אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר מב) בדין מליחה

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר מב) בדין מליחה

(חדר כא) בדין אפשר לסחטו וחנ"ג

הט"ז פסק דאם בישלה בשר ונסתפקה אם מלחה אותו והתיר דהוי ספק דרבנן לקולא ואין לומר דאוקי אחזקה שלא היה מלוח דא"כ גם כאן אמאי מתירין במסל"ת דכבר הודח הבשר נוקמי אחזקה שלא הודח כו' ועוד דודאי עשתה האשה כדרכה ומלחה אותו כמו גבי ק"ש כו' ע"ש והגה"כ. חלק עליו דא"כ למה צריך כאן למסל"ת הא הוי ספק דרבנן ע"ש ולע"ד יפה פסק הט"ז דל"פ הכא אתחזק איסורא דהא קודם המליחה היה מותר לאכלו באומצא כדין דם האיברים שלא פירש דמותר משא"כ בעובדא דהסמ"ג דהבשר כבר נמלח והוי דם שפירש והספק אם הודח הדם והמלח מעליו שפיר הוי אתחזק איסורא ולכך הוצרכו למסל"ת וז"ב ומ"ש ראיה מק"ש לכאורה יש לחלק דשם כבר התחיל לקרות ק"ש רק שמסופק אם עומד בפרשה א' או ב' אמרינן מסתמא עשה כאשר רגיל על לשונו אבל כאן הספק אם עשתה מעשה כלל ומ"ש הט"ז דרוב פעמים מולחין תחלה לכאורה הוי רוב התלוי במעשה וצ"ע

והנה נסתפקתי אם יש מן הבשר עוד שלא בישלה דכאן ל"ש ספק דרבנן לסקל דהא אין עושין ספק דרבנן לכתחלה וכן אם חזרה ומלחה אותו' הבשר הנשאר עם שאר בשר שודאי לא נמלח בזה יש עקולי ופשורי ואכתוב אי"ה בזה (חדר מג) בדיני גט

א הנה בש"ם בעי הלכה כר' יהודא או לא כפירש"י ולא אפשטא ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ג"כ מספקא לי' אי בעי לכתוב ודין דליהוי ליכי כו' או אינו מעכב ולכך לא כתב בפ"א מה' גירושין הלכה ד' אלא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ולא כתב גם ודין דליהוי ליכי דזה ספק והוא לא כתב אלא מה שהוא ודאי דאם לא נכתב אינו גט כלל ולא נאסרה לכהן ולא תפסי בה קידושין אבל בנוסח הגט כתב שפיר ודין דלהוי ליכי ולפ"ז י"ל דאם לא כתב ודין היא ספק מגורשת והר"ן כתב דדעת הרמב"ם דלא הוי עיכובא בדיעבד ולע"ד י"ל כמ"ש וע' פ"ד ה' י"א בלח"מ דדעת הרמב"ם דמדרבנן בעינן ודין ע"ש שהוכיח כן מפירוש המשנה דכתב אע"פ שטפו של גט הרי את מותרת צריך שיכתוב בו ודין כו' ע"ש והלח"מ כתב דאף דהוי ספק דרבנן כו' ולכאורה י"ל דאתחזק איסורא דא"א ואמנם י"ל דמשום חזקה לא ישתנה הדין כמ"ש המל"מ וע' בית שמואל סימן קכ"ט ס"ק כ"א בשם הש"ג וצ"ע והנה אם העדים לא כתבו ודין אם עשו שליחותן ע' בבית יוסף סימן קכ"ב ובב"ש ס"ק א' דאפילו פסול דרבנן הוי לא עשו שליחותן ואמנם זה בודאי פסול דרבנן אבל בזה דהוא רק ספק דרבנן רק דהרמב"ם החמיר כמ"ש הלח"מ צ"ע והנה התוס' הקשו הא אביי ס"ל בנדרים ידים שא"מ הוי ידים ולקמן אמר אביי לא לכתוב ודין כו' ולפמ"ש הלח"מ בפ"ד הי"א דמדרבנן עכ"פ בעינן ודין יש ליישב וצ"ע (ב) וע' בלח"מ הלכה א' דכתב והעבד פסול משום דבעי כו' והכל חוזר לטעם לשמה וע' ברא"ש פ"ב דגיטין סימן כ"ה דכתב דעבד פסול לדעת הרמב"ם משום דבעינן שליחות בכתיבת הגט ועבד אינו נעשה. שליח לפי דאינו בתורת גיטין ובבית שמואל סימן קכ"ג ס"ק ה' כתב דהרמב"ם ס"ל דלא בעי שליחות בכתיבת הגט ונכרי פסול דאדעתא דנפשי' קא עביד ואינו כותב לשמה ועבד פסול דלאו בר כריתות הוא ולא כהרא"ש וער"ן ועכ"פ הא דכתב הלח"מ דעבד פסול משום לשמה לאו דברי הכל הוא ועוד יבואר אי"ה והנה מלשון הרמב"ם בהלכה ה' ע"ש שכתב שלא נאמר ושלחה אלא שאם גירשה ולא הוציאה מביתו ה"ז כמו שהחזיר גרושתו לפיכך צריכה גט שני כמו שיתבאר משמע לכאורה דמה"ת צריכה גט שני וע' לקמן פרק יו"ד הלכה י"ח דהוי רק ספק קידושין ואמנם י"ל דאם לא הוציאה מביתו כלל הוי ודאי קידושין דאתחזק איסורא דא"א ואין כאן מקום להאריך ודו"ק:

ג והנה בהלכה ח' כתב הרמב"ם כתב הגט על עלה של עציץ נקוב פסול גזרה שמא יקטום ופ' לח"מ דכתב דבאינו נקוב ס"ל להרמב"ם דאפילו יקטום אין חשש דהוי כדבר התלוש או דס"ל דבאינו נקוב לא חיישינן שמא יקטום אבל אם קטם פסול ע"ש וי"ל דבתלוש אם קטם פסול מדרבנן אטו כתבו במחובר ותלשו ונתנו לה דזה הוי מחוסר קציצה ואמנם אם נתנו לה העציץ כלו כשר דלא גזרינן שמא יקטום דהוי גזרה לגזרה אבל בעציץ נקוב דאם תלשו פסול מה"ת חיישינן שפיר שמא יקטום והנה רש"י הכשיר בקלף גדול שחתך ממנו ובחרס כתב דלא גזרינן שמא ישבור. החרס דלא ישחית העציץ מבואר דאם קטם ממנו פסול דדמי למחובר משום דהוא נקוב ושרשו באדמה ולפמ"ש דבתלוש הוי רק פסול דרבנן גזרה אטו מחובר א"ש הא דאמר גזיי' לזמן ויהבי' ניהלה אף דיהיה פסול מדרבנן מ"מ לא מקטלא כפירש"י ול"ש לומר אהני דלכתחלה לא תנשא דשם פירש"י דלא כתבו ליה סופרי הדיינים ולא חתמו עלי' סהדי אבל כאן דנכתב ונחתם כדין ל"ש זה וכן מהא דידיע בי' מהחתא דמגלתא אין ראיה דמשום חשש מחוסר קציצה זה הוי חשש דרבנן וספקו להקל אבל משום דהעדים לא על שלו חתמו הוי חשש דאורייתא ובחידושי כתבתי יותר ודו"ק:

ד והנה בהלכה ט' הקשה הלח"מ על דברי הרשב"א דכתב דצריך ליטול הכסף מידה ולחזור וליתננה לה בתורת קידושין וכאן נראה דאפילו אחר שנתן לה הגט אמר לה הא גיטך מהני הנה לפי תירוץ הראשון דהרשב"א שהביא המשנה למלך דהכא מיירי במדבר עמה על עסקי גיטה ואילו נתן לה בשתיקה היה כשר כמ"ש רבינו בהלכה י"א אלא מפני שאמר לה כנסי שט"ח זה גרע וא"ש דאם אמר לה הא גיטך אח"כ מהני דאמירה זו הא גיטך מבטלת האמירה כנסי שט"ח זה והוי כאילו לא אמר כלל ונתן לה בשתיקה דמהני אבל שם בפ"ג מה' אישות הלכה ח' שכתב הה"מ בשם הרשב"א ע"ש ואם לא היו עסוקין כלל כו' וכתב הרשב"א שאפי' חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא רוצית צריך שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתן לה בתורת קידושין א"ש כיון דלא היו עסוקין כלל בענין קידושין דאז אם נתן לה סתם לא הוי קידושין כלל ולכך אפילו אמר לה אח"כ הרי את מקודשת לי לא מהני כיון דבשעת קידושין לא אמר לה כלל כן י"ל לפי תירוץ ראשון של הרשב"א ואמנם לפי תירוץ ב' של הרשב"א דהכא מיירי שלא היה מדבר עמה על עסק גיטה קשה שפיר וכן לפמ"ש הלח"מ מקודם דדעת הרמב"ם דמתניתין אפילו באינו מדבר עמה על עסק גיטה מיירי קשה ושפיר הקשה ושפיר תירץ ע"ש ומה שהקשה הלח"מ על הרשב"א מהא דאמר לה כנסי פקדון זה ע"ש במל"מ פ"ג מה' אישות מ"ש בשם מהרי"ט ומדברי הרשב"א שהביא המל"מ מבואר שאם לא היו עסוקין באותו ענין ונתן לה בשתיקה דאינה מגורשת כלל דלא כמ"ש רבינו בהלכה י"א דהוי גט פסול ולדעת רבינו א"ש דאילו נתן סתם הוי רק פסול אבל אם אמר לה כנסי שט"ח זה אינו גט וא"ש דנקט במתני' אמר לה כנסי שט"ח זה דבזה בטל נמי הוי וז"ב. והנה לפ"ד הרמב"ם דכתב הלח"מ דמיירי באין עסוקים באותו ענין י"ל דבעסוקים באותו ענין אפילו אמר לה כנסי שט"ח זה כשר או עכ"פ הוי רק פסול ועמ"ש הבית שמואל סימן קל"ח ס"ק א' ע"ש ובחידושי כתבתי דהרמב"ם לשיטתו דס"ל לקמן בפ"ו הלכה כ"א דאם ביטל הגט בפירוש שוב אינו חוזר ומגרש בו לכך לא פירש כהרשב"א דהוי כמו בטולי בטלי' דא"כ לא הוי מהני מה דאמר אח"כ הא גיטך אבל הרשב"א לשיטתי' דס"ל דיכול לגרש בו אח"כ לכך שפיר י"ל דמיירי בעסוקין באותו ענין רק דאינו גט משום דבטולי בטלי' ואם אמר אח"כ הא גיטך מהני וע' בפ"ו הלכה כ"א שכ' הה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א דיש לחוש לדברי הרמב"ם ע"ש ולכך כתב הרשב"א שני תירוצים ודו"ק. והנה המל"מ הוכיח מהספרי דאמר מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שט"ח זה אינו גט ולמה לא כתב דאי יהיב לה סתם אינו גט וע"כ דמיירי במדבר עמה על עסקי גיטה ע"ש וקשה לי הא סתם ספרי ר' יהודא ור' יהודא ס"ל דאפילו מדבר עמה על עסקי גיטה לא מהני א"כ הדק"ל אמאי לא נקט דיהיב לה סתמא ולפמ"ש הט"ז דבדיעבד ר' יהודה מודה לר' יוסי דכשר רק לכתחלה ס"ל צריך לפרש א"ש דהא הספרי אינו גט קאמר אך לפ"ז מאי קשיא להו להרשב"א והר"ן דהוכיחו דע"כ מתני' מיירי במדבר עמה על עסקי גיטה דאל"כ הא אמר ר"י א"ש והוא דעסוקין בא"ע הא אין עסוקין בא"ע אפילו סתמא אינו גט ומאי אריא דאמר לה כנסי שט"ח זה ע"ש הא י"ל דר"י א"ש אמר והוא דעסוקין באותו ענין הא אין עסוקין באותו ענין גם לר' יוסי לכתחלה צריך לפרש ובדיעבד שפיר דמי וע"כ דר' יהודא אף בדיעבד ס"ל דאינו גט ור' יוסי פליג בעסוקין באותו ענין אבל באין עסוקין באותו ענין מודה דאינו כלום אך לדעת הרמב"ם אין הכרע ודו"ק וע' ביבמות דף קי"ג ע"ב מעדותו של ר"י כו' סד"א בטולי בטלי' קמ"ל דאם איתא כו' ונוסחת הרי"ף שם קמ"ל דמחמת כיסופא אמר כו' ע"ש ודו"ק:

ה הנה בש"ס יבמות דף קי"ג ע"ב אמר רבא כו' פשיטא סד"א בטולי בטלי' קמ"ל אם איתא דבטלי לעדים הוי אמר להו כו' והנה מדברי המל"מ פ"א הלכה ט' נראה דאם לא אמר לעדים כלל אמרינן מסתמא בטולי בטלי' ולפ"ד הרמב"ם אפילו אמר לה אח"כ ה"ז גיטך לא מהני והרמב"ם כתב דאם אמר לה אח"כ ה"ז גיטך מהני וה"ז גט וכבר כתבתי דהרמב"ם לא רנה לפרש כהרשב"א דבטולי בטלי' דא"כ לא הוי מהני לפי שיטתו דאמר לה ה"ז גיטך ונראה דהוא ז"ל גריס כגירסת הרי"ף דלא גריס כלל האי אם איתא דבטלי' לעדים הוי אמר להו אלא קמ"ל דמשום כיסופא הוא דאמר לה והיינו דאין בדיבורו לשון ביטול כלל וז"ב וא"ש שיטות הרשב"א והרמב"ם שוב ראיתי בבית שמואל סימן קל"ח ובישועת יעקב שם שפלפלו בזה ומה שכתבתי נלפע"ד ואי"ה יבואר במקומו ודו"ק:

וע' ט"ז סימן קל"ו שביאר דברי הש"ס אפילו הא דאמר שמואל הלכה כר' יופי היינו דר' יהודא אך לכתחלה מצריך ור' יוסי ס"ל דאף לכתחלה א"צ גם זה צריך לידע אף דלא יבוא מזה קילקול ע"ש ולע"ד גם מזה יבוא קילקול דאם שלח שליח והשליח דיבר עמה על עסק קידושין ואח"כ נתן סתם דלר' יהודא השליחות בטל דשינה בשליחות דהוא רוצה שיהיו קידושין כשרין לכתחלה ולא דיעבד וצ"ע דאפשר כיון דכשרין דיעבד ליכא קפידא:

ו והנה הלח"מ בהלכה יו"ד כתב על קושית המפרש מהא דאשה נאמנת לומר מת בעלי דכאן מיירי מדין תורה ובאשה הוא מדרבנן משום דאשה דייקא ומנסבא הקלו ובזה יפה כתב אך הלח"מ כלל בשיטפא דלישנא גם קושיא מע"א דנאמן להעיד לאשה שמת בעלה ובאמת במפרש לא נזכר הקושיא מע"א והלח"מ כתב דמה"ת בעינן גם שם שני עדים רק דרבנן הימנוהו לע"א משום דאתתא דייקא ומנסבא ע"ש ובאמת אין זה מוסכם בדעת הרמב"ם וע' תשובת נוב"י שהעלה בדעת רבינו דע"א נאמן מה"ת ע"ש ואמנם שם היא מלתא דעבידא לאגלויי ואין להאריך ומה שעמד הלח"מ בהא דחב לאחריני דהתוס' כתבו דאסר לה אכהן ע"ש ולכאורה אם היא גרושה מבעל ראשון תו ל"ש דאסר לה אכהן דהא כבר אסורה לכהן וצ"ע ובחידושי כתבתי:

ז והנה המפרש בהלכה ט"ו הביא ראיה דיכול למסור הגט בפני העדים החתומים עליו ע"ש ואני אומר דזה א"צ לראיה דודאי יכול למסור בפניהם אלא דהרמב"ם חידש דיכול למסור גם בפני עדים אחרים ולח הוי חצי דבר דהא בדיעבד כשר בעדי חתימה לבדם לר"א כמ"ש רבינו בהלכה ט"ז ומועיל עידותן לבדם כמ"ש רב אלפסי בעידי חזקה ע"ש ולפ"ז לדעת הסוברים דפסול בע"ח או בפ"מ לבדם צריך למסור בפני הע"ח וא"ש הא דתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו דהא צריך למסור בפני העדים החתומים בו וא"צ לדחוק כפירש"י דרוב עדי מסירה הן החתומים בו אלא כולן הן כן מדינא ודו"ק. ומ"ש הלח"מ לדעת הרמב"ם דהראיה הוא מהא דאמר רב דהולד ממזר זה מדוקדק בדברי הרי"ף שהביא הרא"ש בפרק המגרש ע"ש והתוס' כתבו דלר"מ בעי ג"כ ע"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים ולפ"ז לר"מ צריך למסור בפניהם דאל"כ ה"ל חצי דבר ולר"א ע"מ לבדם כשר ולא הוי חצי דבר דהא ע"מ לא צריכין לע"ח ולכך פירש"י דרוב ע"מ הן ע"ח דהא אליבא דר"א קאי התם ובחידושי ביארתי

ח ומה שכ' ויש מן הגאונים כו' זה קאי על מ"ש הרמב"ם בהלכה ט"ז ויש שהורה מן הגאונים שהוא פסול על זה כתב המפרש דהגאון סובר כר"א דעדי מסירה כרתי אבל ע"ח לבדם פסול אף בדיעבד והמגיה כתב דנראה לו דצ"ל מן האמוראים ולא דק והגיה בחנם וז"ב. ומה שכתב המפרש בהלכה י"ז דראית הרמב"ם מהא דאמרינן כי לא בעי ר"א חתימה לשמה כו' אבל היכא דאיכא עדים בעי כו' הנה לפמ"ש התוס' דהחשש שמא לא יכתבו גם הכתיבה לשמה אין ראיה משם אלא די"ל שמא יסמכו על עדי החתימה והאחד פסול ואמנם לפ"ד הריטב"א דמה"ת עד אחד חתום בגט כשר א"כ הוי רק חשש דרבנן ואפשר דהוי כמו נמצא אחד מהן קא"פ ובחידושי כתבתי וע' שו"ת רמ"א גבי פ"א כותי ויש לפלפל עוד בזה ואין להאריך ודו"ק

ט וע' לח"מ הלכה ט"ו דשם בארה דראית הרי"ף הוא לפי שיטתו ושיטת הרמב"ם דע"א חתום בגט וניתן בע"מ הוא רק פסול ואין הולד ממזר וע"כ רב מיירי בלא ע"מ אבל לדעת הגאון דס"ל הולד ממזר אין ראית הרי"ף ראיה די"ל דרב מיירי ביש ע"מ ואעפ"כ הולד ממזר ואין להאריך ואי"ה יבואר והנה המחבר בסימן קל"ג הביא שני הדיעות אם ע"ח בלא ע"מ כשר ועיין ב"ש סימן ק"ל סעיף כ' ודו"ק היטב:

והנה בש"ס איתא שתי אקמתות אמתני' שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דאתי כר"א שתיקנו עדי חתימה וחדא דאתי כר"מ והפירוש שתיקנו שיהיו מפרשין שמותיהן בגט ורבינו פסק כר"א ואעפ"כ פסק שיהיו מפרשין שמותיהן בגט וי"ל דלר"א דהטעם מפני תק"ה כדי שיחזרו אחר יודעיהן ומכיריהן כפירש"י ודאי צריכין לפרש שמותיהן דאל"כ מאין תוכל למצוא לקיים חתימתן א לר"מ דחתימת עדים הוא גזה"כ ולא מפני תק"ה באמת מה"ת די כשיכתוב אני פלוני עד או אני יוסף עד אף דא"י לקיים מזה חתימתן די רק דחז"ל תיקנו שיהיו מפרשין שמותיהן שיוכלו לקיים חתימתן וא"כ בין לר"מ ובין לר"א צריכין לפרש שמותיהן בגט ולכך כתב הרמב"ם שפיר וע' רשב"א דס"ל דלר"א א"צ לפרש שמותיהן ועב"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה