אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר מד) בדין גט מאוחר

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר מד) בדין גט מאוחר

(חדר מב) בדין מליחה

א הרמב"ם פ"א כתב גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהיה מוקדם או מאוחר כו' כל אלו פסולין עד שיחתמו בו עדים ביום כתיבתו ובמקום כתיבתו וכתב המפרש דאע"ג דבמאוחר ליכא למגזר משום ב"א אי שרינן לי' אתא למשרי מוקדם ע"ש ולכאורה קשה דהא מוקדם הוא פסול דרבנן וא"כ ה"ל גזרה לגזרה ואמנם לפ"ד הרא"ש בתשובה דמוקדם גט בטל מה"ת א"ש והנה הראב"ד הקשה על הרמב"ם מהא דהשיב רבי על רחב"ג משטר מאוחר והא אין זמנו של זה כזמנו של זה ומשני סבר אין כותבין שובר וישיב אותו מגט (מקושר) שאינו יכול לתרץ והנה הגאון מהר"י כתב טעם הרא"ש דמוקדם הוי גט בטל דהעדים הם רשעים דחתמו שקר ע"ש ולפ"ז י"ל בגט מקושר דהעדים לא פעלו עולה רק הוא עתה עושהו פשוט ונעשה מאוחר עכ"פ העדים לא נעשו רשעים ול"ש לגזור אטו מוקדם דהא אפילו מוקדם בכה"ג הוא כשר מדאורייתא וה"ל גזרה לגזרה וא"ש קושית הראב"ד ז"ל ואמנם בתרומת הדשן תמה ג"כ על הרא"ש דמאי שנא משאר פסולין דרבנן טובא ותו קשה דלמה יגרע מאין בו זמן כלל דהא לר' יוחנן דקיי"ל כותי' הוי החשש משום בת אחותו והרי טפי איכא חשש חיפוי באין בו זמן דהא מוקדם אהני מיהא לשבוע דלקמי' ותירץ הר"ר ישראל דמוקדם לא גבי אפילו מבני חרי והוי חספא וגרע טפי מאין בו זמן דגבי מיהא מבני חרי וכתב הלח"מ דאין טעם הזמן בכאן משום הלקוחות דלפ"ז ודאי עדיף אין בו זמן דהא לא גבי מלקוחות והכא גבי אבל הטעם משום חיפוי וא"כ הכא גרוע ע"ש ולפמ"ש הגאון מהר"י א"ש דגרע מאין בו זמן דמוקדם העדים חתמו שקר והוו רשעים וז"ב והנה בש"ס ההוא דאמר לעשרה כו' חתמו ביה תרי ביומי' כו' ואמר ר' יהושע בן לוי כדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ולהרא"ש דגט מוקדם בטל מה"ת לא שייך לסמוך על ר"ש בשעת הדחק וע' בית שמואל דהיינו ר"ש דלא ס"ל משום זנות דלא שכיח וס"ל משעה שנתן עיניו לגרשה כו' ואמנם לפמ"ש דטעם הרא"ש דהעדים הם רשעים דחתמו שקר א"כ נהי דהעדים האחרונים דחתמו מכאן ועד עשרה ימים הם רשעים מ"מ שנים הראשונים דחתמו ביומי' כשרים הם ונמצא א' קא"פ לא שייך הכא דהא לא חתמו ביום אחד ואפילו לדעת התוס' דלא בעינן שיעידו תוך כדי דיבור מ"מ לפי דעת הרי"ף דצריך שיכירו הכשרים בפסולן של הפסולים א"כ כאן בשעה שחתמו הראשונים לא היו האחרונים פסולין כלל שהרי עדיין לא חתמו ולא שייך נמצא אחד קרוב או פסול וא"כ הוי רק פסול דרבנן ושפיר שייך לומר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וז"ב ודו"ק:

ועפ"ז יובנו מ"ש. הרא"ש בשם רב האי דהא דאמר ר"י בן לוי כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק הוא דוקא בכה"ג דחתמו עליו תרי ביומי' ולא למוקדם אחר ומה טעה יש בזה ולפמ"ש מובן היטב דדוקא בכה"ג דשני עדים ראשונים הם כשרים דחתמו ביומי' אבל בלא"ה לא והוא סעד לתשובת הרא"ש ודו"ק והרמב"ם השמיט האי דאמר ר' יהושע בן לוי כדאי הוא ר"ש כו' ונהי דהוא פסק כר' יוחנן דכולן משום תנאי ואפילו לדידן כשר מ"מ נ"מ היכא דכולן לא חתמו ביומי' ואמנה לפמ"ש הרא"ש בשם רב האי דריב"ל לא אמר אלא בכה"ג דחתמו תרי ביומי' אבל. בלא"ה לא ובכה"ג אין נ"מ דהרמב"ם הא פסק כר' יוחנן דכולן משום תנאי ואין נ"מ בהא דאמר ריב"ל דלדידן בלא"ה כשר דהא קיי"ל כולו משום תנאי ודו"ק:

ב והנה התוס' הקשו על פירש"י דפירש הא דאמרינן ר' יוחנן מ"ט לא אמר כרשב"ל סבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ופירש"י הילכך הזמן לא מהני מידי דכי אתי למטרף לקוחות אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך והקשו התוס' הא מוכח בפ"ק דב"מ דבכל גט דלא אתרע בנפילה לא אמרינן אייתי ראיה כו' ותירץ באבני מילואים דבאמת לדידן דקיי"ל דחיישינן שמא יחפה ולכך אין לאחר הנתינה מהכתיבה כמ"ש הטוש"ע סי' קפ"ז משום דילמא תזנה אחר החתימה קודם הנתינה והוא יחמול עליה וכדי להצילה ממיתה יתן לה הגט וימסור לה בלא עידי מסירה דלהצילה ממיתה עביד כל טצדקי דאפשר ולכן כי אתיא בגט למטרף לא אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך משום דאמרינן מסתמא ביום הכתוב בו נמסר לה דהא אם נתאחר בין חתימה לנתינה הוא פסול מחשש זנות ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן אבל אם לא היה חשש זנות רק משום פירי לבד היה מותר לאחר הנתינה מהכתיבה דליכא למיחוש משום פירי דבין החתימה לנתינה שהרי עידי מסירה מפקי קלא דלא נמסר ביום החתימה ואמרו לקוחות לה אייתי ראיה דליכא למיחש שמא יתן לה הגט בלא עידי מסירה דמשום ריוח פירות לא יעשה שקר ליתן לה הגט בצינעא ולקלקלה רק משום להצילה ממיתה כמ"ש התוס' וכיון דרשאין לאחר הנתינה מהכתיבה שפיר הוי אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך משא"כ לדידן דחיישינן לשמא יחפה ואין רשאין לאחר הנתינה מהכתיבה לא אמרינן לה אייתי ראיה והשתא א"ש פירש"י דאי לא הוי אמר משום שמא יחפה רק משום פירי הוי אמרינן לה אייתי ראיה אבל השתא דאית לן חשש זנות ואין לאחר הנתינה מהכתיבה לא אמרינן לה אייתי ראיה אם לא דאתרע בנפילה והם דברים נכוחים וישרים למוצאי דעת ועפ"ז יצדקו דברי הר"ר ישראל שמביא התה"ד דמוקדם גרע דגבי מלקוחות משא"כ באין בו זמן ומה שהקשה הלח"מ דלטעמא דשמא יחפה למה יגרע ואנן קיי"ל כר' יוחנן דטעמא משום שמא יחפה א"ש לפמ"ש דכיון דקיי"ל דחיישינן לזנות שוב שייך גם טעמא דפירות דהא לא אמרינן לה אייתי ראיה כמ"ש וא"כ מוקדם גרע דגבי מלקוחות משא"כ אין בו זמן ודו"ק

ובזה יש ליישב קושית התוס' למ"ד משום בת אחותו בזה"ז למה תיקנו זמן ולפמ"ש א"ש דלמ"ד משום ב"א וחיישינן לזנות ולכן אין לאחר הנתינה מהכתיבה א"כ לא אמרינן לה אייתי ראיה ושפיר יש חשש משום פירי ודו"ק:

והנה הר"ן כתב טעם הפוסלין גט מאוחר דאיכא למיחש דתוציא הגט ותאמר דקודם הזנות נתגרשה ומזמן הכתוב בגט לא נוכל להוכיח דהא אנו רואין דמאוחר הוא ודמי לגט שאין בו זמן עכ"ל הר"ן ולפ"ז נראה דלהסוברין דגט שאין בו זמן שניתן בעדי מסירה כשר ה"ה מאוחר ולא דמי למוקדם גמור דלא מהני עידי מסירה דשם הזמן נכתב בפסול דהזמן מורה שנתגרשה קודם הזנות אבל כאן אדרבה הזמן מורה שזינתה קודם הגט רק דמחמת דאין להוכיח מהזמן דהא אנו רואין שהוא מאוחר לא נוכל ללמוד ממנו מאומה ולא גרע מגט שאין בו זמן כלל דמהני אם ניתן בעדי מסירה וכשר לר' אליעזר כן נראה לפע"ד ברור ולפ"ז יש להקשות מה השיב רבי לר"ח ב"ג הא זמנו של זה אינו דומה לזמנו של של זה דהא אכתי יכול לעשותו פשוט ואי דיהיה מאוחר הא יכול ליתנו בעדי מסירה ויהיה כשר אך זה א"ש דרבי לשיטתי' דס"ל כרשב"ג אביו דהלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות כמ"ש התוס' בגיטין דף י"א ד"ה רשב"ג ע"ש ושפיר הקשה לרחב"ג דבשטרות לא מהני עדי מסירה לשיטת רבי וז"ב ומעתה אזדא לה השגת הראב"ד על הרמב"ם דהוי לי' לרבי להשיב לרחב"ג מגט מאוחר דבזה לא שייך התירוץ אין כותבין שובר ולפמ"ש א"ש דבגיטין שפיר יכול לעשותו פשוט ואי דיהיה מאוחר הא יכול ליתנו בעדים מסירה דהא הלכה כר"א בגיטין וז"ב ודו"ק ובזה ג"כ א"ש מ"ש הראב"ד דליתני תנא ובגיטין בין מוקדם ובין מאוחר פסול דחילוק גדול יש ביניהם דזה כשר בע"מ וזה אין לו תקנה וזה ברור לע"ד:

הנה

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה