בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
חדר יד (חדד יד) אי עדות לאסור א"א בעי דו"ח
בסנהדרין ח' הוכיחו דלאסור אשה לבעלה (א) התוס' בבעי דו"ח מהא דפיר"ת דעידי הבעל שלא כיוונו עדותן או שהוכחשו וע"כ דמותרת לבעלה דאל"כ לא קרינן בה ולו תהי' לאשה וא"כ אין מחייב ק' סלע ומזה הוכיחו דעדים שבאו ואמרו זינתה אשת פלוני בעי דו"ח לאסרה על בעלה ע"ש ואמנם נראה דזה רק לר"ח לשיטתו דס"ל דלר"מ דס"ל כתובה דאורייתא אינו נאמן להפסיד כתובתה בטענת פ"פ והשיגו על פירש"י דמוכח מפירושו דאפי' לר"מ נאמן אבל לפי פירש"י אין ראיתם ראיה דהא טעמא דהסוברים עידי זנות א"צ דו"ח היינו כיון דאיכא כתובה למשקל והם מפסידים אותה כתובה בעדותן וכדיני ממונות דמית וכמ"ש הב"ש ואמנם בסוגיא דמוציא ש"ר דהבעל אומר פ"פ מצאתי דנאמן להפסידה כתובתה לפירש"י א"כ הוא בעצמו בלא העדים נאמן להפסידה כתובחה א"כ הא דמביא עדים אינו אלא לאסרה עליו דלאסרה אינו נאמן אלא באשת כהן או קיבל בה אביה קידושין פחות מג"ש ויום א' דליכא ס"ס ח"כ לא פתיכא בי' ד"מ כלל ולכך בעי דו"ח אבל עדים שבחו ואמרו זנתה אשת פלוני והוא לא ידע כלל כיון דבאים להפסידה כתובתה י"ל דלא בעי דו"ח דכד"מ דמי ואף דהתוס' כתבו בכתובות דהיכא דמותרת לו תו אינו נאמן להפסידה כתובתה דל"ש א"א טורח בסעודה ומפסידה דהא אינו מפסיד הסעודה מ"מ זה לרבנן דס"ל כתובה דרבנן והם אמרו והם אמרו אבל לר"מ דס"ל כתובה דאורייתא ואעפ"כ נאמן להפסידה כתובתה לפירש"י כאן וע"כ מטעם אוקי ממונא בחזקת מארי' כמ"ש תוס' בכתובות א"כ שפיר נאמן להפסידה כתובתה גם בלא העדים לכן בעי דו"ח ודו"ק:
וב' ובזה המרתי לפרש מה דכתב בש"ע י"א דעדים שמעידים על א"א שזנתה צריכין דו"ח ולא כתב כמ"ש בתשובת הרא"ש עדים לאסור אשה לבעלה צריכין דו"ח וכבר עמד בזה הנו"ב סי' ע"ב ואמרתי דאילו אמר עדים לאסור אשה לבעלה בעי דו"ח הייתי אומר דאף אם העידו על אשת כהן שנאנסה דנאסרה לבעלה כהן צריכין דו"ח וזה אינו דהא ליכא בזה שום צד דיני נפשות דאונס רחמנא פטרי' ולכך שיכל מארן ז"ל וכתב דעדים המעידים על א"א שזנתה דהיינו ברצון אז צריכין דו"ח דיש בה צד ד"ג ואמנם הרא"ש בתשובה דמיירי ברצון סתם וכתב דצריכה דו"ח וז"ב:
ג והתוס' שם ד"ה עידי האב נהרגין הקשו אמאי באנו אלא נהרגין הא מצי למימר לא לחייב עידי הבעל לחייב הבעל ממון דהא לא התרו בהן דעדים זוממין לא בעי התראה ע"ש ולכאורה לפמ"ש לעיל דלדעת ר"ת בהוכחשו עדי הבעל ולא הוזמו משלם הבעל מאה כסף וא"כ איך מצי למימר לחייב הבעל מאה סלע באנו ולא לחייב העדים מיתה ה"ל להכחישם ולא להזימן והי' הבעל ג"כ משלם מאה כסף ועיין בזה וזקני מהרש"א הקשה לעיל דפליגי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן תקשי אמאי נהרגת כיון דהעדים לא התרו בה יכולין לומר לאסרה על בעלה באנו ותירוצו פשוט גם י"ל שזינתה וחזרה וזינתה ואין להאריך:
ד וער"ן שהקשה לר"מ דלא חייש ללעז למה בעי מומחין וע"ש תירוצו ואני מוסיף לבאר דבריו דר מ לא חייש ללעז דיצטרכו להוסיף דיינין דיאמרו עליהן שהן פסולין דהא ידעו שכשרין הן דאל"כ ה"ל נמצא אחד קא"פ שבטלה כולה אפי' בדיינין כמ"ש המל"מ אבל אם יהיו הדיוטות ויצטרכו לצאת שפיר יאמרו עליהן שהן פסולין וגם ר"מ חייש ללעז זה כן נלע"ד כוונת הר"ן ז"ל ודו"ק:
ה וע"ד פלפול י"ל דר"מ לטעמי' דס"ל כתוב' דאוריית' וא"נ להפסידה כתובתה וא"כ יכולים העדים לומר להפסידה כתובתה באנו ואין כאן ד"נ לכך ס"ל בג' ורבנן לטעמייהו דס"ל כתובה דרבנן והוא עצמו נאמן להפסידה כתובתה ולא מצי העדים לומר להפסידה כתובתה באנו ושפיר נהרגת ולכך בעי כ"ג וז"ב ובזה היה אפשר לפרש הברייתא תבעו ממון לעולא תבעו ממון דהיינו באשת ישראל דאיכא ס"ס ואז א"נ להפסידה כתובתה דהא מותרת לו וליכא חזקה דא"א טורח בסעודה ומפסידה כמ"ש תוס' בכתובות א"כ הוי עדות שאילה"ז דיכולין לומר להפסידה כתובתה באנו וכיון דליכא ד"נ לכך בשלשה סגי תבעו נפשות דהיינו באשת כהן דליכא ס"ס ואסורה לון דאז איכא חזקה דא"א טורח פו' ונאמן הוא עצמו להפסידה כתובתה א"כ אין יכולין לומר להפסידה כתובתה באנו ואיכא דיני נפשות לכך בעי כ"ג ור' מאיר אזיל לטעמי' דס"ל כתובה דאורייתא ובכל גווני אינו נאמן להפסידה כתובתה ויכולין לומר להפסידה כתובתה באנו וליכא ד"נ ולכך ס"ל בשלשה כן י"ל לולא דהש"ס לא פירס כן ודו"ק
ו ועתוס' ד"ה והביא שנדחקו דהזימום קוים גמר דין דליכא מיתה כו' ותבעו נפשות היינו שהוכחשו ע"ש ולפמ"ש הרמב"ם י"ל בפשיטות דתבעו ממון שהכחישו וגם הזימו אותם דאז ליכא מיתה דהוי רק הכחשה ולא הזמה ואעפ"כ סהדי שקרי נינהו דהא הוזמו אלא דגזה"כ דאינן נהרגין אבל הוכחשו לחוד יכול לבא לידי נפשות כו' כן י"ל ודו"ק:
ז ועתוס' ד"ה באשה חבירה שהקשו וצ"ל דאמרו בעל ק וחזר ובעל דאל"כ יכולין לומר לאסרה לבעל באנו ולפמ"ש התוס' לקמן דף ע' ע"ב ד"ה עידי האב י"ל דמיירי דידעו שהיא חברה וידעו שחבר א"צ התראה אלא דזה דוחק דהא לר"מ באמת צריך התראה אך לעיל על קושית מהרש"א שהבאתי אות ג' שפיר י"ל כן ודו"ק:
ח והנה התוס' הקשו אהא דאמר היכא אמרינן להו וז"ל קאי אד"מ דבשלמא ד"נ ל"ק דנחזי אם התרו הקו"פ אם לאו כו' ולכאורה לר"י בר"י דאמר חבר א"צ התראה אף דהקא"פ לא התרה אינו מוכח דלא נתכוון להעיד דהא באמת א"צ התראה ושפיר קאי גם על ד"נ היכא אמרינן להו ואמנם לא קיי"ל כר"י בר"י אלא כרבנן דא' ת"ח וא' ע"ה צריך התראה כמ"ש הרמב"ם פי"ב מה' סנהדרין וע"ש בלח"מ וא"כ לדידן לא נ"מ בזה ולכך כתבו התוס' שפיר דאדיני ממונות קאי ח"ב:
ט ואמנם יקשה לפ"ז לר"פ דאמר הכא באשה חבירה ובפלוגתא דר"י בר"י ורבנן כו' ופירש"י דרבנן ס"ל כר"י כר"י וכיון דלא קיי"ל כר"י בר"י וקיי"ל כרבנן לגבי ר"מ יקשה הלכתא אהלכתא והי' נראה לפרש להיפך דר"מ ס"ל כר"י בר"י דחבר א"צ התראה ומיירי בנמצא א' מהן קא"כ והקא"פ לא התרה בה דלר"מ דאמר חבר א"צ התראה שפיר מבטל העדות ולרבנן לא מבטל את העדות ושפיר איכא דיני נפשות ובזה לא קשה קושית התוס' לימא לאסרה על בעלה באנו דהא הם באמת התרו בה רק הקא"פ לא התרה בה ודו"ק:
י ובמ"א כתבתי די"ל דהא דאמר רבי אחד ד"מ וא' ד"נ עדותן בטלה הוא מדרבנן דגזרינן אטו ד"נ והבאתי ראיות לזה ממ"ש הכנה"ג דבקידושין נמצא אחד מהן קא"פ צריכה גט ועפ"ז כתבתי הא דכתב הכה"ג דבפסול דרבנן לא אמרי' נמצא קא"פ עדותן בטלה ע"ש והיינו דה"ל גזרה לגזרה והארכתי בזה ודו"ק:
יא והנה הנמוקי יוסף כתב דבזה"ז עדי נשים דמיא טפי לד"מ מלדיני נפשות דרוב נשים י"ל להן כתובה ואף אותן דאין להם כתובה לא פלוג דד"נ בזה"ז ליתא כלל ע"ש ולפ"ז נדחה ראיית ר"ת מסוגיא הנ"ל דשם בזמן הבית איירי כדאמרינן שם חוששין ללעז וכן שאר אוקומתות שם לכך בעי דו"ח אבל בזה"ז דליכא ד"נ דמיא טפי לד"מ וז"ב ודו"ק:
וים והנה התוס' כתבו אחר שהוכיחו דצריך דו"ח וסברא הוא דלא גרע מגזלות וחבלות ע"ש וצ"ע דהא לעיל דף ג' ע"א ד"ה שלא תנעול כתבו דיש מפרשים דרק גזלות ע"י חבלות כמו דמנצי בי תרי ומחו אהדרי עד שתוקף אחד את חבירו דזה לא שכיח ובעי מומחין דלא עבדינן שליחותיהו ע"ש ואיך כתבו כאן בפשיטות הסברא הוא דלא גרע מגזלות וחבלות דהא לפ"ד הי"מ גזלות לחודיהו דשכיח לא בעי מומחין וה"ה דו"ח כדמוכח התם בתוס' וצ"ע לכאורה:
יג ולכאורה דזנות דנשואה דלא שכיח כמ"ש הרא"ה בכתובות דבעלה משמרה א"כ י"ל דבנשואה שפיר בעי מומחין דדמי לגזלות ע"י חבלות אבל בארוסה דשכיח לא בעי דו"ח ואמנם נגד זה יש לומר דבנשואה איכא למשקל כתובה ודמיא לד"מ אבל בארוסה ליכא כתובה והנה הרשב"א הוכיח דלאסור אשה לבעלה בעי דו"ח דאל"כ אמאי אמרי' בסנהדרין דעידי נערה המאורסה אין נהרגין דיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו הא ע"כ דרשו וחקרו אותם ומזה הוכיח דגם לאסור לבעלה בעי דו"ח והקשה הרב ישועות יעקב א"כ מה פריך מאי איריא ארוסה אפי' נשואה נמי הא י"ל דדוקא ארוסה דל"ל כתובה ובעי' דו"ח לכך יכולין לומר לאסרה על בעלה באנו הא בנשואה דאית לה כחובה ולא בעי דו"א א"י לומר לאסרה על' בעלה באנו דהא לאסרה על בעלה לא היו צריכין לדו"ח ע"ש ולפמ"ש א"ש דגם בנשואה בעי דו"ח כיון דזנות דנשואה לא שכיח ודמיא לגזלות וחבלות א כמ"ש התוס' ודו"ק:
יד והנה קשיא לי בהא דפריך בסנהדדין דף מ"א אלא באשה חבירה דמקטלה היכא משכחת לה הא יכולין לומר לאסרה על בעלה באנו והיינו הך דשמעתא דמוקי לה באשה חבירה כמ"ש בתומים והא הכא שהבעל טוען פ"פ או ט"ב דנאמן לאסרה עליו וע"פ עצמו ולא צריך לעדים לענין איסור וצ"ע:
טו והנה נסתפקתי אם לפסול אים בעי דרישה וחקירה כא והבאתי ראיה מהא דהקשו התוס' סנהדרין דף מ"א ד"ה אי נמי אכתי לימא לפוסלו לעדות באנו דבא על הערוה פסול לעדות ואם לפסול אדה לא בעי דו"ח איך יאמרו לפסלו לעדות באנו הא חקרו ודרשו אותם דהא מזה הוכיח הרשב"א דעדי אשה לאסרה לבעלה בעי דו"ח וע"כ דגם לפסול אדם בעי דו"ח וז"ב ושוב ראיתי בנו"ב מ"ק סימן נ"ז שפלפל בדין זה ולא הביא ראיה זו והנה בסימן ל"ד בהג"ה בהעידו על א' שעבר עבירה ואין זוכר באיזה זמן כו' דמוקמי' לי' אחזקתי' ע"ש והא בלא"ה בעי דו"ח וע"כ דלא בעי דו"ח לפסול אדם וצ"ע בריב"ש עצמו ועיינתי אח"כ בריב"ש ועדיין צ"ע:
טז והנה לדעת הריב"ש שהבאתי אות פ"א דלפסול אדם ק לא בעי דו"ח אם העידו על אחד שגנב ודאי נפסל אף שלא הי' דו"ח אם נאמר דלא כמ"ש הריב"ש אלא דלפסול אדם בעי דו"ח וכמ"ש הנ"ב מ"מ כאן דפתיך בי' ד"מ דחייב לשלם אף לפסלו לא בעי דו"ח ובזה נראה בעובדא דהאי רעיא דאתי סהדי דאכל תרי מיניהו דפריך והא גזלן הוא והא מסתמא לא היה דו"ח ככל ד"מ דלא בעי דו"ח וא"כ איך נפסל לדעת הנ"ב ולפמ"ש א"ש כיון דבעדותן פריך ד"מ אף לפסול לא בעי דו"ח וז"ב ובזה י"ל הא דפריך ותיפוק לי' דה"ל רועה ותמהו הכל דהא רועה דרבנן ויותר טוב להקשות מגזלן דאורייתא וע' מהרמשי"ף ולפמ"ש א"ש דהא גם ע"י עדותן לא פסול דאורייתא דהא מה"ת אף ד"מ בעי דו"ח ורק מדרבנן פסול דרבנן ביטלו דו"ח בד"מ וע"י זה ממילא נפסל כמ"ש והשתא פריך ותיפוק לי' דה"ל רועה ובלא"ה פסול דרבנן ודו"ק ועיון לקמן מה שאכתוב אי"ה בסוגיא זו וכאן אקצר:
יז והמרדכי כתב דעדים הבאים לאסור דאמרו נתקדשה אם היא מכחשת צריכים דו"ח וכתב הב"י דאם היא מודה שויא נפשה חד"א וע"ש ולכאורה י"ל דאף דאין לה כתובה מ"מ יש נ"מ לענין ממון דהא העדים מעידין שקיבלה קידושין וכיון שהיא מכחשת הרי הוא חוזרת מהקידושין וצריכה להחזיר כסף קידושין כפי שאומרין העדים וא"כ נ"מ מעידותן לענין ממון ואמנם זה אינו דהא קיי"ל קידושין אין חוזרין בארוסה כדי שלא יאמרו קידושין תופסין בארוסה וא"כ אין נ"מ לענין ממון כלל ובודאי צריך דו"ח ואמנם בנשואה דיש לה כתובה גם קידושין חוזרין ואף דהיא מכחשת וא"כ אין לה כתיבה דהודאת בע"ד כמ"ע דמי מ"מ לענין כסף קידושין יש נ"מ וא"צ דו"ח ולדעת הרמב"ן דלא פלוג רבנן בין נשואה לארוסה גם בארוסה א"צ דו"ח קמ"ל המרדכי דלא כן הוא אלא בארוסה צריך דו"ח ואמנם אם הוא מודה דאז אין נ"מ כלל אין צריך להשמיענו ודו"ק וע' בבית שמואל אחרון מה שפלפל בזה אך לא העיר במה שכתבתי ע"ש וע' סימן מ"ב סעיף ד' בהג"ה דכתב זקני רמ"א ז"ל עידי קדושין א"צ דו"ח אם לא שיש רמאות בדבר ע"ש והיינו כדעת הרמב"ן דלא פלוג רבנן בין נשואה לארוסה והוא מהרשב"א והר"ן:
ניח) ואמנם אף לדעת הרמב"ן דל"פ רבנן בין נשואה לארוסה מ"מ י"ל דהוי רק קידושין דרבנן דהא מדאורייתא בעי דו"ח ואפי' בנשואה גופא דיש לה כתובה הא מה"ת גם ד"מ בעי דו"ח רק מדרבנן לא בעי א"צ מה"ת אינה מקודשת וזקני רמ"א כתב סתם עידי קדושין א"צ דו"ח דמשמע דהוי קידושין דאורייתא ונ"מ אם קידשה אחר גם אם קידש אחותה וצ"ע:
והנה קשה לי מאי פריך אלא באשה חברה דמקטלה היכא משכחת לה הא י"ל דמיירי שהיא ממזרת ואמנם למ"ש ח"ב יח התומים דקאי על פלוגתא דר"מ ורבנן במוציא ש"ר א"ש דבממזרת לא קרינן ולו תהי' לאשה ופטור ממאה סלע עתוס' שם ובלא"ה אסורה לבעלה וא"כ א"י לומר לאסרה על בעלה באנו ובם קושיא שניה לאסרה על בועלה באנו לא קשה דהא אסורה וקיימא וצ"ע גם קשה מאי פריך הא משכחת לה שהוא עצמה אומרת טמאה אני לך ואע"ג דלמשנה אחרונה אין נאמנת היינו אם אמרה שנאנסה באשת כהך אבל באשת ישראל דמפסדת כתובה נאמנת וא"כ בלא העדים אסורה לבעלה אמנם המחבר פסק אפי' באשה ישראל ואמרה שזינתה ברצון אינם נאמנת ואמנם עוד קשה די"ל שקינא לה ונסתרה וא"כ לאסרה הי' די בע"א ולא צריך שני עדים והם מעידים שזינתה עם זה שקינא לה וא"כ ל"ש ג"כ לאסרה לבועלה דהא אסורה וקאי ובלא"ה איך יכולין לומר לאסרה לבועלה דהיו יכולין לומר שאנסה ועח"מ סי' י"א ס"ק יו"ד ובב"ש:
יט ודרך אגב אכתוב מה דקשה בההיא דמכות דף ע"ז דפריך גבי אונס ביטלו ולא ביטלו היכא. משכחת לה אי דקטלה קלב"מ ופירש"י במיתה ואין בה מלקות והא משכחת לה בכה"ג דה"ל להציל בא' מאיבריו והצילה. בנפשו דאין ב"ד ממיתין אותה והוא גואל הדם והרג אותה דאינו חייב מיתה וחייב מלקות דביטל העשה בידים וצ"ע: