אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר לד) בדין תתאי גבר

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר לד) בדין תתאי גבר

(חדר לב) בדין תולעים

א הנה אא"ז הרמ"א י"ל בסימן צ"א סעיף ד' בהג"ה כ' ח דבמקום דהבשר צריך קליפה אם לא קלפוהו ונתבשל כך בדיעבד מותר והש"ך הקשה עליו ממה דכתבו התוס' חולין דף צ"ו ע"ב ד"ה אם יש דהא דמשערין אם יש בירך בנ"ט היינו גם נגד הקליפה שסביב הגיד דמשעה שנמלח נאסר כדי קליפה סמוך לו ע"ש ואפשר לפמ"ש המגן אברהם בסימן תס"ז דהקליפה דאדמיקר ליה בלע פורתא הוא רק דרבנן ולכך בדיעבד לא החמירו ואם נתבשל כך בלא קליפה לא אסרו התערובות ע"ש ולכך י"ל דשם גבי ירך שנתבשל עם גיד הנשה דבלא"ה צריך ס' נגד הגיד צריך ג"כ ששים נגד הקליפה אף דזה רק דרבנן דאל"כ יהיה זילזול לדרבנן כמ"ש הרדב"ז והביאו המ"א דהיכא דאיסור תורה ואיסור דרבנן יחדיו נפגשו מחמרינן באיסור דרבנן כמו בהאיסור תורה כדי שלא יהיה זילזול לדרבנן אבל במקום שא"צ ששים אלא נגד הקליפה לבדה כמו חלב רותח שנפל על בשר צונן אם נתבשל הבשר בלא קליפה מותר בדיעבד וז"ב והנה התוס' במסכת פסחים דף ע"ו דקדקו מן הברייתא דתניא אידך בשר רותח שנפל לתוך חלב כו' והקשו בתוס' הא תו למה לי להביאה ואומר ר"ת דקמ"ל דאפילו חלב שרי דאע"ג דחם לתוך צונן בעי קליפה אבל בדבר דלא שייך קליפה כמו בחלב מותר מדלא קתני איסורא גבי חלב כדתני קליפה גבי בשר וריב"א חולק בזה ומצריך ששים כדי קליפה עכ"ל התוס' שם ואמנם י"ל דדוקא בחלב אף דנאסר כדי קליפה מ"מ הא יש בחלב רוב נגד הקליפה וא"כ מין במינו בטל ברוב ואף דמדרבנן בעי ששים לא החמירו חז"ל דהא הקליפה עצמה היא דרבנן כמ"ש המג"א וא"כ הוי איסור דרבנן לח בלח דא"ב ששים ובטל ברוב ואף דאנן קיי"ל דבעי ששים היינו כמ"ש הפרי מגדים בשער התערובות חלק ב' פרק א' דלמאי דקיי"ל דאף יבש ביבש אסור לאכלן כאחת או לאדם אחד כמ"ש בסימן ק"ט ובלח בלח הוי כאכלן אדם אחד ע"ש בפרי מגדים והארכתי בזה בחידושי ליו"ד אבל להרא"ש דמתיר לאכלן אדם אחד א"כ לח בלח בטל ברוב באיסור דרבנן מין במינו ולכך א"ש דקליפת החלב בטל ברוב וא"צ ששים ואין ראיה משם למ"ש אא"ז רמ"א ז"ל ודו"ק:

ב ואמנם ריב"א חולק בזה וס"ל דצריך ששים נגד הקליפה ואפשר דס"ל כהרשב"א דיבש ביבש אסור לאדם אחד לאכלן וא"כ בלח בלח בדרבנן ג"כ אינו בטל ברוב כמ"ש הפמ"ג ויותר נראה דהריב"א ס"ל דכיון דהקליפה של החלב בלוע מבשר אף דכתבו התוס' בחולין דף ק"ח ע"ב ד"ה אמאי דאף דהחלב נאסר מן הבשר מ"מ החלב הנפלט מן הבשר אין לו דין חלב טמא כו' ולא חשיב מין במינו והא דאמר חלב נבלה הוא היינו דווקא בשר בחלב דכל חד שרי בפ"ע וכשנתבשלו יחדיו נעשו גוף אחד דנעשה נבלה והוי כחלב היוצא מן הטרפה לכך הוי מין במינו עם החלב שביורה כו' ע"ש היטב דמזה מוכח דהחלב שנאסר מהבשר יש לו דין מין במינו עם החלב שביורה מ"מ זה לחומרא לרב דס"ל מין במינו לא בטל אבל לא לקולא לדידן דקיי"ל מין במינו בטיל ברוב דהא מ"מ יש בו טעם בשר וצריך ס' נגדו ודוקא התם דקאי אליבא דרב דס"ל מין במינו לא בטיל פריך שפיר חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא והוי מין במינו לאסור כל החלב אבל לדידן לקולא לא אמרינן דבטל ברוב כדין מין במינו דמ"מ הא יש בו טעם בשר וצריך ששים נגדו ועמ"ש אא"ז רש"ל ז"ל להשיג על הרשב"א שלמד מהא דאמרי' סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו דה"ה לדידן אמרינן סלק את שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו והשיג עליו רש"ל וכתב דלא דמי דס"ס יש בו טעם וע' בט"ז סי' צ"ח ס"ק ה' וגם בזה י"ל כן וזה טעם הריב"א בתוס' פסחים ודו"ק

והנה עוד יש להעיר לפמ"ש המג"א סס"י תס"ז דחומרא בעלמא היא הקליפה דהא מתחלה אמרו בש"ס דלא בעי קליפה אלא דחיישינן דילמא בלע פורתא כו' ע"ש נראה מדבריו דזה רק חשש וספק אם בלע כדי קליפה ולפ"ז בבב"ח דדרך בישול אסרה תורה ועירוי אינו מבשל רק מבליע ה"ל ספק דרבנן ולכך מותר אבל בשאר איסורין שפיר צריך ששים נגד הקליפה ושוב ראיתי בישועות יעקב שדרך ג"כ בדרך זה אלא דמה שכתבתי הוא פשוט יותר ע"ש ודו"ק. וע"פ מה שכתבתי יש להבין היטב מה. שכתבו לג) התוס' חולין דף ק"ח ד"ם חלב וחילקו בין בשר בחלב דכל חד שרי בפ"ע וכשנתחברו נאסרו ולקי על חצי זית בשר כמ"ש הש"ך בסימן צ"ח דלענין לאסור מין במינו במשהו וחצי זית חלב כו' והוי כחלב היוצא מן הטריפה כו' והיינו אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא דלא בטעמא תליא ולכך כאן אף דהחלב בלוע מן הבשר מ"מ שם חלב עליו והוי מין במינו עם החלב שביורה ואוסרתו במשהו ואמנם זה בחלב שבלע מן הבשר דאמרינן דנעשה נבלה ולוקה על חצי זית מבשר וחצי זית מחלב והוי החלב כאיסור בעין כאילו יצא מן הטריפה ושם חלב עליו והוי שוה בשמא עם שאר החלב אף דאינו שוה בטעמא עמו בתר שמא אזלינן במב"מ לרב דס"ל מב"מ במשהו אבל מים הנפלטים מן, הנבלה דאין נאסרין אלא משום שקיבלו טעם מן הנבלה איך ניזל בתר שמא להחשיבם מב"מ עם הרוטב שבקדרה הא אין איסורן אלא משום טעם הנבלה הבלוע בהם והם רק איסור בלוע ואיך יחשבו כמים אסורין להיות מב"מ עם הרוטב הא אינם איסור בפ"ע אלא מחמת הטעם של נבלה הבלוע בהן הא זה הוי כשני הפכיים בנושא אחד וז"ב ואמנם זה למ"ד מב"מ לא בטל אבל לדידן דמב"מ מה"ח ברוב שפיר קאמר ריב"א דצריך ששים נגד טעם הבשר הבלוע בקיפה דהא אנן בתר טעמא אזלינן ולא בתר שמא ודוק היטב:

ד והנה בתוס' שם ד"ה אלא כתבו דבכל הספרים גרסינן ביטול את מקומו סגי ורש"י מחקו דקשיא לי' מה איסור יש ברוטב כיון דאוקירי מיקר לי' וכתב המהרש"א דאף דהתוס' כתבו לעיל גבי תרס צוננת דכ"ע מודי דתיתאה בלע כדי קליפה וה"ה לאחר שהוחם מעט מבשל בפסח כדי קליפה מ"מ כיון דהרוטב הוי לח א"צ קליפה כמ"ש התוס' לקמן לשיטת ר"ת ע"ש והא כאן הביאו דעת ריב"א דמצריך ששים ולעיל כתבו סתמא כשיטת ר"ת ולפמ"ש א"ש דכאן דאיסור הקליפה לא מחמת טעם שקיבל אלא מחמת שנצלה מחמת הסלת והוי צלי מחמת דבר אחר ודאי חשוב מין במינו עם הרוטב האחר ושפיר בטיל ברוב וא"צ ששים נגדו אף לדעת ריב"א וזה ברור ולפ"ז בנידון מה ששאלת יש להחמיר כדעת הט"ז ואמנם אם יש ספק כגון דנשפך יש להתיר ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה