אור ברסלב
בית אל חלק ב (חדר ט) חדושים ברמב"ם הלכות גיטין › פרק ב' ג' ד'

בית אל חלק ב· רבי אריה ליביש סג"ל נתנזון

(חדר ט) חדושים ברמב"ם הלכות גיטין · פרק ב' ג' ד'

(חדר ט) חדושים ברמב"ם הלכות גיטין

והאשה נותנת שכר הסופר בכ"מ עלח"מ דכתב דבכל מקום היינו אפי' אין אשתו עמו ואמנם אני מסופק אם מגרשה בעל כרחה אם צריכה היא ליתן שכר הסופר דל"ש בזה משום תקנת עגונות או דילמא ל"פ רבנן ואם אינה רוצה ליתן שכר הסופר י"ל דמנכה לה מכתובתה וכן נראה מסתימת הפוסקי' ואמנם יותר נראה דכוונת רבינו דסמך האי והאשה נותנת שכר הסופר להא דבשעת הסכנה כותבין כו' דלא מבעיא בשעת הסכנה דכותבין אף דשם אין הבעל לפנינו ליתן שכר הסופר דהא מיירי במושלך בבור ואמר כתבו גט לאשתי אלא אפי' הבעל לפנינו מ"מ תק"ח דהאשה תתן שכר הסופר וע' בש"ע סי' ק"ך ס"א דכתב המחבר דאם הבעל מצוי יתן לו הסופר הקלף והדיו ע"ש וצ"ע. וכן י"ל דכוונת רבינו דל"מ בשעת הסכנה דאז הגט לטובת האשה שלא תהי' עגונה דהא הוא קרוב למות ותהי' זקוקה ליבם דודאי נותנת שכר הסופר אלא אפי' בכל גט דהוא מחמת קטטה וכיוצא בה ג"כ תק"ח שהאשה תתן לד השכר ועיין בזה. ולפמ"ש לעיל לפרש הא דר"י משום שמא יחפה אע"ג דזכות ל"ש מ"מ כיון דמגרשה ורוב אינן מגרשי נשותיהן וע"כ דזינתה ובעבור זה מגרשה ואמנם לפ"ז ן דגיטין הבאין ממדה"י תו שייך לומר זנות ל"ש דשם לא מחמת קטטה או זנות מגרשה רק שלא תשאר עגונה כמ"ש התוס' י"ח ע"ב ד"ה חיישינן והא דפריך גיטין הבאין ממדה"י מא"ל היינו משום פירי דהא ס"ל לר"י יש לבעל פירי עד שעת נתינה והאשה תגבה אח"כ משעת כתיבת הגט וז"ב) ולכאורה י"ל דמאי פריך קא פסיק ותני כו' דהא בלא"ה הקשה הפ"י דילמא בעי זמן משום דו"ח ואמנם בנשואה דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמי אבל בארוסה שפיר י"ל משום דו"ח וצ"ע:

והנה נסתפקתי בגט שחתומים בו עדים פסולי דרבנן אם כשר ע"פ עדי מסירה די"ל דל"ש דילמא אתי למסמך עליהו דהא מה"ת כשרים והוי גזרה לגזרה ומצאתי בפ"י בסוגיא דעד כותי דכתב בפשיטות דאם איכא ע"מ עדי כותים כשרים דתו ל"ח דילמא אתי למסמך עליהו ואפי' אחר שעשאום כעכו"ם גמורים והקשה על הש"ס דמאי פריך א"ה אפי' שטרות נמי הא בשטרות לא ס"ל לרשב"ג ע"מ כרתי ע"ש ואנכי הרואה בטור סי' ק"ל שכתב גט שחתומים עדי כותים או שאר פסולין אפי' יש שם ע"מ פסול ע"ש ומהטור עצמו אין ראי' דהאי כותים ר"ל גוים וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' א' על מ"ש הרמב"ם וגדר גדול גדרו דאפי' כותי ר"ל גוי ע"ש או די"ל דאחר שעשאום כגוים גמורים ה"ל כפסול דאורייתא אבל בשאר פסולי דרבנן י"ל דכשר בדעבד והנה בש"ס דף י"ח דאמרינן א"ב דחתם קא"פ כו' והקשה ב"י למאי דמסיק דפסול משום אחלופי מאי איכא ביניהו דבין למר בין למר פסול ואם נאמר דפסולי דרבנן כשר ע"פ ע"מ א"ש דנ"מ אם ניתן בע"מ דלר"ל פסול ולר"י כשר ובב"י סי' הנ"ל כתב בשם הרשב"א דגט דחתמו בו פסולי דרבנן הוי פסול מדרבנן ע"ש ומסתמא מיירי בע"מ ואמנם ז"א דא"כ אפי' חתמו פסולי דאורייתא פסול רק מדרבנן וע"כ בדליכא ע"מ מיירי וי"ל דבאיכא ע"מ כשר לגמרי ואין כאן מקום להאריך:

תוכן העניינים

בית אל חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה