בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר נב) אם אשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה
א הנה הרמב"ם והרי"ף פסקו כרבי חנינא דאשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה והיינו משום דכל הני אמוראי בעובדא דהאי דשדר לה גיטא לאחתי' ואשכחה כי לשה ואמרה לו להוי בידך ולא חששו רק משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל ולא משום הא דרב דאמר אין האשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה ע"ש משמע דאין הלכה כרב והרמב"ן דחה ראיה זו דשם מיירי דהיא קדמה ועשאתו שליח לקבלה ובעל נתן הגט לידו אח"כ דליכא לא משום בזיון דבעל דהא לא קפיד ולא משום חצרה הבא לאחר מכאן ע"ש. ואמנם לפמ"ש בספר התרומה דמשום חצרה הבא לאחר מכן תמיד איכא שוב ראית הרי"ף חזרה וניערה והנה הבית שמואל כתב דאם קדמה ועשאתו שליח קבלה ליכא משום חצרה הבא לאחר מכן רק משום בזיונא דבעל ואם הבעל לא קפיד ליכא למיחש למידי וכמ"ש הא"ע ואמנם לדעת ספר התרומה שפיר יש משום חצרה הבא לאחר מכן ולרב פסול ואמנם ממ"נ נראה דהוא כשר דאי כדעת הרמב"ן הא בכה"ג ליכא משום חצרה הבאה לאחר מכן והבעל הא לא קפיד ואי כדעת ספר התרומה שחצרה הבא לאחר מכן אפילו בכה"ג איתא א"כ שפיר חזרה ראית הרי"ף למקומה דלא קיי"ל כרב מכל הני אמוראי דלא חששו משום הא דרב ודו"ק היטב:
ב והנה הרשב"א כתב די"ל משום בזיון דבעל הוי פסול תורה ומשום גזרה משום חצרה הבא לאחר מכן ה"ל פסול דרבנן ע"ש ולפ"ז בקדמה היא ועשאתו שליח קבלה דליכא משום חצרה הבא לאחר מכן אלא משום בזיון לדעת רש"י והרמב"ן הוי ספק תורה אי כרב או כרב חנינא אבל לדעת ספר התרומה דליכא משום בזיון רק משום גזרה משום חצרה הבא לאחר מכן הוי ספק דרבנן ולקולא וז"ב וא"כ למ"ש הבית שמואל דהיכא דקדמה ועשאתו שליח קבלה והבעל לא מקפיד מותר ואני כתבתי דאכתי לדעת ספר התרומה יש חשש משום חצרה הבא לאחר מכן ואמנם לפמ"ש כשר גם לדעת ספר התרומה דהוי ספק דרבנן ופסקינן להקל כרבי חנינא ודו"ק ולפ"ז שפיר דחה הרמב"ן ראית החולקים מההיא עובדא דההוא דשדר גיטא לדביתהו וכרב דמיירי בקדמה איהו ושויתי' שליח קבלה והבעל לא קפיד ומה שכתבתי דלספר התרומה גם זה פסול ליתא דזה ספק דרבנן לכן לא חשו הני אמוראי להא דרב אבל אם הבעל לא גילה דעתו שאינו מקפיד י"ל דפסקינין לחומרא כרב ודו"ק היטב. והנה התוס' כתבו בב"מ דף ה' וכן הרא"ש שם דאע"ג דר' זירא מספקא לי' אי הלכה כר' חייא דהא אמר אי איתא לדר' חייא ע"ש וא"כ ה"ה הכא דאמר רב נחמן אי איתא לדרב חנינא ופירש"י כאן אם הייתי יודע דהלכה כר' חנינא משמע דמספקא לי' לרב נחמן וכן כל הני אמוראי הוי מספקא להו והא דשלח רבי אמי לא חזרה שליחו' אצל הבעל ולא אמר משום הא דרב משום דרבי אמי שלח דבזה ודאי אינו גט ומותר' ליבם וגם אם קידשה אחר לא בעי גט ואילו משום דרב הוי ספק מגורשת ורבי יצחק דאצריכה גט וחליצה משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל ולא משום דרב י"ל דהוא ס"ל טעמא דרב משום חצרה הבא לאחר מכן וזה רק גזרה דרבנן וכיון דמספקא לי' הוי ספק דרבנן ובאם א"א ליתן גט או במת היתה מותר' ודו"ק והנה הרשב"א הקשה אמאי לא אמר אי איתא לדרב עבדינן בה עובדא עובדא להתירה לכתחילה ליבם גם אם קיבלה קידושין מאחר דא"צ גט ותירץ דלא היה ברור לו טעמא דרב אי משום בזיון ואז הוי דאורייתא אי משום גזרה דחצר הבא לאחר עכן והוי דרבנן ולכך לא עצי למעבד בה עובדא ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל דרב יצחק פשיטא לי' דטעמא דרב משום גזרה אטו חצרה הבא לאחר מכן והוי ספק דרבנן וכמ"ש ועכ"פ לענין דינא לא נפקא מידי ושפיר פסקו הרי"ף והרמב"ם דאשה עושה שליח קבלה לקבל גט מיד שליח בעלה דהוי ספק דרבנן ולקולא ואפשר דלכתחלה אין לעשות דאין עושין ספק דרבנן לכתחילה ובש"ע יש שני דיעות ע"ש: