אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר כג) בענין שחיטת הורידין

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר כג) בענין שחיטת הורידין

(חדר כב) א בענין שמוטה

א הנה הרא"ש כתב בשם רבינו אפרים דאף בבהמה דמנתח לה אם רוצה לבשלה צריך לשחוט את הורידין או לנקבן בשעת השחיטה והרא"ש כתב עליו דאין דבריו מחוורין דא"כ גם בבהמה צריך שחיטת הורידין ע"ש והנה לפמ"ש הרא"ש דהא דמצריך ר' יהודא שחיטת הורידין בעוף היינו אפילו רוצה לנתחו אבר אבר הואיל דדרך לצלותו כולו כאחד ואז כו' והיינו כמ"ש הש"ך דילמא ממלך וצולהו כאחד ע"ש ס"ק א' ויש להבין הא אפילו ימלך ויצלהו כולו כאחד הוי לי' דם שבשלו ואסור מדרבנן וא"כ ה"ל גזרה לגזרה ואמאי צריך לשחוט הורידין אם רוצה לנתחו אבר אבר ואמנם א"ש דהא כתבו התוס' לקמן בדף קי"א דבתחלת הצלי הוי דאורייתא קודם שנתבשל ע"ש בד"ה דם דאורייתא ואמנם לפ"ז בבהמה אם רוצה לבשלו דצריך למלחו תחלה אף כשיבשלו אח"כ הוי דרבנן דהא דם שמלחו דרבנן ואמאי נגזור גזרה לגזרה דהא במליחה אינו אוסר כלל כמ"ש אא"ז רמ"א ז"ל בסעיף א' בהגה ע"ש וא"כ י"ל דמתני' לא מיירי אלא אם רוצה לצלותו דאז גזרינן דילמא יצלהו כולו כאחד הואיל ודרכו לצלותו כאחד בעוף אבל בבהמה דאין דרכה בכך לא גזרינן אבל אם רוצה לנתחו ולבשלו א"צ לנקוב הורידין ולא חיישינן שמא ימלך ויבשלו כולו כאחד דאפילו יבשלו כאחד אין כאן כ"א איסור דרבנן דהא ימלחנו מקודם והוי דם שמלתו וז"ב ובזה א"ש מה שכתב בהגהת אשר"י דהא דנקט רב חסדא צלי מזה הוכיחו חכמי נרבונא דדוקא בצלי מהני נקיבת ורידין אבל בבישול ל"מ וצריך ניתוח ואעדויי מזרקי דמא או למחתכינהו שפיר כמ"ש רבינו אפרים וע"ש שנדחק לומר דגם לבישול קרי צלי ע"ש ולפמ"ש אין זה הוכחה והא דנקט רב חסדא צלי דאז אפי' רוצה לנתחו אבר אבר צריך נקיבת ורידין דגזרינן שמא ימלך ויצלהו כולו כאחד כמ"ש אבל בבישול לא גזרינן ודו"ק.:

ואמנם הפרי מגדים השיג על תשובת בית יעקב דהוליד מדברי התוס' בדף קי"א שהבאתי דבדחילת צליתו הוא הוא אסור דאורייתא וכתב דלא כן הפירוש בתוס' הנ"ל אלא כמ"ש בחי' הרשב"א ע"ש מ"ש בהקדמתו לה' מליחה א"כ הא דגזרינן שמא ימלך ויצלהו כאחד משום דדם שבישלו הוא דאורייתא והא דפריך במנחות למאי צריך קרא למעט דם ממלח תיפוק לי' דהוי דם שמלחו היינו רק בקדשים כמ"ש העיטור אבל בחולין הוי דאורייתא ע"ש ומשנתינו בחולין מיירי כדהוכיחו בש"ס ע"ש אך לפ"ז קשה למה לי' לרב פפא להוכיח דאי בקדשים אמאי פליגי רבנן עלי' דר' יהודא דהא הוא עצמו לדם הוא צריך הא בלא"ה אי מיירי בקדשי' אמאי יגזור ר' יהודא שמא יצלהו כאחד הא הוי גזרה לגזרה ואמנם י"ל דאי נימא דמתני' בקדשים מיירי באמת מיירי ר' יהודא דוקא אם צולהו כולו כאחד ולא כרב חסדא דאמר הואיל וצולהו כולו כאחד דמשמע אפילו רוצה לנתחו אבר אבר צריך שחיטת הורידין וז"ב לכאורה והנה יש להבין מנא לי' לרב חסדא הא דר"י מיירי אפילו באם רוצה לנתחו אבר אבר מ"מ הואיל ודרך לצלותו כאחד צריך שחיטת ורידין כדמשמע מדאמר רב חסדא הואיל וצולהו כולו כאחד וכדכתב הרא"ש דילמא מיירי ר' יהודא רק דווקא באם רוצה לצלותו כולו כאחד ומיירי בין בעוף בין בבהמה אבל אם רוצה לנתחו שפיר דמי ואמנם דרב חסדא מהאי ברייתא דשחט שני חצאי סימנים בעוף פסול למד זאת דשם תני ר"י אומר בעוף עד שישחוט את הורידין דמשמע דרק בעוף ס"ל לר' יהודא זה וז"ב והנה לפמ"ש התוס' דר' יהודא לכתחלה מצריך אבל בדיעבד מודה דאפי' לא ניקבו הורידין וצולהו כך שרי ולכאורה קשה כיון דבדיעבד שרי אפי' לא ניקבו הורידין אמאי מחמיר ר' יהודא דאפי' ברוצה לנתחו אבר אבר צריך לשחוט הורידין גזרה דילמא מימליך וצולהו כולו כאחד הא היכא דבדיעבד שרי מותר לכתחלה ולא חיישינן דילמא משתלי כמו בשוחט שאינו ידוע אם יודע הלכות שחיטה דמותר ליתן לו לשחוט על סמך שיבדקוהו אחר השחיטה ולא חיישינן דילמא משתלי ולא יבדקוהו כיון דבדיעבד גם אם לא בדקוהו שרי כמ"ש הרא"ש בשם הגאונים בריש חולין ומזה מוכח כמ"ש הט"ז לחלק דהיכא דיש איסור ברור לפנינו רק דיש תקנה אסור לעשות לכתחלה ע"ס שיתקן משא"כ בהשוחט דאין לפנינו איסור ברור דאפשר שיודע הלכות שחיטה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין לכך סמכינן ע"ז שיבדקוהו ע"ש בסי' צ"א וה"ה הכא כיון דאיסור דם לפנינו שיהיה נבלע בבשר רק שיש תקנה לנתח אבר אבר ואז יצא הדם לכן אין סומכין על זה שרוצה לנתח דילמא מימלך ולא ינתח אלא יצלהו כולו כאחד וזה לע"ד נכון:

ב והנה כבר כתבתי דאי נימא דמתניתין בקדשים מיירי ע"כ דלא כרב חסדא דהוכיח הרא"ש מדבריו דאפי' רוצה לנתחו אבר אבר צריך שחיטת ורידין אלא דמיירי דבאמת רוצה לצלותו כולו כאחד דל"ש לגזור שמא ממלך וצולהו כולו כאחד דהא הוי גזרה לגזרה דבקדשים דם שמלחו או צלאו מדרבנן וע"כ מיירי שבאמת רוצה לצלותו כולו כאחד וז"ב. והנה התוס' הוכיחו דבדיעבד מודה ר' יהודא דאי בדיעבד נמי אסר א"כ מה הוכיח רב פפא דבחולין מיירי דאי בקדשים אמאי פליגי רבנן על ר' יהודא הא כל עצמו לדם הוא צריך הא י"ל דרבנן אדיעבד פליגי ע"ש וליישב דעת הפוסקים דאף בדיעבד אסר ר' יהודא י"ל דודאי פשטא דמתניתין מורה דר"י לכתחלה קאמר דלמאי נשוה מחלוקת רחוקה בין ת"ק לר' יהודא ואמנם יש להוכיח דר"י אף בדיעבד אסר דאי בדיעבד מודה דשרי אמאי אמר דצריך לשחוט הורידין אף אם רוצה לנתחו משום דילמא מימלך וצולהו כאחד הא היכא דבדיעבד שרי מותר לכתחלה לשחוט ולא חיישינן דילמא משתלי כמ"ש לעיל ומזה הוכיחו הפוסקים דאף בדיעבד אסר ר"י ואמנם אי בקדשים מיירי ע"כ דבאמת רוצה לצלותו כאחד מיירי כמ"ש וא"כ אין הוכחה דר"י לכתחלה מיירי והדרן לפשטא דמתני' דר"י רק לכתחלה אסר וא"כ רבנן אף לכתחלה לא מצרכי שחיטת ורידין וקשה הא כל עצמו לדם הוא צריך ואמאי פליגי רבנן עלי' דר' יהודא אבל לדידן דמסקינן אליבא דאמת דמתני' בחולין מיירי שפיר מוכח דר' יהודא אף בדיעבד אסר כדעת הפוסקים הנ"ל כן נלע"ד ליישב דעת הפוסקים. והנה י"ל דרך אחר במה דנקט וצולהו דהוכיח מזה בהג"א דלבשל לא מהני נקיבת הורידין כרבינו אפרים אבל י"ל בע"א דהא דר' יהודא גזר אפי' רוצה לנתחו שמא ימלך ויצלהו כולו כאחד ואמנם יש בעוף וברוטב ובקדרה ששים נגד מעט הדם הכנוס בורידין ואיסור דבוק לא הוי כמ"ש בש"ך ס"ק ח' דהורידין מפסיקין בין הדם והעוף אינו ממהר לבלוע כו' פ"ש רק מ"מ לכתחלה אסור דהוי מבטל איסור לכתחלה אבל אין שייך לגזור ברוצה לנתחו דילמא ימלך ויבשלו כולו כא' דזה הוי גזרה לגזרה משא"כ בצלי דאפי' איכא ששים מ"מ נטילה בעי כמ"ש הש"ך ס"ק ד' שפיר גזר ר' יהודא לכך נקט צלי דוק' דבבישול ליכא למנזר ודו"ק. ובזה אמינא ליישב מה שהקשה הגאון ישועת יעקב ז"ל אמאי אמר ר' יהודא בעוף דוקא הואיל ודרך. לצלותו כולו כא' הא גם בבהמה בקרבן פסח דנצלה שלם ואסור לחתוך אבר ממנו א"כ ג"כ צריך שחיטת ורידין ואמאי נקט ר' יהודא דוקא בעוף ע"ש ולפמ"ש י"ל דפסח כיון דקדשים הוא י"ל דמודה ר' יהודא לרבנן דא"צ שחיטת ורידין דדוקא בחולין דדם חולין שבישלו הוא דאוריית' מחמיר ר' יהודא אבל בדם של קדשים דבבישלו אסור דק מדרבנן מודה ר' יהודא ואמנם קשה דה"ל לרב פפא להוכיח מזה דמתני' בחולין מיירי דבקדשים מודה ר' יהודא אך י"ל דממתני' אין הוכחה דבמתניתין לא נזכר עוף וי"ל דר' יהודא גם בבהמה מיירי וז"ב. וראיתי בישועת יעקב דכתב ג"כ סברא זו דבדרבנן מודה ר' יהודא ע"ש ואינו ת"י כעת ולכאורה יש ליישב קושית הישועת יעקב דהתוס' בריש פרק כיצד צולין כתבו דכבדא עלוי בשרא כיון דהוא דרבנן לא החמירו בפסח פ"ש וגם כאן י"ל כיון דדם שבישלו דרבנן בפסח לא החמיר ר' יהודא ואמנם אפשר דשאני התם כיון דאמרה תורה ראשו על כרעיו וצריך לצלותו תמים כדכתבו התוס' שם משא"כ הכא אך מלשונם שם לא משמע כן ע"ש

ג והנה זקני הב"ח כתב דאם נמלח מקודם בלא ניקור הורידין אז צריך ששים נגד החוטין ונגד הקליפה שנאסרה במליחה ע"ש בש"ך ולפ"ז י"ל הא דמצריך ר' יהודא לשחוט הורידין משום שמא ימלך ויצלהו כולו כאחד אף דמסתמ' יהי' ששים נגד מעט הדם ונגד הקליפה כמ"ש הפלתי מ"מ ר' יהודא לטעמי' דס"ל מב"מ לא בטל ואף דהדם יתבטל דהוא מין בשא"מ עם הבשר מ"מ הקליפה שהיא בשר לא תתבטל בהבשר והיינו לדעת רש"י דאף לצלי בעי מליחה ורבנן לטעמייהו דס"ל מב"מ בטל ברוב ולכך ס"ל דא"צ לשחוט הורידין ולכך בפסח דהוא קדשים דבהם דם שמלחו אסור דרבנן ובדרבנן גם ר' יהודא מודה דמין במינו בטל כמ"ש בתוס' חולין דף ק' ולפ"ז י"ל דרבי יהודא אף בדיעבד אוסר כדמשמע לשון פוסל בתוספתא שמביאין התוס' והיינו לשיטתו דס"ל מין במינו לא בטל אבל לדידן ודאי דמותר בדיעבד דשפיר בטל והא דשלחו מתם הזהרו בורידין כרב יהודא היינו לכתחלה משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ודו"ק ונתקיימו דברי התוס' להלכה ודו"ק היטב:

ד ובזה יש לסתור ראיית התוס' דר' יהודא רק לכתחלה מצריך שחיטת הורידין מהא דהוכיח רב פפא דרישא לאו בקדשים מיירי מהא דתני ר' יהודא אומר עד שישחוט את הורידין ופליגי רבנן ואי בקדשים אמאי פליגי הא כל עצמו לדם הוא צריך ודילמא רבנן על דיעבד פליגי ולפמ"ש אינה ראי' דאי מתני' בקדשים מיירי א"א לומר דרבי יהודא בדיעבד אוסר דהא בקדשים דם שבשלו מדרבנן ובאיסור דרבנן ר' יהודא מודה דמין במינו בטל וא"כ דר' יהודא רק לכתחלה מצריך שחיטת ורידין וא"כ רבנן דפליגי על ר' יהודא גם על לכתחלה פליגי וס"ל דא"צ שחיטת ורידין ואי בקדשים הא הוא עצמו לדם הוא צריך ואמאי פליגי רבנן אבל לפי האמת דמתני' בחולין מיירי שפיר י"ל דר' יהודא אף בדיעבד אוסר ורבנן פליגי עלי' ומ"מ לדידן בדיעבד מותר ורק לכתחלה צריך כדאמרי' הזהרו בורידין כר' יהודא ודו"ק כי נכון הוא בס"ד (ה) והנה דעת הכלבו הביא רבינו הבית יוסף דאף דקיי"ל כרב נחמן דאו ושט או קנה תנן מ"מ לכתחלה ושט בעי לשחוט ע"ש והקשו האחרונים עליו מהא דאמר רי יהודא בברייתא עד שישחוט את הושט ואת הורידין ומאי קושיא הא לכתחלה רב נחמן מודה דבעי לשחוט את הושט ע"ש ואמנם לדעת הסוברים דר' יהודא אף בדיעבד אוסר אם לא שחט את הורידין א"כ הא דאמר ר' יהודא עד שישחוט את הושט ואת הורידין ע"כ הא דאמר ואת הורידין בדיעבד קאמר א"כ גם מה שאמר את הושט בדיעבד מיירי ומוכח דאף בדיעבד דווקא ושט ולא קנה וז"ב:

ו ואמנם אף שיישבתי קושית האחרונים על הכלבו עדיין צריך להבין מנין זה להכלבו דלכתחלה דוקא ושט ולא קנה מה שלא נזכר בדברי הש"ס ובדברי רב נחמן דאמר או ושט או קנה משמע דשניהן שוין ונלע"ד לומר דנפקא ליה להכלבו מהא דמשני הש"ס אליבא דרב נחמן כדפריך מהא מהא דאמר ר' יהודא בברייתא עד שישחוט את הושט. ואת הורידין ומשני משום דושט סמוך לורידין ופירש"י ומשום דסמוך לורודין נקט לי' וה"ה לקנה ולכאורה יש לפרש בהוהא לפי דעת הכלבו דהכי קאמר דלכאורה מאי פריך מר' יהודא הא רב נחמן ורב אדא אמתניתין אמרו דבריהם הא דתניא תנא קמא אחד בעוף ומפרש רב נחמן דוקא ושט ומאי פריך מר' יהודא אלא דרש"י יישב יזה וכתב ותנא קמא לא פליג אלא אורידין ורצונו לומר דבושט אין מחלוקת בין תנא קמא לר' יהודא ע"ש ולכך משני משום דושט סמוך לורידין והיינו דלכך סבר ר' יהודא דדוקא ושט ישחוט והיינו דהא ר' יהודא ס"ל דדוקא בשעת שחיטה ישחוט הורידין משום דבשעת שחיטה אתי דם דחיים ולכך ישחוט הושט דהוא סמוך לורידין ויוכל לשחוט את הורידין תיכף סמוך לשחיטה דכל כמה דיוכל לסמוך שחיטת הורידין לשחיטת הסימן עדיף דאז אתי דם דחיים וז"ב ובס"ד דש"ס דלא ודע עדיין טעמא דר' יהודא משום דם אלא סבר דכן הכשר השחיטה לדעת ר' יהודא פריך שפיר מהא דאמר ר' יהודא עד שיסחוט את הושט והכלבו כ"כ לפי מה דמשני וא"כ לדידן דסבירא לן לכתחלה כר' יהודא שפיר צריכין לשחוט ושט דוקא משום דהוא סמוך לורידין ויוכל לשחוט הורידין סמוך לשחיטת הסימן בעוד הדם חם ורב נחמן ורב אדא אליבא דת"ק פליגי דהוא לית לי' דצריך לשחוט הורידין ולכך ס"ל לרב נחמן אליבא דת"ק או ושט או קנה וז"ב ומעתה נתיישב שיטת הפוסקים הסוברים דר' יהודא אף בדיעבד אסר ולא קשה קושית התוס' מדלא משני אהוכחת ר"פ דרבנן אדיעבד פליגי דאף דבמתני' דתני עיקר דינו דר' יהודא דצריך לשחוט את הורידין בשעת שחיטה אף בדיעבד מיירי מ"מ בברייתא דתני עד שישחוט את הושט ואת הורידין ודאי ברק לכתחלה מיירי דבדיעבד אף אם שחט את הקנה ואת הורידין שפיר דמי וא"כ רבנן דפליגי אף לכתחלה מיידי וקשה שפיר אי בקדשים מיירי הוא עצמו לדם הוא צריך ואמאי פליגי רבנן ודו"ק היטב:

ז והנה י"ל עוד טעמא דהכלבו דבאמת הוי פלוגתא דאמוראי והוי לן ליזל לחומרא ככל ספק בשחיטה אלא דרב אדא בר אהבה איתותב מהא דבר אווזא דאתא לקמי' דרבא דאמר לבדקי' לקנה ולשחטי' כו' וכבר כתבו דהאי דרבא בדיעבד הוא דלא אפשר בע"א וא"כ לא איתותב רב אדא אלא בדיעבד אבל לכתחלה שפיר מחמרינן כוותי' וכן מצאתי כתוב בשם אא"ז הב"ח ז"ל ולפ"ז י"ל דלרב נחמן גופי' ודאי ס"ל דאף לכתחלה סגי או בושט או בקנה רק דאנן מחמרינן לכתחלה כרב אדא כיון דלא איתותב רק בדיעבד וא"כ לא קשה על הכלבו מהא דפריך הש"ס לרב נחמן מהא דאמר ר' יהודא עד שישחוט את הושט דבאמת לרב נחמן גופי' שפיר פריך דלדידי' אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד דגם לכתחלה סגי בקנה לבד ורק אנן מחמרינן לכתחלה כרב אדא ודו"ק ולכן לכתחלה ודאי יש להחמיר כהכלבו ונ"מ אליבא דהרי"ף דפסק כלישנא בתרא ולקולא דאפי' בחד סימן סגי לכתחלה אם שחט כולו ודו"ק:

ח והנה הרמב"ם פ"ז מה' מ"א לא הזכיר כלל דברי ר' יהודא:

וכן בפירוש המשנה כתב דאין הלכה פר' יהודא וכתב הרב המגיד דס"ל דהא דשלח ר"י בן לו הזהרו בורידין כר' יהודא חומרא בעלמא הוא ומדת חסידות ולא מדינא ע"ש ולע"ד י"ל דהרי מצינו דר' ירמי' בעי שהה בורידין דרס בהן מהו ופירש"י דר' ירמיה לא ס"ל הא ודרב חסדא והיינו דס"ל דטעמא דר' יהודא לא משום דם הוא אלא דכך הכשר שחיטה הוא לר' יהודא וכמו דס"ד בש"ס דקאמר למימרא דטעמא דר' יהודא משום דם הוא והתנן כו' משמע דהש"ס סבר דטעמא דר' יהודא לאו משום דם הוא ולכך צריך שחיטה ממש ולא סגי בנקובה ע"ש בש"ס ולכך שלח ר"י בן לוי הזהרו בורידין כר' יהודא דכיון ש דפלוגתא דר"י ורבנן בכמות השחיטה הוא וכל ספק בשחיטה להחמיר דאוקי אחזקה שאינה זבוחה אבל למסקנא דטעמא דר' יהודא משום דם הוא ורבנן פליגי עלי' אין לנו להחמיר כר' יהודא נגד רבנן דפליגי עלי' ולכך השמיט הרמב"ם דברי ר' יהודא לגמרי ובפרט לדעת הסוברים דר' יהודא רק לכתחלה מיירי ובדיעבד מכשירי ובזה א"ש מנהגנו. הנוהגין לצלות כולו כאחד בלי חתיכת הורידין כמ"ש התוס' ועוד הארכתי בזה בתשובתי ואקצר פה (ט) והנה בש"ס איתא הרי לישנא בריש פרק והשוחט אהא דתני השוחט דיעבד אין לכתחלה לא אבע"א אאחר בעוף ואבע"א ארובו של אחד כמוהו והרי"ף פסק כלישנא בתניא ולקולא וכתב הרא"ש דטעמו דהני תרי לישני פליגי בדרבנן דמדאורייתא בחד סימן סבי ואזלינן לקולא בסל סופרים ע"ש והנה הכלבו דפסק דלכתחלה גם ר"נ מודה דצריך לשחוט הושט היינו ודאי אליבא דלישנא בתרא דאי ללישנא קמא הא לכתחלה תרוייהו בעי וע"כ דר"ל ור"א בדיעבד פליגי אי סגי בקנה לחוד או דוקא בושט ח"ב דהנה הא דתני בברייתא עד שישחוט את הושט ואת הורידין לפי לישנא קמא צ"ל דבדיעבד קאמר דהא לכתחלה בעי תרויהו ושט וקנה אבל ללישנא בתרא שפיר י"ל דלכתחלה קאמר ולפ"ז י"ל דהכלבו ס"ל דהש"ס פריך אליבא דלישנא קמא דצ"ל דר"נ ור"א בדיעבד פליגי וגם הברייתא בדיעבד קאמר ושפיר פריך אבל להרי"ף דפסק כלישנא בתרא וכן ס"ל להכל בו שפיר קאמר דלכתחלה גם ר"נ מודה דושט בעי ובאמת לא קשה מהברייתא על דב נחמן ולא צריך לשינויא דמשום דושט סמוך לורידין נקט ושט אלא דלכתחלה בעי ושט דוקא ונמצא דברי הכלבו נכונים ויש להחמיר ועוד כתבתי בתשובתי חזה והדברים עתיקים:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה