בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר כב) א בענין שמוטה
הנה הרא"ש כתב דגם ר' יוחנן מודה דא"א לשמוטה שתיעשה שחיטה ברוב פעמים אלא דר' יוחנן מצריך להקיף כו' והנה לדעת הפוסקים דאף דאיכא רובא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן א"ש דגם הכא צריך להקיף ולברר אף דרוב פעמים א"א לשמוטה שתיעשה שחוטה ואמנם לדעת הפוסקים דס"ל דא"צ לברר היכא דאיכא רובא צריך לו' דשאני הכא דאיכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת אמ"ה קיימא נגד הרוב ולכך צריך לברר ואפשר לומר דרב דאמר דשמוטה ושחוטה כשרה דא"א לשמוטה שתיעשה שחוטה ולא צריך להקיף אזיל לטעמי' דס"ל דרוב הוא בירור גמור ולכך ס"ל הולכין בממון אחר הרוב וכמ"ש במ"א והארכתי בתשובה וע' בחולין נ"ד האלקים מורי בה רב מכיפא ועד אטמא ופירש"י אף נגד הסימנים ולעיל פירש"י ד"ה עד שיאדימו דרוב סימנים קשים הן אצל דרוסה ואעפ"כ החמיר רב לבדוק נגד הסימנים ולא סמך על הרוב צריך לומר דדרוסה שכיח כמ"ש התוס' או י"ל דשם בלא"ה הוא עוסק בבדיקה וקל לבדוק ע"כ צריך לבדוק גם נגד הסימנים ובזה יש לפרש מה דאמר ריש לקיש ברם זכור אותו האיש לטוב שאמרו שמועה מפיו שמוטה ושחוטה כשרה כו' דלכאורה אין ענין לכאן ודו"ק: