אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר נא) דין דין חצירו של שליח אם היא בידו

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר נא) דין דין חצירו של שליח אם היא בידו

(חדר נון) דין גט החוק על ידו של עבד

המל"מ בפ"ו מה' גירושין הביא הירושלמי פרק האומר חצירו של שליח מהו שיעשה כידו ופירש הרב שדה יהושע מי אמרינן כיון דחצר של אשה מידה אתרבאי והכל דבר החד ה"נ בשליח שהוא כעצמה או כיון דשליח נמי מידה אתרבאי לא אמרינן ריבוי דרבוי ולא אפשטא והגאון ישועות יעקב הביא ראיה דלא היי כידו מהא דההוא שכ"מ דתקיף לי' עלמא טובא ואמר רבא לקניי' האי דוכתא דמנח בי' גיטא לדביתהו וליזול וליחוד ולנעול כו' ורב עיליש לא ניחא לי' בהאי תקנתא משום דמה שקנתה אשה קנה בעלה והרשב"א הקשה אמאי לא נתן לה הגט ואי דהוה רה"ר מפסיק ה"ל ליתן ע"י שליח להולכה ותירץ דהגט הוא מוקצה ע"ש ולפ"ז קשה דה"ל לעשות שליח לקבלה והבעל ישאיל להשליח אותו החצר וירויח דל"ש מה שקנתה אשה קנה בעלה וע"כ דלא מהני השליח לקבלה גבי חצרו דלא הוי כידו ע"ש שהות תימה על הרב בית יוסף שנסתפק בזה ונראה דהנה בש"ס אמר שמואל לרב יהודא שיננא את לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה ופירשו התוס' דהיינו ברה"ר אבל בחצרה שפיר דמי ור"ח כתב דאפילו בחצרה נמי לא וקשה מהא דשכ"מ דאמר רבא ליזול וליחוד ע"ש ולכאורה בלא"ה יש להבין דעת ר"ח דבשלמא ברה"ר יש לחוש שמא יהיה הגט קרוב לו כמ"ש הפוסקים אבל בחצרה דזה מפורש בתורה דנתרבה חצרה למה יש לחוש ואמנם י"ל לפמ"ש הבית יוסף ומביאו הבית שמואל דבחצר גדול והיא עומדת בצד אחד והגט בצד השני אין הגט משתמר לדעתה ואינה מגורשת ולכך חיישינן אפילו בחצר שמא תעמוד היא בצד אחד אחד והגט בצד השני ולא יהיה משתמר לדעת כמו דחיישינן בזרק לה לרה"ר שמא לא יהיה קרוב לה וז"ב לדעתי. ובזה א"ש מה שהקשו התוס' על ר"ח מהא דתיזול ותיחוד והיינו לפמ"ש הטור בשם בעל העיטור דאם היא צווחית להתגרש לא אמרינן דהגט חוב הוא לה ע"ש א"כ בכה"ג לא בעינן חצר המשתמרת לדעתה דהא טעמא דבעי בגט חצר המשתמרת ובמציאה לא בעינן היא משום דגט חוב הוא לה ומשום שליחות לא אהני אלא מטעם יד ובעינן דומיא דידה דמשתמר לדעתה ע' בב"י. ואמנם היכא דהיא רוצה להתגרש ובמקום יבם דזכות הוא לה ודאי לא בעינן משתמר לדעתה ולפ"ז שפיר מתגרשת אם זרק לחצר שלה דליכא למגזר משום חצר שאינה משתמר' ואפילו להטור דחלק על העיטור מ"מ במקום יבם דהיא בעיא דלא איפשטא אי זיכוי מהני דדילמא זכות היא לה ובכה"ג דהיא צווחת להתגרש י"ל דמודה ר"ח גאון דמתגרש' ע"י חצרה אפילו לכתחלה ומכ"ש בשעת הדחק דתקיף לי' עלמא ומתיראין שלא תפול לפני יבם וזה נלע"ד ברור וא"כ לא קשה על ר"ח מהא דשכ"מ שהקשו התוס' ודו"ק:

ולפ"ז אזדא לה ראית הישועת יעקב דהא ע"כ הכא מטעם שליחות קאתינן דמטעם ידה הא בעינן חצר המשתמר' ושוב איכא למגזר משום חצר שאינה משתמר' כמ"ש וכיון דמטעם שליחות אתי עלה א"כ אין שליח לקבלה עושה שליח ולכך לא מהני אם יתן הגט לחצרו של שליח ואמנם בעיקר הדין בלא חומרא דשמואל שפיר י"ל דמהני חצרו של שליח לקבלה ודו"ק והנה י"ל דשם בקטנה איירי ואין קטנה עושה שליח קבלה ואעפ"כ היא זוכה בחצר דהיכא דדעת אחרת מקנה אותה זוכה הקטנה וא"ש ובזה א"ש מה שהקשה הר"ן אהא דתיזול ותפתח הא איך התירו לקנו' בשבת ולא התירו לטלטל בשב' ולפמ"ש א"ש דהיא שפיר תיחוד ותפתח דקטן אוכל נבלו' אין ב"ד מצוון להפרישו ולדעת הרשב"א מותר לספויי לי' בידים איסור דרבנן אבל לטלטל הגדול הגט אסור ודו"ק:

וע' מ"ש המגיה במעשה דקונשטאדינא דכיון דעתה לא מצי לגרשה לא מצי משוי שליח ואף דצוה לכתוב הגט אחר שתשתפה כו' הנה מלשון הרמב"ם פרק ג' דין ו' מפני שלא היתה בת גירושין בעת שנכתב גט זה ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין משמע לכאורה דעיקר תלוי בשע' כתיבה לא בשעת שציוה וי"ל כיון דנכתב בעת שפייתה הוי כתיבה לשעה והסופר כתבו בעבור שציוהו הבעל אז. והנה לדעת המרדכי דאם אמר לכשיבוא לעולם מהני א"כ הכא דאמר לכשאכנסבה אגרשנה הוי כמו לכשיבוא לעולם ומהני ואפשר דלכן נתן הרמב"ם טעם אחר דהיא אינה בת גירושין עתה ולא הוי עבידי דאתי דהא ר"מ גם לא אמר אלא בדקל לפירותי' דהוי עבידי דאתי ויש בזה עיקולי ופשורי וצריך לי תלמוד ואין פנאי וע' במל"מ שכתב שוב ראיתי דליתא דהא קיי"ל כו' וע' בש"ע סימן קמ"ג אם אמר לה ע"א שלא תנשאי לפלוני אין תקנה להתירה לו אלא שיקדשה ויחזור ויגרשנה סתם ע"ש וא"כ אם קידשה מכאן ולאחר ל' יום דאם מטעם חזרה אין כאן קידושין ואסורה לפלוני אבל אם יגרשנה תהי' מותר' לפלוני ודו"ק.

ועיין בהגהת המל"מ בהלכה ג' שהביא דברי עליות דרבינו יונה ז"ל שכתב וא"ת למה תלה קושיתו בבדיקת קידושין אפילו אם לא היו בודקין אותו לקידושין יש להקשות למה לי בדיקה לגיטין וי"ל דלמא קטן הוא ואין צורך לגט ואין ראוי ליתן גט שלא לצורך כדי שלא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה עכ"ל רבינו יונה ז"ל ולי קשה דהא ע"כ מיירי שכבר הגיע לשנים דאם לא הגיע לשנים אפילו מצאו שערות שומא נינהו כמ"ש תוס' בד"ה לקידושין ע"ש ולפ"ז אפילו יבדקוהו ולא ימצאו שערות יצטרך ליתן גט איכא חזקה דרבא וחיישינין שמא נשרו א"כ הדרא קושיא לדוכתא מה מועיל הבדיקה וזה לפע"ד כוונת התוס' שם שכתבו ואם ספק הוא כו' ודוחק לומר כו' ועיין בספר בית מאיר שמחק זה מן התוס' וכתב דאין לו מובן כלל. ולע"ד אתי שפיר דהתוס' כתבו דלא נימא דספיקא הוא אם היה גדול או קטן בשעת קידושין ואין ראוי ליתן גט מספק כמו שכתב רבינו יונה דזה אינו דהא חיישינן שמא כשרו ובין כך ובין כך צריך ליתן גט אפילו לא ימצאו שערות ועל זה כתבו ודוחק לומר כו' דהכא לא כחזקה דרבא כו' וא"כ אתיא הא דבודקין לקידושין כפשטי' דלא יצטרך ליתן גט ולא כמ"ש בד"ה לקידושין דהיינו לענין אם קידשה אחר דא"כ אתיא הא דשמואל דלא כהלכתא וזה ברור לע"ד. והנה בחידושי הקשיתי הא דבעי איש לאשה מאי תפשוט ממתני' דתן גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור משום דחוב הוא לה הא אם היה זכות לה היה נעשה שליח קבלה ומוכח דאיש נעשה שליח קבלה:

וע' לח"מ שהקשה קשה לי ליש מי שכתב הרב המגיד שלא פסלוהו אלא לשליח לקבלה א"כ דיש הפרש זה לזה איך פשטו זה הבעיא כו' וי"ל דלהפשטן ושמע לי' דשוין ומכל מקום היש מי שכתב רצה לחלק ביניהן ממ"ש שם אמר ר' יוחנן כו' וכל דבריו מבוארים בחידושי הרשב"א ז"ל ע"ש ועיין בתוס' דף ג' ע"ב ד"ה זימנן ע"ש דכתבו הכי גריס ר"ת זימנן דמייתי לי' אתתא וכן פירש ר"ח וה"ה דהוי מצי למימר זימנן דמייתי לי' קרוב ע"ש והיינו דהיה לפניהם גירסא אחרת זימנן דמייתי לי' היא גופא וכן היא בחידושי רשב"א והר"ן והוכיחו מזה מדנקט האשה עצמה שמביאה את גיטה דזה מילתא דלא שכיחא כדאמרינן בריש גיטין ולא נקט זימנן דמייתי לי' קרוב דשכיח וע"כ דקרוב כשר להצטרף עם המקיימין הגט ע"ש. ואמנם ר"ת ור"ח דחו הנוסחא הזו וגרסו זימנן דמייתי לה אתתא ור"ל אתתא דעלמא ולכך כתבו וה"ה שהמ"ל זימנין דמייתי לי קרוב ודו"ק. והנה הרמב"ם כתב בפרק ז' הלכה ז' ויש לשליח להיות מן השלשה ומדסתם משמע דדעתו דאף הקרוב כשר להצטרף וכדעת הרשב"א ולא כדעת התוס' ושלחן ערוך בסימן קמ"ב סעיף ד' יש שני דיעות ע"ש בבית שמואל ובחידושי ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה