בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר נון) דין גט החוק על ידו של עבד
כתב הרמב"ם היה הגט חקוק על ידו של עבד הנה בכתובת קעקע כו' והקשה הב"ש הא העדים רשעים דעשו כתובת קעקע ואפילו שלא בדיו מ"מ פסולים מדרבנן ע"ש והנה בש"ע סימן ק"פ כתב דדוקא על מת חייב אבל שלא על מת פטור ואמנם רמ"א כתב שם דאם שם על עבדו שלא יברח דמ"מ אסור מדרבנן נראה דאפשר דהיינו בדיו אבל בנא דיו דאפילו על המת הוא רק דרבנן א"כ שלא על המת י"ל דמותר לכתתלה דהוי גזרה לגזרה וא"כ הכא דחתמו עדים שלא בדיו שרי והנה דעת רבינו שמחה בהג"א דאם העדים לא חתמו אלא אמרו לסופר וחתם שמותם כשר אף לר"מ ע"ש א"כ אם הסופר חתם בכתובת קעקע אין העדים רשעים דאין שליח לדבר עברה ואף דהסופר רשע מ"מ הלא החתימה היא חתימת ידם והם כשרים רק לדעת התוס' השליחות בטל וע' שו"ת נ"ב וא"כ לא קשה קושית הב"ש אך רבינו שמחה יחיד הוא בדבר וצ"ע. והנה הא"ז הב"א דקדק מלשון הרמב"ם דדוקא אם העדים חקוקים אבל אם הם כתובים בלי חקיקה פסול ע"ש והב"ש נחלק עליו וע' בס' ב"א שהסכים להב"ח ז"ל:
ואמנם י"ל דהרמב"ם כתב דהיו חקוקים לרבותא דלא נימא כקושית הב"ש דהעדים הם רשעים קמ"ל דכשר ועמ"ש בהגהמי"ו פרק ד' באות ג' בשם סה"ת וסמ"ק ולכאורה יש לחלק בין היכא דתחלת האות נעשה ע"י חק תוכות ובין היכא דנכתב בכשרות ואח"כ נפנה טיפת דיו לתוכו כמ"ש ב"י בא"ח סימן ל"ב לענין מוקף גויל אך יש לחלק דבס"ת מיד שכתבו בכשרות נגמר המעשה אבל כאן העיקר תלוי בשעת חתימת העדים ואז הוא חק תוכות ואמנם למאי דקיי"ל ע"מ כרתי י"ל דהוי מזויף מתוכו וצ"ע והנה הרי"ף הקשה דרב אדרב דרב אתקין בגיטא מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו והא רב אמר בפרק יש נוחלין הלכה כר' יוסי ע"ש דחילק בין איסורא לממונא וה"ה הביאו והב"מ כתב כיון דהרמב"ם. פסק בה' זכיה ומתנה דזמנו של שטר מוכיח עליו ה"ל לפסוק בגיטין עכ"פ דספק הוא וחולצת ולא מתיבמת ותירץ דבגיטין לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו דהא גט בלא זמן פסול ע"ש ואמנם לפמ"ש הב"י בשם הרשב"ם דאם יש בו ע"מ כשר בלא זמן ע"ש א"כ גם בגט י"ל זמנו של שטר מוכיח עליו דהא גם בלא זמן כשר בע"מ וא"כ רב דס"ל כר"א בגיטין שפיר הקשה הרי"ף רב אדרב ולא שייך תירוץ הכ"מ ורבינו לשיטתו דס"ל דפסול בלא זמן כמ"ש הב"י בשמו בסימן קכ"ז ע"ש ואליבי' שפיר כתב הכ"מ. ואמנם שבתי וראיתי דאפילו המכשירים בלא זמן בע"מ היינו דוקא אי ליכא סהדי חתומים בו דאל"כ ה"ל מזוייף מתוכו כמ"ש בהגהמ"יי פ"א בשם העיטור ואמנם הרשב"ם ס"ל דאפילו אם יש ע"ח מותר ובתוספות פ"ק דגיטין דף ג' ד"ה ר' אלעזר כתבו דלכתחלה מכשיר ר"א לסמוך על עידי מסירה בלא ע"ח ע"ש (ע' בספר ב"מ) ובזה י"ל קושית התוס' כתובות דף ב' ע"ב ד"ה דילמא לאפוקי והקשו הא גם מרישא ה"ל להוכיח לאפוקי מרבותינו ע"ש ולפמ"ש א"ש דמרישא י"ל דמיירי שלא כתב זמן ומיירי ביש ע"מ אבל בסיפא ודאי כתוב בו זמן דהא אמר אם לא באתי מכאן עד יב"א וז"ב והנה הה"מ כתב דדוקא. היכא דהזכיר מיתה אמרינן זמנו ש"ש מוכיח עליו ועמל"מ שהקשה עליו מפרק מי שאחזו ע"ש ואמנם לע"ד י"ל לפמ"ש הרמב"ם בשם הגאונים בפ"ו מה' אישות דבגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול והרמב"ם דחה דבריהם ע"ש והנה שמואל אתקין בגט שכ"מ ויאמר אם לא מתי לא יהא גט כו' דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' וא"כ לא שייך לכאור' לומר זמנו של שטר מוכיח עליו דא"כ לא היה צריך לכפול תנאו דהא מעכשיו לא בעי משפטי התנאים וע"כ לא כוון למעכשיו וא"ש קושית התוס' דמההוא דרישא לא מוכח לאפוקי מרבותינו דהא מסתמא מיירי שם שכפל תנאו והתחיל אם לא מתי ונראה מזה שלא היה כוונתו מעכשיו ובקל יטעו ב"ד לומר שלא היו כוונתו מעכשיו ולכך אתקין רב לכתוב מיומא דנן ולעלם שלא יטעו ויאמרו דלא כוון מעכשיו ובזה י"ל קושית התוס' כתובות דף ב' ע"ב ד"ה דילמא דמרישא לא מוכח לאפוקי מדרבותינו רק מהא דאם לא באתי מוכח
שפיר וז"ב וע' במל"מ הלכה י"ד מ"ש המגיה שם להוכיח הרא"ש דלא כהחלקת מחוקק ע"ש ולע"ד אין משם דשם באמת הא דצריך תיקון אינו אלא משום לעז בעלמא כמו שהוכיח המל"מ תבל היכא דכתבו ב' סופרים גוף הגט י"ל דפסול:
(חסר הסיום)