אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר נז) לקוטים במסכת חולין › דף צ"ב א'

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר נז) לקוטים במסכת חולין · דף צ"ב א'

דף צ"א

תוס' ד"ה אילימא י"ל דהא דס"ד דבחלבו מודו ובגיד פליגי דר"מ ס"ל דנוהג בו ור' יהודא ס"ל דדומיא דיעקב בעינן דהי' נולד כבר וכמ"ש התוס' לעיל דף צ' א' ד"ה קדשים ע"ש ור' יהודא לטעמי' דס"ל דדוקא של ימין והיינו דומיא דיעקב דהי' של ימין כדיליף לעיל דף צ"א א' ור"מ ס"ל דלא בעינן דומיא דיעקב ממש ואף דשם אמרי' דלרבנן מאחורי' אתי ונשיי' בתרוייהו הש"ס דהכא בס"ד לא ס"ל כן אלא דר"מ ס"ל דלא בעינן דומיא דיעקב וז"ב. ובזה א''ש דמייתי דר' אלעזר א"ר אושעיא דמיני' מבואר דלאו היינו טעמא דר' יהודא אלא משום דשחיטת אמו מטהרתו ואזיל לשיטתו דלא בעי שחיטה וא"כ שפיר קשה מ"ש חלב מגיד לר"מ דגם חלב לר"מ אסור דהא לדידי' בן ט' חי לא ניתר בשחיטת אמו ובזה א"ש קו' התוס' ד"ה ואמר ר' אלעזר ודו"ק:

תוס' ד"ה עולא אמר י"ל דרב הוכיח ממשנה דאין נוהג בטמאה והיינו דאין איסור חע"א וא"כ ע"כ דיש בגידין בנ"ט וא"כ ע"כ דקנוקנות אסורין ולא גיד העץ הוא דאל"כ ה"ל לנהוג גם בטמאה דהא בגיד דעץ הוא ליכא איסור טמאה ולכך אמר רב קנוקנות אסרה תורה ולא גיד אבל עולא ס"ל דטעמא דא"נ בטמאה הוא משום דבשרו אסור ולא משום אין אחע"א וז"ב

והנה י"ל דהאי פלוגתא דר"מ ור"י לענין חלבו של גיד הוא רק בקנוקנות לפ"ד רב אחאי דמדרבנן אסור ולכך ס"ל לר"מ דחותך שמנו מעיקרו כיון דהקנוקנות אסורין גם שמנו אסור ור"י ס"ל דמותר דלא גזרו רבנן בשמנו משום דקנוקנות עצמן דרבנן והוי גזלג"ז אבל הגיד עצמו ודאי אסור מה"ת וצריך לחטט אחריו לכ"ע וגם שמנו אסור לכ"ע ולדעת הרשב"א בשם רב אחאי גם עולא ס"ל כן דמדרבנן אסור עיי"ש ואין להאריך לע"ע וע"ל דף ע"ד ב' בתוס' ד"ה חלבו דמאי דכתבו מדאמר ר"מ מחטט אחריו משמע אפי' קנוקנות עיי"ש והוא סיוע לדברי ודו"ק:

ק

והנה התוס' כתבו בפסחים דלמאן דס"ל אין בגידין בנ"ט אפי' לחזקי' ג"ה אסור בהנאה כיון דאכילה ל"ש בי' כוונת התורה על הנאה ע"ש ולפ"ז אם נימא דלא אסרה תורה אלא קנוקנות דראוי לאכילה יהי' מותר בהנאה ולעולא גיד עצמו אסור בהנאה וע' פמ"ג סי' ס"ה דקנוקנות מותר בהנאה ע"ש והנה הא דאסרו רבנן קנוקנות משום גיד עצמו וכן שמנו וכיון דגיד עצמו אינו ראוי לאכילה מה"ת נגזור שמא יבוא לאכלו ואמנם אם נימא דאסור בהנאה שפיר יש לגזור על קנוקנות דאסורי' בהנאה משום גיד דאסור בהנאה מה"ת ולוקין על הנאתו כמ"ש בפמ"ג אך ג"ז אינו דאיך נגזור שמא ימכור הגיד עצמו דמי יקנהו דהא העכו"ם אינו משלם עבורו כלום כיון דאין בו טעם ואמנם ליתנו לחתול או לייבשו לעשות ממנו גיד לתפירה אפשר דאסור אפי' בקנוקנות וכן שמנו לסוך בו אסור משום גזרה אטו גיד עצמו ומתוס' דף צ"ט ב' ד"ה והלכתא שהביא הפר"ח ראיה לפמ"ש יש לדחות דלמכירה ודאי שרי עיי"ש ואין השגת הפר"ח על הכה"ג ודמשק אליעזר השגה כמ"ש וצ"ע גם בלא"ה אם ראוי לאכיל' לאכילה שייך כשהותרה נבלה כו' ע"ש בפסחים ולענין שאלה כתבתי.

והנה מדברי רש"י בד"ה חלב שהבשר חופהו נראה דאף דאמר אביי כוותי' דרב אשי מסתברא מ"מ מספקא לרש"י ואמר דלא אפסקא הלכתא בהדיא כרב אסי ע"ש וא"כ גם בקנוקנות דאמר אביי כוותי' דעולא מסתברא י"ל דאין ראיה דהלכתא כוותי' ובזה א"ש דכתבו התוס' דאנו מוכרין הגיד כו' והוכיח הפר"ח מזה דהקנוקנות מותרין בהנאה עפמ"ג ולפמ"ש א"ש דהא דאנן מחמירין בקנוקנות היינו שמא הלכה כרב ולא כעולא ואם הלכה כרב כבר כתבתי דמותר בהנאה דהא הקליקנות ראויין לאכילה ולא אסרה תורה אלא אכילה לחזקי' רק דגיד עצמו לטולא דעץ הוא אף לחזקי' אסור בהנאה כמ"ש בשם התוס' דפסחים וא"כ הקנוקנות ממ"נ מותרין בהנאה דלרב מותרין אפי' באכילה (ואף דנימא דמדרבנן אסור הוי ספק דרבנן שמא הלכה כעולא) ולעולא עכ"פ מותרין בהנאה והתוס' אזלו לר' אבהו לכך לא הזכירו קנוקנת כמ"ש הפמ"ג אבל לדידן דפסקי' כחזקי' כמ"ש הרא"ש שפיר מותרין הקנוקנות בהנאה ודו"ק:

תוס' ד"ה אמר אביי התוס' כתבו דגרסי' רבה דאילו גרס רבא הי' הלכה כרבא גבי אביי ואמנם הערוך והר"ן גרסו רבא ואעפ"כ א"ש דהא כתבו תוס' דצריך ליתן טעם מ"ש זה מחלב שבשר חופה אותו וכתבו האחרונים משום דא"א לגמום אותו שלא ישאר משהו כוון שמחובר יחד והמשהו שלמעלה מהחריץ אוסר ע"ש ולפ"ז רבא לשיטתי' דס"ל מב"מ במשהו כמ"ש רש"י דף כ"ט א' ד"ה ותו ע"ש אבל לדידן שרי דבטל במשהו וז"ב:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה