוי פרטא קצת ומיקרי מעין ברכותיו אבל לענין ברכות עושה מעשה בראשית ה"ל סתמא כברכה על המצות דקי"ל כר"י דבעי מעין ברכותיו וזה לא מיקרי מעין הברכות:

ומה שהביא מכ"ת מדברי התוספתא הנה הגאון הביא לשון התוספתא ג"כ ככתבה בסי' ח' ס"ק כ"ב והתוספתא כר"י מתניא וכן מבואר בהגמי"י פ' י"א מהלכות ברכות ומיירי ג"כ במצות שהם חלוקים בברכותיהם כגון תפילין וציצית ולולב כמש"ל בדברי ר"י והא דכולל יחד תרומות ומעשרות משום דחד ענינא הוא כמש"ל ומ"ש הגאון על דברי התוספות בברכות קושייתם פריך הש"ס במנחות כו' נראה כוונתו דר"ל דודאי המקשן שם היה סובר סברא זו דלא מסתבר דמיירי בעבר וסח וע"כ בלא סח מיירי ואפ"ה מברך שתים והיינו דפריך סח אין לא סח לא והא שלח כו' והתרצן השיב לו דודאי הא דמברך שתים בסח מיירי כמ"ש אביי ורבא והיינו משום דבא לחשוב כמה ברכות נמצאו בתפילין וחשיב דלפעמים משכחת שני ברכות וכגון בסח וכן מוכח במנחות שם דמוכיח מהא דשלח ר"י על של יד כו' דאין צריך לברך לעשות תפילין וכ"כ התוס' בסוכה דע"כ דאין מברכין שהחיינו מדלא חשיב ליה ר"י אלמא דבחשבון הברכות קא עסיק ושפיר מצי איירי בסח וכן בברכות נמי דחשיב נמי סדר ברכות שפיר מצי איירי בסח לומר דבכה"ג יש עוד ברכה וכמו בתרומה ומעשר אע"ג דאם לא סח כוללן בברכה א' מ"מ בהפסק ביניהם בשיחה מברך על כל אחד ברכה הראוי לו בפ"ע כל זה ראיתי ונתון אל לבי להפך בזכות הגאון ז"ל שדברי תורה היו מיושרים אצלו כ"ד זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד

אחר כותבי זה האיר ה' עיני בשו"ת הריב"ש סי' שפ"ד דמייתי שם הש"ס דסוכה וכתב דנראה שלא נחלקו אלא בשני מצות משני מינין שאין ברכותיהן שוות דת"ק סבר שכוללן יחד בברכה אחת ומברך על המצות ור"י סבר שצריך לברך על כל מין ומין מעין ברכותיו אבל בשתי מצות ממין אחד שברכותיהם שוות לכ"ע ברכה אחת לשתיהן אף אם יהיו גופין מחולקים ואף אם א"א לעשותן ביחד ותפילין יוכיחו לדעת הרב אלפסי והר' משה ז"ל שברכה אחת לשתיהן ואע"פ שאין להניחן ביחד שהרי מניח של יד ואח"כ מניח של ראש ומי איכא למימר דמי שלפניו בשר וגבינה שברכותיהן שוות וברך על הגבינה שיהא צריך לחזור ולברך על הבשר מפני שא"א לאוכלם יחד מחמת איסור כו' גם בתוספתא דברכות שנינו היה מהלך להפריש תרומה ומעשרות אומר ברוך אקב"ו להפריש תרומה ומעשרות ובודאי כשברך על התרומה אינו חוזר ומברך על המעשרות שא"כ למה תיקנו בנוסח הברכה תרומה ומעשרות היה להם לתקן על התרומה להפריש תרומה ועל המעשר להפריש מעשרות אבל כיון שכללם יחד בנוסח הברכה נראה שבהפרשת תרומה ומעשר מברך ברכה אחת אע"פ שא"א להפרישם יחד. עוד שם בתוספתא יחיד שעשה עשר מצות מברך על כל אחד כו' ונראה פירושה יחיד שעשה עשר מצות שאינן מין א' ואין ברכותיהן שוות מברך על כ"א וא' כר"י ואין מברך בכלל על המצות כת"ק היה עושה מצוה אחת כל היום כגון ששוחט י' בהמות או מל י' תינוקות אינו מברך אלא פ"א ומה שסיימו בתוספתא היה מפסיק ועושה מפסיק ועושה מברך על כל אחד היינו בנמלך כדאית' בגמרא עכ"ל וברוך ה' שהנחני בדרך אמת וכוונתי לדעת הגאון הריב"ש ז"ל:

תוכן העניינים

בית אפרים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה