אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר כא) בדין אפשר לסחטו וחנ"ג

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר כא) בדין אפשר לסחטו וחנ"ג

(חדר לו) בדין הדחה במי פירות

א תשובה התוס' דף ק' ד"ה כשקדם וסלקו כתבו ורבינו אפרים היה אומר מתוך כך דלא אמרינן חנ"נ בכל שאר איסורין מלבד בבשר בחלב משום דכל חד באפו נפשי' שרי וכי איתנהו בהדי הדרי אסור הילכך הבשר עצמו נעשה איסור ולוקה על חצי זית בשר וחצי זית חלב שאכל כו' הילכך כשחתיכה של היתר קיבלה טעם מאיסור חשוב האיסור כאילו היה בעין ואוסרת כל שאר החתיכות במשהו אבל אם לא קיבלה טעם אינה אוסרת שאר החתיכות כו' והוי האיסור כמאן דליתי' כו' ולפירוש רבינו אפרים ודאי ניחא מה שציוה הכתוב להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה שא"א להגעיל בתוך כלי אחר היכא משתריא הא אין במים ששים לבטל האיסור ואי דיחזור ויגעיל שנית והלא המים הראשונים נעשים נבלה וחוזרין ואוסרין ואי לא משערין אלא באיסור עצמו ניחא דזה אין לומר דכשאינה בת יומא היו מגעילין דהא לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא כו' ותמה בפלתי דמה יועיל זה דנימא שכשהיתה אב"י היו מגעילין אותה דאם ציותה תורה להגעיל כשאינה בת יומא א"כ ע"כ נטל"פ אסור והדרא קושיא לדוכתה הא המים נעשים נבלה וחוזרים ואוסרים וכבר דיברתי בזה הרבה בחידושי תירוצים שונים ואמנם אא"ז מהרש"ל ז"ל דחה ראית התוס' דגזה"כ היא בגיעולי מדין ואין למדין ממנה וכן אמרתי בראשית עיוני ואמנם שבתי ונחמתי על זה דא"כ איך יליף הש"ס מזה בפסחים דטעם כעיקר דאורייתא וע"כ לאו חידוש הוא דאי חידוש היא אף דהחידוש הוא לקולא דמועיל הגעלה מ"מ גם חומרא לא ילפינן ממנה כמ"ש התוס' במועד קטן דף ד' ע"א ד"ה נפקא ע"ש דכתבו דכוותי' בחולין דאמר אביי אי חידוש הוא והיינו דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי ואמר אביי דלא ילפינן מיני' חומרא דטעמו ולא ממשו אסור ע"ש וא"ש ראיית התוס' משם ואמנם אם נימא דגע"כ אסרה תורה אף כשאינה בת יומא ובעלמא קיי"ל דנטל"פ מותר והיא הלכה רווחת בישראל וע"כ דחידוש הוא וטעם כעיקר באמת מינה לא ילפינן אלא ממשרת שפיר נסתר ראית התוס' וצדקו דברי אא"ז מהרש"ל ז"ל ואמנם כתבו התוס' דאין לומר דכשלא היו בני יומן היו מגעילין אותן וחידוש הוא דהא לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ולאו חידוש הוא וגמרינן מינה שפיר טע"כ וגם רבינו אפרים הוכיח מזה שפיר דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין ועלו דברי התוס' כהוגן ודו"ק:

ב והנה הכ"מ פ"א מהלכות טומאת מתכתב דהא דאסרה תורה לבשל בב"ח הוא כדי שלא יבוא לידי אכילה ע"ש וקשה לי לפ"ז מהא דאמר רב אשי לקמן דף קט"ו מנין שבב"ח אסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בלא תאכל ופירש"י והאי הא תיעבתי לך להתרחק מבישולו שלא לבשלם יחד ע"ש והא לפ"ד הכ"מ האיסור בישול הוא רק משום לתא דאכילה ואיך שייך לומר דאסור באכילה משום דהרחיקה ותיעבה התורה בישולו הא איפכא הוא דהבישול נאסר משום האכילה ואיך נעשה מהמסובב סיבה ואמנם הכ"מ כתב שם עוד טעם משום דכיון דאסר בישולו הרי האכילה בכלל הזה דלא תאכל כל תועבה ע"ש והיינו כרב אשי ואמנם לאיסי דיליף מאנשי קדש ולא יליף מלא תאכל כל תועבה וכן לרבי דיליף מלא תאכלנו באם אינו ענין שפיר י"ל כסברת הכ"מ ואין להאריך כאן ובחידושי כתבתי ליישב בזה קושית המזרחי דלא כתב הרמב"ם בפ"ט מה' מ"א איסור אכילת בב"ח מלא תאכל כל תועבה ע"ש דלטעמו' אזיל דכתיב שם הלכה ב' לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא משום דאסר הבישול כלומר ואין צריך לומר אכילתו כו' והוא מדרש ויקרא רבה ע"ש במ"מ ולח"מ וקשה הא אין מזהירין מן הדין וצ"ל כמ"ש הכ"מ דאיסור הבישול הוא רק שלא יבוא לאכול ע"ש ולפ"ז לא מצי למילף מלא תאכל כל תועבה כמ"ש דזה כעשה המסובב לסיבה ולכך לא הביא הרמב"ם כתוב זה וז"ב ובזה נראה די"ל טעמא דר"ש דסבר בב"ח מותר בהנאה דר"ש דרוש טעמא דקרא וס"ל דאיסור דאיסור הביטול בב"ח עדי שלא יבוא לאכול ולכך לא למד מלא תאכל כל תועבה כמ"ש וא"כ מנין לו ואיסור הנאה בבב"ח דרב אשי לעד מלא תאכל תועבה ואיסור הנאה מדר' אבהו דאמר כ"מ שנאמר לא יאכל לא תאכל כו' איסור הנאה משמע אבל ר"ש דלא מצי למילף מלא תאכל כל תועבה לית לי' איסור הנאה ודו"ק ועפ"ז יבוא הכל על נכון בס"ד ועיין בזה:

ובזה א"ש דלא כתב הרמב"ם דלוקה על הנאת בב"ח וע' לח"מ שעמד בזה ולפמ"ש א"ש דעל אכילה לקי שפיר כיון דאיסור הבישול הוא משום אכילה הוי גילוי מלתא בעלמא כמו בת הבת לכך לקי אבל על הנאה אין גילוי מלתא די"ל דאיסור בישול היה רק שלא יבוא לאכול ולא משום הנאה ורק מק"ו דאם בישול אסור מכ"ש הנאה לכך לא לקי דאין מזהירין מן הדין ועיין היטב בלח"מ ודו"ק:

ג והנה הרמב"ם והפוסקים נחלקו אם אמרינן סתם כלי העכו"ם אין בני יומן ודעת הפוסקים דסתם כלי עכו"ם אינן בני יומן וטעמן דהוי ס"ס שמא לא נשתמשו בהן היום ואם נשתמשו בהן היום שמא היה התשמיש בדבר הפוגם בעין בתבשיל זה שבישל בו הישראל עתה והקשה הש"ך הא הוי ס"ס משם אחד דהא כל הספק הוא אם האיסור הבלוע בכלי זה הוא נותן טעם משובח בתבשיל זה או טעם פגום ומה נ"מ אם הוא נ"ט לפגם מחמת שאינו בן יומו או שהבלוע הוא דבר הפוגם בעין ס"ס הוא טעם לפגם ותירץ הש"ך דיש נ"מ בין הספיקות דאם אין הכלי ב"י מותר לבשל בו כל תבשיל שרוצה משא"כ אם הוא בן יומו רק שהבלוע בו הוא דבר הפוגם בתבשיל זה שהוא מבשל בו היום אסור לבשל בו תבשיל אחר שאין הבלוע פוגם בו ורק תבשיל זה מותר לבשל וכיון דיש נ"מ בין הספיקות הוי שפיר ס"ס ע"ש בש"ך סימן ק"י בדיני, ס"ס אות י"ב ואמנם הרמב"ם דלא ס"ל סתם כלי עכו"ם אינן בני יומן י"ל דס"ל דס"ס זה שפיר הוי ס"ס משם אחד והא דכתב הש"ך דיש נ"מ בין הספיקות דלספק שאינו ב"י מותר להשתמש בו כל תבשיל שבעולם ולספק שני אינו מותר להשתמש בו אלא תבשיל זה שהבלוע בכלי פוגם בו זה אינו דס"ס אפילו לספק שני מותר להשתמש בו כל התבשילין דעל כל תבשיל ותבשיל י"ל שמא הבלוע פוגם בו דהא אינו ידוע מה הוא הבלוע וא"כ אין נ"מ בין הספיקות והוי ס"ס משם אחד לכך ס"ל להרמב"ם דלא אמרינן סתם כלי עכו"ם אינן ב"י וז"ב ובאמת הש"ך נזהר מזה וכתב דהספק השני כו' ואם היינו יודעים מה נשתמש בו אפשר דאע"ג דהוא פוגם בתבשיל זה אינו פוגם בתבשיל אחר כו' ור"ל דאם היינו יודעים מה התבשיל שנשתמש בו העכו"ם אז אפשר היינו יודעים שאינו פוגם בתבשיל אחר ולא היה הספק על התבשיל האחר ולכך לא הוי ס"פ משם אחד אבל הרמב"ם לא ס"ל זה אלא כיון דאין אנו יודעים מהו התבשיל שנשתמש בו העכו"ם א"כ גם להספק השני הספק הוא על כל תבשיל ותבשיל שפיר הוי משם אחד וז"ב ובזה י"ל הא דכתבו התוס' ואין לומר שכשלא היו ב"י היו מגעילין אותן דאין כוונתן דידעו שאינן ב"י דזה א"צ הגעלה מן התורה דנטל"פ מותר מה"ת כדקיי"ל אלא כוונתם דאם אינו ידוע אם הכלי בן יומו צוותה התורה להגעיל והיינו כהרמב"ם דלא אמרינן סתם כלי עכו"ם אינו ב"י לכך ציותה התורה להגעילם ואז מותר דאין לומר דלא יועיל הגעלה דחנ"נ והמים נעשים כולם נבלה כו' ואוסרין הקדרה דזה אינו דעתה שפיר מותר מטעם ס"ס והיינו שמא אין הכלי ב"י ומותר גם בלא הגעלה ואת"ל שהוא ב"י שמא שמשו בו בדבר הפוגם במים אלה שמגעילין בו וממילא המים לא נעשו נבלה וא"כ מועיל ההגעלה ושוב מותר להשתמש בו בכל תבשיל שבעולם ולא הוו ס"ס משם אחד דהא יש נ"מ בין הספקות דלספק האחד א"צ הגעלה ולהספק השני אינו מותר רק אחר הגעלה ובזה א"ש קושית הפלתי ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה