בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ג · שאלה צז
אשה אחת שהיה שמה מעריסה מלכה ובחליה שינוי שמה לשם שרה וכשעמדה מחליה העולם קוראין אותה בשמה הראשון מלכה רק בית אמה ומשפחתה קורין אותה שרה מלכה איך יכול לכתוב בגט:
תשובה יראה לענ"ד שיש לכתוב שרה דמתקריא מלכה שאין לחשוב שם החולי כנשתקע לגמרי כיון שלא נשתקע מפי בית אמה וממשפחתה ודוקא אם נשתקע לגמרי כתבו הפוסקים שאין לכותבו כלל:
ויש מי שסובר להצריך שני גיטין מ"מ בזה שעודנו השם הזה קיים בפי המיעוט אין זה נשתקע ועיין בספר שמות דף ק"ד האריך שם בתשובה בענין נשתקע שם השני וכתב לפרש לשון הקונטרסים שהביא הב"י דכל שבני מקום הנתינה ידוע להן שניתן להם שם אחר מחמת חולי אע"פ שהכל קורין אותה בשם הראשון לא נשתקע מיקרי וגם כתב דלפי מה שנראה ממהרי"ק בנשתקע שם הראשון יכתבו הראשון קודם ועל הב' דמתקרי אם כן ה"נ י"ל בשם השינוי דעדיף משם הראשון הגם דשם הב' אינו ניכר כלל מ"מ יכתבו שם הב' בראשונה ועל שם הא' דניכר לכל וקורין לו כן יכתבו דמתקרי ע"ש שהאריך ומסיק דבדיעבד במקום עיגון אין לפסול אע"פ ששם החולי נשתקע לגמרי וכ"כ בגט פשוט ע"ש. ואמנם כ"ז בנשתקע לגמרי משא"כ בנ"ד שבני מקום הנתינה ידוע להם שניתן לה שם אחר מ"ח ובני ביתה ומשפחתה מחזיקים השם הזה פשיטא שזהו הדין האמור בש"ע כשלפעמים קורין בשם השני מקדימין אותו כו' ואין מקום לומר כיון שהמיעוט שקורין בשם זה מצרפים עמהם גם השם הראשון אם כן עכ"פ צריך לכתוב שניהם יחד דהיינו שרה מלכה וכמו אם ניתנו לה שני שמות מלידה ונקראת בשניהם שצריך לכתוב שניהם יחד בלא דמתקרי הדבר פשוט שז"א דודאי שמות הלידה שמתחילה ע"ד זה ניתן לו שמות אילו לקרוא אותו בשניהם יחד מאן פלג להו ומעיקרא כשמא אריכתא דמיא ומי שמחלק אותם וכותב דמתקרי ביניהם כאילו לא כתב רק חצי השם של האיש הזה ופסול כמ"ש בג"פ ושאר אחרונים משא"כ בשם מחמת חולי שבשעה שהיה קובע לשם הלידה עד שיהיה נקרא בו לבדו היה ושוב אח"כ כזה חלה והגיע לכלל סכנה וע"ז נתנו לב כי שמא קא גרים ורצו לבטל הגזירה ולשנות מזלו היה דעתם לעקור את הראשון לגמרי והגורל קבע את השם השני ומתפלת המצלאין אתה למד שבקשו לעקור את השם הראשון לגמרי שאומרים שלא יקרא עוד שמו פ' כ"א פ' ואינו זה שנגזר עליו בשם הראשון רק אחר הוא ומבואר שבאו לעקור את השם הראשון לגמרי ואע"ג דגבי יעקב אמרינן דאע"ג דאמר קרא לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו כבר ביארתי בתשובה דבענין שינוי השם דחולי משרה ילפינן דכתיב שרי אשתך לא תקרא כו' וגבי אברהם אמרינן דהקורא אברם עובר בעשה ולאו ואף דבשרה אמרינן התם קב"ה אמר לאברהם כו' מכל מקום על כל פנים כוונת שינוי השם דשרה הוא שיעקר שם שרי לגמרי ומצינו שאמרו חז"ל שיו"ד של שרי היתה צווחת כו' וכן לא מצינו שם שרי כלל רק ביעקב אמרינן דשאני דאהדריה קרא כמבואר כ"ז בברכות דף י"ג ובר"ה דף ט"ז ע"ש וגם ביעקב נמי דאמרינן שישראל עיקר ויעקב טפל היינו שיהא נקרא בשם ישראל לעיקר ושם יעקב לטפל אבל לא שיהא נקרא בשניהם יחד ובנ"ד כיון שכל שלא נשתקע שם החולי הוא עיקר אין להרכיב עמו את שם הלידה כלל והוא הרכבה שאינה קולטת ואף שאנו שמזכירין שם החולי סומכין עמו גם השם הראשון אין זה חיבור ואינו אלא לעשות סימן לאחר שידע מי הוא המדובר בו שהעולם מכירין אותו בשם הראשון והרי זה כחניכת שם המשפחה אף אם קורין אותו לפעמים עם עיקר השם מ"מ לא נקבע להתחבר אל השם רק האי לחודיה קאי והאי סימנא בעלמא הוא וא"צ להזכירו בגט כלל ואינו ענין לשמות הלידה שהוקבעו שניהם יחד בתחלה והיה עמו וקרא בו כל ימי חייו משא"כ בשם מ"ח שהקורא בשם זה ומתעורר להחזיק בו הוא ע"ד זה ששינוי השם גרם לו דחס רחמנא עליו ופרקי' ממרעין בישין ולכן על הרוב המחזיקין בשם הב' הם גרי ביתה ומשפחתה כי מי יחוש חוץ מהם וא"כ אין ספק שזה להם עיקר השם והשם הנטפל לאחריו להכירו לאחרים שלא הרגילם עצמם בשם הב' צריכין להזכיר עמהם גם הראשון והעם כשהם שומעים את השם הראשון גם כן יודעים כי מה שהם מזכירים השם האחר ומקדימין אותו לפי שהוא עיקר להם שניתן מ"ח ולא יקשה בעיניהם התחברות השמות ולהם הוא נקרא בשם הראשון לבד כי זה ידוע להם שהעולם אין חוששין למה שעשה אילו משום פרוקי לסכנות וכן במי שנקרא בב' שמות הלידה לפעמים הם תופסין בקצרה רק האחד או הראשון או הב' ומ"מ מי שמזכירו בב' השמות הוא ניכר וידוע להם ועכ"פ בגט כיון שכל עיקרו שאנו צריכין לכתוב שם החולי ולהקדימו אף על פי שהוא שם המועט היינו לפי שהוא מחזיק אותו לעצמו לעיקר השם וכמ"ש הרא"ש וכל עין רואה תשור דמילי דסברא אינון דכל כה"ג אין לחבר אותם יחד כיון שלא הוקבעו ע"ד כן ומה שהמיעוט קוראים בחיבור גם כן אין להשגיח בזה לכתוב כן בגט וגרע קריאת המיעוט מעליה לס"ת שלדעתם היא השם המובהק לאיש הזה שעולה בשם זה לתורה ואפ"ה דעת התה"ד והסכימו עמו כל הפוסקים שיש לכתוב ראובן דמתקרי שמעון והעלה דבכה"ג שעולה לס"ת בשניהם יחד אם כתב ראובן שמעון לא פסלינן ליה ומדברי אא"ז הרמ"א מבואר להדיא דגם בנקרא בשניהם יחד הדין כן שהרי בסעיף י"ג כתב אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לספר תורה כשר ומבואר בדרכי משה שכ"כ על דברי הב"י שכתב דמהרי"ק ומהרא"י מר אמר חדא כו' וע"ז כתב בד"מ ואין דבריו נראין דמהרא"י מיירי בנשתנה מ"ח ועולה בשני השמות לס"ת ולכן יש להכשיר גם בגט כו' והרמ"א ס"ל דאף בנקרא שניהם יחד לכתחלה צריך לכתוב דמתקרי דלא עדיף קריאה מעלי' לס"ת וכן מבוא בס' נחלת שבעה ובגט פשוט ובפר"ח (שושן) אע"פ שהב"ש כתב שלשון הרמ"א אינו מדוקדק כו' לטעמיה אזיל דגם בקריאה לס"ת סבירא ליה דכל שאין נקרא בשם אחד מהשמות רק בשם אחר יש לכתוב בלא דמתקרי עיין בסדר השמות אות סמ"ך לענין סעדי' ואמנם אף ששם הקשה על הרמ"א בס"ק הביא דברי הרמ"א בתשובה בסתם) וכבר הארכתי בתשובה בכל דברי הב"ש בזה ובראייתו מעובדא דאסתר כעסלי הנזכר בתשובת רמ"א שהוא תמוה לכאורה ולית בחילי להעתיק כל מ"ש בענין זה ושם העליתי כי הב"ש סבירא ליה גם בשמ"ח אם נקרא בשניהם אין לכתוב דמתקרי (ומ"ש שם אח"כ כיון שנשתנה מ"ח ישבתי על נכון) שהרי קאי על הרמ"א דמיירי גם לענין שמ"ח שהרי מקורו ממהרא"י וגם כי מראה מקום היא לסעיף י"ח דמיירי בשמ"ח וטעמו כתבתי דסבירא ליה דכיון שנקרא ראובן שמעון אע"ג שעולה לס"ת ראובן וגם הוא שם מ"ח מ"מ כיון שאנו מזכירין אותו בגט לא איכפת לן אם נסמוך לו עוד שם אחר שנקרא בפי העולם שיכירו וידעו כי הוא המגרש וראוי לעשות כן שאם יכתוב דמתקרי אז ירננו העולם שאין זה המגרש שכיון שרגילים לקרותו בשניהם מסתמא כך שמו מלידה ויסברו שמסתמא עולה בשניהם גם כן ולא יעלה על לב לעולם שאחד מהם מ"ח דבשמ"ח אין רגילים לקרות בשניהם כו' ואם אין כותבין דמתקרי אין קפידה מה שאחד מ"ח ועולה בו כיון שהוא מוזכר בגט ואין העיקר חסר מספר כריתות ומה בכך שעמו טפלה עוד שם שסמכו ענין לו כו' והארכתי בכל חלקי הסותר ודבר ברור הוא שבנ"ד שאין הקריאה בפי כל בשני השמות יחד רק המועט לבד אע"פ שקריאה זו מועלת להוסיף שלא נשתקע השם לגמרי מ"מ אינו מועיל לעשות נפרד מחוסר ואדרבא בזה נראה שצריך לכתוב בלא דמתקרי שאל"כ יש לטעות שזו כך שמו בשמות כפולים מלידה וכמ"ש מהרי"ק חשש זה וכן כתב הגאון בעהמ"ח מג"ש בשו"ת גאונים בתראי בענין יצחק המכונה אייזיק דמתקרי לובא ועיין בט"ז שהמג"ש ובעל מג"ע ושאר חכמים הכניסו עצמם בעובי הקורה והצריכו גט אחר והגאון הנ"ל כתב חששא זו שיסברו ששמו מעריסה לובא ובחליו נשתנה לשם יצחק וכינויו אייזק ע"ש וגם כאן כיון שאין רגילים בשמ"ח לקרות בשניהם יחד וכל העולם קורין לזו גם כן בשם אחד לבד ויודעין שזה שמה מעריסה לא יעלו על לב שזו נשתנה שמ"ח ובני משפחת' קורין אותה בשניהם יחד שאין רגילים בכך אלא יסברו שהגט הלז נכתב לאשה ששמה מעריסה שרה מלכה ומיעוט קראוה מלכה לבד ולכך כתבו כן וכיון שאין מוכח מתוך הגט שזו הוא המגורשת והלשון נוטה לענין אחר הוא פסול ואמנם איני מחליט כעת אם לפסול בדיעבד בזה אבל לכתחלה נלענ"ד ברור בנדון זה שיש לכתוב שרה דמתקרי מלכה ועיין בשו"ת לחם רב סימ' למ"ד שכתב היכא שחותם בשני שמות כגון אני ששינוי שמו מ"ח ואני חותם חייא אברהם וכן לס"ת קוראי בשני שמות שיכתב שם השני דמתקרי הראשון והביאו בג"פ ובפרח שושן וכתב בגפ"ש שכן פסק מהר"ם גלאנטי בתשוב' כת"י, ומהר"א אכסנדרי וכן דעת הג"פ אפילו נקרא בשניהם אינו כשר בלא דמתקרי רק בדיעבד ומכ"ש בזה דאין הקריאה בשניהם רק בפי המועט דפשיטא שע"י הקריאה בפי העולם הם מתחלקים דהא ודאי דחתימה ועליה לס"ת עדיף מקריאה בפי המועט ואפ"ה כותבין דמתקרי וכן איתא בס כת"י מהגאון מהר"א שרענצליש ז"ל בשם הגאון מהר"ש תלמוד מהרש"ל כתב סדרתי גט פה ק"ק לבוב שמ"ח ושם הבעל בנימן ונשתנה מ"ח ישראל וקראו אותו בשם הראשון לגמרי בנימן ולא ישראל כלל ולס"ת עלה בנימין ישראל וחתם בנימן ישראל והסכימו לכתוב בנימן דמתקרי ישראל כו' מבואר שאף שהכריעו מהעלי' והחתימה לכתוב שם ישראל ושלא לחשבו כשנשתקע מ"מ לא כתבו שניהם יחד רק דמתקרי אלא שהקדימו שם הראשון לפי שהקריאה והעליה והחתימה הושוו בזה לתת יתרון וקדימה להראשון ובזה יש חולקין וכנראה מדברי מהר"א שרענצליש גופיה שם בס"ג אות זיי"ן נשאלתי באיש אחד ששמו זוסמאן ושם הקודש יקותיאל ונשתנה מ"ח ליעקב והעולם קראוהו זוסמן ולס"ת יקותיאל כבתחלה והוא חתם א"ע יקותיאל יעקב כי לא ידע שיחתום שם החולי הראשונה והשבתם שעכ"ז יכתוב שם החולי ראשון דהיינו יעקב דמתקרי יקותיאל כו' והאריך וכתב וכך הסכימו עמדי להורות הלכה למעשה והוא ז"ל סובר דשם חולי שנשתקע די בגט בשם הראשון והביא תשובת הגאון בעל תוי"ט מ"מ בזה ס"ל דמחמת החתימה לא הוה נשתקע ועיניך הרואות שאע"פ שעיקר כתיבת שם החולי הוא מחמת החתימה והרי החתימה הוא שניהם יחד מ"מ פסקינן להו בדמתקרי ומכ"ש בקריאת הפורתא דדינא הכי והנה יש בידי תשובת הגאונים מקושטנדינא וגאוני אשכנז ופולין בענינים אלו מה שהרציתי עמהם פעמים רבות בענינים אלו ומדברי כולם נלמד שהדין דין אמת כמ"ש ונלאיתי להאריך ואחר אחרון אני בא מופת דורינו הגאון מוהר"ר יחזקאל ז"ל בשו"ת מהדורא תנינא סימן קי"ט כתב והאשה שמה הינדל ונשתנה שמה בחליה שרה ובפי העולם נקראת הינדל לחוד אבל היא חותמת שרה הינדל ולכן יכתוב שרה דמתקריא הינדל שאין לכתוב המכונה על שם שהוא עיקר ואף ששם השני שניתן לה בחולי הוא עיקר יותר מכל מקום עדיין השם הראשון הוא גם כן עיקר ולא שייך לכתוב עליו המכונה ובתשובת מהר"מ מינץ כו' אבל בנ"ד יכתוב שרה דמתקרית הינדל או דמתקרית הינדל ומינה לא יזיע הקטן יחזקאל סג"ל לנדא עכ"ד הגאון ז"ל הרי מבואר דע"י החתימה כתב השם השני והקדימו ועשאו לעיקר כתב על הראשון דמתקרי לפי שגם הוא ניתן לעיקר ואין ספק דבנ"ד שאנו עושים עיקר לשם החולי לפי שלא נשתקע אבל המיעוט שיש לכתוב דמתקרי שהרי בפי העולם לא נקראת בשניהם וגם הב"ש מודה ומי שירצה להתעקש ולומר חילוקים בין אם הכתיבה על ידי החתימה או על ידי קריאת המיעוט אין אחריות עקשם עלינו והאמת אגיד כי היה בדעתי לחשוך עצמי מן הדין אחרי שאני רואה קטרוג וקנטורים דרכי מעולם להתרחק מזה כי כ"א מגמת פניו לומר דידן נצח אבל בנדד שנת לילה רעיוני על משכבי סליקו פן ח"ו יקרינו עון בדבר הזה אם אעצור במילין שהרי יש כאן הוצאת לעז על הגט שלא כדין לפי דעתי גלל כן אף כי בעו"ה כשל כחי וידי כהה וא"א לי להעלות בארוכה כתבתי בקצרה חוות דעתי ואם דעתם לשם שמים מובטחני שיקבלו דברי אלה הנאמרים באמת וצדק בסבר פנים יפות דברי הכותב בידים רפות זעירא מן חברייא:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד