בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר ל) בענין ביצי עופות
א עכו"ם הביא בצים לישראל והיו כולם ראשן אחד כד וראשן אחד חד גם חלבון מבחוץ וחלמון בפנים כדינם אך הגוי סיפר לתומו שקצת מהם מצא ביער והן ממין עוף טמא גדול וכן באמת היו קצת מהן גדולים משאר הבצים מה דין הבצים והאשה לקחה הבצים ועשתה מהן עיסה ואפתה רקיקין לכבוד השבת
תשובה במסכת חולין פא"ט דף ס"ג ע"ב ת"ר לוקחין בצים מן הנכרים וא"ח לא משום טרפות ולא משום נבלות ופריך ודילמא דעוף טמא נינהו אמר אבוה דשמואל באומר של עוף פלוני טהור ולימא של עוף טהור אי הכי אית ליה לאשתמוטי ולבדוק בסימנין דתניא כו' אלא אמר ר' זירא סימנין לאו דאורייתא דאי לא תימא הכי הא דאמר רב אסי ח' ספיקות הן ליבדוק בבצים דידהו אלא ש"מ סימנין לאו דאורייתא אלא למאי הלכתא תני לה הכי קאמר ראשה א' חד וראשה אחד כד חלבון בחוץ וחלמון מבפנים ואמר לך של עוף פלוני הן וטהור הוא סמוך עלי' בסתמא לא תסמוך עלי' דאיכא דעורבא דדמי לדיונה ע"ש היטב ובתוס' ד"ה סימנין לאו דאוריית' וכתב הגאון מהרמ"שיף ז"ל דהא דאמר איכא דעורבא דדמי לדיונה היינו המיעוט אבל הרוב לא דמי לדיונה ולכך אי ראשה א' חד כו' הסימנין מסייעין לנכרי ולכך סמכינן עלי' ע"ש ובספר ראש יוסף להגאון פרי מגדים נתקשה אמאי לא סמכינן על הרוב דהו בכל דוכתי אזלינן בתר רובא ע"ש ולע"ד נראה דא"ש לפמ"ש הר"ן אהא דהקשו תוס' אמאי דפריך בש"ס ודילמא דעוף טמא נינהו דהא עופות טהורים הוי רובא ניזול בתר רובא ותירצו דהא אמרינן לעיל מאה עופות יש במזרח וכולן מין איה הן הילכך יש במינין טמאים מינין הרבה ע"ש אבל הר"ן תירץ דמצרפינן מיעוטא דטמאין למיעוטא דטריפות והוי תרי מיעוטי נגד הרוב וכן י"ל כאן דאף דרובא דעורבי לא דמי לדיונה מ"מ כיון דאיכא מיעוטא דדמי לדיונה מצרפינן מיעוטא דרמי לדיונה עם מיעוטא דטריפות והוי תרי מיעוטי נגד הרוב וזה ברור. ובזה א"ש הא דהוכיחו התוס' מהא דפרק אין מעמידין דמשני על עוברי דגים דאין לוקחין אלא מן המומחה ופריך ולבדוק בסימנין ולמה לי מומחה דתניא כו' ומשני שנימוחו ולא משני סימנין לאו דאורייתא ומזה הוכיח ר"ת דסימני עוברי דגים דאוריית' ע"ש בתוס' וצריך טעם למה נשתנו סימני עוברי דגים מסימני בצים והא הברייתא נקטה להו בהדדי ובאמת הרשב"א בחידושיו ובת"ה הארוך כתב דהר"י בעל התוספות אמר דסימנים לאו דאורייתא בין בבצים בין בעוברי דגים ע"ש ולפמ"ש א"ש דבדגים שאני דליכא מיעוטא דטריפות ואזלינן בתר רובא דלא דמו הטמאים להטהורים אבל בבצים מצרפינן מיעוטא דטריפות למיעוטא דעורבי דדמי לדיונה וז"ב ואמנם התוס' הקשו לעיל בד"ה ודילמא ג"כ קושיא זו דהר"ן דהא עופות טהורים הוי רובא ולא תירצו כמ"ש הר"ן דמצרפינן מיעוטא דטריפות למיעוטא דעורבי דדמי לדיונה רק תירצו בע"א כמו שהבאתי דבריהם למעלה ש"מ דלא סבירא להו סברת הר"ן דמצרפינן תרי מיעוטי נגד הרוב לכך אמר הר"י בעל התוספות שפיר דסימנים לאו דאורייתא בין סימני בצים בין סימני עוברי דגים דשוים הם והני תרי סוגיות דחולין ודע"ז פליגי אהדדי ורבינא דמשני בע"א שנימוחו ולא משני סימנין לאו דאורייתא כדמשני ר' זירא בחולין היינו משום דס"ל סימני דגים וביצים דאורייתא ופליג על ר' זירא ופסק כר' זירא משום דאתמר' בדוכתה ע' ברשב"א שם אבל לשיטת הר"ן א"ש וזה טעם שני הדיעות בזה ודו"ק. ואמנם קשה לי לפי תירוץ הר"ן דא"כ הא דאמר רב אסי שמנה ספקות הן אמאי לא אזלי' בתר רובא ושם לא שייך תירוץ הר"ן ואולי י"ל דדוקא אם אירע שעכו"ם הביא לו בצים וא"י אם הן מעופות טהורים או טמאים שייך לילך אחר הרוב ולומר דודאי הן מעופות טהורים דעופות טהורים רובא אבל הני שמנה מיני ספקות דמספקינן על כל המין אם הוא טמא או טהור ל"ש לומר ולגזור בהחלט על כל המין שהוא טהור דהא גם מיעוט עופות טמאים בעולם דדוקא על מקרה שנקרה שייך לילך אחר הרוב שכן גזרה התורה אבל לא על המינים כולם אשר לפנינו דהא ודאי יש מינין טמאים בעולם וכה"ג כתב הרמב"ן לתרץ קושית התוס' מהא דבתולה נשאת ליום הרביעי מחשש שמא זנתה והא זנות לא שכיח ע"ש שחילק כה"ג וצ"ע ושוב ראיתי דלא קשה כלל דהני הני שמנה ספקות היינו דקורקבנן נקלף בסכין ולא ביד וא"כ הרי יצאו מכלל הרוב טהורים דקורקבנן נקלה ביד ואנן מספקינן אם זה מקרי קורקבן נקלף או לא והריעותא לפנינו ולא שייך למיזל בתר רוב בזה וזה ברור ובזה אתיא לי שפיר המשך דברי התוס' ד"ה סימנין דכתבו אומר ר"ת דדוקא סימני בצים משום דאיכא דעורב דדמי לדיונה אבל סימני עוברי דגים דאורייתא יש לסמוך עליהם כדאמר בס"פ אין מעמידין אמר רב קרבי דגים אין ניקחין אלא מן המומחה ופריך למה לי מומחה לבדוק בסימנים דתניא כו ומשני שנימוחו ולא משני כדמשני ר"ז סימנים לאו דאורייתא כו' ומה שאנו לוקחים מן הנכרים בצים אעפ"י שאין אומרים של עוף פלוני הם אנו סומכים על רוב בצים המצויין בינינו דשל עופות טהורים הן וכבר עמד בזה בספר לב אריה דאין מקום לדבריהם אלו להא דלעיל ואגוף הגמרא הוי להו להקשות והאריך בישובם אבל לפמ"ש א"ש דהא הרי"ף בס"פ אין מעמידין כתב הא דרב דקרבי דגים אין ניקחין אלא מן המומחה ולא הביא הא דפריך עלה בש"ס וליבדוק בסימנים וגם שינויא דרבינא בנימוחו השמיט ובחולין פ' אלו טריפות כתב דברי ר' זירא דסימנים לאו דאורייתא וכתב הרשב"א דהרי"ף ס"ל דהני תרי הסוגיות פליגי אהדדי דרבינא ס"ל סימנים דאורייתא ופליג על ר' זירא והרי"ף. פסק כסוגיא דתולין דהיא עיקר דאתמר' בדוכתה גבי הלכתא דהאי דינא ואע"ג דרבינא הוא בתרא מ"מ מסתבר כר' זירא דהא טעמא קאמר דאי לא תימא הכי שמנה ספקות ליבדוק בביציהן כו' ע"ש ברשב"א וכן דעת הר"י בעל התוס' כמ"ש הרשב"א בשמו דבין סימני בצים בין סימני עוברי דגים לאו דאורייתא ע"ש וא"כ יש מקום לומר דאנן ס"ל כהרי"ף בזה דשני הסוגיות פליגי בזה אי סימני בצים ודגים דאורייתא או לא אלא דאנן פוסקים כרבינא דבתרא הוא וכמ"ש הרשב"א שם דאם רבינא לא קיבל דברי ר' זירא איך נניח דברי רבינא דהוא אחרון ונחוש לדברי ר' זירא כו' ע"ש ולפ"ז היה מנהגינו שקונין ביצים מן הנכרים אע"פ שאין אומרים של עוף פלוני הוא עולה כהוגן וכהלכה ואין צריך לומר דאנו סומכים על רוב בצים המצויים בינינו דשל עופות טהורים הן כמ"ש התוס' אבל אחרי שהעלו התוס' בשם ר"ת לחלק בין סימני בצים לסימני דגים ושני הסוגיות לא פליגי אהדדי ורבינא מודה לר' זירא בסימני ביצים דלאו דאורייתא וע"פ הירושלמי גם סימני דגים לאו דאורייתא ובאמת הש"ס בע"ז הוי מצי לשנויי כן אלא דעדיפא משני כמ"ש התוס' שם לכך הוצרכו ליישב מנהגנו ע"פ הדין דאנו סומכין על רוב בצים המצויין בינינו דשל עופות טהורין הן וז"ב והשתא א"צ שוב לדחוקי בדעת הרי"ף כמ"ש הרשב"א בדעתו דס"ל דשני הסוגיות פליגי בזה ופסק כר' זירא אף דרבינא הוי בתראה דזה דוחק כמ"ש הרשב"א עצמו דאם רבינא לא קיבל דברי ר' זירא איך נניח דברי רבינא שהוא אחרון ונחוש לדברי ר' זירא אלא י"ל דהרי"ף ס"ל כמ"ש התוס' ע"פ הירושלמי דגם סוגיא דע"ז ס"ל דסימנים לאו דאורייתא אלא דהש"ס שפיר משני אבל אין חילוק בין סימני בצים לסימני דגים דתרוייהו לאו דאורייתא ולכך סתם הרי"ף וכתב סתם קרבי דגים אין ניקחין אלא מן המומחה ולא כתב שינויא דרבינא דאיירי בנימוחו אלא בכל גווני מיירי וזה ברור ובאמת קשה לי מה יענה רבינא לקושיא דר"ז מהני ח' ספקות דליבדק בבצייהו ולפי התוס' א"ש דבאמת ס"ל לרבינ' דסימנים לאו דאוריית' אלא דשפיר משני ודו"ק היטב:
ב' והנה גדולי האחרונים כתבו דאף אי סימנים לאו דאורייתא היינו אם יש רק סימן אחד אבל שני סימנים יחד הוי מדאורייתא דכסימן מובהק ביותר חשיבי ע"ש בדבריהם והארכתי בזה במ"א לענין עגונה דאתתא א"כ י"ל דר"ז דמשני סימנים לאו דאורייתא היינו דהא פריך ולבדוק בסימנים דתניא כו' ותניא גבי בצים אלו הן סימני בצים ראשה א' כד כו' חלבון בחוץ וחלמון בפנים טהורה הרי יש שני סימנים ראשה א' כד כו' וגם חלבון בחוץ וחלמון בפנים ושני סימנים יחד לכ"ע דאורייתא ומשני ל"צ אלא בחתיכות דליכא למיקם בהו אכודרת ועגלגלות כפירש"י ופריך ולבדוק בחלבון וחלמון ורצה לתרץ בטרופות בקערה ודחי ליה דהא לא זבנינן מינייהו טרופות ומסיק אלא אמר ר"ז סימנין לאו דאורייתא והיינו דשפיר מיירי בחתיכות דליכא סימן דראשה א' כד כו' ואי משום דאכתי איכא סימן דחלבון בחוץ מ"מ הוי רק סימן אחד וסימן אחד לאו דאורייתא אבל שני סימנים שפיר ס"ל לר' זירא דהוי דאורייתא ובזה היה א"ש מנהגנו שאנו קונים מן הנכרים בצים אף שאין אומרים דמשל עוף פלוני הן דבבצים שלימים אנו סומכין על שני הסימנים ראשה א' כד וחלבון בחוץ והש"ס לא מיירי אלא בחתוכות ואמנם לפ"ז יקשה מאי קאמר ר"ז דאלת"ה הני שמנה ספקות לבדוק בבצייהו הא שם יש שני סימנים ומוכח דגם שני סימנים יחד לאו דאורייתא ונשאר הקושיא על מנהגנו שאנו קונים מן הנכרים בצים אף בלי אמירת הנכרי דשל עוף טהור פלוני הוא וצריכים אנו לדברי התוס' דאנו סומכין על רוב בצים המצויין בינינו שהם של עוף טהור וז"ב:
ג והנה רש"י פירש בד"ה של עוף פלוני טהור ואנו יודעים שאותו עוף טהור הוא כו' ולא פירש שהעכו"ם אומר שהעוף טהור נראה דס"ל דכל נאמנות דנכרי אינו אלא משום דהוא מסל"ת ואף דמסל"ת בדאורייתא לא מהימן מ"מ כאן מהימן משום דמרתת שהרי אנו יכולים להבחין ולהביא ביצי אותו העוף לראות אם דומין לאלו כמו שפירש"י ואמנם לפ"ז ע"כ צ"ל דהעכו"ם אינו יודע אם נוגע הדבר לאיסור והיתר כמ"ש ביו"ד סימן צ"ח ולכך פירש"י שהנכרי נו אינו אומר אלא של עוף פלוני הוא ואינו יודע כלל אם נוגע הדבר לאיסור והיתר רק שאנו יודעים שהעוף טהור ודו"ק ואמנ' י"ל דזה לפי הס"ד דש"ס דאין סומכין אלא על אמיר' העכו"ם מאין פנות אל סימנים כלל אבל למסקנא דסומכין על הסימנים דמסייעין לאמירת הנכרי כפירוש רש"י ד"ה אבל ראשו א' כד ע"ש א"כ י"ל דשפיר מיירי דהנכרי אומר של עוף פלוני טהור ונאמן אע"ג דיודע דהדבר נוגע לאיסור והיתר ושפיר נאמן מפני דהסימנין מסייעין לו אף דאינו מסל"ת דהא יודע דנוגע לענין איסור והיתר מ"מ הסימנין א בצירוף אמירתו מהני וז"ב:
ד ובזה א"ש מה דהרמב"ם פ"ג מהלכות מאכלות אסורות פסק דלא מהני אמירתו דשל עוף פלוני טהור הוא אלא בישראל חשוד אבל בעכו"ם לא מהני וגריס בש"ס לוקחין בצים בכל מקום ולא גריס מן העכו"ם כמ"ש בט"ז סי' פ"ג ס"ק ד' ע"ש והרב לחם משנה הקשה מאי פריך אהא דמשני בטרופות בקערה וכה"ג מי זבנינן מינייהו והא תניא אין מוכרין ביצה לעכו"ם אא"כ טרופה בקערה לפיכך אין לוקחין בצים טרופות בקערה מן העכו"ם דהא שם מיירי בעכו"ם ולא בישראל חשוד ע"ש ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דודאי בס"ד דהש"ס דלא ידע עדיין מסימנים דהא ס"ד דמיירי בחתיכות וטרופות וע"כ צ"ל דאמירתו מהני מתורת מסל"ת וגם מרתת וכמ"ש וא"כ ע"כ דבעכו"ם מיירי ולא בישראל חשוד דבישראל חשוד לא מהני מסל"ת כמ"ש באבן העזר סי' י"ז דישראל חשוד פסול אף במסל"ת דהא יודע דיש נ"מ לאיסור והיתר ע"ש ולפ"ז שפיר פריך מהא דאין לוקחין ביצה טרופה בקערה מעכו"ם אבל למסקנא דמיירי באיכא סימנים ואף דסימנים לאו דאורייתא מ"מ בצירוף אמירתו מהני דהסימנים מסייעים לו שפיר י"ל דמיירי רק בישראל חשוד ונאמן משום דהסימנים מסייעין לו ולא משום מסל"ת אבל נכרי שפיר י"ל דלא מהימן כמו שפסק הרמב"ם ודו"ק והנה כבר כתבתי דהרשב"א והר"ן כתבן לתרץ קושי' התוס' דהא עופות טהורים הוי רובא ותירצו דנגד רוב זה איכא תרי מיעוטי מיעוט טמאין ומיעוט טריפות והוי תרי מיעוטי נגד הרוב ע"ש. והנה תרי מיעוטי נגד הרוב הוי כפלגא ופלגא כדאיתא במסכת קידושין ע"ש ולפ"ד השיטה מקובצת בב"ק הוי ביצת טרפה רק איסור דרבנן דגזרינן אטו אמה ע"ש וכן הוכחתי בקונטרס מיוחד מהתוס' דב"ק ע"ש וא"כ מה הועילו הר"ן והרשב"א בתירוצם דאכתי הוי ספק דרבנן ולכך לא תירצו התוס' כן אבל הרשב"א י"ל דביצת טרפה היא אסורה מדאורייתא ושפיר תירץ גם י"ל דזה ראיה למ"ש בספר זכור לאברהם בשם תשובה ספרדית דאסור לקנות מעכו"ם ספק איסור דרבנן דהוי כעושה ספק דרבנן בידים ע"ש ואין להאריך (ה) והנה הש"ד כתב דאם שני ראשיה חדין או כדין גם ישראל כשר לא מהימן ע"ש והיינו דודאי מעוף טמא הן והלבוש חולק וס"ל דישראל כשר ומוחזק בכשרות נאמן וע' בלשון רש"י ד"ה ודאי טמא ואי אמר לך נכרי של עוף פלוני טהור הוא ודאי משקר משמע דישראל כשר דמוחזק בכשרות שלא ישקר נאמן ואפשר דזה תלוי אם ע"א נאמן נגד רוב ואם יש דיונה דדמי לדעורבא עש"ך סי' פ"ג ס"ק כ"ו דכתב דאפי' מוחזק בכשרות לא מהימן דודאי טמאי הן והיינו דליכא דיונה דדמי לדעורבא וע' פמ"ג וע' פר"ח מ"ש בישוב קושית התוס' דהא דפריך וליחוש ודילמא דעוף טמא הוא היינו על הברייתא אמאי לא תני ואין חוששין משום ביצי עוף טמא ע"ש וא"ש יותר לפמ"ש דביצי טרפה דרבנן וא"כ ה"ל לברייתא למנקט רבותא דאפי' משום ביצי עוף טמא דהוא דאורייתא אין חוששין וע"ש בפר"ח דבכל זאת הוצרך לתירוץ התוס' מסוגית הש"ס ע"ש וכתבתי בחידושי:
ו והנה הראב"ד כתב דלקנות מעכו"ם החמירו שלא לסמוך על הרוב כדי להתרחק מהן וי"ל דל"ק קושית התוס' דליזול בתר רובא דרוב עופות טהורין דבשל עכו"ם אין הולכין אחר הרוב והא דלוקחין בצים מהם ואין חוששין משום בצים מעוף טרפה וסמכינן על הרוב זה מחמת דהוי ספק דרבנן דביצת טרפה מדרבנן כמ"ש השיטה מקובצת וא"ש גם קושית הראש יוסף דניזול בתר רובא דאין דומות לדיונה ולמה נחוש לדעורבא דדמי לדיונה דהוא מיעוט ולדעת הראב"ד א"ש דבשל עכו"ם לא אזלינן בתר הרוב ואמנם הרמב"ם דמוקי לה בישראל חשוד וע"ז קשה קושית התוס' דניזול בתר רובא ותירצו דיש במיני טמאים, מינין הרבה. ע"ש ולכך א"ש דכתב הרמב"ם דדוקא בישראל חשוד אבל:
מעכו"ם אין סומכין על סימנים והיינו כיון דאיכא דעורבא מיעוטא דדמי לדיונה ובעכו"ם אין הולכין אחר הרוב ובזה יש לפרש הא דפריך ולבדוק בסימנים היינו אפי' אומר משל עוף פלוני וטהור אכתי כיון דאפשר לברר ע"י סימנים למה נסמוך על רוב היכא דאיכא לברורי ומשני דמיירי בחתוכות וטרופות בקערה דליכא לברורי ופריך וכה"ג מי זבנינן כו' ומשני ר"ז סימנין דרבנן וא"כ ליכא לברורי דאפי' נבדוק ונמצא ראשה א' כד וראשה א' חד כו' אכתי יהי' מיעוט דעורבא דדמי לדיונה וא"כ ס"ס נצטרך לסמוך על רוב ובירור לא יהי' וכן אם נמצא שני ראשיה כדין או חדין ג"כ לא יהי' בירור דאיכא גם דיונה דדמי לדעורבא כמ"ש הלבוש והר"ן וא"כ ס"ם ליכא בירור גמור וע"כ סומכין תיכף על הרוב ואין בודקין כלל ודו"ק והראש יוסף נסתפק אם שני הסימנין לריעותא דוקא הוי ודאי טמא ובאחד הוי רק ספק או להיפך דבחד לריעותא הוי ודאי טמא ובתרתי לטיבותא הוי ספק וצריך לאמירת הגוי ע"ש והנה בש"ס מוקי לה בחתוכות דליכא סימן דראש א' כד כו' דאינו ניכר ואעפ"כ פריך ולבדוק בחלמון וחלבון משמע דבחד לטיבותא הוי ודאי ואמנם זה לס"ד דסימנים דאורייתא אבל למסקנא דר"ז דסימנים דרבנן ובעי אמירת הנכרי י"ל דבחד לטיבותא הוי ודאי טמא והנה בעוברי דגים ליכא לא סימן ראש א' חד וא' כד כו' דחלבון וחלמון ליכא בהו ואעפ"כ כתבו תוס' בשם ר"ת דבהו סימנים דאורייתא והיינו משום דליכא בהו חדא לריעותא דליכא בהו אלא סימן אחד משא"כ בביצים ואפשר דלכך אסר שמואל בירושלמי משום דס"ל דבעינן תרתי לטיבותא ושם ליכא אלא סימן אחד ודו"ק והנה לדעת הש"ך דאם שני ראשיה כדין אפי' ישראל כשר ומוחזק בכשרות אומר דשל עוף טהור הן לא מהימן ויש להסתפק אם יש בהן סימן א' לטיבותא וסימן אחד לריעותא אם נאמן ישראל מוחזק בכשרות לומר דהן מעוף טהור לדעת הש"ך וכתבתי כל זה בחידושי ליו"ד והנה ע"ד השאלה דהעכו"ם אומר דמצאם ביער והן מעוף גדול הארכתי הרבה במ"ש הט"ז בסימן מ"ח בסופו ובמ"ש הנה"כ שם להשיג עליו ולא העתקתיה כאן כי מקומה בחידושי בסימן מ"ח ושם בארה בעזרה"י:
ז ואגב עיוני בסוגיא אמינא דמ"ש התוס' ד"ה שאם ריקמה ומיהו קשה כיון דביצת השרץ לא ילפינן מביצת עוף טמא כל שכן ביצת טריפה ובריש ביצה משמע דאסירא מדאורייתא ע"ש ובאמת בשיטה מקובצת כתב שם דשריא מדאורייתא והארכתי בזה בקונטרס מיוחד ולכאורה יש ליישב קושית התוס' דנ"מ אם אכלה ואין בה כזית דלוקה עליה משום בריה אבל משום דיוצא מן הטמא ל"ש ללקות משום בריה כמו השותה פחות מכזית חלב טמאה וא"ש דאמר שאם ריקמה ואכלה לוקה משום שרץ השורץ על הארץ ובאמת קשה לי מה פריך ודילמא דנחש הוא הא עכ"פ מטמא מספק ואפשר דלשון בידוע קשה לי' גם י"ל דאזלינן בתר רובא דשרצים דלמא משמונה שרצים הן ועיין ריטב"א ועי' בש"ס ביצה גבי ביצה עם יציאתה נגמרה:
ח והנה הש"ך הקשה על הרמב"ם מהא דפריך לקמן דף קי"ו אהא דאמר ר"ה בלוקח גדי מן העכו"ם דחיישינן שמא ינקה מן הטרפה והתניא לוקחין בצים כו' והא הכא בישראל מיירי והתם בנכרי ע"ש וכתבתי לזה ישוב בחידושי ואמנם קשה לי לדעת השיטה מקובצת דביצת טריפה הוא איסור דרבנן מאי פריך דהתם חיישינן שמא ינק מן הטריפה וחלב טריפה אסור מה"ת בודאי דאל"כ אזלא לה הוכחת רש"י דנאבדה הריאה כשרה דאתמול אכלנו מחלבה בחזקת כשרה ועתה נחזיקה לטריפה דהא החלב הוא איסור דרבנן ולכך סמכנו על הרוב אבל לאכול הבהמה גופה שהוא איסור תורה אם היא טריפה שפיר נחוש ואפשר דזה טעם הפוסקים המחמירים בנאבדה הריאה ולא חשו לקושית רש"י משום דס"ל כהשיטה מקובצת דחלב טריפה הוא אסור מדרבנן וצ"ע דבכל הפוסקים לא משמע כן ואין בידי כעת ספר שיטה מקובצת למסכת ביצה לעיין בו והשוטה מקובצת כתב זאת בשם תוס' שאנץ:
ט והנה התוס' כתבו דמשמע בריש ביצה דאסורה מה"ת והיינו מדאמרו שם אתאן לספק טריפה והש"מ כתב דשם כיון דהתרנגולת היא ספק תורה גם בביצתה החמירו אבל כאן אין התרנגולת אצלינו רק הביצה ודו"ק היטב: