בית אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק
שו"ת · סימן י
בנידון אשה איטקע בת בנימין מקרינק שהיתה נשאת לאחד מעניים ממהדורי פתחי במקום שאין מכירין אותן ומת במקו' שאין מכירין משפחתו כלל וכפי הגב"ע מהבדצד"ק סלוצק הנכתב טוב מנחם צ"ח שהבעל אמר קודם מותו כ"ט אדר צ"ו ששמו משה בן חיים בן בער וגם האשה אמרה שכל השבעה שנים שהיתה אשתו החזיק שמו משה בן חיים ואמר קודם מותו שהיה לו אשה מכבר וגרשה ולא הי' לה בנים ממנו וזו האשה איטקע הנ"ל היא אשתו השני' וגם ממנה לא הי' לו בנים כי נפטרו הבנים קודם מותו ואמר שהוא מפה ק"ק ביאליסטאק וזה ל"ד שנה שעקר דירתו מפה בעת שבא מלכות רוסיא במדינתינו שהוא ערך הנ"ל והי' אז בן י"ג שנה כשנסע מאביו והי' לו שני אחים קטנים בפה והאיש הנ"ל הי' מסומן קצת שהי' קאליקע על יד ורגל ואמר שנעשה קאליקע אחר פרידתו מפה וכל אותן הל"ד שנה הי' עובר אורח ממהדורי פתחי והאשה הנ"ל באה פה לחקור אחר אחי בעלה הנ"ל וזה שנה ויותר אשר נחקר פה ולא נמצא איש כזה בשמות האלו שיהי' לו אחים בפה רק פה אמרו שאחד שהי' שמו הילל בן חיים בן הילל עקר דירתו מפה ערך זה וגם נשמע עליו שהי' קאליקע על יד ורגל אבל בשם משה בן חיים בן בער לא נמצא כן פה"ק אחר החיפוש. רק אולי שינה שמו מחמת שלא הי' נכתב גם האשה אמרה שפעם אחד פגע בו א' מפה ששמו אייזיק ואמר שהוא אחיו והכחיש אותו ואמר שאינו אחיו וגם אחיו אייזיק הנ"ל אמר ששמו של המת הילל והכחישו אז ואמר ששמו משה זהו תוכן הענין וקצת אמרו בפה מה ששינה שם אבי אביו לשם בער כי אם נאמר שהי' שמו הילל והוא בן חיים הידוע פה ושם אבי אמו הי' בער והחליף שם אבי אביו בשם אבי אמו ועכ"פ כפי שהחזיק א"ע בשם משה כמה שנים לא נמצא איש כזה פ"ק שיהי' לו אחים אחר החקירה והדרישה והחיפוש ועתה באתה האשה הנ"ל לפה ושואלת ומבקשת האם יש למצוא היתר ע"פ דתה"ק לכבלי עיגונה והיא רכה בשנים ואם לא ימצא ח"ו היתר תהי' עגונה כל ימי' ע"כ בעז"ה אנכי הצעיר זעירא דמן חברי' באתי לחקור פה את משפט האשה הנ"ל ומלאכת שמים הוא וזה החלי בס"ד:
א
אם לא הוחזק באחים ובנים במקום שאין מכירין אותו אם נאמן לאוסרה תנן קדושין ס"ד א'. מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ומוקי אביי מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים א"נ. והנה הרא"ש בתשובה כלל נ"ב סי' ה' כתב אם אמר אחי' של האשה שהי' באשכנז וראה שם אחד שאמר שהי' אחיו והוא לא הי' מוחזק באחים ועתה מת בעלה והיא רוצה להנשא דמותרת לשוק ואפי' עד כשר לא היינו חוששין לדבריו כל היכא דאיתחזק התירא. וכ"כ הטור בסי' קנ"ז לא הי' מוחזק באחים ואמר יש לו אחים א"נ. בא אחד ואמר אני אחיו א"נ ואפי' ע"א מעיד עליו שהוא אחיו א"נ. וכן בשו"ע סעיף ו' לא הי' מוחזק באחים ואמר יש לי אחים א"נ בא אחד ואמר אני אחיו א"נ ואפילו ע"א א"נ להוציא מחזקתה. והנה פשט לשון הש"ס ושו"ע וטור משמע דלשון דלא מוחזק באחי דלא נודע לנו שיש לו אחים כגון במקום שאין מכירין אותו עכ"ז נקרא חזקת היתר שאינה זקוקה ליבם ומותרת לשוק והנה מהרי"ט בתשובה ח"א סי' פ"ב כתב דהיכא דבא בארץ רחוקה ולא ידענו מאיזה עם הוא ונשא אשה ואח"כ נתגלה ע"י ע"א שיש לו אחים לא נקרא לא אתחזק באחים ודן בזה מחמת ארבעה ראיות דמחזיקין מאיסור לאיסור והנידון של תשובת הרא"ש התם חזקה אלימתא איכא כמו שכתב שישב שם כמה שנים ומעולם לא נראה ולא נשמע לא מפיו ולא מפי זולתו שהיו לו אחים זו חזקה ברורה דקי"ל סוקלין על החזקות כו' אף כאן הואיל וכמה שנים לא נשמע לו אח בחזקת שאין לו אחים עומדת וכך הם דקדוק דברי הרא"ש שכתב מילתא דפשיטא הוא כיון שהאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה עומדת ולא אמר בחזקת היתר לשוק עומדת כן הוא תורף דעת מהרי"ט ובספר שב שמעתא שמעתא ה' פ"ב דחה ראיות מהרי"ט גם בשו"ת נו"ב מ"ת סי' קמ"ה מחלק אה"ע כתב וז"ל וכל דברי מהרי"ט בח"א סי' פ"ב לא נהירין לי כמ"ש בתשוב' אחרת ובפרט שהוא רוצה לפרש שגם הרא"ש מהאוסרים ולדעתי בודאי הוא מן המתירין וכל דבריו בדברי הרא"ש אין מתקבלים על הלב ואיזה זמן תגביל בה וכן מ"ש משילהי נזיר אין ראי' כו' יעו"ש וכן בסי' קמ"ד כתב אבל עכ"פ העשרים חתומים לאסור במהרי"ט אין ראיה שהרא"ש ושו"ע אוסרים ששם הי' שני עדים לאסור ששמעו מפי שנים עדים לכן אין מהם ראיה יעו"ש וכתב עוד הנו"ב סי' קמ"ה שאף לדעת הסוברים ביו"ד סימן נ' שספק שנולד מחיים לא מהני חזקה היינו דוקא באופן דמיירי התם דמעולם לא הי' לה חזקת היתר לגמרי שתמיד משעה שנולדה הי' עליה איסור שאינו זבוח אבל זו בשעה שהיתה פנויה היתה מותרת לגמרי וגם כו' גם כשנשאת לא סר מאתה חזקת שאינה זקוקה לייבם וגם מיישב קושית הב"ש מהא דסי' קכ"ז ביו"ד בדבר דלא אתחזק לא היתר ולא איסור ע"א נאמן ולהנ"י דס"ל אם אינו מוחזק בבנים לא הוי בחזקת דאין לו בנים וצריך ישוב מדוע אין ע"א נאמן בלא אתחזק באחים ומתרץ הנו"ב דשם לא הי' חזקת היתר ביו"ד אבל לאפוקי כאן שהי' לה חזקת היתר כשהיתה פנוי' גם בלא הוחזק בבנים אין חזקת היתר מסייע אדרבה חזקת היתר סותר אבל בלא הוחזק באחים חזקת היתר מסייע וסיים דאף הב"ש בשם הנ"י לא החמיר כ"א בע"א מעיד שיש לו אחים אבל באין שם עד כלל לא החמיר הב"ש יעו"ש והנה הש"ש בשמעתא ה' פ"ה סיים בעיקר הדין ראיה למהרי"ט מהא דמקשה התוס' בפרק ד"א תינח כנס ואח"כ גירש כו' אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הוי בחזקת היתר לשוק כו' ואי נימא אפילו באשה דמעולם לא אתחזק באחי נמי הוי בחזקת היתר לשוק ומוקמי לה אחזקת היתר שהי' לה קודם שנשאת א"כ גם בגירש ואח"כ כנס נמי הוי בחזקת היתר קודם שנשאת ע"ש כל פרק ה'. והנה באמת אין כדאי להוכיח דין מקושית התוס' כיון שהתוס' מתרצים בלא"ה שפיר דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק אף בגירש ואח"כ כנס דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה והתו' שינוי' רוויחא מתרצים וגם בלא"ה יש לחלק בין גירש ואח"כ כנס ובין היכא דלא אתחזק באחים לפי קושית התו' דשם הרי יש לו אח רק דאנו רוצים להתיר מחמת ספק צרת ערוה א"כ הוי ספק בלא חזקה אבל בלא הוחזק באחים הרי הספק הוא על הזיקה אם יש לו אח והרי היא בחזקת שאינה זקוקה ליבם כיון שלא נודע לו אח כלל וכיון שמפשטא דש"ס משמע דלא מוחזק באחי כשאינו נודע לו אח הוי חזקת היתר שאינה זקוקה ליבם והיא בחזקת היתר לשוק ויש לחלק בין הנושאים מנ"ל לבדות חומרא מלבינו ובגוף הסברה של מהרי"ט דמחלק בנידון דתשו' הרא"ש הוחזק כמה שנים ולא נשמע לו אח זהו חזקת היתר אבל היכא שלא נודע באחים במקום שאין מכירין לא וי חזקת היתר והנה ענין חזקה זו דלא נשמע שיש לו אח בלי ספק אין להגביל ל' יום כמו בהוחזק שמו בעיר ל' יום דש"ס ב"ב קס"ז דשם החזקה בפעולה קריאת שמו אבל להחזיק בשלילה אין נופל על זמן קצר כזה א"כ איזה זמן יגביל שיפול ע"ז חזקה בשלילה מדלא נשמע שיש לו אחים בזמן מרובה ואיזהו זמן מרובה וזהו כוונת הנו"ב שם בתשו' איזה זמן יגביל:
וראיתי בתשובת חמדת שלמה מהגאון מוורשא זצ"ל בתשו' אה"ע סי' י"א בשם הגאון מליסא שהביא ראי' לסברת מהרי"ט מהא דאה"ע סי"ט שנים שבאו ממדה"י והוחזקו עצמם בש"ב אם הוחזקו בעיר ל' יום ה"ז חזקה וגם הגאון מוורשא העיר ע"ז בסי' י"ב דף ט"ו ב' דאינו דומה מה שהוא ע"י מעשה לשלילה יעו"ש ועכ"פ כיון שאין לדמות לחזקה דל' יום דש"ס א"כ איזה זמן נגביל על חזקה דשלילות מדלא נשמע ונתת דבריך לשעורין לפי אומדן. א"כ מזה נראה ברור דאין הטעם של תשו' הרא"ש משום דשהה כמה שנים רק כיון דלא נודע לנו באחים במקום שאין מכירין הוי חזקת היתר ואין ע"א נאמן וכמ"ש בתשו' מהריב"ל סי' י"א אפילו באחד שבא ממרחקים הוי בכלל לא אתחזק באחים ואפי' הי' נשמע כמה פעמים בחיי אחיו ועיין תשו' חמ"ש הנ"ל סי' ט"ו כ"א ב' שהביא כן בשם מהריב"ל א"כ יש לנו רב גדול דמסייע להנו"ב דלא כמהרי"ט וכן יש להוכיח בבירור מהרי"ף והרמב"ם דהרי"ף לא הביא רק המשנה כצורתו האומר יש לי אחים א"נ ולא הביא אוקמתא דלא מוחזק לן באחי ובני ש"מ דסובר דאף דהוחזק דל"ל בנים עכ"ז א"נ לומר יש לו אחים ואם איתא דבעינן שיהי' הוכחה דל"ל אחים הו"ל להרי"ף להביאו ולחלק בין זמן מרובה ובין מי שבא ממרחקים אלא מדסתם הדברים נראה דאינו מחלק וכל שלא נודע באחים הוי חזקת היתר וא"נ וכ"מ מלשון הרמב"ם פ"ג מיבום האומר זה אחי או שיש לו אחין א"נ לאסור את אשתו ולהניחה זקוקה ליבם שהרי זה מתכוין לאוסרה לאחר מותו עכ"ל ולא הגביל שום זמן משמע דבכל ענין שלא נודע לו באחים במקום שאין מכירין אותו אף דעומד לנגדינו אחיו ואמר זה אחי א"נ ש"מ דזהו עיקר החזקה כיון שלא נודע באחים במקום שאין מכירין הרי היא בחזקת היתר דלא כמהרי"ט וטעמו של דבר דהיכא דאינו ידוע אם יש לו אח הוי חזקת היתר. ולא אמרינן להחזיק מאיסור לאיסור נ"ל בס"ד והוא כי כל ענין מחזיקין מאיסור לאיסור יש במציאות ששני אסורים יהיו חלים כאחד כגון שנולד ספק טריפה מחיים או דוגמת הראי' שהביא מהרי"ט מהך דסוף נזיר ירד לטבול ונמצא מת בקרקע שחזקת הטמא טמא אף דטומאה קמייתא טהרה ע"י טבילתו במקוה מספיקא מחתינן ליה טומאה אחריתא לבד הדחיות שכתב הש"ש והנו"ב כנ"ל עכ"ז הם שני עניני טומאה ובמציאות ששניהם יהיו חלים כאחד ע"כ אמרינן מחזיקין מאיסור לאיסור אבל בחזקת זיקת היבם לאסור אכ"ע א"א במציאות שיבואו שני האסורים יחד הא כל זמן שהבעל חי הרי היא אסורה מחמת איסור א"א ואסורה אכ"ע ועל היבם בעת מיתת הבעל שסר איסור א"א ונתרוקנה מרשות הבעל אז חל הספק אם אסורה לעלמא משום יבמה לשוק וא"א לאיסורים של א"א ויבמה לשוק לחול כאחד בשום אופן כשסר איסור א"א לגמרי אז התחיל איסור זיקת היבם וכיון שאנחנו מסופקים מעת הקדושין עד אחר מיתת הבעל אם יש לו אח הרי הספק הוא שפיר בעת שהי' לה חזקת פנויה שמותרת לכ"ע מהני שפיר חזקת היתר דמעיקרא לאחר מיתת הבעל להעמידה בחזקת שאינה זקוקה ליבם ומותרת לכ"ע כמו שהיתה קודם הקדושין ואין שייך סיוע כלל של איסור א"א לאיסור יבמה לשוק כיון שאין באפשרות שיהיו שניהם כאחד ואיסור א"א כבר אזדה וא"א לצרפם יחד א"כ מעמידין אותה על חזקת דמעיקרא קודם קדושין ואין אמצעית איסור א"א שהי' בינתים מועיל כלום אחר מיתת הבעל לסייע לאיסור יבמה לשוק. ואף גם אם הי' מוחזק באח ונפל ספק אם מת שהאשה בחזקת זקוקה ליבם אינו מחמת סיוע של איסור א"א שהי' לה מקודם רק מחמת חזקת חי של האח היא בחזקת זקוקה ליבם א"כ כל שאנו מסופקים מתחלת הקדושין ולעולם אם יש לו אח במקום שאין מכירין את הבעל הרי מעמידין אותה אחר מיתת הבעל בחזקת היתר דמעיקרא של קודם הנשואין ואיסור א"א דבינתים אינו מזיק ואינו מועיל כלום לצרף כיון דאין במציאות שיבואו שני האיסורים יחד וזה ברור ואמת. והנה בלי ספק דגם למהרי"ט ע"כ מפרש דהך דקאמר אביי בש"ס על המשנה דלא הוחזק באחים ולא בבנים דמיירי בסתם שלא נודע באחים ואינו מחמת הוכחה דשהה כמה שנים דהוי כמו חזקה דהרי כתב המהרי"ט בעצמו באותו תשובה ראי' מהרשב"ם לשיטתו דכ' נהי דכי לא אחזיק באחי ולא בבני שהוא מטעם ס"ס כדכתב הוא ז"ל לעיל שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו שמא גם אחים אין לו משום הך טעמא הוא דשרינן לה ולא מטעם חזקה כלל הילכך כי אתי ע"א אמאי לא דלא מוחזק באחי דלא נודע וליכא הוכחה דאל"כ הרי איכא חזקה כמו שמפרש בעצמו התשובת הרא"ש מחמת חזקה דשהה מהמנינן ליה עכ"ל הרי בבירור דגם למהרי"ט מפרש בש"ס כמה שנים ואז אין ע"א נאמן א"כ לפ"ז רש"י ורז"ה שפירשו בקדושין אמר יש לי אחי ואין לי בנים לאו כל כמיני' דמפקינן ליה מחזקה עכ"ל. ע"כ דלא כמהרי"ט וס"ל דבסתם דלא נודע באחי הוי חזקת היתר אף דליכא הוכחה א"כ לפ"ז הרי יש לנו עמודי התורה אשר כל בית ישראל נשען עליהם הרי"ף ורמב"ם ורש"י ורז"ה והרא"ש בתשובה כאשר ביארנו והטוש"ע כולם ס"ל בסתם היכא דלא נודע באחי הוי חזקת היתר וכהסכמת מהריב"ל והגאון בנו"ב וכ"נ הסכמת הגאון החסיד מוהרא"ו בביאורו לאה"ע ס"ק ט"ז:
ב
לבאר בס"ד דעת רש"י שכתבנו דס"ל אם לא נודע באחי הוי חזקת היתר אם דעתו ז"ל מסכמת להטוש"ע באם ע"א מעיד דאית ליה אחים דאינו נאמן והנה הב"ש בס"ק ז' כתב וז"ל ולהנ"י שהבאתי בסי' הקודם דס"ל אם אין מוחזק בבנים לא הוי כחזקת דאין לו בנים צריך ישוב הא ס"ל בכה"ג לא הוי חזקה א"כ למה אין ע"א נאמן. מיהו מרש"י ור"ן יש לדייק כל שלא אמר יש לי בנים אף שלא אמר יש לי אחים והוא לא הוחזק באחי ובני ובא אחד ואמר אני אחיו חוששין לדבריו א"כ כ"ש ע"א יכול לאסור לפ"ז י"ל דהנ"י ס"ל באמת כן וס"ל כהני פוסקים כל כה"ג לא הוי חזקת היתר לפ"ז י"ל דהם פליגי על הי"א שהביא בסי' הקודם דאף נגד העדים האומרים יש לו אחים נאמן לומר יש לי בנים דהא הטעם די"א דא"נ מאחר דאינו מוחזק בבנים ועדים אומרים דיש לו אחים נעשה כודאי דהיא זקוקה ליבם עכ"ל הארכתי בלשונו לפי שיש לנו בס"ד דקדוקי דברים בכל מש"כ בס"ק זה והנה מ"ש להנ"י דס"ל כל שלא הוחזק בבנים לא הוי כחזקת אין לו בנים א"כ ס"ל דלא הוחזק באחים לא הוי חזקת היתר לבד ממ"ש באות א' בשם הנו"ב נדחות זאת עוד כתב בס' בית מאיר וכן הגאון מווארשא בספרו שו"ת חמ"ש הנ"ל בסי' י"ב דף ט"ו ב'. דיש לחלק דלענין דלהוי מעיז בטענתו אינו דומה לא אתחזק בבנים כמוחזק דל"ל בנים דהוי מעיז אבל חזקת היתר הוי שפיר בלא אתחזק יעו"ש עוד נראה לומר דלא דמי לא אתחזק בבנים ללא אתחזק באחים דבבנים לא הוי רק ספק א' אי אית ליה בנים בין זכרים בין נקבות אבל באחים הוי רובא מחצה נקבות ומיעוט מפילות ע"כ הוי חזקה מחמת רובא וכפי שיתבאר בס"ד לקמן א"כ גם הנ"י ס"ל דאין ע"א נאמן בלא אתחזק באחי לאסור כפסק השו"ע ומ"ש מרש"י ור"ן הנה בודאי פשט לשון רש"י מבואר דהוי חזקת היתר כנ"ל באות א' אלא דעיקר הוכחת הב"ש מדכתב רש"י קדושין ס"ד בדה"מ דלא מוחזק לן באחי ולא בבני וקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם הילכך אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא הוא דקא מוקים לה הילכך נאמן ואי אתי אח לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא אנא לאו כל כמיניה דאהני דבור לחזקה מזה לשון רש"י דייק הב"ש דוקא שבא אח לאחר שאמר יש לי בנים אבל אם בא אח מקודם כל שלא אמר יש לי בנים חוששין ומזה הוליד הדין מרש"י דכש"כ ע"א יכול לאסור אבל באמת אחר ההתבוננת אינו כן כוונת רש"י. א'. כבר כתבנו דכיון דשיטת רש"י דהיא בחזקת היתר לשוק למה יהי' ע"א נאמן נגד חזקה. ב'. כיון שהרמב"ם והרשב"ם פוסקים בהדיא דאף באומר זה אחי ושניהם מודים היכא דלא מוחזק באחי ובני אינן נאמנים עיין רמב"ם פ"ג מיבום וברשב"ם ב"ב קל"ד א"כ לפי כוונת הב"ש צ"ל דרש"י חולק על הרמב"ם ורשב"ם דלדעת רש"י היכא דאמר דיש לו אחים א"נ והיכא דבא אח לפנינו נאמן וזה דחוק לחלק א"כ ניחוש דילמא יבוא אח לפנינו ג'. הלא הרשב"ם בעצמו ב"ב קל"ד כתב שם על משנה דקדושין יש לי בנים נאמן יש לי אחים א"נ בדלא מוחזק לן באחי ובני הילכך אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא הוא דמוקי הילכך נאמן ונ"מ אפי' אתי אח לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא אנא לאו כל כמיניה דאהני דבור לחזקה והרי הרשב"ם בעצמו סובר בזה אחי א"נ אם לא הוחזק באחים ואיך כתב דנ"מ אם אתי אח לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא כו' דמשמע אם בא קודם חוששין הלא אפי' כששניהם מודים ואומר זה אחי א"נ בדלא מוחזק אלא דבין רש"י ורשב"ם סוברים דאף בזה אחי א"נ בדלא הוחזק באחי אלא הכוונה ע"פ מה שמבואר ברז"ה במאור וז"ל מתני' בלא מוחזק לן באחי ולא בבני משום הכי נאמן להתיר לומר יש לי בנים ואע"פ שנתגלו לו אחים אח"כ הועיל לו עדותו על הבנים להתירה וא"נ לאסור אפילו חזר בו בשעת מיתה דמעיקרא בחזקת היתר קיימא וע"א נאמן להתיר חזקה אין אדם חוטא כו' וא"נ לאסור לאו כל כמיניה לאסרה אכ"ע לאפוקה מחזקתה עכ"ל וכתב ע"ז הרמב"ן במלחמות כך פירשה רבינו שלמה אות באות הרי עדות נאמנה מהרמב"ן דזהו שיטת רש"י וכמו שמבואר ברז"ה דאף על פי שנתגלו לו אחים לאחר מכן והכוונ' שנודע בבירור ע"פ עדים דיש לו אחים אעפ"כ נאמן במה שאמר מתחלה יש לי בנים כיון דבעת דבורו עדיין לא היה מוחזק באחים אהני דבור לחזקה אף שנתגלה אח"כ בעדים דיש לו אחים אבל אם באו עדים מקודם דיש לו אחים א"נ לומר שיש לו בנים כדפסקינן בשו"ע סימן קנ"ו סעיף ו' רק כיון דבאו עדים אח"כ ובעת דבורו עדיין לא נודע באחים והיה לה חזקת היתר אהני דבור לחזקה לומר יש לי בנים א"כ כוונת רש"י ורשב"ם ורז"ה אחד אבל באומר זה אחי כ"ע מודים שא"נ וכן באם בא אח שאינו ידוע אין חוששין כלל. לפ"ז נתברר דמ"ש הב"ש בסוף דבריו דהם פליגי על י"א דבסי' הקודם וס"ל דאף אם יש עדים שיש לו אחים נאמן לומר שיש לו בנים וז"א דהא מבואר ברש"י דאהני דבור לחזקה דוקא בשביל שאמר קודם שבא אח ברור אבל אם בא אח מקודם א"נ לומר יש לי בנים א"כ אדרבה שיטת רש"י מבואר כי"א הנ"ל. ואף לפי הבנת הב"ש ברש"י עכ"פ אם בא אח קודם א"נ דמבואר ברש"י מחמת דאהני דבור לחזקה א"כ אדרבה מבואר בהיפך ברש"י כי"א הנ"ל ועוד מבואר כן ברש"י ס"ד ב' דמוחזק לן האי גברא באחי ולא מוחזק בבני דפי' רש"י על הברייתא ולא שיש עדי' בדבר אלא חזקה בעלמא כו' והלא ר' ור"נ פליגי ג"כ היכא דאמר בשעת קדושין יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים וע"ז פירש"י דוקא בחזקה בעלמא ולא בעדים שיש לו אחים נראה ג"כ דסובר רש"י כי"א דאם יש עדים על אחים א"נ לומר יש לי בנים ועיי' ביאורי הגר"א בסי' קנ"ו ס"ק כ"ד שהביא ראי' מהך דקדושין לי"א אלו יעו"ש. ועכ"פ מלשון רש"י דאהני דבור לחזקה מבואר דאם בא מקודם אח ברור א"נ לומר יש לי בנים וכשיטת י"א הנ"ל דלא כב"ש. א"כ נתברר דשיטת רש"י הוא ממש כשיטת הטוש"ע ואף ע"א א"נ בלא הוחזק באחים לאסור דהוי נגד חזקה כמבואר ברז"ה בהדיא ושיטת רש"י ורז"ה אחד הם כנ"ל. א"כ זכינו לדין דשיטת רש"י הוא ג"כ מטעם חזקה ואין ע"א נאמן לאסור ורש"י מודה להרמב"ם ורשב"א באומר זה אחי או שבא אח לפנינו והבעל לא אמר כלום והוא לא מוחזק באחי ובני' שאין חוששין לדברי האח ודלא כהב"ש וכל דברי הב"ש בס"ק הנ"ל דחוים הם והוא נגד האמת ברש"י ושיטת רש"י כשיטת הטוש"ע ממש. וכבר נתבאר דגם מהרי"ט מודה דהפירוש בש"ס דלא מוחזק באחי ובני דלא מיירי דאיכא הוכחה דשהה זמן רב מדהוכיח משיטת הרשב"ם ב"ב קל"ד מחמת ס"ס ולא מחמת חזקה א"כ לפ"ז רש"י שפי' בהדיא מחמת חזקה כנ"ל דלא כמהרי"ט דאף דאין הוכחה הוי חזקת היתר כדמוכח מהרי"ף ורמב"ם דסתמו דבריהם וכתבו סתם האומר יש לי אחים או זה אחי א"נ ואם איתא הו"ל לחלק דוקא דאיכא הוכחה א"כ גם דעת רש"י יתפרש כן א"כ נתברר מש"כ לעיל באות א' שדעת הרי"ף ורמב"ם ורש"י ורז"ה ורא"ש וטוש"ע כולם סוברים דהיכא דלא מוחזק באחי ובני ואף דליכא הוכחה כגון במקום שאין מכירין אין ע"א נאמן לאסור אף אם בא אח לפנינו וקצת ראי' דע"כ כוונת הש"ס דלא מוחזק באחי דליכא הוכחה ודלא כמהרי"ט דמקשה הש"ס שם לימא מתני' דלא כר"נ ומתרץ אביי מתני' דלא הוחזק באחי ובני וברייתא דמוחזק באחי ולא מוחזק בבני כו' ואוקימתא זו של אביי לאו כהילכתא כמ"ש הרא"ש והר"ן וה"ה דסותר לסוגי' דב"ב ול"ל לאביי לאדחוקי הברייתא אם איתא דבעינן דוקא שיש הוכחה לוקמי המשנה דאיכא הוכחה וברייתא דליכא הוכחה והמשנה והברייתא מיירו שניהם בלא הוחזקו באחי ובני אלא דהמשנה איירי דאיכא הוכחה דשהה זמן מרובה כסברת מהרי"ט וברייתא מיירי דליכא הוכחה ובמקום שאין מכירין וטעמו של ר' משום דהדר בדבורו בשעת מיתה א"נ כיון דבשעת קדושין אמר להיתר ור"נ סובר דחוששין אף דהדר בדבור כיון דליכא הוכחה והמשנה אתי ככ"ע כר"נ ומיירי דאיכא הוכחה ע"כ א"נ מחמת חזקה וכסברת מהרי"ט אלא ודאי דלא מוחזק באחי דמשנה מיירי בכל ענין אף דליכא הוכחה כגון במקום שאין מכירין וגם זה הוי חזקה להיתר כדמשמע פשט הלשון דלא מוחזק ע"כ א"א לי' לאביי לאוקמי כ"א הברייתא דמוחזק באחי ולא מוחזק בבני א"כ מפשט הש"ס ומהרי"ף ורמב"ם ורש"י ורז"ה ורא"ש וטוש"ע מבואר דלא כמהרי"ט ואף ע"א א"נ לאסור ובררנו שמוכרח דעת רש"י כן וגם הנ"י אינו חולק וכנ"ל דיש לחלק בין לא מוחזק באחי ובין לא מוחזק בבני או כמ"ש הנו"ב או כמ"ש הב"מ ובתשובה חמ"ש הנ"ל וכנ"ל:
ג
עדיין נשאר לברר דבש"ס קאמר דלא הוחזק באחי ולא בבני דמשמע דוקא דלא נודע אם יש לו בנים עד שהרשב"ם ב"ב קל"ד כתב דהוי מחמת ס"ס ספק אם יש לו בנים ואת"ל אין לו דילמא ל"ל אחי וברי"ף ורמב"ם וטוש"ע מבואר בלא הוחזק באחי אף דנודע דאין לו בני וכן בעובדא דמהרי"ט מיירי דידוע דל"ל בנים וע"ז דן לאסור דליכא ס"ס ובאמת לפי הטעם של חזקת היתר א"צ רק לא מוחזק באחים. וצר"ט למה מוקי הש"ס בלא הוחזק בתרוויהו לא באחי ולא בבני ולא נקיט רבותא טפי בהוחזק דל"ל בנים ולא הוחזק באחי אעפ"כ א"נ וי"ל דהש"ס ב"ב קל"ד קאמר דמשנה יתירה דקתני זה בני נאמן מוכח דאף דהוחזק באחי ג"כ נאמן אבל אי לאו משנה דב"ב הו"א דמשנה דקדושין מיירי דוקא דלא הוחזק באחים א"כ י"ל בלא המשנה דב"ב דגם ביש לו אחים דא"נ דוקא בלא הוחזק בבנים אבל בהוחזק דלית לי' בנים נאמן לומר יש לי אחים אי לאו משנה יתירה ע"כ נקיט אביי דלא הוחזק באחים ולא הוחזק בבני. וע"ז קשה למה צריך לנאמנותו של הבעל כשאמר יש לי בנים וע"ז תירץ רש"י ורשב"ם דנ"מ אם אתי אח לאחר מיכן והוא אח ברור כנ"ל כיון דאמר דיש לו בנים קודם שנתגלה האח נאמן אבל אח"כ א"נ ובסיפא דאמר דיש לו אחים א"נ מיירי ג"כ דלא הוחזק לא באחי ולא בבני אבל אם הוחזק דל"ל בנים נאמן לומר דיש לו אחים כמו ברישא דהוחזק באחי א"נ לומר יש לי בנים אי לאו משנה יתירה אבל כיון דממשנה יתירה שמעינן דאף דהוחזק באחי נאמן לומר יש לי בנים. א"כ ה"ה באומר יש לי אחים א"נ אף בהוחזק דל"ל בנים לפי האמת וזהו טעמו של הרי"ף ז"ל דהשמיט אוקימתא של אביי כיון דלפי האמת אף בהוחזק דל"ל בנים א"נ לומר יש לי אחים וכל עיקר יסוד של הרשב"ם שכתב דהטעם דא"נ לומר יש לי אחים בלא הוחזק באחים ובנים מטעם ס"ס הוא הכל על משנה דקדושין אי לאו משנה יתירה אבל כיון דאשמעינן משנה יתירה דאף בהוחזק באחים נאמן לומר יש לי בנים א"כ ה"ה בסיפא דא"נ באחים אף דהוחזק דל"ל בנים ומטעם חזקה וכמו ברישא דמתניתין דנאמן לומר יש לי בנים בכל גווני אף דהוחזק באחים כן הסיפא דא"נ לומר יש לי אחים מיירי בכל גווני דאף דהוחזק דל"ל בנים ג"כ א"נ לומר יש לי אחים וכפסק הרי"ף ורמב"ם. ורשב"ם דנקיט מטעם ס"ס אי לאו משנה יתירה אבל לפי האמת אף דליכא ס"ס כגון שהוחזק שאין לו בנים ג"כ א"נ מטעם חזקת היתר ובזה ניחא על הטוש"ע דלא הביאו דעת הרשב"ם דדוקא בלא הוחזק באחי ובני הוא דא"נ מטעם ס"ס אבל בלא הוחזק באחי לחוד נאמן והו"ל להטוש"ע להביא דעתו לחומרא אלא ע"כ דאין מוכח מרשב"ם כלום אליבא דדינא כיון דקתני משנה יתירה י"ל דהמשנה איירי בכל גווני וכפסק הרי"ף ורמב"ם וכל שנוכל להשוות הפוסקים ולמעט במחלוקת עדיף והרשב"ם נקיט ס"ס לפרושי המשנה דקדושין וכנ"ל. אלא דכל זה אינו נייח לי דהא אביי מוקי להברייתא דר' ור"נ דמוחזק דאית לי' אחי ולא מוחזק בבני א"כ מוקי הברייתא לאחר דידעינן ממשנה יתירה דאף דהוחזק באחים נאמן לומר זה בני או יש לי בנים א"כ עדיין קשה הו"ל לאוקמי המשנה בהוחזק דל"ל בנים ואעפ"כ א"נ לומר דיש לו אחים דהא אף לר"נ אם אמר יש לי בנים אפי' הוחזק באחים נאמן אם לא חזר בשעת מיתה. ויש לדחוק דהברייתא היא אחר המשנה וכבר מוכח מהמשנה יתירה דאף דהוחזק באחים נאמן לומר זה בני אך המשנה דקדושין מפרש אביי לפי הו"א דלא אשמעינן עדיין ממשנה יתירה ע"כ מפרש דלא הוחזק באחי ובני וכנ"ל אבל לפי האמת בין רישא בין סיפא מיירי בכל גווני דברישא נאמן אף דהוחזק באחי ובסיפא א"נ בכל גווני אף דהוחזק דל"ל בנים ומטעם חזקה להיתר וכנ"ל. כ"ז כתבנו להשוות דעת הרשב"ם עם הפוסקי'. ועוי"ל דלהכי נקיט אביי דלא מוחזק באחי ולא מוחזק בבני ע"ד מה שכתב הריטב"א בחדושיו דלצדדין קתני דלא מוחזק באחי משום סיפא דיש לו אחים א"נ. אבל ברישא אף דמוחזק באחים נאמן לומר יש לי בנים והא דקא מוקי דלא מוחזק בבני היינו ג"כ דא"א לאוקמי דמוחזק דל"ל בנים והוא ע"פ שיטת הראב"ד דסובר בהוחזק באחי והוחזק דל"ל בנים א"נ לומר יש לי בנים והש"ס דקאמר בב"ב דאף דהוחזק באחי נאמן לומר דיש לו בנים דוקא בלא הוחזק בבנים אבל בהוחזק דל"ל בנים א"נ. ע"כ הוצרך אביי לאוקמי בלא הוחזק באחים ולא בבנים כיון דהרישא מיירי בהוחזק באחים ואז נאמן לומר יש לי בנים בלא הוחזק בבני דוקא אבל בהוחזק דל"ל בנים א"נ. אבל הסיפא דמיירי בלא הוחזק באחים אף דהוחזק דל"ל בנים א"נ וכפסק הרי"ף ורמב"ם מחמת חזקה דהיתר לשוק. והא דנקט הש"ס לא הוחזק בבנים בשביל רישא דמיירי בהוחזק באחי אז נאמן לומר יש לי בנים דוקא בלא הוחזק בבני אבל בהוחזק דל"ל בנים א"נ. מיהו כ"ז לשיטת הראב"ד אבל לפי מ"ש הה"מ בפ"ג מיבום ה"ה דאף דהוחזק דל"ל בנים והוחזק באחים נאמן לומר דיש לו בנים דבנים בדידי' תלי' א"כ עדיין קשה דברישא אף דהוחזק באחים והוחזק דליל בנים עכ"ז נאמן ובסיפא היכא דלא הוחזק באחי אף דהוחזק דל"ל בנים א"נ לומר דיש לו אחים כפסק הרי"ף א"כ עדיין קש' לוקמא אביי בהוחזק דל"ל בנים ולא הוחזק באחי דהא בין ברישא בין בסיפא אף דהוחזק דל"ל בנים באומר יש לי בנים נאמן יש לי אחים א"נ. אלא דברישא אף בהוחזק דאית לי' אחים נאמן בבנים. ע"כ הנראה ע"פ פרש"י ורז"ה דהך לא הוחזק באחי ולא בבני הוא משום רישא דיש לי בנים נאמן והא דצריך לנאמונתו משום דמיירי דנתגלה אח"כ אח בעדים ואהני דבור לחזקה כיון שאמר יש לי בנים קודם שנתגלה אח אבל אם היו העדים מקודם שיש לו אח א"נ לומר יש לי בנים כהי"א דסי' קנ"ו ס"ו ע"כ נקיט דוקא דלא הוחזק באחי ולא בבני אבל הוחזק דל"ל בנים ואמר דיש לו בנים ואח"כ נתגלה אח בעדים א"נ כיון דמה שאמר יש לי בנים היה נגד חזקה דהוחזק דל"ל בנים אלא כל זמן שלא נתגלה לו אחים היה נאמן ואח"כ דנודע בעדים שיש לו אח איגלאי מילתא למפרע דאמר נגד חזקה דוקא בלא הוחזק בבני כיון שאמר יש לו בנים קודם שנודע לו אח אהני דבור לחזקה כיון שמה שאמר יש לו בנים אינו ממש נגד חזקה אף אח"כ שנודע בעדים דיש לו אח נאמן במה שאמר מתחלה אבל בהוחזק דל"ל בנים אף שנודע אח"כ בעדים דאית ליה אחים א"נ כיון דאף קודם שנודע לו אח אמר נגד חזקה וכיון שנתברר אח"כ בעדים דיש לו אחים א"נ אף לה"ה ודוקא בלא הוחזק בבנים יש חילוק בין שנודע לו אח מתחלה או אח"כ דמהני דבור לחזקה אבל בהוחזק דל"ל בנים אין חילוק וא"נ כיון שנתברר אח"כ דיש לו אח ע"כ נקיט הש"ס דוקא דלא הוחזק באחי ולא בבני משום רישא דמתני' דדוקא בכה"ג נאמן אם נתגלה לו אח אח"כ. אבל בסיפא בהוחזק דל"ל בנים כיון שלא הוחזק באחים א"נ לומר יש לי אחים כפסק הרי"ף והרמב"ם נמצא ביארנו שלשה דרכים דלא תקשה בין לשיטת הרשב"ם ובין לשיטת הראב"ד ובין לשיטת ה"ה דכולם מסכימים בלא הוחזק באחי אף דהוחזק דל"ל בנים א"נ לומר יש לי אחים וכפסק הרי"ף ורמב"ם וטוש"ע והכל מחמת טעם חזקת היתר ואין סתירה מתירוץ אביי דלא מוחזק באחי ולא מוחזק בבני וכנ"ל. והנה התוס' קדושין ס"ד ב' דה"מ ר' בסופו כתבו א"נ תירוץ על קושיא שהקשו שם למה לא מוקי אביי המשנה אף במוחזק דאית ליה אח נאמן לומר שיש לו בנים ותירצו בתירוץ אחרון דבשעת מיתה בהוחזק באחי א"נ לומר יש לי בנים דבשעת מיתה לא שייך לומר פטר לה בגיטא דילמא אין לו כח עכ"ל ולכאורה הוא נגד פשט הש"ס ב"ב קל"ד ב' דמקשה הש"ס על משנה דזה בני נאמן הא נמי תנן האומר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן ומתרץ הש"ס התם דלא שש מוחזק באח הכא אע"ג דמוחזק באח א"כ משמע דממשנה יתירה שמעינן אף שאמר בשעת מיתה יש לי בנים ומוחזק באח נאמן ולתירוץ התוס' צ"ל דה"ק הש"ס התם דלא מוחזק באחי כיון דהוא בשעת מיתה א"נ לומר יש לי בנים היכא דמוחזק באח הכא אע"ג דמוחזק לן באח כיון דשלא בשעת מיתה אומר כן אבל אין פשט הלשון מוכח כן וגם דעיקר חסר מהספר לחלק בין שעת מיתה לשלא בשעת מיתה ובאמת כל הפוסקים לא חילקו בזה וגם בשו"ע אה"ע סי' קנ"ו ס"ו כתב סתם האומר זה בני או יש לי בנים נאמן אפילו הוחזק באחים רק בסעיף ז' כשאמר בשעת קדושין יש לי בנים ובשעת מיתה אין לי בנים כתב י"א שחולצת ולא מתיבמת שחושש לפסוק כר"נ היכא דהוחזק באחים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים חושש לחומרא אבל אם אמר בשעת מיתה יש לי בנים אף דהוחזק באחים נאמן לכ"ע וכן מוכח בבירור מהרי"ף דכתב המשנה דקדושין כצורתה ואם איתא הו"ל להביא דוקא בלא מוחזק באחי נאמן לומר בשעת מיתה יש לי בנים אלא ברור דס"ל דבכל גווני נאמן אף דמוחזק באחי וסמך על מ"ש בב"ב זה בני נאמן אף בהוחזק באחים ואין חילוק בין שעת מיתה לשלא בשעת מיתה וכדמשמע פשט הש"ס הנ"ל והנה לשיטת ה"ה דס"ל אף בהוחזק דל"ל בנים והוחזק באחים נאמן לומר יש לי בנים דבנים בדידיה תליא יש לתרץ קצת הסוגיות דקדושין וב"ב שהקשו הרא"ש והר"ן וכן ה"ה בעצמו בהא דקאמר אביי על הברייתא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק בבני דנאמן לומר אין לי אחים ובש"ס ב"ב משמע דוקא זה בני נאמן לומר אבל אין לי אחים א"נ דהא אביי גופא קאמר היכא דיצא קול שיש לו אחים א"נ לומר אין לי אחים ומכח זה פסקו דלא כסוגיא דקדושין והנה הלח"מ בפ"ג מיבום ה' ב' תמה על הר"ן וה"ה שכתבו מכח סוגי' דב"ב מוכח דלא כר' והקשה הא אף כר"נ לא אתי דהא ר"נ לא פליג על ר' אלא כשחזר בשעת מיתה אבל כשלא חזר נאמן לומר אין לי אחים אף דהוחזק באחים ומכח קושיא זו נדחק דר"נ סובר באמת באין לו אחים א"נ יעו"ש אבל באמת כוונת הר"ן וה"ה על פי המבואר ברא"ש והוא בהא דאתי הסוגי' דלא כר"נ אין קושי' להם דהלכה כרבי מחבירו אלא בהא דאתי דלא כר' קשה דהלכה כר' אלא ע"כ לפי הסוגי' דב"ב לא אתי המשנה דקדושין כר"נ ור"נ סבר דאף דלא מוחזק באחי נאמן לאסור לחומרא דמילתא דעבידי לגלוי' חיישינן לדברי הבעל ופלוגתא דר' ור"נ בברייתא בלא מוחזק באחי עיין ברא"ש קדושין סי' י"א ותראה מבואר כן ומתורץ קושית הלח"ם ועכ"פ לפי הסוגי' דקדושין מבואר בין לר' בין לר"נ היכא דמוחזק באחי ואמר דל"ל אחים נאמן והוא נגד סוגי' דב"ב. וגם אביי בעצמו סובר שם דא"נ ולפי שיטת ה"ה דאף בהוחזק דל"ל בנים נאמן לומר יש לי בנים אף בהוחזק באחים דבנים בדידי' תליא א"כ י"ל דהסוגי' דב"ב מיירי דהוחזק דל"ל בנים וכ"כ הרשב"ם ב"ב קל"ה א' מפורש בד"ה ההוא דהוי מוחזק לן ויודעין אנו בודאי דאין לו בנים כו' ע"כ היכא דיצא קול דיש לו אחים א"נ לומר אין לו אחים ואף דבבנים אם אמר יש לי בנים נאמן דבדידי' תליא עכ"ז באחים א"נ והיינו כיון דליכא רק מגו דאי בעי פטר לה בגיטא והוא נגד חזקה א"נ אבל בלא הוחזק בבני אף דהוחזק באחים דאיכא תרי מגו דאי בעי פטר בגיטא ומגו דאי בעי הוי אמר יש לי בנים דאינו נגד חזקה דהא לא מוחזק בבני ולא ידעינן אי אית ליה בנים ע"כ נאמן לומר יש לי אחים דאיכא תרי מגו מגו דאי בעי פטר ומגו דאי בעי הוי אמר יש לי בנים אבל היכא דמוחזק דל"ל בנים ומוחזק באחים דבין שיאמר אין לי אחים ובין שיאמר דאית לי' בנים מעיז בדבורו נגד חזקה א"כ ליכא רק חדא מגו דאי בעי פטר בגיטא ע"כ א"נ לומר דל"ל אחי נגד חזקה ע"כ אביי אינו סותר בעצמו דבקדושין מיירי בלא הוחזק בבני ובב"ב מיירי דהוחזק דל"ל בנים ויש לחלק בין חד מגו לתרי דבקדושין י"ל דאומר אמת הא אי בעי הוי אמר דיש לו בנים ואינו נגד חזקה וכנ"ל ומגו דאי בעי פטר לה בגיטא מסייע לדחות החזקה כן היה נ"ל קצת ליישב הסוגיות אך מדברי ה"ה גופא דסובר באומר יש לי בנים נאמן אף בהוחזק דל"ל בנים ואעפ"כ כתב דהסוגיות סותרות ש"מ דלא ס"ל לחלק בין חדא מגו לתרי ובלא"ה לשיטת הראב"ד דסובר באמת בהוחזק דל"ל בנים א"נ לומר יש לי בנים היכא דמוחזק באחים א"כ ע"כ מוכח מהא דקתני זה בני נאמן דמיירי בלא הוחזק בבנים והוחזק באחים דאז דוקא זה בני נאמן. אבל באומר אין לי אחים א"נ. נחזור לענין דבררנו באות זה דאין סתירה מהש"ס לשיטת הרי"ף ורמב"ם וטוש"ע דסוברים בלא הוחזק באחים אף דיודעים אנו דלית ליה בנים עכ"ז מותרת האשה לשוק:
ד
לברר שיטת הרשב"ם בידעינן דל"ל בנים אם לא הוחזק באחים אם היא בחזקת היתר והנה לעיל צדדנו דהא דכתב הרשב"ם מטעם ס"ס הוא לפרש הסוגי' דקדושין קודם משנה יתירה וכנ"ל אבל באמת מסכים לדינא כשיטת הרי"ף וטוש"ע וראיתי בשו"ת חמ"ש הנ"ל בחלק אה"ע סי' ט"ו דף כ"ב א'. שכתב על הרשב"ם דקשה מהא דיבמות קי"ט דלענין אחים הוי מיעוט מחצה נקבות ומיעוט מפילות הוי זכרים מיעוט ולמה כתב מחמת ס"ס להתיר אף בלא הוחזק באחים לחוד יש להתיר מכח רובא ובסמוך אי"ה יתבאר מזה וכתב דנ"מ אם ידעינן שילדה אמו ולד קיימא ולא ידעינן אם זכר או נקבה או שילדה טומטם ע"כ צריך הרשב"ם לטעם ס"ס בכה"ג יעו"ש והנה באמת דברי קדשו נכון לדינא אבל ברשב"ם קשה תמי' קיימת הא הרשב"ם כתב מפורש ד' קל"ה ב' בד"ה ההוא דהוי מוחזק לן ויודעים אנו בודאי דאין לו בנים ואי לאו דמוחזק לן דל"ל אחי היה לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דודאי אין לו בנים עכ"ל מלשון זה מבואר כמהרי"ט דהיכא דלא נודע לנו אם יש לו אחים ומוחזק דל"ל בנים אסורה לשוק והוא נגד דעת הרי"ף וטוש"ע והנה בלי ספק דא"א לומר דהרשב"ם ס"ל דהוי חזקת איסור וסמוך מיעוט דזכרים לחזקת איסור והו"ל פלגא לחומרא וס"ל כשיטת ר"ת בכורות כ' דאמרינן סמוך מיעוט לחזקה אף לרבנן דפליגי על ר"מ דלא חיישינן למיעוטא מ"מ היכא דאיכא חזקה חיישינן אף לרבנן לחומרא ואף אם נדמה זה הספק אי אית ליה אחים או לא להא דיבמות ל' ב'. להא דגירש ואח"כ כנס ואפילו להפוסקים שהביא הריטב"א בחדושיו שהוא הר"מ והרמב"ן דס"ל בגירש ואח"כ כנס דלא כשיטת התוס' דס"ל דחזקת הערוה מהני לצרה ולהרמב"ן כיון שהספק תיכף בעת נשואי הצרה וכבר נתגרשה הערוה מספק לא מהני חזקת הערוה לצרה ולא אמרינן שהצרה בחזקת היתר לשוק קיימא כ"א כשכנס ואח"כ גירש הערוה מספק אבל עכ"פ בחזקת איסור לא קיימא אפילו בגירש ואח"כ כנס לדעת הרמב"ן כ"א בספק איסור דהא עכ"פ ספק צרת ערוה היא ודוקא בכנס הצרה ואח"כ קידש הערוה בספק קיימא הצרה בחזקת זקוקה ליבם מעיקרא וקדושי הערוה היא בספק ע"כ מעמידין הצרה בחזקת זקוקה כמקדם בשעת קדושין אבל בספק אם יש לו אח הוי רק ספק בלא חזקה ולא שייך מחזיקין מאיסור לאיסור כמו בהמה בחיה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה דשם בעינן מעשה המכשיר ואינה יוצאת מאיסור מעצמה ע"כ הוי בחזקת איסור אבל כאן הרי כבר מת וממילא יצאת מאיסור א"א ובשעת קדושין הי' הספק אם יש לו אח וגם עתה אחר מיתת הבעל עדיין הדבר בספק והוי רק ספק בלא חזקה ואף אם נדמה לגירש ואח"כ כנס עכ"פ חזקת איסור אינו א"כ עדיין הקושי' במקומה עומדת דהו"ל זכרים מיעוט דסמוך מיעוט דמפילות למחצה נקבות והוי רובא. ולדידן לא חיישינן למיעוט לכ"ע היכא דליכא חזקה בהדי המעוט והא דקי"ל יצאת מליאה חוששין שילדה זכר כדפסקינן באה"ע סי' קנ"ו ס"ט כבר כתב הרשב"א והנ"י הטעם כיון דיצאה מליאה איתרע החזקה וגם רובא אינו כיון דכבר עבר זמן הלידה ואין אומרים שמא הפילה דקי"ל בגיטין כ"ח לשמא מת לא חיישינן ונסתלק מיעוט מפילות והו"ל מחצה יעו"ש אבל בספק אי אית לי' אחים שייך שפיר סמוך מיעוט דמפילו' למחצה נקבות דהרי בכאן חיישינן לשמא תפיל והו"ל כמו חשש שמא ימות א"כ הוי רובא בלא חזקה ואנן לא חיישינן למיעוט היכא דליכא חזקה. וראיתי בנו"ב מ"ת באה"ע סי' קמ"ג שפקפק על הנ"י והרשב"א דאם עבר זמן רב מהליכת חמותה א"כ אם היתה לה חמותה ומתה כבר קודם מיתת בעלה תהיה אסורה שאין כאן רק ספק נקבה שהרי רוב נשים מתעברות ויולדות ואמרינן שנתעברה חמותה ואם נתעברה לא חיישינן שמא הפילה כבר יעו"ש. ולענ"ד דברי הרשב"א והנ"י ברורים דהרי הטעם דלא חיישינן שמא מת דמעמידין האדם על חזקת חי. א"כ דוקא שכבר הוא במציאות חי ע"כ כשיצאת חמותה מעוברת הרי המציאות ניכר וכיון שעבר זמן הריון ולידה הו"ל חזקת חי ולא חיישינן שמא הפילה אבל כל שיצאת חמותה ריקנה ועדיין אין כאן שום מציאות בעולם אלא דאנן חיישינן שמא נתעברה דרוב נשים מתעברות ויולדות עכ"פ הרי עדיין לא הי' שום מציאות בעולם ואין כאן חזקת חי א"כ חיישינן שפיר שמא הפילה מכבר ואין חילוק בין שמא תפיל לשמא הפילה כיון דבאמת במציאות מיעוט מפילות אין חילוק בין שמא תפיל לשמא הפילה וגם איכא לצרף שפיר מיעוט שאינה מתעברת כלל עם מיעוט מפילות ובצירוף שניהם נעשה מיעוט ואמרינן שאין כאן מציאות כלל ואת"ל שישנו דילמא נקיבה אבל כשיצאת מליאה הרי אין כאן מיעוט שאינה מתעברו' ורק מיעוט מפילו' וכשעבר זמן הריון ולידה הרי יש כאן חזקת חי ולשמא הפילה לא חיישינן כמו שמא מת אבל כשלא נודע לנו שום התחלת מציאות כלל רק דאנו חוששין דילמא נתעברה חשיב שפיר מיעוט דמפילות ואפילו שמא הפילה ג"כ דאין כאן חזקת חי כלל דדילמא לא נתעברה כלל ואם נתעברה הפילה ואין שום חזקה עומד לנגדינו והוי שפיר מיעוט לצרף עם מחצה נקבות וזה ברור טעמו של הרשב"א ונ"י ואין שום פקפוק בדבריהם. ועכ"פ היכא שלא נודע אם יש לו אח הוי שפיר רובא נגד זכרים ואין חוששין כיון דליכא חזקה לאיסור עכ"פ וקשה כנ"ל על הרשב"ם. אח"ז ראיתי בנו"ב מ"ת סי' קמ"ה שהגאון מוהר"מ בנעט העיר מדברי הרשב"ם הנ"ל והגאון בעל נו"ב שה השיב דאין ראיה מרשב"ם לאסור דכוונת הרשב"ם הוא דקאי על הגמרא דיצא קול שיש עדים במדה"י ואעפ"כ רצה רב יוסף להתיר מטעם דמוחזק לן דל"ל אחים ועוד דאמר בשעת מיתה דל"ל אחים וע"ז כתב הרשב"ם דאי לאו דמוחזק לן דל"ל אחים היה לנו לאוסרה לשוק מספק והכוונה של הרשב"ם על רב יוסף שלא עלה על דעתו להתירה בכה"ג דיצא קול כ"א מחמת דמוחזק דל"ל אחים אבל בעלמא מודה הרשב"ם דלא נאסרה לשוק בלא הוחזק באחים אף דהוחזק דל"ל בנים אם מטעם רובא או מטעם חזקה כמו שביארנו לעיל וכפי שיתבאר בס"ד לקמן א"כ הרשב"ם שוה עם כל הפוסקים וכפסק הטוש"ע. והנה בנו"ב סי' קמ"ה הנ"ל פקפק על הרוב שבש"ס דילמא דוקא כשעבר זמן עבור א' אבל כשעבר כמה עבורים הרי י"ל דבפעם א' ילדה זכר ואין כאן רוב אלא דאח"כ כתב כיון דהפוסקים כולם סתמו נשמע דאין חילוק. והנה גם הגאון מווארשא בשו"ת חמ"ש העיר בזה לחלק בין זמן מרובה לעבור א' בסי' ט"ו דף כ"ב ב'. והגאון מליסא בתשו' שם סט"ו דף כו א' הוכיח דהמשנה איירי בזמן מרובה שעבר כמה שנים מדברי התוס' יבמות ל"ו דכתבו דמיעוט נפלים שכיח דקש' דהו"ל לאוקמי רישא דמתני' אף כרבנן והא דלא תנשא משום דמעוט נפלים מצוי אלא ע"כ דהמשנה איירי בזמן מרובה ליכא למימר דמיעוט מפילות כל וולדתיהן דזה אינו מצוי וביבמות ל"ו מיירי בולד אחד ומכח זה כתב להוכיח סברת מהרי"ט דמחמת דשהה זמן מרובה ולא נשמע דאיכא אח לא חיישינן והוי כמוחזק דל"ל ואם לחוש שמא עכשיו קודם מיתה ילדה הרי אנו דנים על ולד מיוחד שייך שפיר להסמיך מיעוט מפילות למחצה נקבות. ודברי קדשו של הגאון מליסא אינו מובן. דאיך קאמר בש"ס יבמות קי"ט ב' סיפא הו"ל חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא ולא חייש ר"מ. א"כ מבואר דצריך רוב וחזקה ביחד ובשהה כמה שנים אין כאן רוב וחזקה ביחד לפי דרכו דאין רוב בכמה שנים ועל ולד מיוחד איכא רוב ועכ"פ בצירוף אינו ולר"מ בעינן תרווייהו אלא ברור דאין חילוק ואף לזמן מרובה שייך רוב ואף דעבר כמה עבורים וכי גבול יש כמה תוליד רק דאמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות ויכול להיות דלא ילדה רק ולד אחד בכמה עבורים ושנים שעברו ואיכא רובא נגד זכרים וכהסכמת הגאון בנו"ב שהחליט דאין חילוק אף דשהה כמה זמנים וכפשטא דלעולם איכא רובא נגד זכרים. ועכ"פ זכינו ע"פ דברי הנו"ב שפי' ברשב"ם דדוקא ביצא קול קאמר אליבא דר"י וכנ"ל א"כ אין הרשב"ם עומד נגד כל הפוסקים ובלא נודע לו באחים לחוד הוי חזקת היתר ואין לדמות לגירש ואח"כ כנס כמ"ש בשב שמעתא פ"ה כנ"ל באו"א. דשם כיון דיש אח לפנינו וכיון שנתקדשה הצרת ערוה אחר גירושי ספק של הערוה. הרי הקדושין ודאי עומדת בחזקת זקוקה ליבם רק דע"י ספק גרושי הערוה אנו רוצים לפטור את הצרה וזהו ספק אם נעשה מעשה המכשיר להוציאה מחזקת זיקת היבם שלפנינו אבל בספק אי אית ליה אח הרי הספק הוא על זיקת היבם דילמא אין כאן שום יבם שייך שפיר להעמידה על חזק' ראשונה קודם שנתקדשה שהיתה בחזקת היתר ואין הספק מוציא מידי ודאי חזקת היתר של קודם הקדושין והקדושין שבינתים אינו מזיק כלל כיון דכבר מת ופקע איסור א"א ולא שייך לחשש מחזיקין מאיסור לאיסור דהרי אין האסורים במציאו' לצרפם יחד כנ"ל באו"א. וה"נ משמע מלשון הנ"י בפרק האשה בתרא שכתב וז"ל וסיפא דמתני' דתנן היתה לה חמותה אינה חוששת דילדה חמותה זכר אפילו לר"מ דחייש למיעוטא הכא לא חייש משום דחזקת אשה זו דשריא לשוק כיון שאין לה יבם ידוע לנו כו' מדכתב שאין לה יבם ידוע לנו הוי חזקה ולא כתב כפשוטו משום דהיתה בחזקת היתר כשיצאת חמותה למדה"י לא היה לה בן נעמיד הדבר על חזקה ראשונה אלא ע"כ שסובר הנ"י דחזקה זו שהיה לה מקדם אין מועיל לצרף לרובא לר"מ כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות הרי נשתנית האשה מחזקה דמקדם ולא שייך צירוף החזקה דמקדם לרוב כיון דהאשה ע"פ רוב נשים מתעברות ויולדות אינה על מצב א' שהיתה מקודם בעת שיצאה למדה"י והכל חוזר על הרוב דמחצה נקבות ומיעוט מפילות והו"ל לחוש למיעוט לר"מ ע"כ פי' הנ"י דחזקה הוא כיון שאין לה יבם ידוע לפנינו וחזקה זו שייך לצרף עם הרוב א"כ חזינן דזהו חזקת היתר אף שלא נודע לנו כלל מתחלה שאין לו אח רק דלא הוחזק באחי הוי חזקת היתר וזהו הצירוף החזקה עם הרוב כעת וטעמא דמילתא דכל שאנו מסופקים על המציאות אם ישנו בעולם זהו חזקה דהרי עינינו רואות דאין כאן אח ולא נודע לנו באח והוא חזקת היתר של אשה ועכ"פ מלשון זה של הנ"י נראה דלא כהב"ש דכתב להנ"י בלא הוחזק באחי לא הוי חזקת היתר דמלשון הנ"ל נראה בהיפך דכל שלא נודע הוי חזקת היתר. נחזור לענין דאף הרשב"ם ס"ל כן והא דכתב בלא הוחזקו באחי ובני מטעם ס"ס נ"מ היכא דנודע שילדה או שילדה טומטם דמתירין מטעם ס"ס כמ"ש בתשו' חמ"ש הנ"ל וראיתי בתשו' חמ"ש הנ"ל סי' י"ז דפקפק על ס"ס של הרשב"ם מהא דטומטם אינו מוציא את מינו דכתב הפר"ח בשם הרא"ם אע"ג דהוי ס"ס שמא התוקע זכר ואת"ל נקבה דילמא השומע ג"כ נקבה ומתרץ בתרי גברי לא אמרינן ס"ס ורצה לדמות ס"ס דרשב"ם לזה דהוי בתרי גברי דילמא יש לו בנים ואת"ל אין לו דילמא אחים אין לו כבר דחה בעצמו זאת שאין דומים הנושאים זה לזה וגם הגאון מליסא בסי' י"ח דף כ"ז ב' כתב שאין דמיון זה לזה דשם הס"ס על כל א' בפני עצמו אבל בכאן הס"ס על ענין א' דא"א לזקוק אותה ליבום כ"א בהצטרף שניהם יחד שלא יהיו לו בנים ויהיה לו אח וכיון דהוי ס"ס על כל על בנים ואחים הוי ס"ס בענין א' ומ"ש עוד בתשו' חמ"ש הנ"ל סי' י"ב דף ט"ו ב' דהך ס"ס דרשב"ם תלוי דוקא לשיטתו דסובר דעל המוחזק שהוא בנו א"נ לומר שאינו בנו ע"כ שפיר הוי ס"ס אבל לדידן דקי"ל דאף על המוחזק שהוא בנו נאמן לומר שאינו בנו א"כ איך קתני סיפא יש לי אחים א"נ והוי מטעם ס"ס בלא הוחזק באחי ובני והלא נאמן לומר שאינו בנו א"כ אינו רק ספק א' ולמה לא יהיה נאמן באחים שיש לו ואין לו בנים יעו"ש ושגגה יצא מלפני השליט דבודאי אף דנאמן לומר על בנו שהוא ממזר עכ"ז לענין יחוס א"נ כמבואר בח"מ סי' רע"ט ס"ב ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו רק לענין ירושה האמינתו התורה וכן אם אמר על בנו ידוע שהוא ממזר ויש לו אחים אעפ"כ אשתו מותרת לשוק דלא האמינתו התורה על אשתו וא"כ הוי ס"ס שפיר לענין אשתו דילמא יש לו בנים ואין לו נאמנות לומר על בנו שהוא ממזר ולהזקיק אשתו ליבום וכן מפורש בתשב"ץ חלק ג' סי' רי"ז דף מ"ז א' וז"ל ואפילו תאמר בתרי גופי' לא אמרינן פלגינן דבורא למה יהי' נאמן עלי' לאוסרה אם התורה האמינתו על בנו לא האמינתו על אשתו ותרי מילי נינהו עכ"ל א"כ קמה גם נצבה הס"ס של הרשב"ם היכא דנודע שילדה ספק זכר או נקבה וכנ"ל דמותרת מחמת ס"ס דבן ודאח וכנ"ל:
ה
עדיין יש מקום לומר בהא דכתב רש"י ור"ן דאי אתי אח לאחר מכן ואמר אחוה דמיתנא אנא לאו כל כמיניה דמשמע דאם בא מקודם חיישינן והוא נגד שיטת הרמב"ם והרשב"ם דכתבו מפורש אפילו בזה אחי א"נ וביארנו לעיל דכוונת רש"י ע"פ דברי הרז"ה שבא ונתגלה אח"כ אח ברור בעדים וכנ"ל דלא כב"ש והיה מקום לומר ולפרש כפשוטו וכגון דהחזיק שמו ושם אביו ושם עירו יותר מלמד יום ואח"כ בא אחד מאותו העיר ונודע באותו העיר בבירור שמי ששמו ושם אביו כך זה אחיו א"כ אף שאין אנו מכירין אותו שהוא אחיו כ"א ע"פ עצמו שהחזיק א"ע. עכ"ז אם בא מקודם היה נאמן ולא תקשה מזה אחי דא"נ דשם אינו נודע לנו שהוא אחיו כ"א ששניהם מודים בזה א"נ. אבל היכא שע"י שהחזיק א"ע פב"פ מעיר פלוני ונתברר שם באותו העיר ע"פ עדים שמי ששמו פב"פ מאותו העיר ויצא משם זה אחיו בכה"ג מהני אם היה בא מקודם אבל עדיין צ"ע בדבר דאף דקי"ל ב"ב קס"ז ב' כל שהוחזק שמו בעיר אין חוששין ופסקינן כן בח"מ סי' מ"ט ס"ג ובאה"ע סי' ק"כ ס"ג בהגהה עכ"ז שמו דוקא שייך החזיק אבל שם אביו לא שייך חזקה כיון שאינו נקרא ע"ש אביו ואף אם נאמר דשייך הוחזק בשם אביו ע"י עליה לתורה. הרי העלי' לתורה הוא בסרוגין ולא שייך לומר דאם הוחזק למד פעמים לעלות לתורה בסרוגין דהוי חזקה כמו ל' יום רצופים ואף אם נאמר דשייך הוחזק בשמו ושם אביו עכ"ז בשם עירו לא שייך חזקה בשום פנים ואף דקי"ל באה"ע סי' י"ז סעיף י"ח דע"י שמו ושם אביו מתירין עגונה עכ"ז קי"ל בסי' קל"ב בגט כר"ז ולא כרבא וכ"פ הרי"ף ועיין רא"ש גיטין שם וב"י סי' י"ז דמחלק בין גט למיתה ודוקא בעגונה הקילו ולשיטת הרמב"ן והנ"י מחמת כאן נמצא התירו אבל עכ"פ כיון דלא שייך הוחזק בשם עירו ובשמו ובשם אביו לחוד אף דהוחזק עכ"ז כמה יוסף בן שמעון איכא בכל העולם א"כ אין במציאות כלל לחוש לאח ע"פ שהחזיק א"ע בפב"פ לחוד בלא שם עירו ואף אם אמר שהוא מאותו העיר ונודע שם שמי שיצא מכאן פב"פ יש לו אח כיון דשם עירו החזיק ע"פ עצמו והוא א"נ לומר יש לי אחים ובמציאות להחזיק שם עירו אינו בנמצא כלל דאין אדם נקרא ע"ש עירו וגם בשם אביו יש לפקפק ודוקא בשמו שייך הוחזק ל' יום ומעגונה אין ראיה דוקא שם מקילין בשמו ושם אביו תדע דהא בעגונה מקילין בשמו ושם אביו אף דלא הוחזק כלל כגון מי שבא מארץ רחוקה ולא שהה שם כלום ואמר קודם מותו שמו ושם אביו מתירין וע"כ בשם עירו ג"כ מתירין אבל לענין להחמיר לומר דיש לו אחים בודאי אם לא החזיק א"נ ובמציאות שם עירו א"א להחזיק בשום אופן ואף שאמר שהוא מעיר פלוני כיון דלא הוחזק בשמו ושם אביו לחוד אין אוסרים אף אם ימצא באותו העיר לו שם אחים וכ"ש מי שבא לעיר ולא החזיק א"ע כלל ואמר שהוא מעיר פלוני ושמו ושם אביו כך ונודע באותו העיר שמי שיצא משם פב"פ יש לו אחים אין חוששין כלל כיון דעיקר הידיעה לנו ע"י עצמו ולא התחזק כלל כן והוא א"נ לאוסרה וזהו פשטא דמתני' יש לי אחים א"נ אף שנתברר אח"כ באותו העיר שיצא משם שיש לו אחים כיון דעיקר הידיעה לנו ע"י מה שאמר שהוא פב"פ כיון דלא הוחזק בשם עירו ואין שייך חזקה בשם עירו בשום פנים א"כ אף נודע אח"כ לו אחים כפי שאמר שהוא מעיר פלוני מ"מ חוזר הכל על דבורו שאמר שהוא מעיר פלוני ובזה לא הוחזק ובשמו ושם אביו לחוד אין חוששין דכמה יוסף בן שמעון איכא בכל העולם א"כ מעיקר הדין מותרת אשתו אף אם נמצא לו אחים באותו העיר כיון דעל שם עירו לא הוחזק ובלא הוחזק כלל ואמר שהוא פב"פ ממקום פלוני ונמצא שם אחים מותרת אשתו ע"פ דין בלי ספק כיון דאין נודע לו אחים כ"א ע"פ אמירתו והוא א"נ באחים ורק בהוחזק שמו ושם אביו יש לספק קצת אבל גם בזה נראה ע"פ דין אין חוששין כיון דלא שייך הוחזק בשם עירו ואף אם יהיה במציאות להחזיק שמו ושם אביו ועירו כגון במי ששהה כמה שנים במדינה אחרת ונו"נ והוא כותב בחתימתו פב"פ מעיר פלוני אפשר דזה הוי חזקה אם שהה זמן רב שם ואח"כ נודע באותו העיר שהי' חותם א"ע שמי ששמו פב"פ יש לו אחים שם אבל בנד"ד כיון שהי' האיש נודד ממקומו כמה שנים ערך ל"ד שנה והי' נע ונד בכל הזמנים ולא היה קובע מקום לדור שם בקביעות והי' ממהדורי פתחי כל ימיו ולא הי' יכול לכתוב ואין לו שום עסק ומו"מ א"כ בשום פנים א"א להחזיק שם עירו ואף שם אביו א"א להחזיק בנד"ד ע"י עלי' לתורה דאפשר איש כזה עלה לתורה פעמים בשנה ואין לו בשום פנים קביעות מקום בשנה תמימה על מקום א' א"כ אין במציאות בנד"ד להחזיק שמו שיתברר עי"ז אחים שלו מחמת חזקה והכל סובב על מה שאמר קודם מותו לפני ב"ד דק' סלוצק שהוא פב"פ מפה וכל ימי חייו הכחיש ואמר שאינו מפה כאשר פגע בו אחד ואמר שהוא אחיו מביאליסטאק ואמר שלא נולד בפה כלל רק קודם מותו אמר שהוא פב"פ מפה א"כ הכל מחמת אמירתו שאמר א"כ אף אם יתברר פה לאחר החיפוש שפב"פ מפה שנסע אז יש לו אחים אין שום חשש כלל ע"פ דין ומותרת אשתו לשוק כיון שלא נתחזק בכך כ"א ע"פ אמירתו שאמר קודם מותו לפני ב"ד ובזה א"נ:
ו
נחזור לראשונות במה שפי' מהרי"ט תשובת הרא"ש דמיירי שכיון שכמה שנים החזיק דל"ל אחים זהו חזקה ברורה דאיכא הוכחה ע"ש אבל בלא נודע באחים ליכא הוכחה ולא הוי בחזקת היתר והקשינו לעיל באו"א למה לא מוקי ש"ס קדושין ואביי הברייתא דר' ור"נ בלא מוחזק באחי ובני ובדליכא הוכחה דלרבי כיון שאמר בשעת קדושין שהיא מותרת לשוק אינו יכול לחזור דבידו לגרשה ולר"נ כיון דליכא חזקה נאמן לאוסרה בשעת מיתה נרוויח בזה אוקימתא דיהי' הברייתא כהילכתא דלא יקשה מסוגי' דב"ב דבהוחזק באחי א"נ לומר יש לי אחים כמבואר ברא"ש ור"ן וכנ"ל והנה באמת אין זה הוכחה לסתור ר דעת מהרי"ט די"ל בלא הוחזק באחי ובני וליכא הוכחה בלא"ה נאמן לכ"ע מטעם ס"ס של הרשב"ם א"כ ליכא לאוקמי הברייתא בדליכא הוכחה דבכה"ג מותרת מטעם ס"ס וא"נ לאסור אף לר"נ אבל היכא דנודע דאין לו בנים ולא הוחזק באחי היכא דליכא הוכחה י"ל דאסורה לשוק כשיטת מהרי"ט אלא דעדיין קשה היכא דלא הוחזק באחי לחוד היה לה להיות מותרת לשוק מטעם רובא מחצה נקבות ומיעוט מפילות כמבואר בש"ס יבמות קי"ט כנ"ל ואין לומר דס"ל למהרי"ט מטעם סמוך מיעוט לחזקה וכשיטת ר"ת בכורות ך' דאם נאמר היכא דלא נודע באח הוי חזקת איסור דמחזיקין מאיסור לאיסור לשיטת מהרי"ט א"כ איך יכול לומר מדאיכא הוכחה דלא נשמע באח יהיה חזקה להיתר לסתור בחזקת איסור ולעשות חזקה להיפך להיתר מהוכחה דלא נשמע דהוי רק העדר השמיעה וכמה פעמים אמרו לא ראינו אינו ראי' ועכ"פ להחזיק להיתר ע"י שלא נשמע ולהפוך החזקה של איסור זה דבר שא"א להאמר מלבד מה שדחה הנו"ב איזה זמן נגביל וכנ"ל באות א וגם ברור הדבר כמ"ש הרשב"א והריטב"א ביבמות ל'. דלא דמי לחזקת איסור של אינו זבוח דשם צריך מעשה המכשיר אבל הכא כיון שכבר מת הבעל אין כאן איסור א"א והוי לכל היותר רק ספק אם יש להבעל אח וחזקת איסור אין כאן דהרי מת וקברו מוכיח. א"כ הקושיא במקומה דהרי כאן רובא נגד זכרים כמבואר בש"ס כנ"ל ועכ"פ חזקה דאין לו אח מכח רובא הוא וכמ"ש רבינו שמשון בגבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טריפה דהגבינות מותרים אף דאין חזקה דהחזקה הוא חזקה שאין יכולי' לברר שאינ' מבוררת עכ"ז מתירין מטעם רובא רוב בהמות כשרות הם והוי חזקה מטעם רובא אף שהיא כעת טריפה אמרינן השתא הוא דנטרפה קודם שחיטה א"כ גם בלא נודע באחים הוי חזקה מטעם רובא ואין שום סברה לחלק בין רוב בהמות כשרות לבין רוב של מחצה נקבות ומיעוט מפילות דהוי רוב מטבע העולם כיון דחזי לצירוף מיעוט דמפילות למחצה נקבו' וא"כ נדחה ג"כ מה שפקפקו בנו"ב ובתשובת חמ"ש הנ"ל דאם עבר כמה עבורים די"ל דאין כאן רוב דילמא ילדה פ"א זכר דהרי בכל עת שאנו מסופקים אם יש לו אח הרי איכא רובא מטבע העולם נגדו ואם עברו כמה שנים אף דנאמר דאין רוב באשה זו שאנו דנים עלי' עכ"ז בכל עת ורגע איכא חזקה מטעם רובא של העולם ומעמידין הדבר על חזקה דל"ל אח. א"כ הוי כמו כל חזקה שבתורה דמעמידין הענין על חזקה ראשונה אף דנשתנה אח"כ כמו בהמה שנטרפה דאמרינן השתא דנטרפה אף דאיתרע מכ"ש כאן דהספק נשאר לעולם וכיון דבכל עת ורגע איכא רובא של העולם מעמידין הספק על חזקה מטעם רובא והוי כמו כל חזקה שבעולם דמעמידין הענין כמקדם וכיון דקודם שעבר זמן רב היתה אשה זו בחזקת היתר מטעם רובא מעמידין אותה אף אחר זמן רב דאיכא ספק השקול על חזקה ראשונה. ובלא"ה אין לסברה זו שורש לחלק בין זמן רב למעט לענין רובא וכי גבול יש לאשה כמה בנים תוליד דהרי יש שאינן יולדות רק ולד אחד ויש שיולדין הרבה א"כ הכל חוזר אל בית הספק ומעמידין הדבר על טבע רוב העולם כיון דאין מציאות אח לפנינו הרי איכא רובא להיתר להכי סתמו הפוסקים והש"ס לחלק בזה ובכל הזמנים איכא רובא להתיר א"כ בלי ספק הפירוש בתשובת הרא"ש דאין ע"א נאמן נגד חזקה אף בלא נודע באח סתם דאיכא חזקה מטעם רובא ובהכי ניחא לפרש מחלוקת ת"ק ור' יהושע ביצאת מליאה במשנה שנדחק הנו"ב על טעם הרשב"א ונ"י וכתבנו לעיל עוד לבאר דבריהם ולפי הנ"ל ניחא בפשוט לפרש המחלוקת והוא דעיקר החזקה מטעם רובא נגד זכרים וכל זה שייך באם לא נודע לנו שנתעברה חמותה דמעמידין הדבר ברוב טבע העולם אבל ביצאת מליאה דאנו דנין על ולד ומציאות העבור הזה ואם נספק על המציאות שאם יצא הולד חי או נפל הרי בודאי איכא רוב נגד נפלים דהרי מציאות נקבה ג"כ מסייע לדחות מיעוט של נפלים ואין שייך לצרף מיעוט מפילות למחצה דנקבות דדוקא כשלא נודע לנו העבור אנו מצרפים מיעוט נפלים למחצה נקבות דהרי אנו מסופקים על מציאות כלל והרי איכא מתרי טעמא לדחות מציאות הזכר והוי רובא שפיר אבל כשיצאת מליאה הרי איכא רוב דרוב יולדות ולד קיימא ועל הולד קיימא אין כאן כ"א ספק אם זכר או נקבה הוי ספק שאין בו רובא ואעפ"כ ר"י חולק ואומר כיון דעיבור אינו במציאות שייך להסמיך מיעוט דמפילות עם נקבות והוי רובא ולת"ק אין כאן סיוע המיעוט דהרי אם נדין אם ילדה הוי רובא דיולדת ולד קיימא ונמצא המיעוט בטל ואין שייך אח"כ לצרף המיעוט דמפילות למחצה נקבות כיון דאם נדון על העיבור זה אם יצא לאויר העולם בן קיימא הרי איכא רובא והמיעוט מפילות בעל ואין שייך לצרף אח"כ למחצה נקבות ביצאת מליאה זה הוא הטעם של ת"ק ע"כ פסקו כל הפוסקים כת"ק אבל בשהה זמן רב וכבר מתה חמותה אף דאנו מסופקים אם כבר הפילה הרי אין שם שום ידיעה אם נתעברה הוי שפיר רוב על המציאות גופא ומהני שפיר להסמיך מיעוט דמפילות למחצה נקבות אבל ביצאה מליאה הוי תרתי דסתרי דאם נדון אם ילדה בן קיימא הרי הרוב מבטל מיעוט מפילות ואין שייך לצרף אח"כ והוי כמסופק אם ילדה זכר או נקבה ע"כ חושש הת"ק ופסקו להלכה כן כל הפוסקים ואפשר לכוין גם סברא זו בדברי הרשב"א ונ"י ועכ"פ ברור בלא נודע באח הוי שפיר רוב והחזקה מטעם רובא ואף בעבר כמה עבורים וכנ"ל וכ"ש בעובדא דתשובת הרא"ש דלא נודע כלל מקום חמי' וחמותה ואיכא לספוקי אם הי' כלל לאביו אשה ובכה"ג אין שום חילוק בין עבר כמה עבורים וזמנים טובא לענין רוב דדוקא ביצאת חמותה למדה"י עם חמי' דהרי איכא רוב נשים מתעברות ויולדות יש לפקפק אם שהה כמה עבורים דהוי מחצה ולא רוב אבל כל שלא נודע לו באשה כלל הרי הספק בכל עת אם נשא אשה כלל ואף אם נשא איכא רובא דטבע העולם דהרי אין אנו דנין על חמותה כלל כ"א אם יש לו אח הוי שפיר רובא בכל הזמנים א"כ בעובדא דתשו' הרא"ש הוי חזקה מטעם רובא ולעולם שייך רובא א"כ א"א בשום פנים לדחוק בתשו' הרא"ש לפרש כפי' מהרי"ט דדוקא באיכא הוכחה דכמה שנים הוי חזקה דהרי לעולם בין בשהה זמן רב או מעט איכא רובא בלא"ה והרי הוחזק בל"ל אח מטעם רובא ולזה א"צ שום הוכחה א"כ לפ"ז במקום שאין מכירין את אביו ולא נודע אם יש לאביו אשה הרי איכא חזקה מטעם רובא לעולם וא"צ לשום הוכחה. ועיין נו"ב במ"ת באה"ע סי' קמ"ג דהביא כן בשם הריב"ש סי' תק"ט בהלך בעלה למדה"י לחוד ולא יצא קול שנשא שם אשה ומת אשתו שבכאן מותרת ליבם דהרי אין כאן רוב נשים מתעברות ויולדות ומעמידין אותה על חזקת זקוקה ליבם וכתב שם הנו"ב מזה להוכיח דהיכא דלא נודע משפחתו כגון באסופי דאף אם ניחוש למיעוט עכ"ז בכה"ג דלא נודע באשה כלל לחמי' הוי מיעוטא דמיעוטא כיון דאין כאן כלל רוב נשים מתעברות ויולדות ע"ש וכ"ז לפי שיטתו שפקפק על טעם הרשב"א ונ"י בהא דיצאת מליאה ע"כ סובר דאפשר דחששין למיעוט אבל כיון שבררנו בטוב טעם לעיל באו"ד ובכאן לבאר החילוק על נכון ואין חוששין למיעוט וביצאת מליאה אין כאן רוב כנ"ל ועכ"פ יש סיוע ברור במקום שאין נודע כלל משפחתו ואביו אם יש לו אשה עכ"פ איכא רובא להתיר ואף בזמן מרובה מטעם טבע העולם והוי זכרים מיעוטא ואין חוששין א"כ עכ"פ איכא חזקה מטעם רובא ובעובדא דתשו' הרא"ש דלא נודע כלל אם יש לאביו אשה א"צ לשום הוכחה ודלא כמהרי"ט. ובזה נדחה מ"ש הגאון בעל פנ"י בחידושיו לקדושין על רש"י דאי אתי אח לאחר מכאן כו' דמשמע אם בא אח מקודם דמהימן ונדחק משום דהך חזקה דלא אתחזק באחי לאו חזקה גמורה אלא ספק הוי יעו"ש ולפי הנ"ל הא עכ"פ הוי חזקה מכח רובא וכנ"ל וגם איך יפרנס הפ"י דברי הרשב"ם דכתב ג"כ ב"ב קל"ד כלשון רש"י והרשב"ם כתב מפורש דבזה אחי היכא דלא הוחזק באחים דא"נ ושם שניהם מודים וכ"ש כשבא אח ואמר שהוא אחיו שא"נ וכמ"ש לעיל אות א' אלא ברור הפי' ברש"י כגון שנודע אח בבירור ע"פ עדים וכמ"ש הרז"ה וכנ"ל באו"ב. וגם מה שנדחק בתשו' חמ"ש סי' ך' באה"ע על דברי רש"י לחלק דוקא הבעל בעצמו א"נ דאית ליה אחים דכיון דלא אמר עד עתה דפי' בש"ס לא הוחזק באחים דאיכא הוכחה כסברת מהרי"ט ברא"ש ע"כ מדלא אמר עד עתה א"נ אבל כשבא אח אין החזקה מנגדתו דאימור נולד במדה"י ולא נודע להבעל עד עתה ע"כ מזה דן דאף ע"א נאמן יעו"ש הנה מלבד הדוחק הגדול לפרש בש"ס דאיכא הוכחה ששהה זמן רב ועכ"פ איך יתפרש ברשב"ם שכתב בהדי' בזה אחי א"נ דלא מיירי כלל בשהה זמן מרובה ומיירי אף שאמר תיכף בשעת קדושין ג"כ א"נ ושם ליכא הוכחה כלל וכן הרמב"ם פ"ג מיבום כתב סתם זה אחי א"נ וגם לפי' רשב"ם הוא הטעם בלא הוחזק באחים ובנים מטעם ס"ס א"כ א"צ שום הוכחה וגם לשיטת רש"י מטעם חזקה אף אם נאמר דזה דלא נודע באחים לא הוי חזקה רק ספק עכ"פ הוי חזק' מכח רובא כנ"ל ע"כ בשום פנים א"א לפרש ברש"י ורשב"ם דאי אתי אח מקודם דנאמן כ"א באח ברור בעדים כנ"ל או כמ"ש לעיל באו"ה דהוחזק שמו ושם אביו ושם עירו בחזקה גמורה ועי"ז נתברר באותו עיר שיצא משם שיש לו אחים כנ"ל. ועכ"פ מה שנראה בתשו' חמ"ש הנ"ל דבלא מוחזק באחים וליכא הוכחה כגון שאמר תיכף בשעת קדושין שיש לו אחים דנאמן ברור הדבר דליתא דאף בהוחזק דל"ל בנים ג"כ א"נ לומר יש לי אחים כמבואר בלשון הרמב"ם פ"ג מיבום וטוש"ע וכ"ש היכא דלא מוחזק באחי ולא בבנים דא"נ מטעם ס"ס שכתב הרשב"ם ואף בהוחזק דל"ל בנים ג"כ א"נ לומר דיש לו אחים היכא דלא הוחזק באחי מטעם חזקה דאתי מכח רובא וכנ"ל. ונתבאר באות זה שא"א לפרש בשום פנים תשובת הרא"ש כפי' מהרי"ט דהחזקה מטעם הוכחה דשהה כמה שנים ולא אמר דיש לו אחים דהרי בנידון תשובת הרא"ש לא נודע כלל אם יש לחמי' אשה דהוי רוב בכל האופנים ולהנו"ב הוי רוב גמור אף לר"מ וחשש אח הוי מיעוטא דמיעוטא כנ"ל וא"כ הוי חזקה מכח רובא כנ"ל ע"כ ע"א א"נ כמ"ש בתשו' הרא"ש. ואין לומר ע"פ מ"ש הפנ"י בחדושי קדושין ס"ג דע"א נאמן נגד רוב אף שא"נ נגד חזקה ע"כ כתב אם נתערב בשר במקולין אף דאיכא רוב טריפות נאמן ע"א לומר שזה כשירה ועיין נו"ב חלק אה"ע סי' ס"ט במ"ק ועיין ש"ש שמעתא ו' פרק ז' ועיין בס' בית אפרים על יו"ד מהגאון מוהרא"ז ז"ל בקונטרס הראיות דף קכ"ג ב' אות כ"ח דהוכיח במישור ברובא דליתא קמן רק שהרוב תלוי בטבע וע"א מעיד נגד הרוב א"נ והביא ראיה מהא דיו"ד סי' ל"ט בבודק שהכניס ידו ואמר דטריפה דנאמן מחמת שהוא בידו אבל בלא"ה א"נ להוציא הבהמה מחזקת כשרות והוא מתשו' הרא"ש כלל ך' וחזקת כשרות דבהמה הוא חזקה דאתי מכח רובא וע"ז קאמרינן דוקא מחמת שהוא בידו נאמן אבל באינו בידו א"נ. וכ"כ בש"ש שם. א"כ הוי שפיר חזקה מכח רובא בנידון תשו' הרא"ש ואין ע"א נאמן כנ"ל כ"ז כתבנו לבאר ולברר דאין לומר בכוונת התשובה של הרא"ש ככוונת מהרי"ט אבל באמת י"ל דאיכא חזקה בלא"ה ולא מוחזק באחי הוי חזקה בפ"ע כיון דלא נודע באח מעמידין האשה בחזקת שאינה זקוקה ליבם וכנראה מפשט דברי רש"י ורז"ה כנ"ל. ומלשון הנ"י בפ' אשה בתרא ביבמות בריש פרק שכתב דחזקת אשה זו דשריא לשוק כיון שאין לה יבם ידוע לנו ורובא נמי מתירה לשוק משום דכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות ע"כ הוי רוב וחזקה ואף לר"מ לא חיישינן נראה מבואר דס"ל דהוי חזקה בפ"ע ולא מכח רוב וזה גופא שאין לה יבם ידוע הוי חזקת היתר וכמ"ש לעיל אות ד' להוכיח מהנ"י דלא כהב"ש ס"ק ז' וכנ"ל ע"כ ניחא דהך מתני' דקדושין האומר יש לי אחים א"נ אתי לכ"ע אף לר"מ דהוי רובא וחזקה בלא מוחזק לן באחי וכמו ביצאת חמותה למדה"י דאין חוששין דאתי אף לר"מ דהוי רובא וחזקה אף דשם הוי חזקה ברורה דנודע מקודם דיצאת דאין לו אח אבל בלא הוחזק באח הספק מקודם ג"כ עכ"ז הוי חזקה גמורה כיון שאין יבם ידוע לפנינו וכמ"ש הנ"י הרי היא בחזקת היתר לשוק וביארנו לעיל דהך חזקה קמייתא ס"ל להנ"י דאיתרע כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות אלא דעיקר החזקה כל זמן שלא נודע ביבם ידוע מעמידין האשה בחזקת היתר לשוק וכן הגאון בנו"ב מ"ת סי' קמ"ה הסכים דזה הוי חזקת היתר שפיר וכנ"ל באות א' א"כ זכינו לדין בלא הוחזק באחי אף דהוחזק דל"ל בנים דעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י ורז"ה ונ"י ורא"ש וטוש"ע דאינו נאמן ואף ע"א א"נ כפשט השו"ע ודלא כהב"ש שכתב דרש"י ור"ן ונ"י חולקים על השו"ע ולפי מה שבררנו כולם מסכימים לדינא דשו"ע וכפי שבררנו כוונת רש"י וכן מהנ"י הוכחנו במישור להיפוך. ואף דעת הרשב"ם אינו עומד לנגדינו וכמ"ש הנו"ב סי' קמ"ה ומהרי"ט יחיד בדבר ועשרים מסכימים הוא דוקא בנידון של מהרי"ט דאיכא תרי סהדי בעד מפי עד ואף בקול שיש שני עדים לכ"ע אסור כמבואר בש"ס ב"ב ובפוסקים. ובהכי ניחא שיטת הרשב"ם דפירש בלא הוחזק באחי ולא הוחזק בבני דא"נ מטעם ס"ס ולשון הש"ס דחיקא ליה וכבר ביארנו באו"ג כמה דרכים בלשון הש"ס דלא בעינן לא הוחזק בתרווייהו ואף דהוחזק דל"ל בנים א"נ לומר דיש לו אחים ולפי הנ"ל גם הרשב"ם מסכים להפוסקים והא דקאמר הש"ס לא הוחזק בתרווייהו והוי מטעם ס"ס והיינו דהרשב"ם סובר דהך חזקה דלא הוחזק באחי הוי חזקה מטעם רובא כנ"ל ולא דמי להא דיצאת חמותה למדה"י דשם איכא חזקה ברורה מקודם דנודע דלא הי' לו אח אבל בלא נודע באח הוי חזקה מטעם רובא לפ"ז לר"מ דחייש למיעוטא בכה"ג דהיכא דמוחזק דל"ל בנים ולא הוחזק באחים לר"מ נאמן לאסור ולא מהני חזקה מטעם רובא ע"כ מוקי הש"ס בלא הוחזק בתרווייהו לא באחים ולא בבנים וא"נ לכ"ע אף לר"מ דהוי ס"ס בלא החזקה אבל לדידן דקי"ל כרבנן כ"ע מודים אף בהוחזק דל"ל בנים ולא הוחזק באחים דא"נ מטעם חזקה מחמת רובא ובזה יש לכוין שיטת רש"י ג"כ כשיטת הרשב"ם דרש"י פי' בקדושין בלא הוחזק באחי דקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם משמע דהוי חזקת היתר וביבמות קי"ט ב' פרש"י סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק דפירש"י החזקה שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצאתה ולא פי' כהנ"י דהחזקה הוא כיון שאין לה יבם ידוע דהא לרש"י בלא הוחזק באחי הוי חזקת היתר ולפי הנ"ל ניחא דהך חזקה דלא הוחזק באחי הוא מטעם רובא א"כ החזקה והרוב אחד ולר"מ בעינן תרווייהו חזקה ורובא ע"כ פירש"י שם החזקה ברורה שבלא יבם היתה תחילה כשיצאת כדי שיהי' חזקה בפ"ע והרוב בפ"ע ואף לר"מ אין חוששין אבל בלא מוחזק באחי החזקה מטעם רובא ולרבנן מהני ע"כ א"נ לומר יש לי אחים אף בהוחזק דל"ל בנים לרבנן דפליגי על ר"מ דלא חיישינן למיעוטא ובש"ס דקאמר בלא הוחזק באחי ולא מוחזק בבני לאוקמי המשנה אף לר"מ ומטעם ס"ס דא"נ אף לר"מ ונמצא הרשב"ם ורש"י בחדא שיטה קיימי. ואפשר דאף רש"י מודה לנ"י דהוי חזקה מחמת שאין יבם ידוע היא בחזקת היתר בלא מוחזק באחי והא דנקיט רש"י ביבמות חזקה שבלא יבם היתה תחלה כשיצאת חזקה אלימתא נקיט רש"י אבל ה"ה החזקה מדלא נודע באח אבל עכ"פ ברשב"ם נכון לפרש דהחזקה הוא מכח רובא ולהכי נקיט הש"ס דלא מוחזק באחי ולא מוחזק בבנים ומחמת ס"ס של הרשב"ם כדי לאוקמא המשנה כדברי הכל אף לר"מ אבל לרבנן דקי"ל כוותיהו מודה הרשב"ם אף היכא דהוחזק דל"ל בנים ולא הוחזק באחים א"נ לומר יש לי אחים ואף ע"א א"נ מכח חזקה דאתי מכח רוב וכנ"ל. והך חזקה מכח רוב הוא חזקה אלימתא ואין כאן פקפוק מה שפקפקו הנו"ב ושו"ת חמ"ש הנ"ל בעבר כמה עבורים לא הוי רובא כנ"ל דהא כבר הוחזקה האשה בחזקת היתר ואף דאיתרע הרוב אח"כ וכן מצאתי סיוע לדברי בספר בני אהובה להגאון האמיתי מוהר"י זצ"ל בסוף ספרו בשו"ת דף י"ז ב' שכתב מפורש דלהכי הוצרכו הרשב"א והר"ן להתיר הגבינות בשם ר"ש מחמת חזקה דאתי מכח רובא ולא אמרו בפשיטות מטעם רובא משום דאיתרע הרוב דהרי הבהמה היא טריפה לפנינו והספק הוא אם עכשיו נטרפה או מקודם וע"ז לא שייך רובא דרוב בהמות אינן עכשיו טריפות ע"כ אמר הר"ש מטעם חזקה נתחזקה מכבר מחמת הרוב ואמרינן השתא הוא דנטרפה ומכח זה מתרץ דברי הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות א"ב דין כ' דילפינן חזקה שבתורה ממכה ומקלל אביו ואמו והוא נגד הש"ס חולין דילפינן ממכה ומקלל דאזלינן בתר רובא ומתרץ דבירושלמי וש"ס דילן בחדא שיטה אזלי והוא דעל הרוב יש לדין כיון דסתם ברא מרחם על אבא והוא דמכה ומקלל יש לחוש דילמא ממזר הוא אלא דהחזקה הוא מטעם רובא וכיון דנחזק מכבר שהוא אביו אף דאיתרע אח"כ משאר בנים אזלינן בתר חזקה קמייתא יעו"ש. עכ"פ מבואר בכה"ג בחזקה דאתי מכח רובא אף דאיתרע אח"כ הרוב החזקה אלימא א"כ הן הן הדברים בלא הוחזק באחים וכל שלא ידענו לו אח הרי הוחזק דאין לו אח מחמת רובא דמחצה נקבות ומיעוט מפילות ולא איכפת לן מה שעבר כמה עבורים ואין רוב הלא כבר התחזק ע"פ רוב וגם כבר כתבנו דאף דרוב נשים מתעברות ויולדות עכ"ז יש שאינה יולדת רק ולד א' ויש הרבה א"כ הכל חוזר אל בית הספק והוי שפיר רוב לעולם וכנ"ל ועוד כתבנו דכשלא נודע משפחתו ולא נודע אם יש לחמי' אשה א"כ אין כאן רוב נשים מתעברות והוא ספק אם נשא אשה ואם נשא איכא רובא דהרי לא נודע לנו בכל עת אם נשא אשה כלל והוי רק ספק על ולד א' בכה"ג הוי רובא וספיקא בלא"ה דילמא לא נשא אשה כלל בכה"ג כתב הנו"ב מפורש דהוי רק מיעוטא דמיעוטא כנ"ל גם בלא"ה הך רובא דטבע העולם הוי רוב גמור ואין חוששין לרבנן להחמיר כלל וכתב הריטב"א בחדושי קדושין דף נ' גבי הא דחוששין לסבלונות מיעוטא דמקדשי והדר מסבלי כתב וז"ל ואי קשיא והא קי"ל כרבנן דלא חיישינן למיעוטא ואפי' לחומרא נ"ל דוקא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון כגון ההיא דקטן וקטנה שחולצין ומייבמין ולא חיישי' לסריס ואילונית וכההיא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות. אבל ברוב התלוי במנהג שאינו חיוב וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המיעוט ודאי חוששין למיעוט יעו"ש וכ"כ הרמב"ן במלחמות שם א"כ הרוב התלוי בטבע הוי רוב גמור ואין חוששין להחמיר כלל לדידן דקי"ל כרבנן וכן פסקינן יבמות ס"ז כרשב"י דכולן זכרים יאכלו דכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילו' ועיין רא"ש שם סי' ד' בסופו וכן בפ' בהמה המקשה ד' ע"ז כמש"כ שם הרא"ש. א"כ הך רובא היא רוב גמור ואין חוששין להחמיר כלל לרבנן והוי חזקה מכח רובא ואף דעבר כמה עבורים כנ"ל וכ"ש בשלא נודע אם יש לחמי' אשה כנ"ל וגם הך מיעוט דמפילות הוא מעוט דשכיח כמ"ש התו' יבמות ל"ו ב' בדה"מ הא לא שהה דמעוט נפלים מצוי ע"כ פסקינן באה"ע סי' קנ"ו סעיף י"ג כרישא דמתני' דפ' האשה בתרא ולא אזלינן בתר רובא דחזקה מסייע למיעוט מפילות ואף לשיטת ר"י החולק על ר"ת וס"ל דלא אמרינן סמוך מעוט לחזקה לרבנן עכ"ז כיון שמעוט נפלים מצוי חיישינן וגם דהוי תרי מעוטי מעוט נפלים ומעוט שאינן מתעברות כלל כמ"ש הרשב"א וכבר כתבו התוס' ב"ב צ"ג דה"מ איכא למימר דבתרי מעוטי הוי כמו מחצה על מחצה ועכ"פ נתברר דהך רובא הוי רוב גמור ואין חוששין כלל להחמיר לדידן דקיי"ל כרבנן לא כמו שפקפק קצת בנו"ב סי' קמ"ג לחוש לחומרא מחמת שנתקשה בהא דקי"ל יצאת מליאה חוששת. ולעיל ישבנו היטב תירוץ הרשב"א ונ"י וגם כתבנו כיון דלענין מציאות הולד הרי איכא רובא דמחצה נקבות מסייע וכיון שעבר זמן העבור ואין שייך אח"כ לצרף מעוט מפילות דהוי תרתי דסתרי. ועכ"פ יהי' איך שיהיה הך רוב הוי רוב גמור ואין חוששין לחומרא כלל ואפילו עבר כמה עבורים הרי איכא חזקה מחמת רובא ולא איכפת לן מה שאיתרע אח"כ כיון דכבר נתחזקה בחזקת שאין לו אחים מחמת רובא וגם בלא"ה אין לסברא זו לחלק בין כמה עבורים לולד אחד שורש כלל וכ"ש במקום דלא נודע אם יש לחמי' אשה כלל כנ"ל, ובהכי ניחא הדקדוק שדקדק מהרי"ט בתשובה שם מלשון הרא"ש שכתב בתשו' שם מילתא דפשיטא הוא כיון שאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה עומדת ולא אמר בחזקת היתר לשוק עומדת מכח זה הכריח מהרי"ט יסוד שלו דעיקר הטעם שהוחזק כמה שנים בלא אחים ואיכא הוכחה דאין לו אח ולפי שבררנו דהחזקה מטעם רובא א"כ שפיר כתב הרא"ש דאשה זו בחזקת שאין אחים לבעלה מחמת רובא דמחצה נקבות ומעוט מפילות וא"צ שום הוכחה וכ"ש בשלא נודע משפחתו דלא נודע אם י"ל לחמי' אשה הרי איכא מעוטא דמעוטא לחשש אחים כמ"ש הנו"ב כנ"ל א"כ הרי הוחזקה שפיר שאין אחים לבעלה וכן לפי מ"ש לעיל דכבר הוחזקה שאין אחים ואע"פ שעבר כמה עבורים מעמידין על חזקה הראשונה כנ"ל בשם ר"ש גבי גבינות וכמ"ש בבני אהובה כנ"ל א"כ לשון הרא"ש מדוקדק היטב. והנה כתב המהרי"ט בתשו' פ"ב הנ"ל וז"ל והנני יוסיף להפליא הפלא ופלא מאחר שיש עד א' שמעיד ששמע מפיו של בעל טרם שדבר בענין נשואין כלל שהי' מסיח לו ענינם לפי תומו ואמר שיש לו אחים איך מצאו אנשי חיל ידיהם ומלאם לבם להקל בדבר ערוה החמורה מאחר שאמר את הדבר טרם שהי' נוגע הוחזק האיש הזה ע"פ עצמו שיש לו אחים כדאמרינן בהחולץ ואשתמודע דאחוה דמיתנא אנא הוא אפילו ע"י קרוב או אשה. דגילוי מילתא בעלמא הוא ואילו הי' כאן שני עדים ששמעו מפיו כן קודם שאירס היה מוחזק באחי על פיהם עכשיו שאין כאן אלא ע"א אותו העד שהוא עד הידיעה יצטרף כו' עכ"ל, והנה הפלאה זו איני יודע מה היא בזה שאמר קודם נשואין לפני א' שיש לו אחים ואף אם אמר כן בפני שנים שהחליט הרב במושלם דהוי מוחזק באחים כיון שאמר קודם שהי' נוגע בדבר וכי עדיף הוא מע"א דעלמא דא"נ אף שהוא אינו נוגע בדבר כל דהוחזק דל"ל אחים א"נ נגד חזקה כמ"ש הרא"ש בתשובה ואם שמהרי"ט תופס לשיטתו שפירש בדברי הרא"ש דוקא בשביל הוכחה דלא נשמע מכמה שנים דיש לו אחים זהו חזקה דאין לו אחים א"כ הכל א' וכבר טען בראיות לפי שיטתו דבמקום שאין מכירין אותן הוי חזקת איסור ומחזיקין מאיסור לאיסור מה זה הוסיף להפליא בזה שאמר קודם הנשואין אין לו שום העדפה מע"א דעלמ' ואם נאמר דע"א דעלמא א"נ בלא הוחזק באחים גם הבעל קודם נשואין אין לו מעלה יתר משאר עד והרי עכ"פ לאחר נשואין נעשה קרוב ואף אם הוחזק שאמר בפני עדים קודם נשואין שיש לו אחים אין כאן חזקה כ"א ע"פ אחד ואם נאמר דלא מוחזק באחי הוי חזקת היתר בלא הוכחה דלא כמהרי"ט לא הוי רק ערעור חד ואנן קי"ל כתובות כ"ז א' ובשאר דוכתא דאין ערעור פחות משנים וכיון דיש לאשה חזקת היתר אין ע"א נאמן לאסור ואף שאמר בפני שנים כן והראי' שהביא מפרק החולץ ואשתמודע דאף קרוב נאמן הוא אינו ענין לזה כלל דשם הרי נודע לנו שיש לו אחים רק דאין אנו יודעים מי אחיו הוי גילוי מילתא ונאמן אף קרוב ע"ז אבל במקום שלא נודע לנו שיש לו אחים ואמר א' שיש לו אחים כיון דהאשה בחזקת היתר עומדת א"נ לאוסרה והוא הדין של הרא"ש רק דמהרי"ט פירש בהרא"ש דמיירי דוקא בשהה כמה שנים ואיכא הוכחה וכנ"ל אבל בלא"ה ע"א נאמן א"כ מה זה שהוסיף להפליא במה שאמר הבעל קודם נשואין אם נאמר שאין ע"א מהימן לא הוחזק באחים כלל ולא דמי כלל להא דפ' החולץ כנ"ל א"כ אף שאמר הבעל קודם נשואין לפני שני עדים אין כאן חזקה באחים לאסור אשתו לאחר מיתה. וכיון שהוכחנו במישור דבמקום שאין מכירין אותן הוי חזקת היתר או חזקה דאתי מכח רוב אף דהוי חזקה דלא נתבררה חזקה מכח רוב היא ואין ע"א נאמן וכן הבעל קודם נשואין וגם בלא"ה אינו נופל לשון חזקה במה שאמר אחד שיש לו אחים דכעת אין עדות זה נ"מ כ"א כשישא אשה וימות בלא בנים ואין כעת נופל עדות ע"ז שאין נ"מ כעת לענין איסור כלל ולא שייך כלל עדות להחזיק ע"פ דבורו מה שיהי' באחרית הימים ורק סיפור דברים בעלמא וזה לשון הרמב"ם פ"ג מיבום ה"ב. האומר זה אחי או שאמר יש לי אחים א"נ לאסור את אשתו ולהניחה זקוקה ליבם שהרי זה מתכוין לאוסרה לאחר מותו עכ"ל הנה נדקדק בלשונו הטהור שכתב הטעם שהרי מתכוין לאוסרה לאחר מותו מה זה טעם הא עיקר הטעם שהאשה בחזקת היתר וזה היה לסיים רבינו דזהו טעם של הדין אלא ברור דכוונת רבינו להרוס יסוד של מהרי"ט דסובר דמחזיקין מאיסור לאיסור. וכיון דאמר בשעת האיסור שהיא בחזקת א"א שהיא זקוקה ליבם הי' עולה על דעת דיש להאמינו ע"ז כתב רבינו בלשונו כיון דהאיסור אינו נוגע כ"א לאחר מותו דאז תהיה זקוקה ליבם וכיון שהיתה בחזקת היתר לשוק בעת הקדושין מחמת חזקת פנויה אח"כ כשנאסרה מחמת א"א כיון דאיסור זיקת היבם לא שייך כ"א אחר מותו ואז פקע איסור א"א. ממילא האיסור דבנתים של א"א אינו מזיק והרי היא בחזקת היתר לשוק מתחלת הנשואין עד אחר מותו ואין כאן חזקת איסור כלל וזהו שמסיים רבינו הר"מ שהרי זה מתכוין לאוסרה אחר מותו ואז אין חזקת איסור כלל והרי האשה בחזקת היתר לשוק מתחלת הנשואין עד אחר מותו ע"כ א"נ כיון שעיקר ענין העדות לאחר מותו ואז אין חזקת איסור א"א כלל נשארה האשה בחזקת היתר של קודם הנשואין וכבר רמזנו זה לעיל או"א. ועתה הוספנו להעמיס זאת בלשון רבינו הר"מ. סיומא דמילתא לפי המבואר מכל המקובץ הנ"ל היכא דלא הוחזק באחים אף שהוחזק דל"ל בנים א"נ לאסור ואף דליכא הוכחה מדלא אמר ולא נשמע מכמה שנים דיש לו אחים אלא בכל מקום שאין מכירין אותן ואמר שיש לו אחים בין שאמר בשעת מיתה או שאמר בשעת קדושין שיש לו אחים א"נ והאשה בחזקת היתר לשוק עומדת וכל זה הוא בהסכמת כל הפוסקים הרי"ף ורמב"ם ורש"י ורז"ה והר"ן ונ"י ורא"ש וטוש"ע ואף ע"א א"נ כמבואר בתשובת הרא"ש וטוש"ע וכן מבואר ברז"ה והרא"ש בכל גווני מיירי אף דאין הוכחה כלל כיון דבחזקת היתר לשוק עומדת וגם חזקה מכח רובא ונגד חזקה זאת אין ע"א נאמן ולא צריך שום הוכחה ושהיות זמן ע"ז רק הכל תלוי במקום שאין מכירין אותו וכ"ש כשלא נודע אם יש לאביו אשה דלא שייך כלל רוב נשים מתעברות ואין חילוק בין שהה כמה עבורים או עבור אחד לעולם איכא רובא וחזקה דאתי מכח רובא ולפי המבואר בנ"י איכא תרתי רובא וחזקה וגם הרשב"ם מודה לזה אלא דלהרשב"ם הוי חזקה מכח רובא וכנ"ל ודלא כנראה מהב"ש בס"ק ז' שרש"י ור"ן ונ"י חולקים על הטוש"ע ואדרבה הנ"י הוא מסייע לפסק השו"ע וכן רש"י ור"ן מיירי שנודע באח בעדים אבל אם בא אחד ואמר שהוא אחיו א"נ כלל וכמו שנראה מרמב"ם ורשב"ם דזה אחי א"נ אף ששניהם מודים. וראיתי בשו"ת חמ"ש הנ"ל באה"ע סי' ט"ו דף כ"ג אי"ב שהקשה לשיטת הרשב"א דסובר דע"א נאמן אפילו באתחזק איסור ואם נאמר דיבמה לשוק לא מיקרי דבר שבערוה וע"א נאמן מדאוריית' א"כ איך אמר אביי קדושין ס"ד מתני' דלא אתחזק לא באחי ולא בבני אמר יש לי אחים א"נ לאו כל כמיני' דאסר לה אכ"ע ונתקשה בזה כיון דע"א נאמן למה לא יהי' הבעל נאמן ולומר דהבעל לצעורא קא מכוין והו"ל לחוש לחומרא. וכן הקשה שם לאביי לשיטתו דס"ל באשתך זינתה דע"א נאמן אפילו בדבר שבערוה כמ"ש הרשב"א דאף מדאורייתא ס"ל לאביי דנאמן בדבר שבערוה היכא דאינו מכחישתו א"כ קשה למה לא נחמיר לאוסרה ומכח זה הכריח שיטת מהרי"ט יעו"ש והנה באמת הך סברא דלצעורא מכוין הוא דוחק בפרט בהרז"ה דכתב מפורש דע"א נאמן להתיר וא"נ לאסור ע"כ אין הבעל נאמן א"כ יקשה אביי לשיטתו דס"ל דע"א נאמן אפילו בדבר שבערוה והתחזק התירא נאמן לאסור וכנ"ל אך לפי הנ"ל ניחא שפיר אף לשיטת הרשב"א וכן לאביי דאף אם נאמר באתחזק איסורא ע"א נאמן להתיר וכן להיפך לאסור בהתחזק היתר אבל בלא הוחזק באחים הוי חזקה ורובא או חזקה מחמת רובא כנ"ל ונגד רובא אין ע"א מהימן לכ"ע ואף הרשב"א מודה. ועיין פמ"ג סוף הספר בסיום הכלל רובא וחזקה דכתב ג"כ דנגד רובא ע"א לא מהימן לכ"ע וכ"כ בס' ש"ש שמעתא ו' פ"ז בסופו ג"כ אף לשיטת הסוברים דע"א נאמן נגד חזקה דוקא נגד חזקה הוא דנאמן אבל נגד רובא דעדיף מחזקה א"נ ומכח קושיא הנ"ל מוכרח הדבר א"כ בלא מוחזק באחים דהוי רובא וחזקה לפמ"ש הנ"י וגם עכ"פ חזקה מכח רובא ע"כ אין ע"א נאמן לכ"ע אף לאביי נמצא נתברר בס"ד בלא הוחזק באחים אף דהוחזק דל"ל בנים א"נ לומר יש לי אחים ואף ע"א א"נ ואף להפוסקים דסוברים דע"א נאמן נגד חזקה אבל נגד רובא א"נ ונתברר דהך דלא הוחזק באחים הוא בסתם אף דליכא שום הוכחה רק במקום שאין מכירין אותו ולא נודע באח וכ"ש כשלא נודע משפחתו ולא נודע אם יש לאביו אשה כלל הוי רובא להתיר וזכרים מיעוטא דמיעוטא כמ"ש הנו"ב בסי' קמ"ג ואף בשהה כמה עבורים וגם איכא חזקה ג"כ חזקת היתר קודם נשואין לא היתה זקוקה לשום אדם והנשואין בינתים שנאסרה משום א"א כבר פקע במיתת בעלה והי' עליה לעולם חזקת שאינה זקוקה ליבם כמ"ש הנו"ב סי' קמ"ה דיש לכוין זאת בדברי קדשו של הרמב"ם פ"ב מיבום הלכה ב' וכנ"ל ואיכא חזקה ורובא ועכ"פ איכא חזקה מחמת רובא וכנ"ל ואפילו בשהה כמה עבורים וכנ"ל וכל הפוסקים מכוונים לדינא בזה ה"ה הרי"ף והרמב"ם ורש"י ורז"ה ונ"י ורא"ש וטוש"ע ואין הפירוש בתשובת הרא"ש כמו שפירש מהרי"ט מחמת הוכחה דכמה שנים לא נודע ואיזה זמן נגביל כמש"כ הנו"ב וכן כתב א מהריב"ל הובא בתשובת חמ"ש הנ"ל:
ז
עתה בס"ד נבוא לנד"ד דלא הוחזק באחי ולא הוחזק בבנים כיון שהי' לו אשה מקדם ולא נודע אם היה לו בנים מאשתו ראשונה שדר עמה כמה שנים וגם אשתו זאת השני' אינה יודעת מזה כלום כ"א ע"פ דבורו שאמר בשעת מיתה ששמו משה בן חיים בן בער והוא נולד פ"ק ויצא מפה זה ל"ד שנה קודם מותו ואף אם הי' נמצא לו אחים פה כמו שאמר הלא לא הוחזק רק בשמו ובשם אביו ועירו לא הוחזק כיון שהי' ממהדורי פתחא כל ימיו ונודד ממקום למקום כל הל"ד שנה ואימת הוחזק בשם אביו כ"א ע"פ עלי' לתורה וחתימתו ובנד"ד תרוויהו ליתא שאפשר איש כזה היה עולה לתורה ג"פ בשנה או יותר ואף בשמו בעינן הוחזק ל' יום א"כ בשם אביו להחזיק בסרוגין אינו במציאות כלל ואף אם הוחזק בשמו ושם אביו בשם עירו א"א להחזיק ורק בעגונה מקילין בשמו ושם אביו כנ"ל באות ה' וגם א"א להחזיק בחתימתו כיון שלא הי' יכול לכתוב וגם הי' קאליקע על יד א"כ א"א להחזיק שם אביו בשום פנים א"כ רק שמו לבד נתחזק וכמה משה איכא בכל העולם וגם לאשתו אמר כל ימי היותה עמו שהוא אינו מפה רק הכל נדון על מה שאמר קודם מותו שהוא פב"פ מפה והוא הדין הפשוט במשנה מי שאמר בשעת מיתתו יש לי אחים א"נ ולא הוחזק באחים ולא הוחזק בבנים ומותרת מטעם ס"ס של הרשב"ם ב"ב קל"ד וגם מהרי"ט מודה דהוא א"נ אף בדליכא הוכחה כלל רק היכא דל"ל בנים במקום שאין מכירין אותן א"נ ונידון מהרי"ט ידוע דל"ל בנים וע"ז דן שם והס"ס של הרשב"ם הוא יתד שלא תמוט דלא כמו שפקפק בתשו' חמ"ש וגם הגאון מליס' הסכי' שם דהוי ס"ס טובה ולא דמי להא דטומטום אינו מוציא מינו דבכאן הכל על ענין אחד דענין זיקת היבם א"א להתקיים כ"א בקיבוץ שניהם יחד אין לו בנים ויש לו אחים ועל כל אחד איכא ספק וא"כ איכא ס"ס והוא יתד שלא תמוט ועוד המציא הנו"ב בסימן קמ"ה במקום שאין משפחתו ידוע איכא עוד ספק דילמא אביו אינו יש אל הוא באסופי וה"ה במי שאין משפחתו ידוע לנו הלא הרמ"ה ס"ל דמי שאין משפחתו ידוע לנו חוששין דילמא עבד הוא והביאו הטור באה"ע סי' ב' ועיין ב"ש ס"ק ב' דכן ס"ל לכמה פוסקים ואף להחולקים שם היינו דלא חיישי' שמא ממזר הוא ועכ"פ איכא רוב דאינו ישראל שבא על בת ישראל הולד כשר אבל עכ"פ לענין לחוש לאח איכא ספק שפיר שמא אביו אינו ישראל הוא ואת"ל ישראל דילמא ל"ל אחים והוי ס"ס בלא"ה וכ"ז אף אם אחר החיפוש פה ימצא לו אחים כפי שאמר היתה מותרת לשוק כיון שהוא א"נ במה שאמר שיש לו אחים ואיכא ס"ס דרשב"ם וגם כיון שאין ידוע משפחתו איכא ספק דילמא אינו ישראל הוא והוא א"נ ולא הוחזק בשום מקום שמו ושם אביו מאיזה עיר וכל זה אף אם ימצא פה אחר החיפוש אחים כפי שהחזיק שמו ושם אביו ואבי אביו לא היה נאמן ע"פ הדין לכל הפוסקים וכ"ש שאחר החיפוש פה לא נודע לשום אדם פה כפי שהחזיק בשמו ושם אביו ואבי אביו שיהי' אחים לאיש כזה וכבר נעשה החיפוש זה שנה וגם הוכרז בפומבי בכל הבהכ"נ. ולא נשמע ולא נודע שום ידיעה פה"ק א"כ למאי נחוש דאף אם יתברר הדבר כפי שהחזיק פב"פ ב"פ שימצא לו אח ג"כ מותרת דהא אף באומר זה אחי ושניהם מודים א"נ כמבואר ברמב"ם וברשב"ם וכן פסק בטוש"ע ולא נמצא שום חולק ע"ז ובנד"ד אף אם ימצא לו אח הרי לא הוחזק בשמו ושם אביו מפה כ"א מה שאמר קודם מותו לפני' הב"ד דק' סלוצק ואין שום מכיר לו לא במקום הנשואין ולא במקום המיתה א"כ הכל סובב על מה שאמר קודם מותו ובזה א"נ כמבואר בש"ס ופוסקים ואין שום חולק בזה אף המהרי"ט וב"ש מודים וכ"ש שבאמת אחר החיפוש פה לא נמצא ולא נודע לו שום אח וקי"ל ביו"ד סי' ק"י ס"ט בהגהה בס"ס אף דיכולים לברר א"צ לברר ועיין ביאורי הגר"א שם ס"ק מ"ם דכל הפוסקים מודים כן וכ"ש בנד"ד שא"א לבוא לידי בירור לעולם וכבר אחר החיפוש לא נמצא להמת שום אח פה ואף אם ימצא באחרית הימים הכל סובב על אמירתו שאמר קודם מותו והוא א"נ א"כ הוא דבר שא"א להתברר לעולם וכיון דאיכא ס"ס דרשב"ם וספק דילמא אינו ישראל הוא ואיכא חזקה ורובא ורוב גמור הוא במקום שלא נודע לאביו כלל דילמא אין לו אשה והוי חשש אח מיעוטא דמיעוטא ואין חילוק בין עבר כמה שנים וכמה עבורים ועוד בלא"ה חזקה מחמת רובא הוא ומעיקר הדין אף בהוחזק דל"ל בנים ולא הוחזק באחים ג"כ א"נ וגם ע"א א"נ וא"צ לשום הוכחה להחזיק דל"ל אחים כנ"ל בששה אותיות הקודמין א"כ האשה הנ"ל מותרת בלי ספק וגמגום כלל להנשא לכל ישראל ע"פ יסודות תוה"ק ס"ס ורובא וחזקה שע"ז נבנה כל יסודות תוה"ק ובנד"ד אין פקפוק ושום חולק כלל ומותרת להנשא לכל ישראל שתרצה כי לכהן בלא"ה היא אסורה שהיא גרושה מאישה הראשון:
ח
שוב התבוננתי במ"ש באו' ה' דאם הוחזק בשמו ושם אביו ושם עירו ע"י שהי' נו"נ והוחזק ע"י עלי' לתורה כמה שנים וע"י כתבו ושטרותיו מאיזה עיר הוא דבכה"ג יש מקום לספק אם מת בלא בנים ואח"כ נתברר באותו העיר שכפי שהחזיק א"ע בשטרותיו שיש לו אחים שם ע"י סימני החזקה ושטרותיו עכ"ז כיון שהחזקה ע"י עצמו ואף דקי"ל הוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין כמבואר בש"ס ב"ב קס"ז ז ובח"מ סי' מ"ט ס"ג ובאה"ע סי' ק"כ ס"ג עכ"ז דוקא שמו דהוי חזקה אלימתא ודמי להא דסוקלין ושורפין על החזקות שבש"ס קדושין אבל בשם אביו ועירו דא"א להחזיק רק ע"י עלי' לתורה ושטרותיו הכל סובב במה דהחזיק ע"פ עצמו והוא א"נ לומר יש לי אחים וכיון דלא נודע לנו באחים כ"א ע"י חזקתו שהחזיק בעלי' לתורה וחתימתו בשטרותיו לא הוי חזקה אלימא לאסור את אשתו ולהזקיקה ליבם כיון שהוא נגד חזקה ורובא ואין ע"א נאמן מדאורייתא וראיה ברורה לזה מכתובות כ"ד ב' דקי"ל אין מעלין משטרות ליוחסין ובש"ס קאמר דאי חתם א"ע אני פ' כהן מאן קא מסהיד עלי' כו' וכן בעלי' לתורה וקי"ל באה"ע סי' ג' דדוקא בתרומה בזמן הזה דהוא דרבנן מעלין משטרות ומקריאת התורה דלא גרע ממסל"ת דמהני בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא לא ובתרומה דרבנן נאמן אפי' ע"א אבל ליוחסין ולתרומה דאורייתא לא והא דקאמר בש"ס שם גדולה חזקה כו' הכל בדרבנן אבל בדאורייתא לא א"כ חזינן דהך חזקה דעלי' לתורה ושטרות לא מהני רק בדרבנן ולא דמי הך חזקה להא דסוקלין ושורפין על החזקות וכן בשו"ע אה"ע שם ס"ו מבואר שע"י חזקה דשם מהני אף ליוחסין א"כ מבואר הדבר שחזקה דשטרות ועלי' לתורה לא מהני רק בדרבנן ובמקום שמסל"ת מהני וכן ע"א נאמן בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא או ליוחסין לא מהני חזקה זו א"כ מבואר דאם הוחזק ע"י עלי' לתורה ושטרותיו שהוא פב"פ ממקום פלוני ואח"כ מת בלא בנים כיון דהוא לא אתחזק באחים והוי חזקה ורובא ואין ע"א נאמן לאסור נגד רובא וחזקה א"נ כיון שלא נודע לנו באחים כ"א ע"י עלי' לתורה ושטרותיו אף שהחזיק כמה שנים בזה וע"י חזקה זו שהחזיק א"ע נתברר שם שיש לו אחים עכ"ז אין חוששין כיון דהכל סובב ע"י אמירתו שהחזיק בזה ובדאורייתא לא מהני הך חזקה דעלי' לתורה וחתימתו אם אין האשה מאמינו אין שום חשש כלל אף אם ימצא לו אחים באותו מקום ע"פ חזקתו של עלי' לתורה וחתימתו דאין זה חזקה אלימתא כמו חזקה דשם והאשה מותרת לשוק ע"פ דין. כ"ז כתבנו להתלמד במקום אחר אבל בנד"ד שאין כאן שום חזקה על שם אביו ועירו רק מה שאמר בשעת מיתה שהוא פב"פ ב"פ מפה ואף אם ימצא פה אח כפי שאמר אינו נאמן וכ"ש שאחר החיפוש זה שנה נמצא שקרן ולא נתגלה שום ידיעה והוא דבר שלא יתגלה ולא יתברר כלל ואיכא שלש ספיקות ורובא וחזקה כנ"ל האשה הנ"ל מותרת לשוק: