בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר נז) לקוטים במסכת חולין · דף פ"ז ב'
רש"י ד"ה כזית דם גמור וכ"כ התוס' והריטב"א פי' אפילו כזית ביותר מכא"פ כיון דמראהו כמראה דם לא בטל וי"ל לפמ"ש המרדכי דהיכא דמעורב מתחלתו לא בטל א"כ הכא הא מעורב מתחלתו ואמנם נהי דלא בטל מ"מ אינו חייב כרת דהא לא אכל כזית בכא"פ וכ"ז לענין כרת אבל לכפרה ולהכשר ולכיסוי לא בעי כזית בכא"פ ובזה א"ש דברי רש"י ז"ל בד"ה כל מראה אדמומית ע"ש ודו"ק:
והנה רציתי לפרש מ"ש במתני' בדם החיה היינו שכבר נתכסה מקצת הדם והיינו לפיר"ת דאימתי דמתני' בא לפרש וראיתי בתב"ש שהעיר בזה ע"ש והנה אם נתערב מקצת הדם בדם בהמה או במים ואין בו מראית דם ומקצת הדם נשאר ודאי דחייב לכסות מקצת דם לר' יהודא דקיי"ל כוותי' ואף לת"ק דס"ל דכולה דם בעינן מ"מ ודאי היכא דליכא כולו מחויב לכסות המקצת הנמצא וע' בספר מעשה נסים דנסתפק הרב במ"ע אם חייב בפחות מכשיעור או דלית בפחות מכשיעור מצוה כלל והנה לרשב"ג דס"ל דדוקא אדם הנפש קפיד רחמנא אם כן י"ל נתערב בדם החיה שאינו דם הנפש אך י"ל דהא במתני' מייתי ר' יהודא ג"כ והוא ס"ל דלא בעי דם הנפש ולכך לא פירש"י כן ואמנם התב"ש רצה להוכיח מפירש"י דגם לר' יהודא בעי דם הנפש ואין להאריך ולפ"ז מ"ש רמ"א שימתין עד שירדו טיפין טיפין צריך לדקדק שלא יתערבו בדם שיצא מתחלה ולא ידעתי אם נזהרו השוחטין בכך וצ"ע. גם צ"ע ביו"ט אם יכסה כל הדם דכיון דדי במשהו ה"ל הנשאר טירחא שלא לצורך ועיין ביצה חילוק בין בדקירה אחת כו' וי"ל דה"נ טורח א' לכולן גם אם נתערב דם בדם כוי די"ל דהוי ס"ס שמא גם דם כוי צריך כסוי ושמא אם הי' דם הכוי מים הי' לו מראה דם והוי ס"ס וטעון כיסוי בברכה וכן להיפך דם כוי שנתערב בדם בהמה איכא ס"ס להפך שמא דם כוי א"צ כסוי ואת"ל צריך שמא אם הי' דם בהמה מים לא הי' לו מראה דם וא"צ כסוי כלל וכן ביו"ט אם נתערב דם חיה בדם כוי דיש ס"ס להצריך כסוי אם שייך חשש התרת חלבו ואפשר דהוי ספק חסרון ידיעה ודו"ק:
והנה י"ל דטעמא דת"ק דס"ל כל הדם צריך לכסות דס"ל דטעם הכסוי הוא שלא יבוא לאכלו וכמ"ש הר"ן גבי בל יראה דהטעם הוא שלא יבוא לאכלו ובאמת כן הוא משמעות הכתוב איש איש כי' ושפך כו' וכסהו בעפר כי נפש כל בשר כו' ואומר לב"י כל נפש מכם לא תאכל דם כו' כל אוכליו יכרת משמע דנתן טעם לכסוי שלא יבוא לידי כרת וכמו גבי ב"י שחששה תורה שלא יבוא לידי כרת ולפ"ז ודאי צריך לכסות כל הדם דאל"כ אכתי יש חשש שלא יבוא לאכלו וכן אין נ"מ אם דם הנפש או לא דעל כל דם חייב כרת ואמנם ר' יהודא ורשב"ג ס"ל דגזה"כ הוא לכסות ולכך ס"ל דסגי במקצת הדם ורשב"ג ס"ל דדוקא דם הנפש ולדידן ס"ל דגזה"כ הוא ולכך קיי"ל אפי' משהו ורק דם הנפש דבהא מלתא ה"ל ר"י ורשב"ג רבים לגבי ת"ק דתרוייהו ס"ל גזה"כ הוא ואפשר דת"ק ר"ש הוא דדריש טעמא דקרא ודו"ק:
ובזה א"ש הא דהקשה ר"ת דכאן קיי"ל כר"י ובבכורות לית דחש לדר"י ולפמ"ש א"ש דכאן גם רשב"ג מסייע לי' בטעמא דכסוי ופליג את"ק דדריש טעמא דקרא ודו"ק:
והנה מ"ש לעיל דעל כל דם חייב כרת זה אינו מוסכם אלא דעת הרמב"ם בפ"ו מהמ"א אבל התוס' ס"ל דאינו חייב כרת אלא על דם הנפש שהנשמה יוצא בו ע"ש בלח"מ בלח"מ וא"כ א"ש דעת רשב"ג דרק דם הנפש בעי כסוי דיש חשש שיבוא לידי כרת אבל דם שאין הנפש יוצא בו א"צ כסוי וכמו גבי בל יראה דאינו אלא בחמץ גמור שיש בו כרת ולפ"ז ר' יהודא ל"ל הא דרשב"ג אך לדעת רש"י בריש אלו עוברין דגם על נוקשה ותערובות דהם בלאו עוברין בב"י י"ל דגם ר"י אית לי' דרשב"ג דהא טעמא דרשב"ג לאו משום חשש אכילה דא"כ אפי' לאו דם הנפש נמי ועפ"ז א"ש פירש"י לפי הבנת הגאון התב"ש דרש"י לשיטתו ודוק דף פ"ח ואיכא דמתני עפירש"י ויש לפרש להפך וע' לח"מ ק והנה הרמב"ם לא הזכיר כלל דבר שמגדל צמחים משום דס"ל לפלוגי אתי ופסק כת"ק ומיושב קושית התוס' ד"ה כל דבר:
ע"ב תוס' ד"ה שחיקת וי"ל דהתם ע"י שריפה איירי דכל ע"ז כו' הנה שם מפורש וידק וישרוף: