אור ברסלב
בית אליקום שו"ת › סימן ז

בית אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק

שו"ת · סימן ז

סימן ו

בנידון אשר נשאלתי אודות מת א"י שמת בבית וסוף טומאה לצאת כיון דבא"י דעת הרמב"ם והג"מ שאינו מטמא באוהל ולפי שכתב הש"ך ביו"ד סי' שע"א וסי' שע"ב ס"ק ב' דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן ובדרבנן יש לסמוך על דעת הר"מ ולפי שביום השאלה לא הי' שעת הכושר ללמוד לא יכולתי להאריך מה שיש לעיין בס"ד. ועתה באתי להשיב הנה המ"א בסי' שי"א ס"ק י"ד ובסי' שמ"ג ס"ק ב' חולק על הש"ך וכתב דגם מש"כ הש"ך דבסוף טומאה לצאת הוא דרבנן הוא במחלוקת ובאמת מבואר בביצה ל"ח א' דכי לית ליה לר' הושעי' ברירה בדאורייתא כו' כתב רש"י ז"ל כגון טומאת מת לית ליה ברירה ודרך יציאתה הלכה למ"מ א"כ מבואר דסוף טומאה לצאת הוא דאורייתא ובאמת רש"י ז"ל סותר דכתב בביצה י' א' בדה"מ כולם טמאים כו' שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה שסוף הטומאה לצאת כו' א"כ מבואר ברש"י דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן. והנה באמת רש"י בדף ל"ח מוכרח לפי דמסיק שם ר' הושעי' דבדאורייתא לית ליה ברירה ע"כ צ"ל דהא דקאמר ר' הושעיא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא ולמפרע לא משום דאין ברירה בדאורייתא שסוף טומאה לצאת דאורייתא. והנה הרמב"ם פסק בפ"ז מה' טומאת מת הלכה ב' המת בתוך הבית ובו פתחים הרבה כו' נפתח אחד מהם או שחשב להוציאו כו' ואע"פ שחשב אחר שמת המת אין טמא אלא כנגד הפתח שפתח והציל כל הפתחים כולם והשאר טהורים כו' והנה לא ביאר רבינו ז"ל כאן הא דאמר ר' הושעי' לטהר את הפתחים מכאן ולהבא ופשט לשונו נראה דמטהר למפרע מדכתב נפתח אחד מהם או שחשב להוציאו באחד מהן ואע"פ שחשב אחר שמת המת כו' מדכתב אע"פ שחשב אחר שמת וכלל בחד דין עם חשב מקודם שהשאר פתחים טהורים ואם איתא דאינו מציל כ"א מכאן ולהבא הרי יש הבדל בין חישב קודם שמת המת לא הי' שום טומאה כלל על שאר הפתחים. אבל אם חשב אח"כ הרי הפתחים אחרים היו טמאים רק אח"כ מכאן ולהבא המה טהורים נראה מדבריו דסתם ולא הביא מפורש לטהר מכאן ולהבא דטהורים הפתחים הנשארים למפרע וצריך להבין כיון דפסק הר"מ בכמה דוכתא כר' הושעי' דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה והרי אם איתא דסוף טומאה לצאת הוא דאורייתא אינם טהורים אלא מכאן ולהבא. ואין לומר דלהכי לא הוצרך הר"מ לבאר דטהורים מכאן ולהבא כיון דפסק דבדאורייתא אין ברירה ע"כ מוכח דאינן טהורים שאר פתחים כ"א מכאן ולהבא אבל סוף טומאה לצאת הוא דאורייתא וסמך עצמו שלא ביאר זאת על הך דין דאין ברירה בדאורייתא וממילא נודע דאינם טהורים כ"א מכאן ולהבא מחמת ברירה. עכ"ז הכל קשה דהו"ל לבאר בפירוש דטהורים מכאן ולהבא וממילא נשמע מזה דהא דסוף טומאה לצאת הוא דאורייתא ומחמת ברירה אסור למפרע והרי רב אושעיא גופיה סבר דבדאורייתא אין ברירה וביאר הא דטהורים הפתחים מכאן ולהבא בפירוש אף שאין הכרח מר' אושעיא בעצמו כ"כ. דבאמת לא אמר ר' הושעי' בפירוש דאין ברירה בדאורייתא כ"א הש"ס מוכיח כן מהא דאמר לטהר את הפתחים מכאן ולהבא ע"כ מוכח דבדאורייתא אין ברירה. אבל הר"מ כיון שביאר כבר בכמה מקומות דאין ברירה בדאורייתא לא הוצרך לבאר מפורש לטהר הפתחים מכאן ולהבא וכנ"ל. עכ"ז למה סתם רבינו כ"כ ולא הביא מימרא דר' הושעיא מפורש. למען שלא לטעות בדבריו ע"כ נ"ל לומר בדעת הר"מ דסבר הא דסוף טומאה לצאת הוא מדרבנן ולא פסק כר' אושעיא לטהר מכאן ולהבא והיינו משום דבש"ס ביצה שם (דף י') קאמר רבא לעולם למפרע והכא היינו טעמא כו' ויש לדקדק הלא רבא פסק בקדושין מ"ב ב' כרב נחמן דאחים שחלקו לקוחות הם ומבואר בש"ס בכמה מקומות דזה תלי' באין ברירה בדאורייתא ולמה מוקי הך דבה' דאהלות לטהר למפרע דלא כהילכתא הא הוא בעצמו פסק בדאורייתא אין ברירה. אלא ע"כ כפי' רש"י בביצה י' דהא דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן ע"כ מוקי לטהר למפרע דכל בדרבנן יש ברירה ומטהר למפרע וזה הוא טעמו של הר"מ שלא הביא הך דר' אושעיא ופסק כרבא דהוא בתראה וסוף טומאה לצאת הוא דרבנן וטהורים הפתחים למפרע ככל דרבנן שיש ברירה והשתא לפ"ז י"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן לומר דרבא ור' הושעי' פליגא בזה אם סוף טומאה לצאת הוא דאורייתא או דרבנן ונ"ל דכ"ע ס"ל דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן והא דאמר ר' הושעי' לטהר מכאן ולהבא והיינו ע"פ מש"כ התוס' בערובין ל"ז ב'. דה"מ מאן האי תנא כו' כיון דעיקר מעשר מן התורה חשיב רבי יוסי כדאורייתא ואין ברירה כו' יעו"ש ודוקא תחומין או מוקצה דאין להם עיקר בדאורייתא הוא דיש ברירה. א"כ לפ"ז י"ל דר' הושעיא ורבא פליגי בזה דר' הושעי' סבר כיון דעיקר טומאת אוהל הוא דאורייתא אף דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן חשיב כדאורייתא ואין ברירה ורבא סבר דאף בדבר שעיקרו דאורייתא עכ"ז כיון שהוא מדרבנן יש ברירה:

וראיתי להפנ"י בביצה שם בפירש"י שם דה"מ כולם טמאים שכתב אע"ג דמצינו דפליגי תנאי לענין ברירה גבי דמאי דהוא דרבנן ונ"ל דשאני התם כיון דשייכי הני דיני דברירה לענין ודאי טבל לא חילקו לענין דמאי דכל דתיקון רבנן כו' משא"כ הכא דלא שייך דין ברירה כלל לענין טומאה אלא לענין הפתח שסופו לצאת שהוא דרבנן. וכ"כ עוד הפנ"י בא"ד בסופו אליבא דר' הושעיא דהוצרך רש"י לפרש שסוף טומאה דאורייתא ולא ניחא ליה לפרש כיון דעיקר טומאת אוהל דאורייתא כיון דלא שייך דיני ברירה כלל בדיני טומאה לענין אוהל דאורייתא והנה לענ"ד נראה דאף באוהל דאוריית' משכחת ברירה כגון בבית שהוא פתוח לבית שיש בו מת והוא פתוח טפח ע"ט דאם לא סתם כל הנקב רק מעטו מטפח דצריך ביטול עולמית כדפסק הרי"ף והרא"ש בה' טומאה ובתוס' ב"ב כ' וכן פסק בטוש"ע יו"ד סי' שע"א ובכה"ג הוי טומאה דאורייתא לכ"ע כשיש פותח טפח כמש"כ המ"א בסי' שמ"ג שם כדמוכח בדוכתיה טובא. א"כ אם מיעט מטפח בדבר שאינו בטל מעצמו ואח"כ ביטול בפירוש דבר הממעט דאם נאמר יש ברירה הרי הוברר למפרע דהוי מיעוט ואין כאן טומאה למפרע א"כ משכחת דיני ברירה באוהל דאורייתא. ועוד בלא"ה אין סברת הפנ"י מוכרח כיון שחז"ל עשו חומרא בדיני ברירה בדבר שעיקרו דאורייתא לומר דאין ברירה לא מסתבר לחלק בענין טומאה לומר דיש ברירה בדרבנן והרי במעשר ירק שכתבו התוס' שם דאין ברירה לר"י אף דליתא שום אופן לגזור בענין ירק מחמת חשש דאורייתא רק מחמת שם מעשר דאיתא במעשר דגן שהוא דאורייתא עכ"ז עשו לא פלוג כיון דעיקר שם מעשר הוא דאורייתא ף שבמין ירק ליכא איסור דאורייתא כלל ואם איתא שחלקו חז"ל בענין טומאה כיון דליכא באוהל דאורייתא דין ברירה לא היה להם לאסור במעשר ירק ולומר דאין ברירה כיון דלא מצינו חשש כלל לבוא לידי איסור דאורייתא ואפשר כיון שהביא הפנ"י הדמיון מין דמאי שם שייך חשש דאורייתא באותו מין לענין ודאי טבל. כתב סברתו לענין טומאה אבל כיון שנתבאר בדברי התוס' דאף במעשר ירק אף ברירה. ע"כ צ"ל דחז"ל עשו לא פליג אף בדבר שאי אפשר לבוא לידי איסור דאורייתא. א"כ ה"ה לענין טומאה לא מיסתבר לחלק אף לפי סברת הרב דלא מצינו באוהל דאורייתא דין ברירה ואף שיש לחלק ולהבדיל בסברא בין מעשר ירק ובין טומאה בסברא דחיקה פשט הענין לא נראה כן א"כ לפ"ז לפי דעת התוס' שם דבמעשר ירק אין ברירה. א"כ דבר שעיקרו דאורייתא אין ברירה ונ"ל דר' הושעי' סבר גבי סוף טומאה לצאת דרבנן רק מחמת שעיקרו דאורייתא אין ברירה ככל אין ברירה בדאורייתא וטעם של רש"י ז"ל שם בביצה ל"ח דפי' אליבא דר' הושעי' שסוף טומאה לצאת דאורייתא והוא הלכה למ"מ דרש"י אזיל לשיטתו שפירש בגיטין כ"ד גבי אמר לסופר כתוב ואיזה שארצה אגרש ורש"י שם דה"מ חוץ כתב דלחומרא כו' וכן הוא בש"ע אה"ע סי' קל"א סעיף ד' דהוי ספק גרושין וכן הוא דעת הר"ן שם והרמב"ם דהך דאין ברירה בדאורייתא הוא מחמת ספק לחומרא אמרינן אין ברירה בדאורייתא. ע"כ בדרבנן מקלינן ואמרינן דיש ברירה אף בדבר שעיקרו מדאוריית'. ע"כ הוכרח לפרש דסוף טומאה לצאת הוא הלמ"מ אליבא דר' הושעי'. אבל לפי שפסק רבא למפרע ע"כ צ"ל דס"ל שהוא מדרבנן סוף טומאה לצאת כו' וע"כ במחלוקת היא שנוי' וכנ"ל בהכרח לפי שיטת רבא דפסק אין ברירה בדאורייתא אבל לפי שהעלה היש"ש בב"ק דהא דאין ברירה בדאורייתא בין לקולא בין לחומרא וכן להיפך בדרבנן יש ברירה בכל ענין ואינו מחמת גדר ספק כלל א"כ כיון דמצינו דר' יוסי סובר גבי מעשר ירק בדבר שעיקרו מדאורייתא אין ברירה א"כ ה"ה גבי סוף טומאה לצאת הוא לר' הושעי' ג"כ מדרבנן ולא פליגי כלל רבא ור' הושעי' בענין סוף טומאה לצאת רק בדבר שעיקרו בדאוריית' לענין ברירה פליגי ואפשר שזה גופא הוא המחלוקת ביניהם אם הטעם מחמת ספק מחלקינן בין דאורייתא לדרבנן או כדעת היש"ש ונ"מ לענין דבר שעיקרו מדאורייתא דאם הטעם מחמת ספק א"כ אף בדבר שעיקרו דאורייתא ספיקו לקולא וכנ"ל ועיין הגאון בא"ח סי' תס"ג שביאר שם באריכות והעלה כשיטת היש"ש א"כ לפ"ז נתבאר היכא שהיה מת א"י בבית ונפתח אחד מהן דכולם טהורים למפרע לכל השיטות אם נאמר דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן והוא כרבא בלא"ה טהור למפרע ואף לר' הושעי' דמטהר מכאן ולהבא עכ"ז בא"י כיון דאיכא פלוגת' דרבוותא אם מת א"י מטמא באוהל א"כ הוי ס"ס לפי שיטת הרמב"ן ורש"י והר"ן דהך דאין ברירה בדאורייתא הוי מחמת ספק ספק אחד דילמא יש ברירה ואת"ל אין ברירה דילמא מת א"י אינו מטמא באוהל כלל ואף אם נאמר כשיטת היש"ש דהא דאין ברירה בדאורייתא בין לקולא לחומרא א"כ לא הוי ספק כלל הא ביארנו לשיטת היש"ש נ"ל דלכ"ע סוף טומאה לצאת דרבנן וטעם דר' הושעי' דמטהר את הפתחים מכאן ולהבא משום דעיקרו מדאוריית' א"כ בא"י דהוי ספק אם מטמא באוהל הוי ספק דרבנן ולקולא לכל השיטות מותר בא"י אם נפתח פתח טהורים שאר הפתחים למפרע:

והנה הפנ"י בביצה י' שם הניח בצ"ע על התוס' שם דה"מ ב"ש שכתבו. אבל תימא לב"ה היכא משכחת כו' והקשה שם הא משכחת לענין שאין הכהן רשאי לכנוס דרך שום אחד מהפתחים עד שיפתח כו' וכן אין להשתמש בכלים עד לאחר שיפתח והניח בצ"ע ובאמת אין כאן קושיא כלל הא הסוגי' שם אזיל דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן א"כ כל כהן רשאי לכנוס דרך הפתחים הא הוי ספיקא דרבנן ולקולא ואף קודם שנפתח מותר לכנוס וזה פשוט א"כ לפי כל הנ"ל בנד"ד במת א"י יש פנים בהלכה לסמוך על דעת הר"מ כנ"ל כיון דסוף טומאה לצאת הוא דרבנן לרבא ואף לר' הושעי' ונ"ל דרך לענין ברירה מחמיר כיון שעיקרו מדאורייתא אבל סוף טומאה לצאת הוא דרבנן וכדעת הש"ך וכנ"ל שוב מצאתי בחולין קכ"ה ב' ברש"י דה"מ טומאה בתוכה כו' לפיכך מטמאה מיד דרך יציאתה ומדרבנן עכ"ל וכן מבואר בתשב"ץ חלק ג' ענין א' שהביא רש"י דפ"ק דביצה ודחולין וכתב וכן בהסכמה שהסכימו כל המפרשים שאין בכל זה אלא גזירה דרבנן עכ"ל:

חלק אבן העזר

תוכן העניינים

בית אליקום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה