אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר נז) לקוטים במסכת חולין › דף צ"א

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר נז) לקוטים במסכת חולין · דף צ"א

דף צ' א'

כאן להלקותו עפירש"י ואמנם קשה למה נקט לענין מלקות ולא אמר כאן לאכילה כאן להעלותו לכן נראה דה"פ להלקותו משום אוכל גיד לא לקי דהא לשרפה קאי דעולה הוא וא"כ כתותי מכתת שיעורי' אבל להעלותו אסור, עכ"פ משום ממשקה ישראל למנחה והתוס' ד"ה ואתי שהקשו מהא דא"נ בטמאה ולכאורה י"ל לפי דקאי השתא דיש בגידין בנ"ט א"כ מותר בהנאה כדאיתא בפסחים א"כ שפיר אין איסור גיד חל על טמאה דאאחע"א אבל מוקדשים דאסור בהנאה הוי מוסיף וחל שפיר על גיד וע"ל דף ק"א א' ובתוס' ד"ה איסור וגם לדידהו איסור הנאה הוי חמור דאסור בהנאה ולמה צריכי לדחוק משום דיש בו כרת והנה לפ"ד הירושלמי דהא דאמרי' כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה הוא דווקא בנבלה ולא בכשרה א"ש ואמנם כבר הקשיתי ע"ז מש"ס דלקמן דף ק"א בחידושי לה' חו"מ ועמ"ש שם ודו"ק:

שם ע"ב ושלש מאות כהנים מטבילין אותה המפרש לתמיד פירש דא"א לארגו בטהרה שלא תהא אחת מהנערות רואות טפת דם ולאו אדעתי' ונראה כוונתו דאם הי' ספק לא הי' צריך טבילה דהא אפי' ראתה כיון שלא הרגישה:

טמאה רק דרבנן והוי ספק מדרבנן ולזה קאמר שא"א שלא תהא אחת מהנערות רואה דם והוי כוודאי ולא ספק גם י"ל דהא הני נערות עדיין לא באו לכלל נדות כפירושו שם אלא שאעפ"כ מיעוט יש שרואות כדאיתא בריש פ' בנות כותים ע"ש וכיון דהיו שמונים ושתים רובות שפיר י"ל דא"א שלא תהא אחת מהן רואים דהיינו מיעוט ודו"ק וא"ש מה שהקשה בספר לב אריה דדבריו סותרין זא"ז ע"ש ולפמ"ש הנה נכון ודו"ק:

והנה בהג"א מביא תשובת רש"י דג"ה נוהג אף בשל חיה ע"ש והיינו דהי' אפשר דק"ו הוא מה חלב דבכרת נוהג רק בבהמה גיד דבלאו מכ"ש דנוהג רק בבהמה ולכך קמ"ל ואף דמבואר במשנה בבהמה ובחיה מ"מ הי' מקום לומר דבחיה הוא דרבנן דגזרו אטו בהמה וא"כ עכ"פ א"צ לנקרו ולחטט אחריו כמו בבהמה וכן לענין שמנו דאסור רק מדרבנן י"ל דבחיה לא החמירו כיון דגוף איסור גיד רק דרבנן ולכך קמ"ל רש"י דגם:

בחיה דאורייתא וצריך לנקר אחריו ולחטט וגם שמט אסור כמו בבהמה וע"ש בהג"א כן נלפע"ד והא דאיכא ק"ו בבהמה מחלב י"ל דאיכא למפרך מה לחלב שהותר מכללו אצל גבוה תאמר בג"ה דאסור לגבוה דקיי"ל כרב הונא דחולצו לתפוח וכדתניא כוותי' ובזה יש ליישב דהוצרך רש"י להשמיענו דנוהג בחיה דממתני' י"ל דאתיא כרבנן דס"ל דמחוברין דאיסורא לא יעלו וא"כ ליכא ק"ו אבל רש"י אפשר דס"ל כרבי דיעלו וכדפסק הרמב"ם כרבי ע"ש בלח"מ וא"כ איכא ק"ו כנ"ל לכך השמיענו רש"י דנוהג בחיה וי"ל דנגד ק"ו זה איכא ק"ו להיפך מה בהמה דפטורה מכיסוי ג"ה אסור חיה דחייבת בכיסוי לכ"ש וע' ת"כ פ' אמור הובא ברא"ש פרק או"ב דרצה ללמוד בחיה דנוהג או"ב מבהמה שפטורה מכסוי ע"ש ודו"ק וע"ש עוד בהג"א ויבואר עוד אי"ה:

והנה התוס' דף פ"ט ב' ד"ה בולדות כתבו שני תירוצים ע"ש בשליל פחות מבן ט' איסור גיד איכא כ"ז שלא שחט ולתי' שני י"ל דאין בו איסור גיד ואף דאין נ"מ דס"ס אסור משום נבלה מ"מ לדידן דאין בגידין בנ"ט א"כ גם משום נבלה ליכא גם לדידן דאין בגידין בנ"ט אסור גיד בהנאה כמ"ש תוס' דף צ"ט ב' ד"ה והלכתא עיי"ש וא"כ שליל בן ח' שנמצא בבהמה טריפה הגיד אסור בהנאה ולדידן דלא בקיאין כמ"ש רמ"א סי' י"ג ס"ג אסור הגיד בהנאה אך דבש"ע פסק דזה מותר בהנאה והב"י כתב דיש להזהר כדאיתא בזוהר אך כתב דר"ש לשיטתו ע"ש ואני כתבתי לעיל בקונטרסי די"ל דהזוהר ס"ל כדעת הירושלמי דרק של נבלה שרי בהנאה אבל לא של כשרה ולפ"ז בגיד של שליל בן ח' הוא להיפך דאם הוא בן ח' מותר הגיד בהנאה ואם הוא בן ט' הגיד אסור בהנאה ואין להאריך ודו"ק:

והנה התוס' כתבו ד"ה כמאן בדף צ"א א' דאף דלא נאסרה ג"ה לב"נ מ"מ בני יעקב היו מקיימין אותה כמו שחיטה ע"ש ובזה א"ש' מה שתרגם אונקלס ע"כ לא יאכלו ב"י פ"כ לא אכלין ב"י ולא תרגם ע"כ לא ייכלין וראיתי מי שפטפט בזה דלדעת האונקלס אין זה איסור אלא מנהג בעלמא ולפמ"ש א"ש דהא בני יעקב לא נאסרה להם ג"ה רק דהם מעצמם קיימו אותה לת"ק דר"י א"כ שפיר תרגם כן אליבא דהלכתא דקיי"ל כרבנן דר"י:

והנה בפמ"ג סי' ס"ה חקר בג"ה למ"ד דאסור בהנאה אי לוקין על הנאה אף לר"מ ז"ל כיון דאין בו טעם א"כ אם על אכילה לקי על הנאה לא כ"ש ע"ש והנה אם יחול איסור ג"ה על מוקדשין מטעם דהוי איסור מוסיף הנאה אף דגם מוקדשין אסור בהנאה מ"מ נ"מ דמשום ג"ה לוקה ומשום מוקדשין אינו לוקה וצ"ע וע' ריש פרק ג"ה ולמ"ד יש בגידין בנ"ט בלא"ה ג"ה מותר בהנאה דכשהותרה נבלה כו' וע"ש בפמ"ג דחקר דבג"ה ח"ש מותר דל"ש חזי לאצטרופי דחלקו בחוץ פטור באמ"ה וכ"ש בג"ה ע"ש ואמנם לר' יהודא דס"ל יש בגידין בנ"ט ח"ש אסור מה"ת ואמנם הירושלמי ס"ל דמודה ר"ל באיסורי הנאה הרי אף דר"ל ל"ל טעמא דחזי לאצטרופי מ"מ באיסורי הנאה מודה ועמ"ש בקונטרסי לה' חו"מ ולפ"ז אף דאין בגידין בנ"ט מ"מ ח"ש אסור ואף דל"ש חזי לאצטרופי כמ"ש הפמ"ג מ"מ הא אם אין בגידין בנ"ט אסור ג"ה בהנאה א"כ ח"ש אסור אף דל"ש חזי לאצטרופי ודו"ק. וע' בפמ"ג שם דכתב ואל תשיבני מא"ה דבהנאה לא נאמר כזית כא"פ מ"מ באכילה הוא דבעי כזית אבל לא בהנאה ע"ש ולא העיר מהירושלמי הנזכר ועמ"ש בקונטרסי והנה קשה לי לפ"ד הפמ"ג דבג"ה אין אסור כזית בכא"פ א"כ קשה בש"ס חולין צ' דקאמר לא נצרכה אלא לג"ה ואכתי קשה ליכלינהו פחות מכזית מכא"פ דהא נמנין עליו אנשים רבים וי"ל דאסור מדרבנן מ"מ וגם לפי דמסיק שהוכרו ולבסוף נתערבו ה"ל ספק דרבנן ואמנם זה טעות דהפמ"ג לא כתב אלא לדידן דס"ל אין בגידין בנ"ט אבל שם דאזיל אליבא דר' יהודא ור"י ס"ל יש בגידין בנ"ט א"כ שפיר ח"ש אסור מה"ת וגם כזית בכא"פ דאורייתא וז"ב:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה