אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר כה) בדין סכין ש"ש

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר כה) בדין סכין ש"ש

(חדר כד) בענין אבר היוצא

א בש"ס איתא הטבח צריך שיהא לו ג' סכינים כו' והנה הר"ן הקשה למה צריך שיהא לו סכין מיוחד לחלבים הא בלא"ה הבשר צריך הדחה ותירץ דשמא יחתוך הבשר אחר שיחללנו בי טבחא דאז א"צ שוב הדחה ע"ש ולכאורה י"ל לדעת המחבר בסימן ע"ו סעיף ב' דלצלי א"צ הדחה כלל א"כ שפיר יש לחוש שמא יצלנו בלא הדחה ואמנם י"ל דהר"ן ס"ל כדעת הרמב"ן דגם צלי בעי הדחה דהאש לא שאיב אלא דם שבתוכו אבל דם שבעין אינו הולך ע"י האש אלא מתייבש ונקרש ונשאר על הבשר ע"ש בפר"ח ואמנם בסימן ס"ט סעיף ב' כתב המחבר דאם מלח ולא הדיח תחלה ידיחנו וימלחנו שנית וי"א דאסור ע"ש והדעה הראשונה דהוא הרא"ש ס"ל טעם המליחה כדי שיתרכך הבשר ויוציא הדם שאם יהא נקרש על פניו לא יהא כח במלח להוציא דמו ולכך ס"ל דידיחנו וימלחנו שנית דמדמה לה לבשר שנמלח שנתנוהו על בשר שלא נמלח דיש לו תקנה במליחה ויפלוט דמו עם דם שבלע וגם כאן והאוסרין ס"ל הטעם דמליחה משום דם בעין שאין המלח מפליט אלא דם הבלוע שהוא לח כו' והנה הר"ן מהסוברים שהטעם כדי שיתרכך הבשר וא"כ אם לא הדיח ומלחו יש לו תקנה דימלחנו. ויפלוט דמו עם דם שבלע וא"כ מה הקשה הרי משום דם בעין יש לו תקנה אם ישכח ולא ידיחנו להדיחו ולמלחו שנית אבל אם יבלע חלב שעל הסכין לזה אין תקנה שיפלטנו ע"י שיחזור וימלחנו שנית ולכך שפיר צריך שיהי' לו סכין מיוחד לחלבי' ואמנם המעיין בר"ן יראה שמקודם לזה הביא פירש"י על סכין של שחיטה דפירש"י שלא לחתוך בו דבר אחר שלא יפגום והקשו עליו דהא בלא"ה בלא"ה צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה כו' לכך פירשו טעמא שלא יחתוך בה בשר משום דם שעל פניו וכן נמי בעי שתהא סכין מיוחדת לחתוך בה חלבים משום שמנונית שעל פניו כו' וע"ז הקשה דהא במליחה צריך הדחה לכתחלה ומה שכתבתי אינו מיושב אלא על סכין של חלבים אבל על של שחיטה לא א"ש דהא לזה יש שפיר תקנה כמו לדם בעון וז"ב ואמנם י"ל דלכן שונה רש"י ופירש משום שלא יפגום ולא פירש מפני הדם שעל פניו כמו שפירש בסכין של חלבים ולפמ"ש א"ש דבזה קשה הא למליחה בלא"ה צריך הדחה:

תחלה ותירוצי לא שייך בדם שעל הסכין ודו"ק:

ובלא"ה י"ל דהא הש"ס מקשה ולחתוך בה בשר והדר לחתוך בה חלבים ומשני גזרה שמא יחתוך חלבים והדר יחתוך בה בשר וא"כ הוי תרי חששות שמא יחתוך חלבים והדר בשר ולא יקנח כפירש"י ושמא ישכח ולא ידיח קודם מליחה וכולי האי לא גזרינן ושפיר הקשה הר"ן וז"ב:

ב ושבתי וראיתי בר"ן דהקשה כן בפלוגתא דהשוחט בסכין של נכרים דרב אמר קולף ורבב"ח אמר מדיח והקשה ג"כ הא בשר למליחה צריך הדחה ולפמ"ש א"ש וראיתי בפמ"ג שהעיר בזה ואפשר דקשיא להר"ן דא"כ אמאי נקט השוחט דיעבד דאפילו לכתחלה יכול לשחוט וידיחנו אח"כ ואין לומר דילמא משתלי ולא ידיחו ז"א דהא בשר אורחי' בהדחה וכדקיי"ל בסימן צ"א דבשר חי דאורחי' בהדחה מותר להניחו אצל גבינה כו' וע"ש ברש"י ד"ה דוחקא דכתב וכיון דלא אפסק הלכתא עבדינן לחומרא כו' ומ"מ לכתחלה לא ישחוט דהא השוחט קאמר ולפמ"ש י"ל דבש"ס נקט השוחט דיעבד משום מ"ד קולף דלא ישחוט לכתחלה ע"ס שיקלוף אח"כ דילמא משתלי ולא קליף אבל למ"ד מדיח שפיר יכול לשחוט ע"ס שידיח ואין לחוש דילמא אשתלי ולא ידיח דהא בשר אורחי' בהדחה וא"כ י"ל דלדידן דמספקא לן כמאן הלכתא י"ל דמותר לשחוט ע"ס שיקלפנו ואין לחוש דילמא משתלי ולא יקלפנו דזה הוי ס"ס שמא הלכתא כמ"ד דאמר מדיח ובשר אורחי' בהדחה ואת"ל הלכתא קולף שמא לא ישכח ויקלפנו וכמ"ש המנחת יעקב דזה הוי ס"ס ודו"ק ואם קושית הר"ן לדעה דס"ל טעם הדחה משום דם בעין נסתר מה שכתב הש"ך ס"ק ג' בסימן ס"ט דהר"ן לטעמיה אזיל דס"ל דטעם הדחה כדי שיתרכך הבשר כו' דהא הר"ן תירץ כן לטעם מ"ד משום דם בעין ודו"ק ובחידושי ליו"ד כתבתי בזה (ג) והנה מידי עיוני בזה ראיתי להגאון ישועת יעקב ז"ל שכתב בטעמא דהכלבו דס"ל לכתחלה ישחוט רק הושט ולא הקנה דלפמ"ש הא"ז דצריך לבדוק תיכף אחר השחיטה קודם שיזרוק העוף מידו דאם לא בדק תיכף רק אחר הפירכוס אסור דשמא מחמת הפירכוס נתרחב החתך ומתחלה לא היה שיעור שחיטה ע"ש והש"ך כתב בשם אביו ז"ל דבושט לא שייך זה דאין דרכו להתרחב ברוחב ע"ש ולכך ס"ל להכלבו שישחוט דוקא ושט דאי ישחוט הקנה שוב לא יבדוק תיכף קודם הפירכוס ואז יהיה טריפה אבל בושט יהי' כשר ע"ש ודפח"ח אך עדיין קשה מאי איכפת לן אם יהיה טריפה איהו דאפסיד אנפשיה. ונראה הטעם דיהיה ברכה לבטלה וכמ"ש הב"ח לענין בדיקת הסכין וכ"כ הרשב"א ובזה יש ליישב מה שהקשו על הכלבו מהא דספק דרוסה דאתיא לקמיה דרבא ואמר לשחטי' לקנה ע"ש ולפמ"ש א"ש דשם בלא"ה כיון דהוי ריעותא וצריך לבדקו לא היה מברך קודם השחיטה כמ"ש א"ז רמ"א ז"ל בסימן י"ט סעיף א' בהג"ה וא"כ אין חשש וכן מרב דבדק גירא ושחט דהביא הפר"ת ראיה אין ראיה דשם ודאי לא בירך קודם השחיטה דאיך ידע אם יכוון לסימנים בפריחת העוף וע"כ דבירך על עוף אחר וז"ב וע' ט"ז ומה שהביא הפלתי ראיה מהרשב"א שכתב אהא דלא ישחוט בלילה שמא ישהה ולפירכוס לא חיישינן אין ראיה דהתם סתמא תני ואפי' בבהמה דלא חיישינן לפירכוס כמ"ש מהרי"ק דעוף קופץ ודולג לא בהמה גם בלא"ה למאן דס"ל שיהוי במיעוט סימנים כשר א"כ בעוף לא משכחת שיהוי רק מדרבנן והוי גזרה לגזרה וע"כ בבהמה מיירי ודו"ק:

(האות ג' שייך לעיל סוף חדר כ"ג)

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה