אור ברסלב
בית אפרים אבן העזר חלק ג › שאלה קטז

בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות

חלק ג · שאלה קטז

שאלה קטו

שאלה מעשה שהיה כך היה אשה א' פה"ק היה בעלה חולה ולפי שלא היה לו בנים ותצטרך לחלוץ והאח רחוק מכאן כמה פרסאות והיא עניה שאין לה במה להתפרנס ומכ"ש להוצאה מרובה כזה אין סיפק בידה וגם אולי ימאן לחלוץ בחנם ושלחתי לסדר גט וכן נעשה כי היה החולה בדעה מיושבת כראוי אך המסדר אמר שהיה מסופק אם בעת שחתמו העדים היה עדיין יום כי לפי ראות עינים היה ספק שמא כבר הוא לילה ואעפ"כ הניח לעדים לחתום והבעל נתן הגט לפי שאפשר שיש להכשיר גט כזה בשעת הדחק ולמחרתו בהשכמה מת הבעל ויש להסתפק שאף לפמ"ש הב"ש בשם רש"י דשעת הדחק הוא כשהבעל הלך לדרכו וא"א בגט אחר וא"כ זה דנ"ד לכאורה אינו שעת הדחק מכל מקום כיון שיש ג"כ ספק שמא בשעת חתימה היה עדיין יום אפשר שיש מקום להקל בנידון זה אף שאינו שעת הדחק גמור ע"כ תוכן דברי המאה"ג המופלג מוהר"ר זאב וואלף מ"מ ומ"ץ דק"ק ראדוויל וביקש ממני לחוות דעי בזה:

תשובה הנה בגוף הדין אם יש להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה בשעת הדחק במחלוקת הוא שנויה בין הפוסקים כמבואר בב"י סי' קכ"ז ודעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה שהביא הטור בסי' קכ"ז לפסול אף בשעת הדחק וכן דעת קצת מרבוותא כמ"ש הרא"ש בשם רבינו האי ואף שהרא"ש ודעימיה דעתם להקל בשעת הדחק הרי בש"ע הביא דעת הפוסקים להחמיר בסתם ודברי המקילין בשם י"א ומבואר בשו"ת מהרמ"ז שהביא בחלקת מחוקק בסי' א' דכל כה"ג המחבר תופס דעה א' לעיקר וכן נקטו הפוסקים האי כללא בכמה דוכתי וא"כ אין מקום להקל אף אם היה כאן שעת הדחק ואין להקל מצד דספיקא הוי אי הוי החתימה ביום או בלילה ומוקדם אין פסולו רק מדרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא דז"א דהא איתחזק איסור' דא"א ובחזקת איסור קי"ל דאפילו ספיקא דרבנן להחמיר וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן ק"י. ובר מן דין נראה דאין מקום לספק זה כלל שהרי מבואר בב"י שם דאף אם נכתב ונחתם ביום רק שניתן בלילה הוא פסול אם לא שניתן ע"י שליח והוא דעת הר"י והרשב"א והרא"ש בתי' הב' והר"ן והטור שם והרי"ף דעתו להחמיר אף בניתן ע"י שליח יש לכתוב אחר וכמ"ש הרמ"א בהג"ה ואף שיש פוסקים המכשירין בזה וכמ"ש הב"ש ס"ק ז' שדעת הרמב"ם להכשיר וכתירוץ קמא דהרא"ש ובשו"ת תומת ישרים סימן ל"ד כתב שכן דעת העיטור והרמב"ן והכל בו ובעל השלמה מכל מקום הרי בש"ע סעיף ה' כתב כדעת הר"י שאין תקנה כ"א על ידי שליח ולא הזכיר דעת המקילין כלל והרמ"א הוסיף והביא חומרת הרי"ף אף ע"י שליח ועכ"פ כשניתן מיד הבעל ליד האשה מי ירים ראש להקל וא"כ בנ"ד כיון דבעת החתימה הוי ספק לילה וידוע דאיכא שהות בין חתימה לנתינה בקריאת הגט ושאלת המסודרים לבעל ואשה ואין ספק דבעת הנתינה היה לילה ודאי ופסול אף אם נימא שהספק דחתימה לקולא ותלינן שהוא ביום:

איברא דבשעת הדחק נראה לכאורה דפשיטא שיש להקל אף בזה למאן דמכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה בשעת הדחק וכמ"ש בב"ש ס"ק ד' דכ"ש כשנתאחר אחר הכתיבה והחתימה דהא הטעם הוא בשעת הדחק עבדינן כר"ש דאמר כיון שנתן עיניו לגרשה כו' ולא ס"ל הטעם משום זנות א"כ כשנכתב ביום ונחתם אח"כ או שנתאחר אחר החתימה חד טעמא הוא וכשר ע"י הדחק עכ"ל ולכאורה הוא דבר פשוט ולא הוו צריך לאומרו שהרי כל שנכתב ביום ונחתם בלילה הנתינה מאוחרת הוא מיום הכתיבה או משום שאחר שאיחר החתימה ג"כ יהא עדיף טפי וכיון שבאיחור החתימה והנתינה מיום הכתיבה ס"ל להכשיר בשעת הדחק ק"ו באיסר רק הנתינה לבד (ואם לזה כיון הב"ש במ"ש דכ"ש כשנתאחר דהוי כ"ש מטעמא דכתיבנא לא היה צריך להאריך לבאר דחד טעמא הוא אלא נראה דכוונת הב"ש דנתאחר אחר החתימה הוה כ"ש כיון שדעת הרמב"ם ועוד פוסקים להכשיר בזה) דבכלל מאתים מנה:

ואמנם באמת נלענ"ד שי"ל דלהפסל בנתאחר אחר החתימה אפשר שיסבור לפסול אפילו בשעת הדחק אף יסבור דבנכתב ביום ואיחר החתימה כשר בשעת הדחק ומ"ש הב"ש דחד טעמא הוא להכשיר משום דכיון שנתן עיניו כו' אינו מוכרח דלכאורה אינו מובן דאיך שייך לומר דבשעת הדחק סמכינן אדר"ש דאמר כיון שנתן עיניו כו' דהא כיון דאי לקוחות קמן הרוצים ליקח פירות מהבעל קודם הנתינה הוי אמרינן להו דשפיר דמי ליקח והוי פסקינן דינא אפומייהו דרבנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ פשיטא דע"י שנכתב הזמן קודם יש כאן פסידא דלקוחות בודאי ומה יושיענו זה דאיכא מ"ד דכיון שנתן עיניו לגרשה כו' דלדידיה אין פסידא דלקוחות ור"ש גופיה מודה דאי איכא פסידא דלקוחות גט פסול וצ"ל דודאי לענין פירות לא שייך להכשיר משום דאיכא ר"ש דס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה כו' אלא משום דבלא"ה אין כאן פסידא דלקוחות אף לרבנן וכמ"ש רש"י דאמרינן לה אייתי ראיה או כמ"ש התוס' דע"מ מוציאין הקול שלא נמסר ביום שנכתב רק דמוקדם פסול לרבנן משום חיפוי דבת אחותו ובזה קי"ל בשעת הדחק כר"ש דלא חייש לזנות והא דצריך רבא למימר מ"ט דר"ש דס"ל זנות ל"ש י"ל דה"ק רבא דודאי לר"ש זנות לא שכיח רק דלפ"ז תיקשי למה תיקנו זמן לר"ש וא"ל משום פירות כדקאמר ר"ל דא"כ נכתב ביום ונחתם בלילה נמי יהא פסול כיון דלר"ל יש להבעל פירות עד שעת חתימה ואיכא טריפת לקוחות שלא כדין ונהי דע"מ מפקי לקלא שלא ניתן ביום שנכתב מ"מ לא מסקי אדעתייהו שלא נחתם באותו יום ויסברו שבאותו יום שנכתב נחתם ויניחו לה לטרוף מזמן הכתיבה ולכך קאמר דטעמא דר"ש דכיון שנתן עיניו כו' והלכך שפיר תיקנו זמן לידע שפירות שלה משעת כתיבה ומ"מ אין חשש טריפה שלא כדין דשפיר טרפה משעת כתיבה. שוב מצאתי בפ"י שכתב גם כן כמ"ש ע"ש ושמחתי שכוונתי לדעתו בזה ואף שיש לפ"ז מקום עיון בסוגית הש"ס כעת אין פנאי להאריך:

ולפום מאי דכתיבנא י"ל דאע"ג דנימא דבנכתב ביום ונחתם בלילה כשר בשעת הדחק מ"מ היינו משום דבשעת הדחק סמכינן אדר"ש דלא חייש לחיפוי דב"א ומשום פירות ליכא למיחוש דעידי חתימה כשחותמין רואין שאינו ביום שנכתב ומפקי לקלא שלא נחתם ביום שנכתב ולענין פירי בהך קלא סגי ואע"פ שהקול יוצא באיזה יום ממש ודוקא לענין חשש חיפוי הוא דבעינן הכי עיין בדברי אא"ז מהרש"א ז"ל משא"כ היכא שנכתב ביום ונחתם ביום וניתן בלילה אע"ג דנסמוך על ר"ש לענין חשש דחיפוי מ"מ אכתי איכא חששא דפירות כיון דאנן פסקינן דינא כרבנן לענין פירות שרשאין הלקוחות לקנות עד שעת נתינה וכשתוציא הגט יסברו הב"ד שנמסר בו ביום ותטרוף לקוחות שלא כדין וגם ר"ש מודה לפסול היכא דאיכא טריפת לקוחות שלא כדין וא"ל שהעידי מסירה יוציאו קול שנמסר אחר יום שנכתב ז"א דהתוס' כתבו כן למ"ד דצריך עידי מסירה דווקא. אבל לדידן דקי"ל דסומכין על ע"ח א"כ יש לחו' שיתן לה בצנעה כמ"ש התוס' שם ותטרוף לקוחות ואף אם עכשיו ניתן בעידי מסירה י"ל דלא דייקי כיון שאין הכריתות על פיהם ואין מוציאין הקול אך זה דעת הרמב"ם ולשאר פוסקים עיקר הגט על ידי עידי מסירה וגם להרמב"ם לכתחלה צריך ע"מ וגם לפמ"ש התוס' משמע דאף אם נימא בע"ח לחוד סגי מ"מ דרך ליתן בע"מ כדי לפרסם שהיא פנויה ויש לעיין בענין זה וקצרתי:

וגם במ"ש הב"ש ס"ק ז' לדייק מדברי הרמב"ם פ"ב שכתב כותבין וחותמים לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה שזה היפך ממה שמדייק הטור מהרמב"ם לפום ריהטא היה אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל שחלק בין אם העדים כותבין וחותמין ומוסרים ליד הבעל הגט באותו יום עצמו רק שהבעל מאחרו בידו וכההיא דכתביה ואנחיה בכיסתיה או כהך דכותבין גט לאיש כו' ובין אם נכתב ונחתם ביום אחד והעדים מאחרים הגט בידם כמה ימים דאם ניתן באותו יום לבעל אין חשש פירות דמיד הם מוציאין קול כיון שאפשר שהבעל יתן אותו מיד ולא אמרינן שהם סומכים על עידי מסירה שיוציאו קול דהא אפשר שלא יתן אותו בע"מ כלל והרמב"ם לשיטתו דסבירא ליה דבדיעבד מהני בלא ע"מ וא"כ על ע"ח מוטל להוציא קול וא"כ אף שנתאחר ביד הבעל אין כאן טריפת לקוחות שלא כדין שהיה להם למנוע מליקח משעה שיוצא הקול שיש ת"י גט כתוב וחתו' בעדים ויוכל ליתנו בכל עת שירצה ודמי למ"ש הרא"ש בתשובה הביא בטוש"ע ח"מ סימן כ"א ס"ז שמעון שכתב לראובן כו' ע"ש שכתב דמאז היה להם ללקוחות למנוע מליקח כיון שיצא הקול והיה להם לחו' שמא נתן לו כ"י מיד ע"ש ובאמת שהרמב"ם השמיט הדין דאין לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ י"ל דשפיר טרפה קודם נתינת הבעל לאשה כיון שהוא מוכן לגרש מיד ועיין בתוס' שם רק דמ"מ לא טרפה משעת חתימה ממש כל שהגט מתאחר ביד העדים דכ"ז שלא מסרוהו לבעל אין מוציאין קול ובכה"ג שנתאחר ביד העדים שפיר י"ל דס"ל להרמב"ם דאין לו תקנה וכמ"ש הטור והיינו משום דבזה יש חששא דפירות ובהכי מיירי שם הרמב"ם שהביא הטור ראיה מדבריו שכתב הרי שאמר לב' כו' ונתאחר הדבר כו' וע"ש מ"ש האחרונים ליישב דברי הטור מהשגת הב"י ולפמ"ש יש לומר דהרמב"ם אזיל בשיטת בעה"ע דאיפוך קמייתא ויש בזה אריכות דברים ולקצר אני צריך:

ותבנא לדינא דבכה"ג דנ"ד אפילו אם היה כאן שעת הדחק יש להחמיר ומכ"ש שלא בשעת הדחק ומכ"ש לפמ"ש אא"ז רמ"א בתשובה סימן קי"ב דבזה"ז דאיכא חרגמ"ה לא שייך הך מילת' כיון שנתן עינו לגרשה כו' ע"ש שכ"כ על דברי הרשב"ם לענין ירושת אשתו וא"כ ה"ה לענין שעת הדחק דהכא נפל הך היתרא בבירא דהא ליכא למימר דסמכינן אר"ש דכיון שנתן עיניו וכבר נתעורר בזה חכם אחד בספר עמק המלך שנדפס מקרוב ע"ש ולפ"ז אין מקום לצדד היתר ג"כ מחמת שהיו עסוקין באותו ענין דס"ל להרא"ש והרשב"א להכשיר וע"ש באשר"י שכתב טעמא משום דכיון דהגט ראוי לגרש משעת כתיבה ע"י ע"מ וגם יצא הקול כיון שהיו עסוקין באותו ענין והיו העדים מזומנים לחתום ובכה"ג מפסיד הבעל הפירות משעת כתיבה לרבנן והוא מדברי התוספות שם אך הרמב"ם כתב להדיא לפסול אף בעסוקין באותו ענין והעתיקו בש"ע וע"ש בב"י טעמו דאיהו סובר דאף דיש לו קול מכל מקום אינו מפסיד משום שראוי לגרש בו רק משעת נתינה וא"כ יש חשש טריפת פירות ע"ש ולפום מאי דכתיבנא לדידן דאיכא חרגמ"ה בכל גווני יש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ איכא חשש פירות ובט"ז ח"מ סימן מ"ג כתב ותו ק"ל מ"ש מגט דמהני עסוקין כו' ולהרמב"ם לא מהני מטעם אחר שכתב הב"י שם כו' ולענ"ד צ"ע והן הן הדברים בטעמם דאף ע"ג דאית ליה קלא מכל מקום כיון דהפירות אינו מפסיד רק משעת נתינה שוב ה"ל כשטרי חיוב שאין השיעבוד מתחיל ביום:

אך מ"ש הט"ז ראיה מהרא"ש והרשב"א דמכשרי הוא נכון לכאורה ושארי הגאון אב"ד דק"ק ליסא בספרו על ח"מ תמה על דברי הט"ז בזה מדברי התוס' שכתבו כיון דראוי לגרש בו מיד כו' ובאמת דברי התוס' הם אמורים אליבא דר"ל דס"ל דמשעת חתימה אין לבעל פירות וא"כ כיון שעסוקין באותו ענין והעדים מזומנים לחתום כאילו נחתם ביום דמי משא"כ לר"י דאפילו אם נחתם גם כן אפ"ה יש לבעל פירות עד שעת נתינה אין סברא שבעסוקין באותו ענין תפסיד הפירות משעת הכתיבה ובאמת בלא"ה קשה דהא הוי מוקדם מחמת טריפת הפירות והב"ח באה"ע סימן קכ"ז כתב הטעם להרא"ש דמהני עסוקין באותו ענין משום דראוי לגרש ויש קול ובג"פ וספר בית מאיר השיגו עליו מטעם זה דדברי התוס' אינם רק לר"ל אבל לר"י אין חילוק בזה ולכאורה היה אפשר לומר דכמו שכתבו התוספת דכיון שהעדים מזומנים לחתום הו"ל כחתמו ה"נ אם עסוקין בא"ע והעדים מזומנים למסור בפניהם הו"ל כנחתם ונמסר ביום דקול יוצא ביום שנתגרשה אשה זו והא דקי"ל לר"י אפילו בגט שנכתב ביום ונחתם ביום יש לבעל פירות אף ע"ג דראוי לגרש בו מכל מקום כיון דאין ע"מ מזומנים שם באותו ענין לא הו"ל כשעת נתינה וע"ח המזומנים שם לא מהני דאפילו אם חתמו מ"מ ע"ח לא מפקי לקלא לר"י ולפ"ז לר"י אם נימא דכשר נכתב ביום ונחתם בלילה ועסוקין באותו ענין היינו בכה"ג שגם הע"מ שנמסר לפניהם היו מזומנים שם דאז שפיר מפסדת פירות משעת כתיבה אף לר"י וצ"ע ועיין ברשב"א שנראה מדבריו דנייד מהך סברא דמחמת קול וראוי לגרש תפסיד מזמן הכתיבה מחמת קושית התוס' מאמר לעשרה כו' ואעפ"כ דעתו להכשיר בעסוקין בא"ע אלמא דלאו מהאי טעמא הוא ע"ש:

ולענין דינא הנה בש"ע סתם כדעת הרמב"ם שאין להקל משום עסוקין בא"ע וכך הוא דעת רש"י ועיין בג"פ הביא תשובת מהר"מ גלאנטי בגט שנכתב ביום ונחתם בין השמשות וניתן בלילה ובעלה בעיר והשיב שאין להכשיר משום עסוקין בא"ע גם מטעם שעת הדחק שאין זיווגם עולה יפה לא מיקרי שעת הדחק כיון דבעלה בעיר עכ"ל הרי שזה ממש כנ"ד ולא רצה להכשיר ואף ע"ג דשם היה בעלה בעיר לאו דוקא כמ"ש בד"מ ובג"פ בשם מהרד"ך דדוקא אם א"א להשיג גט אחר שהלך למרחקים ולא שכיחי שיירות אבל אם שכיחי שיירות אף שהלך למרחקים לא הוי שעת הדחק ע"ש וגם בספר נדפס מקרוב מהגאון מו' זלמן כהן אבד"ק פירדא ושמו שו"ת בגדי כהונה מצאתי שכתב שם עובדא כנ"ד שלא הספיקו לחותמו עד שכמעט חשיכה ולכל הפחות ספק לילה ושם היה מקום עיגון קצת וע"י שליח והאריך בדבר בפלפול ולדינא כתב להקל בעסוקין בא"ע ובמקום עיגון שא"א להשיג בשום צד גט אחר כיון שנשתלח על ידי שליח רק בהא מסתפקא אי נידון דידן מקרי א"א בגט אחר דז"ל היש"ש ודווקא בכה"ג שהלך לדרכו וא"א בגט אחר אבל היכא דאפשר אלא דאיכא למיחוש לעגונה כולי האי לא מקלינן ביה עכ"ל דמשמע דעיגון ברור דא"א בגט אחר הוא דמקרי שעת הדחק כו' והכא בנ"ד אם יכתבו אלופי ק"ק מיץ לתקיפי ארץ במדינות מעכ"ת בודאי יתנו רשות ליתן גט אחר או ילכו חוץ למדינה כו' ע"ש שברור מדבריו דכה"ג דנ"ד אינו בכלל היתר דשעת הדחק ואף ע"י שליח לא התיר אף שעי"ז יש צד גדול להתיר כמבואר בפוסקים ומכ"ש בנ"ד שהבעל נתן בעצמו:

אפס מה שהיה מקום לצדד קולא בנ"ד דהני עובדי דמהר"מ גלאנטי למהרז"ך הוא בחיי הבעל ויש חומר א"א בדבר משא"כ בנ"ד דאיסור א"א פקע ולענין איסור יבמה לשוק קיימינן דאינו רק איסור לאו ומדאורייתא הותרה לגמרי שהרי גט מוקדם כשר מדאורייתא ואין כאן רק זיקה מדרבנן לבד ובזה אפשר דכ"ע מודים שיועיל הני טעמים דספק לילה ועסוקין באותו ענין להתיר אף שלא בשעת הדחק:

אך לא מלאני לבי להקל בזה כיון שהחמירו באיסור א"א אף בע"י שליח ואף שהיה קרוב למקום עיגון איך נקיל בזה שגירש בעצמו ואין כאן מקום עיגון כלל. ועיין בתה"ד סימן ר"ן שכתב והביא מיבמות פרק הערל דאין לחלק בין לאו לכרת ובחבורי בית אפרים סימן ל"ח ס"ק י"ד הבאתי דברי מהרי"ק שכתב דלענין ספיקא אין לחלק כיון דהוי ספק דאורייתא לחומרא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וע"ש ובק"ה שהארכתי בענין זה ובנ"ד אף ע"ג דאינו רק ס' דרבנן וכמ"ש מ"מ כיון דבאיתחזק איסורא ס' דרבנן לחומרא ומה לי ס' דרבנן דאיסור כרת או ספ' דרבנן דאיסור לאו כיון דאשה זו בחזקת זקוקה ליבם היתה עומדת ומספק אתה בא להתירה אל תתירנה מספק ומכ"ש בזה שבעת נתינת הגט היה הבעל קיים ונפל הספק לענין איסור א"א שאנו דנין להחמיר אע"פ שעתה נתגלגל הדבר לאיסור לאו אין להקל וכעין שכתב הש"ך לענין ס' איסור תורה ונתגלגל להיות ס' דרבנן שיש להחמיר ומכ"ש בזה דבנתינה אין ס' שהיה ביום כלל דודאי היה לילה והש"ע סתם כדעת הפוסקים המחמירים ולכן אין להקל בזה:

ומה שיש לעיין בזה אם יש כאן ב' וג' יבמין אם צריכה לחזור על כל האחין וכמ"ש מהרשד"ם חלק אה"ע סימן קנ"ח בדין יבמה שהפילה ואף דהב"ש סימן קנ"ו ס"ק ג' ובשו"ת ח"צ סי' ק"ח השיגו עליו דממ"נ אי היה יום א"צ חליצה כלל כו' וא"כ ה"נ בנ"ד דאף דהוי ספיקא אם בשעת חתימה היה יום או לילה מ"מ ממ"נ אם היה יום א"צ חליצה כלל וגם מצד הנתינה שהיה וודאי לילה ג"כ שייך ממ"נ שאם הלכה כמתירין בנכתב ביום ונחתם בלילה א"צ חליצה כלל כו' וכן להך צד שצדדנו משום שעסוקין בא"ע י"ל ממ"נ אם הלכה כהרא"ש דמתיר בעסוקין בא"ע א"צ חליצה כלל ואם כהרמב"ם דפוסל בעסוקין בא"ע חליצה מעליא הוא. אך לפמ"ש בבני יעקב בשם הנ"י כת"י דטעמא דהרמב"ם משום דגזרינן עסוקין אטו אינו עסוקין לא שייך ממ"נ הנ"ל. וגם בלא"ה בכל הספיקות שבכאן לא שייך ממ"נ דלהך צד שהוא פסול פסולו משום מוקדם שהוא כשר מדאורייתא לפסולו מדרבנן ובכה"ג חליצה פסולה מקרי לחזור על כל האחין וכן הביא שם מהרשד"ם פסק ממורו ר' יוסף טאטיצק ז"ל על יבמה שנתגרשה בגט ש"מ ונמצא פסול בגט והיה לה ג' יבמין במה"י וכתב בסוף שבזה שכמעט נמנע שתחלוץ לכל האחין כדאי הם כו' ומזה הוכיח מהרשד"ם שלא התיר אלא כההוא דנדון דידיה שהיה קרוב לנמנע שיחלצו כולם וע"ש שכתב דאף דחיזור אינו רק מדרבנן אין הולכין בו לקולא ע"ש ותשובה זו של הגאון מהרי"ט טייצק נמצא שם בשו"ת מהרשד"ם סימן צ"ב ע"ש באורך. ומ"מ נראה לפי ענ"ד שכיון שיש צדדי היתר להכשיר וגוף הפסול אינו רק מדרבנן יש להקל בתקנת החיזור דאפילו למאן דס"ל ח"פ צריכה לחזור דעת התוס' וא"ז דווקא היכא דהיתה זקוקה לגמרי ואקלישא כמ"ש באה"ע סימן ק"ע סעיף ז' בהג"ה ואף לפי מ"ש הרמב"ם שהביא שם בסעיף י"ח שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה. (ואף דהרמב"ם גופיה ס"ל דח"פ למיפטר נפשיה פטר' מ"מ מוכח מדבריו דאף בח"פ מעיקרא אית בה דין חיזור וממילא דלמ"ד דאף למיפטר נפשה צריכה לחזור אף בח"פ מעיקרא דינא הכי) מ"מ בכה"ג דהכא שפטורה מן החליצה מדאוריית' רק שלפי שרבנן פסלו מוקדם צריכה חליצה שפיר מהני חליצה אף מאח אחד למישתרי כמו דמהני חליצה דאורייתא באח אחד למישתרי זיקה דאורייתא וכן מצאתי בס' בית מאיר ס"ח דכיון דע"י הביאה הופקע הזיקה דאורייתא אף שמדרבנן צריך לחלוץ לפי שעשה מאמר בזו מ"מ סגי בחליצה אחד מן האחין לבד והא דח"פ צריכה חיזור היינו כשאנו באים להפקיע זיקה דאורייתא ע"ש וכיון דהך פסולה דמוקדם אינו רק דרבנן ותקנת חיזור גם כן אינו רק דרבנן ואיכא ספיקא וצדדי היתר נוכל לסמוך להתיר בחליצה אחד מן היבמין לבד אבל בלא חליצה כלל לא מלאני לבדי להקל בזה כאשר כתבתי כן נראה לפענ"ד:

הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

תוכן העניינים

בית אפרים אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה