בית אפרים אבן העזר· רבי אפרים זלמן מרגליות
חלק א · שאלה ה
פרצידא דתותא קלא כו' ה"ה כבוד אה' נד"ז החריף המופ' עושה פלא ידיו רב לו. גבר בכולא האברך כש"ת מו' יצחק פרענקל נ"י נצח ישב בצלצח אחד"ש זאת אומרת כי הגיעני דבריך ואריתי מור בשמיך ואכלתי פרי מגדיך. ומאד מתקו לי רגבי נחליך ופניני אמריך. חדאי נפשי בפלפוליך ויישר חילך כי שמחתני בפעליך. אחרי רואי כי נתן לך ד' לב לדעת לבנות ולסתור לעקור ולטעת נטע נעמני' על ראש גיא שמנים ולחוף הים התלמוד תשכון תרוץ אורח כאמור נוגה הולך ואומר עד נכון ואהבתך אלצני ולקחתי מראשית פרי זמני כרמל בצקלוני שנים ושלשה גרגרים להשיב אמרים כאשר על התשובה מראש הבטחתיך ועוד חזון למועד שמור ברצות השם:
פתח דבריך יאיר לפלפל בדין השתוקי המבואר בשו"ת נ"ב חלק אה"ע סימן ונשאת ונתת באמונה בדברי הש"ס בקידו' דף ע"ב וטרם אבא לפלפל בדבריך אמינא לבאר מה שיש לתמוה לכאורה על מ"ש הגאון ז"ל בנ"ד שם שתינוק הנמצא הו"ל כפירש וכל דפריש מרובא פריש ובשתוקי חששו משום שיש לדון גם על האם ממי נתעברה ולגבי דידה אי אזלא איהו לגבייהו הו"ל קבוע יע"ש ואני תמה שהרי רבא בקידושין מיירי התם לענין דבר תורה ופשיטא דלענין ד"ת אין מקום להחמיר על הבן לדונו בקבוע מחמת שאנו צריכן לדון האם בקביעות שהרי בבשר הנמצא הלך אחר הרוב ומבואר בש"ס ופוסקים שאעפ"י שדלתות המדינה נעולות ואין בשר נכנס למקום זה אלא מאותן חניות וכל שבא לכאן מאותן חניות בא אפ"ה מותר כיון שלא נפל לנו הספק בקבוע אלא בדפריש יע"ש וא"כ ה"נ כיון דס"ס הך תינוק פירש ממקום הקביעות נימא בי' כל דפריש מה בכך שיש על אמו דין קביעות ואע"ג דזה דומה לבא לשאול עליו ועל חבירו דאמרינן בש"ס מר מדמי לה לבת אחת כו' וקי"ל הכי מ"מ הרי כתבו התו' שם דבב"א גופא אין טמאים אלא מדרבנן ועוד שאין הנידון דומה דהתם הטעם שא"א לטהר שניהם ולהעמיד כל א' בחזקת טהרה ולכך שניהם טמאים משא"כ כאן שאין הענינים סותרים דאעפ"י שהאשה אין אנו יכולים להתירה מספק כיון שנפל לנו הספק במקום הקביעות מ"מ הוולד שיש לו דין פירש שפיר ניזל בי' בתר רובא מדאורייתא ודבר זה דומה להך עובדא שהביא הבית הלל ב סימן ק"י בקצב ששחט בביתו ז' בהמות והוציא למקולין ב' וחצי כו' ומבואר שם שדעת הח"מ והגאון המפו' מ"ו העשיל הי' אף להתיר הכל ואף לדעת האוסרים היינו משום חומרא אבל מדינא מודים דמה שפי' שרי וכמ"ש אא"ז הגאון בבכ"ש בחולין דף צ"ה שאין לעשות דבר התמוה לרבים אעפ"י שמדינא כן הוא יעו"ש ועכ"פ מדאורייתא אין לאסור הבן שפירש מחמת האם שיש לה דין קבוע אליבא דכל הגאונים ועיין בנ"ב חי"ד סימן ל"ב שכתב וז"ל ועוד שאפי' אם היינו אוסרין האווזים הי' אפשר להתיר הכבשין ואין זה דומה לבא לישאל עליו ועל חבירו כו' מבואר שדעת הגאון עצמו כמ"ש דכיון שבוולד יש צד קולא מה שאין באם שפיר אוסרין ומתירין כאחד לפי הטעם שיש בו להקל או להחמיר וא"כ האיך תלה כאן הבן באמו ועוד דאפי' תימא מחמת שאנו צריכין לדון על האם דין קבוע חוששין לוולד ג"כ מ"מ התינח לחומרא שאסור לישא בת ישראל משא"כ לישא ממזרת ודאי יש לאסור כיון דאף אי אזלא איהי כו' אית לן למימר דהולד מרובא דכשרים פירש ואטו משום שיש לדון גם על אמו ולגבי דידה הו"ל קבוע יבא להקל גם לענין הולד להתירו בממזרת זה דבר שאין לו שחר ואפשר לישב עפ"י סברת הפ"י שאכתוב לקמן אבל מ"מ קשי' מ"ש דאין טעם לאוסרו בבת ישראל מה"ת אף בלא קרא דספק יבא:
וראיתי בס' כתובה להגאון מפפ"ד דף ט"ו שכתב וז"ל וצריך להבין דלמה בהלכה אצלו הו"ל קבוע כו' ונראה הטעם בזה דדמי לנמצא בבית ישראל שלקח ממקום הקביעות כו' א"כ ה"נ כיון דאשה זאת פיקחת וראוי שתדע למי נבעלה כו' אנו דנין על שעת הביאה דהו"ל קבוע כו' ולפי"ז החילוק שבין אסופי לשתוקי מבואר דבשלמא אסופי שנאסף מן השוק אזלינן בתר רובא ואמרינן שהוא מרוב תינוקת הכשרים שבעיר כמ"ש התוס' שם דגבי מצא תינוק מושלך לא חשוב קבוע הואיל ולא נמצא בבית ע"ש משא"כ בשתוקי שהוא בבית עם אמו נהי דלא שייך לדון בו דין קבוע באנפי נפשי' אף שנמצא בבית כיון שאין זה מקום קביעות הכשרים והפסולין עד שנאמר שתינוק הקבוע כאן הוא כמע"מ מ"מ כיון שהוא ביד אמו הו"ל כנמצא ביד ישראל דאסור שהרי לקח ממקום הקביעות משא"כ באסופי אעפ"י שבשעת ביאה ע"כ ממקום קביעות הוא וכמ"ש הרשב"א בתה"ה דף כ"ה וז"ל ומה שאמרו כל קבוע כו' ה"מ בשלקח הוא מן הקבוע לפי שהספק נולד לו בקבוע אבל אם לקח אחד מן הקבוע ונפל מידו או שהניחו במקום חוץ ממקום קביעתו ולא נודע אם מן ההיתר או מן האיסור המועט אין זה קבוע שהרי לא נפל לנו הספק בקבוע אלא כשפירש והיינו סיפא דתניא ובנמצא כו' עכ"ל וא"כ באסופי נמי להא דמי ולפי"ז דין הגאון נ"ב ז"ל אמת שאם לא הספיקו לבודקה עד שמתה האם הו"ל הוולד פירש ומרובא פירש וכ"כ הרא"ה בחידושיו לכתובות והביאו בש"ס שאפי' נפל מיד הלוקחים מותר שלא אסרו אלא בלוקח שבא הוא עצמו שנולד לו הספק לפנינו ואינו יודע מאיזה אדם לקח דכיון דנולד לו הספק במקום הקביעות אמרינן כל קבוע כו' אבל נמצא שהספק נולד לו עכשיו אחר שפירש כל דפריש מרובא פריש ואפי' ברואין שנפל היא דמתיליד ספיקא ועל שעה זו נדון הספק לא על מקום הקביעות ומותר וא"ת נפל מיד לוקח ניחוש שמא לא ידע מאיזה מהן לקח י"ל דהא לא שכיח ול"ח מסתברא מאן דזבין ידע ממאן זבין כו' עכ"ל ולפי"ז בשתוקי שלא נבדקה אמו ומתה נמי דכוותה היא דאף דאזלא איהי לגבייהו מ"מ אותה שעה שלקחה מן הקבוע י"ל שידעה מי הוא וא"כ לא נפל הספק אז רק עתה כשבא הוולד לפנינו ואין אתנו יודע ממי הוא נפל הספק ואז כבר פירש והוי כנפל מיד לוקח מן הקבוע דאמרי' כל דפריש כו' אלא שצ"ע לענ"ד אם שייך בכה"ג לומר דהוי כלקח מן הקבוע דהא באמת קיי"לן דיש חילוק בין לקח ישראל מן הקבוע ובין לקח עכ"ום מן הקבוע שלא בפנינו והיינו משום דישראל הלוקח כיון דאיהו שייך בהא מלתא דאיסור והיתר וכיון שבא הוא עצמו לפנינו ובידו הבשר שלקח ולדידי' נולד הספק במקום קביעות הו"ל כמע"מ משא"כ עכ"ום דל"ש בהא מלתא דאיסור והיתר כלל אין התחלה לספק במקום קביעות ושרי ולפי"ז בנ"ד נהי דלענין פסול האשה גופא שפיר נפקא לה מינה אם הבועל כשר או פסול מ"מ לענין וולד הנולד מחמת הזרע לא נפקא לה מינה ולא מידי ואין נופל לה הספק במקום הקביעות כלל רק עתה לפנינו הוא שנפל הספק אם הוולד ראוי לבא בקהל א"כ הו"ל כנמצא ביד העכ"ום שלקיחתו מן הקבוע אינ' מעלה ומוריד כלל ועוד דלענין האשה גופא אם הבועל פסול משעת העראה הוא דאפגימה לה ואז עדיין אין מקום ספק על הוולד ועיקר הספק הנופל אח"כ לא איכפת לה לאשה ולא מידי ולא שייכה בגווי' כלל ובכה"ג נראה דל"ש לדון בי' דין קבוע ולקמן אכתוב עוד אי"ה להסביר יותר דל"ש הכא הך מלתא דלקח מן הקבוע:
וראיתי בס' קצה"ח חלק ב' הנדפס מחדש סימן רנ"ב שכתב אמנם לולי דמסתפינא הייתי אומר דמ"ש הפוסקים דאם נכרי לקח אמרינן כל דפריש כו' וכמ"ש מהרי"ט בשם מהר"ח כו' ולענ"ד דע"כ לא אמרי' לחלק אלא בלקח מט' חניות כו' דכיון דאיסור נבילה ליכא בנכרי משום הכי לא הוי בי' דין קבוע כיון דאין הספק נוגע אליו כלל אבל באיסור גזל דנכרי מצווה כמו ישראל כו' וא"כ אפי' לקח הנכרי שלא בפנינו אמרינן בי' דין קבוע כו' ע"כ והנה מ"ש דל"ש דין קבוע היכא שאין הספק נוגע אליו הטיב אשר דיבר וכמש"ל אך במה שכתב דבאיסור גזל דגם נכרי מצווה אז אפי' לקח נכרי שלא בפניו הו"ל קבוע אדרבא נלענ"ד נהפוך הוא דבכה"ג דמיירי התם שבא אנס כו' ל"ש דין לקח מן הקבוע אפי' בישראל שדבר ברור דע"כ לא אמרינן דכשלוקח מן הקבוע דין קבוע יש לו אלא כשיש לנו לדון ע"ז הלוקח עצמו ולומר משנפל לו הספק בקביעות כגון בט' חניות וכדומה וכמבואר בלשון הרא"ה הנ"ל ושאר פוסקי' משא"כ בגוונא דמיירי התם שזה בא לגזול וליקח לעצמו בתורת גזל ואין אנו דנין על הגזלן מי הי' בחלקו של טורף א"כ מה לי גזלן עכ"ום או גזלן ישראל בתרווייהו ל"ש הך דינא דלקח מן הקבוע שבשעה שאנו באין לדון על המשוייר לפנינו כבר פירש זה מקביעתו ואית לן למימר דמרובא פריש ועובדא דהריצב"א בתשו' מיימוני א"ש דהתם בת המפקיד לא לקחה בתורת גזל רק שטעתה וסברה שהיא ממעות של אבי' והיא הסתפקת ושואלת אם צריכה להחזיר לאחרים המפקידין בזה שפיר קאמר דהוי כישראל הלוקח מן הקבוע שהרי במקום הקבוע נולד הספק אבל כל שהלקיחה בדרך גזילה ל"ש זה אף שהגזלן ישראל שהרי הוא אינו בא לשאול על ספיקו ובעובדא דמהר"ח בתשו' מהרי"ל הדבר מבואר למעיין שם שאין חילוק בין עכ"ום לישראל בזה רק דהתם הוי עובדא באנס עכ"ום וכמבואר שם שכתב ושמא הי' שייך לומר כל דפריש כו' וכשלקח הגוי מן הרוב לקח דהיינו מאותן שהי' לו כההיא דתערובות ונכבשינהו דניידו ונימא כל דפריש כו' עכ"ל הרי מבואר דל"ד מחמת שהלוקח גוי אמרינן כל דפריש כו' וגם כי מהרא"י שם רוצה ללמוד לענין צאן שהוחצו ראשיהן ונמצא טרפות בא' מהן ע"ש וכן מבואר יותר בתשו' מהרי"ל שם שכתב ועל עיקר הדין דמהר"מ אני תמה כיון דהספק נולד במקום הקביעות דלהוי חשיב כמע"מ כמ"ש מהר"ח בתשו' על שלקח בתו מכיס א' כו' ול"ד לנמצא ביד גוי שלא חזינן כי פריש עכ"ל הרי דלא ס"ל לפרש טעמא משום דהעכ"ום לקח דא"כ איך מייתי עלה מעובדא דמהר"ח ונלענ"ד כוונת קושייתו בזה דנהי דל"ש לומר שלהלוקח נולד הספק בקביעות כיון שבא לגזול וכמ"של מ"מ על מה שנשתייר לפניהם נולד הספק להבעלים בשעת לקיחת האנס מהקביעות ובפירש לפנינו הו"ל קבוע וע"ז כתב הש"ך דמיירי שלקח שלא בפנינו וא"כ כשאנו דנין על הנשאר כבר פירש זה מקביעתו ובאמת תימה על הש"ך בזה שהרי מהרי"ל גופי' כתב ול"ד לנמצא כו' דלא חזינן כי פריש אלמא דמשמע ליה בהך עובדא בדחזי דפירש מיירי וכן משמע שם באמת דאיתא בלשון השאלה הביאו אתרוגים ביחד ד' שותפין ובא האנס כו' והשאר החזיר להם משמע דעובדא הוי שלקח בפניהם ועכ"פ נראה דאין חילוק בין עכ"ום לישראל כל שהוא בא לגזול אז אם הוא לפנינו ס"ל למהרי"ל דהספק שנולד על הנשאר הי' בעוד שזה שנפרש קבוע עמהם וכמע"מ הוא ואם גזל שלא בפנינו אף שהגזלן ישראל מ"מ כשאנו דנין על זה הנשאר כבר פירש דאמרינן כל דפריש כו' ובזה אני תמה על הש"ך במ"ש שם ס"ק ך"ח אזלינן בתר רובא בדבר הנייד כגון בהמות עיין שם ויפה כיון דאל"כ בנגנב הו"ל לקח מן הקבוע עכ"ל וזה תימא דהא גניבה היינו שלא בפנינו ובזה כתב איהו גופי' בס"ק ך"ח דהו"ל פירש וצ"ל דכוונתו דהא נקט ונגנב סתמא וסתם גנבי ישראל נינהו ואז אף שלא בפנינו הו"ל קבוע וזה תימא שלענ"ד בשלא בפנינו אף אם הגנב ישראל ל"ש דין לקח מן הקבוע וכמ"ש ודברי הרמ"א לענ"ד בלא"ה הם פשוטין כמ"ש לקמן:
והנה אף כי יצאתי קצת חוץ לגדר הענין לא אוכל מלט מלהודיעך דבר שנתחדש לי בעידנא דעסיקנא בהא דקי"ל כל קבוע כמע"מ וכל דפריש מרובא פריש שדין זה מבואר לענין ט' חניות וט' צבורין ובנ"ד הי' נלענ"ד לידון בדבר החדש דע"כ לא אמרינן כל דפריש אלא דוקא אם הדבר הנפרש והנבדל היא הדבר אשר אנו דנין עליו כגון בחניות שבשר הנמצא הלך אחר הרוב כיון שאנו באים לדון על הבשר והרי זה הבשר פירש ומרובא פירש וכן גבי צבורין שאנו דנין על פרוסה זו דשקל העכבר או הוא חמץ או מצה וכיון שזו הפרוסה פירשה אמרינן שהיא מהרוב וכן בזורק אבן לפירש מן החבורה ט' ישראלים וא' נכרי שאנו דנין כעת על הפורש עצמו מי הוא משא"כ אם אין לנו עסק לדון על גוף הדבר הנפרש כלל רק שאנו צריכין לידע אם זה הנפרש הוא מחמת זה או מזה ואין נ"מ לענין הנמצא רק לענין החנות אז לענ"ד בכה"ג כיון שהחניות קבוע ובהם אמרינן כל קבוע כו' אע"פ שהספק נופל על דבר הנפרש מ"מ הרי עיקר הספק לאיסור ולהתיר הוא על דבר הקבוע אמרינן ביה כל קבוע כמע"מ ולפ"ז מה שמבואר בעובדא דתשובת מיימוני ומהרי"ל ואחריהם נמשך אא"ז רמ"א לדון בזה דין כל דפריש לולי דבריהם הקדושים הייתי אומר דלא אמרינן הכי אלא כשאנו דנין על דבר הפורש עצמו משא"כ כאן שאנו דנין על הדברים הקבועים אם נפרש מזה או מזה (ואין נ"מ לענין הנמצא רק לענין החנות) ל"ש לדון דין רוב או מיעוט רק הוי כספק השקול והרי זה כנולד הספק במקום הקביעות כיון שעל הדברים הקבועין אנו דנין ולפ"ז אפילו לקח נכרי שלא בפנינו או נאבד שפיר שייך בו דין קבוע אמנם דברי הריצב' בתשו' מיימוני יש ליישב דאפשר דעובדא הוי שאותן הב' דינרין שלקחה עודם בידה ונפשה בשאלתה אם צריכה להחזיר להכיסין של אחרים דבכה"ג אם פירשה שלא בפנינו משם באופן שלא נולד הספק הקביעות והיינו צריכין לדון עליהם שפיר הוי אמרינן דאותן הב' דינרין פירשו מהרוב ואפשר דאף שאינם לפנינו וזה הלוקח עומד ושואל למי יחזור מה שלקח שייכא נמי הך סברא שאנו דנין על הדינרין שהוציא זה לצרכו אם היו שלו או של אחרים וכיון שבשעת לקיחתן הו"ל קבוע י"ל דהוי כמע"מ ובעובדא דתה"ד סימן שי"ד שנאבדו ממנו מקצת הזהובים לכאורה צ"ע ונראה דהיינו טעמא דלא דן ביה דין קבוע לפי שכל הזהובים היו מעורבין בכיס א' ובכה"ג שאין כל א' ניכר וידוע במקומו אין בו דין קבוע כמבואר בפוסקים וזה מבואר בתה"ד בסוף התשו' שכתב וז"ל ול"ד לה' כיסים שבתשו' ריצב"א לא דמי דהתם היו הכיסים חלוקים וידועים לכ"א שלו ור"ל דאף בלא הסבר' שאין שם כ"א זהובים ואין מקפידין אלא אפילו מקפידין כיון שנתערבו ל"ש קבוע ע"ש ומשמע דאי לאו האי טעמי הוי שייך לדון ביה דין קבוע אע"פ דהתם מיירי בנאבד וא"כ הרי פירש שלא בפנינו ואפשר דהיינו מטעם שכתבתי דעיקר מה שאנו דנין על הקבוע אנו דנין ולכך הוצרך לומר שאין כאן קביעות לפי שהם מעורבים יחד וברור לענ"ד שזה כוונת הרמ"א במ"ש אם שנים הפקידו כו' ר"ל דאם כל א' קבוע במקומו שנתערבו יחד ואין מקומם ניכר וידוע אמרינן כל דפריש כו' ואם הוא קבוע דהיינו כעובד' דכיסים הנ"ל שכ"א קבוע במקומו אז הוא כמע"מ וכדברי התה"ד הנ"ל ודלא כמ"ש הש"ך והע"ש בדברי הנייד וכמש"ל דא"צ לזה:
ולפמ"ש א"ש ג"כ דברי מהר"ח שהבי' בתשובת מהרי"ל והקשה עליו דמ"ט לא נימא דהוי קבוע וכמו שביארתי דבריו לעיל ומכ"ש דקשה טפי לפמ"ש ומל שאנו דנין על הנשאר יש בו דין קבוע אף שפירש שלא בפנינו א"כ אפילו תימ' דהך עובד' נמי פירש שלא בפנינו כמ"ש הש"ך מ"מ נימא קבוע ולפמ"ש א"ש בפשיטות שהרי מבואר דמיירי שהאנס הריק תחלה את כלם מתוך הסל והתיר הקשרים ולקח יו"ד מהם והשאר החזיר וא"כ אזיל ליה דין קבוע כיון שנתערבו כולן יחד תחלה ושוב כשלקח אח"כ שפיר אמרינן בהו דמרוב' פריש וגם אין להקשות להיפך למה לא נימ' כיון שהיו כולם ביד האנס ואח"כ החזיר מהם נימ' מה שהחזיר האנס פירש מן הרוב ונראה דטעמ' משום שהרי האנס לקח את כולם ועל החזרה ל"ש כל דפריש כו' כיון דחזינן שלא לקח רק מעט מהרבה הרי דפריש נמי ממיעוט' הלכך אי דיינינן כל דפריש על אותן שלקח לעצמו דיינינן ואז כבר לא היו קבועין שהרי התיר הקשרים וערבן יחד וזה נלפענ"ד מבואר כוונת הר"ח במ"ש בההי' דהתערובות ונכבשינהו דניידו כו' ולכאורה למ' ליה לאתויי מקושי' הש"ס דהכא דהו"ל לאתויי מבנמצא הלך אחר הרוב וכי חדית היא לנו הא דכל דפריש כו' עד שהוצרך להביא מזבחים אע"כ כמ"ש דכוונתו להביא ראיה משם דכל שהיה קבוע ונתבטל הקביעות אמרינן דכל דפריש ה"נ ע"י שהתיר הקשרים הרי ביטל הקביעות והוה כההיא דהתם. ומעתה מבואר שמ"ש בקצה"ח דלכך קאמר בירושלמי באילין אבנים מחצה לזה ולא אזלינן בתר רובא משום דהו"ל קבוע וכעובדא דהריצב"א בכיסין ובאמת ז"א דהתם היו הכיסין ניכרים וידועים לכ"א משא"כ הכא באבנים דמיירי שאינם ניכרים והאבני הבית ועלי' מעורבין יחד ומה"ט לא הזכירו הנ"י והר"ן בתשו' סימן י' בדבריהם הטעם באבנים משו' קבוע רק כתבו טעמ' אחרינ' דכיון שאינם נבללים תולין בחלק המועט כמו במרובה אע"כ דז"א דאע"ג דאין נבללין מ"מ נתערבו ואין חלקו של כ"א ניכר איברא דבתשו' הר"ן סימן צ"ט קצת דהתם קאי שראובן הי' לו ממון שכבר נפטר ממס וממון שמחוייב במס ואח"כ נתן נדוניא וא"י מאיזה נתן וכתב שם שאם הי' ראובן מתעסק בכ"א מהממון הנזכר ביחוד ולא בללן הדבר שקול ותולין בחלק המועט כמו במרובה כההיא דירושלמי באילין אבנים והמע"ה ע"ש ולפמ"ש צ"ע דתיפוק לי' דזה הוי כמו לקח מן הקבוע שספק זה נולד במקום קביעותו והרי לראובן בעל הממון היה כ"א ניכר וידוע במקומו ובכה"ג לוקח מקבוע מיקרי וכמבואר בפוסקי' ויש לדחות וליישב:
אמנם דברי הירושלמי פ' שור שנגח לולי דברי הקדמונים שפירשו החילוק דבג סימן אינן יכולים להנטל כאחת הרבה מהן הי' נלענ"ד לפרש בדרך אחר ואציע לשון הירושלמי בב"ק תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הם חולקין והתני' באילין אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה כו' אבל סלעים דקות הם ואפשר לבלול לצאת ידי כולן כ"א נוטל לפי כיסו מה חמית מימר בגניבה אין קיימין או אינן קיימין אלא במשתייר א"ר יוסי בר בון ואפי' תימר בגניבה אין קיימין נמצאת מדת הדין לוקה הגע עצמך דהוה לדין חמשין ולדין מאה וחמשין נגנבו חמשין אשתכח דהדין דחמישיתי' לא מפסיד כלום עכ"ל והנה בפני משה כתב לפרש מה חמית כו' דמשתייר הדין נותן שכ"א נוטל לפי מעותיו שהן כאן בעין לפנינו אבל בהפסד גניבה אימא לך שנגנב מחלקו של א' כו' ולא ידענא מאי קאמר דכיון דהם חולקין המשויר לפי ערך ממיל' שההפסד הגניבה הוא לפ"ע ואם הכוונה במ"ש במשתייר ר"ל שלא הי' ההפסד ע"י הגניבה רק שפחתו בדרך משא ומתן דמיירי מיני' מעיקר' ג"כ צ"ע דהא להדי' מבואר דקאי אהך תוספת' דקתני בהו נגנבו כו' ונלענ"ד לפרש ע"פ מה שהבאתי לעיל דעת רוב הפוסקים דכל שאין כאן קבוע וידוע במקומו לא דיינינן בי' דין קבוע והטעם מבואר בדבריהם דכל שהוא בתערובות קי"ל דבטל ברוב ואין לדון בו קבוע ולפ"ז י"ל דהיינו דוקא לענין איסור והיתר וכיוצ' בזה דשייך על התערובות שם ביטול משא"כ לענין ממון דל"ש ביטול כמבואר בביצה דף ל"ט בסוגי' דהאש' ששאל' כו' מי שנתערב קב חיטין בעשר' קבין של חבירו יע"ש א"כ י"ל דאע"ג שנתערב ואינו ניכר איזה שלו ואיזה של חבירו מ"מ שם קבוע עליו כיון שאין נופל עליו שם ביטול כלל וכ"כ הר"ן בפג"ה ועוד פוסקים דהא דבב"ח חשובין לי' קבוע אע"פ שנתערב משום כיון דב"ח חשיבי ולא בטלי ממיל' הוי קבוע והתם הוי דרבנן משא"כ הכא דממון אין מועיל ביטול מה"ת שפיר יש לו דין קבוע והאי לחודי' קאי כו' אך כל זה דוקא כשכל א' עומד לעצמו ואם הי' ידוע איזהו שלו הי' לוקחו ומקפידין עליו משא"כ בדבר הנבלל ומתערב ואין מקפיד עליו איזה יכשר או זה או זה וכגון מעות שנותנין לכיס וכמ"ש התה"ד א"כ אע"ג דל"ש בי' שם ביטול שיצא מרשותו מ"מ ל"ש לומר שהוא קבוע וניכר במקומו שהרי אין מקפידין עליו והשת' קשי' במאי קאי בגניבה או בנשתייר דאז אחר המשוייר אנו הולכין ועליו אנו דנין א"ש הך חילוק' דלפי שהוא נבלל אין אומרין בו קבוע ומ"מ לא אמרינן כל דפריש כו' לפי שאין אנו דנין על מה שפירש רק על המשוייר לפנינו וכמש"ל ואי בגניבה אנן קיימין לדון על הנגנב משל מי נגנב א"כ דינא הוא דנימ' כל דפריש כו' וע"ז קאמר דאף בגניבה נמי דא"כ לקתה מידת הדין ור"ל דאדעת' דהכי נשתתפו מתחלה לזכות ולחובה וכמבואר מתשו' מהרי"ל סימן קס"ט ועיין בתה"ד סימן שי"ד ומה שיש לדקדק עוד על התה"ד מהירושלמי הנ"ל אין פנאי מסכים עמדי לעיין כעת וגם כי יצאתי מענין לענין באותו ענין וכתבתי הדברים שנתחדשו לי לפום ריהטא כדי להתלמד במ"א לכן ראיתי לקצר. ושוב אשיב למה שהתחלנו דגבי שתוקי ל"ש למימר שלקחה האשה מן הקבוע כיון שאין לה נ"מ מזה אם כשר או פסול הוולד ואמנם אפי' תימ' כיון דהיא שייכא בדת ישראל שפיר שייך בה הך דינא דלקח מן הקבוע מ"מ נ"ל דל"ש בנ"ד ומתחלה אבאר מ"ש התוס' בכתובות דף ט"ו ד"ה וא"ת דבנזיר כו' אבל הכא כי אזלו אינהו לגבה בשעה שאוסרה הרי הוא נייד ובשיטה מקובצת מבואר יותר וז"ל וי"ל דהכא כשפירשו מביתם ובעל בשוק אסרוהו וכשחוזרן לביתם לקביעותם כבר השלימו האיסור והניחוהו שאח"כ אין האיסור תלוי בהם אבל אשה כשחוזרת לביתה הרי האיסור שאוסרת בעלה בקרובותי' עדיין תלוי בה ומש"ה משני הדרא לניחות' וה"ל קבוע עכ"ל ולפ"ז קשה דהתינח לענין האיסור האשה שאחר שבא עליה שוב אין האיסור תלוי בו משא"כ לענין הוולד הא קיי"ל דאשה מתעברת לרע"א ולרע"ב ולרע"ג משום דהזרע נקלט לג' ימים וא"כ איכא למיחש שמא לא נקלטה הזרע תיכף רק ביום ב' וג' וכבר חזר הבועל לקביעתו וכיון שהאיסור תלוי בו גם אחר שבעל בשעה דנייד להך דנזיר דמי ואמנם בל' התוס' י"ל דס"ל דעיקר החילוק דבהך דנזיר הטעם משום דבשעה שזה רוצה ליקח אשה אמרינן הרי יש כאן אשה אחת אסורה שנקבעה פה וכל קבוע כו' וכאן ל"ש זה אבל מלשון השי"מ משמע דכל שעדיין האיסור תלוי בו והוא נעשה קבוע אמרינן ביה דין קבוע ואם לגבי הוולד נימא דהא בשעת ביאה אפשר שלא הי' מקום לספק על הוולד כלל והספק מתחיל משעה שהזרע נקלט ואז מי שהאיסור תלוי בו כבר חזר לקביעותו אך אחר העיון ז"א כיון שהזרע נקלט ברחמה של האשה זו פירשה מן הבועל ולא ידעינן מי הוא ובשעה שפירשה לא הי' בקביעות הו"ל כדבר הנמצא בשוק דקי"ל אם רוב ישראל חייב להכריז דודאי מן הרוב נפל וה"נ על הזרע הנפרש אמרינן שפירשה מן הרוב ולפ"ז הק"ל באזלא איהי לגבייהו דהא הוולד פירש וא"ל דכיון שהוא ביד האשה ה"ל כלקח מן הקבוע ז"א דע"כ לא אמרינן הכי אלא היכא שנולד הספק במקום הקביעות משא"כ אם בשעה שלקח לא הי' מקום לספק זה כלל רק עכשיו נתחדש הספק אחרי שפירש ממקום הקביעות ובזה אין שייך לומר שנולד הספק במקום הקבוע לדונו כמחצה ע"מ וכה"ג כתב הרב המגיד פ"ב מהל' שבת וז"ל וא"ת אכתי פשיטא דזה כט' חנוית מוכרות בשר שחיטה כו' ספק אסור מדין קבוע י"ל דהתם אירע הספק בקבוע אבל כאן בעת פרישתו ספיקו אם הי' ישראל או עכו"ם לא צריך לנו בדבר ולא נפל לנו ספק עד שנפלה מפולת בחצר אחרת והרי זה דומה לנמצא שנלך אחר הרוב וקצרתי:
אולם בעיקר הקושי' שעמדו עליו הגדולים חקרי לב הגאון נ"ב ז"ל והגאון בספר כתובה ני' ולענ"ד מקום הניחו לי להתגדר בו שהדבר ברור דע"כ לא אמרינן כל דפריש כו' אלא בדבר האסור מצד עצמו ויש לפנינו קביעות או תערובות מן רוב ומן מיעוט ופירש א' משם אמרינן דהאי דפריש היה בתוך הרוב ומשם נפרש ובא לכאן וכגון ט' צבורין וחניות וכדומה משא"כ בדבר שאין בו ספק מצד עצמו ומעולם לא חל עליו שם רוב ומיעוט והוא לא היה בתוך הקביעות כלל רק שמחמת סיבת הקבועים שנגעו בו וכדומה נופל לנו ספק עליו א"כ איך שייך לומר דפריש מרוב' או ממיעוט' שהרי לא היה בכלל הרוב או בכלל המיעוט לעולם רק שאנו באין לדון עליו מצד הסיבה שנאסר מחמתו והרי הדבר האוסרו עדיין הוא קבוע במקומו ולא פירש מקביעותו ובכה"ג שיט' דאמרינן כל קבוע כמע"מ והגע עצמך אם היה לפנינו תשעה סכינים בדוקים וא' פגום והוליכו בהמה אצל סכין ושחטוהו ולא נודע אם בבדוק או בפגום ושוב אח"כ פירשה הבהמה משם ה"נ נאמר כל דפריש כו' דהא על הבהמה לא היה מקום לדון עליו רוב ומיעוט כלל ואין הספק על הבהמה מצד עצמה רק מצד הסכינים שנשחטה בהם והרי הסכינים היו קבועים במקומם וזה מבואר ג"כ בט' שרצים וצפרדע א' ביניהם כו' דבריה ספיקו טמא דהו"ל קבוע אע"פ שהטהרות שנגעו כבר פירשו משם מ"מ אנו דנין על הדבר שבא הספק מחמתו והרי השרצים קבועים במקומם וזה פשוט ומעתה בנ"ד אי אזלא איהי לגבייהו פשוט' דהו"ל קבוע ואע"ג דהוולד פירש ממקום הקביעות למקום אחר אין בכך כלום שהרי אין אנו דנין על הוולד מצד עצמו רק מצד שאנו מסופקין אם נולד מטיפה כשרה או מטיפה פסולה לפי שאין ידוע למי נבעלה אם לכשר או לפסול א"כ איך שייך בזה מרוב' פריש שאותו תינוק לא היה קבוע מתחלה בין הרוב והמיעוט כלל והסיבה שאנו דנין עליו דהיינו הכשרים והפסולים עדיין הם קבועים במקומם והרי זה כאילו דנין עליו אם נגע בכשר או בפסול שאע"פ שהנוגע פירש מ"מ יש עליו דין קבוע וכההי' דט' שרצים כו' והדברים ברורים וקילורים לעינים בס"ד:
ולפ"ז החילוק בין אסופי לשתוקי מבואר דבשלמ' באסופי דמיירי שנמצ' בשוק וא"כ מדאוריית' אמרינן הלך אחר רוב תינוקת שבעיר שהם כשרים וכמ"ש התוספת גבי תינוק מושלך דלא חשיב קבוע כיון שלא נמצא בבית משא"כ גבי שתוקי שהוא בבית אצל אמו א"כ ל"ל אז הלך אחר רוב תינוקת ומרובא פריש שהרי לא פירש כלל והוא קבוע ועומד בביתו כמו שאר תינוקת ואין לנו להסתפק בו אם יש בו לילך אחר הרוב רק מצד שנדון עליו בעצמו מאיזה מקום אנו באין על הוולד להכשירו או לפוסלו ואז שפיר אמרינן דאם אזלי אינהו הו"ל רוב ואם אזלא איהי הו"ל קבוע שאע"פ שהאשה חזרה לביתה מ"מ לא מיקרי הוולד פירש כמ"ש שהרי הוולד מעולם לא היה במקום הקביעות בתורת רוב ומיעוט שנאמר עליו שפירש מן הרוב והפסולים והכשרים שאנו דנין על הוולד מחמתם במקומם הם קבועים ועומדים ושפיר אמרינן כל קבוע כמע"מ דמי:
ולפ"ז מיושב מה שהקשיתי דשמא לא נקלט הזרע בשעת תשמיש וא"כ לא נולד הספק אלא אח"כ כשפירש ונימא דכל דפריש כו' וכדין מוציא מציאה בעיר שרובה ישראל או עכו"ם ולפי מ"ש י"ל דל"ש בזה לומר שפירש מן הרוב כיון שהדבר הקבוע בעצמו לא פירש ממקומו רק הזרע הנבדל ממנו במקום הקביעות עצמו ואז אף אם פירש אח"כ למקום אחר לא אמרינן ביה מרובא פריש ולפ"ז יצא לנו דין חדש בחבורה ישראל ונכרים קבועים ונאבד מהם איזה דבר במקום הקביעות אף שנתגלגל אח"כ למקום אחר דלא אמרינן ביה מרובא פריש ומכ"ש אם המוציא מצאו במקום הקביעות עצמו דאמרינן ביה כל קבוע כו' כמו באזלא איהי לגבייהו ובזה נלענ"ד ליישב קושית התוספת בב"מ דף כ"ד שכתבו בד"ה כי קאמר רשב"א ברוב נכרים וא"ת א"כ מה צריך טעם שהבעלים מתייאשים ת"ל דיש לתלות דמנכרים נפל דרוב' נינהו כו' ולפמ"ש י"ל דנ"מ אם מצא במקום שהרבים מצוים במקום קביעותן וא"כ אף דאיכ' רוב נכרים הא קי"ל כל קבוע כמע"מ דמי ואע"פ שפירש מן בעל האבידה זה לא מיקרי פירש כמ"ש ולכך הוצרך לטעמ' שהבעלים מתייאשים דמ"מ מתייאש שמ' הנכרי מצאו וכדאמרי' בראה סלע שנפל כו' ועוד יש לפלפל עפי"ז בכמה סוגיות ואין הפנאי מסכים כעת:
ולפמ"ש לכאורה יש לתמוה על המג"א סימן רצ"ח ס"ק י"ג שהקשה בהא דאם רוב ישראל כו' דהא הו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ וכתב שי"ל שהאור פירש מיקרי ולפמ"ש ז"א שהרי האור אינו ענין בפ"ע שנופל עליו הספק רק עיקר הספק על הנרות ע"י מי הודלק והרי הנרות קבועים במקומם ולא יצאו מקביעותם ואיך שייך לומר על האור כל דפריש כיון שלא היו בכלל רוב ומיעוט כלל. ובתשובה א' כתבתי דסברות המג"א דהאור פירש מיקרי יש לו סיוע מדברי המרדכי פ"ק דחולין הקשה לי מורי רבינו יקר דהא עיקר האי קרא בסנהדרין כתיב והן קבועים בלשכת הגזית ותירץ דל"ש קבוע אלא היכא דאיכ' ספיק' לברר הדבר כו' ועוד דאין עושין מעשה בגופן אלא אחר הדיבור הנבדל והנפרש מפיהם הו"ל כבשר הנפרש ונמצ' דכל דפריש כו' עכ"ל וכ"כ ברוקח סימן תס"ז דלגבי סנהדרין דאזלינן בתר רובא דדבור' נייד כו' וה"נ כיון דלאורה הוא צריך כפירש מיקרי כו' והארכתי שם בזה ולפ"ז מוכח מדברי המרדכי דאף בכה"ג שהסיבה שנופל הספק על ידו לא פירש ממקומו וכגון סנהדרין אפ"ה מיקרי פירש להך תירוצ' וכן מוכח לענ"ד ממ"ש אא"ז רמ"א בסימן ק"י סעיף ו' ואם נתערבה תרנגולת טריפה בכשירות ונמצא ביצה ביניהם רביצ' מותרת וכתב המנחת יעקב כלל מ"ג סק"ד דלרבותא נקט שנתערבה דהיכא דלא נתערבה פשיטא שהביצה מותרת דליכא למגזר שמא יקח מן הקבוע מאחר שניכר האיסור במקומו כו' וכן מבואר מדברי האו"ה שער ך"ו וז"ל וכן אפילו אם היא טריפה בודאי ויש רק ב' תרנגולים אצלה בחצר כולה הביצים כשרים אפילו בלי תערובת דביצים הנמצאים הו"ל פירש וכל דפריש מרובא קא פריש והכ' ליכא למגזר שמא יקח מן הקבוע מאחר שניכר האיסור במקומו כדאיתא לקמן כו' עכ"ל הרי מבואר דאף בכה"ג שהקבוע נשאר במקומו מ"מ מה שפירש ממנו אמרינן דפריש מרוב' ונראה דס"ל דל"ד לט' שרצים כו' שהטהרות הנוגעים בה מעלמא אתו ול"ש מרובא פירש כיון שמעולם לא היה בתוך הקביעות כלל ול"ש ביה רוב ומיעוט משא"כ הכא דבאמת גם הדבור או הביצה היה נכלל בתוך הקבועים ועתה פירש הו"ל כאלו נחתך אבר מא' מן הקבועין ופירש דאמרינן ביה מרובא פירש דמה לי פירש כולו מה לי מקצתו וה"נ הך דיבורא או הביצה כאבר מן הקבוע דמי ואמרינן דפריש מרובא ולפ"ז בההיא דנ"ד שטיפת הזרע פירש' מאחד מן הקבועין דינא הוא למימר גביה דמרוב' פירש ודמי ממש להך דינא דביצה מן התרנגולת וכן הדין לענין קביעות מנכרים וישראלים ונאבד מהם דאזלינן בתר רובא אמנם לולי דבריהם היה נלענ"ד שאע"פ שיש לחלק בין ההי' דט' שרצים כו' מ"מ הסברא נכונה מצד עצמה דבכה"ג הו"ל קבוע ואין זו דומה לאבר שנחתך מא' מן השרצים שאע"פ שגוף השרץ נשאר במקומו פירש מיקרי דהתם בעוד שהיה האבר במחובר ג"כ היה עליו שם רוב ומיעוט ועתה שפירש אמרינן מרובא פריש משא"כ בביצה ובכגוונא דנ"ד שכל זמן שלא יצא לאויר העולם לא היה נופל עליו לא שם קביעות ולא שם פירש שלא היה עליו שם מציאות הספק שנדון בו דין קביעות או פי' רק עתה שיצא לאויר העולם אנו מתחילים לדון עליו ועתה במקום מציאות הוא שנתחדש לנו הספק הרי אנו צריכין לדון על הסיבה שהביא מציאות זה לעולם והרי ענין סיבת הספק האיסור וההיתר ניכר וידוע במקומו ויש לדון בו דין קבוע ונלענ"ד להביא ראיה ממה דאמרינן בע"א דף ל"ט גבי חלב שחלבו נכרי כו' ישראל יושב בצד עדרו של נכרי ונכרי חולב ומביא לו כו' ואי דאיכא דבר טמא אמאי לעולם דאיכא דבר טמא וכי קא חזי ליה כו' וכן פסקו כל הפוסקים והשתא קשה נהי דאיכא דבר טמא כיון שרוב הבהמות שבעדר זה הם טהורות והישראל אינו לוקח בעצמו רק מה שהנכרי הביא לו והו"ל כנמצא ביד נכרי דאמרינן מרובא פריש ולא מן המיעוט כלל וא"ל דמ"מ הו"ל כחלבו נכרי ואין ישראל רואהו דמיתסר מדרבנן ז"א דלא מיבעיא להפוסקים דס"ל הטעם משום גילוי דל"ש הכא דמה בכך שיש דבר טמא בעדרו אלא אפילו למאי דמפרש הטעם משום תערובות מ"מ היינו דוקא בסתם חלב שחלבו הנכרי דליכא רובא דטהורים וכמבואר בש"ג שבמרדכי פ"ב דע"ז דף שע"ב וז"ל פג"ה אמרינן מקולין כו' ופירש הר"י מנקולין דמכחו יש להקל במקומות שלנו דרוב גוים החולבים בהמות אין חולבין אלא טהורות כו' וכי אמרינן שחלב גוי אסור היינו במקומות של חכמים שהיו רוב גוים חולבין בהמות טמאות דהוו נפישי כו' עכ"ל:
וכן מבואר באו"ה כלל מ"ה וז"ל ומיהו בחותם א' מותר ואע"ג דבודאי חלב טמא אסור מדאורייתא מ"מ מאחר דרוב חלב המצוי בינינו הוי חלב טהור ואף אם היה בה חלב טמא היה רק ע"י תערובות כו' הוי סתם חלב רק דרבנן כו' ואין להתיר סתם חלב של עכו"ם מטעם רוב כמו שאנו מתירין לקנות ביצים בלתי בדיקה כו' דדוקא ביצים רובן כשירים כו' משא"כ גבי בהמות שפירש הכתוב בכשרות לפי שרובן טמאין עכ"ל הא קמן דרובא ל"ש בסתם חלב אלא דמ"מ אינו רק מדרבנן לפי שאין לחוש רק לתערובות וא"כ היכא שאין בעדר הנכרי רק דבר טמא א' נימא כל דפריש מרובא ואפילו תערובות מהטמא אין כאן ומאי פריך אי דאיכא דבר טמא אמאי וגם למסקנ' ל"ל לאוקמי דכדקאי חזי ליה אלא ע"כ דבכה"ג שידוע להישראל שהנכרי חולב חלב זה מן העדר שיש בתוכו דבר טמא וא"כ לענין העדר גופיה אם היה הנכרי לוקח מהם הו"ל כפירש בפנינו דלא אזלינן בתר רובא א"כ ה"ה כשלקח החלב דהו"ל כפירש לפנינו מן הקבוע דהא חלב זה בא מכח העדר והרי גופיה עדיין קבוע במקומו איברא דאיכא לדחויי דהתם ודאי הוי נולד הספק במקום הקביעות כיון שהישראל יושב בצד העדר והעכו"ם הולך לחלוב שם והו"ל לענין החלב גופי' כפירש לפנינו ואם היו שלא בפני הישראל אי לאו דאסור משום חלב גוי סתם באמת היינו הולכין אחר הרוב ועוד י"ל דשאני התם שידוע שדרך העכו"ם לחלוב כל הבהמות שבעדרו הלכך לא אזלינן בתר רובא בכה"ג וכ"כ בהגהת או"ה שבסוף הספר לענין הביצים דלעיל שכתב באו"ה דמרוב' פריש וע"ז כתב וז"ל או שמא ל"ש מרוב' פריש דודאי כל א' מטילה ביצים כמו חבירתה משא"כ בחניות שאפשר שלא פירש ממנו כלל עכ"ל (ומ"ש בהג"ה שם או שמא כל א' מטילה כו' נראה שהך הג"ה קאי אדלעיל אספק טרפה ושני הגהות הם ונתחברו בדפוס בטעות ועיין בש"ך בכללי ס"ס דין ה' דמייתי מהגהות הך רישא דאו שמא כו' ומפרש אותו בניחות' וס"ל לפרש דיש חילוק בין דין לדין המבואר באו"ה דשם מיירי שהספק על הביצים ע"ש ואני תמה שהדבר פשוט דהך או שמא הוא בא לחלוק על האו"ה ולומר דמ"ש בהך דינא אינו מוכרח שי"ל כיון שכ"א מטילה כו' לא הוי ספק בענין א' וכן מבואר שם בלשון הגהות שם כמה פעמים דהך או שמא הוא שאילה ובא לחלוק על האו"ה יע"ש ואין כאן מקומו להאריך) מבואר מזה כיון דגם הטריפה ודאי מטילה ביצים לא אמרינן דפריש מרובא רק היכא שאפשר שהמיעוט לא פריש כלל כגון בחניות וצ"ע על הפוסקים שלא הזכירו מדברי הגהות או"ה אלו ומשמע מדבריהם דדברי האו"ה הם מוסכמים בלי חולק כלל (תשובה זו כתבתי לש"ב הרב כ"ש מוהר"ר יצחק פרענקיל ז"ל בימי חורפו ואח"כ עלה ונתעלה ואתעבדי אילן רב ונתקבל לאב"ד בטיסמניץ אן בעו"ה לא ארכו לו שם הימים וחל"ש במיטב ימי עלומיו תנצב"י ותשובתי היתה באריכות אך כי שלחתיו ליד הרב הנ"ל ז"ל בלא העתקה על סמך שישלח לי העתקה אבל לא באה לידי והעתקתי קצת ממה שנשאר בידי מרשימת השכלת בראשית):
דברי שארו הק' אפרים
שאלה ו חסרה