בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ג · שאלה צג
בדבר האיש ששמו במקום הכתיבה בק"ק ראדוויל מקצתן קורין לו מיכל פינחס ומקצתן פינחס מיכל וחתימתו הוא מיכל פינחס אך במקום הנתינה היה נקרא לכל פינחס מיכל ולס"ת אין בירור איך היה נקרא ואם באנו לחוש לספיקות היה צריך לכתוב כמה גיטין וידוע שאין ליתן ב' גיטין אלא מדוחק ובפרט בגט ע"י שליח גלל כן דעתי נוטה שלא יכתוב רק החניכא שהכל קורין במקום הנתינה לעיקר ומה שמקצתן קורין לו וחותם לטפל כי במקום הנתינה אין חתימתו ידוע ומפורסמת ויש לכתוב פינחס מיכל דמתקרי מיכל פינחס ואף לפי מ"ש במקום אחר דבשביל החתימה לא שייך דמתקרי מ"מ כיון שמקצתן קורין לו ג"כ במקום הכתיבה שפיר יש לכתוב דמתקרי ובשם אבי הבעל שעולה לתורה וחותם ישראל מנחם ונקרא בפ"כ נחום פשוט שיש לכתוב ישראל מנחם דמתקרי נחום אך צריך לחקור דאולי ישראל אינו רק שם מחמת חולי ואז צריך לכתוב ישראל דמתקרי מנחם דמתקרי נחום והב"ד יש להם לחקור זאת וגם בשם הבעל אם הענין הוא כאשר כתבתי ושם האשה נחמקה בת ברוך ומחמת עש"ק קצרתי דברי הק' אפרים:
שוב שלחו הגט והשמיטו שם אבי האיש לפי שהמגרש לא ידע אם ישראל שם הלידה או מחמת חולי וע"ז חזרתי וכתבתי להב"ד דשם שאין דעתי נוטה בזה שהשמיטו בגט שם אבי המגרש לגמרי שאף שח"א הגאון מהר"מ מלובלין ז"ל בשו"ת סימן תי"ח עשה כן בגט מומר ששלח לק"ק קושטנטינא סיים בה כי הי' אצלם בצד הנמנע שיהא נודע להם שם אביו בשום חקירה בעולם וכיון שדעת מהרא"י משמע קצת לפסול אפילו בדיעבד בלא נכתב שם אביו וכ"כ בג"פ בשם שארית יהודא שיש לחוש לדברי מהרא"י היכא דאפשר ולא תנשא בגט זה אבל אם נשאת ל"ת ובמקום עיגון אפילו לכתחלה תנשא. וא"כ פשיטא דבנ"ד שאין כאן מקום עיגון ומכ"ש שהגט לא ניתן עדיין אף על פי שכבר נכתב לא חשיב דיעבד שהרי בקל יוכל לעמוד על המחקר וגם יש עוד טעמים אחרי' שאולי ימצאון במקום עמידת הבעל אנשים ששמו כשמו וגם לפי דעת ש"ב הגאון מליסא בספרו תורת גיטין כשלא נכתב שם אביו צריך ע"מ כשבאם להנשא ואין לנו להכניס עצמינו בספיקות כאילו בעסק גיטין במקום שאפשר לתקן והנה ק"ק יאמפלא דרך יום כה הלא יחקרון מילון היה כותב מכ"ת בגט עכ"פ החנוכא של שם אביו דהיינו נחום לבד היה מקום לסמוך ע"ז דהוא חניכא שהכל קורין בו ומ"ל דגם מהרא"י מודה בזה. ועיין בתשובת הרא"ש כלל מ"ה על גט שבא ממדה"י ולא כתבו שם אבי האשה רק כינוי שלו והשיב שאין נפסלו בשביל שלא כתב רק כינוי כההיא דתנן כתב חניכתו וכו' ומזה רצו לדון דאף הרא"ש אין מכשיר רק בכתב הכינוי עכ"ד אף שכתבו לדחות מ"מ עכ"פ לפי פשיטות הדברים היה כשר בשם הכינוי עכ"פ אבל בזה שאינו לא בשם ולא בכינוי עכ"פ אבל בזה שאינו לא בשם ולא בכינוי בשביל שהיה והוצאה מועטת אין לנו לעשות מעשה לכתחלה וכמ"ש הגאון בעל מג"ש ז"ל מהא דאתקין שמואל בגיטן וכו' כתב רש"י דאף על גב דקי"ל כר"י דאמר זמנו של שטר וכו' מ"מ בגט משום חומר א"א בעינן למיפק אליבא דכ"ע ולפי דעתי בקל יתוודע משם הבירור ואם לאו עכ"פ יכתוב החניכא דהיינו שם נחום ונסמוך בזה דלא עדיף שם אביו משם עצמו דבמקום הצורך סומכין על החניכא ומחמת הנחיצה קצרתי דברי ידידו הד"ש באהבה:
הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: