בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר מו) בדין עדי מסירה
א הלח"מ בפ"א ה' ט"ו הקשה על הרי"ף מהא דבעי בש"ס ריש גיטין מאן תנא דבעי כתיבה לשמה וחתימה לשמם הא שפיר אתיא כר"א כו' ותירץ דהמשנה אמרה שם אמר בפ"נ ולא אמר בפני נחתם פסול ואי טעמא כו' והנה הקושיא והתירוץ מבוארים בחידושי הרשב"א אלא דהרשב"א דחה התירוץ ע"ש וע' בר"ן שכתב ראיה להרי"ף דלר"א גם ע"ח כרתי מדפסקינן הלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות ואי ע"ח בגט לאו כלום הוא אמאי מהני בשטרות אלא ודאי ע"ח נמי מהני ולכך בשטרות דבעי למען יעמדו ימים רבים לא מהני ע"מ ובעי ע"ח ע"ש:
והנה למ"ד הלכה כר"א אף בשטרות אין ראיה מזה ושפיר י"ל דלר"א ע"ח לא מהני כלל והרי"ף לשיטתו דפסק הלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות כמ"ש הרא"ש בשמו ר"פ המגרש שפיר יש ראיה דע"ח מהני לר"א וז"ב ובזה יאיר לנו נתיב בדברי התוס' גיטין דף ד' ע"א ד"ה דקיי"ל דאחר שהוכיחו דהלכה כר"א בגיטין ואף בשטרות כתבו הילכך יש להזהר שיהיו ע"מ בשעת נתינת הגט כו' ע"ש והאריך הגאון פני יהושע לבאר איך נמשך זה לדבריהם הקודמים ומאי לפיכך שכתבו ע"ש ולפמ"ש א"ש הברייתא דאי הוי אמרינן דהלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות היה מוכח להיפך דעדי חתימה לחודיהו סגי וכמ"ש הר"ן להוכיח מזה כדעת הרי"ף אבל לפי מה שהוכיחו התוס' דהלכה כר"א אף בשטרות אין הוכחה לזה ושפיר י"ל דע"מ דוקא בעינן ובעדי חתימה לא מהני ולכך כתבו דצריך להזהר שיהי' עדי מסורה בשעת נתינת הגט וא"ש המשך לשונם ודו"ק וע' בחידושי. והנה הפני יהושע כתב דמקושר בגט דלא שייך בי' חשש דיזיף ופרע כו' ומ"מ פסלוהו רבנן דהיינו שלא לחלק בין גיטין לשטרות ע"ש ובזה א"ש מה דהקשה הראב"ד על הרמב"ם מהא דהשיב רבי את רחב"ג משטר מקושר ותירץ דסבר אין כותבין שובר ישיבהו מגט מקושר דלא מצי לתרץ כן ולפמ"ש הפ"י לק"מ דכיון דהשיב על שטר מקושר דליכא חשש בזה משום דסבר אין כותבין שובר וצריך המלוה להחזיר השטר עצמו ללוה ממילא דלא קשה מגט מקושר דהא דגט הוא רק דלא לחלק בין גיטין לשטרות וכיון דרחב"ג ס"ל דבשטר כשר דאין כותבין ושובר ממילא גם בגט כשר ואנן דאית לן כותבין שובר אף דבגט אין לחוש לא משום בת אחותו דאהני לאחר שעבר הזמן כמ"ש הב"י וגם לא משום פירי דמחלה לו הפירות כמ"ש הראב"ד ואמנם כיון דבשטר פסול גם בגט פסול שלא לחלק בין גיטין לשטרות ויפה פסק הרמב"ם ודו"ק. והנה הקשו אהא דאמר ר' וה יהושע בן לוי כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק והקשו והא לענין פירות ליכא שעת הדחק וא"כ תטרוף שלא כדין ואמנם לפמ"ש לעיל דהכי קאמר כדאי הוא ר"ש דלא ס"ל חשש חיפוי וממילא מותר לאחר נתינת הגט מיום כתיבתו וא"כ אמרינן לה אייתי ראיה וליכא גם חשש פירי ואמנם י"ל לפמ"ש התוס' דאף דר"ל ס"ל זנות לא שכיח מ"מ שמא תזנה שכיח א"כ אפילו לר"ש אין לאחר הנתינה משום שמא תזנה קודם הנתינה וא"כ שפיר איכא חשש פירי דהא לא אמרינן אייתי ראיה דהא אסור לאחר נתינת הגט מחשש שמא תזנה קודם הנתינה
ב ואמנם אא"ז מהרש"ל ז"ל כתב דהא תליא בתרי שינויי דאביי ורבא לעיל דף כ"ח דרבא מחלק שמא מת לא אמרינן שמא ימות חיישינן וא"כ י"ל דריב"ל כאביי ס"ל דלא מחלק בכך ולדידי' למאן דלא חייש לזנות אף לשמא תזנה לא חיישינן ושפיר אמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וממילא א"ש מה שהקשיתי לעיל דאמאי השמיט הרמב"ם הא דר' יהושע בן לוי ולפמ"ש דאנן קיי"ל כרבא דשמא ימות חיישינן וא"כ אין לאחר נתינת הגט אחר כתיבתו דשמא תזנה וא"כ לא אמרינן לה אייתי ראיה ושפיר איכא חשש פירי דהא לענין הפירות ליכא שעת הדחק וליתא להא דריב"ל ולכך השמיטה הרמב"ם ודו"ק. וע' במ"מ פ"ח ה' א' דגריס אתקין רב בגיטא מיומא דנן ולעלם ותמה הרי"ף דהא רב אמר הלכה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וחילק בין מתנה לגט והקשה הכ"מ דכיון דפסק הרמב"ם בדיני ממונות ה"ל גם כאן לחוש בגיטין לחומר' כדבריו הלכה כר"י ותירץ דבגט לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו דהא ע"כ צריך זמן בגט דאל"כ פסול ע"ש
ואמנם לפמ"ש הרשב"א דלר"א אם יש בו ע"מ כשר בלא זמן א"כ גם בגט שייך זמנו של שטר מוכיח עליו ולכך רב דס"ל הלכה כר"א בגיטין שפיר הקשה הרי"ף דרב אדרב ול"ש תירוץ הכ"מ. ואמנם הרמב"ם לשיטתו דס"ל דאף ביש ע"מ פסול בלא זמן כמו (שכתב הב"י בשמו סימן קכ"ז שפיר יש לתרץ כמ"ש הכ"מ ודו"ק:
ג והנה התוס' כתובות דף ב' ע"ב ד"ה לאפוקי דהקשו הא מרישא ג"כ מוכח לאפוקי מרבותינו ולפ"ד הרשב"ם א"ש דברישא י"ל דמיירי דאין בו זמן ויש עדי מסירה אבל סיפא אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש דע"כ יש בו זמן לידע מתי יכלו הי"ב חדש מוכח שפיר וז"ב. וע' בית שמואל סימן קמ"ב ס"ק ל"א דכתב אע"ג דעדי הגט אינן חותמין אלא זה בפני זה מ"מ לא הוי קיום לשני כמ"ש בתשובת הרשב"א עכ"ל וי"ל הטעם דא"כ ה"ל נפיק כולו אפומא דחד סהדא וכמו שהקשו התוס' גבי עד כותי ע"ש ותירוצם לא שייך הכא. והנה בס"ק ל"ד הביא הירושלמי דמדמ' לפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל אי כולן משום עדים או שנים משום עדים והשאר והשאר משום תנאי והנה לפמ"ש אי שנים משום עדים והשלישי משום תנאי, הוי חתימת השנים קיום להשלישי דכיון דהשלישי משום תנאי צריך לחתום גם הוא בפניהם כדמוכח מדברי התוס' דף י"ח ד"ה ואינך ואעפ"כ ל"ש נפיק כולן אפומא כו' דהא הן לבדם העדים והשלישי אינו עד אלא תנאי אבל למ"ד כולן משום עדים אין חתימת השנים קיום להשלישי דהא צ"ל דנפיק כולי גיטא אפומא דכל אחד מהעדים וצ"ע וע', בסימן ק"כ בח"מ ס"ק כ"א ובבית שמואל ס"ק ט"ו ואי"ה יבואר עוד ודו"ק. וע' בבית מאיר סימן קמ"ב סעיף ט"ז:
ד והנה בחידושי הקשיתי אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול למ"ד משום תנאי ה"ל תנאי סותר למעשה והיינו למ"ד בין בתחלה בין בסוף פסול דלמ"ד דוקא חתום בסוף פסול אבל בתחלה כשר א"כ אין התנאי סותר למעשה דהא אפשר לקיים התנאי לחתום קא"פ בתחלה ואמנם אפילו למ"ד בין כך ובין כך פסול מ"מ זה רק מדרבנן אבל מדאורייתא כשר א"כ אין התנאי סותר המעשה מה"ת וח"כ מה"ת התנאי קיים והנה עוד י"ל דבאמת התנאי סותר המעשה והתנאי בטל למ"ד בין כך ובין כך פסול ואעפ"כ אמרי שפיר לחתום בתחלה קרוב או פסול והיינו כגירסא לכתחלה דאף דבדיעבד אם חחמו קא"פ כשר דכיון דהתנאי ה"ל כלא זימנם יחד כמ"ש הראב"ד לחלק בין הא דמלאוהו בקרובים דכשר דהתם לא זימנם ביחד וגם כאן כיון דהתנאי בטל ה"ל כאילו לא זימנם ביחד ואעפ"כ לכתחלה לא יחתמו קא"פ דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא דשם ודאי כולן משום עדים כמ"ש מארן הב"י דבשאר שטרות סתמא דמילתא לשם עדים חתמו ואז ודאי פסול וז"ב ואמנם נ"מ דלמ"ד משום עדים אף בדיעבד פסול ולמ"ד משום תנאי בדיעבד כשר ובזה לא קשה מה שהקשה הב"י דמה. חילוק יש בין מ"ד משום עדים ובין מ"ד משום תנאי ע"ש וז"ב ובזה ח"ש דברי הרמ"ה בטור שכתב דלכתחלה אין לקא"פ לחתום עמהם אפילו חותם לבסוף כו' והקשה הב"י הא אם לא יחתמו הקא"פ לא נתקיים התנאי והגט בטל ולפמ"ש א"ש דכיון דהתנאי בטל משום דסותר המעשה רק דלכתחלה אין לקח"פ לחתום עמהם דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא וזה ברור
ה והנה הטור בסימן קכ"ז כתב וכתב ר"י דכל גט שלא נמסר בזמנו אין תקנה אלא לשלחו ע"י שליח כו' ואין נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב הרי דתמר לשנים לכתוב גט כו' ונתאחר הדבר הרבה ימים כו' כשכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא את הזמן שאמר הבעל ולא אותי מקום כו' וכתב הב"י דהטור לא השגיח היטב דהרמב"ם מיירי שלא נכתב עדיין הגט כי' ע"ש ולע"ד א"ש דאילו היה תקנה לשלוח ע"י שליח למה להם לכתוב זמן מאוחר ומקום אחר שלה כפי האמת בשעה שאמר להם הבעל דזה מחזי קצת כשיקרא וגם לא יבא לידי הזמה ה"ל לכתוב זמן שאמר הבעל ומקום שאמר ולשלחו ע"י שליח אלא ודאי ס"ל לרמב"ם דאין זו תקנה לשלחו ע"י שליח ורק בגיטין הבאים ממדה"י דקלא אית להו וז"ב שוב ראיתי בטיב גיטין בשם המזרחי שכתב סברא זו ונהניתי: