אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר י"ח) בדין שהייה בעוף

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר י"ח) בדין שהייה בעוף

(חדרי יז) חדושים ברמב"ם הלכות נזקי ממון

ח הנה דעת ר"ח דפסק כשמואל דאפילו בהמה לעוף ויש לומר דרש"י פסק כרב לחומרא דקיימי אמוראי דמערבא כוותי' וכן בה"ג כמ"ש התוס' ויש לומר דר"ח ס"ל כדעת ר"ת דס"ל דבעוף לא משכחת שהיי' כלל מן התורה אם שהי' במיעוט קמא לא פסלה רק מדרבנן פסלה ומעוף לעוף הוא מדרבנן כמ"ש תוס' דף ל"א ד"ה החליד ע"ש והיינו דגזרו אטו בהמה וא"כ ודאי ליכא למגזר יותר מבהמה ולכך ס"ל כר' יוחנן דשהי' כדי בהמה לעוף וכן מצאתי להגאון ישועת יעקב ז"ל ואף דנשאר בתיקו אם שהיי' במיעוט סימנים פוסל מ"מ הוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן דאזלינן לקולא ורש"י לשיטתו דס"ל דשהיי' במיעוט קמא ודאי פסלה ובעיא דרב הונא בר נתן היינו במיעוט בתרא ומשכחת שפיר שהיי' בעוף במיעוט קמא מן התורה ושפיר ושפיר פסק כרב ולפ"ז יש לומר דהרמב"ם פסק דבעוף הוי שהייה כדי שחיטת בהמה דקה וכתב הרא"ש דזה הוי כעין פשרה ואינו נראה דאם מקילין בעוף לשער כדי דקה לעוף למה לא נשער כדי גסה לעוף ולפמ"ש א"ש דבעוף גזרינן אטו בהמה דקה ולכך מחמרינן כדי דקה ותו ליכא למגזר מידי ומי כהחכם יודע פשר ודו"ק והיינו דהרמב"ם לשיטתו דפירש בעיא דרב הונא בר נתן בע"א ע"ש ושהיי' במיעוט קמא רק מדרבנן ודו"ק:

א והנה בחולין דף כ' אמר רב אחא לרב אשי הא דאמר רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת יש עיקור ורב אשי השיב לו אדרבה כו' אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אלא מד"ס מהיכא גמרינן לה מבהמה כילה מילתא כבהמה תקון יע"ש בפירש"י דפירש אהיכא סמכו רבנן דתקון ליה שחיטה מבהמה גמרו הילכך כולה מלתא כבהמה תקון ע"ש אבל זה ודאי דלא שייך למגזר יותר מבהמה ולפ"ז י"ל דבהא פליגי רב ושמואל דרב ס"ל יש שחיטה לעוף מן התורה ולכך ס"ל דכדי עוף לעוף דהכי אגמרי' רחמנא למשה דבעוף יש שיהוי כדי שחיטת עוה ושמואל ור' יוחנן ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ורק דחז"ל תיקנו ליה דגמרי מבהמה לכך ש"ל דאין להחמיר בו יותר מבהמה וע' נזיר דף כ"ט דיש פלוגתא בזה:

ב והנה הרמב"ם כתב דכדי שחיטת שני הסימנים והרא"ש כתב דלא נהירא דברוב שני הסימנים סגי ע"ש והיינו כיון דמה"ת סגי ברוב שני הסימנים אף דמדרבנן בעינן כל שני הסימנים היינו לחומרא ולא לקולא וז"ב ובזה יש ליישב דעת הפוסלים שיהוי במיעוט בתרא והקשו עליהם מהא דפריך הש"ס למ"ד מחצה על מחצה כרוב מהא דתניא שחט חצי גרגרת ושהה כו' שחיטתו כשרה ואי מחצה על מחצה כרוב הא אטרפא ומשני בעוף וממה נפשך אי מחצה על מחצה אינה כרוב הא לא עביד מידי ואי מחצה על מחצה כרוב הא נשחטה ואי שיהוי במיעוט בתרא פוסל מה משני דמה בכך דמחצה על מחצה כרוב הא הוי שיהוי במיעוט בתרא ולפמ"ש א"ש די"ל דמיירי ששהה כדי רוב שחיטת שני סימנים ולכך שפיר כשר דממה נפשך אי אזלת בתר דאורייתא וסגי ברוב שנים הא מה"ת שיהוי במיעוט בתרא כשר ואי אזלת בתר דרבנן הא מדרבנן בעינן שחיטת כל הסימנים ובעינן שיהוי כדי שחיטת כל שני סימנים וכאן לא שהה רק כדי שחיטת רוב שני סימנים ודו"ק ולפ"ז בנידון דנסתפק אי שהה כדי שהיית רוב שני סימנים הוי ספק דאורייתא דהא לדעת הרא"ש סגי בשהיית רוב שני סימנים והרמב"ם י"ל דאזיל לטעמי' דס"ל מדאורייתא בעי לכתחלה כל שני סימנים כמ"ש הכ"מ ואנן כהרא"ש קיימא לן ואמנם במיעוט בתרא אם יש ספק כזה י"ל דהוי ספק דרבנן ואכתוב בזה אי"ה לעת הפנאי:

ג ועפמ"ש לעיל א"ש הא דפריך אהא דאמר ר' ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו כשר במליקה הא פסול בשחיטה פסול במליקה והא תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף והקשו דילמא שמואל לית ליה הא דתני רמי בר יחזקאל ולפמ"ש א"ש דהא כתבתי דשמואל ס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה וס"ל כברייתא דשחט את הושט דלקמן ולכך ס"ל שיהוי כדי בהמה לעוף כמ"ש והנה רש"י פירש לקמן בד"ה ההוא פליגא דהני תרי ברייתות דרמי בר יחזקאל וההוא דשחט את הושט לא קשיא אהדדי דהאי ברייתא דרמי בר יחזקאל ס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה ולכך אין עיקור סימנים בעוף וההיא ברייתא דשחט את הושט ס"ל יש שחיטה לעוף מן התורה ולכך ס"ל דיש עיקור סימנים בעוף ע"ש ולפ"ז לפמ"ש דשמואל ע"כ ס"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה א"כ ע"כ דס"ל כברייתא דרמי בר יחזקאל ושפיר פריך על הא דאמר ר' ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כשר במליקה דמשמע הא כל הפסול פסול במליקה אי לימא למעוטי עיקור סימנים הא תני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף ולא קשה דילמא שמואל פליג אברייתא זו וס"ל כברייתא דשחט את הושט כו' דזה אינו דהא שמואל ע"כ ס"ל כברייתא דרמי בר יחזקאל וכמ"ש ק ודו"ק:

ד והנה רש"י פירש דשני הברייתות לא קשיין אהדדי דהא כמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת והא כמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת וכיון דלח אפסק הלכתא כמאן קיי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר ועכצ"ל דהיינו כרבא דאמר לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת יש עיקור לזה שפיר כתב רש"י דאנן קיי"ל כמאן דמחמיר דאמר יש שחיטה לעוף מה"ת ויש עיקור וכברייתא דשחט את הושט דאילו לרב אשי דאמר איפכא מסתברא כו' א"כ ממ"נ אין כאן איסור תורה דאם יש שחיטה לעוף מה"ת אין עיקור סימנים בעוף ואם כמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אף דלדידי' יש עיקור סימנים בעוף מ"מ זה רק דרבנן דמה"ת א"צ שחיטה כלל ואיך כתב רש"י דבשל תורה הלך אחר המחמיר הא בין כה ובין כה ליכא איסור תורה וע"כ דרש"י ס"ל כרב אחא ברי' דרבא ושפיר כתב דבשל תורה הלך אחר המחמיר דיש שחיטה לעוף מה"ת ויש עיקור וז"ב וסייעתא מזה לדעת א"ז רמ"א ז"ל בסימן פ"ז דפסק דבב"ח האסור מדרבנן מותר בבישול ובהנאה כמו שביארתי ע"ש והיינו כרב אחא ברי' דרבא עיי"ש היטב:

ה ומעתה יבואר לן הא דהאריך רש"י והביא הברייתא דשחט את הושט כי' שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה להחמיר כו' ועמד בזה בספר לב ארי' דהא מרישא נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט פסולה שמעית לי' דיש עיקור בעוף ולמה לי' להביא כל הברייתא ללא צורך וע"ש שכתב דבר נכון ודפח"ח:

ו ועפמ"ש א"ש בפשיטות משום דאי אמרינן כרב אשי לא א"ש מה דסיים רש"י ואנן קיי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר דהא בין כך ובין כך הוי מילתא דרבנן כמו שכתבתי אשר על כן השכיל רש"י ז"ל להביא הברייתא דכל ספק בשחיטה להחמיר ומזה מוכח להדיא דהברייתא ס"ל דיש שחיטה בעוף מן התורה דאל"כ ה"ל ספק דרבנן ובדרבנן אף היכא דאתחזק איסורא אזלינן לקולא כמ"ש הישועות יעקב בריש ה' טריפות ע"ש וא"כ מוכח כרב אחא ברי' דרבא דלמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת יש עיקור סימנים בעוף ולא כרב אשי ושפיר סיים רש"י ואנן קיי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר ודו"ק כי זה ברור ונכון ונסתייע מזה דעת אא"ז רמ"א ז"ל בסימן פ"ז זכותו יעמוד לי ועיין בזה בפמ"ג ליורה דעה בפתיחה לה' שחיטה שורש ראשון ע"ש ודו"ק היטב:

ז והנה מדפריך אהא דאמר ר' ירמיה אמר שמואל מהא דתני רמי בר יחזקאל משמע דפשיטא להש"ס דשמואל ס"ל כרמי בר יחזקאל והיינו המפרשים מדלא מנה לעיל דף ח' בדיני שחיטה שמוטה דבה"ג והיינו משום דלא פסיקא לי' דאינו שוה בעוף כמו בבהמה עי' בדבריהם ולפירש"י דהוי טריפה ע"כ דלית לי' לשמואל הא דתני לוי כל מה שמנו חז"ל בבהמה טריפה ה"ה בעוף ע' בתוס' ד"ה אי לימא ע"ש וא"כ קשה הא לקמן דף נ"ז פריך מהא דתני לוי אמה דאמר רב ענן אמר שמואל בדיק בידא ומכשיר ומוכח דשמואל לא פליג אברייתא דלוי וצ"ע וע' בתוס' דף נ"ז בתוס' ד"ה למה לי' בסוף הדיבור והארכתי בחידושי וע' פמ"ג סימן כ"ד בש"ך ס"ק כ"ב מה שכתב די"ל דברייתא דשחט את הושט בבהמה מיירי והא דשחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת כשרה היינו כרש"י דשמוטה מטעם טריפה ואין טריפה לחצי חיות ע"ש ורש"י דהוכיח דבעוף מיירי משום דס"ל לפשיטות דיש טריפות לחצי חיות ובמ"א אבאר זה. ודע דהא דהוכיח רש"י מהאי ברייתא דתני כל ספק בשחיטה להחמיר דמדאורייתא יש עיקור סימנים בעוף דאי כרב אשי אמאי הוי להחמיר בדרבנן וכמו שביארתי זה לשיטתו דס"ל דעיקור טריפה הוי ולכך אי הוי ספק דרבנן הוי לקולא כדין כל ספק דרבנן אבל לדעת בה"ג דאין שחיטה מועלת בו י"ל דאף דהוי ספק דרבנן טריפה דאוקי אחזקת שאינה זבוחה כמו שהיתה בחייה ואין כאן הוכחה דשפיר י"ל כרב אשי דהוי דרבנן ואעפ"כ ספק לחומרא ובזה י"ל דפליגי רב אחא ברי' דרבא ורב אשי דרב אשי ס"ל כבה"ג דעיקור לא הוי טריפה אלא דאין שחיטה מועלת בו וא"ש הא דתני כל ספק בשחיטה להחמיר ורב אחא ס"ל כרש"י דפטרה הוי ומזה מוכיח שיטתו ורש"י לשיטתו שפיר כתב ודו"ק:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה