אור ברסלב

בית אפרים אורח חיים· רבי אפרים זלמן מרגליות

שאלה ב

שאלה א

זית רענן. ברק השנון. לפני שמש שמו ינון. ה"ה וכו' כש"ת מוהר"ר שמשון נ"י:

הן היום הקריבו דברות כ"ת כו' וראשית דברי מכ"ת הביא דברי הט"ז דמסייע ליה להרמב"ם דס"ל שאם עשה פרשת והיה א"ש פתוחה בתפילין פסול מסוגי' זו דפריך הא מורידין עושין וכו'. ובזה רצה לדחות הראיה שהבאתי משם דתפירה מהני ושוב חזר והשיג על הט"ז דהא לקמן פריך ג"כ הא תפילין על הקלף וכן אח"כ דפריך משרטוט א"כ ע"כ מס"ת לא ק"מ וא"כ נימא דנקט טעם כולל אלא ודאי דהקושי' דלא צריך האי טעמא כלל על תפילין דפסולין מדינא מחמת הני טעמא דמקשה מינייהו א"כ גם לענין פתוחות לא מוכח מידי עכ"ד בקצרה:

ומתחלה אבאר כוונת הט"ז דודאי גבי דוכסוסטוס ושרטוט דאם שינה פסול שפיר מקשה הש"ס היאך קאמר טעמא דאין מורידין וכו' ולא שייך לומר דנקט טעם כולל דמלתא דפשיטא הוא שא"א לעשות מהם מזוזה רק אהא דפתוחות שפיר תיקשי דהא הש"ס רוצה להוכיח דמצוה בסתומות מהא דמורידין עושין והיינו משום דא"א דעיקר המצוה בפתוחות א"כ תיפוק ליה דבלא טעמא דאין מורידין נמי אין לעשות כיון דהכא פתוחות בעינן לכתחילה אלא דמצוה בסתימות ולפי"ז שפיר מוכיח הט"ז דאם נימא דבתפילין כשר בדיעבד עכ"פ א"כ הרי י"ל דבמזוזה בעינן פתוחות לכתחילה ומ"מ נקט טעם הכולל גם לתפילין אם היה בידו פרשה פתוחה שכשרה בדיעבד ורוצה לעשות ממנה מזוזה אין עושין לפי שאין מורידין אלא ע"כ דפתוחה בתפילין בדיעבד פסול וא"כ ע"כ דבמזוזה סתומות בעינן לכתחילה דאל"כ ת"ל דלכתחילה לא אריך למיעבד מתפילין וס"ת שהם סתומות מזוזה שהיא פתוחה וא"ל דאכתי מנ"ל לש"ס לסיועי מהא דלמא במזוזה בין סתומה ובין פתוחה כשרה ומנ"ל דמצוה בסתומות ז"א דודאי הא דקאמר רשב"א ועושה פרשיותיה פתוחות צריך לפרש או דפתוחות בעינן לעכב או למצוה או דר"ל אף פתוחות וא"כ עיקר המצוה בסתומות דאל"כ מ"ש פתוחות דנקט דהא סתומות ופתוחות שוים הם אלא דחד מינייהו למצוה עכ"פ ומוכיח שפיר. וזה ברור:

ובזה נדחה מ"ש מכ"ת דלמא מיירי בקובע יריעה שלימה במקום מזוזה כו' ואף על פי שהטור כתב שאין לכתוב דברים אחרים במזוזה אין משם ראיה שאם אין לו מזוזה לולי שאין מורידין היה רשאי לקובעה לצאת ידי מצוה כו' ולפי מ"ש ז"א כיון דהמסייע בא לדייק דלא נימא דמצוה בפתוחות ואי עבדינהו סתומות שפיר דמי א"כ ע"כ דמשמע ליה דהברייתא מיירי בכל גווני אף בגברא דאית ליה ובקל יכול למצוא מזוזה כשרה (ואפשר דס"ל דאי לית ליה אחרינא אף להוריד הוי שרי אך לענ"ד לא משמע כן ואין כאן מקומו) והלכך מוכיח שפיר דאם איתא דמצוה בפתוחות אם כן בלא"ה אין לו לעשות מס"ת ותפילין שהם סתומות מזוזה שמצותה בפתוחות והשתא אם איתא דביריעה שלימה מיירי אם כן בלא"ה אין עושין לפי שכתוב בה דברים אחרים אלא על כרחך דע"י תפירה מיירי אך בלא"ה אין מקום לומר דביריעה שלימה מיירי כמו שכתוב לקמן:

ונחזור לראש כי מ"ש מכ"ת דלפי דברי הט"ז יש לדחות הראיה שהבאתי משם דתפירה מהני ולפי מה שביארתי דברי הט"ז קמה ראייתי גם להט"ז דע"כ תפירה מהני דאל"כ נהי דהך טעמא דאין מורידין קאי אתפילין גם כן מ"מ לאיזה ענין נקט ס"ת דבאיזה אופן יכול לעשות מס"ת מזוזה (דביריעה שלימה לא אפשר כלל כמש"ל) וכיון שאינו במציאות שיעשה מס"ת מזוזה בהכשר כל כמה דלא ידע שינוייא דלהשלים א"כ למה נקט ס"ת כלל וע"כ על ידי תפירה וכמ"ש אך לענ"ד גם בתפילין לא משכחת לה בלא תפירה לפי שיטת רש"י ז"ל דס"ל כתבה על שני דפין פסולה היינו אף בעור אחד א"כ א"א לעשות מתפילין מזוזה כיון שעל שני דפין הם ודוחק לומר שהתפילין ג"כ היו כתובין באורך הדף דאפשר דכה"ג נמי כשני דפין דמי כיון שצריך ריווח בין פרשה לפרשה ואפי' תימא דכי הא לא מיקרי ב' דפין בשביל הריווח מ"מ לפי שיטת ר"ת שסדר פרשיות הוא קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע א"כ א"א לעשות מתפילין מזוזה כלל שהרי הוא שלא כסדרה דודאי פסול כמבואר ביו"ד סי' רפ"ח ובט"ז סי' ר"צ ע"ש וא"כ ע"כ דמיירי שתופר ב' פרשיות או משל ראש או משל יד חותך ותופר כסדרן ומוכח דתפירה מהני:

ועתה אשיבה אראה מ"ש מכ"ת וזה לשונו ולא ידענא מה קושיא דלמא המקשן הבין שלוקח יריעה שלימה מס"ת וקובע במקום מזוזה והגם דקיימינן דתפירה אינו חיבור איננו רחוק שיזדמנו שני הפרשיות ביריעה אחת וכו' ולכאורה מדברי התוספות פרק המוציא יין מוכח דז"א כו' הנה כזה הקשה לי חכם אחד ונסתייע מלשון רש"י בשבת שם דמשמע קצת דמיירי בכה"ג ע"ש ואני דחיתיו מלשון התוס' שם ואחרי רואי שמכ"ת גם אחרי רואו דברי התוס' לבו נוקפו להחליט לפסול בכה"ג אמינא לבאר שלענ"ד אין מקום להסתפק בזה כלל מלבד שכן נראה מדברי התוספות הנה כל גדולי האחרונים הדרישה והב"ח והט"ז והש"ך ביו"ד סי' ר"כ מבואר כן מדבריהם דאי תפירה לא מהני א"א לעשות מס"ת מזוזה אם לא כאוקימת' דש"ס דהיינו להשלים ועיין בנה"כ שם (ומ"ש בנה"כ דלמסקנא שא"צ לאוקמי להשלים קי"ל כהמכילתא לכאורה צ"ע דהא לפי מה דאיתא בס' רפ"ח דתפרן פסול א"כ א"א לאוקמי רק לענין להשלים ולכאורה היה צ"ל דלפי"ז איכא לאוקמי בירועה שלימה במקום מזוזה אבל לא משמע הכי מלשונו שם וכ"כ בש"ך כגון שהיה פרשת כו' ע"ש) ומכ"ש לפי שיטת רש"י דכתבה על ב' דפין והיינו אפילו בעור אחד אם כן אפילו אם תאמר שהיה בכתיבה דקה מאוד עד שנכתבו שני הפרשיות של שמע והיה אם שמוע בדף א' או שהיה הדף רחב מאוד מ"מ הרי הפרשיות שביניהם מפסיקין ואף אם נידון אותם כאלו אותיות פורחות באויר מ"מ לב' דפין דמי כיון שיש ריוח הרבה ביניהם וכבר כתבתי דאף בכה"ג שהם באורך הדף כל שיש ריוח גדול ביניהם יש להסתפק ולומר דשמא ראויה לב' סופין מיקרי וכ"ז לרווחא דמלתא אם נידון הפרשיות שביניהם כאותיות פורחות והך בחלקות תשית למו אבל באמת א"צ לכל זה דכיון שעירוב פרשיות שנו כאן יש לפסול כמבואר בפוסקים שאם יש איזה תוספות פסולה ומ"ש מכ"ת שאין ראיה משם להיכא שאין לו מזוזה רק יריעה מס"ת שלולי שאין מורידין רשאי לקובעה כו' (וכבר כתבתי לעיל שאף אם נאמר כן א"א לאוקמי בהכי הך סייעתא דמצוה בסתומות) אין זה נכון כמבואר להדיא מל' הרמב"ם פ"ה מהל' מזוזה וז"ל ואם כתבן שלא בשרטוט או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת ה"ז פסולה עכ"ל הרי שהשוה כל הנך לפסול וגם אח"כ כתב אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים כו' שאילו הטפשים לא די שביטלו המצוה כו' ול' זה הועתק בטור ג"כ ע"ש הרי מבואר דביטול מצוה יש בזה כל שיש שם תוספות דברים אחרים ואפילו אות אחת פוסל וכ"ז בתוס' אותיו' וכהאי גוונא אבל כגונא דנ"ד שיש כאן תוס'כמה פרשיות בלא"ה טעמא רבה איכא דהא קעבר משום בל תוסיף וכמו פרשה אחד בתפילין ואין נראה לחלק דשאני תפילין דלטטפת כתיב משא"כ בזה דמי למ"ש התוס' אם עשה ללולב כמה ערבי נחל או כמה הדסים ז"א דכיון שהם פרשיות אחרות כתוספות מין אחר דמי שיש בו משום בל תוסיף כמבואר בתוספות דר"ה דף כ"ח ועיין בסוכה ר"פ לולב הגזול:

ודייקנא ואשכחנא מבואר בירושלמי דסנהדרין פרק הנחנקין דקאמר אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מד"ת כו' היתיב ר' בא בר ממל והתני' שתי פרשיות שבמזוזה א"ל היא תפילין היא מזוזה כו' ע"ש הרי מבואר שיש בזה משום ב"ת אם הוסיף פרשה במזוזה כמו גבי תפילין וא"ל דהיינו דוקא כשמתכוון להוסיף על הפרשיות של מזוזה לשם מצוה שז"א דהא קי"ל דלעבור בזמנו לא בעי כוונה כמבואר בר"ה שם ומ"ש מכ"ת דהא גמ' ערוכה בגיטין ההוא דשקיל ס"ת ויהיב לדביתהו כו' מוכח שם דמשום דברים אחרים הנכתבין שם אין עיכוב כלל ע"ז אני אומר מה ענין מזוזות פתחים לגיטין דבגיטין ודאי אין קפידא מחמת דברי' אחרים וכדאמרינן בב"ב עדים החתומים על שאלת שלו' בגט כו' וכן גט שכתבו כלל כו' עיין באה"ע סימן ק"ל וכן מבואר להדיא בסי' קכ"ד בטור בשם בעה"ע וכתבו רמ"א שם בהג"ה סעיף ד' מה שאין כן במזוזה שמצותה בשני פרשיות אלו אם לקח יריעה מספר תורה ועשה מזוזה עובר על עירובו בלאו דבל תוסיף וכמה שכתבתי:

ומ"ש מכ"ת מהא דתנן על הקרן של פרה ונותן לה הפרה דהא ב' וג' ספרים מיקרי ודוחק לומר שכותב על גלד אחד שם האיש והאשה והמקום והזמן דא"א לצמצם כ"כ כו' הנה גדולה מזו שנינו במשנתינו על העלה של זית ובירושלמי באמת מקשה עלה ולא כמקרע הוא ומשני אר"ז אפילו כתב איש פלוני מגרש כו' והבאתי הדברים בתשובתי ונראה דדוקא בעלה של זית קשי' ליה שהוא קטן מהכיל שיעור הגט ואפ"ה משני כיון דאפי' כתב איש פלוני כו' שפיר הוא יכול לצמצם לכתוב עליה אבל בקרן פרה פשיטא דלא ק"מ אפילו לאביי דס"ל טעמא דרבנן כיון דקאי גלדי גלדי מתחזי כב' וג' שופרות מ"מ הכא פשוט' דסגי לכתוב על גלד אחד דהא משמע שגם בגלד אחד יש בו שיעור שופר כמ"ש לקמן והשופר שיעורו טפח שהיא ד' אצבעות בגודל והרי בתי התפילין לדעת השימושא רבא של ראש אצבעיים על אצבעיים ושל יד חצי אצבע ברוחב אצבע ומטמרינן בתוכו קלף שכתב עליו כל הד' פרשיות ורש"י בשבת כתב גבי דיפתרא כדי לכתוב עליו את הגט שיעור זה הוא קטן משיעורים דלעיל וע"ש ובתוספות ואין להאריך וגם י"ל דהירושלמי לא ס"ל כאביי בר"ה שם אלא כדמפרשי אינך אמוראי ולכן גם הפוסקים סתמו וכתבו בסתם דעל קרן פרה יכול לכתוב ולא חילקו בדבר משום דלא קי"ל כאביי בהא אך לפי מ"ש לקמן בלא"ה אתי שפיר:

ומה שכ' מכ"ת לחלק בין שופר לכתיבת הגט דהתם מעיקרא נקרא עליו שם שופר אף שאינו שופר שלם חתיכות שופר מיקרי משא"כ בגט דקודם הכתיבה לא יצדק עליו שם ספר ואם נתאחה קודם כתיבה ע"י תפירה ס' אחד מיקרי משא"כ אחר הכתיבה כו' ותמהני שבזה רוצה להגן בעד הב"ש והוא עזר כנגדו שהרי הב"ש כתב הטעם לפי שניכר התוספת לא מהני חיבורו ולפי זה גם בגט נמי נימא הכי כיון דניכר התוספת לא מהני החיבור ומה יושיענו זה שתפר קודם כתיבה מ"מ אינו חשוב חיבור וכיון שכתב עליהם הרי הם חשובים ג' ספרים והתורה אמרה ספר אחד ובאמת מבואר למעיין בתוספות שלא באו ליתן טעם על דיבוק שברי שופרות דבזה אפשר דבלא"ה לא חשיב חיבור רק באו ליתן טעם על שופר פרה דקאי גלדי אע"פ שחיבורם מתולדה ודרך גידולו הוא מ"מ כיון שמה שנתוסף בכל שנה חבור זה הוא ניכר בו כדיבוק או תפר בו דמי דלא מחשב חיבור ודברי הב"ש תמוהים בזה:

אולם נתתי לב ליישב דברי הב"ש ומתחלה אבאר כי מ"ש מכ"ת דאף שאינו שופר שלם חתיכות שופר מיקרי ז"א דמ"מ בשביל זה אין שם שופר עליו כיון שאין בו שיעור הראוי להיות שופר אך אם יש בכל שבר שיעור שופר ודאי דשפיר הוי שם שופר עליו ומ"מ אם דיבק שנים או ג' יחד פסול אפילו תימא דדיבוק חיבור מ"מ התורה אמרה תעבירו שופר ובעינן שיהיה שופר מתחלתו וזה שתוקע בו יש בו שלשה ואע"פ שהשלשה נתחברו יחד וכחד חשיב מ"מ הנה זה בא משלשה מחוברים ואין חיבור זה מוציאו מכלל ב' וג' שופרות וכן מבואר באשר"י וטור וש"ע דאף אם יש בשבר שיעור שופר אפ"ה פסול משום שהקול הולך משבר אל שבר והוי ב' וג' שופרות וזה מוכח ג"כ מהא דקרן פרה דקאמר דהוי כב' וג' שופרות אף ע"ג דבגלד הראשון לבד יש בו כשיעור וכן בשאר לא מכשרינינן ליה לתקוע בו ובזה אנהירינהו לעיינין בביאור דברי התוספות בסוטה דף י"ח שכתבו דאהא דוקא כשכתב חצי מגלת סוטה כו' ואא"ז מהרש"א ז"ל הגיה ולאו דוקא כשכתב כו' ולדבריו אין זה נסמך אחר דבריהם הקודמים רק מלתא באנפי נפשיה קאמרי ולפענ"ד הגהתו נכונה רק שצ"ל דהא לאו דוקא כשכתב כו' דה"ה אם כתב לה שתי מגלות כו' והמשך דבריהם כן הוא אחר שכתבו התוספות דהיכא שמעורה לא חשיב ב' ספרים רק בנחתכין זה מזה ואין מעורין ואהא קשיא להו מההיא דר"ה דחשיב ב' שופרות אע"ג דמחברי ע"ז כתבו דשם נמי כיון שדרכו להוסיף בכל שנה כו' שמתחלתן לא היה ברייתן בב"א וניכר התוספת לא מהני חיבורו ר"ל מה שמחבר השופרות יחד ודומה כאלו גט שכתבו על ב' דפין ותפרו דפסול ר"ל שכתב על כל דף גט אחד ואח"כ תפר שני הגיטין יחד דאע"ג דהתפירה חיבור מ"מ פסול דספר אחד אמר רחמנא וה"נ גבי שופרות לא מהני חיבור זה כיון דכל שופר ניכר לעצמו הרי הקול יוצא דרך ב' וג' שופרות ולכן גם בקרן פרה שהתוספת ניכר פסול אלא שהיה אפשר לומר דבכה"ג באמת אין פסול משום ב' וג' ספרים ע"ז כתבו דהא לאו דוקא כשכתב חצי מגלת סוטה כו' וכן גבי גט אם נתן לה שני גיטין כו' והוא נכון בפשט דברי התוספות אך צ"ע דלמה נקטו גבי גט שתפרן דהוי להו למנקט שכתב שני גיטין על שני דפין מחוברים מתחלתו ג"כ יש בו משום ב' ספרי' ואפשר דהך גט שכתב על שני דפין מתפר' כפשוטו דהיינו שכ' חצי גט ע"ז וחצי גט ע"ז משום דהך דשופר לא דמי כלל לשני גיטין שלימים משום דהכא אעפ"כ אינו שומע רק קול אחד בלבד ובשמיעה תליה מלתא כמ"ש התוס' שם לענין נתן שופר בתוך שופר רק דהכא כיון שהקול הולך משבר אל שבר נמי יש בו משום ב' וג' שופרות ומש"ה מדמי ליה התוספות לגט שכ' חציו על דף זה וחציו על דף זה ונצטרף יחד ע"י תפירה דה"נ הקול ששומע הוא קול כל השברי שופרות יחד ומ"מ קשיא להו דדילמא דווקא בדיבק שברי שופרות די"ל דמיירי שאין בכ"א כשיעור וכיון דע"י צירוף נעשה שופר שפיר מפסל משום ב' וג' שופרות משא"כ בקרן של פרה דבכל גלד יש כשיעור שופר אם כן י"ל דבכה"ג לא איכפת לן בשאר הדבוקים לזה כתבו דהא לאו דוקא כשכתב כו' ולכן א"ש גם בהא דקרן פרה דאם בתר שופר אזלת הרי יש כאן ב' וג' אע"פ שכ"א שלם בפ"ע ואם בתר הקול אזלת הרי הקול יוצא ע"י שופר זה ששבר על שבר יחדיו ידבקו בו והוי ככותב מקצת על דף זה ומקצת על דף אחר אע"פ שתפרן פסול כנלענ"ד בפשט דברי התוספות:

ולפ"ז נראה לקיים סברת הב"ש דאם תפר קודם כתיבה שאין עליו שם ספר אז כיון שבזמן הכתיבה כבר נעשה א' דהתפירה הוי חיבור ממילא אין חשש משום ב' וג' ספרים משא"כ בתפר אחר הכתיבה אע"ג דהתפירה הוי חיבור וחשיב כחד מ"מ אין זה מועיל דס"ס שלשה ספרים מחוברים הם ואנן בעינן שלא יהיה רק ספר אחד ולאו דוקא הקפידה משום שעת הכתיבה אלא דאפילו בשעת נתינה אין כאן ספר אחד דהא מ"מ שלשה ספרים נתחברו יחד ולפ"ז פשיטא דאין קושיא מדיבק שברי שופרות דהתם אע"פ שנעשו א' אין מועיל להוציא מכלל ב' וג' ספרים משא"כ קודם כתיבה הוי דיבוק חיבור אלא דהוי קשיא ליה מקרן פרה ששם החיבור בדרך גידול ואם נאמר שדבר הנתוסף ע"י חיבור הוי חיבור גמור היה לנו לדון שם כשופר אחד בלבד ולא כשלשה מחוברים כלל אלא ע"כ דלא הוי חיבור כלל לזה קאמר דודאי הוי חיבור ומ"מ מחשב ג' מחוברים יחד משום שהתוספות ניכר וכמ"ש התוס' ומ"ש הב"ש ואין ראיה מדיבק שופרות ר"ל הא דאמרינן גבי קרן פרה דהוי כדיבק שופרות כו' וקיצר בדבריו כדרכו:

ולכאורה צ"ע לפמ"ש דכל שאין בשבר שיעור שופר אין שם שופר עליו אם כן טפי ראוי להכשיר כשדבק שברי שופרות שאין בכ"א כשיעור שופר מאם היה בהם שיעור שופר דאם אין בהם שיעור לא שייך למיפסליה משום ב' וג' שופרות אף על גב דבמגלת סוטה או בגט שכתב החצי על דף אחד וחצי על דף השני מיפסל משום ב' וג' ספרים שאני התם דאע"פ שלא נכתב בשלימות מ"מ שפיר מיקרי ספ' משא"כ לענין שופר כיון דכל חד באנפי' נפשי' לא מיקרי שופר רק ע"י שנתחברו יחד אם איתא דדיבוק חיבור גמור הוא וכחד חשיב אין מקום לפוסלו משום ב' וג' שופרות וכבר כתבתי כן בתשובה לעיל לענין נעל דחליצה:

וראיתי בתוס' דר"ה דף כ"ו שכתבו בנסדק מצד אחד פסול לפי שאין שם שופר עליו כו' ודבק שברי שופרות נמי לא מפסל מטעם שנים ושלשה שופרות אלא דאין זה קרוי שופר א"נ משום דכתיב והעברת דרך העברתו כו' ואפילו נפסל מטעם ב' וג' שופרות לא קשיא כלום עכ"ל וכתב אא"ז מהרש"א דרישא דשופר שנסדק טעמא אחרינא הוא לפי שאין שם שופר עליו עכ"ל. ונראה הכוונה כמ"ש הרא"ש דדיבק שברי שופרות שהוא באורך השופר והקול יוצא משבר אל שבר שייך למפסליה משום ב' וג' שופרות אבל אם אורך השופר חתיכה א' אין פיסולו דומה לדיבק שברי שופרות רק מחמת שנסדק נתבטל מתורת שופר ואין שם שופר עליו. ולפ"ז גם בדיבק שברי שופרות ואין בכ"א כשיעור ג"כ מה"ט לא מהני דאין שם שופר עליו ולפי זה משמע דהדיבוק אין מועיל להיות חיבור גמור ולמחשביה כחד לתת עליו שם שופר ואפשר דאף אם דיבוק חיבור מכל מקום אין מועיל לקרוא עליו שם שופר אחר שכבר נתבטל מתורת שופר וכמו בנסדק אף על פי שעדיין מעורה ושלם בכל הקיפו מכל מקום אין מועיל מה שדבקו במקום שנסדק דשופר מתחלת ברייתו בעינן או משום דכתיב והעברת כמ"ש התו' וא"כ מהא ליכא למשמע מיניה אם דיבוק חיבור או לא והיכא יש בכ"א שיעור שופר שפיר מיפסל משום ב' וג' שופרות אף אם נימא דדיבוק חיבור דמ"מ ב' וג' מחוברים הם וכדכתיבנא אבל לענין בתי התפלין או לענין הפרשיות שמבפנים שפיר י"ל דמיקרי זכרון אחד או אות אחת כיון שמחוברים יחד ואין להאריך:

ומ"ש מכ"ת על מ"ש בסוגיא דסנהדרין אמאי לא מוקי כשתפר אי נימא דהוי חיבור וכמו כן יש להקשות אפילו תימא דלא הוי חיבור דילמא מיירי כשנשאר מעור הבתים כו' וע"ז כתב מכ"ת דע"כ החיוב הוא על הוראתו והיינו שהוא מורה ובא לעשות ד' בפ"ע ובית אחרינא לאנוחי גביה או מצוה לעשות ה' בהדדי ולפ"ז אין מקום לציורו דמר דאיך יתכן שיצוה מתחלה לעשות ד' בתים לשם מצוה ולהוסיף עליו אח"כ בית ה' ע"י שיור העור או תפירה אין זה רק כדי להתחייב אבל אינו שייך כלל להוראתו כו' ואשתומם על המראה מה ראה ככה לחלק בין הפרקים אפילו לדבריו דבתר הוראתו אזלינן והא דפריך אי נימא דעביד ד' בתי היינו שהורה לעשות כך מתחלה להכשר מצוה ד' בתים ואח"כ יוסיף עליהם בית אחד ואהא פריך דהאי לחודיה קאי ומשני משום דר"ז וע"ז תיקשי דלמה לי דר"ז ואי משום דהלח"ק נימא שהורה לחברו ע"י תפירה או שיור העור שכיון שע"כ יש לו איזה דרש של דופי שצריך להוסיף על הכשר מצוה נימא שלפי הוראתו צריך להוסיף ולחבר הבית החמישי על הד' בתים בחיבור גמור והיינו ע"י תפירה או שיור העור והרי הרמב"ם כתב בהך דזקן ממרא והוא שיעשה ד' בתים כהלכתם ויביא חמישית וידבק בחיצון כו' וא"כ כמו כן י"ל שהורה גבר שיחברנו בתפירה או ע"י שיור העור ומה לי דבק ומה לי תפירה ומכ"ת רוצה לחלק ביניהם ואנא לא חילוק ידענא ובגוף הענין שכ' מכ"ת דבהוראת זקן תליה מלתא אינו מוכרח כלל וגם לשון הרמב"ם בהל' ממרים לא משמע כן שכתב וז"ל כיצד הורה להוסיף טוטפת חמישית בתפלין ויעשנה חמש טוטפת הרי זה חייב והוא שיעשה בתחלה ד' בתים כהלכתן כו' משמע שבאמת הורה זקן לעשות חמש טוטפת לזה שיש לו ד' טוטפת שיוסיף עליהם עוד אחת ועשה כן ע"פ הוראתו או הוא עצמו הוסיף ע"פ הוראתו על תפליו עוד אחת והניח כך הוא חייב ולדברי מכ"ת צ"ל דהך והוא שיעשה אהוראה קאי והוא דוחק גדול בלשון הרמב"ם גם מ"ש מכ"ת מדברי התוס' בסנהדרין שלא הוקשו דמשכחת לה כשתחב עוד מין אחד לתוך האגודה ע"כ דבהוראת הזקן תליה וזה אין סברא לתלות בהוראתו לענ"ד ז"א כיון שאנו צריכין לומר שדורש דרש של דופי שצריך להוסיף עוד מין אחר על הג' ואחר שיאגדם ממילא יש לומר שהדרש הוא שיהיה אגוד גבייהו ואדרבא מתירוץ התו' שכתבו לחלק דבתפלין שפיר מוסיף גורע שמבטל מצות תפלין שעל ראשו מבואר דלאו בתר הוראתו אזלינן דאל"כ הדר' קושיא לדוכתיה מה בין זה ללולב דכיון שכבר הורה זקן ממרא זה להוסיף על הבתים הכשרים וע"פ הוראתו הם נפסלים משום דה"ל בית החיצון שא"ר את האויר א"כ שוב ה"ל גרוע ועומד ומה מועיל זה שהניחם בראשו בכשרות ס"ס הוראתו לגרוע הוא ואין להאריך שהדבר מבואר כמ"ש:

ומ"ש מכ"ת מש"ס דמועד קטן תמהני עליו דאטו מי איכא למ"ד דתפירה לאו חיבור הוא והלא משנה שלימה שנינו בסוף כלאים התוכף ב' תכיפות חיבור רק דאנן מספקא לן דשמא הא חיבור לאו כחד ממש הוא לענין שיהא נקרא זכרון אחד וכה"ג אבל מ"מ פשיטא דבכה"ג אם קרע שם יצא שהרי הוא מפרידו מחיבורו ובהכי סגי דילפינן לה מדאמר רחמנא בגדיכם לא תפרומו מכלל דכ"ע בעי פרימה ובכה"ג שהיה מחובר ונפרד פרימה מיקרי אבל מ"מ אפשר דלאו כחד חשיבא ואף באיחוי אלכסנדרי אחום נקראו שהם גופים מחולקים אבל לא גוף אחד ממש ועיין בהגמ"נ הל' אבל בשם ריב"א והערוך ומ"ש מכ"ת ע"פ דרכו ליישב מ"ש על התוס' דהא ס"ת נמי בתפר מיירי דהתם מיירי שתפר אלא שאינו איחוי אלכסנדרי לא נהירא כלל לפרש דברי התוס' שם והדבר ברור כמה שכתבתי דאע"ג דמיקרי איחוי לא מיקרי אחד ממש ועיין בט"ז ס"ס מ"ו דמדמי הא דנקרע ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצית דמחובר מיקרי לס"ת שמצינו שצריכה להיות כולה ס' אחד ועיקר עשיתה ע"י התפירות שמחבר את היריעות כו' ע"ש ובודאי שאין ר"ל ספר אחד ממש רק שיהיה מחובר יחד ונראה כספר אחד ואע"ג דתפירה לאו כחד ממש הוא שפיר דמי וטעמא נראה לי כיון דקי"ל כר"י דתורה מגלה מגלה ניתנה כמ"ש הרא"ש בגיטין דף מ' והיינו שכל פרשה כתב בפ"ע ואחר שנגמרו חיברם בגידין ותפרן ואף למ"ד חתומה ניתנה דבר רחוק הוא שכתב כל התורה כולה ביריעה אחת על חית דפין בלבד וכיון שע"כ ע"י חיבור תפירות ניתנה מתחלתה שפיר דמי למיעבד הכי ועדיין צריך עיון כיון דאמרינן בגיטין למ"ד תורה מגלה ניתנה הא דכתיב לקוח את הספר הזה היינו בתר דאידבק וגם למ"ד חתומה ניתנה צ"ל שהדבוק ע"י תפירה אלא שלא ניתן כל מגלה בפני עצמה כיון דכתיב לקוח וכו' עכ"פ הא חזינן דבכה"ג ספר מיקרי ולא ספרים א"כ ספר דכתיב בגט נמי נימא הכי ולכאורה יש סיוע מזה לשיטת הב"ש דיש חילוק בין תפירה דקודם כתיבה דחיבור הוא משא"כ בתפירה דלאחר כתיבה כיון דבשעת כתיבה שם שני ספרים עליהם והלכך בגט דלענין שעת כתיבה מיירי שפיר מיקרי ב' ספרים משא"כ גבי ס"ת אע"ג דתפר אחר כתיבה מ"מ כיון דעל שעת לקיחה מיירי ואז כבר נדבקו שפיר קאמר לקוח הספר הזה וקצת יש לדחות ועת לקצר דברי הצעיר:

תוכן העניינים

בית אפרים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה