אור ברסלב
בית אליקום שו"ת › סימן ט

בית אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק

שו"ת · סימן ט

סימן ח

בנידון אשר נשאלתי באשת חמיו שמתה אשתו קודם שמת חמיו האם מותר לישא אשת חמיו בכה"ג אחר מות חמיו. והנה מפאת אשר הוא מדרבנן ודבר זה במחלוקת שנוי' אמרתי לשום עיני בזה וד' אשר חותמו אמת ינחני בדרך אמת וזה החלי בס"ד בעזרת החונן מתנת חנם:

הנה בש"ס יבמות כ"א א' ת"ר מה הם שניות כו' ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו כו' ואשת חורגו אומרת לו אני מותרת לך ובתי אסורה לך כו' אע"ג דבתי אסורה לך מדאורייתא בדידי לא גזרו ביה רבנן כו' ומקשה הש"ס אי הכי אשת חמיו נמי תימא אני מותרת לך ובתי אסורה לך דהוי' אחות אשתו הא פסיקא ליה הא לא פסיקא ליה ופי' רש"י דלא פסיקא ליה דאחר מות אשתו מותרת לו ע"כ הסוגיא וכן העתיק הרי"ף והנה נודע שהרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והנ"י המה מתירין אשת חמיו בלי פקפוק כלל כתלמוד בבלי שלנו וסיים הנ"י וכן עיקר וכן המנהג בכל ספרד והא דאסרו בירושלמי אשת חמיו מפני מראית עין הלא אסרו שם חורגין הגדלים בבית אחת ובש"ס דילן סוטה מ"ג רצה הש"ס לאסור חורגה הגדלה בין האחים משום מראית עין ואמרינן לא היא דקלא אית ליה והרי בגמרא דילן רצו לאסור כר' חנינא דירושלמי ומסיק דלא היא וה"ה ודאי דפליגו על אשת חמיו דאסר ר' חנינא בירושלמי וסיים הנ"י ובחורגין דשייך למיגזר טפי הוצרך לומר דלא חיישינן דאלו באשת חמיו פשיטא הוא דליכא למיחש למראית עין יעו"ש בנ"י וכוונת הנ"י אינו מפורש אם כוונתו דבאשת חמיו ליכא למיגזר כל כך כיון דאף בבתה דאסור מדאורייתא לא פסיקא ליה דאחר מות אשתו מותרת כמו שאמר הש"ס הנ"ל ובחורגין בת אשת חורגו אסורה לעולם מדאורייתא ע"כ יותר יש לגזור בחורגין או כוונתו בפשוט דחורגה הגדלה בין האחים אין הכל יודעים שהיא חורגה וסוברים שאחות היא ובאשת חמיו הלא אין דרים ביחד ואינם גדלים ביחד א"כ ליכא מראית עין כלל ויתוודע לכל שהיא אשת חמיו ולא חמותו עכ"פ יהיה איך שיהיה מבואר בדברי הראשונים הנ"ל שאין פקפוק ואשת חמיו מותרת. והנה ר"ת והרא"ש ז"ל מן האוסרים ע"פ הירושלמי והרא"ש בפרק כיצד סי' א' הביא דעת בה"ג לאסור אשת חמיו וכן מעשה דר"ת בפרובנציו ככתוב בתוס' וכתב ושמא אח"כ אסרו והא דקאמר בחורגה הגדלה בין האחים דאית ליה קלא. אבל באשת חמיו לית ליה קלא ואיכא למיחש מפני מראית עין וכן מסתברה עכ"ל הרא"ש וכן המרש"ל ביש"ש כתב ג"כ דאיכא למיגזר טפי באשת חמיו דנקראת חמותו מפני מראית עין. והב"י בסימן ט"ו סעיף כ"ד כתב ומותר אדם באשת חמיו וחמיו מותר באשתו ויש מי שאוסר הביא האוסרין באחרונה ובביאור הגאון החסיד מוהרא"ו הביא עוד ראי' בשם הרשב"א להכריע דאמוראי בתראי לית להו הא דירושלמי מהא דיבמות כ"א ב' דאמר לי' רב הלל לרב אשי לדידי חזי לי שניות דמר ברי' דרבינא וכתיבן שיתסרי לאיסורא תמניא דמתניתא ושית דר' חייא והנך תרתי כו' ולא קאמר דחשיב אשת חמיו ג"כ אלמא דאמוראי בתראי לית להו גזירה דירושלמי ומוכרע הדבר שגזירת הירושלמי היה קודם והלכה כבתראי וש"ס דילן להתירא. ועיין שו"ת נו"ב חלק אה"ע סי' כ"ו דמברר ג"כ דר' חנינא דירושלמי היה מהקודמים בימי רבי ונוטה דעתו להמתירים. אלא דמאן ספין ח"ו להכריע נגד אריות הראשונים ר"ת ובה"ג והרא"ש וכיון שהרב"י לא הכריע והאחרונים הסכימו לאסור כנודע. אך הגאון מופת הדור בעל נו"ב שם חתר למצוא דרך דאף האוסרים לא אסרו כ"א כשאשתו קיימת כגון שגרשה לאחר חרם דרגמ"ה אז אסור לישא אשת חמיו. אבל כשמתה אשתו כיון דקאמר בש"ס יבמות צ"ח ב'. גבי גרים מתה אשתו מותר בחמותו ואיכא דתני אסור בחמותו. וקאמר הש"ס דתליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דחמותו לאחר מיתת בתה קליש איסורא לר"ע ע"כ לא גזרו גבי גרים וכיון שאשת חמיו הוא רק מפני מראית עין ובחמותו גופא קליש איסורא. ע"כ לאחר מיתת אשתו לא גזרו לר"ע דקליש איסורא יעו"ש אלא דהניח בצ"ע כיון שהרא"ש בסו"פ נושאין על האנוסה הביא שני דעות דיש פוסקים כר' ישמעאל דחמותו לאחר מיתה בשריפה ולא קליש איסורא ויש פוסקים כר"ע דקליש איסורא ומותר בגרים. ע"כ לא הכריע ג"כ הנו"ב שם להתיר. והנה באמת הרב"י ביו"ד סי' רס"ט סעיף ז' הכריע להיתר שכתב נשא גיורת ומתה מותר לישא אמה כו' בלי שום חולק והיינו כר"ע וכן הכריע ביש"ש ביבמות פי"א דין ז' וסיים בסופו וכן נראה עיקר דהלכה כר"ע וכל היכא דלא אשכחן בהדיא דלא כוותיה לא סתרינן האי כללא דהלכה כר"ע מחבירו כו' ומש"ה בחמותו לאחר מיתת אשתו בגרים שרו עכ"ל. א"כ הכרעת הרב"י והיש"ש כר"ע בלי שום חולק וקמה גם נצבה היתר של הנו"ב באשת חמיו אחר שמתה אשתו דוקא ולא שגרשה אלא כיון דהנו"ב בעצמו לא רצה להתיר שם ע"כ צריכים אנחנו בס"ד להוסיף דברים פשוטים קצת וכח דהתירא עדיף בדבר דרבנן ונוטים רוב הראשונים וגדולי האחרונים להיתר כפשטא דש"ס בבלי דילן ונוכל להשוות הדעות דאף האוסרים לא אסרו בכה"ג והוא דהתוס' ביבמות שם בדה"מ ומותר באשת חמיו הביאו בשם מס' דרך ארץ ג"כ שאסרו מפני מראית עין ובתה מותרת לו והוא במסכת כלה בפ"ב בפרק המקדש את האשה וקחישב שם שניות וקתני שם אשת חמיו ואשת חתנו מותרת לו. אבל אמרו חכמים אשת חמיו אסור מפני מראית העין ובתה מותרת לו. והנה הרב"י בסי' ט"ו הביא דברי בה"ג כשם שאסור לישא אשת חמיו מפני שנראה כחמותו ה"נ לא ישא חמיו את אשתו מפני שנראה כנושא בתו וכתב הרב"י דאין דבר זה מוכרח דאף לדברי האוסרים באשת חמיו ע"פ הירושלמי איכא למימר הבו דלא לוסיף עלה. ע"כ בשו"ע שהביא היש אוסרים בסעיף כ"ד אין הדבר מוכרע אי קאי על שניהן שכתב המתירים באשת חמיו וחמיו מותר באשתו ויש מי שאוסר ואין הכרע אם קאי על שניהם או על אשת חמיו לבד מדלא סיים ויש מי שאוסר בשניהן. והיש"ש ביבמות פ"ב אף דהחמיר באשת חמיו כתב דאשת חתנו בודאי מותר דהכל יודעים ומרגישים בין בתו לנכרית. משא"כ באשת חמיו דנראה כחמותו והירושלמי והתוס' והסמ"ג לא הזכירו כלל והרא"ש הביא בשם בה"ג ולא הכריע והטור כתב לאיסור ולא נהירא ופשיטא דפשיטא שיותר יש להתיר מחורגין וכן נ"ל הלכה למעשה כו' עכ"ל יש"ש שם. ונראה לי ראיה ברורה שאין להשיב עלה מהא דמסכת כלה הנ"ל מותר אדם באשת חמיו ואשת חתנו מותרת לו. אבל אמרו חכמים אשת חמיו אסור מפני מראית עין הרי מבואר בהדיא כהיש"ש והרב"י דדוקא אשת חמיו אסורה מפני מראית עין ולא אשת חתנו וזה ברור ולפ"ז שנתברר בראי' ברורה דאשת חתנו מותרת אף להאוסרים אשת חמיו וכמבואר בהדיא במס' כלה הנ"ל ודבר ד' אמת בפי היש"ש א"כ נדחה החשש שחשש בנו"ב בסי' כ"ו הנ"ל דאולי הפירוש בירושלמי דמראית עין באשת חמיו דאין הכוונה שיטעו שהיא חמותו אלא שיטעו בין חמיו לאביו שיטעו שהיא אשת אביו והכל מחמת דחשש לדעת בה"ג דאוסר באשת חתנו דיאמרו שהיא בתו ולפי הנ"ל נתברר דז"א וכמבואר א"כ קמה ונצבה ההיתר של הנו"ב לאחר מיתת אשתו שמותר באשת חמיו מהך דר' עקיבא נתברר הכרעת הב"י והיש"ש כר"ע דחמותו לאחר מיתת בתה קליש איסורא וכנ"ל וע"כ המראית עין דאשת חמיו משום חמותו ולא משום אשת אב. דבאמת אשת חתנו מותרת לכ"ע וכנ"ל בראיה ברורה שאין להשיב הרי יש לנו היתר ברור של הנו"ב וסלקנו צדדי הסותר שחשש הגאון הנ"ל:

ועתה בס"ד נוסיף דברים לברר דלאחר מיתת אשתו מותרת לו אשת חמיו אף להירושלמי ומס' ד"א בפ"ב דכלה והנה הא דסיים בפ"ב דכלה על הא דאסרו מפני מראית עין אשת חמיו ובתה מותרת לו. וע"כ דפי' דמיירי דאשתו עדיין בחיים דאל"כ אף בתה שיש לה מחמיו דהיא אחות אשתו מותרת לאחר מיתת אשתו. וע"כ דמיירי בחיי אשתו ולא גזרינן בבתה משום אחות אשתו. וא"כ י"ל ולמעט במחלוקת דאף הירושלמי דאוסר באשת חמיו דוקא בחיי אשתו דאף דנאמר כר' ישמעאל דלא קליש איסור חמותו אחר מיתת בתה עכ"ז באשת חמיו דהוא רק מפני מראית עין דיאמרו חמותו היא אף שפשוטן של דברים נראה דיבואו להתיר חמותו. א"כ אין חילוק לר' ישמעאל אף לאחר מיתת אשתו עכ"ז בודאי לא שייך למיגזר בכה"ג ככל השניות דלא לבוא לאיסור דאורייתא ח"ו ועשו משמרת וגדר בשניות בכה"ג דאף בירושלמי לא אסרו אלא מפני מראית עין וכן במסכת כלה דקתני ג"כ אשת חמיו מותרת ואסרו משום מראית עין והנה להנושא אשת חמיו הרי נודע לו דאשת חמיו היא ואינה חמותו ואף אם נאמר דהעולם יסברו שחמותו היא דלית ליה קלא כמש"כ הרא"ש ז"ל. עכ"ז הכל יודעים שחמותו אסורה מדאורייתא וישאלו ויתברר להם שהיא אשת חמיו א"כ אין כאן שום חשש דאורייתא אלא דעיקר החשש דאורייתא להיפך שיבא להתיר בתה שיש לה מן חמיו ויהיה ח"ו נושא אחות אשתו כיון דכנכרית נחשבת לו אשת חמיו דאינה חמותו ומותרת לו א"כ באחרית הימים יבוא לישא בתה שיש לה מן חמיו ויהיה חשש דאורייתא אחות אשתו. וכיון דבאמת בתה מותרת לו כמבואר במסכת הנ"ל ואיכא גזירה דישא בתה שיש לה מחמיו דהוי' אחות אשתו. וע"ז קאמר בירושלמי דמפני מראית עין שהיא נקראת חמותו אסורה כל זמן שאשתו קיימת אבל כשמתה אשתו דאין כאן חשש אחות אשתו מותרת לו ג"כ אשת חמיו דלא עדיפא אשת חמיו מבתה שיש לה מחמיו דהיא אחות אשתו דמותרת זהו מראית עין דירושלמי דנראית כחמותו כיון דבתה שיש לה מחמיו היא אחות אשתו ע"כ אסורה כל ימי חיי אשתו וזהו דעת הירושלמי אבל בש"ס דילן מבואר דאשת חמיו מותרת אפילו בחיי אשתו מדמקשה בש"ס א"ה אשת חמיו נמי תימא אני מותרת ובתי אסורה לך משום אחות אשתו מבואר דהיא מותרת אף בחיי אשתו וע"ז משני ומתרץ הש"ס דלא פסיקא ליה דהואיל ואחר מיתת אשתו מותרת לו בת אשת חמיו מחמיו. ולכאורה אינו מובן דמאי שייטי' הא דבתה מותרת לאחר מות אשתו הרי היא אסורה משום חשש חמותו א"כ מאי מקשה הש"ס ותימא ליה ג"כ דבתי אסורה לך דהרי הוצרך לבאר דאשת חמיו מותרת לו בכל ענין ואין כאן גזירה דחמותו. אלא ע"כ דזה ברור דאין לאסור בשני' יותר מדאורייתא וכיון דאחות אשתו מותרת לאחר מיתת אשתו א"כ אף להאוסרים אין לאסור כ"א מחשש דיטעו להתיר בתה מחמיו ויהיה חשש דאורייתא וזה דוקא בחיי אשתו ע"כ מקשה הש"ס שפיר דתימא ליה דבתי אסורה לך מדאורייתא בדידה לא גזרו אף בחיי אשתו. ומתרץ דלא פסיקא ליה דהא פעמים דמיירי דמתה אשתו קודם בחיי חמיו ובכה"ג בתה מותרת ע"כ קתני סתם ומותר באשת חמיו כולל בכל אופן. ועכ"פ מדמקשה הש"ס ותימא ליה דמיירי בחיי אשתו מבואר דאין שום סברא לאסור אשת חמיו יותר מבתה א"כ הירושלמי דאוסר אינו אוסר ג"כ כ"א בחיי אשתו מפאת גזירה דאורייתא דבאחרית הימים יסברו דנכרית היא ויבוא לישא בתה שיש לה מחמיו כמו דבאמת בתה מאיש אחר מותרת לו וכמבואר במסכת הנ"ל א"כ נתברר דעיקר באיסור מראית עין דלא ידונו לה כחמותו ויבואו להתיר בתה בחיי אשתו וישא אחות אשתו באחרית הימים שיגרש את אשתו וכן מטין הדברים במסכת כלה דמסיים ובתה מותרת לו מכלל דעיקר מראית עין משום בתה שיש לה מחמיו ובחיי אשתו וכנ"ל וכיון שלא נזכר בהדיא באוסרים להיפוך לאסור באשת חמיו אף לאחר מיתת אשתו והירושלמי ומסכת כלה נתפרש יפה דוקא משום מראית עין דחשש בתה מחמיו א"כ אין כאן איסור כ"א בחיי אשתו. ובזה נתמעט המחלוקת בין הבבלי והירושלמי וכנ"ל וא"כ בדרבנן שומעין להקל ובפרט ההיתר של הנו"ב מהא דר' עקיבא נתברר שהוא היתר גמור ואין כאן שום חשש וסתירה להתירו כנ"ל דהלכה כר"ע ואין שום פקפוק לומר דמראית עין שהיא אשת אביו וכנ"ל והסברא הישרה דחשש מראית עין הוא רק משום בתה ולא עדיפא אשת חמיו מבתה דאורייתא דאחר מות אשתו מותרת וכש"כ כשמתה אשתו קודם מות חמיו נראה ברור דאשת חמיו בכה"ג מותרת לכ"ע אף להחוששים לאסור מהירושלמי וכש"כ שנתברר שעיקר הלכה כהראשונים וכש"ס דילן. ועוד אי אפשר לפרש כפשוטו משום מראית עין דנקראת חמותו הלא נודע בש"ס יבמות קי"ז א'. דאשת אב ובת בעלה המה שונאים להעיד ואינן מתנהגים באחוה ואיך נאמר מראית עין דנראית כחמותו ואשתו כבתה הלא הוא היפוך הטבע ונודע לכל שהיא אשת חמיו ולא חמותו כיון שאינם מתנהגים באחוה ופסולין להעיד זע"ז הרי הוא נודע שאינה בתה ע"כ מוכרח לומר מראית עין דירושלמי כנ"ל ודוקא בחיי אשתו דהכל נצמח פן ישא בתה שיש לה מחמיו וכנ"ל. ועוד נראה דע"כ ר' חנינא דירושלמי לא יחלוק על הברייתא דהביא הש"ס בבלי ומותר אדם באשת חמיו ואם נאמר דר' חנינא חידש דמפני מראית עין אסור והברייתא מיירי מדינא עכ"ז וכי לר' חנינא נתחדש ענין מראית עין שתלוי בזמן ר' חנינא דוקא. אלא ברור שר' חנינא סובר כהברייתא אלא דפירש בהברייתא דקתני נושא אדם אשת חמיו מיירי לאחר מיתת אשתו והוא אוסר מפני מראית עין בחיי אשתו מפאת גזירת אחות אשתו ואע"ג דבאשת חורגו לא גזרו משום בתה כמבואר בהברייתא היינו משום דאין היתר לאיסורה ע"כ לא רצו חז"ל לאסור איסור עולם. אבל באשת חמיו כיון דיש היתר לאיסורו ע"כ גזרו כיון דיהי' מותרת לאחר מות אשתו א"כ ר' חנינא דירושלמי אינו חולק על הברייתא כלל. לפ"ז י"ל דאף ש"ס דילן דמקשה אי הכי אשת חמיו נמי תימא אני מותרת לך ובתי אסורה לך דמבואר דאף בחיי אשתו מותר אשת חמיו. עכ"ז דוקא בהקושיא אבל כשמתרץ הש"ס הא פסיקא ליה הא לא פסיקא ליה י"ל דהדר מסברתו וסובר באמת כיון דיש היתר לאיסורו באמת י"ל דאשת חמיו בחיי אשתו אסורה וכר' חנינא דירושלמי א"כ יש להשוות הבבלי והירושלמי לפי המסקנא לפ"ז נתברר להיתר אשת חמיו אחר מיתת אשתו ואין ר' חנינא חולק על הברייתא רק דר' חנינא מיירי בחיי אשתו וכנ"ל:

ועוד נראה לומר בס"ד אף אם נאמר דהירושלמי אוסר מפני מראית עין אשת חמיו אף לאחר מיתת אשתו עכ"ז י"ל לפי דרך הנו"ב דהירושלמי לשיטתו דסובר כאביי דאמר בסנהדרין ע"ו ב' דמשמעות דורשין איכא בינייהו דר' ישמעאל סובר אותו ואתהן ואת אחד מהן ופירש"י דאם חמותו יליף ליה מדרשה דזימה כו' ור"ע סובר אותו ואתהן ואת שתיהן ואם חמותו הכא כתיבא א"כ לאביי אף לר"ע חמותו לאחר מיתת בתה בשריפה ועיין תוס' יבמות צ"ה ב' דה"מ קלש לה דכתבו דלאביי ודאי ליכא מאן דתני מותר בחמותו אבל לדידן דקי"ל כרבא ולר"ע חמותו לאחר מיתה ליכא רק איסור בעלמא ולדעת רש"י סנהדרין ע"ו ב' ליכא רק איסור ארור שוכב עם חותנתו וכן הסכים הרמב"ן והריטב"א ביבמות א"כ ליכא חשש מראית עין באשת חמיו דעיקר מראית עין דיצא לעז על הבנים שהם ממזרים והרי ליכא כאן אפילו איסור לאו לשיטת רש"י והרמב"ן והריטב"א ולפי סברת הנו"ב קליש איסורא ודמי לגר דמותר וכנ"ל. ועיין ירושלמי פ' נושאין על האנוסה הלכה א' דקאמר ערות אשה ובתה לא תגלה כו' מה למטן שלשה דורות אף למעלה שלשה דורות כו' עד סוף הסוגיא עד כדון לר"ע כר' ישמעאל כו' דנראה שם דהסוגיא אזיל אליבא דאביי דרק במשמעות דורשין פליגי ר"ע ור' ישמעאל וכן בהלכה ב' גבי גר לא קתני שם כ"א הברייתא נשא אשה ובתה כנס אחת ומוציא אחת לכתחלה לא יכנוס והא דקתני בסוף הברייתא בגמרא דילן מתה אשתו מותר בחמותו לא קתני והיינו דלאביי ודאי ליכא מאן דתני מותר בחמותו א"כ מבואר דסוגיא דירושלמי לית ליה כרבא כ"א כאביי ולדידיה לא פליגי ר' עקיבא ור' ישמעאל בחמותו לאחר מיתת בתה ואיכא שפיר מראית עין ויוציאו לעז על הבנים שהם ממזרים. א"כ לפ"ז לדידן דקי"ל כרבא ולר"ע קליש איסורא וליכא מראית עין באחרית הימים ואין כאן חשש לעז על הבנים דהוי רק איסור בעלמא בלי ספק שמותר אשת חמיו וכ"ש כשישא בפומבי בפני עשרה ובהיתר ב"ד שיכתבו הב"ד בבירור שנודע להם שהיא אשת חמיו ולא חמותו ולאחר מיתת אשתו בלי ספק מותר מכל הראיות ברורות הנ"ל ותדע דהרי הירושלמי גופא הקיל בשני חורגין לשיטתו דיסבון באתרא דלא חכמין לון והרי בלי ספק בכל שני' אסור בכל מקום שבעולם וכן בכ"מ שאסרו מפני מראית עין בכ"מ אסור. אלא ע"כ בכאן לא החמירו בירושלמי כ"א לכתחלה ומראית עין זה קמ"ל. וכיון שנתברר מעיקר הלכה כרוב ראשונים הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והנ"י ואף להאוסרים איכא היתר ברור של הנו"ב לר"ע דקי"ל כוותיה ולפי שבררנו וסלקנו צדדי הסותר וכנ"ל. וגם בררנו דעיקר הפירוש מראית עין היינו שיתירו את בתה מחמיו ולאחר מיתת אשתו מותרת וכנ"ל וגם בררנו דהירושלמי אזיל לשיטתו דפסק כאביי וכנ"ל אין ספק כשיושיב ב"ד של שלשה ויהיה מעשה ב"ד שנודע להם שהיא אשת חמיו ולא חמותו וכל מעשה ב"ד יש לו קול אין כאן מראית עין כלל וחשש לעז על הבנים באחרית הימים אין כאן דהלכה כר"ע ואין כאן בחמותו כ"א איסור בעלמא והבנים כשרים וכ"ז לרווחא דמילתא כי העיקר כרוב הראשונים וכנ"ל בפרט בזמן הזה במדינתנו דאיכא חדרגמ"ה שלא לישא שתי נשים. דוקא הירושלמי דבזמנם היו נושאין שתי נשים וא"כ כשחמיו יש לו שתי נשים חמותו ועוד אשה אחרת מיחלפה אשת חמיו בחמותו ואיכא מראית עין אבל לדידן דאי אפשר לישא שתי נשים א"כ ע"כ אשת חמיו אינה צרת חמותו כלל דאו דנושא אותה אחר מיתה או גרושין של חמותו. ובת בעלה היא מהשונאים זה לזה כמבואר בש"ס יבמות קי"ז וכנ"ל ולא מחלפה כלל לומר שהיא בתה וליכא מראית עין כלל ויותר יש להתיר משני חורגין כמש"כ הריטב"א ודלא כסברת הרא"ש וכנ"ל והרב"י שכתב יש מי שאוסר היינו במדינת א"י והספרדים שנושאין שתי נשים ואיכא חשש למראית עין ודוקא בחיי אשתו ויכול להיות שישא אשת חמיו ויהי' צרת אשתו ובכה"ג איכא מראית עין. אבל לאחר מיתת אשתו בלי ספק לא יחוש הרב"י לדעת המחמירין וכש"כ במדינתינו וכנ"ל דליכא שום מראית עין:

ונשלים בס"ד לבאר להלכה באשת חמיו אחר מות אשתו מותרת לכתחלה וכנ"ל ואפשר אם ר"ת והרא"ש ז"ל שאסרו במוחלט דהרא"ש חשש לדעת ר' ישמעאל בסו"פ נושאין על האנוסה דחמותו לאחר מיתה בשריפה. וכן ר"ת. י"ל דסבר כמש"כ התוס' יבמות צ"ד ב' דה"מ מאיסורא דאף לר"ע איכא כרת ואיכא חשש מראית עין ויוציאו לעז על הבנים שהם ממזרים אבל לפי דעת רש"י ז"ל סנהדרין הנ"ל והרמב"ן והסמ"ג והריטב"א דאין לר"ע כ"א איסור בעלמא ולא כרת אין כאן מראית עין וקליש איסורא והירושלמי אזיל בשיטת אביי דמשמעות דורשין איכא בינייהו וכנ"ל. ועכ"פ לאחר מיתת אשתו יש להתיר מתרי טעמי בדרבנן א' דילמא הלכה כרוב ראשונים וכש"ס דילן ואף להחולקים כיון שהחליט הב"י והיש"ש דהלכה כר"ע במושלם ולדעת רש"י והסמ"ג והרמב"ן והריטב"א אין בחמותו לאחר מיתת בתה כ"א איסור בעלמא וקליש אסורא ולא גזרו בכה"ג מפני מראית עין. וגם ליכא לעז על הבנים וכנ"ל. ועוד יש בנידון דידן סניף להיתר כיון דבעת שנשא חמיו את אשתו השניה לא היו חתנו ואשתו על שולחנו כלל ופשט הענין אף האוסרים לא אסרו אלא דוגמא דשני חורגין הגדלים בבית יחד. דבכה"ג איכא חשש מראית עין. אלא דזה ההיתר אינו אלא לדעת היש"ש שהתיר במוחלט אשת חתנו דלא כבה"ג ויש לומר כיון דבאשת חתנו מסתמא אינם ביחד ע"ש. דהרי נכרית היא ע"כ לא גזרו א"כ ה"ה באשת חמיו בכה"ג וכבר בררנו בראיה ברורה מן מסכת כלה כהיש"ש. ועכ"פ להאוסרים אשת חתנו א"כ ה"ה באשת חמיו אף דאינם ניזונים ע"ש ביחד רק מחמת דהוא חמיו יאמרו דאשתו היא חמותו ואיכא ג"כ מראית עין. אבל עכ"פ כיון שהיש"ש התיר באשת חתנו בלי ספק יש סניף להיתר ג"כ באשת חמיו בכה"ג. ועכ"פ לאחר מיתת אשתו היתר ברור וכנ"ל אף להאוסרי'. ובעיקר הדין נראה ברור שגדולי האחרונים הפריזו על המדה בזה. מה שכתבו שהמנהג במדינתינו לאסור לא הבנתי איך שייך בכה"ג מנהג אף דקי"ל בח"מ סוס"י ל"ז במנהג וכה"ג הוי לא ראינו ראיה כל זה בדבר דשכיח לא כן במילתא דלא שכיח כמו שהביא הש"ך שם מהא דזבחים ק"ג ב' במשנה וחכ"א אין לא ראינו ראיה ופירש"י שמא לא אירע בימיו. ואם אירע בימיו ושרפוה כו' א"כ בדבר דלא שכיח לא שייך כלל מנהג דאם יארע בפעם א' ביובל שירצה אחד לישא אשת חמיו ואפילו אם מורה אחד אוסר שמא לא העמיק העיון בזה ומי יודע דילמא התירו כמה גדולים וגאונים ואין שייך מנהג דלא שכיח כלל ומה שרצה היש"ש לומר דהוי דבר שבמנין לא נמצא בשום ראשון ואף הרא"ש דהי' קרוב לר"ת דהוא מן האוסרי' דכתב ושמא חורגה הגדילה בין האחים אית ליה קלא. אבל באשת חמיו לית לי' קלא ואיכא למיחש מפני מראית עין וכן מסתבר עכ"ל ולא תלה כלל בדבר שבמנין שאסרו. וגם בזה מוכרע הדבר כהריטב"א והנ"י דע"כ אשת חמיו בש"ס דסוטה מותרת מכש"כ כיון דבש"ס יבמות הותר אשת חמיו בלי פקפוק אף לאמוראים אחרונים מר בר רב אשי ובש"ס סוטה רצו לאסור שני חורגין משום מראית עין ואם איתא דיש לחלק כסברת הרא"ש הנ"ל הו"ל להש"ס לאסוקי מילתא בפירוש דוקא בשני חורגין אית ליה קלא ולא כן באשת חמיו. אלא ע"כ פשטא דש"ס נראה כסברת הנ"י דלש"ס דילן אף באשת חמיו אית ליה קלא מכש"כ וכמש"כ. ועכ"פ מי ילחם עם מושל רבינו הרא"ש ז"ל יהי' איך שיהיה אנו אין לנו אלא דברי רבינו הגדול המשביר הב"י דהביא דעת המתירין בראשונה ודעת האוסרים ביש מי שאוסר. וכן בעל המפה הגאון רמ"א לא הגיה כלום לכתוב שהעיקר כאוסרים במדינתינו א"כ בדרבנן קי"ל בע"ז ז' בשל סופרים הלך אחר המיקל אף אם הי' שווים שני הדעות ובאמת המתירים המה רוב ראשונים הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א וה"ה והנ"י. אם לעומתם הבה"ג ר"ת והרא"ש האוסרים. עכ"ז המתירים רובא המה וכן נראה מבואר מהב"י שהביא האוסרים בשם יש מי שאוסר וכן הרמ"א הודה לזה וכ"ש שיש לנו גדול האחרון כאחד מן הראשונים הגאון החסיד רשכב"ה מוהרא"ו בביאורו דנוטה ג"כ לדיעה הראשונה א"כ לית דחש כלל להחמיר באשת חמיו וכ"ש מחמת התירים הנ"ל אחר מיתת אשתו וכנ"ל. וצדדנו וסלקנו חשש הנו"ב וכנ"ל. ועוד כמה טעמים להתירא ובשל סופרים הולכים אחר המיקל וכנ"ל ועל המחמיר להביא ראיה כמבואר בידים ועוקר הסמך דהאוסרים מהא דר"ת דעשה מעשה לאסור ומעשה רב. ועכ"פ מי יודע דילמא הוראת שעה היתה דהיו מזלזלים בשניות וגם שמא היתה דיימא מני' והיה חתנו דדייר בבית חמיו ועוד אפשר דהיתה ע"ד שאמר יוסף הכהן לאחות אשתו והיו דרים ביחד והיה נראה כחמותו דהי' אחות אשתו וגדלה את בניו ובנותיו כמו בני' ובכה"ג בצירוף כל הטעמים ע"כ עשה ר"ת מעשה ואסר בדיעבד והכל הוראת שעה ולא עדיף ספיקו של הרא"ש להבין פסק ר"ת מכל וודאין דגדולי הראשונים שבררו להתיר. ועכ"פ הדעת מכרעת כהכרעת הרב"י דנוטה להיתר ובדרבנן אף בשווין הולכין בספיקו להקל להתיר לכתחלה בלי פקפוק ועכ"פ לאחר מיתת אשתו יש להתיר לכ"ע לכתחלה כנ"ל וכל זה ברור ואמת:

וראיתי בתשובת מהרי"ל סי' פ"א דבר תמוה דהוא מן המחמירים באשת חמיו וכתב הטעם דאסרו מפני מראית עין בזה משום דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו אף דבש"ס יבמות כ"א ב' דחה זאת עכ"ז בדורות אחרונים חששו להאי כללא היכא דאיכא מראית עין ע"כ בחמיו אלו היתה אשה היתה ערוה חמותו. וכן חורגו אלו היתה אשה היתה ערוה בת אשתו. ע"כ גזרו על אשתו כו' מבואר שם דאשת חורגו אסור מחמת כל שבנקבה ערוה כו' וכמו כן אשת חמיו ודבר זה יפלא באשת חורגו מבואר בש"ס וכל הפוסקים ובטוש"ע סי' ט"ו דאשת חורגו שרי בלי שום חולק א"כ ה"ה אשת חמיו. א"כ הדבר מבואר בהיפוך מכל הפוסקים דלא חיישינן להאי כללא כל שבנקבה ערוה כו' אף בדורות אחרונים באין חולק כלל אלא ע"כ טעם המחמירים באשת חמיו דשייך יותר מראית עין באשת חמיו משני חורגים כמש"כ הרא"ש ודלא כמהרי"ל א"כ נתברר דלפי רוב הפוסקים הרשב"א והריטב"א דמדמים אשת חמיו לשני חורגים ואית ליה קלא ליכא מראית עין וכנ"ל. ועוד נראה לולא דברי הראשונים דהירושלמי דאוסר אשת חמיו מפני מראית עין הוא ע"פ דברי מהרי"ל בתשובה סי' פ"א דסובר הטעם דכל שבנקבה ערוה ומהתורה אסורה בזכר גזרו על אשתו. והנה בירושלמי שם בפ' כיצד קאמר רב שם כל שבנקבה אסורה מהתורה בזכר אשתו אסורה. ומקשה שם בירושלמי על רב מתניתין פליגא על רב מותר אדם באשת חורגו כו' הרי חורגו זכר ואשתו מותרת ותיכף אחר זה א"ר זריקא בשם ר' חנינא אשת חמיו אסורה מפני מראית עין כו'. א"כ י"ל דגם באשת חמיו דאסר ר' חנינא מפני מראית עין כנ"ל הוא ג"כ מטעם של רב דכל שבנקבה אסורה מהתורה בזכר גזרו על אשתו וכסברת מהרי"ל ור' חנינא דירוש' סובר כרב ופליג על הברייתא דאשת חורגו וכיון דבש"ס דילן כ"א ב' מסיק במסקנא דכל דבשני קדושין מיקריב ליתא להך כללא א"כ אשת חמיו ואשת חורגו מותרים וכיון דכל הפוסקים פסקו דאשת חורגו מותרת בלי שום חולק. א"כ ה"ה אשת חמיו אלא דהירושלמי לא מחלק בין חדא קדושין לתרי קדושין וע"כ רב חולק על הברייתא דאשת חורגו מותרת וסובר דאסורה א"כ ה"ה אשת חמיו חיישינן למראית עין בכה"ג מטעם כל שבנקבה ערוה כו' וכסברת מהרי"ל. אבל לפי הבבלי ופסק כל הפוסקים באשת חורגו דמותרת אין לאסור אשת חמיו יותר מאשת חורגו וכנ"ל. ועכ"פ סיומא דפסקא אשת חמיו לאחר מיתת אשתו דליכא שום חשש לעז על הבנים דחמותו לאחר מיתה קליש איסורא וגם לדעת רש"י והסמ"ג והרמב"ן והריטב"א אינו כ"א איסורא בעלמא מדאורייתא וליכא חשש לעז על הבנים שהם ממזרים וכנ"ל וגם ליכא חשש דיתירו לבתה שיש לה מחמיו דהרי היא מותרת לו אחר מות אחותה וכנ"ל. וכש"כ בנד"ד שכבר הי' חתנו ע"ש קודם שנשא חמיו אשתו השני' ועדיפא מהא דשני חורגין הגדלים בבית א' וליכא כאן מראית עין דלא היו גדלים ביחד כלל. וגם בת בעלה היא מהפסולים להעיד במיתת בעלה א"כ הכל יודעים דאינה בתה וכיון דמעיקר הדין נוטה לרוב הראשונים הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א וה"ה והנ"י וכהכרעת הרב"י בשולחנו הטהור דהביא דעות המתירים בראשונה וכן הסכים רבינו הרמ"א שלא הגיה כלום לכתוב דמנהגינו כהתוס' האוסרים וכן הכרעת הגאון החסיד רשכב"ה מוהרא"ו ז"ל בשולחנו הטהור ואיכא כמה צדדים לומר דאף האוסרים לא אסרו בכהנ"ל וכנ"ל ודברי מהרי"ל בתשובה תמוהים נראה לעין כל והלכה רווחת בישראל באשת חורגו שמותרת וי"ל דאשת חמיו לא עדיף מאשת חורגו והירושלמי אזיל בשיטת רב וכן ר' חנינא בירושלמי כנ"ל ובדרבנן קי"ל ע"ז ז' בפלוגתא דרבנן אזלינן אחר המיקל א"כ בלי פקפוק יש להתיר אשת חמיו אחר מיתת אשתו לכתחלה והאמת יורה דרכו ואין כאן מנהג לאסור כי בדבר דלא שכיח לא אמרינן בכה"ג במנהג הוי לא ראינו ראיה כדמוכח מהא דזבחים ק"ג ב' וחכ"א אין לא ראינו ראיה וכנ"ל:

וראיתי להרשב"א בחדושיו ליבמות כ"א שהקשה למה קתני י דמותר אדם באשת חמיו לישתיק מינה דכל דלא אסר בהיתרא קיימא ותירץ דתנא משום בתה דס"ד כיון דבתה ערוה בדידה ליגזור רבנן והא דלא תנא לה תנא ושייר כדשייר שניות דר' חייא ואע"ג דאמרינן דלא פסיקא ליה מכ"מ משום לתא דבתה דזמנין דהיא אסורה לו תנא ליה להיתרא יעו"ש והנה קשה לכאורה דהא קתני שם אשת חורגו אע"ג דבתה אסורה וכנ"ל. א"כ ממילא מוכח אשת חמיו דשם בתה אסורה לעולם ואעפ"כ אשת חורגו מותרת וכ"ש אשת חמיו אלא ע"כ צ"ל דקתני בברייתא אשת חמיו מותרת לאפוקי מסברת הרא"ש ז"ל דס"ל באשת חמיו איכא טפי למיגזר מפני מראית עין דנקראת חמותו ע"כ קתני מפורש בבא דאשת חמיו מותרת א"כ לפ"ז מוכח מש"ס דילן דלית להו סברת הרא"ש ואף באשת חמיו ליכא למיגזר מפני מראית עין דכל עיקר דשנה בברייתא אשת חמיו מותרת הוא בשביל לאשמעינן דליכא למיחש למראית עין א"כ מוכח דש"ס דילן לית ליה כלל סברת הרא"ש ואף למראית עין באשת חמיו לא גזרינן וכיון דבש"ס סוטה מבואר בשני חורגין הגדלים ביחד דמותרים ולא חיישינן למראית עין כש"כ באשת חמיו וכסברת הריטב"א דכבר אשמעינן דאשת חמיו מותרת וליכא למיחש למראית עין ואעפ"כ הי' הס"ד דהש"ס סוטה לאסור בשני חורגין הגדלים ביחד ודחי דאית ליה קלא וכש"כ באשת חמיו וכסברת המתירים הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בס"ד. והנה האמת אגיד בגוף סברת רבינו הרא"ש ז"ל והחזיק במעוזו מרן מאורן של ישראל היש"ש ביבמות דבאשת חתנו יש למיגזר יותר למראית עין משני חורגין ולית ליה קלא לא יכולתי להלום כלל דבאמת וכי אנו שומרין המלות ולא הענין דאי אפשר לאסור אשת חתנו כ"א כשנאמר שאשתו הראשונה היתה בתה וזהו מראית עין דנושא אם אשתו וכיון דאם גירש אשתו ראשונה והיתה רוצת להנשא לבן אשת אביו מותרת דהוי שני חורגין ואינה נראה כאחותו מפאת שאשת אביו אינה אמה וא"כ איך נאמר כשרוצה לישא אשת חמיו שאשתו ראשונה היתה בתה והיא אם אשתו ראשונה והדברים סותרים בעצם א' אדרבה באשת חתנו כיון שצריך לזה שני קדושין מעיקרא דחמיו ישא אותה מקודם וכן הוא בת חמיו אבל כשאשתו ראשונה נשאת לבן אשת אביו הוי רק חד קדושין ואעפ"כ אנו אומרים דהיא אינה בתה ואיך נאמר באשת חמיו דאשתו ראשונה היתה בתה ע"כ מחוורים הדברים כהרשב"א והריטב"א. והירושלמי דאוסר היינו דלא מחלק בין שני קדושין כרב וגם בשני חורגין אוסר וכנ"ל ודוק ולא מסתבר לומר דשם בשני חורגין איכא הוכחה כיון דקלא אית ליה דאינם אח ואחות ממילא אשת אביו אינה אמה. אבל באשת חמיו יש מראית עין דיאמרו דאשתו היתה בתה א"כ לפ"ז בחורגין דאין גדלים בבית אחד היה לאסור יותר שישאו זא"ז דיאמרו דאשת אביה היא אמה ובש"ס מבואר דחורגין הגדלים בבית יחד דאיכא קורבה יתירה כמו אח ואחות אעפ"כ קלא אית ליה. וע"כ דהקול הוא דהכל יודעים שאשת אביו אינה אמה א"כ לפ"ז באשת חמיו ג"כ הכל יודעים דאשתו ראשונה אינה בתה וכל היודעים משני הקדושין דהיתה אשת חמיו ובת חמיו היתה אשתו יודעים ע"כ דאשתו ראשונה אינה בת אשת חמיו ואין להם ידיעה במקצת כיון דאשתו ראשונה אינה קוראה לה אם וגם המה מהשונאים זה לזה כנ"ל בש"ס יבמות קי"ז וגם בש"ס סוטה שם דקאמר דקלא אית לה הכוונה שהכל יודעים שאשת אביו אינה אמה וע"ד בניך ובנותיך נתונים לעם אחר א"כ הכל נצמח מזה דקלא אית ליה דיודעים דאינה אמה ע"כ אף שגדלים בבית אחד ונוהגין ביניהם כאחוה עכ"ז שורש מחצבם ידוע שהיא אשת אבי' ולא אמה א"כ באשת חמיו אין כאן שום מראית עין כסברת הרשב"א והריטב"א ואדרבה איכא כש"כ דהריטב"א וכנ"ל וגם בזמן הזה במדינתינו דאיכא חדרגמ"ה ואי אפשר לישא ביחד אשת חמיו עם אשתו ביחד איכא למיגזר בחורגין יותר דהרי נשאת לו בעוד אשת אביו קיימת ואעפ"כ אין חשש מראית עין כש"כ באשת חמיו דצריך היודע לידע שני הנשואין דוקא שהיתה אשת חמיו וגם לידע שאשתו ראשונה היא היתה בת חמיו וצריך לצרף שני ידיעות להרואה ואז אולי לא נודע לו האמת וטועה שאשתו ראשונה היתה בתה ואז איכא מראית עין ורובא דיודעים ב' הידיעות יודעים האמת כנ"ל מחמת דקלא אית ליה וניכר לכל וכן איכא דיודעים רק ידיעה א' ואין כאן שום חשש כלל בכל אופן בין היודע שהיתה אשת פלוני ואינם יודעים ידיעה שני' או להיפך שיודעים מי היתה אשתו ראשונה ואינם יודעים אם היא היתה אשת חמיו א"כ מאי חשש הרואים איכא. וכנ"ל בביאור בתרי קדושין לא חיישינן לאסור כל שבנקבה ערוה כו' והירושלמי אינו מחלק כרב ודלא כש"ס דילן. אבל להש"ס דילן דמחלקים וכן בשני חורגין אפילו הגדלים בבית א' מותרים א"כ אשת חמיו מותרת לכ"ע מעיקר הלכה. ועכ"פ לאחר מיתת אשתו ראשונה דאיכא כל הני היתרים ברור דלכתחלה מותר וכנ"ל ופשטא דירושלמי דאוסר אשת חמיו מפני מראית עין מיירי דנושא שניהם יחד בת חמיו ואשת חמיו דומיא דרצפה בת איו דנשא אותה דוד בעת שהי' לו מיכל בת שאול ובכה"ג איכא מראית העין דהרואה שנשא שניהם יטעה ויסבור דהיא חמותו והוי דומיא דשני חורגין דיסברו דנשא אחותו אבל כל שנושא אשת חמיו לבדה. וכבר מתה או גרש לאשתו הראשונה אין כאן מראית עין כלל דאף מי שיזכור שהי' לו לאשה בת חמיו עכ"ז כיון דבעת שנשא אשת חמיו אין הראשונה לו לאשה ואין כאן מראית עין בגלוי ואף דבלי ספק עובדא דר"ת שהיה במדינתינו דאיכא חדרגמ"ה לא היתה אז אשתו הראשונה עמו כגון שגירש אותה ואעפ"כ אסר ר"ת עכ"ז לדידן דבררנו דהעיקר כהמתירים כמו בשני חורגין א"כ י"ל דאף דהרב"י חשש לדעת האוסרים שהביא באחרונה עכ"ז דוקא במדינת ספרד שנושאים שני נשים ואיכא מראית עין כשנושא ביחד שתיהם אבל במדינתינו כיון שאי אפשר לישא שתיהם ביחד מחמת חדרגמ"ה ליכא כאן שום חשש כלל וכש"כ לאחר מיתת הראשונה וכנ"ל מטעמים ברורים להתירא בלי פקפוק וספק כלל אף לכתחלה וכנ"ל.

ועוד נ"ל ברור דר"י בעל התוס' חולק על ר"ת דהרי כתבו התוס' כ"א ב' בדה"מ לא אסרו בשם ר"י דתנא דברייתא לית ליה הך כללא דכל שבנקבה ערוה כו' אף בחד קדושין. אבל בדורות אחרונים גזרו כו' וכתבו ע"ז התוס' וא"ת מאי פריך וכללא הוא הא חמותו ערוה כו' וי"ל דקים להו בהני דשרי אף בדורות אחרונים וכ"כ הרשב"א בחדושיו די"ל דכל הנך מותרות היו בכל זמן ועיקר איסור ר"ת באשת חמיו דסובר דבדורות אחרונים גזרו על אשת חמיו ולא בימי תנא דברייתא והרי הר"י והתוס' כאן כתבו בהדיא דקים להו בהנהו דשרי אף בדורות אחרונים אלא ע"כ דר"י חולק על ר"ת בזה. ובזה נדחה ג"כ מש"כ מהרי"ל בתשובה סי' פ"א דדורות אחרונים חששו למראית עין היכא דאיכא האי כללא ג"כ באשת חמיו דאיכא כל שבנקבה ערוה כו' והרי התוס' והרשב"א כתבו מפורש להיפך דקים ליה בכל הנהו דאף בדורות אחרונים שרי ואי' איפה לחלק בין אחרונים לאחרוני אחרונים א"כ מבואר ההיפך דאף באשת חמיו דאיכא תרתי מראית עין וכל שבנקבה ערוה כו' אעפ"כ לא גזרו אף בדורות אחרונים וכל דברי מהרי"ל דחוים שכתב באשת חמיו דדורות אחרונים חששו למראית עין היכא דאיכא האי כללא דכל שבנקבה כו' דהרי כל הראשונים חלקו עליו דהרי הרשב"א והריטב"א שכתבו מפורש לראיה דאשת חמיו מותרת מהא דשני חורגין ואם איתא לדברי מהרי"ל אין כאן ראיה דילמא כיון דאיכא האי כללא ג"כ גזרו באשת חמיו וכן הרא"ש שחולק ומחלק דבאשת חמיו ליכא קלא והוי מראית עין. אבל לצרף שניהם ביחד אין שום פוסק מכל ראשונים דסוברים דמהני צירוף שני סברות דחויות כיון דבש"ס דילן סוברים דבשני קדושין ליתא להך כללא וגם אם נאמר דאית ליה קלא דלאו אם אשתו היא מה יועיל צירוף סברות דחוים אלא דעיקר מחלוקת ראשונים אם אית לי' קלא או באשת חמיו איכא מראית עין ולא דמי לשני חורגין וכבר נתברר דאף בדורות אחרונים לא חשו באשת חמיו וגם ליכא מראית עין דדמי לשני חורגין וכנ"ל ואיכא כל הנהו התירא דלעיל וכנ"ל:

והנה אבאר הדבר להכריע כהמתירים באשת חמיו מש"ס זו בס"ד והוא דבאמת לכאורה הי' מקום לומר לדחות הוכחת התוס' מהא דהקשו התוס' מדלא קאמר הש"ס הטעם דאסרו כלת בתו משום דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו והוא בחד קדושין ועוד הקשו מדפשיט הש"ס מהא דרב יהודא בר שילא אשת אחי האם מן האם ולא מוקי ליה בכלת בתו די"ל דהש"ס דקאמר הטעם דאסרו כלת בתו משום כלת בנו ולא מטעם דכל שבנקבה ערוה כו' לפי שהש"ס קאמר בהו"א דמקשה רבא על הך כללא דר"י בר שילא חמותו ערוה ואשת חמיו מותרת כו' ולא ידע הש"ס לחלק בין חד קדושין לתרי קדושין א"כ ע"כ מוכח מהברייתא דלית ליה הך כללא דכל שבנקבה ערוה. ואעפ"כ קתני בהברייתא דכלת בתו אסורה ע"כ קאמר הש"ס הטעם דאסרו כלת בתו משום כלת בנו אבל לפי המסקנא י"ל באמת טעם דכלת בתו אסורה משום דכל שבנקבה ערוה כו' והוי חד קדושין וכן מה שהקשו מהא דלא מוקי ליה בכלת בתו הך דר"י בר שילא די"ל דהש"ס נקיט אף לפי המסקנא דבר חדש דלא נזכר בהברייתא. אבל כלת בתו דמבואר בהברייתא לאיסור לא צריך ר"י בר שילא לחדש יהי' הטעם מה שיהי' די"ל הטעם דאסרו כלת בתו משום כלת בנו או אף אם נאמר לפי המסקנא הטעם משום דכל שבנקבה ערוה עכ"פ הרי כבר נזכר בהברייתא האיסור דכלת בתו יהיה הטעם מה שיהיה ע"כ נקיט הש"ס דבר חדש לאיסור אשת אחי האם מן האם וממילא נאמר בכלת בתו ג"כ הטעם לפי המסקנא בחד קדושין משום דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו כן יש לדחות קושית התוס' לכאורה. אבל באמת לאחר ההתבוננות הדברים מוכרחים דהך דאשת חמיו ושארי הדברים שחושב בש"ס להתירא הוא ע"כ אף בדורות אחרונים לאחר הברייתא. והוא דהא ע"כ מוכרח מהברייתא דלית ליה הך כללא דרב יהודא בר שילא אף בחד קדושין והוא דקשה קושית הרשב"א בחדושיו דלמאי נקיט הברייתא אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב ולא נקיט רבותא טפי אשת אחי האם מן האם תרתי מן האם ואעפ"כ אסור כ"ש בחד צד מן האב כיון דבאמת פשיט הש"ס לאיסורא באשת אתי האם מן האם אלא ע"כ מוכח דהברייתא לית ליה הך סברא דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו אף בחד קדושין ורק אח"כ גזרו לאסור בזה בחד קדושין א"כ קשה באמת למה קאמר הש"ס לחלק בין חד קדושין לתרי קדושין דבתרי קדושין לא גזרו דילמא באמת אף בתרי קדושין גזרו לאסור כל שבנקבה ערוה בדורות אחרונים אחר הברייתא וכמו שבאמת בירושלמי אינו מחלק בין חד קדושין לתרי קדושין דאמר שם מתניתא פליגא על ר' מותר אדם באשת חורגו הרי חורגו זכר ואשתו מותרת ש"מ דסובר הירושלמי דאף בתרי קדושין כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו ומי דחק הש"ס דילן לחלק בין שני קדושין לחד קדושין כיון דע"כ הברייתא לית ליה הא דרב יהודא בר שילא אף בחד קדושין מדלא קתני אשת אחי האם מן האם וכנ"ל א"כ אין כאן שום קושיא מהא דאשת חמיו ואשת חורגו ושארי דברים שחושב שם הש"ס דהרי הברייתא לית ליה הך כללא דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו אף בחד קדושין וכנ"ל אלא ע"כ מוכח ומדויק דהש"ס בא לומר אף לדורות אחרונים דפשטינן לאיסורא אשת אחי האם מן האם וע"כ בחד קדושין אית לן הך כללא דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו ואעפ"כ אשת חמיו ואשת חורגו ושארי דברים שחושב שם מותרים בכל זמן וע"כ צריך לחלק בין שני קדושין לחד קדושין ומוכרח באשת חמיו להיתרא אף בדורות אחרונים ודלא כר"ת וכנ"ל ודוק. ועכ"פ הראיה שהביא הרשב"א ז"ל בחידושיו מהא דא"ל רב הילל לרב אשי דחזי שניות דמר בריה דרבינא שיתסר לאיסורא ולא קשיא ליה אלא אשת אחי אבי אביו ואחות אבי אביו ש"מ שאין להוסיף על השניות אף בדורות אחרונים בימי רב אשי סוף האמוראים ומוכח דלית לן הך כללא כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו בשני קדושין כ"א בחד קדושין דאל"כ איכא טובא וכן מוכח דאשת חמיו מותרת ולא חיישינן למראית עין דאל"כ הו"ל לחשוב אשת חמיו ולומר דאסור מפני מראית עין כיון דבברייתא מפורש ומותר אדם באשת חמיו. עכ"פ הו"ל לסיים דאסור מפני מראית עין מוכח בבירור דאף בימי אמוראים אחרונים בימי חתימת התלמוד לא חששו לזה כלל לאסור אשת חמיו ודלא כהירושלמי ודלא כמהרי"ל בתשובה שם וכן מה שחשש מהרש"ל ביש"ש דאח"כ בימי בה"ג גזרו זה לא ניתן להאמר דעיקר יסוד ר"ת מן הירושלמי וכ"כ מפורש הרשב"א בחידושיו שם על ר"ת ואפשר דבדורות אחרונים גזרו עליהם ולא נגזרה גזירה בימי תנא דברייתא א"כ עיקר החשש דבימי אמוראים אחרונים נגזרה הגזירה וכיון דאיתברר בראיה שאין עליה תשובה כנ"ל מהרשב"א דאף בימי רב אשי לא נגזרה א"כ ברור להלכה דאשת חמיו מותרת בלי פקפוק כלל וכנ"ל ובפרט בצירוף כל ההיתרים הנ"ל א"כ לפ"ז ע"כ הא דרצה הש"ס בהו"א בסוטה מ"ג לאסור שני חורגין הגדלים בבית אחד היינו אף לפי המסקנא דיבמות דליכא רק שיתסר לאיסורא ואשת חמיו מותרת עכ"ז בגדלים יחד שני חורגין יש לאסור ואעפ"כ דחה הש"ס שם דקלא אית ליה א"כ מוכרח כמש"כ הריטב"א והנ"י דלפי המסקנא דסוטה מכח כש"כ שרי אשת חמיו וכמבואר לעיל באר היטב ודוק הנראה לענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

בית אליקום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה