בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון
(חדר ט) סימן צד
(א) הריטב"א בקידושין כתב דבכל שבועה בין דאורייתא בין דרבנן מגלגלין חוץ משכיר ומי שהפכו עליו שבועה והתה"ד כתב וביאר הטעם דהיפוך שבועה תקנתא וג"ש בדרבנן תקנתא ותקנתא לתקנתא ל"ע ועש"ך סק"ב מה שכתב והנה מבואר דפירש כפי' ר"י בתוס' ס"פ כל הנשבעין דר"ה חוץ משכיר לחודי' קאמר דכיון דשלא מן הדין הוא אלא להפיס דעת בעה"ב אבל באידך נשבעין ונוטלין מגלגלין ולכך היפוך שבועה דג"כ לאו מן הדין היא דמדינא או ישבע או ישלם לכך אין מגלגלין ואמנם זה יצדק בנגזל ונחבל וחנווני על פנקסו וחשוד דמן הדין לא שקלי אבל בפוגמת וע"א מעידה כו' דמן הדין שקלי בלא שבועה מאי טעמא יגלגלו עליהם וע"ש בתוס' דכתבו דהא דאין נשבעין הוא משום גזה"כ ע"ש ודו"ק:
(ב) והנה חשוד דתנן במתני' לכאורה הא הוי משואיל"מ וא"כ השבועה אינה אלא משום תקנתא דחשוד כמ"ש תוס' ולמה ס"ל לר"י דמגלגלין על שכנגדו וצ"ל כמ"ש תוס' בתירוץ שני דחשוד לא הוי משואול"מ דברצונו הי' נשבע וא"כ שפיר מדינא לא הי' נוטל שכנגדו אפי' בשבועה ולכן שפיר מגלגלין והריטב"א דס"ל כתי' א' בתוס' דחשוד הוי משואיל"מ ולכך ס"ל דאין מגלגלין על שכנגדו ח"ב וממילא הא דכתב הש"ך דכיון דלא קיי"ל כהריטב"א בחשוד גם בהיפוך לא קיי"ל כופי' ולפ"ז אין ראיה דהא דלא קיי"ל כהריטב"א בחשוד היינו דאנן קיי"ל כתי' שני בתוס' דחשוד לא הוי משואיל"מ ולא הוי השבועה שלא כדין לכך קיי"ל דמגלגלין אבל בהיפוך די"ל דשלא כדין הוא דמדינא או ישבע או ישלם כמ"ש התה"ד שפיר קיי"ל כהריטב"א דאין מגלגלין וז"ב:
(ג) ולמ"ש הר"ן בחידושיו דמשנה דפני ואלו נשבעין ונוטלין ולא חשיב פוגמת וע"א מעידה משום דחשיב רק הני דמדינא לא שקלו כלל והא דחשיב חשוד אע"ג דהוי משואיל"מ דמשום ר' יופי תני לה דר"י לא ס"ל משואיל"מ דהא סבר בשניה' חשודין יחלוקו כו' ע"ש וא"כ שפיר אמר ר"ה חוץ משכיר לחודי' אבל אינך מגלגלין שפיר אף החשוד דהא מתני' ר' יוסי דלא ס"ל משואיל"מ ומדינא פטור ודו"ק:
(ד) והנה ריצב"א בתוס' תירץ דקמא נקיט ר"ה ובכולהו אין מגלגלין דלטובתן נתקנה השבועה ואין לגלגל עליהם והיינו בנגזל ונחבל וחשוד ושכיר דמדינא לא שקלי רק תיקנו לטובתן שיטלו בשבועה בנגזל ונחבל דקנסוהו לגזלן וחובל וכן בשכיר דראו טענתו יותר טובה דבעה"ב טרוד בפועליו כמ"ש בש"ך רסי' צ' ע"ש ואיך יתכן דמתוך הטובה יגיע להם רעה שיגלגלו עליהם טענות שונות אין זה טובה שלמה ע"ש ואפשר דהריצב"א לא קחי אלא אנגזל ונחבל וחשוד ושכיר הנזכרים במשנה עם השכיר והם דינם לילך בפחי נפש וחז"ל שקדו לטובתן ואמרו דיטלו בשבועה מפני שראו טענותם יפה משכנגדה לכן אין לגלגל עליהם כמ"ש אבל פוגמת וע"א מעידה דאדרבה חז"ל החמירו עליהן שישבעו מה שמן הדין נוטלים שלא בשבועה בזה שפיר מגלגלין עליהן ואמנם ר"י בתוספת חולק בזה וס"ל דבכולהו מגלגלין חוץ משכיר דשבועתו אינה אלא להפיס וע"ש בתוס' ותראה שכן הוא ומזה תראה כי מה שכתב התה"ד להביא ראיה מהריצב"א להיפוך שבועה דאין מגלגלין אינה ראיה לכאורה דבהיפוך שבועה, אין השבועה לטובת מי שהפכה עליו שבועה אלא טובת הנשבע שיוכל להפך ולא דמי להנך דמשנה וגם הט"ז השיג על התה"ד וצ"ע
(ה) והסמ"ג בשם רש"י כתב דהיפוך כיון שהוא ברצון הנתבע ל"ש בי' תקנתא לתקנתא משמע לכאורה דבחשוד שפיר הוי תקנתא לתקנתא ואפשר דר"ל דלא דמי לחשוד דאמרי' תקנתא לתקנתא ל"ע ולא יהבינין שבועה לשכנגדו בהיסת דשם בע"כ ל"ע תקנ' להחמיר על החשוד אבל (היא) [היפך] שהוא ברצון הנתבע שפיר מגלגלין כמו אם היה חייב התובע שבועה בלא ההיפוך וע' תומים ואין להאריך כאן ודו"ק
ומה שהקשה הט"ז דה"ל לר"ה לומר חוץ משכיר ומהיפוך דהא הוצרכו תוס' לתרץ למה לא אמר חוץ מע"א מעידה לע"ד לק"מ דהתוס' שפיר הוצרכו לתרץ דלא אמר חוץ משכיר וע"א מעידה משום דע"א מעידה נזכר שם במשנה בסופה אבל היפוך שבועה לא נזכרה במשנה שם ולכך לא הזכירה רב הונא ואמנם הש"ך הקשה שפיר על התה"ד דהא היסת גופא תקנתא היא ע"ש:
(ו) ואפשר לפמ"ש הסמ"ג דהיפוך שהוא ברצון הנתבע לא הוי תקנתא לתקנתא כיון דאין הב"ד עושין מעצמן כמו בחשוד שהב"ד נוטלין השבועה ממנו בע"כ ונותנין לשכנגדו אפי' הוא עומד וצווח אני רוצה לישבע רק הנתבע בעצמו מהפך השבועה על חברו זה לא הוי תקנתא לתקנתא ושפיר מגלגלין ולפ"ז י"ל דהא דס"ל דחוץ משכיר מגלגלין על כל נשבע ונוטל ולא הוי תקנתא לתקנתא היינו אם הנתבע מעצמו מגלגל עליו אבל שיהיו הב"ד מגלגל עליו אפי' בלא דעת התובע כמ"ש המחבר זה הוי תקנתא לתקנתא וזה פלוגתת ר"ה ור"ח דר"ה ס"ל מגלגלין דהיינו הב"ד מגלגלין ור"ח ס"ל אין מקילין אבל הב"ד אין עושין דבר ומיירי בהני דנשבעין ונוטלין דהשבועה עצמה תקנתא הוא ולכך ס"ל לר"ח אין הב"ד מגלגלין מעצמן דהוי תקנתא לתקנתא ורב הונא ס"ל דהב"ד עצמן מגלגלין אמנם זה הכל בשבועה דרבנן אבל בשבועה דאורייתא כ"ע מודי דהב"ד עצמן מגלגלין כמ"ש הר"ן בפ"ק דמציעא והוכיח מסוטה והיינו דזה לא הוי תקנתא לתקנתא דהא דאורייתא הוא וזה ברור לע"ד:
(ז) מלשון הש"ך בס"ק ה' משמע דטעמא דאין מגלגלין כשנתבע טוען ספק משום דיהי' משואיל"מ וכולי האי לא החמירו לומר בגלגול משואיל"מ ע"ש ובחידושי אמרתי הטעם דהא טעם משואיל"מ דהא ברי ושמא ברי עדיף אלא דאיכא חזקת ממון עדה וכיון דחייבתו תורה שבועה אתרע חזקת ממון דהרי חזינין דטענתו גרועה וכמ"ש התוס' והר"ן גבי סוטה מדחייבתה תורה שתיית מים מאררים אתרע חזקת היתר שלה ע"ש וה"ה הכא אתרע חזקת ממון שלו והדרן להא דברי ושמא ברי עדיף וז"ב ולפ"ז זה שייך אם חייב שבועה בעצם וראשונה אבל כשהוא פטור משבועה מצד עצם והטענה אלא דע"י גילגול שבועה אחרת נשבע גם על טענה זו א"כ לא אתרע טענתו וחזקת ממון שלו לכך לא אמרינין משואיל"מ וז"ב. ועמ"ש הש"ך בפי' ע"ב ס"ק מ"ז ע"ש ודו"ק. וע' תומים מה שפלפל בדברי הרא"ש שכתב שני תירוצים לתי' א' מגלגלין כלל בא"י ולתי' ב' י"ל דמגלגלין רק דלא אמרי' משואיל"מ וישבע שאינו יודע ע"ש בתומים הנ"מ בין שני התירוצים:
ח והנה התוס' ב"ק דף ק"ח ד"ה ותרי כפילי כתבו דאפי' נתברר שנשבע לשקר ואפי' שבועת ממון מ"מ מדאורייתא כשר לשבועה כדמשמע ריש כל הנשבעין דחשיב שכנגדו חשוד על השבועה ומשמע דמדרבנן הוא עכ"ל התוס' וצריך להבין מהיכא משמע להו כן דהוי פסול דרבנן וראיתי בספר מעשה חושב דכתב דהיינו לפמ"ש התוס' דמש"ה לא חשיב פוגמת וע"א מעידה דלא חשיב אלא הני דאפי' בשבועה לא שקלי מדינא דאורייתא ע"ש ואי חשוד מדאורייתא פסול א"כ מדינא חייב לשלם אפי' בלא שבועת שכנגדו ואדרבא חז"ל הקילו עליו שישבע התובע ע"ש. והנם נכון דבר ואמנם באות ג' כתבתי דהר"ן באמת כתב דהא דחשיב חשוד במתני' היינו משום ר' יוסי דל"ל משואיל"מ ומדינא הי' פטור לולא חז"ל דאמרו שכנגדו נשבע ונוטל ע"ש גם התוס' ב"מ דף ה' כתבו לחד תירוצא דחשוד לא הוי משואיל"מ דברצונו הי' נשבע ע"ש וא"כ אין ממתני' ראיה דלא פסול אלא דרבנן ואי"ה יבואר עוד והנה הרשב"א הקשה בשבועות ל"ב דאמר מי יימר דמשתבעית דילמא אביי כר"פ ס"ל דאזיל בתר דאורייתא לענין ק"ש ומדאורייתא שכנגדו נוטל בלא שבועה אבל לפ"ד התוס' א"ש דליכא למימר דאביי ס"ל כר"פ ואזיל בתר דאורייתא דאדרבה מדאורייתא החשוד נשבע ונפטר וז"ב:
ט והנה המחבר מעשה חושב כתב דסברת התוס' הוא רק למ"ד חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא והוא ס"ל דגם העובר על שבועה כשר לשבועה מדאורייתא אבל מ"ד חשוד אממונא חשוד אשבועה לדידי' עבר על שבועה פסול לשבועה מדאודייתא ע"ש טעם דידי' ולפ"ז נסתר תירוצי הנ"ל דהא בשבועות דף ל"ב אביי אמר להך הכל מודים בע"א ושפיר מקשה הרשב"א מאי פריך שם אילימא דחשיד לוה לימא לי' מי יימר דמשתבע הא י"ל דאביי כר"פ ס"ל דאזיל בתר דאורייתא ואין לומר כמ"ש דמדאורייתא חשוד נשבע ונפטר דהא אביי ס"ל חשוד אממונא חשוד אשבועתא דהא הוצרך לתרץ ספק מלוה ישנה יש לו עליו וא"כ אם עבר על שבועה פסול לשבועה מן התורה ושקיל שכנגדו בלא שבועה ודו"ק:
י והנה בכנה"ג כתב דרועה הוא ספק פסול דשמא רעה בשדות אחרים ע"ש ונראה דלפמ"ש התוס' ב"ק הנ"ל דאפילו נשבע לשקר שבועת ממון כשר לשבועה מה"ת א"כ מכ"ש גזל ממון ולא נשבע דכשר לשבועה מה"ת וא"כ רועה דהוא ספק גזלן יהי' כשר לשבועה דהוי ספק פסול דרבנן וא"כ מה פריך הש"ס ותיפוק לי' דה"ל רועה הא כשר לשבועה ואפשר דלזה פירש הראב"ד פירוש אחר בקושית הש"ס כמ"ש בסי' פ"ו ע"ש ואמנם לפירש"י קשה ואמנם נראה דרש"י נשמר מזה וכתב אאביי קא פריך וכבר עמדו בזה רבים וכן שלמים מה בעי רש"י בזה ולפמ"ש א"ש דכבר כתבתי דלאביי ס"ל חשוד אממונא חשוד אשבועתא לדידי' נשבע לשקר פסול מה"ת לשבועה שפיר פריך הש"ס לאביי ותיפוק לי' דה"ל רועה ודו"ק ויצא לנו מזה לדינא די"ל לדידן דקיי"ל חשוד אממונא לא חשוד אשבועה י"ל דרועה כשר לשבועה וע' סימן צ"ח סעיף ג' דפסק הטוש"ע כאביי ודו"ק ובזה יש ליישב מה דנטר תלמודא בקושיא זו עד לבסוף ולפמ"ש א"ש דקושיא זו הוא רק לאביי ומתחלה הקשה הש"ס אליבא דכ"ע ודו"ק:
יא ע' בש"ך ס"ק ח' דכתב אי נמי בטוען פרוזבל היה לי ואבד והתומים תמה אם דוחה חזקה זו דלא שביק התירא את שבועת היסת למה לא ידחה גלגול שבועה וכתב הקצה"ח דיש ראיה מהחזיק ג' שנה דא"צ לישבע אפי' היסת להרשב"א ז"ל ואעפ"כ בגלגול שבועה נשבע כדקתני זוקקין נכסים שאין להם אחריות כו' וסתמא קתני אפי' החזיק ג"ש ע"ש ואמנם התומים סיים דבשבועה דאורייתא אפשר דלא אלים הך חזקה דלא שביק התירא למדחי שבועה דאורייתא רק היסת דוחה ע"ש ולפ"ז שם גבי זוקקין דע"כ בשבועה דאורייתא מיידי דהא היסת בלא"ה נשבעין על הקרקעות וא"ש דלא מדחי כיון דגלגול שבועה דאורייתא והוא חייב ש"ד אבל היכא דמגלגל עליו היסת שפיר כתב התומים ועיין בזה ודו"ק:
יב עיין בש"ך ס"ק י"ב דכתב. דנראה עיקר כהרשב"א והריטב"א דלא מצי להפך הגלגול ע"ש והתומים העיר דהא יכול לומר לבי נוקפי ואינו רוצה לישבע ומשואיל"מ לא אמרינן בגלגול ע"ש וי"ל דהא דש"ד לא מהפכינן דבפירוש אמרה תורה ולקח בעליו ולא ישלם דהמשלם הוא נשבע לא שייך דחז"ל יהפכו השבועה לעקור מ"ש בתורה (והרי דעת הר"ש בר חפני דאף דשניהם רוצים לא יהפכו ע' בטור סי' פ"ו) אבל גלגול שבועה דאינו מפורש בתורה רק דחז"ל למדוהי מסוטה ולהכ"מ בדעת הרמב"ם כל הנלמד מי"ג מדות נגרע ערכו מדין, תורה ממש דהא לענין משואיל"מ נגרע ערכו י"ל דיוכל להפכו ובפרט דרבים וגדולים פסקו כמר בר ר"א דמהפכין ש"ד ממש ואין להאריך. והנה לפמ"ש הר"ן גבי יורשין דאם טען התובע אתה יודע שאביך חייב צריך לישבע מה"ת שאינו יודע לפ"ז י"ל דגם בג"ש אף דלא אמרינן בי' משואיל"מ מ"מ צריך לישבע ש"ד שאינו יודע ואף דלעיל בסימן ע"ה סט"ו בסמ"ע וש"ך ל"מ כן מ"מ י"ל דשם מיירי שאין התובע טוען ברי שהנתבע יודע ובזה י"ל דל"ק קושית התוס' לרב ושמואל דל"ל משואיל"מ יהימן כל מ"מ במיגו דנ' ידענא ונ' לא ידענא דהא הי' צריך שבועה שאינו יודע ומיירי דטוענו ברי אתה יודע וכתבתי במ"א וי"ל דפלוגתא דרב ושמואל הוא דרו"ש ס"ל דנשבעין שבועת התורה באינו יודע ולכך לא שייך משואיל"מ דהא יכול לישבע שאינו יודע ור' אבא וסייעתו ס"ל דאין נשבעין שבועת התורה באינו יודע והוי שפיר משואיל"מ והנה קי"ל כתי' א' בתוס' דטעמא דחשוד דמדינא ה"ל משואיל"מ רק חז"ל חסו עליו והטילו שבועה על שכנגדו וקשה לרו"ש מאי א"ל ולפמ"ש א"ש דהא טעמיהו דיכול לישבע שא"י אבל החשוד דא"י לישבע כלל מודו (יג) והנה ראיתי בספר מחנה לוי דכתב להוכיח דרבה ס"ל כרב דלא אמרינן משואיל"מ דבכל מילי עביד כרב ע"ש ולפ"ז ממילא אזדא לה קושית הגאון מהר"מ מפ"ב אהא דכתבו התוס' די"ל דאצטריך ע"א לתבעו בספק ע"פ העד דא"כ יפרע לו ויתבענו ויהי' משואיל"מ וע"א לא יוכל לפטרו ע"ש ולפי הנ"ל א"ש דרבה הא לא ס"ל משואיל"מ וז"ב והנה הקשו הקדמונים לרמב"ח דמצריך בשומרין הודאה וכפירה ונאנסו ל"ל קרא הא בלא"ה חייב ע"י גלגול דמודה מקצת ולכאורה לפמ"ש כאן המחבר ס"ח דשבועה ע"י גלגול יכול להפוך א"כ נ"מ דאי ע"י גלגול היה יכול להפכה על המפקיד היכא דטוען המפקיד ברי דמתה בפשיעה אבל כשהיא עיקר שבועה א"י להפכה ואף לפ"ד הש"ך בסי' ע"ב דש"ש אינה בטוען המפקיד ברי מ"מ הרי הוכחתי בחידושי דרמב"ח ע"כ לא ס"ל הכי דהא הש"ך כתב הטעם דאם המפקיד טוען ברי הוי לי' ככל כופר הכל דא"א מעיז ע"ש בש"ך ס"ק קט"ו ואמנם לרמב"ח דמצריך הודאה וכפירה לא שייך א"א מעיז ע"ש שביארתי הדברים וא"ש:
יד אמנם י"ל דהקדמונים הקשו כן למר בר רב אשי דס"ל דבדאורייתא מהפכינן ולדידי' ליכא לתרוצי כמ"ש דהא לדידי' אף עיקר שבועה מהפכינן ואמנם לפ"ז גם תירוצם דתירצו דנ"מ דטוען א"י דהוי לי' משואיל"מ ובשבועה ע"י גלגול לא אמרינן משואיל"מ ע"ש לא א"ש דהא מר בר רב אשי ע"כ דלא ס"ל משואיל"מ כמו שכתבתי לעיל בשם התומים ואין להאריך:
טו וראיתי במחנה לוי ביבמות דף קי"ח במשנה מת בעלי ואח"כ מת בני אינה נאמנת הקשה ליהמנה במיגו דאמרה גרשני בעלי ותי' התוס' בדף קט"ז ע"ב ד"ה באותה שעה דאם תאמינה לומר מת בעלי תאמר בכל פעם בדדמי לא שייך בזה לענין מת בעלה ואח"כ בנה ע"ש ונראה דהד"מ סי' י"ג ס"ק ח' דיקדק מדברי התוס' דלענין כתובה א"נ לומר גרשתני א"כ הוי מיגו לחצי טענה ואף להרמב"ן דאמרינן מיגו לחצי טענה באמר יש לי בנים דנאמן במיגו דהי' מגרשה היינו דאיהו מאי איכפת לי' אם תינשא לכהן או לישראל אבל האשה ודאי אינה רוצה להפסיד כתובה ואמנם התוס' במשנה דף קט"ו שפיר הקשו דהא שם אמרו ב"ה תנשא ולא תיטול כתובה ושפיר הקשו תוס' תיהמן במיגו דגרשני בעלה ולזה אמרו ב"ה רק כמעשה שהיה במשנה ראשונה וזה לא הוי מיגו לחצי טענה דהא גם גם עתה ס"ל לב"ה דאינה נוטלת כתובה אבל במשנה זו דמיירי לדינא לפי הא מת דקיי"ל כמשנה אחרונה דנוטלת כתובה תו הוי מיגו לחצי טענה ולכך אינה נאמנת ודו"ק:
שוב ראיתי במהרש"א בתוס' דף קט"ו הנ"ל שכתב דקושית התוס' הוא רק לפי משנה ראשונה דאמרו ב"ה דאינה מטלת כתובה אבל לפי מה דחזרו ב"ה להורות דנוטלת כתובה לא קשה דהא אם תאמר גרשני בעלי תפסיד כתובה עכ"ל והוא ממש כמו שכתבתי ותמהני על הגאון בעל מחנה לוי שלא הרגיש בזה ע"ש ובאמת מ"ש מהרש"א בפשיטות דבאמרה גרשתני לא היתה נוטלת כתובתה ע' תוס' כתובות דף פ"ט ד"ה מיגו דלא משמע כן אלא דוקא אם תובעת כתובתה בפירוש אינה נאמנת ואין להאריך וע' בתשובת מהרי"ק שורש ע"ב שכתב ג"כ כמ"ש ודחה דברי החכם השואל ולכן דברי זקני מהרש"א ז"ל ודברי הרב חלקת מחוקק ז"ל צ"ע ובמ"א הארכתי:
טו אמנם כן יש להצדיק סתירת דברי רש"י ז"ל דפירש בכתובות דף פ"ז בהא דאמרינן סבר רמב"ח למימר שבועה דאורייתא ופירש"י ונ"מ דלא מפכינן לה כו' וכבר תמהו דהא התוס' הביאו דרש"י פסק כמר בר רב אשי דמפכינן בדאורייתא ואיך נדחק לפרש כאן שלא אליבא דהלכתא וגם לקמן בהא דאמר ר"פ אי פיקח הוא מייתי לידי' שבועה דאורייתא פירש דנ"מ לנקוטי חפצא וכבר נשבר הרבה קולמסין בזה ואמנם לפמ"ש באות י"ג א"ש דהקשו הקדמונים לרמב"ח מאי צורך לקרא לשבועה זו נאנסו הא באל"ה חייב לישבע ע"י גלגול דהודאה וכפירה וכתבתי דנ"מ לענין היפוך וע"כ דרמב"ח לא ס"ל כמר בר ר"א אלא דאין מהפכין ש"ד ולפ"ז שפיר פירש"י כאן אליבא דרמב"ח דסבר למימר שבועה דאורייתא דנ"מ לענין היפוך דהא רמב"ח ודאי לא ס"ל כמר בר ר"א אבל לקמן במימרא דרב פפא שפיר פירש אליבא דהלכתא כמר בר ר"א דלדידי' ליכא לפרש לענין היפוך דלדידי' אף ש"ד מפכינן ופירש לענין נקוטי חפצא וזה כפתור ופרח: