בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק ג · שאלה פא
בדבר הגט שסידרו לאחד ששמו נקרא בשעת מילה אליעזר זאב וכינויו ליברמאן וואלף וכתבו בנוסחתם אליעזר המכונה ליברמאן דמתקרי זאב המכונה וואלף והב"ד שבמקום הנתינה פסלו הגט והחזירו השליח ושוב כתבו שם אליעזר זאב דמתקרי ליבר מאן וואלף ואעפ"כ לא רצו הב"ד שבמקום הנתינה ליתנו לפי שלא הי' להם לכתוב על שם לעז דמתקרי וחכמי דק"ק ברדיטשוב שלחו לכאן ובקשו פני לחוות דעי בזה:
תשובה מתחלה אען ואומר שהגט הראשון לית דין צריך בשש שהוא פסול גמור וכמו שהסכים הגאב"ד נ"י ויפה עשו ב"ד שבמקום הנתינה שהחזירוהו ואע"פ שלפענ"ד הדבר פשוט וכבר כתבתי בזה במ"א בארוכה מ"מ א"א לבהמ"ד בלא חידוש מתחלה אבאר שדעת הב"ש לפענ"ד דאף בשינוי שם מחמת חולי ס"ל דכל שנקרא בשניהם יחד אין לכתוב דמתקרי שהרי בסי' קכ"ט סי"ג כתב מי שיש לו שמות כו' וכתב הרמ"א אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר. ודבריו לקוחים ממ"ש בב"י דמהרי"ק ותה"ד מר אמר חדא כו' דתה"ד מיירי שנקרא בב' שמות במקום אחד כו' ובד"מ כתב ע"ז וז"ל ואין דבריו נראין דמהרא"י לא מיירי בענין זה כלל אלא באדם שנשתנה שמו ע"י חולי שעולה בשתי השמות לס"ת ולכן יש להכשיר ג"כ בגט כדמשמע התם אבל בלא"ה אף מהרא"י מודה לדברי מהרי"ק ואין לחלק. עכ"ל. ולפי"ז קשה על אא"ז רמ"א האיך כתב בש"ע אם נקרא בשניהם או שעולה לס"ת כך כשר שמשמע מדבריו שמרכיב ב' התירוצים תירוץ הב"י ודידיה לומר ששניהם אמת לדינא שהרי בד"מ דחה דברי הב"י בזה וכתב דבלא"ה מודה מהרא"י למהרי"ק ואין לחלק וד"ל שחזר מדבריו שבד"מ אבל האמת יורה דרכו דהד"מ פי' דברי הב"י מ"ש דמהרא"י מיירי שנקרא בב' השמות במקום אחד אין פירושו דהיינו שקורין אותו יחד ראובן שמעון דפשיטא דבכה"ג לא הי' כותב דמודה מהרא"י למהרי"ק דהא לא גרע מה שנקרא בל' ב"א בשניהם יחד מבאם קורין לס"ת בשניהם ביחד ואדרבא לדעת הב"ש הקריאה שגבה מעלייתו לס"ת דבקריאה ס"ל דאף לכתחלה אין לכתוב דמתקרי משא"כ בעלייה לס"ת אבל פשוט דהד"מ פי' דברי הב"י דמפרש דברי התה"ד דמיירי בנקרא במקום א' בשני השמות דהיינו שמקצתן קורין כך ומקצתן כך רק שהחילוק הוא דמהרי"ק מיירי שיש לו שם א' בלבד במקום הנתינה ומהרא"י מיירי שנקרא בשניהם לפעמים בזה ולפעמים בזה וכן משמע מלשונו שכתב במקום א' כו' יעו"ש וע"ז משיג בד"מ וס"ל דבכה"ג גם מהרא"י מודה כיון דסוף סוף לא נקרא בשניהם יחד אף במקום הנתינה רק שמיירי שעולה לס"ת בשניהם יחד ורמ"א בהג"ה כתב דאם נקרא בשניהם יחד או שעולה לס"ת כשר והך שעולה לס"ת ע"פ תירוצו בד"מ והך שנקרא בשניהם יחד הוסיף משה מדעתו דכ"ש הוא מאם נקרא לס"ת בשניהם יחד והב"ש ס"ק כ"ד כתב וז"ל ואם נקרא בשניהם יחד אז הוא להיפך דצריך לכתוב דוקא שניהם בלא דמתקרי כו' ול' רמ"א אינו מדוקדק מ"ש כשר דמשמע לכתחלה אין כותבין כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם בלא דמתקרי רק בעולה לס"ת כך אז אין להכשיר רק בדיעבד ובזה מודה הב"ש וכמ"ש אח"כ ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם א' כגון דנשתנה שמו מחמת חולי אז כותבין לכתחלה שם השני ועל שהם א' דמתקרי:
והנה ראיתי בדברי הגאב"ד נ"י שכתב ג"כ שי"ל בכוונת הד"מ דמ"ש דמהרא"י מיירי שנקרא בב' שמות במקום א' היינו שמקצתן קורין כך כו' וכבר ביארתי לפענ"ד מוכרח כן מדברי הד"מ הנ"ל ונפלאתי שלא הזכיר מדבריו וביותר אני תמה על מ"ש דמשמע מהב"ש דגם על מ"ש הרמ"א או שעולה לס"ת כו' גם ע"ז השיג ודעתו דצריך דוקא שניהם בלא דמתקרי ובאמת בדין זה שעולה לס"ת ונקרא בא' מבואר בהדי' בתה"ד דלכתחלה צריך לכתוב דמתקרי עכ"ל בקצרה ותמהני שהעלים עיניו המאירים וראה בתחלת הב"ש ולא בא עד קיצו שהרי להדי' כתב הב"ש דבעולה לס"ת ונקרא בא' צריך לכתוב דמתקרי ואם לא כתב כשר והוא ע"פ דברי התה"ד הנ"ל וכתב כמ"ש בסעיף י"ח ור"ל שכתב שם ג"כ רמ"א בהג"ה וכן מבואר להדי' ג"כ מדברי הב"ש ס"ק ל"ד במ"ש ואפילו אם ידוע למקום נתינה שנשתנה שמו מ"ח צריך להיות מנהגם לקרוא לס"ת בשם השמות כו' ולכאורה הם תמוהים דהא התם קאי שכותבין דמתקרי ע"ש מ"ח וצ"ל שיש איזה חיסר לשון או שקיצר בדבר ור"ל דמה שמבואר סעיף י"ד אם כותב בלא דמתקרי כשר כשעולה לס"ת בשניהם אז אם שולח הגט למקום אחר צריך שיהיה מנהג מקום הנתינה ג"כ לעלות לס"ת בשניהם דאל"כ אף שידעו במקום הנתינה שנשתנה שמו מ"ח מ"מ יאמרו שאין זה המגרש ולא יעלו על לב שהוא מחמת שעולה לס"ת בשניהם כיון ששם אין המנהג כן וכ"כ בגליון ש"ע שלו לפרש כן ועתה ראיתי במהדורא קמא דהב"ש כמ"ש ומבואר דלענין לעלות לס"ת ס"ל גם כן דבדיעבד כשר בלא דמתקרי רק לכתחלה בעינן כמ"ש בהג"ה שם ואין לפקפק ולומר מדכתב הב"ש כגון דנשתנה שמ"ח כו' אלמא דמעיקרא לאו בנשמ"ח איירי רק בשמות הלידה וע"ז כתב הב"ש דאינו מדוקדק וא"כ קאי נמי אאם עולה לס"ת בב' רק שנקרא באחד יש לכתוב בלא דמתקרי רק בנשמ"ח אז אם עולה בב' ונקרא בא' יש לכתוב דמתקרי ואם לא כתב כשר דז"א לענ"ד מכמה טעמים חדא דכבר כתבתי שדברי הג"ה זו היא ע"פ דבריו בד"מ שכתב להדי' דהתה"ד מיירי בנשמ"ח ועולה לס"ת בשניהם כו' וזה ברור לכל מעיין ואם כן ע"ז סובבים דברי הב"ש מ"ש דאינו מדוקדק כו'. ואין להתעקש בזה ולומר שהב"ש לא ראה דברי הד"מ בזה וגם דאי בשמות הלידה איירי ל"ל לאתויי ראיה מתשובת רמ"א דפעסילן אסתר דאיכא לדחויי וכמש"ל טפי הו"ל לאתויי מדברי הס"ג דמייתי בד"מ להדיא דבשמות הלידה יש לכתוב דמתקרי ושם משמע אף דנקרא בא' וא"כ כ"ש בנקרא בשניהם ועוד שהרי הב"ש כתב אח"כ ואם נקרא בב' שמות ואחד מהם לעז כגון דנקרא משה ליב כי בשני שמות משה יהודה א"י לכתוב דמתקרי דהא נקרא בשניהם ואע"ג דלא נקרא שם יהודה אלא ליב מ"מ עולה לס"ת בשניהם אם כן אינו כותב דמתקרי כשר כמ"ש בסמוך אבל אם כותב דמתקרי י"ל דפסול והרי בנשמ"ח כתב בעצמו דצריך לכתוב דמתקרי וע"כ שכוונתו שיש להסתפק דשמא כיון שנקרא משה ליב וליב הוא כינויי של יהודה הוה כנקרא בשניהם יחד דמתקרי פוסל בזה אם כן ע"כ מוכרח דבנשמ"ח גם כן אין לכתוב דמתקרי כל שנקרא בב' שמות ואם כתב פסול. ואם נאמר דהכא מיירי בשמות הלידה וכן משמע פשטא דמלתא אם כן איך כתב י"ל דפסול שהרי מתחלה הכריע לגמרי לפסול דהוי שינוי וע"כ לומר דמתחלה לא הכריע רק לענין נקרא בשניהם והכא לא ברירא ליה שדינו כנקרא בשניהם כיון דלא נקרא בשם יהודה ולכך כתב כיון דעכ"פ עולה בשניהם לס"ת א' כ אין להסתפק דבלא מתקרי כשר כמ"ש בסמוך (ור"ל מ"ש מעיקרא ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בא' כגון דנשתנה שמ"ח כו' ואם כתב בלא דמתקרי כשר ולפ"ז מבואר שמ"ש כגון שנשתנה שמ"ח לאו דוקא היא רק פירושו כמש"ל דהא הכא לאו במ"ח מיירי) אבל בלא דמתקרי אפשר שיהיה פסול ג"כ דשמא מה שנקרא ליב הוה כנקרא בשניהם דמתקרי פוסל בו. וכ"נ מדבריו במהדורא קמא ס"ק כ"ד שכתב וז"ל כי במשה ויהוד' ל"ש דמתקרי מאחר דנקרא בשניהם כמ"ש בסמוך ואף ע"ג דלא מקרי יהודה אלא ליב מ"מ שם הקודש ליב הוא יהוד' הוי כאלו מתקרי בשניהם גם מאחר דעולה לס"ת בשם משה ויהוד' א"כ בלא דמתקרי כשר בפשיטות ובמתקרי י'"ל דפסול כו', עכ"ל הרי מבואר כוונתו כמ"ש דכיון דעולה לס' ת בשניהם אם כן עכ"פ בדיעבד כשר בפשיטות אף אם נאמר דהוה כנקרי בא' ואם כתב דמתקרי י"ל דפסול דהא יש סבר לומר כיון דשם הקודש של ליב הוא יהודה הוה כנקרא בשניהם וזה מצוין שם בט"ז מ"ש ואם האחד שם לעז כותבין המכונה ולא מיירי שם משם מ"ח כלל:
ולפ"ז צריך ביאר מ"ש ואם עולה לס"ת כו' כגון דנשתנה מ"ח כו' דהא אף בלא נשמ"ח הדין כן ולקמן אבאר כוונתו בזה ועכ"פ מבואר מדבריו דנשמ"ח נמי דוקא בעולה בשניהם ונקרא בא' כותבין דמתקרי אבל בנקרא בשניהם אין כותבין אף לכתחלה אף בנשמ"ח להב"ש דאל"כ למה נקט ואם עולה לס"ת כו' הו"ל למנקט רבותא דאף בנקרא בשניהם יש לכתוב דמתקרי לכתחלה כיון שכתב כגון שנשתנה מ"ח אע"כ דנקרא בשניהם ס"ל להב"ש דבכל גווני אין כותבין דמתקרי אף בנשמ"ח. ועוד ראי' ברורה דהב"ש ס"ל הכי ממ"ש באות ס' בשם סעדי' וז"ל ומי שנקרא ישעיה ועולה לס"ת בשם אהרן סעדי' כותבין אהרן דמתקרי ישעיה דמתקרי סעדי' תשובת רמ"א ואינו יודע למה כותבין בשני שמות אילו שעולה לס"ת דמתקרי דהא דומה למי שנקרא בשני שמות שכותבין בלא דמתקרי ה"נ אם נקרא בשם א' ועולה לס"ת בב' שמות אחרים מן הראוי לכתוב שם שניהם בלא דמתקרי עכ"ל והרי התם בתשו' רמ"א בנשמ"ח מיירי כמ"ש הב"ש גופי' בסס"ק צ"ז ואפ"ה כתב הב"ש דאם נקרא בב' שמות שיש לכתוב בלא דמתקרי דאל"כ היה ראי' לסתור ולכן הדבר ברור בדעת הב"ש דס"ל דכל היכא שנקרא בב' שמות הן שהוא מחמת חולי או מחמת ד"א כגון ההיא דיוסף וקורין יוחנן וכה"ג אין לכתוב דמתקרי רק היכא שנקרא בא' ועולה לס"ת בשניהם וזה מבואר להדי' מדבריו במ"ק במש"ש ס"ק ך"א ול' רמ"א אינו מדוקדק במ"ש כשר משמע לכתחלה אין כותבין כן וליתא אלא אם אינו נקרא בב' שמות אלא עולה כך לס"ת אז כותבין דמתקרי מאחר דאין נקרא בב' שמות אלא עולה כך לס"ת כמ"ש בסעיף י"ח וכן דין מ"ש בתה"ד ובפסקיו איירי דעולה כך לס"ת ולא נקרא בשם שניהם עכ"ל הרי מבואר דקאי אנשמ"ח דאם נקרא בשניהם א"צ לכתוב דמתקרי שהרי מראה מקום לסעיף י"ח ולתה"ד דמיירי מ"ח ובזה כתב דמיירי שאין נקרא בשניהם. ומ"ש במהדורא בתרא ואם עולה לס"ת בשניהם ונקרא בשם א' כגון דנשתנה שמ"ח אז כותבין לכתחלה רק שם השני ר"ל דאם השני שמות באו מחמת ד"א כגון בההיא דיוסי וקרי יוחנן או שנשתרבב לקרותו בשני שמות לא שכיח שיהיה בפי כל שם אחד ולס"ת יקרא בשני השמות כיון דעיקר מה דאישתרבובי אשתרב או שהי' מחליפי' שמותיה' מפני בע"ח כמ"ש הרא"ש זה אינו רק בפי העולם ואין זה ענין לס"ת וכאן כלפי לאיי שעולה לס"ת בשניהם ונקרא באחד ולכך כתב כגון שנשתנה מ"ח. ועוד י"ל דאתי לאשמועינן דבכה"ג כותבין תחלה שם השני כו' לאפוקי אם השני שמות לא באו מ"ח אז שם הקריאה עיקר ובמהדורא קמא דלא נקט האי דינא באמת לא כתב הך כגון נשמ"ח וכתב סתם דבכה"ג שנקרא בא' ועולה בשניהם כותבין דמתקרי ומשני שמות הלידה יבואר לקמן אי"ה מה שנלענ"ד בדעת הב"ש בזה:
אמנם מה שהביא הב"ש ראי' מהא דאסתר פעסלן שכתב בתשובת רמ"א וע"ז כתב הגאב"ד שאין מזה ראיה שהרי רמ"א כתב שם ועוד נראה שאף הם מודים שעדיף טפי דמתקרי כו' הנה כבר עמדתי ע"ז בתשובה אחד וביארתי שם שלענ"ד כוונת הב"ש דרמ"א כתב שם מתחלה לחלק דשאני התם שלקחה לעצמה שם זה אבל כאן עיקר שמו סעדי' כמו ישעיה כו' ועוד דכאן לא נקרא בב' שמות יחד מעולם כו' משא"כ התם דאפשר כל העולם קראוה אסתר פעסלין ביחד כו' משא"כ כאן אין לכוללם יחד בשום פנים וע"ז כתב הרמ"א ועוד נראה דאף שכתבו אסתר פעסיל מודים כו' ור"ל דאפילו תימא דהך עובדא דפעסלין אסתר אתיא כפשטה דמלת' התם דאיתא שכולם קראוה פעסלין כו' משמע שקראוה פעסלין לחוד מ"מ י"ל דגם הם מודים דמתקרי עדיף טפי כו' אבל היכא שנקראת בשניהם יחד הדבר ברור שלא חזר בו רמ"א ממ"ש דבכה"ג יש לכתוב בלא דמתקרי ומ"ש הב"ש דאם לא כתב הוי שינוי אע"פ שאין הכרח לזה מ"מ כתב זה מסברא דנפשיה דכיון דדינא הוא בנקרא בשניהם אין לכתוב דמתקרי אם כתב הוי שינוי:
וכ"ז לדעת הב"ש דס"ל דאין חילוק בין נשמ"ח לד"א רק לענין שצריך לכתוב אותו שם תחלה אבל לענין שאר דברים הם שנים דבמקום שצריך לכתוב דמתקרי בנשמ"ח גם אם נקרא בב"ש מחמת ד"א הדין כן ובנקרא בשניהם גם בנשמ"ח א"צ לכתוב דמתקרי אבל לדעת הרמ"א נראה דס"ל דבשמ"ח לעולם כותבין דמתקרי על שם הראשון שהיה לו כמו בנקרא בשם הראשון ונשתנה שמו שכותבין דמתקרי אע"פ שנקרא בשם אחר ומכ"ש בנקרא בשם זה ג"כ נעשה שם זה עיקר ועל השני כותבין דמתקרי ובהכי א"ש מ"ש הב"ש לתמוה למה כותבין אהרן דמתקרי סעדי' כו' ולפמ"ש א"ש דמה בכך שעולה בשניהם ונקרא בשם אחד לו יהא שנקרא בשניהם כיון דשם מחמת חולי הוא שפיר כותבין דמתקרי והב"ש בזה לשיטתו אזיל כמ"ש דס"ל דבנקרא בשניהם אף בנשמ"ח אין כותבין דמתקרי ולכך הקשה דאע"ג דבעולה לס"ת בשניהם כתבינן דמתקרי ה"ד כשנקרא בשם א' מאותן השמות משא"כ היכא שקריאתו בשם אחר א"כ עליה לס"ת מצרף אותן ומאן פליג להו והו"ל כנקרא בשני שמות יחד אבל רמ"א באמת סובר דלעולם שם השני עיקר ועל הב' כותבין דמתקרי ולפיכך שפיר כתב רמ"א אבל אם נקרא בב"ש יחד או שעולה לס"ת כשר והיינו בדיעבד דלכתחילה צריך לכתוב דמתקרי כיון שהוא שמ"ח ולשונו מדוקדק שפיר ואע"פ שהב"ש הביא ראי' מעובד' דפעסלן כו' וכתבתי שכן נראין הדברים שלא חזר בו ממ"ש בתירוץ האמצעי דבנקרא בשם שניהם יחד אין לכתוב. דמתקרי מ"מ דברי אא"ז רמ"א נכונים שהרי להדי' מתואר בההוא עובד' וז"ל וכתב בלא דמתקרי ובלא מכונה מאחר דלא נשתנה שמה מ"ח אלא לקחה לעצמה שם אחר אחר כו' והרי זה מבואר דבנשמ"ח שאז נעקר שם הראשון ונקבע שם הב' צריך לכתוב דמתקרי דאל"כ למה הוצרך לומר מאחר דלא נשתנה ת"ל דאפילו אם היה השינוי מ"ח צריך לכתוב בלא מתקרי לפמ"ש הרמ"א שמיירי שקראו' בשניהם אע"כ דבנשמ"ח א"צ לכתוב שניהם יחד אלא כותבין דמתקרי אעפ"י שנקראה בשניהם ולכך יהיב טעמא שלקחה לעצמה שם זה ואין לו חשיבות נגד שם אסתר אלא דמ"מ הוה ק"ל להרמ"א כיון דכולם קראוה פעסלן הו"ל לכתוב שם פעסלן לעיקר ועל שם אסתר דמתקרי וע"ז אמר דהתם הוה עובד' דשלא בפניו קראוה פעסלן אסתר יחד והב"ש שכתב ראיה מפעסלן וכתב שלשון רמ"א אינו מדוקדק צ"ל דס"ל דמהרי"ו הוצרך למימר הטעם הועיל ולקחה לעצמה כו' משום דאי הוי שמ"ח הי' צריך לכתוב דמתקרי אע"ג דבעלמא בנקרא בשניהם א"צ לכתוב אף בשמ"ח ה"ד אם זה שמה וזה זכרה לעולם אף בפניה משא"כ בזה שבפניה קראוה פעסלן לחוד שלא לביישה וא"כ פשיט שיש לנו לומר שעקרה שם השני ממנה וכמו שם גנאי ולכך כתב בס"ג בלשונו וכן קראו כולם אותה פעסלן כו' ולפי תירוץ הרמ"א פירושו שבפני' קראוה כך והנה ס"ד לכתוב שם זה לעיקר ועל השני דמתקרי דבנשמ"ח כה"ג אם בפניו אין קורין בשניהם יחד יש לכתוב דמתקרי ולכך הוצרך לומר דהתם שלא נשתנה מ"ח רק היא לקחה לעצמה כו' ומ"מ שפיר כתב הרמ"א דשלא בפניה קורין אותה בשניהם דאל"כ אין מקום לכוללם כלל ועדיין צ"ע על הב"ש במ"ש דלשון רמ"א אינו מדוקדק שאע"פ שכתבתי שדעת הב"ש דאף בנשמ"ח אין לכתוב דמתקרי אם נקרא בשניהם מ"מ לפי מה שהוכחתי מדכתב הב"ש ראי' מעובד' דפעסלן והתם לכאורה מוכח להיפך מדיהיב טעמא לפי שאין השמ"ח וע"כ כמ"ש דה"ט הוא לפי שבפניה היא נקראת בא' ובכה"ג אף במ"ח כותבין א"כ י"ל דרמ"א דקדק שפיר שהרי כתב ואם היא נקרא בשניהם או שעולה לס"ת כך משמע דבריש' מיירי שאין עולה לס"ת רק בא' וא"כ בכה"ג כיון הוא שם מ"ח שפיר יש לכתוב דמתקרי לכתחלה דהא דמי לעובד' דפעסלן דאי לאו דלקחה לעצמה כו' הי' כותבין דמתקרי כיון דבפניה נקראת בא'. ואפשר לחלק דשאני התם דבפניה לא היה קורין אותה בשם ב' כלל שלא לביישה משא"כ בזה שאף בפניו נקרא בשניהם רק לס"ת קורין בא' אף לכתחלה אין לכתוב דמתקרי ועוד נלע"ד דהב"ש ס"ל דרמ"א לאו במ"ח מיירי רק לענין שמות המשתנים בין מקום כתיבה לנתינה בנידון דמהרי"ק דע"ז קאי בב"י ובד"מ כיון דאכתי לא הזכיר שמ"ח וכמ"ש הב"ש הפי' בש"ע מי שיש לו ב' שמות כו' היינו כאן יש לו שם א' ובמקום הכתיבה שם אחר כו' וע"ז קאי רמ"א וכתב אבל אם נקרא כו' וא"כ כוונת רמ"א דאם נקרא בב"ש ביחד ר"ל שבמקום הנתינה נקרא בב' שמות יחד ומעלייתו לס"ת שהוא במקום הכתיבה ששם הבעל לא אכפת לן אם עולה באחד או בשתיהן או שעולה לס"ת כך ר"ל במקום הכתיבה ששם המנהג כך כמו שהוא באוסטרייך כשר והיינו דכתב הב"ש במ"ק ס"ק ך"ד וז"ל וכן בענין לכתוב ב' שמות בלא דמתקרי אם עולה לס"ת בב' שמות מבואר בתה"ד שאין מנהג פשוט לקרות לס"ת בב' שמות יחד א"כ אף אם ידוע לבני מקומו שנשתנה שמו ע"י חולה צריך להיות מנהגם ג"כ לקרות כך לס"ת אז כשר אם כתבו ב' שמות בלא דמתקרי עכ"ל וזה כוונת הב"ש במ"ב ס"ק ל"ד ולכך שפיר כתב הב"ש דלשון רמ"א אינו מדוקדק דבכה"ג שנקרא בשניהם במקום הנתינה צריך לכתוב שניהם בלא דמתקרי כיון דכאן אין לו רק אותן השני שמות יחד צריך לכתוב כן אף לכתחלה ומעלייתו לס"ת לא אמרינן הכא כלל שהוא במקום הכתיבה ששם הבעל וזה נלפענ"ד נכון וברור בדעת הב"ש:
אבל מ"מ מה שנראה מהב"ש דבנקרא בשניהם יחד יותר כותבין בלא מתקרי אף בנשתנה שמו מחמת חולי כדמוכח מדבריו במ"ק ס"ק כ"א ובמ'"ב גבי שם סעדי' וכמש"ל נראין הדברים דא"ז רמ"א ז"ל לא ס"ל הכי ומפרש עובד' דפעסלן כפשטא דמלתא שאם היה שמ"ח היו כותבין דמתקרי אף לפי מה שרוצה לפרש דההוא עובדא מיירי שקראוה בשניהם יחד ולכך הוצרך לומר לפי שלא נשתנה שמ'"ח רק לקחה לעצמה שם זה ולא ס"ל לחלק כמש"ל כיון דבפניה קראוה פעסלן לחוד אלא בכל גווני אם היה מ"ח כותבין דמתקרי:
ואמנם לענ"ד יש ראיה ברורה להב"ש ממהרי"ק שורש צ"ח שכתב וז"ל לא מיבעיא אם האמת כו' אלא אפי' יהא האמת שנשתנה מ"ח מאחר שלא נקרא בב' השמות יחד בשום מקום פשוט שלא יכתוב אנא לוי יהודה כו' עכ"ל הרי מבואר להדי' דאף בשינוי מ"ח אם היה נקרא בשניהם יחד שפיר כותבין בלא דמתקרי וא""ל דמהרי"ק ס"ל כמנהג אוסטרייך היכא שעול' בשניהם ז"א דא"כ לא הוי צריך לדחוק בדברי הר"פ מ'"ש כותבין קודם היינו ע"י דמתקרי ע"ש נימא דאיירי שעולה בשניהם אלא ודאי דס"ל דאף בכה"ג שעולה בשניהן כותבין וכן משמע מדבריו עוד שם ובשאר תשובות ודוק כי קצרתי ואפ"ה ס"ל דבנקרא בשניהם (א"כ) [אין] לכתוב מדלא נקט רבותא טפי דאף אם היה נקרא בשניהם אפ"ה (לא) היה לו לכתוב דמתקרי ומכ"ש לפי המבואר שם שלא חתם בשניהם ולא עלה כמבואר שם שלא היה חותמו רק בא' אלא ודאי דס"ל דבכל גווני אין כותבין אם נקרא בשניהם. ולדעת הרמ"א וסדר מהר"ם דס"ל דבכה"ג כותבין צריך לדחוק דלענין פסול בדיעבד מיירי מהרי""ק שאם היה נקרא בשניהם אז עכ"פ בדיעבד כשר ואין זה פשיטות כ"כ לפסול לכ"ע אם לא כתב דמתקרי אמנם פשט' דלישנא דמהרי"ק שכתב מאחר שלא נקרא כו' פשיט' שלא יכתוב אנא לוי יהודה משמע דאם היה נקרא בשניהם יחד יש לכתוב כן וכדברי הב"ש וצ"ע:
עוד יש לתמוה על הד"מ הנ"ל שכתב דמהרא"י מיירי שנשתנה שמ"ח ועולה בשניהם לס"ת ולכן יש להכשיר ג"כ בגט ולכאורה ז"א לפמ"ש בתה"ד סי' רל"ד וז"ל כמדומה לי שנוהגין באוסטרייך כו' ואפשר משום דמנהג במדינה ההוא שעולים כך לקרות בתורה יעקב משה כו' יכתבו ג"כ כדרך זה בגט כו' מ"מ נראה עיקר כדכתיבנא לעיל עכ"ל ולכאורה לשון זה סתום ואפשר לפרשו דאף בכה"ג צריך לכתבו ואפילו בדיעבד מעכב כמש"ל אך דעיקר כוונת הב"י מ' דמהרא"י מכשיר בדיעבד לפי שרמז לדבריו בכתבים סי' שכתב דמ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה כו' וא"כ ע"כ גם בסי' רל"ד כוונתו לענין לכתחלה כ"ה כוונת הב"י:
ולפ"ז קשה דאיך כתב הרמ"א דמיירי שעולה בשניהם שהרי משמע מדבריו שאין מנהג זה רק באוסטרייך אבל במדינתו לא נהגו כך וא"כ בכתבים דמיירי בגיטין שלהם שבאשכנז שהרי כתב שם בסתם ואדם שנשתנה שמ"ח האיך כותבין כו' דע כי זה קרובים לב' שנים ומחצה סדרנו גט להוליכו ללנצהוט וחת' עמנו פה מהרי"ק הסכמנו כולנו לכתוב משה דמתקרי יהודה והכי משמע במרדכי כו' מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה עכ"ל הרי משמעות דבריו דבכ"מ מכשיר בדיעבד אף במקום שאין מנהג ועוד דא"כ מאי ראיה מייתי מדברי המרדכי דכותבין מרים דמתקרי שרה דש"ה שאינה נקראת בשניהם יחד בשום פעם משא"כ בזה שעולה לס"ת בשניהם אע"כ דמיירי במקום שאין מנהג ואפ"ה כתב דבדיעבד לא פסלינן ליה מיהו זה אפשר לדחות דמהרא"י לגרמיה ס"ל דאין סברא לחלק בכך לענין לכתחלה וכמו דמסיים בפוסקים סימן רל"ד דמ"מ נראה עיקר כדפרישית לעיל אבל מ"מ מאי דמכשיר בדיעבד אינו רק מטעם זה שעולה בשניהם אבל מ"מ לשונו בכתבי' לא משמע הכי כלל שכתב סתם דלא פסלינן ליה ומשמע אף במקומם שלא היה מנהג אוסטרייך ועוד דכיון דס"ל דלענין לכתחלה אין חילוק מנ"ל לחלק בזה לענין דיעבד ואף שיש לדחוק דלענין דיעבד מסתבר ליה שאין לפסול כיון שעולה בשניהם כל כה"ג הו"ל לפרושי דמה"ט אתי עלה וזה דעת הב"י דס"ל דמהרא"י מיירי שנקרא בב' שמות במקום אחד ומהרי"ק מיירי שהוא בב' מקומות. ומ"מ גם תירוצו צ"ע שהרי מהרי"ק שם כתב דמ"ש הר"פ וכותבין קודם פירושו דוכותבין דמתקרי וע"כ דמיירי ששני השמות במקום אחד דאי בב' מקומות לעולם בתר שם שבמקום הנתינה אזלינן ולא איכפת לן בשם החולי כלל וכן מבואר להדיא במהרי"ק שם דהגהת סמ"ק דוקא שהכתיבה והנתינה במקום אחד ושם יודעין ומכירין שם השינוי כו' א"כ אף בכה"ג צריך לכתוב דמתקרי לפי מה שהוכיח מהרי"ק שם דכוונתו במ"ש וכותבין אותו קודם היינו ע"י דמתקרי. ונ"ל דס"ל להב"י דאף דמהרי"ק כתב ואפי יהבינן ליה כל טעותיה לכתוב שניהם יחד לכל הפחות היה להקדים יהודה ללוי כו' דאפילו יהיה אמת שנשתנה מ"ח ששם השני עיקר דבר פשוט שלא דיבר ר"פ אלא כשהכתיבה והנתינה במקום אחד כו' עכ"ל מ"מ אף שהחזיק זה לטעות בדברי הר"פ במה שפי' שיכתוב שניהם יחד מ"מ אין זה רק לענין לכתחלה אבל מ"מ אם היה הכתיבה והנתינה במקום אחד ושם יש לו ב' שמות מודה מהרי"ק דאין לפוסלו בדיעבד מחמת שלא כתב דמתקרי שלא יטעו לומר שאין זה המגרש כיון שידוע במקום שיש לו עוד שם שני והוא כדברי התה"ד הנ"ל:
אלא דלפ"ז קשה על מהרי"ק שכתב דאפילו יהבנה ליה טעותיה לכתוב שניה' יחד כו' לכל הפחות היה לו לכתוב [קודם] יהוד' מאחר דשם יהודה עיקר כו' ואפילו נשתנה מ"ח דבר פשוט שלא דבר הר"פ אלא כשהכתיבה והנתינה במקום אחד כו' יע"ש בלשונו כי קצרתי וקשה דהל"ל דאפילו לפי טעותו שהר"פ כוונתו דכותבין קודם בלא דמתקרי מ"מ ה"ד כשהכתיבה והנתינה במקום א' אבל כשאין הכתיבה במקום אחד בודאי גם הר"פ מודה שצריך לכתוב דמתקרי דוקא כך היה לו למהרי"ק למישדא גודא רבא על המסדר הנ"ל לפי דעת הב"י שיש חילוק בזה בין מקום אחד לב' מקומות לענין דמתקרי ול"ל למיתי עליה מטעם קדימה אע"כ שדעת מהרי"ק שאין מקום לחלק בזה בין מקום אחד לב' מקומות דלעולם צריך לכתוב דמתקרי דוקא דאל"כ יהא משמע שכן נקרא בב' השמות יחד ואח"כ קבעי לאפוקי מדעת המסדר דלדידיה דאף בלא דמתקרי שפיר נוכל לפרש שהם שמות מחולקים מ"מ עכ"פ היה לו להקדים שם מקום הנתינה לשם מקום הכתיבה כיון שאין מכירין בשם השינוי מ"ח איכא למיחש ללעז מקום דנתינה. אבל מ"מ אין חילוק בזה בין לדעת מהרי"ק ובין לדעת המסדר דלמהרי"ק בכל גווני צריך לכתוב דמתקרי וכמבואר ג"כ מלשונו שכתב מאחר דלא נקרא בב' השמות יחד בשום מקום פשיטא שלא יכתוב אנא לוי יהודה כו' משמע שאין כותב כן אם לא שהיה נקרא בשניהם יחד במקום אחד עכ"פ ואם נקרא בשניהם במקום אחד אלא שאין קורין אותן ביחד ג"כ אין לכתוב כן. ואם נאמר שכוונת הב"י דמ"מ יש חילוק בין לכתחלה לדיעבד זה אינו במשמע מדברי מהרי"ק שכתב הגט פסול מתרי טעמא חדא דכשהוא כותב אנא לוי יהודה כו' משמע דגם מטעמא קמא ס"ל לפסול והתם אכתי לא אסיק למלתי' שיש חילוק בין מקום אחד לב' מקומות ועוד שהרי נראה שדעתו לפסול לפי שהפי' בהגהת סמ"ק הוא שצריך לכתוב דמתקרי דוקא ולא כמו שחשב המסדר וא"כ כיון דס"ל דלהגהת סמ"ק בכה"ג אף בדיעבד פסול והרי הגהת סמ"ק במקום אחד מיירי כמ"ש אח"כ דאל"כ ודאי שבמקום הנתינה עיקר ואפ"ה אין להכשיר בדיעבד סוף דבר שדברי הב"י והד"מ צ"ע בזה:
ומצאתי בתשו' שבידי כ"י הגאון מהור"ר יושיע ז"ל בעהמ"ח מג"ש שהאריך ג"כ לתמוה בזה על הב"י וד"מ ומפני האריכות לא העתקתי דבריו ואע"פ שהם קצת בסגנון אחר ממ"ש והוא נדחק קצת לפרש אליבא דהד"מ מ"ש התה"ד לפי המנהג במדינה ההוא אין כוונתו על מדינת אוסטרייך אלא רצה לומר גם במדינות דהיינו כל מדינות אשכנז ר"ל שהם מפרשים דברי הסמ"ק דמיירי דוקא במדינה שלא נהגו כך כו'. ומ"מ תימא אי טעמי' דמהרא"י כדכתב הרב א"כ מאי ראיה מייתי מסמ"ק דלמא מיירי היכא שלא נהגו כך דהא גבי דיעבד הוא מחלק בכך א"כ אימא דלכתחלה נמי הוי כך כו' ואלמלא שאיני כדאי הייתי אומר דאדרבא משמע בתה"ד שדחה סברא זו ואיך נאמר שחזר וחידש אח"כ. וראיתי בד"מ שהביא איך הב"י מצא תשובת אשכנזי די"א דפסלינן בלא דמתקרי וי"א דלא פסלינן עכ"ל א"כ אותן הפוסלין אפילו במקום שיש מנהג לפי מה שפרש"י דכוונת התה"ד מ"ש במדינה ההוא ר"ל מדינת אשכנזי ותשובת אשכנזי פשיטא דאמדינתו קאי אלמא איכא דפסלי אפילו היכא דנהגו וא"כ יש לתמוה למה היקל הרב שסמך על תירוצו להקל באיסור א"א וביחוד שאין הקושיא קושיא אם מהרי"ק פליג אמהרא"י וכי בשביל שיש לתרץ דלא פליגי נעשה מעשה להתיר א"א ואני אומר בטח שלא הייתי עושה מעשה להכשיר בדיעבד אפילו אם עולה לתורה בשניהם וביחוד שהוכחתי למעשה מדברי הרא"ש דקריאת השם עיקר אם כן מה לנו לעלייתו לס"ת דהעולם יסברו שקורין אותו בב' שמות והוי שינוי השם כו' עכ"ל הגאון ז"ל:
ולענ"ד מ"ש שרמ"א סמך על תירוצו להקל צ"ע דאדרבא לפי דעת הרמ"א חומרא הוא דמחמרינן לפי שאנו צריכין לדחוק לדעתו שמ"ש בכתבים סי' רס"ו דהכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה היינו נמי בכה"ג דמנהג אוסטרייך שנהגו לקרות בשניהם לס"ת ובזה ודאי שפיר מיקל הרמ"א כיון דבתה"ד עכ"פ מיקל בכה"ג בדיעבד ומנהג אוסטרייך לכתוב כן לכתחלה וגם במהרי"ק אין הכרח שיחלוק בזה דאע"פ שכתב דכיון שאינו נקרא בשניהם יחד בשום מקום צריך לכתוב דמתקרי מ"מ י"ל דמודה שאם עולה לס"ת בשניהם הוי כנקרא בשניהם וא"כ מה"ת לפסול בדיעבד. אבל לפי האמת נלפענ"ד שלדעת התה"ד יש להקל בזה בדיעבד אף באין עולה לס"ת בשניהם וכמש"ל דהא משמע דהך דכתבים מיירי לפי מנהגם באשכנז שאין עולה בשניהם וכמש"ל ואפ"ה ס"ל לתה"ד דלא פסלינן ליה וסעד לדבר נלענ"ד ממ"ש בפסקים הטעם דבעדים די שיחתום עצמו יעקב משה בן פ' עד משו' דפירוש שמות העדים בגיטין אינו אלא מפני תיקון העולם והיינו משום דהעדים ניכרים ע"י כתב ידן בלא פי' שמותן משא"כ בהזכרת שם האיש בגט דכתב סופר הוא עכ"ל. והשתא אא"ב דשפיר יש לפרש שהם שמות מחולקין אף בלא דמתקרי שפיר יש לחלק בכך כיון שהם ניכרין ע"י כ"י סגי בהכי אף שאין מפרש בהדיא דמתקרי אנן ניקום ונפרש שהם שמות מחולקים שיש לעד זה ופרט שניהם משא"כ אם נאמר דכל שלא כתב דמתקרי סתמא כפירושו שכך הוא נקרא בשניהם ושם יקרא ככתיבתו יעקב משה ובדבור א' נאמרו איך נקיל בעדי' שיכתבו כן מה שהוא מורה היפך ממה שהם נקראים באמת והוי כמזויף מתוכו ופסול ואע"ג דבסי' רך"ח האריך לענין שחתם והי' חק תוכות וכתב הואיל, ושם העד עצמו נכתב כהוגן אלא שאירע פסול בתיבת בן או בשם אביו אין קפיד' הואיל וכשר גמור בפלוני עד לחודי' נמצא בן פלוני שלא לצורך נכתב ואין חסרון ושינוי פוסל בו יע"ש באורך נלע"ד שאין הנדון דומה כלל דהכא כיון שנאמר דמה שכותב יעקב משה אין מקום לנטות לפרשו שנקרא לפעמים בזה ופעמים בזה רק פירושו שלעולם הוא נקרא בשניהם א"כ הוי כשינוי בתיבת פ' עצמו דפסול ואפילו בההוא דבן פ' עצמו גמגם שם בדבר וכתב אפס נראה דודאי אי הוי חתימת עדי' דאורייתא כמו לר"מ היה ראוי לחלק בכה"ג אבל אנו דקי"ל כר"א כו' אין לדקדק כולי האי כו' עכ"ל וא"כ בכה"ג דהכא דהשינוי בשם העד גופיה ודאי יש לדקדק ולחלק בהכי ועיין בב"ש סי' ק' למ"ד ס"ק ק' בשם מהרש"ך דס"ל דדוק' בשם אבי העד ס"ל לתה"ד כן אבל לא בעד גופו ע"ש ועוד שהרי בסי' קל"ד כתב וז"ל וטעמא דפירוש שמות העדים אינו אלא מפני תיק"ה אפילו לר"מ דאמרי ע"ח כרתי כו' וא"כ נראה דאתי לאשווי גומות אף לר"מ ולמישרי לעד לחתום בלא דמתקרי וע"כ דהיינו מטעמא שיש מקום לפרש ששני שמות אלו צמודים יחד רק שנקרא לפעמים בזה ולפעמים בזה ולפיכך בעדים שכ"י ניכר יכולים לחתום כן ואין זה מזויף מתוכו שהקורא יבין הדבר לאשורו שכ"א הוא שם בפ"ע. וכן נראה ג"כ מן הראיה שהביא מא' מן הגדולים והגאונים שחתמו את עצמם בתשובת ובדיסקי בשני שמות יחד חיים אלי' כו' וקשה דנהי דע"כ לומר שהיה ידוע לו שלא נקראו בשני שמות יחד מלידה או מחמת חולי ואיזה סיבה אלא היה נקרא בכ"א בפ"ע או כמ"ש בתשובת אחרת סי' להוכיח במישור שבימיהם לא היה רגילות כלל לקרות בשני שמות יחד ואע"פ שמהרי"ק כתב שיש הרבה ב"א ששמותיהם כפולי' מ"מ במדינתם לא נהגו כך ויהיה מאיזה טעם שיהיה מ"מ קשה מה ענין חתימתם בתשובה ובדיסקי אצל גיטין כיון דצריכין לחתום שמותיהם מפני ת"ה והיה צריך שיפרשו שמותיהם באר הטיב ומשמעות הלשון יעקב משה הוא שנקרא בשניהם יחד וא"כ לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא ועוד דאהנך גאונים גופייהו יש תימא למה חתמו כן מה שהוא היפך מאשר להם בשמות יקראו ולגדולים כמותם ראוי לבחור ל' ערומים כבני יהודה דדיקא לישנא וכמ"ש רש"ל בתשובה רמ"א סי' ו' בשם תשובת קדמונים כשתסתפק בשם מן השמות איך לכתוב בגט מלא או חסר או באל"ף או בה"א תוכל לסמוך על כתבים ראשונים של החכמים אפילו באיגרת שלומים ואוקמינן אחזקתייהו שדקדקו אחר האמת עכ"ל ובאמת הא קמן שהתה"ד למד מדבריהם שיוכל העד לחתום כן ואע"פ שנ"ל טעמו ג"כ כמ"ש התה"ד לפי שהיה חתימתן ניכרת בכת"י מ"מ אם איתא שהלשון מורה שיקרא דוקא שניהם יחדיו לא היה להם לחתום כך דאטו משום שהיה ניכרת בכת"י ישנו חתימתן ממה שהוא באמת אע"כ דודאי יש מקום לפרש שנקרא פעמים בזה ופעמים בזה ולכן סמכו לחתום כן שהקורא יבין שכך הוא שהרי חתימתן ניכרת בכת"י וזה ראיית התה"ד מדחזינן שחתמו כן בתשובה ובדיסקי אלמא שיש משמעות לפרש כן הלשון ולכך שפיר יכולין העדים לחתום כן. ולפ"ז אע"ג דבשם המגרש שהוא בכתב הסופר ל"ש הך סברא מ"מ אין לפסול בדיעבד מחמת זה כיון דתה"ד ס"ל שמשמעות הלשון ג"כ שנקרא פעמים בזה אין כאן לעז שהקורא לא ידון לומר שאחר הוא כיון שיש לפר' הלשון באופן שזה המגר' ולמה יטעה על אחר ומ"מ לכתחלה ע"כ צריך לכתוב דמתקרי שהוא לשון ברור וא"א לטעות בו כלל משא"כ העדים א"צ לברר כ"כ אף לכתחלה כיון שהוא ניכר בכת"י:
איברא שלולי דברי הב"י והד"מ שמבואר בדבריהם דתה"ד ס"ל להכשיר בדיעבד היה נלענ"ד דרך אחרת בלשון התה"ד דודאי לפי מה דמייתי מסמ"ק ומרדכי שצריך לכתוב דמתקרי א"כ הוא פסול אף בדיעבד כיון שמשנה ממטבע שטבעו חכמים ומאן סליק לעילא ואמר דאף בלא דמתקרי יש לפר' כן. ומ"ש כמדומה לי שנהגו באוסטרייך כו' ואפשר משום דמנהג כו' מ"מ נראה עיקר כדכתיבנא לעיל עכ"ל נלענ"ד ממרוצת לשונו שמתחלה בא לגמגם על מ"ש שצריך לכתוב דמתקרי ממה שנהגו באוסטרייך ולזה בא ליישב דאפשר משום דמנהג במדינה ההוא כו' ולכך כתבו ג"כ כדרך זה בגט מ"מ נראה עיקר כדכתיבנא ר"ל דבמקום שאין מנהג זה אין לכתוב בלא דמתקרי שאין ראיה ממה שנהגו באוסטרייך כן נלענ"ד ברור ופשוט לפרש כן למי שהוא רגיל בלשון מהרא"י ז"ל ולפ"ז באוסטרייך שמנהג לעלות בשניהם י"ל דמהרא"י מודה דשפיר דמי לכתוב כן אף לכתחלה ומהרא"י מיירי במדינתו שאין שם מנהג זה ואף בדיעבד מהדרינן. וכן נראה ממה שהעתיק בספר שמות בשם שמריה תשובה למהר"י שכתב וז"ל על גט שנכתוב בת אלעזר שמריה המכונה שמערלין נ"ל דאי לא נכתוב דמתקרי שמריה לא יפה דקדק כדמשמע בהדיא בסמ"ק דצריך לכתוב דמתקרי כו' ואפילו אם כתבו שמריה מ"מ למה הוצרך לכתוב המכונה שמערלין עכ"ל (ואמנם אפשר דמ"ש תשובה בשם מהר"י הוא מהר"י ברונא וכמו שכתב לקמן וכן משמע מיש"ש שכתב בשם מהרי"ב שאין צריך לכתוב שמריה המכונה שמערלין) נראה לכאורה דיש פסול בזה מדכתב לא יפה דקדק כדמשמע להדיא בסמ"ק כו' ואפשר לדחוק שכוונתו שלכתחלה היה לו לדקדק בזה לעשות כמ"ש בסמ"ק וכמו שתפס עליו במ"ש הכינוים שמערלין ללא צורך ומ"מ נלענ"ד כמ"ש. ומ"ש בכתביו סי' רס"ו מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה כלל והב"י הביא זה בשם תשובת אשכנזיה וכתב וז"ל מצאתי בתשובה אשכנזיה איש אחד היה שמו יהודה ונשתנה שמו בחציו וקראוהו משה ושלח גט וכתב משה יהודה והחזירוהו הגדולים וכתבו משה דמתקרי יהודה ובתשובה אחרת מצאתי סדרנו גט והיה עמנו מהר"י ברונא והסכמנו כולנו לכתוב משה דמתקרי יהודה מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה עכ"ל:
והנה התשובה אחרת שמצא הם מדברי מהרא"י בכתבים סימן רס"ו ונראה מדברי הב"י והד"מ שהביא הגאון בעל מג"ש ז"ל דהנך תשובות פליגי וכ"כ בתשובה רמ"א סימן פ"ד שהב"י כתב בשם תשובה אשכנזית שי"א דפסלינן וי"א דלא פסלינן וזה תימא קצת דמשמע הך עובדא שהחזירוהו הגדולים היינו הך עובדא גופיה שכתב בכתבים סי' הנ"ל ושם איתא דע כי זה כמו ב' שנים ומחצה חזרנו גט להוליכו ללנצהוט והיה עמנו פה מהרי"ב כו' והנה הב"י הביא הלשון מתשובת אשכנזית סדרנו גט כו' ואי לא מסתיפנא ה"א דהך תשובה דא ודא אחת היא והגירסא חזרנו היא נכונה אלא שט"ס וצ"ל החזרנו כו' והוא הך עובדא שהחזירוהו הגדולים ואף על פי שהלשון להוליכו ללנצהוט הוא מגומגם קצת אפשר שחיסר לשון וצ"ל שנשלח להוליכו ללנצהוט וגם בלא הג"ה יש לפרש כן דלא מסתבר כלל למימר דתרי עובדי נינהו ואתרמי מלתא בתרווייהו שהיה שמו משה ונשתנה יהודה ומה שסיים מ"מ הכותב ראובן שמעון כו' בלא"ה הלשון מגומגם דהול"ל מ"מ גט שנכתב בו ראובן שמעון לא פסלינן ליה ומה ענין הכותב לכאן והיה נלענ"ד שהכוונה הוא דלא פסלינן להמסדר הגט הזה כיון שי"ל שהיה מפרש לשון הגהת סמ"ק כותבין אותו קודם בלא דמתקרי והוא כלפי מ"ש בס' שמות בשם גרשון בשם תשובה א' ממהרא"י ז"ל על דבר הגט שסידר הר"ל להך גברא דמסופק בשמיה אם גרשון או גרשם כו' בין כך ובין כך זה הר"ל ראוי להעבירו מלהתעסק עוד בדיני גיטין וחליצות וחזינה ביה דרגיל הוא להקל ולהתיר א"א לעלמא בלי דקדוק יפה עכ"ל ולזה קאמר דאע"פ שדינו הוא לכתוב דמתקרי מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה דהא י"ל שנתלה בפשיטות לשון הסמ"ק וכמ"ש מהרי"ק גם כן שהמסדר טעה בזה ואפשר שנשאל ע"ז אם יש לפסול מי שכתב כן שלא יתעסק עוד וע"ז השיב כן כידוע שמהר"ל ומהרא"י קיצרו בתשובתם לשואל מאוד רק ברמז בעלמא ולפ"ז גם מהרא"י סובר כדעת מהרי"ק שאם לא כתב דמתקרי פסול ואע"פ שהלשון דחוק מ"מ נדחקתי כדי ליישב מה שצריך לדחוק יותר בלשונם הנ"ל וכמש"ל. וראיתי בד"מ אות י"ט כתב וז"ל ובס"ג משמע שהיו כותבין בלא דמתקרי כאשר עלה לס"ת וע"ש בסימן ל"ג ומהרי"ו סימן קפ"ב כתב דיש לכתוב דמתקרי אע"פ שעולה בשניהם לס"ת והנה מ"ש בד"מ בשם ס"ג הוא הכל על ס"ג של מהרר"י מרגליות והנה בידי יש הס"ג ממהרר"י מרגליות ז"ל בכת"י ותמהני ששם לא נזכר כלל מ"ש כאשר עולה לס"ת וז"ל שם מהר"ד הי"ד כתב ב' שמות היכא שנשתנה שמו כמו אהרן שמואל ב' פעמים ולא כתב דמתקרי וז"ל מהר"א שהשיב למהר"ד הי"ד הא דשאלתוני מי שנשתנה שמ"ח אם כותבין בלא דמתקרי לא ראיתי מעשה וגם מעשה לא בא לידי אבל תדעו שבדעתי אם קורין אותו בשם השני ורגילין עלמא למקרי בהא שמא אז כותבין דמתקרי אבל אי רגילין למיקרי בשם הראשון אז כותבין ב' השמות בלא דמתקרי הועתק מכת"י מהררי"ו ז"ל אח"כ שלח מהררי"ו גט והיה כתב בו יהונתן דמתקרי נתן כו' עכ"ל ס"ג של אא"ז מהרר"י מרגליות ז"ל ויש בידי עוד ס"ג כ"י הנ"ל ושם איתא הנוסחא מהררי"ו השיב למהר"ד כו' ודעת מהר"ד שלא לכתוב דמתקרי הובא גם כן בשו"ת מהר"מ מפדווה ושם בס"ג למהר"י מינץ איתא דעת מהרר"ד שלא לכתוב דמתקרי לפי ששניהם עיקריים ע"ש בסדר הגט ונ"ל שהוא כמו דאיתא בתשובה הנ"ל שהשיב מהר"א או מהרי"ו דאם רגילין בשם הראשון כותבין בלא דמתקרי וס"ל טעמא לפי ששניהם עיקר ששם החולי הוא עיקר לפי שנשתנה דינו על ידו ושם הראשון גם כן הוא עיקר לפי שרגילין לקרותו בשם הראשון ולפי ששניהם עיקריים כותבין שניהם בלא דמתקרי. ועכ"פ מבואר שם חילוק אחר בשם מהר"ד לענין דמתקרי ולא נזכר שם כלל הך חילוקא שכתב הרמ"א בשם הס"ג לפי שעולה בשניהם ואפשר דרמ"א מפרש מדעתי' דנפשיה דהתם מיירי בעולה בשניהם לס"ת דאל"כ אין סברא שיחלוק על מהרי"ק דס"ל כיון שלא נקרא בשניהם יחד אם כתב בלא דמתקרי פסול ולכך פירש דמהר"ד מיירי למנהג אוסטרייך דוקא. ומ"מ קשה מ"ש הד"מ על דברי הס"ג שהביא וז"ל ומהר"י בתשובה סי' קפ"ב כתב דיש לכתוב דמתקרי אע"פ שעולה בשניהם ומשמעות דבריו דפליג אמ"ש בס"ג וזה צ"ע דהא משמע בס"ג שהוא דעת מהררי"ו גם כן ולפי מ"ש באמת לא פליגי כלל דהא כתב בס"ג דאי רגילין למקרי בהא שמא אין כותבין דמתקרי והרי שם בתשובת מהרי"ו איתא שנשתנה מ"ח לשם ישראל והכל קורין אותו כך לכך כתב ששם זה עיקר ואין כותבין ישראל יוסף בלא דמתקרי משא"כ היכא שרגילין לקרות בשם הראשון שאז חזר הדין להיות שניהם עיקרים וכותבין בלא דמתקרי. ואמנם מתה"ד משמע דבכל גווני יש לכתוב דמתקרי שאל"כ לא היה צריך לפרש דברי הר"פ כותבין אותו קודם היינו ע"י דמתקרי דשפיר מצינן למימר דמיירי שרגילין בשם הראשון ואפשר לומר דאי ס"ד דמיירי בכה"ג אף דין קדימה אין כאן לשמ"ח ומ"מ נראה דתה"ד בכל גווני מיירי שהרי סתם ולא חילק בדבר וגם דלפי זה צריך לדחוק במ"ש ראיה מאחד מהגדולים שחתם א"ע בב"ש וכן מ"ש המנהג אוסטרייך שכתבו שניהם בלא דמתקרי צ"ל שהיה ידוע לו שכתבו כן אף באם היו רגילין לקרותו בהא שמא לחוד אע"כ דהתה"ד לא מסתבר ליה לחלק. ולפמש"ל לדעת התה"ד פסול אפילו בדיעבד אם לא כתב דמתקרי דמ"ש הכותב ראובן שמעון לא פסלינן כוונתו בענין אחר ומכ"ש די"ל דמודה דהיכא דאפשר לתקוני ולהחזיר הגט לכתוב אחר דמתקנינן וכמ"ש הב"י בשם תשובה אשכנזית שהחזרוהו הגדולים אלא שאיני כדאי להכריע נגד דברי הב"י והד"מ שמבואר מדבריהם שהתה"ד מכשיר דיעבד וגם רש"ל ביש"ש גיטין סימן ך"ד דעתו כן להכשיר בדיעבד בנשמ"ח וכתב שיש לסמוך בזה על תה"ד ע"ש. וגם כי לכאורה הראיה שהבאתי ממה דמכשיר גבי עדים לחתום בלא דמתקרי הוא ראיה נכונה דאם איתא דבלא מתקרי מתפר' שנקרא בשניהם יחד דוקא אם כן איך יחתמו כן דמחזי כשיקרא ואין הטעם שכתב לפי שכ"י ניכר מספיק בזה כמש"ל ואמנם בכתבים שלו סימן קל"ח כתב עוד חילוק בין שם האב של העד לשם האב של הבעל שבעד אין לחוש אף אם יטעו שסוחר הוא מה בכך הא רובא דעלמא כשרים לעדות מ"מ בסימן קצ"ז שם חזר וכתב דאף בשל אב יש להחמיר דטובא יש לחלק בין שם מקום הנהר ומקום הלידה לשם האב של העד שהצריכו חכמי המשנה כיון דהיכא דכתב שם האב לא בעינן עד כו' ואם כן הכל מטבע חכמים הוא ואין ברירה ואף על פי שאני כתבתי ראיה זו לק"ק אובן מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה לכתחלה כו' ע"ש וכן ססי' רכ"ח כתב ג"כ דיש לחלק מה"ט דמאי חזית דמשוית לפלוני עיקר טפי מבן פלוני וכיון דל"ל ברירה לתפוס אחד מהן הפסול והטעות פוסלין בתרווייהו דרמינן כח החתימה אהא כמו אהא ואע"פ שכתב אח"כ דכיון דקי"ל כר"א אין לדקדק ולחלק כולי האי מ"מ היינו לענין דיעבד דוקא כמבואר מדבריו בראש התשובה שכתב יראה דיש פנים הרבה להתיר בדיעבד כו' וכמ"ש שכ"כ להדיא בכתבים סי' קל"ז דלכתחלה אין להתיר ואם כן איך התיר לחתום בלא דמתקרי לכתחלה אם נאמר דכה"ג בשם הבעל שינוי גמור מקרי לפסול אף דיעבד ואיך יחתום עד בשינוי לכתחלה ומכ"ש לפי מ"ש בתה"ד דאפילו לר"מ דעח"כ כו' פשיטא שלא היה מקום להקל אף לכתחלה אע"כ דלאו שינוי גמור הוא ואף בלא דמתקרי יש לפרש שהם שמות מחולקים ואם כן גם בשם הבעל לאו שינוי גמור הוא לפסול בדיעבד:
והנה אף שקצת מדברים אלו אינם כ"כ מענינינו כתבתי להתלמד במ"א וגם כי יש ללמוד נ"ד בק"ו שהרי אף בנשמ"ח דעת הב"ש שאין לכתוב דמתקרי אם נקרא בשניהם וס"ל דפוסל אף בדיעבד וכבר כתבתי שלענ"ד לדעת התה"ד לפי מנהג אוסטרייך שעולה בשניהם אף שאין נקרא בשניהם יש לכתוב כן אף לכתחלה וכמבואר לעיל באריכות מכ"ש בזה שהם שמות הלידה ועולה בשניהם שאין מקום לכתוב דמתקרי ביניהם ובתשובה ביארתי באריכות והבאתי דברי מהראנ"ח בתשובה שמבואר מדבריו דכה"ג הוי ככותב חצי השם וכ"מ מהג"פ וכ"כ הד"מ סקי"ט בשם ס"ג דאם נתנו לו במילתו שם אחד וע"י חולי נשתנה שמו יש לכתוב דמתקרי אבל אם נתנו לו ב"ש במילתו יש לכתוב בלא מתקרי ויש לכתוב אותו שם שקורין בו תחלה כו' ואם כן מבואר דמיירי שלא נקרא בשניהם ואפ"ה כתב דיש לכתוב בלא דמתקרי וכ"מ להדיא בספר שמות בשם זכרון משה אות ך' בשם פקמי ע"ש שמבואר להדיא דמיירי שנקרא באחד ואפ"ה כותבין בלא דמתקרי ואף אם תדחק לומר מ"ש הד"מ ויש לכתוב שם שקורין כו' לא קאי אהא רק אדלעיל אע"ג דליתא לענ"ד כמ"ש במ"א מ"מ ע"כ הב"ש דס"ל דאף בנשמ"ח אם נקרא בשניהם אין לכתוב דמתקרי א"כ ע"כ הוא צריך לפרש הא דבה"ג שהביא הד"מ דמחלק בין אם השמות מ"ח או שנותנים לו במילתו ע"כ בכה"ג מיירי שנקרא באחד ואפ"ה ס"ל דכותבין בלא דמתקרי. וכדי לברר יותר אימא בה מלתא שבאמת צריך להבין טעמא דהב"ש דס"ל דהיכא דנקרא בשניהם אף שעולה באחד אין כותבין דמתקרי כי כן מוכרח לכאורה ממ"ש שלשון רמ"א אינו מדוקדק וכמש"ל וכן אם נקרא באחד ועולה בש"ש אחרים גם כן ס"ל דאין לכתוב דמתקרי וכמבואר בדבריו בשם סעדי' ואם עולה באחד ונקרא באחד כותבין דמתקרי על שם שנקרא בו וכן אם נקרא תדיר בשם הראשון ולפעמים בשני השני עיקר וכותבין על האחד דמתקרי ואם נקרא בשניהם ס"ל דאין כאן עיקר אע"פ שאחד מחמת חולי ואין כותבין והך מלתא טעמא בעי. ונראה דס"ל להב"ש דבאמת זימנין אמרינן דאזלינן בתר עלייתו וחתימתו ואמרינן דעיקר השם בגט הוא השם שעולה וחותם וזמנין אמרינן דאזלינן בתר מה שנקרא בפי העולם ונראה כסותרים זא"ז וס"ל להב"ש דבאמת הם ב' ענינים נפרדים וכל חד טעמא רבא אית ביה דטעמ' דאזלינן בתר עליה וחתימה היינו לפי שצריך להזכיר בגט שם המובהק וזהו שם המובהק דהא אחשביה המגרש שעולה וחותם בו וכן שמ"ח הוא מובהק אצלו ועיקר מפני שע"י אשתני דינא ממיתה לחיים וצריך להזכירו בגט ולכך אם עולה וחותם בראשון לבד אין אנו משגיחין בשמ"ח לעשותו עיקר דבתר דידיה אזלינן והרי עודנו מחזיק בשמו הראשון שעולה וחותם בו ולא שמ"ח אמנם מה דאזלינן בתר קריאת העולם הוא ענין אחר מטעם שחוששין ללעז שצריך שיכירו העולם שזהו המגרש לפי מה שמורגל בפיהם שלא יסברו שאחר הוא הלכך בשמ"ח אף שעולה בשניהם מ"מ שמ"ח עיקר ג"כ כמ"ש הב"ש דאף בכה"ג יש לכתוב דמתקרי וגם משום לעז אין לחוש אם נקרא באחד בפי העולם ולפעמים בשני כיון שהעולם יודעין שזה האיש לא באו לו אותן ב"ש ביחד מעריסתו שהרי לא נקרא בשניהם יחד וממילא ירגישו שמה שעולה וחותם בשניהם הוא לפי שנתוסף לו עוד שמ"ח ואותו הוא מבקש להחזיקו לעיקר שמו ולכך שפיר כתבינן על הראשון דמתקרי שאין מקום לטעות על אחר כלל משא"כ אם נקרא בפי כל בשניהם אז יש לכתוב שניהם בלא דמתקרי אף על פי שאחד מ"ח ואע"פ שעולה בא' ואף ע"ג דשם שעולה בו וגם שמ"ח הוא עיקר לגבי שם שנקרא מ"מ זה דוקא אם נקרא שמעון ועולה ראובן זה השם שהחזיק לעצמו לעלות בו מחשיבו לעיקר ומכ"ש בשמ"ח משא"כ הכא שנקרא ראובן שמעון ועולה לס"ת ראובן וגם הוא שמ"ח מ"מ כיון שאנו מזכירין אותו בגט לא איכפת לן אם נסמוך לו עוד שם אחר שנקרא בפי העולם שיכירו וידעו כי הוא המגרש וראוי לעשות כן שאם יכתוב דמתקרי אז ירננו העולם באמרם שאין זה המגרש כיון שנקרא בשניהם מסתמא כך שמו מלידה ויסברו גם כן שעולה בהם ולא יעלה על לב לעולם שא' מהם שמ"ח דבנשמ"ח אין רגילות שיהיה נקרא בשניה' יחד וע"כ יסברו שמסתמא שניהם עיקרים מלידה. ואם כן אם יכתוב בגט דמתקרי יסברו שאין זה המגרש ולפיכך צריך לכתוב שניהם יחד בלא דמתקרי ואין קפיד' מה שאחד שמ"ח ועולה בו כיון שהוא מוזכר בגט ואין העיקר חסר מן ספר כריתות ומה בכך שעמו טפלה עוד שם שסמכו ענין לו ובפיה' ירצו סלה ומה"ט גופא ס"ל להב"ש אם עולה בב"ש ונקרא בשם אחר כגון אהרן סעדיה ומתקרי ישעיה גם בזה שייך הך חששא אם נכתוב דמתקרי כיון שעיקר כתיבת שמות הללו אהרן סעדיה הוא משום שכך עולה שהרי לא נקרא בהם כלל ואם כן בע"כ יצטרכו להסתכל על עלייתו והרי עולה בשניהם ויסברו שאהרן סעדי' שניהם שמות מובהקין שלו ושם החניכה ישעיה ואין כאן מקום לכתוב דמתקרי ואם כתב יש מקום ללעז משא"כ אם היה נקרא בפי העולם לפעמים אהרן ולפעמים סעדיה אף שעולה לס"ת בשניהם מ"מ הרי הכל יודעין שלא מלידה נתנו לו ב"ש הללו שהרי חזינן שלא נקרא בשניהם רק פעם בזה ופעם בזה וא"ש הכל והוא כפתור ופרח לפי עניו' דעתי בשיטת הב"ש:
ומעתה בנ"ד לא מבעיא לפי מה שנשלח אלי נוסח השאלה מק"ק בארדוטשיב שהיה נקרא במדינה בכנויו ליבר וואלף שאין מקום כלל לכתוב דמתקרי אלא אפילו נוסח השאלה הכתובה בקונטרס הגאב"ד שהיה נקרא בפי העולם בשם הכינוי ליברמאן לחוד מ"מ לא היה מקום לעשות פירוד בין הדבקים כיון דעיקר כתיבת שמות אלו אליעזר זאב הוא משום שעולה וחותם בהם ואם כן אין להפריד אותם שהרי לא נקרא בהם כלל וכמו דלשיטת הב"ש אע"פ ששם אהרן עיקר לפי שהוא מ"ח אפ"ה ס"ל להב"ש שאין לכתוב דמתקרי כיון שעולה בשניהם ה"נ כאן אפילו תימא דמה שנקרא ליבר הוי כנקרא אליעזר ונעשה עיקר מ"מ לא עדיף משמ"ח דס"ל להב"ש דאם נקרא בשם א' ועולה בשניהם הוה כנקרא בשניהם ואין לכתוב דמתקרי וזו ראיה שאין עליו תשובה דלדעת הב"ש אין מקום לכתוב דמתקרי ומכ"ש דשפיר עבדי בית דין של מקום הנתינה שהחזרהו הגט ראשון כיון דבמקום הנתינה נקרא בשני כנוים יחד ליבר וואלף ואנו אזלינן לעולם עיקר בתר מקום הנתינה ואין להאריך:
וראיתי בדברי הגאב"ד שכתב על דברי הד"מ דמשמע מדבריו דבב"ש הלידה ונקרא בא' כותבין בלא דמתקרי שלמעשה היה חוכך בזה שנראה אם כתב בלא דמתקרי הוי שינוי בגט כיון שהוא מורגל בפי כל בא' ודאי הוא העיקר ועל הב' כותבין דמתקרי או המכונה וראיה מאשה שהיתה נקראת שמחה ונשתנה שמה לאל קריאה או ווריידיל דאזלינן בתר רובא כו' ולענ"ד ראיה זו תימא מאוד בעיני דודאי אין סברא כלל לומר שמחמת שהוא שם לידה יהא מכריע נגד שם שקורין לו עתה וכמבואר בש"ס גבי רובא שרה כו' וההוא ודאי מיירי אף בעת לידה נקראת בשם אחד ואח"כ נחלק העם שמקצתן קורין לו שם אחר וכ"מ בהאי דיוסי וקורין לו יוחנן והדבר פשוט שאינו מדין שקובע השם שניתן לו ביום מילתו ויכריע נגד השם שנקרא בפי כל אולם עיקר החילוק בין ב' שמות מ"ח דאז כיון שהאחד עיקר שפיר כותבין על הב' דמתקרי כיון שגם עתה נקרא בשם הראשון וגם בשכבר היה נקרא בשם זה ושפיר שייך למכתב עליו דמתקרי משא"כ בשני שמות המילה שקראוה אליעזר זאב ואח"כ נקרא בפי העולם אליעזר לבד א"כ. האיך יכתוב דמתקרי זאב כיון שמעולם לא נקרא בשם זאב לבד ואה"נ שאם היו מקצתן קורין אותו בשם זאב ורובן בשם אליעזר ודאי שהיה שייך לכתוב דמתקרי ולא איכפת לן מה שנתנו לו שניהם בשעת לידה משא"כ בזה שמעולם לא נקרא זאב לחוד ומכ"ש שאני תמה על הגאב"ד מ"ש דהוי שינוי אם לא כתב דמתקרי דהרי אותו שקורין הוא עיקר אני תמה דמה בכך שהרי באמת נכתב העיקר בגט וגם נתנו לו משפט הבכורה להקדים אותו וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה מחזקת כשרותו ואם היינו רוצים לכתוב דמתקרי לדון כאן דין עיקר וטפל היה צריך אליעזר דמתקרי אליעזר זאב:
אבל לענ"ד אפשר שאין צורך אף בזה ושפיר דמי בכה"ג אם כותבין בלא דמתקרי אם עולה בשניהם או נקרא לפעמים בשניהם באופן שלא נשתקע צירוף הב' שמות לגמרי ומכ"ש אם תמיד עולה וחותם בשניהם דודאי מכריע שם הלידה לעשותו עיקר וראיה ממה שמצאתי בס"ג של אא"ז מהר"י מרגליות כ"י סימן כ' שכתב וז"ל וא"ת הואיל ושם הכינוי הוא עיקר שקוראין אותו בו א"כ אמאי כותבין לעולם שם הקודש קודם ואח"כ המכונה וי"ל אפילו היכא דשם הכינוי הוא רגיל יותר משם הקודש מאחר דשם הקודש הוא עיקר השם כותבין אותו קודם ונ"ל עוד טעם אחר משום דקוראין אותו בשם הקודש ביום המילה וגם קורין אותו באותו שם לס"ת מה"ט וגם נכתב בכתובה באותו שם לכן הוא עיקר וראיה מדכתב הר"פ אדם שהיה חולה ונתנו לו שם אחר כו' אע"ג שאינו רגיל בשם השני כמו בשם הראשון ה"נ בשם הקודש הוא עיקר שמו כדפ"ל אע"ג שאינו רגיל כמו בשם הכינוי עכ"ל אלמא דבכה"ג שפיר מכריע מה שהוא שם הלידה וכמו שמצאתי בס"ג הנ"ל סי' כ"ח שכתב וז"ל מהרז"ך כתב מנחם המכונה גם כתב זוסא בת יצחק כו' אע"פ דרובא דעלמא היו קורין לה זיסלין מאחר שאמה קראה לה זוסא אחר אם אמה ועוד זוסא וזוסלין חדא היא עכ"ל וא"כ ה"נ בכה"ג יש לילך אחר שם הלידה אע"ג דרובא קרי ליה בחד לחוד מ"מ הרי באמת כותבין השם הזה בגט ואינו עובר על בל תוסיף כשסמך לו השם השני ועיין בתשובה של הגאון בעל ח"מ בסימן קכ"ט שכתב להדיא שאין מקום לפסול בלא דמתקרי אף אם הקדים עיקר לטפל כיון שכתב שניהם ובאמת דבריו צ"ע שלא הזכיר מתשובת מהרי"ק סימן נ"ח שנראה דס"ל לפסול אף בשמ"ח כל שלא נקרא בשניהם יחד וכמש"ל ודברי הס"ג הנ"ל העתיק ג"כ הד"מ בסדר השמות אות ז' ע"ש:
והנה הב"ש ס"ק ל"א הקשה על רמ"א דיכתוב שם הקדם תחלה מעובדא דפעסלן אסתר שכתבו שם לעז קודם וכתב דא"ל שאף המיעוט לא היו קורין אותה אסתר מש"ה מקדימין שם פעסלן ז"א דא"כ לא היה להם להזכיר שם אסתר כלל גם איתא שם להדיא שהיתה נקראת בשם אסתר עכ"ל ואני תמה דהא אדרבה שם איתא וכן קראו כולם אותה פעסלן ומ"ש דשם איתא דהיתה נקראת בשם אסתר אם כוונתו למ"ש הרמ"א שם דכל העולם קראוה שלא בפניה אסתר פעסלן רק בפניה קראוה פעסלן לחוד לכאורה היה נלפענ"ד דאין מזה ראיה כלל דהא ע"כ רמ"א קאי על הגט הראשון שכתב מהרי"ו אסתר פעסלין ואז באמת מהרי"ו הקדים שם אסתר משא"כ אח"כ שבאה להתגרש שני' לפני מהר"א שליצשטאט שאז כולם קראוה פעסלין לפיכך הקדים שם זה אמנם מדברי הרמ"א משמע שגם אח"כ קראוה שלא בפניה בשניהם יחד דאל"כ היה צריך לכתוב דמתקרי ומכ"ש שכולם קראוה פעסלין היינו בפני' דוקא וזה צ"ע דכיון שלא בפני' קראוה אסתר פעסלין א"כ האיך היפך מהר"א שליצשטאט סדרן של שמות לכתוב להיפך ומלשונו משמע שהיתה נקראת כפי מה שכתב הוא שהרי כתב אלא לקחה לעצמה שם אחר והורגלה בפי כל לכן הקדימו ג"כ אף כי הוא אשכנזי כו' ואם איתא שהיתה נקראת אסתר פעסלין איך נתן טעם להקדמתו לפי שהורגלה שהרי אדרבה בפי כל הורגלה לקרותה אסתר קודם וא"ל שט"ס ברמ"א שם וצ"ל פעסלן אסתר או שיטפא דלשנא נקט (וכמ"ש אח"כ ועי"ל דאף הם שכתבו אסתר פעסלין כו' והיא שיגרא דלישנא שהרי העיקר לכתוב פעסלן אסתר וכמ"ש בד"מ רק זה לבד ולא העתיק מ"ש בס"ג תחלה בשם מהרי"ו) וכוונתו שהיתה נקראת פעסלן אסתר וכן נראה מן הטעם שכתב שהעולם קראוה יחד להודיע שאותה פעסלין היא אסתר הראשונה כו' ולפי הך טעמא שייך יותר לקרותה פעסלן אסתר מ"מ קשה על מהרי"ו האיך כתב להיפך ממה שהיתה נקראת ובאיזהו סברא פליגי מהרי"ו ומהרא"ש בזה וצ"ל להך תירוצא דשלא בפניה היו קוראין אותה פעם פעסלן אסתר ופעם להיפך כיון שלא היה רק לסימן אסתר הנקראת עתה פעסלין ולפיכך כתב מהרי"ו אסתר פעסלין משא"כ בגט השני שאז קראוה הכל פעסלן בפניה לחוד עכ"פ וס"ל דמה שקורין אותה בפניה הוא עיקר והכריע וכתבו קודם אף שהוא שם חול ועדיף טפי מרובה אי נמי י"ל דמזמן מהר"א אף שלא בפניה היה קורין אותה פעסלין אסתר כדמשמע מלשונו שכתב והורגלה בפי כל כו' ובאמת אני תמה על מ"ש מהר"א בגט היפך ממהרי"ו והש"ס אמרו נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים מכ"ש בזה שמהרי"ו סידר גט לאותה אשה עצמה בהיפך אע"פ שאם נשתנה שמ"ח ונתן גט קודם החולי מ"מ אחר החולי שם השני עיקר כבר כתב מהרד"ך בתשובת מהרי"ל טעמא דשם יהיה ידוע השינוי ע"ש גבי עיר שניתוסף עליה נהר משא"כ בזה שאין כאן שינוי רק רגילות שאח"כ הורגלו יותר צ"ע ליתן שני גיטין סותרים לאשה א' ובד"מ לא כתב זה שיכתוב אסתר פעסלן רק העתיק ומהרי"ו נתן לה גט וכתב פעסלן אסתר כו' ונראה שיש דילוג וצ"ל כמ"ש בתשובה וכ"ה בס"ג שבידי כת"י וצ"ל דס"ל למהר"א דאף בכה"ג אין לחוש ללעז כיון דסוף סוף נכתבו שניהם אין לחוש וכמ"ש הח"מ בתשובה סי' קכ"ט הנ"ל ואיך שיהיה עכ"פ אין ראיה מהך עובדא לענין כתיבת שם הקודש תחלה ולשאר תירוצים ברמ"א שם י"ל שלא קראוה רק פעסלן ולכך אקדמיה ברישא. ומ"ש הב"ש דא"כ לא היה להם להזכיר שם אסתר כלל וכוונתו דשם דנשתקע אין לכתבו אף שהוא שם הראשון כמ"ש הב"ש ס"ק ל"ז ולענ"ד אין ראיה זו מכרעת לפי מ"ש בשו"ת מהר"מ מינץ סי' ס"ד והביאו בספר שמות בשם שמחה שכתב שם וז"ל ותשובה מהרי"ו על אשה ששמה טוקל והיתה שמה רחל וכתב למכ"ת אם לבך מהסס יש לכתוב שני גיטין בא' טיקול ובא' יכתוב רחל המכונה טוקל גם ז"א דומה לעובדא דנ"ד כי התם רחל היא עיקר השם ושם השני טוקלן לא נתן לעקור שם רחל רק לדרך חיבה ואע"ג דנשתכח שם רחל מ"מ הוא עיקר השם אבל הכא בעובדא דידן רחל היא עיקר ושני השמות נעקרים (ור"ל דהתם קאי שהיה לה מתחלה שני שמות צפרה ובריכא ועתה היא נקר' בפי כל רחל) דשינוי השם הוא שינוי מזל כו' ע"ש ולפי"ז א"ש הא דהוצרך לכתוב שם אסתר ג"כ לפי שלא נעקר מ"ח רק היא לקחה לעצמה שם זה וכיון דאסתר היא עיקר השם הוצרך לכתבו אף שאין נקראת בו עתה ומ"מ נתן דין קדימה לשם פעסלן לפי שהיא נקראת כן בפי כל. וא"ל על מהרי"ו שם כתב אם לבך מהסס יש לכתוב ב' גיטין בא' רחל המכונה כו' ולא כתב לכתוב בלא המכונה וכאן כתב אסתר פעסלן יחד נלענ"ד דלא מבעיא לפמ"ש רמ"א שרצו להראות כחן כו' א"כ לק"מ דהתם כתב לו שאם לבו מהסס כו' ועוד אפשר שיש חילוק בין ההיא דהכא שלקחה לעצמה השם לההיא דהתם שהעולם קורין אותה דרך חיבה ועוי"ל דבזמן מהרי"ו הי' מורגל כ"כ שם אסתר כמו שם פעסלן ומה"ט הקדים נמי שם אסתר ואח"כ בזמן מהר"א שנשתקע שם אסתר כו' מ"מ כתב שם אסתר ג"כ אלא דס"ל דל"צ דמתקרי בכה"ג כיון שלקחה אותו שם לעצמה ואין להאריך:
ולכאורה יש להכריח בהך תירוצא שכתב הרמ"א שהיתה נקראת אסתר פעסלן יחד דאל"כ קשה על מהרי"ו כיון דלדידיה שם הראשון עיקר שהרי הקדימו א"כ ע"כ ס"ל דדוקא בשמ"ח שם השני עיקר משא"כ בנתינה מחמת ד"א וכמ"ש הב"ש ס"ק ל"ג בשם מהרי"ק ומהר"מ מינץ א"כ למה לא כתב על שם השני דמתקרי ובשלמא למהרא"ש ניחא כיון שלענין קדימה עשה השני עיקר ס"ל דמ"מ ל"ה עיקר כ"כ עד שיכתוב על הראשון דמתקרי כיון שלא נעקר הא' מ"ח משא"כ למהרי"ו דהא' דוקא עיקר א"כ הו"ל לכתוב על השני דמתקרי. ובאמת מ"ש הב"ש בשם מהרי"ק ומהר"מ מינץ לענ"ד אין ראיה מדבריהם דמהרי"ק שורש צ"ח נראה דלאו מטעם ראשון עיקר אתי עלה רק מטעם דשם יודא שהוא שמו הראשון היא מקום הנתינה וצריך לעשותו עיקר ואדרבה מוכח מדברי מהרי"ק להיפך שהרי כתב וז"ל ולא מבעיא אם שינה שמו בכוונה מחמת בוריו ולא מחמת חולי שהיה לו להקדים שם דיודא לשם דלוי כדפרישית לעיל מתוך הפוסקים וגם תלמוד ערוך בפ' השולח אלא אפילו יהיה האמת שנשתנה מחמת חולי כו' ע"ש וא"א דבנשתנה מחמת ד"א ס"ל דהראשון עיקר א"כ ל"ל למנקט מדברי הפוסקים והתלמוד שהבאתי לעיל שכוונתו על מה שכתבתי לעיל בשמם שצריך לעשות מקום הנתינה עיקר ועל מקום הכתיבה דמתקרי תיפוק ליה דאפילו היה הכתיבה והנתינה במקום אחד ונשתנה שם מכל מקום כיון שהשנוי מחמת ד"א שם הראשון עיקר וה"ל למנקט רבותא דאף בכה"ג היה לכתוב שם דיודא תחלה שהוא הראשון אע"כ דבכהאי גוונא שם השני עיקר אף בשינוי מחמת דבר אחר ומכל מקום בסי' פ"ו גבי אלי' בלי' פשיטא דאין ראיה כלל דהא כתב שם להכשיר בדיעבד בשם אלי' לחוד לפי שידוע לבני מקום הנתינה שג"כ שמו אלי' והוי ככינוי דכשר כשהוחזק במקום הכתיבה והנתינה ומ"ש שלכתחלה יש לכתוב אלי' דמתקרי בלי' או המכונה היינו ששם הקודש עיקר אבל בלא"ה אין סברא כלל לומר ששם הראשון עיקר ע"ש באורך. ומ"מ מ"ש הרמ"א בסוף התשובה ותדע דהא מהרי"ק קרא תגר על מי שכתב לוי יהודא בלא דמתקרי אעפ"י שלא היה שינוי מחמת חולי רק שלא יכירו אותו כההיא מעשה דאסתר פעסלן כו' משום דכיון דמהרי"ק סבירא ליה שאין לכתוב שניהם יחד שלא יסברו ששמו כך בשני שמות כפולים אם כן אף בכהאי גוונא שנשתנה באותה העיר מחמת דבר אחר גם כן אין לכתוב בלא דמתקרי מהאי טעמא וזה מבואר ממה שהאריך להוכיח דהך דהגהת סמ"ק פי' שכותבין קודם ע"י דמתקרי והרי הגהת סמ"ק מיירי בנשתנה מחמת חולי במקום הנתינה וא"כ כיון דסבירא ליה דאין לחלק בין הגהת סמ"ק דמיירי בנשמ"ח לכאן כדמשמע מדבריו אלמא דאף בנשתנה מחמת דבר אחר אף במקום הנתינה יש לכתוב דמתקרי למהרי"ק. ומ"ש הב"ש ראיה מתשובת רמ"א ומהר"מ מינץ וכוונתו למ"ש בסי' ל"ז וז"ל ול"ל דהאחרון עיקר כמו נשתנה מחמת חולי ז"א דדוקא התם השם האחרון ניתן לו לשינוי מזלו לטובה דשינוי שם שינוי מזל ודעתו לעקור הראשון ממנו משא"כ כיון מה שקורין אותה זעמיל ע"ש היופי אינו ברצונו ואדרבה לא ניחא ליה כדפרישי' לעיל ועוד דלא בא רק להוסיף ע"ש הראשון מחמת יופי ולא לעקור שם הראשון הלכך שם שקורין אבהתנא היא עיקר השם עכ"ל. הנה מתירוץ בתרא מבואר להיפך דכל היכא שהשם השני אינו נוסף רק עוקר שם הראשון וקובע השני לעצמו השני עיקר יהי' מאיזה טעם שיהי' עכ"פ הוא משליך שם הראשון וקובע לעצמו שם השני ואפילו לתי' קמא דמשמע דוקא מחמת חולי מכל מקום דוק מסיפא איפכא דדוקא כשנשתנה מפי העולם שלא ברצונו אבל אם משנה שם לעצמו מה לי מחמת חולי מה לי מחמת דבר אחר ולא הוצרך לומר דהתם ניתן לו לשנות מזלו אלא לברר דעכ"פ ניחא ליה ודאי בשני ולעקור הראשון מחמת טעם זה וה"ה היכא שמחמת טעם אחר ניחא ליה בהכי גם כן השני עיקר:
איברא באמת ק"ל איפכא על מ"ש הב"ש דרמ"א בתשובה כתב דבתרא עיקר וכן מוכח בש"ס גבי יוסי וקורין לי' יוחנן כו' לכן פסק רמ"א באסתר ונשתרבב שמה מלכה ע"י צחוק דכותבין מלכה דמתקרי אסתר כו' ולענ"ד אין ראיה משם כלל דרמ"א התם מייתי הך דאסתר מלכה לראיה לענין שכותבין דמתקרי' אף בשינוי מד"א דלא כיש מי שרצה לומר דבשינוי מחמת חולי וד"א ל"ש לשון דמתקרי אבל לענין דשם בתרא עיקר אין משם ראיה שהרי סיים שם בס"ג שלבסוף קראו אותה מלכה לבד וכן קראו אותה כמה שנים ע"ש וכן העתיק לשון זה בד"מ וכתב ע"ז וז"ל וכ"כ לעיל דהולכין בזה אחר עיקר השם ואפשר דהך וכ"כ הוא ר"ת וכבר כתבתי ור"ל דיש לילך אחר עיקר השם שנקראת אסתר וא"כ לא קי"ל הכי ואפילו תימא דר"ל וכן כתבתי לעיל כו' מ"מ היינו משום דלבסוף קראוה מלכה לחוד ומצאתי בב"ש מהדורא קמא ס"ק כ"ו שכתב וז"ל וצ"ל דשם מיירי דרוב העולם קראוה מלכה אז מקדימין שם מלכה וכ"כ בסוף התשובה פעסלן אסתר כו' עכ"ל ומ"ש דרוב העולם כו' אע"ג דשם משמע דכולם קראוה כן סבירא ליה דעכ"פ פורתא קראוה אסתר דאל"כ לא היה להזכיר שם אסתר וכמ"ש גם כן לענין ההיא דפעסלן אסתר אבל כבר כתבתי דז"א מוכרח לפמ"ש מהר"מ מינץ בשם מהרי"ו בעובדא דרחל טוקל ומ"מ בזה הדין עמו דודאי ברובא סגי ומ"מ רובא בעינן משא"כ מחמת חולי דשני עיקר אף בפורתא ולזה כיוון גם במהדורא בתרא ס"ק ל"ג במ"ש והיינו כמ"ש בסמוך ור"ל דבס"ק לא כתב בזה דאזלינן בתר רובא אמנם מ"ש הב"ש וראיה לזה מש"ס יוסי וקורין יוחנן ופי' הרא"ש שהיו מחליפין שמותיהן ומבואר דמקדימין שם האחרון ובמ"ק סיים והיינו הואיל ורוב העולם קורין כך לענ"ד ז"א דהתם מיירי דבמקום הכתיבה קורין יוסי ובמקום הנתינה יוחנן או להיפך ובכהאי גוונא מקום הנתינה עיקר ומקום הכתיבה טפל ואין מונין בו ראשון ושני כלל רק דבמקום נתינה עיקר לגבי מקום הכתיבה ותמהני מ"ש דבש"ע איתא דמקדימין שם האחרון דאדרבה מבואר שם שבמקום הנתינה תליא מילתא כמ"ש באשר"י ושאר פוסקים סוף דבר שדברי הב"ש בס"ק זה צ"ע בעיני:
והדרינן למ"ש דקשה על מהרי"ו שכתב אסתר פעסלן והיינו משום דקמא עיקר וא"כ למה לא כתב על השני דמתקרי' ובאמת יש מקום לומר דמהרי"ו בשעה שכתב הגט הזה היה מחזיק בסברא דאף בנשמ"ח א"צ לכתוב דמתקרי אי רגילין לקרות בשם הראשון וכמש"ל בשם ס"ג כ"י שהשיב כן למהר"ד הי"ד ולכך לא כתב גם בזה דמתקרי ואולם אח"כ שלח גט וכתב יהונתן דמתקרי נתן כו' ומשמע דחזר בו וס"ל דבנשמ"ח כותבין על הב' דמתקרי והכי ס"ל למהר"א שליצשטאט ולכך הוצרך ליתן טעם משום שלקחה לעצמה שם זה:
אמנם אפילו תימא דמהרי"ו כתב הך גיטא אחר חזרה דבנשמ"ח כותבין דמתקרי וכדמשמע מדבריו בתשובה סי' קפ"ב מכל מקום לפמ"ש רמ"א דמיירי שלא בפניה קראוה בשנים יחד א"ש דאזלינן בתר הקריאה בפי העולם ולכך לא כתב דמתקרי בהא נחיתנא ובהא סליקנא דמלתא דפשיטא שאין כאן מקום לכתוב דמתקרי שהרי אפילו בנשמ"ח או בשינוי מחמת ד"א איכא כמה רבוותא דסבירא להו שאין לכתוב כל שנקרא בשניהם יחד אם כן פשיטא דבכהאי גוונא שנקרא בשניהם ועולה בשני שמות הקודש וזה שמו אשר נקראו לו ביום שנכנס לברית שהוא שם עצם ודאי פוגם אם כותבין דמתקרי ביניהם דאיכא למיחש טובי חששות מלבד מה שכתבתי שאין מקום לכתוב דמתקרי זאב כיון שמעולם לא נקרא בו לבד ומי שרוצה לפרש דמתקרי זאב פירוש שנקרא גם כן אין שומעין לו נגד משמעות הלשון שאינו יוצא מידי פשוטו שנקרא זאב לחוד. ויש מי שרצה להביא ראיה ממ"ש בתשובת מהרי"ו סי' קפ"ב שכתב במי שהיה שמו יוסף ונשתנה שמו ישראל על ידי חולי והכל קורין אותו ישראל רק כשחותם חותם יוסף ישראל וכן כשעולה לתורה וכתב מהרי"ו ונראה דישראל הוא עיקר השם וכותבין ישראל דמתקרי יוסף כו' ע"ש ואם כן מוכח דמתקרי יוסף פירושו שנקרא יוסף ג"כ בצירוף שם ישראל. ולענ"ד אין לתלות בוקי סריקי במהרי"ו ז"ל חדא דאם נאמר דהך דמתקרי יוסף קאי על עלייתו לתורה שבעלייתו נקרא יוסף גם כן אם כן על כל פנים הוא אחרון ונהפוך הוא שבאמת עולה וחותם בשם יוסף קודם ואין לפרש דמתקרי יוסף קודם לשם ישראל לענ"ד זה אין הדעת סובלתו מלבד דהא מלתא גופא שיהא פירושו שנקרא יוסף גם כן אף שיתפרש שנקרא לא מצאנו בשום מקום כלל:
אמנם דברי מהרי"ו נכונים דבנשמ"ח שפיר כותבין כיון שהשני ניתן בפ"ע ונקרא בו לבד קודם החולי וגם אחר כך נקרא לפעמים בו לבד שפיר כתבינן עליו דמתקרי ואף דמשמע מלשון מהרי"ו דהכל קורין אותו ישראל מכל מקום שפיר שייך לכתוב דמתקרי בכהאי גוונא כיון שהיה נקרא בשם יוסף וכמ"ש בסימן ט"ז בהג"ה וז"ל וי"א דמי שיש לו ב"ש אם רגיל בשניהם ומכל מקום הא' הוא יותר עיקר כותבין פ' דמתקרי פ' ואם אינו רגיל בשני כותבין דמתקרי עכ"ל ומקורו מס"ג למהר"י מרגליות כ"י ולפי שרבים גדולים גמגמו בזה עד שתלו הדבר בט"ס ראיתי להעתיק פה לשון אא"ז בס"ג שלו סימן למ"ד וז"ל ראיתי גט מריינוס שכתב מהררז"ך ור' אליעזר בן מהר"ן מאיגרא מלכה דמתקריה אסתר ונמצא גם במגלה של תרגום ב"פ מרדכי ואסתר על מרדכי דמתקרי ועל אסתר דאתקרי' והיא תימה קצת מ"ט כותבין בגיטין דמתקרי ודמתקרי' במ"ם ובתרגום כתב דאתקרי' ואמר מהררז"ך וכן נ"ל דדוקא גבי אסתר דהוחזקה בב' שמות אסתר והדסה שייך לכתוב דאתקרי' בא' וכן דאתקרי אבל כשיש ב"ש וחד רגיל והוחזק וחד אינו רגיל שייך דמתקרי' במ"ם כלומר כך היה שמה מתחלה אבל לא עתה והאשה הזאת היה שמה אסתר וע"י צחוק קורין אותה תמיד אסתר המלכה עד לבסוף הוחזק שמה וקריאתה בפי כל מלכה לבד וכן רגילה כמה שנים עכ"ל והעתיק גם כן בס"ג של מהר"מ חריף זקינו של הגאון מהר"מ חריף אב"ד דק"ק לבוב וז"ל מ"ט כותבין בגט דמתקרי' ולא דאתקרי' כמו שהוא בתרגום ואמר מהררז"ך כו' אבל כשהא' מהשמות אינו רגיל שייך דמתקרי' ר"ל כבר כלומר כך היה שמה מתחלה עכ"ל והועתק אח"כ בס"ג של אא"ז הגאון מוהר"ר אברהם שרענצלס בלשון זה והנה מזה מבואר שאין כאן ט"ס כלל ברמ"א אולם יש שרצו לדחות דברים אלו מהלכה לפי שמצינו בתרגום נביאים להיפך וכך הוא משמעות הלשון דאתקרי' הוא עבר דומתקרי הוא לשון הוה ואמנם לפי ענ"ד אפילו לו יהא כן דלא קי"ל כסברא זו מכל מקום כיון דדעת הרמ"א כן הוא עכ"פ ומוצאו מס"ג של מהר"י מרגליות והוא דעת מהרז"ך ומהר"א בן מהר"ן מאיגרא שהיה בדורו של מהרי"ו אם כן מאן לימא לן דמהרי"ו לא ס"ל כוותייהו ולכך כתב דמתקרי יוסף דהיינו שנקרא כבר ולא עתה משא"כ בנ"ד שמעולם לא נקרא בשם זה לבד ועוד דע"כ אין הכרח מלשון התרגומין אלא דאתקרי הוא מורה על העבר וכך הוא באמת משמעות הלשון בזה ודמתקרי פירושו הוה ג"כ וזה ודאי גם רמ"א וסייעתו מודים דמתקרי פירושו דנקרא כך לפרקים כמבואר בכל הפוסקים לכתוב מרים דמתקרי שרה אבל מכל מקום לשון כזה שייך גם על העבר וזה מוכרח לדעת קצת פוסקים לכתוב שם שנשתקע ועכ"פ היכא שידוע שהיה לו עוד שם אלא שנשתקע עיין בג"פ ובשו"ת מהר"מ מינץ סי' ס"ד שהובא בספר שמות שכתב רחל דמתקרי' צפורא דמתקרי בריינה הרי להדיא דאף בכהאי גוונא שלא נקרא עתה כלל בשם זה כותבין דמתקרי והיינו שנקרא כבר ולא עתה וע"כ דמתקרי עיקר פירושו שאין נקרא בתדירות כן רק לפרקים הוא נקרא בשם זה עכשיו או מכבר היה נקרא כן ואם כן פשיטא שדברי מהרי"ו נכונים לכתוב דמתקרי בכהאי גוונא:
אמנם באמת לדחות הך סברא שכתב מהרי"מ בשם מהרז"ך וכתב שכן נ"ל וגם רמ"א הביאה ולא חלק עליו קשה בעיני מאוד שהרי דברי אא"ז רמ"א בכל יום אנו מחבבין דבריו להלכה ומהרז"ך וחביריו מימיהן אנו שותין ברוב דיני גיטין אשר הביאם מהר"א מרגליות בלקוטים אשר ממנו תוצאות טיב גיטין אשר סידר רמ"א ולא ניחא למרנן דנימא הכי ששגו בדבר זה שהוא פשוט כמעט אף לתינוק שיודע ספר יכול לדבר בלה"ק וכל הש"ס מלא מזה שאלף הוא משקל פועל עבר ומ"ם הוא משקל פועל בינוני ואיך נאמר שנעלם מעיניהם וסרסו ודרשוה בהיפך ממה שהוא. אולם לענ"ד ברור דהנך גאונים רוח ה' דיבר בם ומילתם על לשונם ואין נסתר מנגד עיניהם רק שפתם ברור מללו דדוקא אסתר כו' שייך דאתקרי אלא שקיצרו כדרכם של חכמי אשכנז הללו לכתוב כל דבר בקצור מופלג ולסמוך על המעיין הדק היטב וכוונתם בזה נלענ"ד דהנה ודאי אין מקום לומר שתיבת דאתקרי מורה על העבר לומר שכבר היה נקרא ועתה אין שמו עליו הא וודאי ליתא ומתרגום ישעיה סימן מ"ג דאיתא שם בפסוק כל הנקרא בשמי הא בדיל צדיקיא דאתקרי שמי עליהן שמשם מבואר דאתקרי הוא לשון עבר משם גופא יש ראיה שאין פירושו דעכשיו אין נקרא כן שהרי הוא דבר הוה גם עתה שאותן צדיקים נקרא שמו עליהן ועוד לא סר מעליהן וכ"מ לכל מעיין בזה"ק והתיקונים ימצא לאלפים ורבבות פעמים דאתקרי כמו ה' דאתקרי צבאות וכדומה ואין ספק שפירושו שנקרא כן מקדם ומן הוא והלאה כך נקבע שמו שיהא נקרא כן וכדאמרינן בברכות דף ל"ד מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון כו' הרי מבואר נגלה דפי' דאיתקרי היינו שנקרא כך פעם א' ונשאר בו בקביעות ולכך שפיר כתב דאסתר והדסה שהוחזקה בשניהם שייך דאיתקריא ר"ל שניתן לה שם הדסה ולא פסק ממנה גם עכשיו לקרותה בשם זה ואם כן כשבעל הלשון רוצה להשכיל את הקורא שיבין מלשונו שנקרא כך לפרקים לא יספיק לשון דאיתקרי שהרי ע"כ לא בא להודיענו מה שהיה בזמן העבר בלבד דמאי דהוה הוה אע"כ שר"ל שנתנו לו שם זה וגם עתה כן הוא ואין ביאורו בל"א דאתקרי ער איז ווארין גירופין שיהיה משמעו שעכשיו אין קורין לו כך רק פירושו דאתקרי בל"א דער וואש מן האט אים אין נאמין גיגעבין ומנין ישכיל הקורא שאין נקרא בו קביעות מה שאין כן תיבת דמיתקרי' ושהוא משקל בינוני שהרי מתפרש וואש ווערט גרופין והיינו שהיה נק' כך לפני איזה זמן בקביעות ועתה אין קורין אותו בקביעות בשם זה רק שנקרא כן לפעמים לבד ועיקר הקריאה קאי על העבר זה נלענ"ד ברור בפי' דברי הגאונים ז"ל ומצאתי לדודי מ"ו הגאון פאר הדור המפורסם מהורר סענדיר ני' אבד"ק סאטנוב שכתב בתשובה א' להסביר דברי הגאונים ע"ד שכתבתי ותיתי לי שכוונתי לדעתו אף שהוא בפנים אחרים קצת ואם כן דברי מהרי"ו ז"ל נכונים שכותבין דמתקרי יוסף ע"ש שהיה נקרא כבר וגם עכשיו הוא נקרא בשם זה גם כן על כל פנים משא"כ בנ"ד שמעולם לא נקרא בשם זה בלבד כגון בשמות הלידה:
ובר מן דין אין ראיה כלל ממהרי"ו דמאן לימא לן דהתם לא היה נקרא אף עכשיו לפרקים יוסף ואע"פ שכתב שם שהכל קורין אותו ישראל הרי גם בעובדא זה דס"ג דנשתרבב שמה מלכה והורגלה בפי כל כך דאהאי עובדא כתבו דמתקרי אסתר היינו שהיה שמה מתחלה ולא עתה כתב הב"ש שע"כ שם עתה היתה נקראת כן לפעמים וכן בעובדא דפעסלן אאסתר אית שם ג"כ שהכל קראו אותה פעסלן וכתב הב"ש שע"כ לפעמים קראו אותה אסתר ג"כ וא"כ בעובדא דמהרי"ו אע"פ שי"ל דכה"ג שעולה לס"ת בשם יוסף ל"ה נשתקע אף שלא נקרא בו לחוד מ"מ י"ל דבאמת היה נקרא לפעמים גם בו לבד ומ"ש והכל קורין ישראל לאו למימרא שלא נקרא שוב כן אף בשכלי הדיוטות ומכל שכן בגט שחששו הרבה לא לכתוב כלל בשם יוסף אף לפרקים דאין זה רגילות כלל בנשמ"ח שישתקע שם ראשון לגמרי רק דאתי למימר ששם ישראל מורגל הרבה בפי העולם ולכך יש לכתוב אותו תחלה וכמו שסיים שם כ"ש הכא שעיקר השם ישראל וגם קורין אותו כך וע"ש שלענ"ד פשוט כמ"ש אבל לפרש דמתקרי ישראל היינו שנקרא ישראל ג"כ הוא דבר תימה כמ"ש דאיך נאמר הכוונה כך וקאי על מה שעלה לתורה וחותם הרי הוא עולה וחותם ישראל יוסף ומצטרך לדחוק שיעור הלשון שנקרא ישראל ג"כ קודם ליוסף ולא מצינו לשון דחוק וסתום כזה שיהא ראוי לכתוב לשון ברור שירוץ כל הקורא בו ובלא"ה אין משפט הלשון סובל לפרש דמתקרי היינו שנקרא ג"כ בצירוף השם שלפניו אלא כוונת מהרי"ו דמתקרי יוסף והיינו שנקרא יוסף לחוד ולכך שפיר כתב מהרי"ו שם וגם אין כותבין יוסף ישראל בלא דמתקרי עכ"ל ואם איתא שעיקר כתיבת הב"ש הוא משום שכן עולה וחותם א"כ איך יהפך הסדר שהרי כתב שהיה עולה וחותם ישראל יוסף אע"כ האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי רק דהוי ס"ד לכתוב בלא דמתקרי ושם החולי תחלה כמ"ש מהרי"ק שהמסדר טעה בזה בהגהת סמ"ק מ"ש וכותבין אותו קודם היינו ששם החולי תחלה וכמ"ש מהרא"י שי"ל כן לכאורה ולכך כתב מהרי"ז שאין לכתוב כן רק צריך לכתוב דמתקרי כמ"ש מהרי"ק ומהרא"י:
ואמנם אף אם היה הלשון סובל לפרש כן אין לכתוב בגט כל שפשיטות הלשון לא משמע הכי ודבר זה מתורתו של הר"ן למדנו שכתב בתשובה סימן מ"ב גבי ממתא מיורקא שאע"פ שנוכל לומר שהכיוון א' בין שיכתוב דממתא ובין שיכתוב פ' דמיורקא ושגם בשכתב דממתא הוא ע"ד היחוס לא ע"ד שם עירו כיון שהורגלו ההדיוטות לכתוב בלא דממתא ע"ד היחס וממתא ע"ד שם עירו בכגון זה צריך לדרוש שם ההדיוט וכיון שכן נמצא שזה שינוי שם עירו כו' וכ"כ לבסוף ועוד שזה שנכתב דממתא אין פירושו על מקום לידתו שכשהסופרים כותבין מלה זו מתכוונים בה על עיקר מקום דירתו והו"ל שינה ופסול כו' עכ"ל. ומעתה פשיטא דבנ"ד אין לכתוב דמתקרי בין ב"ש ויתפרשו ע"ד זה שהרי אין לשון הדיוטות סובל לפרש דמתקרי זאב היינו בצירוף שם אליעזר וגם לא מצינו כיוצא בזה בכתובים ולא בש"ס ודבר ברור שאין לכתוב כן ואמנם לכתוב אליעזר המכונה ליבר מאן זאב המכונה וואלף בלא דמתקרי ביניהם לכאורה נראה דאי כתבינן הכי אין חשש כ"כ כיון שידוע לכל שבשמות הקודש הללו הכתובים בגט הוא עולה לתורה ובשמות הכנוים שהוא נקרא וע"כ נדע דזאב קאי אמה שלפניו דהיינו שם אליעזר שאין לפרש דכוונתו המכונה ליבר זאב המכונה וואלף היינו שיש לו ב' כינוים האחד ליבר זאב והאחד וואלף דא"כ היה לו לכתוב והמכונה וואלף וכמ"ש מהר"מ מינץ סימן ל"ז המכונה זעמיל והמכונה זעמל וכ"כ בס' השמות בשם שמריה בשם תשובה מהר"י ז"ל וכנראה הוא מתה"ד ואפשר הוא מהר"י ברונא וראיתי בנ"פ אות ק"ב שכתב כתב בס"ש בשם מהרי"א ז"ל וא"כ הוא בעל תה"ד שכתב על גט שנכתב אליעזר שמריה המכונה שמערלין כו' ואפילו אם כתב דמתקרי למה הוצרך לכתוב המכונה שמערלין פשיטא דעדיף מיצחק חקין ואם נדחוק דהוצרך לכך מחמת שם אליעזר דלגביה ההיא שם כינוי גמור הוא אי יהיבנא ליה חילוק זה א"כ היה צריך ליכתוב אליעזר דמתקריה שמריה והמכונה שמערלין כי היכי דליקים הכינוי על אליעזר דצריך ביה לא על שמריה דלא צריך ביה עכ"ל. וא"כ ה"נ דכוותי' כיון דנימא שהך המכונה וואלף הוא ג"כ כינוי לשם הראשון דהיינו אליעזר א"כ היה צריך לכותבו בוי"ו הנוסף כי היכא דליקום הכינוי על אליעזר:
ואמנם בס"ש בשם משה כתב אהא דמשה דמתקרי יהודה והמכונה ורימן כתב בשם ס"ג שכתב בשם מהר"א על ההוא גט שסברת המסדר שכתב והמכונה בוי"ו דהא בנידון זה נשתקע שם הכינוי אפילו מיעוטא דמיעוטא אין קורין אותו ורימן לכך סבור לכתוב והמכונה ר"ל בשכבר וקאי על דמתקרי כו' עכ"ל מ"מ פשוט לענ"ד דמודה בנ"ד שיש לכתוב והמכונה וכמ"ש מהר"מ מינץ מדכתבינן ועל נהר פ' ודוקא התם שעל שם הראשון כתב דמתקרי ועתה בא לכתוב המכונה לומר ששם זה כינויו כך הלכך אם איתא שגם עכשיו הוא ורימן שפיר כותבין המכונה על שם של עכשיו ששם של יהודה נעקר ממנו ואין נקרא בו רק לפרקים משא"כ בשם הכינוי ורימן נשאר במקומו ולכך ס"ל לכתוב והמכונה בוי"ו העיטוף דהשתא קאי אדמתקרי הסמוך לו לומר כמו ששם יהודה הנקרא בו נעקר ממנו ואין נקרא בו עכשיו כמו כן הכינוי ורימן אינו מכונה בו עכשיו רק היה מכונה בו משא"כ כאן שנכתב על הראשון שאין זה עקירת שם רק כינוי בלבד פשיטא שיש לכתוב על השני והמכונה להורות שיש לשם אליעזר שני כינוים:
וראיתי בדברי חותן גיסי הרבני החריף מו' משה וואלף נ"י שכתב דההוא עובדא דב"ש הוא מה שהובא ביש"ש גיטין דדעת מו' ישראלין לכתוב והמכונה ורימן משום דאף אחר חליו כשנקרא משה היה מכנין אותו ורימן כו' ולא כמ"ש בס"ש עכ"ל ובאמת אין זו סתירה לס"ש דודאי מהר"י ברונא שהביא היש"ש הוא חולק על מהר"ח הנ"ל שהביא בס"ש וזה מבואר שדעת מהרי"ב כך הוא ממ"ש בס"ש גופיה בשם שמריה בשם מהר"י ז"ל והוא כדברי היש"ש והס"ש באות מ"ם מציין עיין לקמן בשם שמריה וכן בשמריה כתב עיין בשם משה ורימז למ"ש דההיא דמהר"י פליג על מהר"ח הנ"ל דאיהו ס"ל שלא היו קורין אותו אחר חליו כך ומהרי"ב ס"ל להיפוך וטעמא דמהר"ח דס"ל דמתקרי משמע שכך היא נקרא מכבר והמכונה קאי ג"כ על דמתקרי דהיינו שהיה נקרא כבר ומכונה כבר והוא מורה על הסמיכות ומ"ש בג"פ ס"ק צ"ז וס"ק ק"ב לא ידעתי איך משמע כן לעבר הטעם פשוט כמ"ש ומבואר שם דקאי על דמתקרי דפירושו על לשעבר ומשמע מדבריו דגם על שם שאין קורין בו עכשיו כלל שייך דמתקרי דהיינו שנקרא כבר ולא עתה ולכאורה זה נכון לפי מה שכתב הס"ש שם שהמשיב היה מהרז"ך ז"ל וא"כ מהרז"ך לטעמיה אזיל כמ"ש לעיל שכתב בס"ג בשמו בעובדא דאסתר מלכה ע"ש ואין להאריך: